בעד הנַגָּד

קיץ 1996. צה"ל משלים את פינוי בה"ד 4 בבית־אל, ומעביר את פעילותו לבסיס חדש בחוף זיקים. לבסיס הטרי מגיעים בכל יום עשרות חיילים ואנשי סגל, שנקלטים בביתם החדש. התחנה הראשונה וההכרחית היא משרד השלישות, בניהולו של א', נַגָּד ותיק וקשוח שידוע ביסודיותו ובנטייתו לרדת לפרטים. איש לא מנסה להתעסק איתו – חוץ מקצין צעיר אחד, שסיים לא מזמן את קורס הקצינים, ושובץ דווקא בבסיס הזה. בעוד התור בפתח המשרד הולך ומתארך, נשמע הקצין הרענן אומר לפתע בקול: "נו, מה לוקח כל כך הרבה? נגדוס, תן גז".

אנחנו, החיילים שכבר הספיקו להכיר את ה"נגדוס", עצרנו את נשימתנו. אבל א' רק הרים לרגע את עיניו משלל הטפסים שאיישו את שולחנו הספרטני, נעץ מבט ארוך בקצין הצעיר, ואז המשיך בעיסוקיו. "מה, מה נבהלתם כולכם", תמה הקצין. "כל אחד והעבודה שלו, יש לי עוד מה לעשות היום".

"בית הספר לפיקוד לנגדים הוא שניים-שלושה מבנים בני קומה אחת, שמכילים את המינימום – כיתות לימוד, משרדי מפקדים ואולם ישיבות צר. לא קל למצוא את המתחם בבסיס פו"ם בגלילות, אבל זה בדיוק מה שהם רוצים: להיבלע בשאר המכללות והקורסים בבסיס"

סיימנו את הליך הרישום והקליטה. הלכנו לאכול צהריים. ואז הלכנו לשחק כדורסל. ואז לשק"ם. ואז ארוחת ערב. בסופו של יום ארוך וגדוש פעילות צה"לית מרתקת, עברנו ליד משרדי השלישות השוממים. שם, על ספסל באפלה, נראתה דמות אחת כפופה, מליטה את פניה בידיה. זה כמובן היה הקצין מהבוקר, שהחציף פניו אל מול נגד השלישות הכול־יכול.

"הוא אמר לי שהוא יוצא להפסקה ושיחזור עוד מעט", לחש הקצין, שכבר לא היה טרי ורענן, ואפילו לא כל כך צעיר. "אני מתייבש פה כבר שעות. מישהו מכם אולי מכיר אותו? מישהו יכול לומר לו שאני מבקש סליחה?". מאותו היום ואילך היה ברור גם לו שעליונות הקצין על הנגד היא עיקרון שלא תמיד יורד לשטח; הנגדים, אנשי הקבע שלא עברו במהלך שירותם קורס קצינים, הם במקרים רבים הכוח המניע האמיתי של הצבא, ובלעדיהם אי אפשר לזוז מילימטר.

מאז אוקטובר 2017 מנסים בצה"ל להשריש את התובנה הזו באופן קצת יותר מסודר ורשמי – לאו דווקא דרך הקצינים, אלא באמצעות בית הספר לפיקוד לנגדים שהוקם בגלילות. מלבד ההכשרה עצמה ומתן כלים פיקודיים, חותר בית הספר לזקוף את קומתם של נגדים מכל יחידות צה"ל, ולהביא למודעות של חוגרים וקצינים כאחד את בשורת הנגד החדש: משכיל יותר, סמכותי יותר, גאה יותר.

"המפגש של הנגדים כאן עם קצינים בכירים שלומדים בקורסים מקבילים אליהם, וכן המפגש עם נגדים כמותם שמשרתים בזרועות אחרות של צה"ל, הוא קפיצת מדרגה בשבילם", אומר רב־סמל בכיר ד"ר נמרוד בצון, מפתח ההדרכה בבית הספר. "הם מבינים לראשונה שהאתגרים, הקשיים והדילמות משותפים. בעוד ארבע־חמש שנים לא יאמינו שהיו נגדים שלא עברו את בית הספר לנגדים. זה יהיה כמו בה"ד 1 של הקצינים".

