ערב יורד על הכנסת. רוב העובדים כבר עזבו את המשכן, הכניסה סגורה, האורות כבויים. רק מאבטחים מסתובבים עדיין בבית המחוקקים. חניון הח"כים שומם גם הוא, למעט כלי רכב אחד שעדיין מחכה לבעליו. אבל המפגש בין הח"כ למכוניתו יתרחש רק בעוד כמה שעות, כי אורי מקלב מיהדות התורה לא סיים את מטלותיו להיום. על שולחנו בלשכה ממתינים הרבה פתקים קטנים ומרובעים, ובהם משימות שנרשמו בכתב ידו הצפוף. פעמיים הוא כבר זכה בתואר "שיאן הנוכחות בכנסת", עם פי שישה מזמן הנוכחות של ח"כים כמו יאיר לפיד. בקדנציה הנוכחית הוא יזם כמאה הצעות חוק, וזו לו השנה העשירית בכנסת ישראל. ויחד עם זאת, עבור הציבור הרחב, הוא נותר כמעט אנונימי.
מקלב (60) נשוי לחנה, מורה ותיקה במערכת החינוך הממלכתית־דתית, ואב לחמישה. הוא בוגר ישיבות הדגל של הציבור הליטאי, קול תורה ופוניבז'. מגיל צעיר השתלב בעשייה פוליטית וציבורית במגזר החרדי. כנער הוא שימש מדריך בתנועת הנוער של צעירי אגודת ישראל, ומאוחר יותר, כאחד ממתיישבי שכונת רמות החדשה, החל לעסוק בענייני ציבור והקמת מוסדות. משם התברג לסיעת דגל התורה במועצת עיריית ירושלים. במשך 15 שנה שימש כסגן ראש העיר, ולפני עשור, כחלק מהסכם רוטציה פנים־מפלגתי, החל לכהן כחבר כנסת מטעם יהדות התורה.
למרות הביוגרפיה החרדית המובהקת שלו, שורשיו של מקלב דווקא במשפחה ציונית, גואלת אדמות ואוהבת ארץ ישראל. יעיד על כך שמו הפרטי, שניתן לו על שם דודו – לוחם אצ"ל אורי מקלב, שנפל במלחמת העצמאות. "בתלמוד תורה בבני־ברק הייתי הילד היחיד ששרו עליו 'אורי כדורי'", צוחק מקלב ומסדר את פתקי המשימה שלו בערמה.
על הדוד אורי הוא מדבר בהערצה גלויה. "הוא נהרג צעיר, בגיל 23. היה יהודי ירא שמיים. בשבתות היה הולך ברגל מפתח־תקווה ליפו, שם הייתה מפקדת האצ"ל. תמיד עם ברט על הראש. טיפס מהר בסולם הדרגות באצ"ל. ניסח כרוזים של המחתרת והיה בין היחידים שידעו איפה מנחם בגין מסתתר. הוא היה מבוקש. מסר את נפשו למען העם והארץ". בהוראתו של הרב אהרן יהודה לייב שטיינמן ז"ל, הוסיף ח"כ מקלב לשמו גם את השמות ישראל ומאיר, כיוון שלא נהוג לקרוא על שם אדם שמת בצעירותו.
הדוד מהאצ"ל לא היה בן המשפחה היחיד שמסר את נפשו. סבא־רבא של ח"כ מקלב היה מרדכי מקלב, איש העלייה הראשונה, פרדסן ובנקאי שגאל אדמות באזור פתח־תקווה. אחיו של אותו סבא־רבא, אריה מקלף, נרצח במוצא עם אשתו ושלושת ילדיו במאורעות תרפ"ט. בן נוסף של אריה, מרדכי מקלף, ניצל בנס, ולימים היה לרמטכ"ל צה"ל.
