ההצלחה האדירה של שיגור אדם לירח פרצה לחיי האומה האמריקנית כמו טיל שמבקע בשאגת מנועים את השמיים השלווים. במובנים רבים, ההישג הטכנולוגי חסר התקדים היה בגדר נזם זהב באף חזיר: החברה האמריקנית הייתה נתונה אז באחד המשברים החמורים בתולדותיה, ובקרב רבים בתוכה ומחוצה לה ניקר חשש אמיתי ליציבותה. רציחות פוליטיות תכופות של מנהיגים, ביניהם ג'ון קנדי, רוברט קנדי, מרטין לותר קינג ומלקולם איקס; "תרבות הנגד" שערערה על הסדר החברתי המסורתי; מהומות דמים קשות על רקע גזעי; וכמובן מלחמת וייטנאם, שגבתה את חייהם של עשרות אלפי אמריקנים – כל אלה הביאו את אמריקה הגדולה, כעשרים שנה בלבד לאחר הניצחון המזהיר על גרמניה הנאצית, אל מה שנראה כסיפו של מדרון תלול.
בתוך הכאוס והמהומות, הרעש וההמולה, המשיכו כמה אלפי עובדים של סוכנות החלל האמריקנית לעמול על הגשמת חלומו של הנשיא המנוח ג'ון קנדי, כפי שנוסח בנאום המפורסם שלו בקונגרס, ב־25 במאי 1961: "אני מאמין כי האומה הזו צריכה להתחייב להשיג את המטרה לפני סיום עשור זה – הנחתת אדם על הירח והשבתו בבטחה אל כדור הארץ. אין פרויקט חלל אחד בתקופה זו שיהיה מרשים יותר עבור האנושות, או חשוב יותר לחקירה ארוכת טווח של החלל; ואין פרויקט אחד שיהיה קשה או יקר כל כך להשגה. אבל במובן ממשי מאוד, זה לא יהיה אדם אחד בלבד הפוסע על הירח – זו תהיה אומה שלמה, כי כולנו חייבים לעבוד כדי לשים אותו שם".
לא הייתה זו משימה פשוטה כלל ועיקר, במגבלות הטכנולוגיה של אותם ימים. רק לשם המחשה, נפח הזיכרון של המחשב ב"אפולו 11" היה שני קילובייט – פרומיל מתמונה טיפוסית שתצלמו היום בסמארטפון שלכם. בדרך להישג המופלא נאלצו האמריקנים לחוות כישלונות מפוארים, שלעיתים הועברו בשידור חי לאומה כולה. הטרגי שבהם אירע בעת אימון לקראת טיסת "אפולו 1": שרפה פרצה בתא הפיקוד של החללית, ושלושת האסטרונאוטים שהיו אמורים לצאת למשימה המאוישת הראשונה של התוכנית הגרנדיוזית, מצאו את מותם.
אנשי נאס"א לא אמרו נואש. לאמביציה שלהם תרמו גם הצלחותיה של האויבת הגדולה, ברית המועצות, שתמיד הקדימה את האמריקנים בצעד אחד. הרוסים היו אלה ששיגרו לחלל את הלוויין הראשון, "ספוטניק 1", ב־1957; את בעל החיים הראשון, הכלבה לייקה, באותה שנה; ואת האדם הראשון, הקוסמונאוט יורי גגארין, ב־1961.
תוכנית אפולו התקדמה שלב אחר שלב לעבר הנחתת אדם על הירח. האסטרונאוטים של אפולו 8 היו הראשונים שהקיפו את הירח וראו את צידו המרוחק. אחרי עשר הקפות כאלה הם שבו לכדור הארץ. אפולו 10 כבר דימתה את השלבים המתקדמים של שיגור אסטרונאוטים ברכב נחיתה וקליטתם בחזרה. בסופו של דבר, מה שנדמה היה כאתגר בלתי ניתן לצליחה, הפך למציאות. האסטרונאוט ניל ארמסטרונג הציב את כף רגלו על הירח, במרחק 384,400 קילומטרים מכדור הארץ.
את המשפט שאמר ארמסטרונג באותו רגע כולם מכירים, בגרסה משובשת מעט, אבל את סיפורה המדהים של "אפולו 11" רובנו המוחלט לא מכירים כלל. כמו בכל סיפור המערב טכנולוגיה ואנשים, גם כאן היו פרטים טכניים לרוב ואנקדוטות קטנות, רגעי שיא ורגעי שפל, התרוממות רוח לצד חשש כבד כי המשימה עומדת בפני כישלון. במלאת חמישים שנה לאותו יום היסטורי, הרכבנו מחדש את תיעוד המסע כפי שדווח בזמן אמת, כמעט דקה אחרי דקה. "אפולו 11" – ממריאים. 