"תחום הנגדים מתבגר ומגיע לטווח של גיל 53, ולעומת זאת מודל הקבע החדש מצעיר את עולם הקצינים", אומר סגן־אלוף אוהד נוימן, מפקד בית הספר מאז הקמתו. "המצב הזה דורש להפוך את הנגדים לגוף חזק, שיישאר בגדר עמוד השדרה של הצבא. אני כקצין עברתי עשרה קורסים פיקודיים, כולל פו"ם, ואילו נגדים, שהאתגר הפיקודי שלהם גדול לא פחות משלי, לא עברו אפילו קורס אחד מהסוג הזה. הרמטכ"ל החליט להקים את בית הספר כאן, במכללות בגלילות, מתוך אמירה ברורה: זהו בית ספר לפיקוד בכיר. שנינו, נמרוד ואני, נדע מעכשיו מהם עקרונות המלחמה, לשנינו יינתנו כלים פיקודיים, ושנינו נוכל לפקד על חיילינו בצורה זהה".

 

תשכחו מהסבתא

"אם זה זז, הצדע לו. אם זה לא זז – הרם אותו. אם אתה לא יכול להרים אותו – סייד אותו בלבן" (אמרת רס"רים)

מראשית ימי צה"ל הייתה תדמית הנגד בצרות, ומצבה לא השתפר עם השנים. זכורה במיוחד דמותו של רס"ר שמש, שהופיעה על המסך בסרטי "אסקימו לימון" בשנות השמונים: אדם גרוטסקי, בעל מבטא פרסי כבד, לא חכם במיוחד, שנשלט בידי מפקד ישיר ואימבציל ומפקדת מקבילה מגוחכת, שניהם נגדים אף הם. סדרת הטלוויזיה "החמישייה הקאמרית" הוסיפה את שלה בעשור הבא, במערכון על רס"ר מטבח בעל מבטא מזרחי ושפם אדיר ממדים, שמתחתיו הוא מצטט אמרות שפר של שופנהאואר ואפלטון במסדר בוקר.

התדמית הירודה הולידה פתגמים צבאיים ששרדו דורות רבים של חיילים: "אם לא תלמד תהיה נגד", או "רס"ר – דרגת המקסימום לאיש המינימום". התבטאויות מגוחכות המיוחסות לרס"רים, כמו "אני רוצה ששני הדגלים האלה יתנופפו לשני הצדדים", שמורות בזיכרונו של כל חייל במיל'. התדמית השלילית כוללת גם הקשר עדתי ברור, שנבע משברים בחברה הישראלית הכללית, אבל צה"ל לא יכול לרחוץ בניקיון כפיו: הוא לא ידע לקדם את תחום הנגדים, לטפחו ולעצבו כראוי. מהגיוס עד רגע השחרור, קצין בצה"ל יעבור כעשרה קורסים פיקודיים; הנגד, עד לפני זמן לא רב, לא היה מחויב בשום קורס פיקודי. מי שבכל זאת יצאו לקורסים כאלה עשו זאת מתוך יוזמות מקומיות של מפקדי הזרועות השונות, וללא שום תוכנית מסודרת.

מי שהחליט לשים סוף למצב הזה היה הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט. כחלק מהתוכנית הרב־שנתית "תר"ש גדעון" הוקם לפני כשנה וחצי בית הספר לנגדים, ובצה"ל כמו בצה"ל, בזמן הקצר שחלף מאז פתיחתו כבר הוחלף שמו ל"בית הספר לפיקוד לנגדים". שלושה קורסים עיקריים מתקיימים במסגרתו: הראשון הוא קורס כניסה ל"קבע מובהק", המיועד לנגדים שכבר צברו ותק של כשבע שנים בשירות הקבע; השני הוא קורס פיקוד ומטה (פו"ם); והשלישי הוא הכשרה לרב־נגד (רנ"ג), הדרגה הגבוהה ביותר לנגדים. צה"ל לא מאפשר לחשוף את מספר הנגדים המשרתים כיום, אולם אפשר לומר שהוא כמעט זהה למספר הקצינים, ושכמעט חצי מהנגדים נמצאים בטווח הקבע המובהק או הבכיר. בית הספר החדש צריך להכשיר לפיכך כמה אלפי משרתי קבע.