אביו של ח"כ מקלב למד בישיבת כפר־הרא"ה, התגייס בגיל שלושים ואחר כך שירת במילואים. הבן כבר לא לבש מדים. "משפחת מקלב עלתה לארץ כמשפחה יראת שמיים ואוהבת הארץ", הוא מסביר את מה שנראה כפער בין הדורות. "הם היו אוהבי ציון, אבל הם לא באו כנציגי התנועה הציונית. הם היו לפני הציונות של בן־גוריון. יישוב הארץ מבחינתם לא היה חלק מתפיסה ציונית חילונית. בשביל ארץ ישראל הם מסרו את הנפש, וכל העסקים שהיו להם בחו"ל חוסלו. הם קנו אדמות גרועות שאף אחד לא חשב להתיישב בהן. אבל סבי היה תמיד מזכיר את דברי הרמב"ן, שבאדמות הללו תתקיים הברכה שבקללה: 'הארץ תהיה שממה' – שממה לגויים, אבל אצלנו היא תפרח. ובאמת אותן אדמות גרועות פרחו בידיים שלנו".
מתי הם שינו את דרכם והפכו לחרדים?
"אני לא חושב שהמשפחה שלנו שינתה את דרכה. זה היה תהליך ארוך של הבנה שהמדינה היא חילונית, וכדי לעמוד בפרץ הזה צריך ללכת לחינוך החרדי. באחד מימי העצמאות היה מצעד צבאי שזעזע את אמות הסיפים, כאשר על אחד השלטים נכתב 'ישראל בטח בצה"ל', על משקל 'ישראל בטח בהשם'. זה הגיע למציאות שאי אפשר היה לחיות איתה. במשפחה שלנו לפחות, מי שבחר בחינוך חרדי שמר על עצמו, ומי שלא – נשטף עם זרם הרוחות החילוניות".
סבו של מקלב נהג לתלות את דגל ישראל מחוץ לביתו, אבל נערים חרדים היו גונבים את הדגל, ולכן הוא החל לתלות אותו בבית פנימה. "גם סבי לא ראה בעין יפה את מה שקורה למדינה. התנגד מאוד למפא"י ולדרך שלה. הוא ראה איך המדינה הולכת ומתחלנת, זה לא היה החזון שלו למדינת היהודים. לימוד תורה היה ערך עליון ונשגב במשפחתנו. לכן אני לא חושב שהלכתי בדרך שונה. היינו חרדים ונשארנו חרדים, ואנחנו בטוחים בצדקת דרכנו".
הגאולה עוד לא התחילה
לאור ההיסטוריה הענפה הזו של מסירות נפש למען ארץ ישראל, איפה אתה ממקם את עצמך מבחינה פוליטית – בימין או בשמאל?
"לדגל התורה תמיד היה דימוי שמאלני, אבל אני לא חושב שזה נכון. המשנה ההשקפתית שלנו רחוקה מהשמאל. הרב שך הוא שטבע את היחס המרוחק הזה לשמאל. הוא לא היה מוכן להתחבר אליהם כדי להדיח את הימין. הוא מנע את 'התרגיל המסריח', וראה את השמאל כמי שהכניסו את הכפירה וגרמו להתנתקות מהיהדות".
אבל מאוחר יותר תמכתם בהתנתקות. אתה לא רואה בעיה בוויתור על שטחי מולדת?
"אנחנו לא בעד 'השלום' – לא שלום תרבותי, לא חברתי וגם לא מדיני. אנחנו לא שוחרי שלום כמו שהשמאל פועל היום. אין לנו יעד כזה ואנחנו לא רודפים אחרי חלוקה גיאוגרפית. אם כבר, אנחנו חוששים מערבוב ומיזוג תרבויות ומחילופי נוער וכל מיני פורומים של 'שלום' והבנות למיניהם. אבל באותה מידה אנחנו נזהרים משפיכות דמים ומחזיקים בתפיסה העקרונית שמזהירה מפני התגרות בגויים. למרות שיש לנו מדינה, עדיין אומות העולם חזקות מאיתנו וצריך לשמור על מה שקיים. אנחנו עוד לא רואים את אתחלתא דגאולה, וצריך לדעת להתחשב במציאות שמסביב".
אנחנו עדיין בגלות, לשיטתך?
"לא, אנחנו לא בגלות, אבל אנחנו לא יכולים לעשות ככל העולה על רוחנו. בדברים מדיניים אנחנו לא יכולים להגיד 'ישראל בטח בצה"ל'. אנחנו לא שם. אנחנו תמיד 'ישראל בטח בהשם'. אנחנו מעריכים את הצבא וקברניטיו, וכואב לנו על כל חייל שנהרג. צריך לפעול כדי שתהיה כמה שפחות שפיכות דמים".
