משה נסים
מקום 118 ברשימת הליכוד
*"הייתי 37 שנים ח"כ ו־15 שנים שר בממשלת ישראל, יש לי היכרות עם מצבה של המדינה, ואני קובע שישראל נמצאת היום במצב הטוב ביותר מאז שקמה בתש"ח. אנחנו מעצמה ביטחונית, יש לנו ראש ממשלה שנוהג באחריות חסרת תקדים, אינו מתלהם ואינו שועה לעצות מסוכנות מימין ומשמאל".
כהונתו של משה נסים (83) כח"כ השתרעה מהכנסת הרביעית ועד לכנסת ה־13, בתחילה מטעם המפלגה הליברלית ובהמשך מטעם הליכוד. בגיל 25 הוא היה החבר הצעיר ביותר אי פעם בכנסת, תואר שתקף עד היום. במשך השנים הוא מילא שלל תפקידים בכירים, ובהם סגן ראש הממשלה, שר האוצר, שר המשפטים ושר התעשייה והמסחר. לקראת הבחירות לכנסת ה־21 הוא שובץ במקום ה־120 ברשימת הליכוד, ומאז התקדם מעט לאחר ששני מועמדים פרשו.
"ראש הממשלה ביקש, ואני ראיתי צורך להיענות לפנייה הזו ולנסות לתרום", מסביר נסים את הסכמתו לעמוד במקום האחרון ברשימה. הוא מביע חשש מהאפשרות שנתניהו לא יזכה לקדנציה נוספת, ומספר בשבחו של ראש הממשלה: "המצב המדיני שלנו מתקרב לימות המשיח. בידידות בין ארה"ב לישראל הגענו להישגים אדירים: ביטול ההסכם עם איראן, העברת השגרירות לירושלים, וההגנה של ארה"ב על ישראל באו"ם – מוסד שכאילו קם רק כדי לגנות אותנו, וברוך השם יש לנו שם הגנה מוחלטת. זה לא בא כמָן מהשמיים. זאת יצירה של ראש ממשלה בעל יכולות עצומות. אין לו מתחרה. שום מועמד מאלה שמדברים על עצמם כראשי ממשלה לא מגיע למותניו או לברכיו ואף למטה מזה".
על "האדון גבאי והאדון לפיד" הוא אומר שזו "ליצנות" להגדיר אותם כמתמודדים על ראשות הממשלה. "אין להם שמץ של ניסיון. גם אדון גנץ, שאפשר לכבד אותו, אין לו שמץ של ניסיון. הוא בכיתה א' של החיים הפוליטיים. הוא לא היה יום אחד בכנסת, יום אחד בממשלה. את ההחלטות מקבלים בשבילו אחרים, בעיקר אנשי יח"צ. זה אדם שלא מגלה לנו מה העמדות המדיניות שלו. אדם כזה רוצה להיות כבר ראש ממשלת ישראל? הלא צריך מעט שיקול דעת".
לא מטריד אותך מצבו המשפטי של ראש הרשימה שלך?
"כבר היו שימועים בישראל שהיו להם תוצאות אחרות. כל זמן שזה עדיין בסימן שאלה, אני לא שופט את נתניהו. פסילתו כעת עומדת בסתירה לחזקת החפות, שכל אדם בישראל זכאי לה. ודאי שמעת על רפול, אביגדור קהלני ויעקב נאמן, שיצאו זכאים, אפילו מאירים כזוהר הרקיע".
כשאני שואלת על התמורות שחלו בהנהגת המדינה לאורך השנים, נסים מזכיר שבכנסת הרביעית ישבו לצידו דוד בן־גוריון, משה שרת, זלמן ארן, גולדה מאיר, מנחם בגין, ד"ר יוחנן בדר, אריה בן־אליעזר ועוד ועוד. "אני משאיר לך את ההכרעה והשיפוט על ההבדל בין הכנסת ההיא לכנסת של היום", הוא אומר. "כל קריאת ביניים נשקלה אז בזהב בגלל
החוכמה שבה. היום יש סתם צעקות. גם בימים ההם היו חילוקי דעות מרים בין המפלגות, אבל הריב היה אידיאולוגי.
חברי הכנסת של אז לא תמיד היו קדושים, אבל ההבדל הוא עצום. היום הצורך לקדם את עצמך באופן אישי קודם למדינת ישראל. היו אז שחיתויות בשביל המפלגה, היום השחיתויות הן אישיות. הייתה אז ועדת מינויים – אנשי המפלגה המובהקים ביותר, שאפשר היה לסמוך עליהם שיביאו ח"כים מהמעלה הראשונה. היום יש פריימריס שמביאים לשחיתויות, או שיש גנץ, לפיד או כחלון. כל מפלגה שבנויה על החלטות אישיות של המנהיג, סופה ליפול ולהיעלם". על החברים הניצבים לפניו ברשימת הליכוד הוא אומר שהופתע מהם לטובה. "היו לי חששות כבדים, כי הרשימה מהכנסת הקודמת לא גרמה לי נחת רוח באופן מיוחד. עכשיו התרשמתי שכאילו ועדת מינויים יצרה את זה. הליכוד בנה רשימה בעלת יכולות וכושר וניסיון יותר מכל המפלגות האחרות יחד".
נסים עומד היום בראש משרד עורכי דין גדול, ומוצא את הזמן לפעילות ציבורית בוועדות ממשלתיות למיניהן ובייעוץ לראש הממשלה מעת לעת, כשזה האחרון מבקש את חוות דעתו. כשר המשפטים לשעבר הוא מבין את הצורך הפוליטי בשינוי מערכת המשפט, ומזהיר: משה כחלון הוא מי שבלם כל היתכנות למהלכים כאלה בכנסת היוצאת. "שימשתי שש שנים כשר משפטים, היו לי שלושה נשיאי בית משפט, שופטים מהמעלה הכי גבוהה, פאר הדור. היינו יושבים ומחליטים הכול יחד, ברוח טובה ובהבנה. אותה רוח שררה ביני ובין היועץ המשפטי יצחק זמיר. אני לא יכול להשוות אפילו בין אז להיום".
השינוי החשוב ביותר שנדרש ברשות השופטת, לדבריו, הוא הגבלת זכות העמידה בבג"ץ. "במשך עשרות שנים היו יכולים לעתור רק מי שנפגעו בעצמם. לימים פתחו את הדלתות לרווחה, לאגודות למיניהן שאין להן נגיעה אישית כלשהי. במקום לבקר את פסקי הדין של בג"ץ, יש לטפל בנושא הזה".
בקדנציה החולפת ניסח נסים מתווה ממשלתי לטיפול בשאלות הגיור, אך תוכניתו – שהוגשה לממשלה ברוב טקס – נעלמה בלחץ המפלגות החרדיות. הוא מאמין שהמתווה שהציע עוד ייושם, ומקווה שהנושא יעלה לדיון ולהכרעה עוד בטרם הרכבת הממשלה הבאה. "לא הכנסתי רפורמות, אלא קבעתי שגיור בישראל יהיה ממלכתי, ורק בית דין אחד יהיה מוסמך לגייר ולא מערכת שלמה. מי שלא מקבל את זה, אינו יודע מה הוא עושה. הלא חד־משמעית יש פסק דין מוכן שקובע הכרה ממשלתית בגיורים רפורמיים, אם החוק שלי לא יתקבל. ומי יוצר את המצב הזה, שתהיה הכרה בגיורים רפורמיים? הרבנות הראשית. הכבוד אצלם חשוב יותר מסכנת התבוללות. רבנים מהימים ההם היו מאושרים, ומאשרים בחדווה את המתווה שלי".