"הסגל כאן מורכב מקצינים ונגדים – מפקד צוות אחד הוא נגד, והאחר קצין", אומר סא"ל נוימן. "אין עוד דבר כזה בצה"ל. חניכי הקורסים רואים פתאום נגדים שהאחריות שמונחת להם על הכתפיים היא כמו של אלוף־משנה. זה משנה תודעה".

בצון: "אנחנו המודל לשיתוף הפיקוד על היחידה בצה"ל. החניך מסתכל עלינו ורואה איך נגד מוביל תהליכים, שותף בעבודות מטה, מקבל החלטות, יוזם, משפיע. עם זה הוא חוזר ליחידה אחרי הקורס".

אל תנסו לדמיין "בית ספר" כשאתם חושבים על בית הספר לפיקוד לנגדים. אלה שניים־שלושה מבנים פשוטים בני קומה אחת, ספרטניים כמעט, שמכילים את המינימום ההכרחי – כיתות לימוד מאובזרות, משרדי מפקדים ואולם ישיבות צר מידות. לא קל למצוא את המתחם בשביליו המסובכים של בסיס פו"ם בגלילות, אבל מבחינת המפקדים והחניכים בבית הספר, זה בדיוק מה שהם רוצים: להיות חלק אינטגרלי, כמעט להיבלע, בתוך שאר המכללות והקורסים בבסיס, המרכז את הכשרות הפיקוד הנחשבות לקצינים הבכירים. "פו"ם זה מותג", אומר נוימן, ומעכשיו גם הנגדים הם חלק מהמותג הזה.

מפקדי בית הספר נשמעים בטוחים מאוד בחשיבותה של המסגרת הזו, וכך חושבים גם החניכים. שבוע לפני הריאיון ביקרתי באירוע הסיום של אחד הקורסים, והנגדים ניצלו את ההזדמנות שניתנה להם והרעיפו מילות שבח. חלקם אמרו במפורש שהם חוזרים ליחידותיהם אנשים אחרים משהיו לפני הקורס. השאלה המתבקשת אם כן היא מדוע חיכה צה"ל במשך שבעים שנה לפני שייסד את בית הספר. "זו שאלה מצוינת", אומר נוימן. "אני שומע אותה כל הזמן מקצינים ונגדים: למה רק עכשיו, איך זה לא היה קיים תמיד”.

יש פה כישלון של הצבא, שגילה באיחור גדול כל כך את חשיבות הנושא?
"אני גאה להיות בצבא שיודע לתקן. לא רואים בעיה וממשיכים הלאה כאילו היא לא קיימת. עוצרים, מבינים שיש משהו שצריך לשנות, ופועלים בהתאם".

בצון, שבמאמר בביטאון צה"ל "מערכות" הגדיר את הקמת בית הספר לנגדים "תיקון עוול", אומר שמחשבות על מסגרת כזו עלו גם לפני עשרים שנה. "ציפינו מהנגדים להיות מפקדים, אבל לא נתנו להם את הכלים. להערכתי, כ־70 אחוז מהחיילים בצבא הם פקודים ישירים של נגדים, ולא של קצינים. זה נתון שחייבים לתת אליו תשומת לב. היקף הנפקדים והעריקים בצבא גדל, כי חיילים מחפשים משמעות בשירות, וצריך לתת לנגדים המפקדים יכולת להתמודד עם המציאות הזו".

גם היום יש פער מעמדי־חברתי בין קצינים לנגדים. זה עניין עדתי?
"אין לי נתונים לגבי זה, אבל אני כן יכול לומר שהנגד בדרך כלל בנה את הזהות הפיקודית שלו על הבית שהגיע ממנו, על הסיפור האישי שלו. הקצין, לעומת זאת, קיבל כלים בקורסים. תשאל נגד איך הוא ירצה שחייליו יתארו אותו, והוא יענה 'שאני אבא ואמא שלהם'. קצין לא יגיד את זה".