כלומר, אם יוצג הסכם שלום שכולל ויתור על שטחים, אין ליהדות התורה בעיה לתמוך בו?
"לא זו המציאות היום, אבל אם הסכם שלום היה מונע כל אפשרות של שפיכות דמים – אז עקרונית כן. אני יודע מה זה חיבור לארץ ישראל, וכמה קשה לעזוב אדמה. חקלאי שבונה את ארץ ישראל הוא מאמין גדול יותר. מצוות יישוב הארץ לא כהתה אצלנו, אבל אין לנו פריבילגיה לומר שמלחמה עדיפה על הסכם שמונע שפיכות דמים.
"אצל השמאל שלום זה יעד, אידיאל, זה בכל מחיר. הם מצדיקים את הפלסטינים. בעיניי הפלסטינים לא צודקים בשום דבר. ארץ ישראל שייכת לעם ישראל, נקודה. זו אדמתנו ואדמת אבותינו. אם כבר, הפלסטינים הם שגזלו מאיתנו אדמות. אבל שוב, לא אלך למלחמה. אני לא מרגיש שמותר לי לשפוך דמים על כל דבר בארץ ישראל. בגלל זה אני מתנגד לעלייה להר הבית. מעבר לאיסור ההלכתי, היא גורמת לתסיסה, לנקמנות ולשפיכות דמים. נשפך דם בגלל ההסתה הערבית שנוצרה כתוצאה מעלייה להר הבית".
מי כמוך, כבן למשפחת מקלב, יודע שהאיבה של הערבים היא קדומה ולא קשורה לעלייה להר הבית.
"בוודאי שאני יודע. העובדים הערבים שהיו אוכלים מידי משפחת מקלף במוצא, הם אלה שרצחו אותה בדם קר. בכל פעם שאני נזכר בזה, אני מצטמרר מגודל הרשע. ועם זאת, אנחנו צריכים למנוע מראש חומרי בערה לרוצחים שפלים. לא לתת לרשע סיבות לחשוב על רצח".
הפויקר מהכפר ממול
בימין יגידו לך שעצם הרכנת הראש, ההתקפלות בנושא הר הבית, היא הגורמת לאיבה.
"זו נקודת המחלוקת בינינו, כנראה. בעיניי זה לא עוזר, זה מגביר את הטרור, ואנחנו גם צריכים לדעת לא להתריס. אנחנו מחויבים לפעול באחריות ובמידתיות על מנת למנוע שפיכות דמים. לכן גם אמרתי בעבר שחוק המואזין הוא חוק מיותר. ואני גר בשכונת רמות, אני יודע על אילו רעשים מדובר. בערבי שבתות הבן שלי כבר מזהה איזה פויקר בחתונות הוא טוב ואיזה לא".
פויקר?
"מתופף, ביידיש. בשביל לא לשמוע את המואזין אנחנו צריכים להגביר את הקול בזמירות שבת. אבל השאלה החשובה היא מה נחוץ ומה לא נחוץ. הרב שך תמיד היה בודק אילו חוקים ופעולות עלולים להתסיס ולגרום לשפיכות דמים. אנחנו מחויבים להמשיך בדרך הזו".
כשח"כ מקלב מדבר על "בדיקות" שערך הרב שך כדי למצוא מה גורם להתססת הערבים ומה לא, הוא מתכוון בין השאר להתיישבות החרדית מעבר לקו הירוק. בשנות השמונים אישר הרב שך לנכדתו לגור בשכונת רמות, אף שמדובר בשטח שנכבש במלחמת ששת הימים. אחר כך גם הגיע אישור להקמת יישובים חרדיים ביהודה ושומרון.
להקים את שכונת רמות, לא מתסיס את הערבים?
"אתה צודק בשאלה שלך. זה לא היה פשוט לציבור החרדי, לגור מחוץ לקווי 67'. בזמנו, לגור ברמות נחשב לאומץ גדול. אבל הרב שך שקל בדעתו והסכים. לעומת זאת הוא לא אישר אז את שכונת נווה־יעקב, כי היא הייתה יותר רחוקה והיו הרבה זריקות אבנים. על רמות היו פחות מאבקים ולא היה ממשק ממשי בינינו לבין הערבים. אם כי היה אירוע ירי על אוטובוס שעבר באזור".
