יום ארוך ומעייף, עוד אחד מרבים בתקופה האחרונה, עבר על סיגל נחמני. האחות המסורה בבית החולים הירושלמי שערי צדק הגיעה רק בעשר בערב לביתה באחד מהיישובים בהרי ירושלים, נסחבת כרגיל בשני אוטובוסים מעיקים. אחרי מקלחת מרעננת והכנת כוס תה צמחים, התיישבה מול הסלולרי ועברה על התמונות החדשות שהצטברו בפיד האינסטגרם שלה. כן, היא יודעת שכולם כבר עזבו מזמן את האינסטגרם ושמי שנשאר לכבות את הסטורי הם רק זקנים בני 35 ומעלה כמותה, שלפני כעשור היו מחלוצי אתר שיתוף התמונות ופרחו יחד איתו.
תוך שהיא גוללת באצבעה – שכבר מכירה שנים את תפקידה החדגוני – נזכרה בערגה בימים שבהם הסבירה למשתמשים צעירים באיזה פילטר כדאי להשתמש, ומתי ואיך צוברים עוקבים מהר ככל האפשר. ב־2024 אף אחד כבר לא טורח לפלטר תמונה, בטח שלא מנסה לגייס עוקבים. שלשום שאלה את אחייניתה תום בת ה־19 בהיסח הדעת אם היא עוקבת אחריה באינסטגרם, וזכתה למבט ששילב תימהון ורחמים. כמעט הייתה מסוגלת לשמוע את הינוקא המעצבנת מתיזה לעברה "זקנה", למרות שבמשך כל השיחה – אם אפשר בכלל לרומם את תאונת האינטרקציה הבינאישית שהתחוללה כאן לדרגת שיחה – עיניה של תום נחמני היו חלולות.
קצת קשה לדבר היום עם האדם שמולך, כשבמקביל הסמארטפון ממשיך לשדר ישירות לעיניים את הציוצים, הפוסטים והתמונות החדשות בפיד באמצעות המשקפיים הדיגיטליים של אפל, "איי־פיד", המוצר הנמכר ביותר בעולם בחמש השנים האחרונות. סיגל סירבה לקנות את המשקפיים הללו. היא הרגישה שצריך להיות באמת מכור כדי להסתובב איתם. "פעם עוד היית צריך להוציא את הסמארטפון מהכיס כדי לקבל את מנת הסם שלך, עכשיו זה פשוט ישר לווריד", התלוננה באוזני חברתה בעת אחת ההפסקות הנדירות בבית החולים, תוך שימוש בסלנג מקצועי. החברה שתקה, וסיגל הרגישה בת מאתיים. שוב.
כמעט כהכרזת מרד, המשיכה לפקוד את הפיד הישן והנטוש. פה ושם סימנה לבבות, אפילו כתבה איזו תגובה. טקס קבוע לפני השינה, כמעט בכל ערב. גם היום. הנה תמונה של צורית גרינלר, חברתה הטובה מהצבא. הן לא דיברו כבר שנים, אבל למה לא לפרגן. היא נופשת עם בעלה הטרי בתאילנד, וכמו כולם הצטלמה במטוס לפני ההמראה. "שתהיה חופשה נעימה צורית, מגיע לך, נשמה טהורה!" – קצת רגשני מדי, קלטה מיד לאחר שלחצה על כפתור ה"שלח", וסומק קל התפשט על לחיה. מה נשמה, מה טהורה, כולה עשינו קורס מש"קיות ת"ש יחד. טוב יאללה, שיהיה, הסיטה מיד את הדיון הפנימי שניעור בה, ממילא אף אחד לא רואה. היא הסתכלה על השעון. חצות ושתי דקות. 1 במארס 2024. חודש חדש, עבודה ישנה. חייבת ללכת לישון. היא העבירה את הסלולרי למצב טיסה (בכל זאת, מעל גיל 35), נכנסה למיטה ונרדמה.
70 שנה אחרי פרסומו: הספר "1984" ממשיך להזהיר מהסכנה האורבת לנו
***
רגע, לא יכול להיות. זו תקלה כללית. בטח יעברו כמה דקות עד שהכול יסתדר מחדש. אכבה את המכשיר ואדליק מחדש. תקלה רצינית כנראה. נו, מה הם רציניים, מה נסגר. אני מנוטרלת מהרשת לחודש. מה? השתגעתם כולכם. הצילו.
