הפעם האחרונה שנפגשתי עם הרב אפרים מירוויס, הרב הראשי של בריטניה וחבר המדינות של הממלכה המאוחדת, הייתה באתיופיה, במהלך ביקור נשיא המדינה ראובן ריבלין שם, שהתלוו אליו אנשי עסקים ומנהיגים יהודים, שקידמו "תיקון עולם" במדינות מתפתחות. זה היה רק לפני שנה, בתקופה שאת בריטניה הסעירו עוד ועוד גילויים על האנטישמיות הרווחת במפלגת הלייבור הבריטית, ובפרט אצל מנהיגה כבר כמעט ארבע שנים, ג'רמי קורבין, העומד בראש האופוזיציה הנאמנה עד מאוד של הוד מלכותה.
אמירות אנטישמיות ואנטי־ישראליות ששויכו למפלגה פתחו את החדשות כמעט מדי יום, וקורבין עצמו לא ממש התנער מהן, ואף השמיע אמירות בעייתיות בעצמו. ניסיתי לראיין את הרב מירוויס בנושא, אך הוא שמר על שתיקה. הנושא היחידי שהסכים לדבר עליו אז היה "תיקון עולם". הכי רחוק מבריטניה שאפשר. מאז הלכה האווירה בממלכה והסלימה, וכנראה בשל תחושת החירום בקהילה היהודית הוא ניאות סוף־סוף לשוחח על המצב המטריד.
נפגשנו באנטוורפן שבבלגיה במהלך ועידת רבני אירופה שנערכה בעיר לפני כמה שבועות. מירוויס נחשב לאחד הרבנים הבכירים בוועידה, גם משום שהוא מייצג את בריטניה החשובה אך גם בשל מעמדו הרבני. הוא מוכן לדבר בפתיחות על האנטישמיות בלייבור, ובכל זאת מבקש להדגיש כי יש גם נושאים אחרים המעסיקים את יהדות בריטניה. "היה שגריר ישראלי בבריטניה, דניאל טאוב", פותח הרב מירוויס בהבאת גאולה לעולם, "שכאשר שאלו אותו 'מה המצב?' היה עונה: 'הטוב משתפר והרע מידרדר'. השאלה הראשונה של כל עיתונאי כמעט שמראיין אותי בשנים האחרונות עוסקת בלייבור, אבל אני רוצה לתת את ההקשר הרחב יותר.
"אז קודם כול, הרע מחמיר והטוב משתפר. יש הרבה דברים מדהימים שקורים בקהילה שלנו, וגם לשאר היהודים באירופה, ואנחנו רואים את זה כאן בוועידה. אנחנו רואים את יד ה' בחיבור מחדש של הרבה מאוד יהודים ליהדות, דווקא ביבשת שבה רצו להשמיד אותנו. יש התחזקות של החיים היהודיים בקהילת בריטניה, וזו אולי המדינה היחידה מחוץ לישראל שיש בה צמיחה שנתית במספר היהודים".
נתון נוסף שמירוויס גאה בו הוא ש"70 אחוז מיהודי הקהילה היהודית לומדים בבתי ספר יהודיים – יסודיים ותיכוניים". לצורך השוואה, רק 23 אחוזים מהיהודים בארה"ב (לפי סקר משנת 2013) אמרו שלמדו בבית ספר יהודי. "יש לנו מזל שהממשלה שלנו תומכת כלכלית בבתי ספר דתיים, בניגוד לארה"ב. יש שם משבר אמיתי, עם שכר לימוד גבוה מאוד".
עם זאת, הרב לא שוכח להצביע על הבעיה החמורה של קהילתו. "יש התגברות עצומה באנטישמיות בבריטניה, שמתבטאת במיוחד במפלגת הלייבור. עיקר הבעיה בכך שהמפלגה לא מנטרלת את התופעה. האנטישמיות בלייבור הפכה להיות סוג של 'היתר', כאילו ניתן 'הכשר' לדבר באופן אנטישמי, דבר שלא היה בעבר. אנשים שמתבטאים באופן אנטישמי בלייבור מקבלים במה. זו התלונה המרכזית שלנו, ולכן אנחנו מודאגים וכועסים".
מצד שני, המצב הקשה הזה הביא את הקהילה היהודית שלכם להיות מאוחדת כמו שלא הייתה מעולם. העמודים הראשונים של שלושת העיתונים היהודיים תואמו וכוונו נגד קורבין. כל הזרמים נלחמו ביחד. אנשים יצאו להפגין.