בשמאל טוענים שבמעבר למגורים ביו"ש התחברתם למתנחלים וזנחתם את המתינות המדינית שאפיינה אתכם בעבר.
"ברוך השם, אני לא עובד אצל השמאלנים ולא חייב להם שום דבר. המעבר הזה נעשה בעיקר בגלל מצוקות, לא מאידיאולוגיה. זו התיישבות פרקטית. מדובר בפתרון להרבה זוגות בציבור החרדי, וזה יחסית צמוד לקו הירוק. כשהצורך נולד, נבדקה הסוגיה הביטחונית. היום ביתר־עילית ומודיעין־עילית הם היישובים בעלי קצב הגידול הכי מהיר בין ההתנחלויות".
אתם המתנחלים.
"לכאורה, אבל אנחנו לא מרגישים כך. איך אנחנו יודעים שאנחנו לא מתנחלים? כי אנחנו מקבלים את התקציבים הכי נמוכים. אנחנו לא מקבלים לפי האחוז שלנו. אני לא אומר את זה מתוך רוע, אבל יש אפליה, חוסר הגינות וחוסר שוויון. זה בא לידי ביטוי במגוון רחב של צרכים, כמו הסעות, בנייה, גני ילדים ועוד".
היישובים החרדיים ביהודה ושומרון מקבלים פחות מהתנחלויות אחרות?
"בוודאי. אם תיקח את סך התושבים ביהודה ושומרון, תבדוק כמה כסף מגיע ליישובים ותחלק פר נפש – תמצא את החרדים בחסר אדיר. יש גם בעיות של תחבורה ציבורית, של תקציבים שצריכים להגיע ולא מגיעים. יש מצוקת דיור שבאה על חשבון הגידול הטבעי".
הלכתם עם הטענות הללו לראש הממשלה?
"בוודאי. אנחנו דרשנו, אפילו נקטנו סנקציות, והוא הבטיח הבטחות. תראה, לראשי היישובים ביהודה ושומרון יש מערכת יחסים טובה עם הנציגים החרדיים. אנחנו עובדים על חלק מהדברים עם הבית היהודי, עזרנו ליישובים לסלול כבישים עוקפים, סייענו לגבעת־זאב. יש שיתופי פעולה עם נציגי המתנחלים, אבל צריך לעשות הרבה יותר. אולי אני נשמע חריף מדי, אבל כשהם מסתדרים הם לא באים אליי, אלא רק כשיש בעיות".
בתרחיש של פינוי, חלילה, איך ינהג הציבור החרדי ביהודה ושומרון?
"מי מפנה? לא יהיה שום פינוי. אנחנו רוצים עוד בנייה במקומות הללו. ביקשנו מראש הממשלה הרחבות. לעניות דעתי, הציבור החרדי גרם לכך שלא יהיה פינוי יישובים. אף אחד כבר לא מדבר על זה. ברור שתיאורטית הרבה מאותם חרדים היו מעדיפים לקבל פיצוי ולעבור לבני־ברק, אבל אין שום סיכוי שהמדינה תוכל לעמוד בזה. כך שהחרדים ביהודה ושומרון נמצאים שם בשביל להישאר".
אצלנו מילה זו מילה
בשבועות האחרונים נמצאים הפוליטיקאים החרדים בעין הסערה. תרמו לכך דבריו של ח"כ משה גפני, שהוקלט ל"כיכר השבת" כשהוא מתרברב כיצד הצליח לחלץ מנתניהו את ביטול הקיצוץ בתקציב בני הישיבות, ומספר שפקחים גויים יאכפו את חוקי השבת. התגובות היו נזעמות, ויאיר לפיד זינק בסקרים. שר הביטחון אביגדור ליברמן אף אמר כי יו"ר יש עתיד צריך לשלוח זר פרחים לגפני, ותהה אם נכרתה בין השניים ברית פוליטית.
אז גפני קיבל זר פרחים מלפיד?