סיגל עוד לא צחצחה שיניים וכבר הייתה נסערת. כמו בכל בוקר, בטקס הקבוע שגורם לה לבוז לעצמה אך לא להיפטר ממנו, הפעולה הראשונה היא בדיקה שטחית של פיד הרשתות החברתיות שלה. לא, אני לא מכורה – כזכור אפילו אין לי משקפי "איי־פיד" – רק רפרוף מהיר לראות מה התחדש. פעם, בסוף העשור הקודם, כל בוקר כזה התחיל בבשורות משמחות מהאינסטגרם: עוד 43 עוקבים בלילה האחרון, 150 לייקים לתמונת שקיעה תכלכלה וכמה מאות צפיות בסרטון בומרנג מטופש מדוכן גלידה בקניון. ב־2024, כשהיא הרחק־הרחק מאחור, נשאר רק כוח ההרגל שהביא אחריו מפח נפש. אפס עוקבים חדשים, שלושה לייקים עלובים. אבל שום דבר לא הכין אותה למה שקרה הבוקר. במקום הפיד המוכר צצה הודעה על רקע אדום שתפסה את המסך כולו:
"הרינו להודיעך כי בעקבות הפרת תקנה C-12 לחוק הגנת הסייבר הבינלאומי הנך מושעה קטגורית מפעילות ברשתות החברתיות למשך שלושים יום. ערעור ניתן להגיש בתוך 12 שעות לנציגות ICDA (רשות הגנת הסייבר הבינלאומית) במדינתך".
באופן אוטומטי ניסתה להיכנס לכמה קבוצות מוכרות ברשתות, שמומחיותן הייתה בירור שמועות ובעיקר הזמתן, אבל שוב ושוב כשלה להיכנס אליהן. היא הקלידה במהירות הודעת ואטסאפ ליוסי, החבר הטוב שעובד במשטרה, אבל לא הצליחה לשלוח אותה. גם ואטסאפ היא רשת חברתית, טפחה על מצחה בייאוש. לראשונה זה זמן רב נכנסה לספר הטלפונים במכשיר, והתקשרה לאדם היחיד באמת שסמכה עליו בזמני משבר.
גדעון נחמני, בן 57, לא האמין בשום רשת חברתית מלבד פייסבוק, שאליה הצטרף כשהיה בחור צעיר למדי. בשנת 2024 הוא עדיין שמר לה אמונים, נכנס מדי יום לבדוק מה חדש בחדשות, לשלוח זרי פרחים לכבוד ימי הולדת של חברים שמעולם לא פגש פנים אל מול פנים, וגם לאשר חברים חדשים בני דורו שהגיבו כמיטב המסורת בסטטוס משובב לב: "תודה גדעון על אישור החברות!". אז נכון, הוא לא היה האיש הכי מעודכן בעולם הרשתות החברתיות, אבל הוא היה מעודכן בניוז יותר מכל אדם אחר שהכירה – עם "איי־פיד" או בלי.
"סיגלי מתוקה, מה קרה?", קולו של אבא כבר הרגיע. "אבא, תגיד, היה משהו בחדשות על פריצה לרשתות חברתיות, על פריצה לחשבונות, משהו דומה?". "זה לא, אבל חוק הסייבר הבינלאומי נכנס לתוקף אמש בחצות".
היא זכרה משהו במעורפל, וזה הלך והתבהר ככל שהשיחה עם אביה נמשכה. סיגל נחמני אמנם לא הייתה שועל חדשות, והסתפקה – כמו כל בני דורה – בדיווחים הקצרצרים שיצר לה הפיד. אבל המעט שהצליחה לשחזר ותוספת המידע שהעניק לה אביה העלו אט־אט את התמונה המלאה שהובילה לבוקר האימים הזה.