"אנחנו יודעים שהאנטישמיות היא הקללה הפוקדת את העם היהודי מאז פרעה מלך מצרים, וכמו שם, כמה שהוא ניסה לפגוע בנו יותר, 'כן ירבה וכן יפרוץ'. חזרנו גדולים יותר בעקבות קורבין. זה טרגי שיש אנטישמיות, אבל התוצאה היא חיזוק הזהות היהודית. זה מוכח: יותר אנשים באים כיום לבית הכנסת, ויש מחויבות רבה יותר להתחברות לערכים יהודיים".
לחיק היהדות חוזרים גם סלבריטאים ופוליטיקאים בריטיים, שהזדהו גם בעבר כמי שגדלו כיהודים, אך לא התבטאו בנושא עד שראש האופוזיציה קורבין, איש שמאל קיצוני בעל עמדות אנטישמיות, גרם להם לשנות את דרכיהם. אחת מהנשים הללו היא דיים מרגרט הודג', לשעבר שרה בממשלות הלייבור, שמתחה ביקורת חריפה על יו"ר מפלגתה. היא אף הקליטה אותו בסתר, ופרסמה את ההקלטות בתקשורת.
"זו אישה בשנות השבעים לחייה שמכהנת בפרלמנט הרבה מאוד שנים, ואף פעם לא התחברה עם הקהילה היהודית. היא לא הייתה ידועה גם כאוהבת ישראל, אפילו ההפך. 'ההורים שלי רצו לקרב אותי ליהדות ונכשלו', היא אמרה, 'הרב שלי ניסה לקרב אותי ליהדות ונכשל, הקהילה שלי ניסתה לקרב אותי ליהדות ונכשלה, אבל היום אני יהודייה ומרגישה את הזהות שלי – בגלל ג'רמי קורבין'. ראיתי אותה בטקס הדלקת נר חנוכה בפרלמנט, ואני רואה אותה הולכת הרבה לאירועים יהודיים. היא חיה ונושמת את יהדותה, דבר שקורה כיום לאנשים רבים בבריטניה".
מלכה ללא מילים
אפרים מירוויס (63) נולד בקייפטאון שבדרום־אפריקה. הוא עלה לישראל בשנת 1973, ולמד במשך 3 שנים בישיבת כרם ביבנה ולאחר מכן בישיבת הר עציון. הוא הוסמך לרבנות במכון אריאל, ובמקביל למד לתואר ראשון בחינוך ועברית מקראית באוניברסיטת דרום־אפריקה. הוא נשוי לוואלרי, במקור מזימבבואה, ויש להם ארבעה בנים – הלל, דניאל, נועם ואיתן – ותשעה נכדים. בתם הבכורה ליאורה נפטרה מסרטן לפני כשמונה שנים.
בתחילת שנות השמונים מונה מירוויס לרב קהילת העיר דבלין שבאירלנד, וב־1985 מונה לרב הראשי של אירלנד. עם תום כהונתו שם עבר לתפקיד רב בכיר בבית הכנסת פינצ'לי בלונדון. בדצמבר 2012 הכריז היונייטד סינגוג, ארגון גג יהודי אורתודוקסי בבריטניה המוכר על ידי המדינה, על מינויו של מירוויס לתפקיד רבה הראשי של הממלכה, אחרי הרב יונתן זקס.
המינוי זכה לתגובות אוהדות בבריטניה ובעולם, אך הזרמים הליברליים ביהדות בריטניה התנגדו לבחירתו וטענו שאינם מכירים בו כמייצגם. הוא נכנס לתפקידו בטקס בבית הכנסת סנט ג'ונס ווד בלונדון, בנוכחות כ־1,400 אישים, ובהם הנסיך צ'רלס, מנהיג האופוזיציה אד מיליבנד והארכיבישוף של וסטמינסטר וינסנט ניקולס.
בתור רב יהודי טוב הוא מת על חזנות, ואף למד שיעורי פיתוח קול ומוזיקת חזנות בירושלים. הוא גם שוחט וגם מוהל. בתור בריטי טוב הוא חובב כדורגל מושבע: קבוצת הכדורגל האהובה עליו היא טוטנהם הוטספר, ואחד הדברים הראשונים שעשה אחרי מינוי לתפקיד הרב הראשי היה לצייץ בטוויטר "בהצלחה" לקבוצתו, שלבסוף הפסידה. השבוע הוא טרם צייץ לאחר הפסד קבוצתו בגמר ליגת האלופות במוצאי שבת במדריד.