"נו, מליברמן אני לא יכול לקבל שום מוסר. מה שהוא עשה בעניין חוק המרכולים, זה מעשה שלא ייעשה. ליברמן גילה לפתע שהמפלגה שלו מתרסקת, וחיפש הזדמנות להתבלט ולהעלות טענות פופוליסטיות. בכך הוא ערער את ממשלת הימין. זה הנזק הגדול שעושה ליברמן, שלטובת השיקולים האלקטורליים שלו מוכן לזעזע ממשלה יציבה. אני אגב לא הייתי בעד חוק עונש מוות למחבלים, שליברמן קידם. החוק הזה בעייתי מבחינתנו, אבל לא עשינו נגד ליברמן מלחמה כמו שהוא עשה בעניין חוק המרכולים. הוא מתסיס, מכפיש ומעורר שנאה".
אבל אי אפשר להכחיש שהדברים שאמר גפני בהקלטה הזו יכולים לעורר כעס רב.
"אי אפשר להתעלם מזה שאנחנו חיים בתוך עולם של תקשורת חזקה, ואתה לא יכול שלא להבליט או לשקף את ההישגים שלך. בסופו של דבר, אין שום שקר במה שגפני אמר, והוא היה חוזר על הדברים גם היום".
לפי מה אתם בוחרים את המאבקים שלכם? הרי יש חילולי שבת במדינת ישראל. תאגיד השידור הציבורי פועל בשבת. למה חוק המרכולים כן וזה לא?
"חוק המרכולים התעצם בגלל מפלגת ישראל ביתנו. חברי האופוזיציה – שאני לא מאשים אותם בעניין הזה – הבינו שהם יכולים לערער את הממשלה, והצליחו לעורר גם כוחות בתוך הקואליציה לטובתם. ואז הנציגה של ציבור העולים במפלגת כולנו אמרה לעצמה – 'למה שאהיה פראיירית ואתן לליברמן את כל הבמה?'. ניפחו הכול כדי להפיל את שלטון הימין, ומי שעשה את הנזק זה ליברמן".
ובכל זאת, למה דווקא "חוק המרכולים"?
"מה שקרה זה שעיר ואם בישראל באה וחוקקה חוק שמתיר מסחר בשבת. זה דבר שאי אפשר לעבור עליו לסדר היום. חוק המרכולים ישפיע לעתיד, כמו נאומו המפורסם של הרב שך נגד הקיבוצים ("יש קיבוצים שלא יודעים מה זה יום כיפור, לא יודעים מה זה שבת ולא יודעים מה זה מקווה. מגדלים שפנים וחזירים", אמר הרב שך בכנס שהתקיים ביד־אליהו במארס 1990 – י"פ). בהתחלה הוא עורר התנגדות גדולה, אבל אחר כך הנאום הביא לתסיסה ולמחשבות. אם לא היה חוק בעניין הזה, לא הייתה שבת בישראל".
אבל אם בגלל זה יאיר לפיד יהפוך לראש ממשלה, מה הועילו חכמים?
"אנחנו לא יכולים לפעול בעניין הזה כמו ישראל ביתנו, רק משיקולי רייטינג. הציבור שלח אותנו לשמור על השבת, ובשביל זה אנחנו פועלים: למען היהדות, התורה והפרהסיה היהודית. זו האמת, ואנחנו צריכים לפעול לממש אותה כשבידינו הכוח".
הקשר של יהדות התורה עם הבית היהודי הוא כיום "סביר פלוס", להגדרתו של מקלב. "ברית האחים" בין יאיר לפיד לנפתלי בנט נשכחה. "משרד החינוך עצמו מערים קשיים על החרדים, אבל עם שר החינוך יש שיתוף פעולה טוב". הקואליציה, הוא אומר, מתאפיינת בשיתופי פעולה בין המפלגות השונות, ואין שום סיבה שהיא לא תמלא את ימיה. מכל מקום, החרדים לא יהיו אלה שיפילו אותה. "ראש הממשלה יודע שאמנם לא קל לו איתנו, אבל אנחנו עוגן בטוח. הוא לא צריך להסתכל אחורנית. אצלנו, בניגוד לליברמן, מילה זו מילה".
