זה כבר הפך למראה שכיח למדי ברחבי העולם: אנשים עטויי קפוצ'ונים שחורים ומסכות בדמות האנרכיסט גאי פוקס ("מסכת ונדטה"), עומדים ברחובות הומי אדם ומראים לעוברי אורח קטעי וידאו מהפכי מעיים. באחד הקיצים האחרונים היו אלה תושבי מלבורן באוסטרליה, שנאלצו לצפות בחומרים המוצגים על ידי לובשי השחורים מארגון "אנונימוס". מי מהאנונימים שלא נשא מחשב, החזיק בשלט שעליו נכתב: "צפו כדי לראות למה אנחנו פה". גברים, נשים וגם טף חזו בסרטונים וראו כיצד המוני אפרוחים בני יומם נעים על מסוע מגרסה עד למותם. פרצופיהם המבועתים של האזרחים תועדו גם הם במצלמות הפעילים, ושוגרו לחלל הווירטואלי.
באותו קיץ פשטו מאה פעילי זכויות בעלי חיים על מדגרה סמוכה לעיר האוסטרלית בנדיגו. מאובזרים כהרגלם בחולצות שחורות, ציוד צילום ושלשלאות ברזל, נכנסו האקטיביסטים למפעל. כאחוזי אמוק הם ניסו להשבית את העבודה ולהעמיס כמה שיותר אפרוחים בכליהם, בזמן שהעובדים חסרי האונים משפריצים מים על מצלמות הפולשים. גם בישראל לא טומנים הפעילים את ידם בצלחת, ומנסים להביא למודעות הציבור את גורלם של האפרוחים: אנשי "החזית לשחרור בעלי החיים" הסתערו לא מזמן על מדגרת ביצים בקיבוץ רמת־הכובש, בניסיון לשתק את פעילות המגרסה במקום. המהומה המתוקשרת הסתיימה רק בהתערבות שוטרים שביצעו מעצרים.
אפשר להתווכח על הפרובוקציה, אבל אי אפשר להתחמק מהסוגיה. בעולם שצורך 1.2 טריליון ביצים בשנה, מחזיקה תעשיית הביצים כ־8 מיליארד תרנגולות־מטילות – והמשמעות היא שבכל שנה קרוב ל־8 מיליארד אפרוחים זכרים שבקעו מהביצה מוגדרים מיד כפסולת מיותרת ומומתים בדרך מבעיתה. רוב צרכני הביצים לא מודעים לנתונים המספריים הגבוהים, וגם לא לפרוצדורה הקשה לצפייה. ראוי להזכיר ששיטת ההמתה הנוכחית נועדה לצמצם סבל: אם בעבר היה נהוג להשאיר ארגזים מלאי אפרוחים ליד הפח ולהניח להם לגווע לאיטם, היום תקנות משרד החקלאות מפרטות את הטכניקה שתגרום למוות מיידי. ובכל זאת, הדעת אינה נוחה.
לנוהל של המתת האפרוחים מתלווה גם נזק כלכלי אדיר. כל ביצה שהוטלה בלולי התעשייה נכנסת למעין אינקובטור, שמדמה עבורה תהליך דגירה בטבע ומספק לה באמצעות חום ותנודות את התנאים האופטימליים להתפתחות. רק עם בקיעתה, כעבור 21 יום, אפשר לדעת מי מהאפרוחים היא נקבה שתוזן ותטופח לצורך הטלת ביצים, ומי זכר – שיישלח למוות. לשם כך יש צורך גם במיון ידני קפדני של האפרוחים, שדורש כמובן עובדים מיומנים. אם התפלגות הזכרים והנקבות שווה, הרי שבחישוב קר, כמחצית מההשקעה בטיפול בביצים יורדת לטמיון.