נוימן: "ככל שאני מעמיק בתחום הנגדים, אני מבין שיש פער גדול בין מה שחשבתי ובין המציאות. הנגדים היום הם משכילים, כי הם צריכים להתעסק עם מערכות מורכבות. אם אין לך יכולת לנהל מערכות כאלה, פשוט לא תוכל להיות איש מקצוע בצבא, ולא משנה מאיפה הגעת או מאיפה סבתא שלך הגיעה. יש סטיגמות, אבל אנחנו שומעים אותן היום הרבה פחות. הנה, תראה, אני קצין עם תואר שני בלבד, ולנמרוד הנגד יש תואר דוקטור".

 

דילמות מחוץ לסלט

"זה מה שיש, ועם זה ננצח" (פתגם צבאי)

באירוע הסיום סיפר אחד הבוגרים כי הוא משוכנע שמפקד היחידה שלו בחיל האוויר ניצל את היעדרותו משם, "רוקן את היחידה מחיילים" והעביר אותם למקומות אחרים. ההערה הזו אמנם נאמרה חצי בצחוק, אבל אני תוהה באוזני מנהלי בית הספר אם קיימת התנגדות מצד מפקדים לשליחת נגדים לקורסים, כדי לא לפגוע בתפקוד השוטף של היחידה.

נוימן: "גם הקצינים כבר מבינים שתם העידן של נגד שכל מה שהוא עושה בשירות זה לפרק חלק מסוים במטוס. תחת הנגד יש חיילים, שמציבים מולו אתגרים הולכים ועולים. אז כן, תמיד יהיו כאלה שישאלו – 'מה הקשר בין רס"ר מטבח לקורס פיקודי? שיכין סלט'. אבל רס"ר המטבח הזה לוקח את הבן שלי ושלך, תריסר כאלה בכל יום, והם עכשיו תורנים אצלו. מה, אין לו דילמות פיקודיות? הוא לא צריך לטפל בבעיות של חיילים?"

בצון: "מתוך השנים הרבות של שירות הקבע, להקדיש שישה שבועות לקורס – זה שווה כל רגע. המערכת יודעת 'לוותר' על הזמן הקצר הזה כדי לקבל תוצר אנושי טוב יותר".

מבין השורות במאמר שלך ב"מערכות" עולה שהקמת בית הספר נכפתה על הצבא. הצמצום בכוח האדם הביא לירידה במספרם של הקצינים בדרגי הביניים, וכך נופל על הנגדים עומס רב יותר.
"יש בצבא תהליך 'הנגדה'. המון תפקידים שעד היום מולאו בידי קצינים, אכן עוברים לאחריות הנגדים. אבל זה קורה מתוך חשיבה חיובית: הצבא אומר, למה לתת את התפקיד הזה לקצין, שבאופן טבעי אחרי שנתיים עוזב למקום אחר? למה לאבד את הידע הארגוני, את המיומנות, הזיכרון, הכישורים? נגד נשאר בתפקיד שבע־שמונה שנים, והיתרון שלו הוא בדיוק החיסרון של הקצין – הוותק ביחידה".

"נגד הוא מישהו קבוע שרואה תהליכים", אומר נוימן. "אני הייתי מפקד פלוגה שלוש פעמים. הגעתי ליחידת צמ"ה (ציוד מכני הנדסי – א"ש), ולא היה לי מושג איך מתפעלים את הכלים. לקח לי זמן ללמוד, ואז כבר עברתי לתפקיד אחר. הנגד ביחידה הזו, כמו ביחידות אחרות, תפקידו לשמור על הגחלת".

אז אולי לצבא יש בעיה בתפיסת התפקיד של הקצין?
בצון: "אין בעיה, כי הייעוד שונה. תפקיד הקצין הוא להוביל את השינוי, להנהיג את הארגון, להביא תפיסה מרעננת. התחלופה של הקצינים מאווררת את המערכת ויוצרת דינמיות, גמישות וזוויות מבט שונות. זה חשוב".

נוימן: "קצין קרבי גם חווה שחיקה אדירה, הוא חייב שינוי אחרי שנתיים".