אם מדברים על היחסים עם ראש הממשלה, מה דעתך על פרשת יאיר נתניהו?
"באופן פשוט יש הבדלה בין ביתו הפרטי של ראש הממשלה לפעילות הציבורית שלו. בנו של ראש הממשלה איננו איש ציבור, ולכן לא התייחסנו לעניין הזה. לא נתנו צל"ש לנתניהו על בן אחד ששומר שבת, ולא אמרנו משהו על בן אחר שלא שומר שבת. אגב, מי שהשפיע על הבן הצעיר לשמור שבת היה חמיו של נתניהו (שמואל בן־ארצי – י"פ), יהודי ירא שמיים שהיה לנו קשר טוב איתו. הוא התפלל בשכונת רמות עם כל האברכים וגר בבית צנוע. הוא ראה את עצמו כתלמיד ישיבת נובהרדוק, איש מחשבה ומוסר".
ואם לחזור ליאיר נתניהו, לדעתך אין עניין ציבורי בבילויים שהוא בוחר?
"השאלה היחידה כאן זו סוגיית הרכב הממשלתי והמאבטח, ואני לא רואה את עצמי כמי שצריך לדון בה. לדעתי, אדם רגיל היה מוותר על השמירה, אבל יכול להיות שלמי שנולד לתוך מציאות כזו, היא לא מפריעה".
אתה לא מאובטח.
"ברוך השם, לא. אני רואה את האבטחה כעונש ממש. אינני מבין איך אפשר לחיות עם זה. תראה, רצו בסיפור הזה שוב לחפש את התגובה שלנו כדי לפגוע בראש הממשלה. אני לא חושב שאנחנו צריכים לתת להם את זה".
רודפים את ראש הממשלה?
"חד וחלק, יש לך ספק בעניין? ברור שנוהגים מולו בצורה לא הוגנת, ויותר מזה – משתמשים בנו כדי לפגוע בו. העצמת הסיפורים על הסכסוכים־כביכול בין המפלגות החרדיות לנתניהו נעשית על מנת להחליש את ממשלת הימין. צריך לראות את הדברים בפרופורציה נכונה. כשאני רואה כלי תקשורת שפתאום חשובה להם שמירת השבת בנמלים, והם מתאמצים למצוא חילולי שבת, אני נזהר. זה לא נובע מאהבת השבת, אלא משנאת ממשלת הימין".
איך אתה רואה את ההפגנה נגד אביחי מנדלבליט מול בית הכנסת שלו?
"ההליכה לבית הכנסת היא בעיניי חציית קו אדום, וזה כואב. יש תחושה שכבר אין קווים אדומים. התרגלנו לכך שרודפים את היועץ המשפטי, וכמו שאומר הרב דסלר (הרב אליהו דסלר, מראשי תנועת המוסר – י"פ): אם הגסיסה הייתה איטית, היינו מתרגלים גם לזה".
בלי אותות גבורה
אורי מקלב נחשב לבן בית אצל מנהיג הציבור הליטאי הרב שטיינמן ז"ל, ששימש אוזן קשבת לבעיותיהם של הפוליטיקאים החרדים. "הרב שטיינמן היה איש חינוך מובהק, שהכיר לעומק את נפש האדם. הוא נשא אותנו על כפיו", אומר מקלב.
מרגישים כבר את חסרונו?
"ודאי, מרגישים חסר אישי וציבורי. לפעמים ריחמתי עליו, שהוא צריך לשאת את כל העול לבדו, להכריע באין־סוף שאלות שכובדן גדול מנשוא. אבל גם היום אנחנו לא מחליטים לבד. יש לנו הנהגה. דור הולך ודור בא. הרב שטיינמן הכין אותנו והזכיר שאנשים לא חיים לנצח. הוא לא קבע מי יהיה אחריו, וגם זה היה מתוך הענווה שלו; הוא לא ראה את עצמו כמי שיכול להכריע בשאלה הזו".
יש חשש למלחמת ירושה?
"לא, אין שום חשש כזה. לא תהיה מחלוקת בהנהגה. גם כשהרב שטיינמן קיבל את ההנהגה המוחלטת, היו כאלו שניסו לערער. נו, בסדר. יש הנהגה ותמיד נישמע לגדולים שבאותו דור, עד בוא משיח צדקנו".