הפתרון שמציעים לובשי הקפוצ'ונים וחבריהם הוא כמובן להפסיק לצרוך ביצים. מנגד, מומחי תזונה ובריאות ממשיכים למנות את ערכיה התזונתיים הגבוהים של הביצה ולספר בשבח החלבון העשיר שבה. האו"ם אף יזם תוכנית שתאפשר לשלב ביצים בתפריט של כל ילד באפריקה, וביל גייטס כבר הכריז כי תרנגולות הן הפתרון לעוני ביבשת. חקלאים מקנדה נקטו יוזמה ונרתמו להקמת לולים ואספקת ביצים בממלכת אסוואטיני, אחת המדינות העניות בעולם. "ראינו שם ילדים שוכבים תשושים על האדמה, אחרי ששלושה ימים הם לא אכלו", סיפר איאן מקסוול, אחד ממובילי הפרויקט. "נתנו להם לאכול ביצה, ותוך רבע שעה הם רצו".
הדילמה אם כן לא פשוטה. איך אפשר לגדל תרנגולות מטילות שיספקו את התצרוכת העולמית, בלי שייוולדו לצידן גם המוני תרנגולים מיותרים? סטארט־אפ ישראלי בשם אגזיט (eggXYt) מצא את הפתרון: לזהות את מין האפרוח עוד קודם להתפתחותו. הביצים שזה עתה הוטלו יוכנסו לסורק מיוחד, ואלה מהן המכילות כרומוזומים של זכרים יתחילו מיד לזהור. כך יוכלו המגדלים לחסוך את ההדגרה של הביצים הללו – ואחר כך את ההמתה.
יהודה אלרם: "למדגרות זהו חיסכון עצום, כי על ידי הזיהוי אפשר להדגיר חצי מכמות הביצים, ובנוסף אין צורך להעסיק ממיינים שיפרידו אפרוחים זכרים מנקבות. לביצים שיטילו הנקבות הללו יהיה ערך רב יותר כשהן יגיעו לסופרמרקט, כי הצרכן יהיה מוכן לשלם עליהן יותר, כמו שאנשים משלמים יותר על עופות שקיבלו מזון אורגני או על ביצי חופש"
"לסבא שלי היה בית מסחר לביצים בעיירה דמביצה שבפולין", מספר פרופ' דני אופן, אחד ממייסדי אגזיט. "אני עצמי מתגורר רוב חיי במושב כפר־הרא"ה, כך שלכאורה הייתי אמור להכיר את הנתונים של המתת אפרוחים זכרים. ובכל זאת, נחשפתי לנושא הזה רק לפני כחמש שנים, ואני מוכרח לומר שנדהמתי מההיקף. מספר האפרוחים המומתים – 8 מיליארד – ממש הכה בי. הרגשתי שחייב להיות פתרון ביולוגי. העניין הזה ניקר לי במוח גם מבחינת הבעייתיות האתית, וגם כאתגר אינטלקטואלי".
אופן, איש בית הספר לרפואה באוניברסיטת תל־אביב, מוכר כמי שעוסק במעבדתו בחקר מחלות ניווניות של המוח באמצעים גנטיים, וכן במחקרים הקשורים לתאי גזע. "התחלתי לגלגל כל מיני רעיונות כדי למצוא כלי גנטי שייתן את המענה. עשיתי כמה ניסיונות שנכשלו ברמה התיאורטית והמעשית, ואז חשבתי על אחד הכלים החזקים ביותר שיש היום בביולוגיה המולקולרית – אור פלורסנטי, המופק מחלבון שקיים באצות ובמדוזות. כיום אפשר להחדיר גן פלורסנטי לתאים שונים של יצור חי, ובעזרת האור לעקוב אחר תהליכים שמתרחשים בו".