20 ביולי 1969
מנוע "העיט" מעלה ענני אבק מפני הירח השוממים. לרגע אחד קצרצר, שנדמה לאסטרונאוטים כנצח, הם לא מצליחים לראות דבר מבעד לצוהר. לפתע נדלקת מנורה בלוח הבקרה: אחת מרגליו של העיט נוגעת בקרקע הירח. באז אולדרין צועק את מילות הקוד "קשר אור!". כעת אמור ניל ארמסטרונג לכבות מיד את המנוע של רכב הנחיתה, כדי למנוע היווצרות לחץ בינו לבין אדמת הירח – לחץ שהמהנדסים הזהירו כי הוא עשוי לקרוע את העיט לגזרים. אבל ההתרגשות עושה את שלה, והמנוע מכובה רק שלוש שניות יקרות לאחר מכן. למרבה המזל, חששם של המהנדסים היה לשווא. רכב הנחיתה עומד שלם ויציב על אדמת הירח.
ארבעה ימים מוקדם יותר
 16 ביולי 1969, יום השיגור
תאריך השיגור של אפולו 11 לא נקבע רנדומלית; הוא נועד לאפשר את נחיתתה על הירח בדיוק בשעה הנכונה, אחרת המשימה תיכשל. "יממה" בירח מקבילה לחודש שלם על פני כדור הארץ, ובמילים אחרות: שעות האור בירח נמשכות כשבועיים במושגים שלנו. באין אטמוספירה, מגיעה הטמפרטורה בירח לשיא של כ־130 מעלות צלזיוס ב"יום", ול־170 מעלות מתחת לאפס ב"אמצע הלילה". שיגור החללית תוכנן כך שהנחיתה תתקיים "עם שחר", בחלון זמן קצר שבו הטמפרטורות שם סבירות.
 04:15
לפנות בוקר (שעון מזרח ארצות הברית)
מרכז החלל על שם ג'ון קנדי, פלורידה. שלושת אנשי הצוות של אפולו 11 – ניל ארמסטרונג, באז אולדרין ומייק קולינס – מתעוררים ליום שבו ימריאו לעבר הירח. שניים מהם יהיו לבני האדם הראשונים שיהלכו על העצם השמיימי הקטן והמסתורי שמלווה את האנושות משחר ההיסטוריה.
 05:30
הצוות מתיישב לארוחת בוקר הכוללת סטייקים, ביצים ומיץ תפוזים. לאחר מכן לובשים השלושה את חליפות החלל. מרגע זה נושמים האסטרונאוטים חמצן מהמכלים שהם נושאים איתם.
 06:30
השלושה נכנסים לוואן ונוסעים כחמישה קילומטרים כדי להגיע לאתר השיגור. שם כבר ניצב טיל ה"סאטורן 5" המפלצתי, שגובהו כבניין בן 33 קומות. הטיל הוא למעשה פאזל המורכב מחמישה חלקים: שלושה חלקים מנועיים שנועדו להאצה הדרגתית, ושני חלקי החללית עצמה – תא הפיקוד "קולומביה" ותא הנחיתה "עיט". המבנה הזה הוא הפתרון שנמצא לבעיה שהטרידה את כל מי שעסק באותן שנים בשיגור לחלל: שלב ההמראה והיציאה מאטמוספירת כדור הארץ מחייב כמות אדירה של דלק, ולשם כך נחוצים כלי קיבול ענקיים. אלא שברגע ששלב זה מסתיים, אותם מכלים מסרבלים את המשך המסע ומקשים על התמרון. לפיכך, רכיבי הסאטורן נועדו לנשור ממנו בזה אחר זה עם סיום תפקידם, כך שבחזרה לכדור הארץ ייוותר מהטיל העצום חלק מזערי בלבד.
 06:54
ניל ארמסטרונג, המשמש כמפקד המשימה, נכנס לתא הפיקוד שבמרומי הטיל. חמש דקות אחריו נכנס לשם קולינס, ומיד לאחר מכן אולדרין. כשעה לפני מועד השיגור נסגר הרמטית תא הטייסים. הספירה לאחור, שהחלה זמן רב קודם לכן לצורך בדיקות טכניות שונות, מועברת כעת בשידור חי בטלוויזיה וברדיו למאות מיליוני בני אדם ברחבי העולם.
 09:29
הספירה לאחור לקראת השיגור הופכת לאוטומטית.
 09:32
שלוש, שתיים, אחת, אפס. חמשת מנועי הענק של השלב הראשון מופעלים במלוא העוצמה, והסאטורן ממריא לעבר שמי פלורידה. כמיליון בני אדם עוקבים אחריו במו עיניהם, לאחר שחיכו במשך כל הלילה עם מכוניותיהם לאורך דרך החוף האטלנטית. פלורידה, "מדינת השמש הזורחת", זוכה להיות זו שממנה ממריא אדם לירח.