אחד ההבדלים הגדולים בין קצין לנגד הוא משך השירות. כאמור, גיל הפרישה של הנגדים הולך ועולה, בעוד אצל הקצינים הוא נמצא בירידה. לדברי נוימן, הנגדים דווקא נהנים מהשינוי. "להשתחרר בגיל 53 זו פריווילגיה. אני כקצין אמור להשתחרר בגיל 42, הפנסיה שלי תהיה איקס, ואהיה חייב לצאת לקריירה שנייה אם ברצוני לשמור על אותה רמת חיים. לנגד יכול להיות יתרון של 11 שנים בצבירת ותק לפנסיה, וזה פער גדול. מבחינת שכר ותנאים הפרמטרים משתנים מאדם לאדם, אבל בגדול אין הבדלים בין נגדים לקצינים, וכל שנה חשובה מבחינת הסכום שמצטבר".

בצון: "אנחנו נתקלים ביותר ויותר נגדים שמבקשים להישאר בשירות. זה נותן להם יציבות, וגם מראה על הזדהות עם המערכת".

יש צבא אחר

"בורקס זה חגיגי" (מנטרה צה"לית)

מתברר שנוימן ואני התגייסנו באותה השנה, אי אז באמצע שנות התשעים. תוך כדי שאני סונט בו, בקנאה גלויה, על הפנסיה המתקרבת שלו והרחוקה באופן כמעט לא ייאמן שלי, אני גם מזכיר לו שבתקופת שירותנו בסדיר נעשה מהלך אחר שהיה אמור לשפר את תדמית הנגדים: הדרגות שלהם עוצבו מחדש והועברו מהזרוע ומהצווארון לכתף, בדומה לדרגות קצונה. "בדיעבד זה היה צעד יחיד, שכנראה לא עבד אם הגענו עד הלום", מודה נוימן. "זה לא מפתיע. מבחינת ההכשרה, עד שהוקם בית הספר שלנו, כל מפקד חיל היה עושה מה שרלוונטי בעיניו למרכיבי הפיקוד בחיל שלו. היום אומר הרמטכ"ל בכבודו ובעצמו: אני בונה הכשרה מטכ"לית לנגדים. זו לא יוזמה מקומית שכל אחד יכול לעשות או לא לעשות. יש לזה השפעה מהותית גם על התדמית".

בצון: "כשההכשרה תלויה בהחלטה של כל מפקד ומפקד, כל בעיה תקציבית שצצה יכולה לגרום לביטול קורס הנגדים. כאן זה כבר עולם אחר. בית ספר מטכ"לי הוא לא משהו שאפשר לנפנף. נגד לא יכול להתקדם אם הוא לא יעבור את הקורס, ועכשיו יש יותר מחויבות מצד כל הצדדים המעורבים".

כמה קורסים הושלמו פה עד היום?
"מאז אוקטובר 2017 הסמכנו בקורס כניסה לקבע מובהק 11 מחזורים, שבכל אחד מהם 34 נגדים. בקורס הבכיר סיימנו תשעה מחזורים, שגם הם באותו גודל".

זו כבר כמות נאה, שמאפשרת לקבל משוב על ההשלכות.
נוימן: "אין ספק שהבוגרים מדברים אחרת. למשל, האומץ להביע דעה – למה לתקן את המטוס בצורה כזו ולא כזו. זה עוד שינוי תודעתי. יש גם משובי שטח: אנחנו נוסעים לבסיסים, מדברים עם הבוגרים והמפקדים שלהם, ומאגדים הכול כדי לתת תוצאות מחקריות. מפקדי טייסות אומרים לי: אתה לא מבין מה קורה לנגד כשהוא חוזר ליחידה מקורס שלכם. היעילות המקצועית שלו גוברת, הוא יודע לעבוד עכשיו עם עוד ארבעה אנשים, יודע לתת משוב. ראש אכ"א היה אצלנו לפני שבועיים ואמר שזה אחד הקורסים שממש משנים את הצבא.