ארבע שנים לפני שסיגל נחמני נחסמה לחודש, דונלד טראמפ נבחר שוב לנשיאות ארה"ב. אחרי שכל העולם – כמעט – התאחד כדי למנוע את בחירתו, צהלו הרפובליקנים בחוצות אמריקה בליל 3 בנובמבר 2020, והמפלגה הדמוקרטית נבוכה. הרשתות החברתיות הגדולות – פייסבוק, טוויטר, אינסטגרם וגם ואטסאפ – הותקפו בשבועות שלאחר מכן ביתר שאת על היותן פלטפורמות המאפשרות הפצת פייק ניוז בסדרי גודל שהעולם טרם הכיר. הנתונים אומנם הוכיחו שיש סיכוי טוב שהאמריקנים בחרו שוב בטראמפ פשוט כי הרגישו יותר ביטחון אישי וכלכלי, ועקב עלייה ברמת הגאווה הלאומית בקרב המצביעים המתנדנדים, אבל כל זה לא עצר כדור שלג עולמי שהחל להתגלגל כבר לאחר תוצאות ניצחונו הראשון של טראמפ ב־2016. למאורע בחירתו השנייה של הנשיא האמריקני התווספו עוד כמה מערכות בחירות באירופה ובדרום אמריקה, שבהן היה ברור כי להפצת ידיעות כזב ברשתות החברתיות היה חלק ניכר בתוצאה. כל זה הביא בדצמבר 2021 לכינוסה של ועידה בינלאומית בעלת מנדט ביצועי, שמטרתה אחת ויומרנית: ביעור הפייק ניוז מעולמנו. "נתנו מספיק צ'אנסים לבעלי הרשתות החברתיות בעבר לנסות למנוע זאת בעצמם", הסביר יושב הראש האוסטרי. "הם שוב ושוב הוכיחו את אוזלת ידם, במקרה הטוב, או במקרה הגרוע יותר את חוסר רצונם למנוע את התופעה, שמייצרת להם רווחים שמעוורים את עיניהם לסכנה הגלובלית שבפניה אנו עומדים. האנושות נמצאת בסכנת הכחדה. זו אינה הכחדה פיזית, אבל בהחלט הכחדה של יחסי אמון. אי אפשר כבר לבטוח בשום דבר. בלי הביטחון הזה, הפשוט, שמה שהאחר אומר הוא אמת עד שיוכח חלילה אחרת, לא נוכל לשרוד עוד זמן רב כמין הבנוי על קשרי גומלין הדדיים".
בתום חודשיים של דיונים – סיגל בדיוק נפרדה אז מישי, והראש שלה לא בדיוק היה פנוי לדיווחים על ועידות בינלאומיות – קיבלה הוועידה בהצבעה דרמטית חוק בינלאומי שכל מדינות העולם חתמו עליו (מלבד חמש־שש דיקטטורות שממילא מנטרות בעצמן את האינטרנט לאזרחיהן). החוק קבע שצוות אוטונומי ורב־מדינתי של מתכנתים יבנה אלגוריתם מיוחד, שבעזרת כוח מחשוב אדיר במימון המעצמות יוכל לסווג בתוך דקות ספורות כל פוסט, ציוץ, הודעה, תמונה או תגובה שעולה ברשת חברתית כלשהי ל"ירוק" או "אדום" – אמת או פייק.
רשת מחשבי העל ששימשה את הפרויקט קיבלה גישה אוטומטית לכל חשבונות הרשת החברתית ברחבי העולם, והסנקציה שהוכרזה הייתה חמורה אך הגיונית לנוכח מצב החירום העולמי: כל ידיעת פייק תגרום לניתוק אוטומטי של חודש מכל רשת חברתית קיימת. "נכון, זה דרקוני", אמר האוסטרי, "אבל אנחנו במלחמה על עתיד האנושות, ובמלחמה כמו במלחמה". כדי למנוע אפשרות של התערבות פוליטית מצד מדינה כזו או אחרת, הוחלט בנספח סודי שהודלף לאחר מכן לתקשורת כי לא תותר כל התערבות אנושית בשיקולי האלגוריתם לאחר שזה יחל בפעולה. שעת השי"ן נקבעה ל־1 במארס 2024. "היום שבו נחזור לעצמנו", אמר האוסטרי באנגלית רצוצה.
כן, סיגל ודאי הייתה מודעת לסאגה הבינלאומית הזו. איך אפשר שלא. אפילו היא, שכאמור לא הייתה צרכנית חדשות דגולה, שמעה וראתה דיונים סוערים שעסקו בכך. אבל באותה מידה שבה הייתה מודעת לסוגיה, כך גם היא לא באמת הזיזה לה. מה לי ולפייק ניוז, אמרה לעצמה תמיד כששמעה ברדיו אנשים מדברים בחרון אף על היום שבו האלגוריתם יתחיל לעבוד. אני עושה לייקים וכותבת "תתחדשי" לחברה נושנה על בעל חדש.