אחד החלבונים הללו, GFP שמו, קיים באופן טבעי במדוזה בשם א' ויקטוריה, ופולט זוהר ירקרק כאשר פוגע בו אור. החוקרים שגילו אותו זכו בשנת 2008 בפרס נובל לכימיה, הודות לתרומה האדירה שלו למחקר. אופן חשב שבעזרת החלבון הזה, שיכול לסמן תאים ורקמות, ניתן יהיה לסמן גם את הכרומוזום האמון על מין העובר העתידי. "בביצה שזה עתה הוטלה יש כ־100 אלף תאים. בהתחלה תהיתי – אם אני במעבדה מצליח לאתר תאים בודדים בתוך מוח שלם, איך יכול להיות שלא מצליחים לראות מי זכר ומי נקבה, כשיש כמות נכבדת כזו של תאים? מתברר שזה אתגר, כיוון שהתאים רחוקים מאוד מהמעטפת החיצונית. הצבר שלהם הוא נקודה מזערית, קרן האור הנשלחת מבעד לקליפה צריכה לעבור דרך ארוכה כדי להגיע אליהם, והחומר הפלורסנטי המוכר בעולם המחקר לא מצליח לעשות את זה. פריצת הדרך הייתה כשמצאנו דרך לראות את האור הפלורסנטי מבעד לקליפת הביצה".
רגליים ירוקות
ההתלהבות מהמיזם הישראלי חובקת יבשות. כבר בתחילת פעילותה קיבלה אגזיט דחיפה משמעותית מ־MassChallenge, גוף שמקדם חברות סטארט־אפ השואפות לשנות את העולם, וב־2017 היא נכללה ברשימת Disrupt100 כאחת ממאה חברות ההזנק החשובות ביותר הפועלות היום. לאחרונה זכתה במענק מהאיחוד האירופי בסך כ־3 מיליוני דולרים, ובחודש מארס השנה העניק לה אלברט השני, הנסיך ממונקו, פרס למצוינות בטכנולוגיה סביבתית במסגרת תחרות אירופית יוקרתית. מי שהסתובב באותם ימים בכיכר טיימס יכול היה לראות על אחד ממגדלי הענק את תמונתם המרצדת של מקבלי הפרס, לצד הנסיך בכבודו ובעצמו. את ההצלחה הגדולה אפשר לייחס לא רק לרעיון החדשני אלא גם למאבקים הסביבתיים המתוקשרים, וכן למודעות הגוברת בנושא רווחת בעלי החיים.
את אופן ואת שותפו לייסוד אגזיט, יהודה אלרם, אני פוגשת בחדר נעים במתחם חללי העבודה 2B HUB שבדרום תל־אביב, מקום משכנם של משרדי החברה. מרכז הפיתוח שלה נמצא במתחם ביוגיב באוניברסיטה העברית, שם פועל הצוות המדעי בראשות ד"ר יובל פרץ. על צג המחשב מראים לי אופן ואלרם דגים שלתוכם הוחדר גן פלורסנטי, והם זורחים בשלל צבעים. בשקופית מופיעים גם אפרוחים שעברו תהליך דומה, ומקורם ורגליהם נצבעו ירוק זוהר. אלה האחרונים ממחישים את האתגר שניצב בפני אנשי אגזיט.
"האפרוח שאת רואה כאן ירוק גם מתחת לפלומה", אומר אופן. "חשוב לומר שהגן שגורם לבעלי החיים לזהור אינו מזיק להם. אנשים הרי אוכלים אצות שהחלבון הזה קיים בהם. היכולת 'לצבוע' בעל חיים מוכרת כבר לא מעט שנים, הקושי הוא לדייק את המיקום. במקרה שלנו היה צורך להוסיף גן פלורסנטי באזור מאוד ספציפי, בכרומוזום שקובע מי יהיה זכר ומי נקבה. לשם כך גייסתי טכנולוגיה חדשה יחסית: עריכה גנטית באמצעות קריספר, שאני עוסק בה רבות במעבדה".
טכנולוגיית קריספר (CRISPR), שנולדה בעשור האחרון, חוללה מהפכה אדירה בעולם המדע. על רגל אחת נאמר שהיא מאפשרת לשנות גנים ולתקן פגמים גנטיים ברצף הדי־אן־איי ביעילות ובדיוק שלא נראו קודם לכן. טכנולוגיה כזו מעוררת כמובן את התקווה להיפטר ממחלות גנטיות חשוכות מרפא, להציל גידולים חקלאיים, ואפילו לשנות גנים של יתושים באופן שיגרום להם להפסיק להתרבות, וכך יוכחדו מחלות כמו קדחת או זיקה. בחמש השנים האחרונות פורסמו למעלה מ־6,000 מאמרים מדעיים שהמילה "קריספר" מופיעה בכותרתם.