 09:34:42
162 שניות בלבד לאחר השיגור, מסתיימת פעולתו של השלב הראשון בטיל. בפרק הזמן הקצר הזה הספיקו חמשת מנועיו לשרוף כ־2.5 מיליון ליטרים של דלק וחמצן נוזלי. הטיל טס כעת במהירות של כ־10,000 קמ"ש ובגובה 67 קילומטר. המנועים כבים, משתחררים ונופלים לאוקיינוס האטלנטי.
 09:35:12
חמשת מנועי השלב השני מופעלים, ודוחקים החוצה את החלק שתיאם בינם לבין השלב הראשון. גם חלק זה נופל לאוקיינוס. שש שניות לאחר מכן משוחרר גם חרטום הטיל, מכיוון שבגובה הנוכחי כבר אין תועלת בצורתו האווירודינמית.
 09:41
השלב השני מביא את הטיל למהירות של 25 אלף קמ"ש ולגובה של 185 קילומטר מעל כדור הארץ. בשש הדקות של פעולתו נשרפים כמיליון וחצי ליטרים של דלק. לאחר מכן הוא מתנתק מהטיל, וכעבור עשר שניות מופעל מנוע השלב השלישי. בניגוד לעשרת המנועים של שני השלבים הראשונים, מנוע זה יכול לכבות ולהידלק מחדש בהמשך המסע, בכל פעם שיש צורך להכניס את החללית למסלול היקפי או להוציא אותה ממנו. כעת הוא מופעל לשתיים וחצי דקות, ואז מכובה.
 09:44
כעשר דקות לאחר השיגור, אפולו 11 כבר השילה מעליה את רוב משקלה, והיא נכנסת למסלול הקפה סביב כדור הארץ, בגובה של 190 קילומטרים. מהירותה כעת עומדת על 28 אלף קילומטרים בשעה.
 12:22
לאחר הקפה וחצי, מנוע השלב השלישי מופעל על מנת להשתחרר מכוח המשיכה של הכוכב הכחול, לשנות נתיב ולטוס לכיוון הירח.
 12:49
הגיעה העת לחיבור תא הפיקוד ותא הנחיתה של אפולו 11 לחללית אחת. קולומביה מסתובבת ב־180 מעלות ומתחברת לעיט. לאחר שנוצר מבנה החללית, שורף השלב השלישי את עודפי הדלק שנותרו בו, ומשתחרר לחלל. יש הטוענים כי הוא התרסק מאוחר יותר על הירח.
 20:52
חדר הבקרה ביוסטון שבטקסס מאחל לשלושת האסטרונאוטים לילה טוב. כשיתעוררו כבר יהיו מרוחקים 120 אלף קילומטר מהבית – מעט פחות משליש המסע אל הירח.
 17 ביולי, היום השני
08:50
חדר הבקרה מברך את האסטרונאוטים בבוקר טוב, ומעדכן אותם בחדשות היום: ספירו אגניו, סגנו של הנשיא ריצ'רד ניקסון, הכריז כי ארה"ב צריכה לשלוח אדם למאדים עד שנת 2000. מנהיגי המפלגה הדמוקרטית טוענים לעומתו כי את הכסף צריך להשקיע באזרחים שעל הקרקע. בטקסס הודיעה משטרת הגבולות כי לא תנפיק ויזות תייר להיפים שלא יתקלחו ויסתפרו, וזאת עקב תלונות של גורמים רשמיים במקסיקו על התנהגותם של ההיפים הנכנסים למדינה. בית הלורדים בלונדון דיווח כי הובטח לו שצוללות אמריקניות לא ינסו לתקוף את המפלצת בלוך־נס שבסקוטלנד. מדינות אירופה וברית המועצות המומות מהצלחת ארה"ב בשיגור אפולו 11.
 19:31
בשידור צבע ראשון ממצלמת החללית נראה כדור הארץ ממרחק של כ־240 אלף קילומטרים. השידור נמשך 36 דקות, ובמהלכו מסובב ארמסטרונג את המצלמה לתוך הקולומביה, כדי שהצופים יוכלו לראות את האסטרונאוטים מרחפים בה ומבצעים את מטלותיהם השוטפות.
 21:42
צוות אפולו 11 מקבל ברכת לילה טוב מיוסטון.
 18 ביולי, היום השלישי
 9:40
הצוות מתעורר לאחר שעת שינה נוספת שהוקצתה לו. לאחר ארוחת הבוקר פונים השלושה לבצע עבודות תחזוקה שונות בחללית. כשאלה מסתיימות, אולדרין מתאר לחדר הבקרה את כדור הארץ כפי שהוא נראה מעיניו: "אנו רואים את יבשת אפריקה. הים התיכון נקי לחלוטין מעננים. אור השמש מאיר גם את מדגסקר. החגורה המשוונית של אפריקה בולטת למדי – אנחנו רואים ירוק כהה או ירוק בצבע בוץ, לעומת הצבעים החוליים של הקצה הדרומי של אפריקה, וכמובן הקצה הצפוני, מדבר סהרה. ישנו ענן גדול באזור הגבול בין אפגניסטן לפקיסטן, והאזור עומד להיכנס לשקיעה עכשיו".