כמתחייב מתפקידו הוא נאלץ לפעמים להתחכך עם משפחת המלוכה הבריטית. עם לידתו של ארצ'י, בנם של הדוכס והדוכסית מסאסקס המכונים גם הנסיך הארי ואשתו מייגן מרקל, הוא איחל מזל טוב לזוג המלכותי בהודעה רשמית. "מי ייתן והוא יהיה גאווה ויביא ברכה לכל האומה. מזל טוב!", כתב עם פרסום דבר הלידה. "זכיתי, כרב הראשי של בריטניה, לייצג את הקהילה שלנו והרצונות שלה מול הממשל ומשפחת המלוכה", מספר מירוויס. "אני מנצל את הזכות הזאת באופן זהיר, ומתבטא במגוון נושאים כגון חופש דת, גזענות וכמובן אנטישמיות. יש לנו ארגונים יציגים, ומסייעים לנו גם ה־CST, שהוא ארגון האבטחה של הקהילה היהודית, ושגריר ישראל (כיום מארק רגב – צ"ק), שמייצג את האינטרסים שלה בבריטניה.
"בנוסף יש רב ראשי, שיכול להשמיע קול ולפעול במגוון דרכים. הרבה ממה שאני עושה הוא מאחורי הקלעים, בלי שאנשים יודעים על כך, ורק חלק פומבי. ברוך השם אני במקום שאני יכול לעשות שינוי, ואני רואה הצלחות רבות".
האנטישמיות היא נושא שמשפחת המלוכה מתבטאת עליו? הם מודעים בכלל למציאות העגומה?
"זה לא משהו שהם אי פעם ידברו עליו בהודעה. זה לא טבעם. אני יכול להגיד לך מהקשר שלי עם משפחת המלוכה שהם בדאגה גדולה מהאנטישמיות במדינה". הוא מספר שבמגוון הזדמנויות בשנים האחרונות התלווה לבני משפחת המלוכה באירועים הקשורים לאנטישמיות, וניהל עימם מאחורי הקלעים שיחות עומק. "התלוויתי למלכה בביקור בברגן בלזן, באירועי 70 השנה לשחרור המחנה בשנת 2015. כולם שאלו אותי אחרי זה מה המלכה אליזבת' אמרה במהלך הביקור. היא לא אמרה דבר, היא הייתה בהלם, לא היו לה מילים. ראו שהיא התרגשה מאוד.
"הנסיך צ'רלס מתעדף ניצולי שואה במהלך השנה, ויש כמה אירועים שהוא משתתף בהם באופן קבוע. הייתי איתו באירועי 80 השנה לקינדר־טרנספורט (משלוחי הצלה של 12 אלף ילדים יהודים וילדים נוצרים לא־ארים משטחי גרמניה הנאצית והשטחים שנכבשו על ידה אל בריטניה – צ"ק) שהוא אירח בארמון סנט ג'יימס. הוא הקדיש זמן לכל ניצול וניצול.
"התלוויתי גם לנסיך ויליאם בביקור בישראל. הוא היה קודם לכן במחנה בשטוטגרט עם קייט, ונושא השואה חשוב לו. ללא ספק, האלמנט הכי חשוב בביקור בישראל היה מוזיאון יד ושם. היה קשה לגרור אותו משם, ובעקבות כך כל הלו"ז שלו נדחה. הוא התעניין מאוד, וגם הביע חששות ממציאות כזו". במהלך ביקורו של יורש העצר בארץ הקודש העניק לו מירוויס כיפה מיוחדת, עם רקמה של הפסוק מישעיה ב', ג': "והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלוהי יעקב, ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו. כי מציון תצא תורה, ודבר ה' מירושלים".
מירוויס מעיד ש"במשפחת המלוכה יש חששות גדולים ממצב האנטישמיות במפלגת הלייבור. שמעתי תגובות של דאגה במעגלים הכי בכירים במשפחת המלוכה. למזלנו, המלחמה באנטישמיות בבריטניה היא לא רק של הקהילה היהודית. הדוגמה הכי טובה לכך היא שיו"ר השדולה הפרלמנטרית נגד אנטישמיות הוא – מכל המפלגות – חבר פרלמנט לא יהודי, ג'ון מן ממפלגת הלייבור. הוא מי שמדבר באופן הכי חריף נגד אנטישמיות, ויש עוד לא יהודים רבים כמוהו".