אחד הדברים המעניינים בסיפור התפתחות הקריספר הוא שהטכנולוגיה נלמדה מעולם הבקטריות. חיידק שנפגע על ידי נגיף, לא שוכח זאת לעולם: הוא מאפסן לעצמו בזיכרון רצף קצר מהדי־אן־איי של התוקף, סימן היכר שיעזור לו לזהות את האויב בפעם הבאה שיקפוץ לביקור. ברגע שהנגיף ישוב, ישלוף מולו החיידק נשק יעיל: אנזים שמסוגל לפרק את הרצף הגנטי המוכר. בעזרת מערכת ניווט הקיימת בתוכו יגיע האנזים בדיוק למקום הנכון, וינטרל את הנגיף. החוקרים הבינו כי אפשר להשתמש באותו נשק ובאותה מערכת ניווט כדי לחתוך מקטע פגום בדי־אן־איי ולשלוח במקומו מקטע מתוקן, ללא כל פגם. כך כיתתנו חרבותם לאיתים.
הטכנולוגיה החדשה, הזמינה והמהפכנית אומצה בחום על ידי מעבדות בכל העולם, אבל גם גרמה לאתיקנים להזיע. בנובמבר אשתקד הודיע המדען הסיני חה ג'יאנקי מעל גבי סרטון יוטיוב כי שתי תאומות בריאות באו לעולם לאחר שעברו הליך עריכה גנטית כשהיו עוד רק ביציות מופרות. לדברי חה, אביהן של השתיים הוא נשא HIV, וכדי למנוע מהבנות להיות נשאיות הוסר חלק מגן מסוים שהיה מאפשר לנגיף לחדור לתאים. לכאורה בשורה משמחת, אלא שבינואר השנה פורסם כי חה יועמד לדין יחד עם שותפיו למחקר. חקירה ממשלתית העלתה כי הוא "הפר באופן חמור" את חוקי המדינה, כשלא טרח לעצור באדום והתקדם במחקרו מעבר לגבול המותר.
"אנחנו למעשה הופכים את הסיפור על פניו. במקום למיין בין זכרים לנקבות בשלב הפלט של המדגרה, אנחנו ממיינים בשלב הקלט. המכשיר שלנו הוא סלקטור שיושב בכניסה ומפנה נקבות פנימה, וזכרים החוצה. יש המון תעשיות שזקוקות לביצים, ומבחינה רגולטורית ה'סימון' שאנחנו עושים לא אמור להפריע להן"
השלכות השימוש בקריספר טרם התבהרו עד תום – בכל זאת, הגנום האנושי גדול בהרבה מזה של חיידק. החשש הוא שהאנזים ה"חותך" יפרק על הדרך מקטע נוסף, דומה מדי למקטע הפגום – מה שנקרא בעגה המקצועית "אוף־טארגט" – ובכך יגרום נזקים לדי־אן־איי. בכל הקשור לעריכה גנטית בבני אדם, הרגולציה נבנית לאט־לאט בעוד הטכנולוגיה דוהרת קדימה ומשאירה מאחוריה שובל של סיוטי מדע בדיוני וחזיונות אפלים על עתיד האנושות.