***
רק אחרי יממה וחצי סיגל נחמני הצליחה לגלות מדוע נחסמה. היא הצליחה, משום שבמהדורת החדשות המרכזית של ה־2 במארס 2024, היא הייתה האייטם הפותח. היא, ועוד מאות מיליונים כמותה ברחבי העולם. התברר שכבר בשעה הראשונה לפעולת האלגוריתם – חצות בניו־זילנד, כשסיגל עוד הייתה באמצע המשמרת בבית החולים – נחסמו לחודש 3.5 מיליוני אנשים, כ־98 אחוזים מכל מי שהשתמש במשך אותה שעה ברשת חברתית כלשהי. מאז, בתחילת כל שעה, החל האלגוריתם לפעול בחלק אחר של העולם עם בוא 1 במארס 2024, וחסם כמעט מיידית קרוב למאה אחוזים מאוכלוסיית המשתמשים.
האלגוריתם עשה את שלו כראוי. בדיוק כמו שציפו ממנו, הוא נבר בחשבונות שאליהם קיבל גישה ואסף אינספור נתונים. הכלל שקיבל היה אחד: כל שקר, כל זיוף, כל פייק – ייחסם אוטומטית. וכך היה: בחצות ודקה שעון ישראל, ברגע שסיגל נחמני שיגרה לאוויר האינסטגרם את תגובתה לחברתה מהצבא צורית – האלגוריתם נכנס לפעולה ובדק את כל מה שסיגל כתבה לצורית בקבוצת הואטסאפ "שעת ת"ש" לפני כמעט שני עשורים, ושכבר מזמן נמחה מזיכרונה, את כל התמונות המשותפות שלהן, וגם – גם את הריב הקטן ההוא על שמירה במגדל בטירונות, זה שאחריו כתבה לחברה אחרת מהקורס בהודעת ואטסאפ פרטית: "לא סובלת את צורית. היא יכולה להיות מרשעת ממש לפעמים". האלגוריתם עשה אחת ועוד אחת, וגילה פייק. חוסר תאימות. שקר. וכמובן חסם מיד.
במקרים אחרים שצצו מהר מאוד בשידורי הרדיו והטלוויזיה – שלפתע זכו לעדנה לא צפויה כי איש כמעט לא היה יכול לפרוש את סיפורו הנוגע ללב ברשת החברתית – התברר כי האלגוריתם זיהה תמונות שצולמו בזווית מחמיאה מדי, שלא ממש הסתדרה עם תמונה אחרת שמראה את אותו אדם בצילום שעשה מישהו אחר, ושקצת הסתירה פחות את הקילוגרמים העודפים. זיוף. פייק. חסימה. פוסטים בסגנון "חיים שלי!" המצורפים לתמונת זוג אוהב כשלו במבחן האלגוריתם אל מול הודעות ואטסאפ פרטיות בין אותם אנשים בדיוק, באותו שבוע, שכללו חלופת עלבונות וגידופים. לא היה מישהו שהצליח לעמוד במבחן האלגוריתם. האנושות, התברר, משקרת כל הזמן, על כל דבר ברשתות החברתיות. אושר הוא סבל. אהבה היא שנאה. רזה הוא שמנמן.
בסוף אותה יממה פרסמו מנכ"לי הרשתות החברתיות הגדולות הודעה משותפת ודרמטית: מתוך ארבעה מיליארד משתמשים עד לפני 24 שעות, נותרו קצת יותר משני מיליארד. שני המיליארדים האחרים, כך העריכו, ייחסמו ברגע שישלחו הודעת ואטסאפ ראשונה או יעלו תמונה לאחת הרשתות. הבורסות בכל העולם הגיבו מיד בירידות תלולות, ונשיא ארה"ב הכריז כמה שעות אחר כך על מצב חירום כלכלי יחד עם ראשי מדינות מערב אירופה. סיגל נחמני עלתה על האוטובוס לירושלים, אחד משניים שבהם תשתמש הבוקר. היא הסתכלה על הנוסעים. ראשו של איש מהם לא היה טמון בסלולרי. אף אחד לא הרכיב "איי־פיד". כולם קראו עיתון או ספר.
צורית גרינלר אהבה את אורוול, נזכרה פתאום, והיא הביאה לה במתנה לרגל השחרור ספר שלו שמעולם לא קראה, אך ידעה שהוא בבחינת חובה לכל בן תרבות. בחודש הקרוב, עד שתוסר החסימה, יהיה לה זמן להשלים את החסר.