 14:57
הצוות מתעדכן בחדשות היום. לאור העובדה שהמסע מתקדם כמתוכנן והדיוק עולה על כל הציפיות, מרשים לעצמם האנשים ביוסטון גם הפוגה קומית. לקראת סיום העדכון היומי הם מספרים לארמסטרונג, אולדרין וקולינס כי מוטלת עליהם משימה נוספת: "כשתגיעו לירח, אתם מתבקשים לחפש שם בחורה מקסימה עם ארנבון גדול. אגדה סינית עתיקה מספרת כי נערה יפה בשם צ'אנג־הו מתגוררת שם כבר 4,000 שנה. נראה כי היא גורשה לירח אחרי שגנבה מבעלה את גלולת חיי הנצח שלו. אתם רשאים לחפש את בן לווייתה, ארנב סיני גדול. קל לזהות אותו כי הוא תמיד עומד על רגליו האחוריות בצל עצי קינמון. שמו של הארנב לא דווח". אולדרין משיב ליוסטון בנימה מבודחת: "בהחלט נחפש את נערת הארנב כשנגיע".
 16:40
תחילתו של שידור טלוויזיה חי, הברור והצלול ביותר שנעשה אי פעם מהחלל. במשך שעה וחצי מציגה המצלמה את המתרחש בתא הפיקוד ואת מראה כדור הארץ ממרחק מאות אלפי קילומטרים. לאחר מכן נכנסים ארמסטרונג ואולדרין לתעלה המחברת בין קולומביה לעיט, כדי לבדוק את תקינותו של תא הנחיתה.
 22:00
הצוות מתכונן לשינה. שעה ורבע לאחר מכן תאט אפולו 11 לקראת כניסתה לשדה הכבידה של הירח. החללית רחוקה כעת מיעדה 60 אלף קילומטרים בלבד.
 19 ביולי, היום הרביעי
 09:45
האסטרונאוטים מתעוררים ומקבלים סקירה של חדשות היום. רוב הכותרות עוסקות בעניין העולמי הרב שמעורר המסע לירח.
 10:42
ניל ארמסטרונג, המוכר כאיש ברזל הממעט במחוות מילוליות, אומר לחדר הבקרה ביוסטון: "מראה הירח שאנו זוכים לו מרהיב ביופיו. הוא תופס כשלושה רבעים מחלון הקולומביה, ואנו רואים את כל היקפו. המראה הזה שווה את מחיר המסע".
 13:13
החללית נכנסת למסלול הקפה סביב הירח ועוברת ל"צד האפל" שלו, זה שלעולם אינו פונה לעבר כדור הארץ. בכל מערכת השמש, זהו האזור היחיד שממנו אין אפשרות ליצור קשר רדיו עם הכוכב שלנו. בתוך זמן ההדממה התקשורתית ניצת מנוע הקולומביה למשך שש דקות, כדי להאט את החללית עד שכוח הכבידה הירחי יקלוט אותה אליו.
 13:55
כשהחללית חוזרת לתקשר עם יוסטון, ארמסטרונג מודיע כי הוא רואה את אתר הנחיתה המתוכנן. הוא מוסיף כי המפות שנוצרו על פי צילומי אפולו 8 ואפולו 10 טובות מאוד, אך "זה כמו ההבדל בין ללכת למשחק פוטבול לבין צפייה באותו משחק בטלוויזיה". בהמשך מתאר ארמסטרונג את צבעי אדמת הירח, שמתחלפים לנגד עיניו כתוצאה מזווית הצפייה המשתנה: "זה הופך לאפור בהיר, וככל שמתקרבים רואים חום וגוונים כהים יותר על הקרקע".
 13:56 בשידור טלוויזיה נראים פני הירח בבירור ומקרוב. המצלמה עוברת ממזרח למערב בצד הנראה של הירח, ומתמקדת באזור הנחיתה שנבחר.
 17:44מנוע הקולומביה ניצת למשך 17 שניות, כדי לקבע את מסלול ההקפה בגובה של 100־120 קילומטר מעל פני הירח. החללית מקיפה את הירח אחת לשעתיים, כשבכל פעם היא שוהה 48 דקות בצד האפל. המסע עומד להיכנס לשלב הקריטי ביותר – היפרדות "העיט" כשבתוכו ניל ארמסטרונג ובאז אולדרין, ונחיתה על אדמת הירח.
 20 ביולי, היום החמישי
 13:46
בתום בדיקות חוזרות ונשנות של רכב הנחיתה, רגלי העיט נפתחות והוא מתנתק מהקולומביה. קולינס נותר לבדו בתא הפיקוד, שמעתה ועד סיום המשימה על הירח יבצע יותר משלושים הקפות.