נשוב לביצים: כשאופן חשב כיצד להתמודד עם קשיי הרגולציה, עלה במוחו רעיון נוסף. "המטילות שיגיעו ללולים לא יעברו עריכה גנטית. השינוי, שגם הוא יהיה מזערי ובלתי מזיק, יבוא לידי ביטוי רק אצל הזכרים, שממילא לא יגיעו לצרכן". איך זה עובד בפועל? כרומוזומי המין של התרנגולות, אלה שקובעים את מין היילוד ומקבילים ל־X ול־Y של בני האדם, מכונים Z ו־W. שלא כמו אצל בני האדם, לתרנגול הזכר יש זוג כרומוזומים ZZ, ולנקבה ZW. את החומר הפלורסנטי מחדירים אופן ואנשיו לכרומוזום ה־Z של הנקבה, מהלך שכאמור לא ניתן היה לעשותו ללא איכות הדיוק של קריספר. התהליך הזה נעשה בצלחת, כלומר מחוץ לגוף התרנגולת, בתאים הדומים לתאי גזע. עם התכונה החדשה והזרחנית מוחדרים הכרומוזומים פנימה וממתינים עד בוא ההפריה. התוצאה היא שלעובר ממין זכר יש Z "זוהר", שהגיע אליו מאמא תרנגולת. לצאצאית הנקבה מעניקה האם רק W, ואילו ה־Z מגיע מהאב – וכך האפרוחית נשארת נקייה, ללא כל סימון.
"אנחנו למעשה הופכים את הסיפור על פניו", אומר אלרם. "במקום למיין בין זכרים לנקבות בשלב הפלט של המדגרה, אנחנו ממיינים בשלב הקלט. המכשיר שלנו הוא סלקטור שיושב בכניסה ומפנה נקבות פנימה, וזכרים החוצה".
און אנד עוף
הרעיון לזהות את מין העובר מבעוד מועד כבר עלה במוחם של כמה וכמה חוקרים שביקשו לפתור את הבעיה האתית הצורמת. מחקר שנערך באוניברסיטת תל־אביב, והתפרסם בתחילת יולי, מתבסס גם הוא על טכנולוגיית קריספר כדי לטפל בבעיה. ההבדל הוא שבשיטה שפותחה שם עוברת גם הנקבה המטילה שינוי מסוים בדי־אן־איי, ואילו בטכנולוגיה של אגזיט היא נשארת "לא נגועה", מה שעשוי להרגיע את הציבור החושש מהשלכותיה של הנדסה גנטית. חברה מגרמניה, שם הוצא הרג האפרוחים אל מחוץ לחוק, מצאה רעיון משלה: בעזרת נוזל שנשאב מהביצה ניתן לקבוע האם מדובר בזכר או נקבה, וכך לדעת אם להדגיר אותה. אלא שההליך הזה הוא יקר ותובעני, ועל כן בלתי תעשייתי.
ומה יעלה, לשיטתה של אגזיט, בגורל הביצים שאובחנו כ"זכריות"? לאופן ואלרם יש רעיון כיצד לנצל גם אותן. "יש המון תעשיות שזקוקות לביצים, ומבחינה רגולטורית ה'סימון' שאנחנו עושים לא אמור להפריע להן", אומר אלרם. "הרבה מאוד חיסונים מתפתחים בתוך ביצים, תהליכים פרמקולוגיים של ייצור תרופות מתרחשים בתוכן, מכיוון שהן חממה נוחה מאוד לגידול".
מתי אתם חושבים שהטכנולוגיה שלכם תיכנס לשימוש אצל המגדלים?
אלרם, מנכ"ל החברה ומי שאמון על הצד העסקי, מסביר שלא ניתן לחשוף יותר מטפח בנושא הזה. "משך הזמן תלוי בשני גורמים מרכזיים. הראשון הוא משך הפיתוח הסופי של המוצר. אנו מגדלים כמה דורות של עופות ומוודאים שאין 'אוף־טארגט', או במקרה שלנו 'עוף־טארגט'. הגורם השני הוא אישורי רגולציה במדינות שונות".
"היופי בשיטה שלנו הוא שבעזרת תרנגולת אחת שכרומוזום ה־Z שלה סומן, אפשר להביא לעולם הרבה מאוד תרנגולות מטילות", מוסיף אופן.
זה לא נשמע לי מאוד מסחרי.