אם ג'רמי קורבין ייבחר לראשות הממשלה, הסקרים מראים ששיעור ניכר מהיהודים ישקלו לעזוב את הממלכה.
"אני מקווה שלא ניאלץ לבדוק את זה. אני חושב שהיהודים בבריטניה הם תומכים גדולים של ישראל, ומאוד ציונים. בכלל, יש הרבה מאוד עולים שהגיעו לישראל מבריטניה לאורך השנים. המחקרים מראים שהקשר עם ישראל הוא חלק ניכר מהזהות היהודית של יהודי בריטניה. אני גאה בכך ותומך בכך. אני חושב שבמקרה שממשלת לייבור תיבחר, חלק יחשבו על העתיד שלהם במקום אחר. זו החלטה אישית מאוד, ונראה מה יקרה. אנחנו אזרחים מהשורה הראשונה בבריטניה, ונעשה הכול כדי להמשיך להיות קהילה יהודית־בריטית חזקה. אך אל תטעה, אנחנו ללא ספק בלחץ מהמצב של ממשלת לייבור".
איך זה ישפיע על הקהילה היהודית?
"זה ישפיע על מדיניות הממשלה כלפי הקהילה: מימון בתי הספר, אבטחה בקהילות ובמוסדות היהודיים, וכמובן מערכת היחסים של בריטניה עם ישראל, שזה העניין הכי משמעותי שייפגע".
אתה חושב שיש סיכוי שהקשרים הדיפלומטיים בין המדינות יתבטלו?
"אני לא יודע, אבל אנחנו חוששים מכך".
הנושא החם ביותר בבריטניה כבר שלוש שנים, למעט האנטישמיות במפלגת הלייבור, הוא "הברקזיט" – ההצבעה הבריטית על עזיבת האיחוד האירופי, שהובילה למהלך שנתקל עד כה באינספור קשיים. לפני כשבועיים, לאחר כישלונה של ראש הממשלה תרזה מיי לאשרר את הסכם הפרישה של בריטניה מול האיחוד האירופי, היא הכריזה על פרישתה מתפקידה. מחליפה ימונה מקרב המפלגה השמרנית, וינסה גם הוא למצוא דרך למימוש הברקזיט באישור הפרלמנט.
"בנושא הברקזיט יש דעות שונות בקרב הקהילה היהודית, כפי שיש ברחבי כל הממלכה", אומר מירוויס. "אך יש דבר אחד הנוגע בברקזיט שאין עליו ויכוח: אנחנו בתקופה של אי יציבות פוליטית, המאופיינת באי אמון של הציבור בפוליטיקאים שנמצאים במרכז הפוליטי. זה כנראה בלתי נמנע שכאשר האמון במנהיגי המיינסטרים נשחק, העם מחפש חלופות במקומות רדיקליים יותר. זו תופעה עולמית: אנחנו רואים התעוררות מטרידה בתמיכה בימין הקיצוני ובשמאל הקיצוני. כאן בבריטניה, אנחנו רואים נרטיב של 'הם ואנחנו' מצד תומכיו של ג'רמי קורבין בשמאל הקיצוני, וב'אנחנו' הם מתייחסים למהגרים ו'זרים' שבעיניהם 'מהווים סכנה למדינה'.
"ההיסטוריה מלמדת אותנו שבנסיבות כאלה, היהודים סובלים יותר משאר המיעוטים. לכן אנו מודאגים. עם זאת, יהודים בבריטניה אינם עוברים לסדר היום בעקבות המציאות החדשה. להפך, אנחנו מתריסים. דוגמה טובה לכך היא תגובת הקהילה לבעיית האנטישמיות במפלגת הלייבור. אנחנו ממשיכים לעמוד על כך שתגובת המפלגה אינה מספקת, ומועצת השוויון וזכויות האדם פתחה בחקירה רשמית בשאלה אם המפלגה אשמה באפליה בלתי חוקית של יהודים".
על ראשת הממשלה היוצאת מיי אומר מירוויס שהיא הייתה חברה טובה של הקהילה היהודית. "חשוב לציין שהמאבק נגד האנטישמיות בבריטניה הוא לא רק נחלתם של היהודים. תרזה מיי היא אחת מהאנשים שאינם יהודים הנלחמים למעננו, ולמען בריטניה. מחויבותה לביטחונה של הקהילה היהודית ולזיכרון השואה הייתה יוצאת דופן".