 15:08
אחרי כמעט שעה וחצי של נפילה חופשית לעבר הירח, ארמסטרונג ואולדרין מפעילים את מנוע העיט לצורך האטה ונחיתה. כמה נורות אזהרה מהבהבות ומחרידות את השניים, אך מחדר הבקרה בכדור הארץ מרגיעים אותם ומורים להם להמשיך במשימה כמתוכנן. מתברר כי המחשב של רכב הנחיתה לא עמד בעומס הפקודות והנתונים. התקלה מתוקנת תוך כדי תנועה באמצעות צמצום מספר המוקדים שאליהם מעביר העיט נתונים, והסתפקות במוקד אחד בלבד.
 15:47
מייק קולינס מדווח ליוסטון כי העיט בדרכו לירח וכי הכול מתבצע בדיוק לפי התכנון. "לעיט יש כנפיים!", הוא מכריז.
 16:05
ארמסטרונג מגביר את עוצמת המנוע של העיט כדי להאט עוד את מהירותו. ב־13 הדקות הבאות מתרגשות על הצוות כמה תקלות, שכל אחת מהן עלולה להרוס את המשימה כולה. האסטרונאוטים מגלים כי בשל טעות קטנה בחישוב המהירות של רכב הנחיתה, הנקודה שאליה היו אמורים להגיע מרוחקת מהם כמעט שבעה קילומטרים. הם מנסים למצוא אתר נחיתה חלופי, בצד המערבי של האזור המכונה "ים השלווה". מבעד לחלון הם רואים מכתש בגודל מגרש כדורגל, זרוע סלעי ענק. כלי הטיס נמצא כעת בגובה 250 מטרים מעל פני הירח, שמתקרב אליו במהירות. ארמסטרונג משתלט ידנית על ההיגוי, ומנסה לנווט לעבר שטח נקי מסלעים ככל האפשר. קצב פעימות ליבו, שמנוטר כל העת, קופץ מ־77 לדקה עד כדי 156. עמיתו מקריא את הגובה שבו הם נמצאים. בינתיים מכל הדלק מתרוקן במהירות. אם העיט לא ינחת בתוך חצי דקה, לא יישאר לו מלאי אנרגיה שיאפשר את ההמראה בחזרה, אל רכב הפיקוד המשייט סביב הירח.
מנוע העיט מעלה ענני אבק מפני הירח השוממים. לרגע אחד קצרצר, שנדמה לאסטרונאוטים כנצח, הם לא מצליחים לראות דבר מבעד לצוהר. לפתע נדלקת מנורה בלוח הבקרה: אחת מרגליו של העיט נוגעת בקרקע. אולדרין צועק את מילות הקוד: "קשר אור!". כעת אמור ארמסטרונג לכבות מיד את המנוע של רכב הנחיתה, כדי למנוע היווצרות לחץ בינו לבין אדמת הירח – לחץ שהמהנדסים הזהירו כי הוא עשוי לקרוע את העיט לגזרים. אבל ההתרגשות עושה את שלה, והמנוע מכובה רק שלוש שניות יקרות לאחר מכן, כאשר שלוש מארבע רגליו של העיט כבר על הקרקע. למרבה המזל, במקרה הזה חששם של המהנדסים היה לשווא. העיט, שבעה מטרים גובהו ותשעה מטרים רוחבו, עומד שלם ויציב על אדמת הירח.
 16:17:40
המנועים דוממים. לאחר כמה שניות נשמע בקשר קולו הבוטח של ארמסטרונג: "יוסטון, כאן בסיס השלווה. העיט נחת". יוסטון משיבים: "קיבלנו. יש לך פה חבורת אנשים שכמעט נעשו כחולים. אנחנו נושמים שוב. תודה רבה".
 22:39
בשש השעות הראשונות לשהותו של העיט על אדמת הירח, נשארו ארמסטרונג ואולדרין בתוכו. אחרי השלמת ההכנות הנחוצות להמראה בחזרה לעבר הקולומביה, וניסיון עקר למדי לתפוס שינה, הגיעה העת לגולת הכותרת של המבצע כולו: אדם על הירח.
בשנים שלאחר מכן צצו שלל אגדות על מריבות וחיכוכים שהתגלעו בין שני האסטרונאוטים סביב השאלה מי יצעד ראשון על פני הירח. ככל הנראה אין בהן ממש: מהרגע הראשון היה ברור כי מפקד המשימה הוא זה שיעשה את הצעד החלוצי. בנוסף, מיקומם של השניים בתוך רכב הנחיתה הצפוף חייב שארמסטרונג יהיה זה שיצא ראשון.