אלרם: "המסחור של אגזיט הוא באמצעות הקשר שלנו עם חברות הגנטיקה, שלהן אנחנו מציעים את הטכנולוגיה של העריכה הגנטית. אחרי שהתרנגולת הזו נוצרה, הן מוכרות אותה ללקוחות שלהן – המדגרות שרוצות ביצים שניתן לזהות. שם שוב אנחנו נכנסים לתמונה, ומציעים את השירות של מיון הביצים באמצעות הסורק.
"למדגרות זהו חיסכון עצום, כי על ידי הזיהוי אפשר להדגיר חצי מכמות הביצים שהיו מדגירים קודם. בנוסף אין צורך להעסיק ממיינים שיפרידו אפרוחים זכרים מנקבות: אנחנו יודעים בוודאות שכל מה שנכנס למדגרה, וגם יצא ממנה, הן הנקבות בלבד. לביצים שיטילו אותן נקבות יהיה ערך רב יותר כשהן יגיעו לסופרמרקט, כי הצרכן יהיה מוכן לשלם עליהן יותר. כמו שהיום אנשים משלמים יותר על עופות שקיבלו מזון אורגני או על ביצי חופש, באותה מידה הם יהיו מוכנים להוציא כסף על ביצים אתיות. מבחינה כלכלית יש כאן ערך לכל אורך השרשרת, ואנחנו קשורים לערך הזה דרך מערכות יחסים שאנחנו יוצרים".
"רק שתדעי, שום דבר מזה לא היה קורה אם יהודה לא היה נכנס לתמונה", אומר אופן ומחזיר אותנו לנקודת האפס של היווצרות אגזיט.
שני קרונות ביצים בירושה
החיבור הראשוני בין אופן (61), אב לארבעה, ואלרם (50), אב לחמישה, היה קשר של עורך דין ולקוח. "מדי פעם קיבלתי ממנו ייעוץ משפטי בנושאים מקצועיים", מספר אופן. "באחת השיחות שלנו סיפרתי לו על הפרויקט הזה, שבאמת לא נתן לי מנוח. יהודה הקשיב ואז אמר: 'רגע, למה שאני לא אהיה מעורב?"
סבו של אופן עסק כאמור בענף הביצים, ובמידה מסוימת זה מה שעיצב את קורות חייו של נכדו. "סבא שלח למנצ'סטר שני קרונות של ביצים, שעלו הון עתק בזמנו. לסוחר היהודי שקיבל אותן הוא מסר: 'אל תשלם לי. הולכת להיות מלחמה, יש לי בן אחד ויחיד, ואני מבקש שאם הוא יגיע אליך – תיתן לו את התמורה'. המלחמה אכן פרצה, וכל העיירה שלו הושמדה. אבא שלי, הרב מנחם אופן, שרד את ברגן־בלזן, והגיע לשוודיה כשהוא שוקל 30 קילו. משם הוא שלח מכתב לקהילת מנצ'סטר וסיפר את הסיפור. אנשי הקהילה מצאו סוחר ביצים יהודי, אבל הוא הכחיש כל קשר ושלח לאבא שלי חבילת בגדים משומשים – שאבא סירב לקבל.
"עשר שנים אחר כך הוא שמע ברדיו, בתוכנית לחיפוש קרובים, שמחפשים את היורשים של אופן בישראל. אבא הגיע לתל־אביב ופגש את הרב של מנצ'סטר, שסיפר לו: 'אחד האנשים בקהילה קרא לי ואמר שיש לו חוב ליהודי שכנראה נמצא בישראל. הוא נתן לי חבילה של כסף וביקש שאחפש את היהודי ההוא ואמסור לו אותה'. כך הכסף הגיע ליעדו. הסכום הזה שימש לרכישת הבית בחדרה שבו נולדתי".