"יש נגדים שמגיעים לפה עם המון תסכולים, בעיקר בגלל חוסר ידע. אף אחד לא תיווך להם עד עכשיו את הדברים. אנחנו מפרקים, מדברים, מראים לנגד שהאתגרים אינם רק שלו. תחשוב על הבנאדם שמנסה לפתור בעיה, לא מצליח במשך שנים, ופתאום מישהו נותן לו ארגז כלים. אמר לי אחד הנגדים, 'כל המסלול שלי היה נראה אחרת אם היו לי הכלים האלה לפני 15 שנה'. אחר סיפר שהוא משרת כבר 22 שנה, אבל מרגיש שרק היום, אחרי הקורס, הוא באמת התחיל את התפקיד".

בצון: "בעוד כמה שנים כבר תראה בצה"ל אלפי נגדים שעברו את בית הספר הזה, וחד־משמעית זה יהיה צבא אחר".

בית הספר לפיקוד לנגדים הוא הבייבי של הרמטכ"ל הקודם. מה יקרה אם יתברר שהוא לא הבייבי של הרמטכ"ל הנוכחי או הבא?
"אין כל חשש. הצבא מבין היום, לאורך ולרוחב, שהנגד הוא מפקד, ושזה חייב לעבור דרך המסגרת שלנו. האתגר שלנו הוא לשמור על העוררות הזו, על החדווה שיש כאן".

נוימן: "הרמטכ"ל אביב כוכבי דווקא הגדיל את בית הספר ואת מספר התקנים, בניגוד למה שקורה במערכים אחרים. באוגוסט יצטרפו אלינו אנשי סגל נוספים. לצבא העם לקח אמנם שבעים שנה להגיע לתובנה הזו, אבל מעכשיו אנחנו במרתון, לא בריצת ספרינט. אין לי ספק שצה"ל יראה את השינוי שמביא בית הספר הזה בצמצום אחוזי הנשירה ובהגברת היעילות".

 

מלחמת מעמדות

"הוראות אלו נכתבו בדם" (שורת סיכום במסמכי לקחים צבאיים)

במסמך ששמו המוזר הוא "עֵקֶד הנגד" פירטו מפקדי בית הספר, על פני 24 עמודים, את עקרונות "הנגד החדש", כשותף שווה בפיקוד הבכיר בצה"ל. לקראת סוף המסמך מופיעה בתרגום לעברית "אמנת הנגד" של צבא ארה"ב, שעקרונותיה אמורים לשמש גם את הנגד הישראלי המצוי. אך האם אפשר לקחת תפיסות של צבא מקצועי כמו זה שקיים בארה"ב, ולהחיל אותן על צה"ל, שנועד להיות "צבא העם"? ומצד שני, האם בית הספר לפיקוד לנגדים אינו אלא עוד צעד – אולי נכון ואולי לא – בדרך מצבא של כולם לצבא מקצועי?

לשאלה האחרונה משיב נוימן בשלילה. "המונח 'צבא העם' מגדיר מי מגיע לצבא. במגבלות הקיימות, אנחנו עדיין צבא העם. 70 אחוז מילידי כל שנתון מתגייסים. בית הספר הזה מיועד לשלב הבא, כלומר למי שהחליט לקשור את גורלו עם הצבא ולשרת כאיש קבע. כאן עקרון צבא העם פחות רלוונטי. איש קבע צריך להיות איש מקצוע. אני מאמין שאם תהיה איש מקצוע טוב יותר – תשאיר יותר חיילים בצבא, תאפשר ליותר אוכלוסיות להתגייס, וכך תרחיב את צבא העם. אם יש כיום נערים שיש להם בעיה לשרת בצבא, כשיהיו בצה"ל מפקדים טובים יותר, השמועה על כך תתפשט והגיוס יתרחב. אנחנו גם נותנים לנגד כלים להתמודד עם אוכלוסיות מורכבות, כמו חרדים ומיעוטים".

החייל הקרבי לא פוגש כמעט נגדים במהלך שירותו.
"התחום הקרבי בנוי אחרת. אבל רוב החיילים לא שם אלא בצבא המוסדי, במערכת התומכת והמנהלתית. ושם רוב המפקדים הם נגדים".