ארמסטרונג פותח את דלת העיט ומתחיל לרדת בזהירות בסולם. הציוד שהוא נושא על גבו שוקל 38 קילוגרמים בכדור הארץ, אך בירח כוח הכבידה הוא שישית מזה המוכר לנו כאן, ולכן מבחינתו של האסטרונאוט מדובר בכשישה קילו בסך הכול. כשארמסטרונג מגיע לשלב האחרון בסולם, מתברר כי בולמי הזעזועים של רגלי העיט לא התכווצו בשעת הנחיתה. המשמעות היא שאותו "צעד קטן" שבעוד רגע יוכרז עליו, לא יהיה קטן בכלל – למעלה ממטר.
 22:56:15
ניל ארמסטרונג מניח את נעל חליפת החלל שלו על אדמת הירח. לראשונה בהיסטוריה, רגלו של בן אנוש דורכת על קרקע שאינה בכדור הארץ. הוא אומר בהתרגשות לתוך המשדר המותקן בחליפת החלל שלו: "זהו צעד קטן לאדם, זינוק גדול לאנושות". מצלמה בעלת רמת סריקה נמוכה מעבירה בשידור חי את האירוע ההיסטורי לכ־600 מיליון איש, שנאלצים להסתפק בתמונות מטושטשות. רק לאחר מכן יפורסמו התמונות האיכותיות יותר, מהמצלמות שהותקנו בחליפותיהם של האסטרונאוטים.
 23:03
אחרי כשבע דקות של שיטוט על פני הירח, ארמסטרונג מדווח: "האדמה אבקתית, פחמית, ואני יכול להרים אותה בקלות בעזרת האגודל שלי. הקרקע יציבה, והנעל שלי נכנסת לאדמה בעומק של לא יותר מאינץ' (שניים וחצי סנטימטרים – א"ש). התנועה על פני הירח קלה משחשבנו, והיא פשוטה אפילו יותר מהסימולציות על כדור הארץ".
מיד לאחר מכן מתחיל ארמסטרונג לאסוף דגימות קרקע וסלעים מהירח, כדי שאם מסיבה כלשהי המשימה תתקצר והם יצטרכו להמריא חזרה בדחיפות, יהיה בכיסו משהו ירחי להביא לכדור הארץ. "מעניין מאוד", הוא שב ומדווח, "המשטח רך אבל מדי פעם ישנו קטע קשה. יש כאן יופי ישימוני משל עצמו, שקצת מזכיר את המדבריות בארצות הברית".
 23:11
עשרים דקות אחרי ארמסטרונג, גם אולדרין יוצא מהעיט ומתחיל לרדת בסולם. למעשה מדובר בהפרה של הנהלים: תחילה היה ארמסטרונג צריך לעלות בסולם ולראות שהוא מצליח לעשות זאת בעצמו. אם לא כן, אולדרין יצטרך להישאר בפנים כדי למשוך את חברו לתוך העיט. ההתרגשות המובנת של השניים גרמה להם לשכוח את ההוראה הזו, אך למזלם הם הצליחו לטפס לחללית בתום המשימה.
כשאולדרין יורד בסולם, הוא מבחין שבדלת העיט לא מותקן מנגנון לפתיחה מבחוץ. אמנם אין רוח על הירח ולכן גם אין סיבה לחשוש שהדלת תיטרק פתאום, אבל אולדרין הנרגש היה עלול לסגור אותה בעצמו מיד אחרי שעבר דרכה. במקרה כזה, הוא וארמסטרונג היו נשארים על אדמת הירח בלי שתהיה להם כל אפשרות לשוב לכדור הארץ.
בחצי השעה הבאה עוסקים צמד האסטרונאוטים בביצוע מטלות מדעיות. בין השאר הם מניחים לוח לייזר, שיאפשר למדוד את המרחק המדויק בין הירח וכדור הארץ, עד לרזולוציה של עשרים סנטימטרים.
 23:41
מתוך תא שהוצמד לאחת מרגלי העיט, שולף ארמסטרונג דגל ארצות הברית בגודל 90 סנטימטרים על 150. בירח כאמור אין רוח, והדגל לא יכול להיפרש ולהתנוסס מעצמו, ולכן הוכנס לתוכו כבל שמותח אותו. השניים תוקעים את הדגל באדמת הירח, אבל הוא לא יעמוד שם לאורך זמן: בעוד קצת פחות משעתיים, כשהעיט ימריא, הדף המנוע יפיל את הדגל. רק האסטרונאוטים הבאים שינחתו על הירח, צוות אפולו 12, ירימו וייצבו אותו מחדש.
 23:47
מיוסטון מודיעים לארמסטרונג כי ניקסון נמצא על הקו. "לכבוד הנשיא פונה לשני האסטרונאוטים, ולמעשה לאנושות כולה: "ניל ובאז, זוהי בהחלט שיחת הטלפון ההיסטורית ביותר שנעשתה. בעבור כל אמריקני, זהו היום הגאה ביותר בחיינו, ואני משוכנע שאנשים בכל העולם מצטרפים גם הם להכרה בהישג שלכם. בזכותו, השמיים הפכו לחלק מעולמו של האדם, וכאשר אתם מדברים אלינו מים השלווה, הדבר מעורר אותנו להכפיל את המאמצים להביא שלום ושלווה אל כדור הארץ. לרגע אחד לא יסולא בפז בכל ההיסטוריה האנושית, כל בני האדם על כדור הארץ באמת הופכים לאחד".