אלרם: "נציגים של MassChallenge סיפרו לי שהם עומדים להקים סניף בישראל, ושאלו אם אני מכיר מישהו שיהיה מעוניין בליווי שלהם. ידעתי שלנו זה יתאים. בסופו של דבר קיבלנו מהם את הפרס שאפשר לנו להתחיל לנוע, וכך גם הבנו שיש עוד אנשים שרואים פה מטרה חשובה. לכסף יש תפקיד משמעותי בהפיכת רעיונות למציאות"
כשהיה תלמיד בישיבת הר־עציון, התייעץ אופן עם ראש הישיבה, הרב אהרן ליכטנשטיין ז"ל, באשר להמשך דרכו. "אמרתי לו שאני רוצה לעסוק בגנטיקה של צמחים, זה היה החלום שלי כילד. הוא השיב לי בפסוק 'הלוא פרוס לרעב לחמך', ואמר שאין דבר חשוב מזה. בחוכמתו גרם לי להבין שבעזרת גנטיקה של צמחים אפשר להאכיל הרבה מאוד אנשים בכל העולם במקום להניב פרוסת לחם אחת. הוא ממש דחף אותי לסיפור הזה. הפסוק הזה מישעיהו הוא מוטו שמלווה אותי כל החיים, ואני מצטט אותו באוזני הסטודנטים שלי והילדים שלי", מתרגש אופן.
הוא הלך ללמוד בפקולטה לחקלאות ברחובות, אחר כך חצה את הכביש למכון ויצמן, "ומשם נסחפתי לחקר גנטיקה של בני אדם ומחלות. הרי הדי־אן־איי שלנו ושל הצמחים עשוי מאותו חומר". בהמשך נסע ל"אלברט איינשטיין מדיקל סקול" בניו־יורק, וחזר לבית הספר לרפואה ול"מרכז סגול למדעי המוח" באוניברסיטת תל־אביב. "כך הגעתי לעסוק במשך שלושים שנה בשיטות גנטיות לטיפול במחלות עצבים, אבל ההתעניינות במדע הגנטיקה קיימת אצלי כל הזמן, והנה היא לקחה אותי גם לנושא האפרוחים".
לאחרונה היה אופן שותף בצוות חוקרים ישראלים שהצליחו לגרום לחולדות משותקות לשוב וללכת. הוא ושותפיו פיתחו שיטה המבוססת על השתלת תאי גזע והנדסת רקמות, ורשמו הישג שעמד בניגוד מוחלט למה שחזתה הדוגמה המדעית. אופן גם הקים את חברת "בריינסטורם", המפתחת טיפול למחלות ניווניות וביניהן ה־ALS חשוכת המרפא, ושימש כמדען הראשי של החברה.
בזמן שאופן היה שקוע במעבדתו, אלרם, יליד ניו־יורק, למד משפטים באוניברסיטה העברית, המשיך לתואר שני בחינוך ובמנהיגות יהודית בסמינר JTS במנהטן, ויצא לשליחות בקהילה היהודית בניירובי שבקניה. כששב לארץ, עבד כמורה לאזרחות ותנ"ך בבית ספר תיכון. "בשלב מסוים חזרתי למקצוע המקורי שלי, משפטים, לצד העיסוק בהוראה. מצאתי תמהיל נוח שיכולתי לעמוד בו, ואיכשהו התגלגלתי גם לעולם העמותות. כתושב כפר־אדומים לקחתי חלק בעמותה של מכינת עין־פרת, שממנה צמח 'לב אחד' – ארגון מתנדבים כלל־ארצי להגשת סיוע בעיתות חירום – ולימים גם ניהלתי אותו".
הביוגרפיה של אלרם מכילה עוד רכיבים בלתי צפויים. הוא שותף ברשת ארומה, מטפל בהידרותרפיה ולוקח חלק בפרויקטים משלל תחומים. באחד הימים דפק על דלת משרדו עורך דין לענייני נדל"ן, וביקש שאלרם יעזור לו לקיים חזון של ישעיהו, הנביא שכאמור לוקח חלק מרכזי גם באגזיט. "הוא רצה להגשים את הפסוק 'כי ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים': להקים בירושלים בית רוחני שישמש קורת גג לכל הדתות. יהיו שם מסגד, בית כנסת, כנסייה וכולי, בלי לנסות לערבב ביניהם, רק שֶיָדוּרוּ זה לצד זה. הפכתי להיות יד ימינו וביחד ניסינו לממש את הנבואה. אחרי שמצאנו מגרש מתאים, חשבנו לגייס מימון המונים: נדלקתי על הרעיון ש־20 מיליון איש יתרמו כל אחד דולר, לבנה אחת לבניין. לנקודה הזו התנקזו עולמות החינוך, המשפט והפילנתרופיה. הרגשתי שעריכת דין לבדה לא מספקת אותי, ושאני רוצה להקים משהו שתהיה בו משמעות. זאת הייתה ההרפתקה האחרונה שלי לפני אגזיט".