מירוויס הוא ידיד מושבע של מדינת ישראל: בעת הצורך הוא מגיב בנושא, ובעבר אף גינה את תנועת ה־BDS בממלכה. לפני קיום תחרות האירוויזיון בישראל, עשרות אמנים בריטיים שלחו מכתב ל־BBC בדרישה להחרים את התחרות. "בזמן שאנשי שלום מחפשים דיאלוג ומרחב משותף, זה יותר מעשור המשיכה תנועת ה־BDS במסע של הפרדה ודמוניזציה", הגיב לכך מירוויס. "הקריאות להעתקת אירועי האירוויזיון רק יפגעו בסופו של דבר בתהליך השלום, ולא יסייעו לו".
לפני כשלוש שנים כתב מירוויס מאמר במגזין הפוליטי "ניו סטייסטמן", ובו הכחיש את הטענה שישראל היא מדינת אפרטהייד, וזאת מנקודת מבטו הייחודית כמי שגדל בדרום אפריקה. "השימוש במושג 'אפרטהייד' כלפי ישראל הוא לא רק מטעה, אלא עלבון למי שהיו משועבדים בדרום אפריקה", טען שם.
אף שמירוויס תוקף את האנטישמיות במדינתו, שמגיעה גם מצד האסאלם הקיצוני, הוא החליט ב־2015 לשלב בבתי הספר היהודיים תוכנית לימודים על האסלאם. זאת, לאחר שהמדינה דרשה שבבתי הספר ילמדו התלמידים על דת נוספת מלבד זו שלהם. הרב בחר דווקא באסלאם, וארגונים חרדיים תקפו את החלטתו. באותה שנה הוא גם הצהיר שאין לסגור את הגבולות של אירופה ובריטניה בפני פליטים ממדינות מוסלמיות. בעת ביקור במחנה פליטים ביוון אמר מירוויס ש"סגירת הגבולות בפני הפליטים תהיה מעשה שאין לו שום היגיון". הוא הוסיף שהוא "מודע לעובדה שארגון הטרור דאעש מחדיר טרוריסטים ליבשת אירופה כשהם מתחזים לפליטים תמימים" ולאיום הפיגועים שעלול להיווצר בעקבות זאת, אך לטענתו "מתי מעט המחבלים אינם סיבה לסגירת הגבולות בפני עשרות אלפי הפליטים שנמלטים על חייהם מהזוועות בסוריה, עיראק ואפגניסטן".
בעד תלמידות חכמות
שתי רפורמות הנהיג הרב מירוויס בקהילה היהודית בבריטניה בשנים האחרונות, ואת שתיהן קידם בכל מאודו בכלי התקשורת היהודיים המקומיים ומול המוסדות היהודיים שתחת חסותו. אחת מהן עוסקת במעמד האישה ביהדות במסגרת ההלכה. בשנת 2012 הוא היה לרב הראשון שמינה יועצת הלכה בבית הכנסת שלו בלונדון. "לחלק מהקהילות שלנו יש תפילות נשים בערבי שבתות או בשחרית של שבת, אך ללא קריאה בתורה. זה שנשים באות יחד להתפלל זה דבר טוב ומבורך", אמר אז. הוא גם קידם נשים לתפקידי מפתח ביונייטד סינגוג, וקידם אמירת קדיש לנשים.
בשנת 2016 הוא השיק את תוכנית "מעיין", המכשירה נשים בתוך 18 חודשים להיות יועצות הלכה בבתי כנסת אורתודוקסיים. "אני מאמין שתלמידות חכמות בוגרות סמינרים המחויבות ליהדות האורתודוקסית הן דבר מבורך. אנחנו צריך לעודד עוד לימוד כזה, ולהבין שזו ברכה גדולה. בתוך ההלכה, צריך למצוא הזדמנויות לנשים להיות מעורבות יותר בקהילות שלנו".
על תוכנית מעיין מספר הרב בגאווה: "פיתחתי יחד עם בית הדין שלנו תוכנית להנהגה נשית חדשה. סיימנו זה עתה להכשיר את 10 הנשים הראשונות, והן החלו לעבוד בקהילות כמנהיגות חינוכית המתמחות בטהרת המשפחה. חשוב שנשים שמהססות לשאול רב שאלה ישאלו נשים. זה דומה ל'יועצת הלכה', רק שהתוכנית היא שלנו וממוקמת בבריטניה".
עם זאת, הרב מירוויס מדגיש שהוא מתנגד למושג "רבות" אורתודוקסיות, ומדגיש כי אין לנשים הללו תפקיד רבני אלא רק תפקיד "מנהיגותי וחינוכי, עם ידע הלכתי. אם לבוגרת מעיין יש שאלה הלכתית, היא תפנה לרב שלה. ה'מעיינות' שלנו הן מנהיגות בקהילות, בעיניי זה טוב לנשים וטוב לנו".