ארמסטרונג, שהודה לאחר מכן כי לא הצליח לשמוע את כל דבריו של ניקסון, משיב: "תודה לך, אדוני הנשיא. כבוד גדול וזכות גדולה נפלו בחלקנו, לייצג כאן לא רק את ארצות הברית, אלא גם את אנשי השלום בכל האומות".
 23:50
המשימות על הירח נמשכות. ארמסטרונג ואולדרין אוספים ממצאים, בודקים טכניקות שונות של הליכה ומניחים מכשירים שיסייעו לאחר מכן למדענים שבכדור הארץ. הם גם מנציחים את המעמד, אולם במקרה הזה בעיקר ארמסטרונג עושה את העבודה. כמעט בכל התמונות שצולמו באותו יום בירח נראה באז אולדרין, שבשעת מעשה לא חשב שעליו גם לתעד בחזרה את עמיתו. מאוחר יותר הוא הודה שהדבר נבע מהתרגשות, והביע צער על כך.
בנוסף לציוד המדעי, השניים מותירים מאחוריהם בירח גם מזכרות סמליות: לוחית שעליה מוטבע המשפט "כאן לראשונה הניחו אנשים מכדור הארץ את כף רגלם על הירח. יולי 1969 לספירה. באנו בשלום בשם כל המין האנושי"; ברכות מאת 73 מנהיגי מדינות, בהן גם ציטוט מספר תהילים ששלח זלמן שז"ר – "מנשיא ישראל בירושלים, רוב שלום עד בלי ירח"; סמל משימת אפולו 1, שאנשי צוותה נספו כאמור במהלך האימונים; ענף זית עשוי זהב; וגם מדליות לזכר קוסמונאוטים סובייטים שנהרגו – מחווה לא לגמרי מובנת מאליה בעיצומה של המלחמה הקרה. חלק מהמזכרות הללו כמעט נשכחות בכיסיהם של האסטרונאוטים, ומושלכות אל קרקע הירח רגע לפני ההמראה בדרך חזרה.
 21 ביולי, היום השישי
 00:54
אחרי שיוסטון מאשרת כי כל המשימות הושלמו, מייצב אולדרין את הסולם ונכנס לרכב הנחיתה. מיד אחריו נכנס גם ארמסטרונג. הפעילות האנושית הראשונה על הירח נמשכה בסך הכול שעתיים ושלושים ושש דקות וארבעים שניות.
 04:25
אחרי בדיקות תקינות, האסטרונאוטים הולכים לישון בתוך העיט.
 09:44
צוות יוסטון מעיר את קולינס, שמקיף לבדו את הירח בקולומביה. הוא זוכה לשבחים על התנהלותו בבדידות המזהירה שבה היה שרוי, בעיקר כשהחללית הייתה מעבר לצד האפל.
 11:13
שני האסטרונאוטים בעיט מתעוררים ומתכוננים לעזיבת הירח. מד המשקל של רכב הנחיתה מראה כי הוא השיל מעליו כ־2.5 טון, וזאת לאחר שיושביו השאירו על הירח פריטים רבים ככל האפשר.
 13:54
רגע לפני הפעלת מנוע העיט, מגלים ארמסטרונג ואולדרין לחרדתם כי אחד ממתגי ההתנעה נשבר. למרבה המזל, אולדרין לקח איתו למשימה עט, והוא זה שמשמש כחלופה למתג. לולא עט פשוט זה, השניים לא היו ממריאים משם לעולם. לבסוף המנוע ניצת, והעיט ממריא לעבר הקולומביה.
 15:35
שני חלקיה של אפולו 11 נפגשים בצד האפל של הירח. הצוות ביוסטון מקבל את המידע על החיבור המוצלח רק כאשר החללית המאוחדת מגיחה שוב מול כדור הארץ.
 19:42
העיט, שסיים בהצלחה רבתי את תפקידו, מנותק מהחללית ומושלך למסלול ההקפה סביב הירח. כעת נשארה רק הקולומביה, המורכבת משני חלקים – תא פיקוד בעל צורת חרוט, ותא שירות שצורתו כגליל.
 22 ביולי, היום השביעי
 04:30
שלושת האסטרונאוטים ישובים זה לצד זה בתא הפיקוד. לאחר שנבדקה תקינותן של כל המערכות, מתחילה אפולו 11 במסעה חזרה לעבר לכדור הארץ.
 13:39
החללית עוברת נקודת ציון חשובה: כשהיא במרחק של כ־320 אלף קילומטר מכדור הארץ, מתחיל כוח הכבידה העוצמתי שלו למשוך אותה, מסמן את הדרך הביתה.