במאמר במערכות דובר על כך שקציני הביניים רואים איום בעליית קרנם של הנגדים.
בצון: "המסר שלנו מאוד מדויק. הנגד אינו מפקד היחידה, ואינו מפקדו של הקצין. הוא שותף לפיקוד ביחידה, לפעמים שותף בכיר, אבל בסוף יש מפקד אחד. אנחנו לא מנסים להכשיר בכיתה 34 קצינים, אין פה תכנים של 'מיהו הקצין', אבל אנחנו מלמדים להיות מפקדים ומעניקים לנגדים כישורי פיקוד. אני אומר לקצינים: תראו בזה הזדמנות, לא איום. אם הנגד יוזם יותר ולא מפחד להביע דעה, זה טוב למערכת. לשמחתי, הקצינים מבינים את זה היום".

נוימן: "יש בצבא כמה קצינים שהנגדים מאיימים עליהם. זה טבעי, ואנחנו לוקחים את זה בחשבון. הציפייה שלנו מהקצין היא להיות חזק, לנהל את היחידה כראוי ולהבין את המקצוע שלו. אני לא יוצר פה עיוותים, ולא מוכר לנגד אשליות שמעכשיו הוא כמו קצין כי עבר אצלי קורס. בית הספר הזה מבהיר שיש שני צירים, ציר פיקודי של קצין וציר פיקודי של נגד. אומן המלחמה ואומן המקצוע. שניהם נמצאים זה ליד זה, ויישארו כך".

נשמע יפה בתיאוריה, אבל בסוף יש בבסיס שני אנשים – האחד התרגל להיות למעלה והאחר למטה. פתאום הנגד חוזר מהקורס ורוצה להיות גם הוא למעלה. זה משפיע על כל האיזון ביחידה.
בצון: "אנחנו מודעים לכך, ולכן חלק מההכשרה עוסק בחזרה נכונה ליחידה. זה נושא חשוב שאנחנו מטפלים בו".

נוימן: "אני מצפה מהקצינים לראות בקורסים האלה מתנה. אם בעקבותיהם הקצין נדרש ללמוד יותר, ניצחתי. זה מטייב את היחידה. מהבחינה הזו, המיקום של בית הספר קריטי. אנחנו מתערים פה בכל רמה עם הקצינים שעוברים קורסי פו"ם – אוכלים יחד איתם, עושים כושר יחד – והחומות מתרסקות. כשמגיע ראש ענף ורואה פה נגד שיודע פי מאתיים ממנו על המכונה שהוא אחראי עליה, אכן יכול להתעורר אצלו חשש, אבל אנחנו מנתבים את זה לכיוון של יתרון בעבודה המשותפת של שניהם".

אתם מרגישים שהצלחתם לפורר את הסטיגמה של הנגד?
בצון: "אני גאה בבחירה שלי להיות נגד. אין לי שום רגש נחיתות".

נוימן: "אני אומר לנגדים שמגיעים לכאן, 'צאו מהקונספט של המסכן שעשו לו משהו. תהיו גאים. הרי אין גנרטור חזק מכם בצה"ל'. הם חוזרים ליחידות אחרי הקורס, ופתאום מגלים עד כמה הם חשובים. בטקס הסיום הראשון כמעט אף אחד לא הגיע לראות אותם, אבל היום אנחנו כבר ממלאים את האולם השני בגודלו בבסיס גלילות, ולדעתי בקרוב נעבור לאולם הגדול ביותר. כולם באים לטקס – המשפחות, המפקדים".

ואיך מתווכים את השינוי הזה לכלל החברה הישראלית? אולי צריך לשנות את השם "נגד", כדי לשבור סופית את הסטיגמות?
בצון: "אני מאמין שאפשר לעשות את התהליך בלי לשנות את השם. לא כאן יושב העיוות ההיסטורי".

נוימן: "אין דבר מאתגר יותר מלשבור מיתוסים והנחות יסוד, ואנחנו לגמרי שם".

בצון: "כן, אנחנו על זה. רגע, אל תכתוב 'על זה'. זה סלנג, שלא יגידו שככה מדברים בבית הספר לנגדים".

לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il