השיחה עם אופן על גורלם של האפרוחים הזה תפס את אלרם זמן לא רב לפני שיצא ללמוד בהרווארד. "אחת המטרות שהגדרתי אז לעצמי הייתה למתוח קו בין מה שקיוויתי שהוא העבר לבין העתיד", אומר אלרם. "דני סיפר לי שהמעבדה שלו, בתשעים אחוזים ממנה, נעה לכיוון קריספר. הוא אמר שלאורך כל שלושים שנותיו בתחום המחקרים הגנטיים היו רק שינויים קלים לפה ולשם, ואילו קריספר זו מהפכה של ממש. חשבתי לעצמי – מה הסיכוי שאני, כמי שאינו מדען, אוכל להיות קשור לדבר כל כך מהפכני?
"נסעתי כאמור להרווארד, ושם התחלתי להסתובב במה שנקרא 'אינוביישן לאב', מעין חממה שהאוניברסיטה מעניקה ליזמות. ראיתי איך ילדי קולג' מקימים חברות, ואמרתי לעצמי שאם הם בגיל 19 יכולים לעשות זאת, אז גם אני יכול בגיל 47. התקשרתי לדני ואמרתי לו שנראה לי שאני חוזר, וזה מה שנעשה".
בעת שהותו באוניברסיטה שבמסצ'וסטס, פגש שם אלרם נציגים של MassChallenge ושמע כי הם עומדים להקים סניף בישראל. "הם שאלו אם אני מכיר מישהו שרוצה להגיש בקשה לליווי שהם נותנים, וידעתי שלנו זה יתאים. בסופו של דבר קיבלנו מהם את הפרס שאפשר לנו להתחיל לנוע, וכך גם הבנו שיש עוד אנשים שרואים פה מטרה חשובה. לכסף יש תפקיד משמעותי בהפיכת רעיונות למציאות. ההצלחה והכישלון מחוברים היטב לפרסים ולהשקעות שאתה מקבל".
מאז מקדם אלרם את המיזם מעל כל בימה אפשרית, וגם בתום הריאיון הנוכחי הוא טס בענייני אגזיט. לאורך השנים האחרונות סיפר בכנסים ובמפגשי ביוטכנולוגיה וחקלאות על חזונה של החברה, ושיתף את הקהל בסיפור הקמתה. מהשקופית הראשונה במצגת שלו ניבטים סבו וסבתו הלולנים, פסיה ויצחק קלאר מכפר־הרא"ה. רצה הגורל ובשבוע פגישתנו נערכה אזכרה לסבתו. "חיטטתי קצת בחומרים ומצאתי מכתב מקק"ל משנת 1938, שמתעד את ההקצאה של המשק שלהם. כילדים היינו מגיעים אליהם בסופי שבוע ומנקים את הבלגן של התרנגולות. זה מרכיב מרכזי בזיכרונות הילדות שלי. מי היה מאמין שאתגלגל למיזם באותו תחום".
אחרי שהביצים יזהרו והתרנגולות יגבירו תפוקה, מה הלאה?
""אנחנו כבר עובדים על פיתוחים נוספים עבור תעשיית העופות. השאיפה שלנו היא להיות חברה של עריכה גנומית של חיות משק. בכל פרויקט שאנחנו שוקדים עליו יש שילוב של רווחת בעלי חיים וערך לתעשייה".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