 21:08
אפולו 11 מעבירה לכדור הארץ שידור טלוויזיה שנמשך 18 דקות.
 23 ביולי, היום השמיני
 15:56
נקודת ציון נוספת במסע: אפולו 11 עוברת את מחצית המרחק בחזרתה מהירח לכדור הארץ. במהלך הטיסה היא מסתובבת באיטיות על צירה, כדי למנוע התחממות של צד זה או אחר בקרני השמש.
לאסטרונאוטים אין כעת יותר מדי משימות למלא בתוך החללית המצומצמת. את השגרה שוברות בעיקר הארוחות, הכוללות לחם, נקניקיות וגבינה שנשמרו בתוך שקיות ואקום. כשישובו לכדור הארץ יתברר שתוכנית החלל היא גם תוכנית הרזיה מוצלחת: כל אחד מהם איבד בממוצע ארבעה קילוגרמים ממשקלו בתוך תשעה ימים.
 19:03
שידור צבעוני אחרון מהחללית. מעתה ועד הנחיתה יהיו רק שידורים לצרכים מבצעיים, ובשחור-לבן.
 24 ביולי, היום התשיעי
 06:47
צוות אפולו 11 מתעורר משינה לקראת נחיתה בכדור הארץ.
 12:21
תא השירות מנותק ומושלך לחלל. מאפולו 11 נותר רק תא הפיקוד של הקולומביה, שמשקלו כשישה טונות. בהמראה, משקלה של החללית על כל מרכיביה והדלק הרב שנשאה היה כזכור 3,000 טון.
 12:35
אפולו 11 נכנסת לאטמוספירה של כדור הארץ. מדובר ברגע קריטי: סטייה של מעלות ספורות בזווית הכניסה הייתה גורמת לתא הפיקוד להישרף על יושביו. בשלב האחרון של הנחיתה נראה תא הפיקוד בעין בלתי מזוינת ככדור אש החותך את השמיים, עושה דרכו במהירות עצומה לעבר האוקיינוס השקט.
 12:51
החללית צונחת למימי האוקיינוס, 1,500 קילומטרים דרומית־מערבית להונולולו בירת הוואי. במרחק כ־25 קילומטרים משם ממתינה לה ספינת החילוץ הצבאית "הורנט".
 13:20
תא הפיקוד צף על פני המים. הצוהר שלו נפתח, ושמונה דקות לאחר מכן מגיחים ממנו ארמסטרונג, אולדרין וקולינס, לבושים בחליפות בידוד. מסוק נשלח למשות אותם ולקחת אותם להורנט.
 13:58
שלושת האסטרונאוטים מגיעים במסוק לספינה ומוכנסים מיד לקרוואן מבודד שבו ישהו ב־21 הימים הקרובים. נוהל זה נקבע בשל חששם של אנשי נאס"א כי האסטרונאוטים יביאו איתם מהירח "זיהומים חייזריים", שעלולים להתפשט בכדור הארץ. לאחר שהתברר שהירח חסר חיים לחלוטין, ולכן גם לא כולל מזהמים כלשהם, בוטל הנוהל.
 15:00
הנשיא ניקסון, שנמצא על סיפון ההורנט, צופה בשלושה מבעד לחלון שהותקן בקרוואן, ומברך אותם דרך האינטרקום. כשעה לאחר מכן מגיע לסיפון האונייה תא הפיקוד של אפולו 11, שהספיק לטוס בתשעת הימים האחרונים למעלה מ־1.5 מיליון קילומטרים.
 אפילוג
ב־11 בדצמבר 1972 הגיע צוות "אפולו 17" לירח. הייתה זו הנחיתה המאוישת השישית שם, וגם בה כמו בכל קודמותיה נטלו חלק שני אסטרונאוטים. לפני עלייתו לרכב הנחיתה אמר מפקד המשימה, יוג'ין סרנן, כי הוא מקווה שרבים עוד יבואו אחריו. סרנן טעה: הוא וחברו הגיאולוג האריסון שמיט היו בני האדם האחרונים שפסעו על הירח מאז ועד היום.
פחות משלוש שנים וחצי נמשך תור הזהב של נחיתות האסטרונאוטים בירח. ישנן סיבות רבות לכך שהאנושות מדירה ממנו את רגליה כבר כמעט חמישה עשורים; כלכליות, פוליטיות, חברתיות. אולי מתישהו יחודשו המסעות ללוויין של כדור הארץ, זה שריתק וסקרן דורות על גבי דורות, ואולי לא. מה שבטוח, באין חיים מקומיים כלשהם, משבי רוח או טיפות גשם, האדם הבא שיגיע לירח – ולא משנה בעוד כמה זמן יקרה הדבר – יוכל לחזות בבירור בטביעת הרגל הראשונה שהשאיר ניל ארמסטרונג. היא, כמו הרוח האנושית שהובילה להישג המרשים, תישאר שם לנצח.
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