הרפורמה הרגישה האחרת היא תוכנית חינוכית לבתי הספר היהודיים המכשירה את הצוות להתמודדות עם להט"ב בזווית יהודית. בספרון שהפיץ בכל בתי הספר היהודיים שתחת יונייטד סינגוג הוא כתב הנחיות לצוות החינוכי כיצד לפעול בנושא ברגישות. "התגובות לספרון שהוצאתי היו נפלאות. ראיתי צורך גדול לפרסם זאת, כי אני רואה כאן עניין של פיקוח נפש. נתחיל בכך שהתורה שלנו אוסרת 'משכב זכר', אבל התורה גם אומרת 'ואהבת לרעך כמוך' ו'לא תשנא אחיך בלבבך'.
"מה שקורה הוא שילדים תחת חסותנו נמצאים בטראומה סביב הזהות המינית שלהם. המערכת שהפעלנו הרחיקה אותם מהיהדות האורתודוקסית, וגרמה להם לייאוש. הסטטיסטיקה מראה שיש דיכאון, התאבדות ופגיעה אישית גבוהה יותר בציבור הדתי יותר, וזה קורה במשמרת שלנו. יש לנו אחריות לכל נשמה טהורה, אנחנו חייבים יותר רגישות והבנה, במקביל לכיבוד ההלכה".
מה המשמעות המעשית?
"כל בית ספר חייב למנות אדם שתלמידים יכולים לפנות אליו עם בעיות אישיות. במקביל, צריך להורות לצוות להיות רגישים לנושא, ובוודאי לא לצחוק על אנשים בעלי נטיות כאלה ואחרות. זה יכול לגרום למישהו לעשות דברים נוראיים לעצמו, ואם אנחנו מלמדים את התלמידים שלנו על רגישות וכבוד לאחר – גם אנחנו מחויבים בזה. מצאנו שתגובות לא אחראיות הביאו למצבים של דיני נפשות. הצלחנו להגיע למצב שבתי הספר יכולים לגרום לילדים להיות שמחים ללא קשר לנטייתם המינית. חשוב מאוד שיהיו רבנים בבתי הספר שידעו לכוון את התלמידים".
יש כאן חידוש הלכתי, או רק חיבוק ורגישות?
"פריצת הדרך היא שאנשים יכירו יותר את ההלכה. עד עכשיו היו רק דיונים על איסור היחסים, אבל אנשים שכחו מאהבת לרעך כמוך. הרי כולנו נבראנו בצלם אלוהים. האחריות שלנו היא להראות שאכפת לנו. גם זו הלכה. חלילה וחס אנחנו לא משנים את ההלכה, אלא מכירים אותה כדי שנוכל להגיב כראוי".
מה תגיד לזוגות חד־מיניים שבאים אליך?
"הייתי אומר להם שאני חושב שכל רב צריך לדעת שהוא לא אוחז בכל התשובות. צריך שאנשים שיודעים את ההלכה יכוונו אותם בדרך הנכונה. רב שנקלע למצב כזה, שידע שיש למי להפנות את השואלים. נשמע מה המצב שלהם, ונחליט על פי זה". אף שבחוברת אין חידוש מהותי ביחס להומוסקסואליות, אלא אך ורק קריאה לרגישות, רבנים חרדים רבים ביקרו את מירוויס על המהלך.
בוועידת רבני אירופה התייחס מירוויס לירידה במספר הצעירים היהודים המבקרים בבתי הכנסת, תופעה תקפה לדבריו בכל רחבי אירופה, וקרא לעמיתיו הרבנים לנסות למצוא פתרונות לכך. הדור הצעיר, הוא אומר, ממש לא בעניין של חזנות. "יש צמא גדול בקרב בני דור ה־Y להשתתף בטקסי תפילה אנרגטיים ומעוררי השראה, בניגוד להתחזנות של חזן בבית הכנסת", אומר מירוויס. "אנחנו רואים היחלשות של הנאמנות לממסד הוותיק, ולמנהיגי הקהילות. אנחנו צריכים קהילות חזקות, מקום שבו אם אתה לא מגיע בשבת, אנשים ישימו לב. מקום שבו יעריכו אותך ומקום שבו צעירים יוכלו למצוא משמעות ושמחה".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