הרב שטיינמן היה ידוע בעמדותיו המתונות, שנבעו מהבנת המציאות ההולכת ומשתנה. הדבר בא לידי ביטוי בין השאר ביחסו לסוגיות של חינוך הילדים ולאדם החרדי העובד. מול הקו המעשי שייצג, קם בקרב הציבור החרדי "הפלג הירושלמי", בהנהגתו של הרב שמואל אוירבך. אחד מיעדי הביקורת שלהם היה ח"כ מקלב. הפגנות נערכו מול ביתו, והופצו פשקווילים בגנותו. "חילוני בלבוש חרדי", כך ציטטה כותרת באתר חרדי את המפגינים.
כשמזכירים באוזניו את הפלג הירושלמי, טון דיבורו של מקלב נותר מתון, אבל קשה שלא להבחין בחוסר הנחת שלו מהזרם החדש שמתסיס את המגזר. "אני לא מייצג אותם, אין לי שום השפעה בעניין הזה. תמיד היו גוונים בציבור החרדי. גם 'העדה החרדית' התפלגה בין שני אחים. יש לנו גדולי תורה, ואני לא מדבר סרה בגדולי תורה אחרים. אני לא אגיד לחסיד סאטמר מה לעשות, אבל אני גם מצפה שחסיד סאטמר לא יגיד לי מה לעשות".
וכשקוראים לך חילוני, זה לא מפריע לך?
"האמת היא שאני שומע על זה לראשונה. בכל מקרה, אני לא מתרגש. אני צריך להיות שלם עם עצמי ועם הציבור שלי. על זה אני מתפלל. אני לא מחפש שציבור אחר ייתן לי אותות גבורה או הסכמה".
מצד שני, אולי ההסכמה שלך יכולה לעזור לאחרים. כשרבנים בציונות הדתית נאבקים נגד שירות מעורב של גברים ונשים בצה"ל, מדוע המפלגות החרדיות לא תומכות בהם?
"ראשית, הדעה שלנו היא כמו של הרבנות הראשית – שכל גיוס נשים הוא איסור מוחלט. אנחנו לא נאבקים רק נגד שירות משותף, מבחינתנו כל שירות צבאי של נשים הוא איסור חמור של ייהרג ובל יעבור, ולא נסכים לכך לעולם. מעבר לכך, אני לא בטוח שתמיכה חרדית ברבני הציונות הדתית תועיל להם. הרי מחפשים אותנו כל הזמן ובודקים מה האינטרסים שלנו".
הצבא אומר שיש לו בעיית כוח אדם. לו החרדים היו מתגייסים, אולי לא היה צורך בגיוס מסיבי של נשים. יכול להיות שאתם יוצרים את הבעיה שאיתה מתמודדים רבני הציונות הדתית?
"גם היום לא צריך את הבנות, ולא כל מי שבצבא הוא נחוץ. לאף אחד בתוך הצבא אין אומץ לבוא ולהגיד שלא צריך כל כך הרבה אנשים בצה"ל. יש הרבה צעירים שהשירות שלהם לא משמעותי, אבל קידשו את צבא העם ואי אפשר לצאת מזה".
אז למה מגייסים את הבנות?
"כי הרמטכ"ל אימץ אג'נדה. זה הפך לעבודה זרה. היום זו כבר שאלה של נאורות, ויש ארגונים שמסמנים מי נאור יותר ומי פחות וצריך ליישר קו. מקדשים פה אג'נדה, ותראה מה עושים לבצלאל סמוטריץ' בגלל איזו מילה שהוא אמר בנושא".
אז למה אתם משאירים את סמוטריץ' לבד במערכה?
"גם כאן, אם אני אגן על סמוטריץ' בעניין הזה – אתה יודע מה יגידו עלינו, על 'השחורים'? הרי אנחנו 'רומסים את כבודן של נשים' ולא יכולה להיות שום סובלנות כלפי העמדות שלנו. הדיון בנושא הזה מוכתב מסטיגמות. כל מה שנאמר בו, יתנפץ על אוזניים אטומות".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
