שלמה הלל
מקום 120 ברשימת העבודה
*"אני שונא את ההגדרה 'מפלגת שלטון'. מפלגת העבודה צריכה להציע את מעשיה ולהציג תוכנית מדינית וחברתית. כולם מדברים על מפלגת שלטון, ומאבדים את הבסיס האידיאולוגי. אני דוחה זאת מכול וכול".
ממרום גילו, 95, מבקש שלמה הלל לא לעסוק בפוליטיקה. הוא השריד האחרון מממשלת גולדה מאיר (שבה כיהן כשר המשטרה, וכך גם בממשלת רבין שבאה אחריה), חבר הכנסת השנייה והשלישית וכן כנסות 8־12, יו"ר הכנסת ה־11 ומחולל העלייה הגדולה מעיראק. בקריירה הציבורית הארוכה שלו שימש הלל גם כשגריר ישראל בגינאה, כחבר במשלחת ישראל לאו"ם ועוד. היום הוא עוסק בשימור אתרי מורשת במועצה הלאומית שהוקמה לשם כך. על חברי הרשימה המקדימים אותו במפלגת העבודה הוא אומר "אני כבר לא יהודי צעיר ולא התייעצו איתי", ועל מיקומו אי שם בקצה הוא מסביר: "בגיל שלי ובהיותי יו"ר כנסת וחתן פרס ישראל ושגריר, אם רוצים לשים אותי כסמל – זה הביטוי שהמפלגה צריכה לשאוף לו".
בחדות רבה מונה הלל את מעשיה של מפלגת העבודה בימיה הגדולים. "המפלגה הצליחה בעבר למצוא את הנקודות החשובות למאבק שלנו, גם כשנמתחה עליה ביקורת מימין ומשמאל. אביא לך דוגמה, או שתיים. קודם כול, התמיכה בחלוקה והקמת המדינה. אנשי חירות אמרו 'שתי גדות לירדן, זו שלנו זו גם כן', וגם אנשי השמאל של העבודה התנגדו לתוכנית. רק במאמץ גדול הצליח בן־גוריון על חודו של קול להעביר את ההחלטה הזו.
"הדבר השני, אולי לא פחות חשוב, הוא נושא הפיצויים מגרמניה. מנחם בגין יצא להפגנות, וזרקו אבנים על הכנסת, ומפ"ם התנגדו, אבל מפלגת העבודה הצליחה להעביר את ההחלטה הזו, והיא הצילה את המדינה. גם פירוק הפלמ"ח והמחתרות – הייתה ביקורת, אבל אני רואה מה קורה היום אצל הפלסטינים, עם אש"ף וחמאס שמפוצלים. עם הקמת המדינה היה צריך לקבל את ההחלטה שיש צבא אחד".
בהכרעות דרמטיות אחרות היה הלל מעורב בעצמו, ובפרט בהעלאת יהודי עיראק לארץ. "עם כל הביקורת שאני שומע היום על המעברות והפחונים, אם לא היינו מעלים את יהודי סוריה, ואם לא היינו מעלים את יהודי עיראק בשנות החמישים כשלא היה לנו כלום, בתנאים איומים, מה היה קורה להם היום? מפלגת העבודה מסמלת בעיניי אחריות לאומית. היא לקחה על עצמה סיכון ובחרה לעשות גם את מה שלא מקובל, ולא רק החלטות פופוליסטיות".
אני שואלת על ענייני השעה ועל הפוליטיקה הנוכחית, אבל הלל לא עונה ומעדיף לספר לי על עיסוקיו בימים אלה: שימור מחנה המעפילים בעתלית ובית החרושת לייצור תחמושת שם. רק כשאני מזכירה את הדימוי של העבודה כמפלגה אוכלת ראשיה, הוא כבר לא מתאפק, ומותח ביקורת על התנהלותה בהיבט הזה. "זה מוגזם. היה בן־גוריון די הרבה שנים, ואשכול, וגולדה. התופעה של היום, שבוחרים יו"ר ולא נותנים לו להגשים את מה שהוא מנסה להגשים, זה גרוע. לא תמיד זאת הייתה דרכה של המפלגה. אולי משהו קרה בשנים האחרונות".
מה דעתך על הצלחתה של מפלגת כחול לבן בסקרים?
"קמות מפלגות ומתמודדות, ולא ברור לי מה המצע שלהן. מתווכחים מי הכי טוב ומי הכי מוצלח ומה עשה כשהיה נער לפני ארבעים שנה. חבל לי שהוויכוח הציבורי הוא לא על הדברים האמיתיים".
על אחד מהדברים האמיתיים האלה, שאלת המדינה הפלסטינית, אומר הלל שפתרון שתי המדינות אינו מטרה מבחינתו. "החזון שלנו צריך להיות מדינה יהודית, ולכן יש להימנע מיצירת מדינה דו־לאומית. לי אין חזון לגבי מדינה פלסטינית; החזון שלי הוא לשמור במדינה היהודית שהקמנו על רוב יהודי מוצק, ולא לצרף אוכלוסייה שאיננה יהודית".
בזמנו קראו לך להצטרף למפא"י כי רצו מועמד עיראקי. גם היום עדיין משבצים אנשים לפי מוצא. האם זה יהיה גורלנו תמיד, להתייחס לישראלים לפי המקום שממנו באו?
"אנחנו יכולים לטפל בתבונה בדברים, זה תלוי בהתנהגות שלנו. אספר לך על הרכב המשפחה שלי: אשתי נולדה בווינה, אני בבגדד, בני בירושלים וכלתי באתיופיה. מה הנכדות שלי? אינני יודע. עלינו לפתוח את השערים לכל יהודי. בשביל זה נלחמנו ובזה אנחנו צריכים להתרכז".
