רצח דביר שורק ז"ל בשבוע שעבר זעזע את מדינת ישראל כולה, ואת תושבי גוש עציון בפרט. משפחת שורק מתגוררת בעפרה שבבנימין, אך דביר ז"ל נרצח בדרכו לישיבת ההסדר 'אור־תורה מחניים' שבה למד, ליד היישוב מגדל־עוז. השעות המתוחות עד למציאת גופתו, שבהן עלה חשש לחטיפה, הזכירו את חטיפת ורצח שלושת הנערים בגוש עציון בידי חוליית חמאס בקיץ 2014. הפעם הרוצחים נלכדו בתוך פחות מ־48 שעות, אך הכול מבינים שהעניין היה עלול להידרדר לאתגר מורכב בהרבה.
בצה"ל מגדירים את האפשרות של פיגוע חטיפה כ"סיוט של כולם". מעבר לאסון כשלעצמו ולמורכבות החקירה והמצוד, מקרה כזה יכול להעיר שדים רבים מרבצם. בפעם האחרונה שחטיפה כזו התרחשה, היא הביאה לתסיסה בעזה וגררה את ישראל למערכה צבאית ממושכת. "הצד הישראלי מפעיל מיד מרסנים, הצד הפלסטיני מנצל הזדמנויות", מאבחנים בצה"ל. "אתה נכנס לאירוע כזה, ואתה לא יודע איך זה ייגמר. המהירות של סגירת האירוע היא קריטית".
"אנחנו באוגדה מבינים שלא כל פלסטיני הוא אויב שרוצה לפגוע בנו", מבהיר השבוע קצין בכיר בחטיבת עציון, מראשוני המפקדים שהוקפץ ביום רביעי שעבר, עם הדיווח הראשוני על היעדרותו של דביר שורק ז"ל. "בין אחוז אחד לשניים הם פעילי טרור. הרוב המוחלט רוצה לחיות. הוא לא חייב לאהוב אותנו, הוא כן חייב להתנהג יפה. בתוך מרקם החיים האיו"שי, גוש עציון הוא דוגמה חיובית יחסית. אם בסופר של רמי לוי המוכרת היא פלסטינית והקונה הוא תושב אפרת, זה אומר שמשהו עובד פה".
לדבריו, "פעם ביומיים־שלושה יש דיווח על נעדר, ועם הזמן למדנו להבדיל בין משהו חריג למשהו שלא בהכרח מדליק נורה אדומה. אם קיבלתי דיווח על בחור חרדי שלא בקשר עם הוריו, והוא נצפה בפעם האחרונה בכינרת ולא עונה לטלפון, אתה מבין שזה לא הנעדר הקלאסי", מספר הקצין הבכיר.
יום רביעי, 19:35 – הדיווח
"הדיווח שקיבלנו נראה חריג מאוד מהרגע הראשון", משחזר הקצין את הדיווח הראשוני על היעדרותו של דביר. "יצרו איתנו קשר שני גורמים במקביל, הרבש"צ של הישיבה ומשטרת ישראל, שדיווחה על נעדר מהישיבה. ידעתי שהרבש"צ גר בישיבה, והבנתי שיש פה דיווח בעייתי. הרבש"צ אמר לנו במפורש, 'זה דיווח חריג, מדובר בבחור אחראי'. לדבריו, דביר הודיע שיגיע ללימודי הערב, ועדכן שהוא יוצא מירושלים באוטובוס בשעה חמש וחצי. כלומר, יש לנו את מועד הגעת האוטובוס לישיבה. הנורה האדומה נדלקה כאן בשלב מוקדם מאוד יחסית לדיווחים אחרים. התחלנו מיד לבצע בדיקות מול המשטרה ושב"כ, ומפקדים בכירים פה עודכנו על חריגות האירוע.
"בשלב הזה אבא של דביר העיר את תשומת ליבנו שיכול להיות שהוא נרדם באוטובוס. שלחנו צוותים לחפש באוטובוסים אבל גילינו שהוא ירד מהאוטובוס, מה שתיחם לנו את החיפושים לאזור מצומצם מאוד, כי המרחק מתחנת האוטובוס לישיבה הוא כקילומטר. בנוסף שלחנו חיילים לחפש אותו אצל הסבתא באפרת, ועשינו עוד כמה בדיקות מודיעיניות. בשלב הזה הבנו שלנוכח המידע שהצטבר – זה שדביר נע על ציר 60, ירד מהאוטובוס ועשה את דרכו ברגל לישיבה – צריך להקפיץ את כולם".
רביעי, 20:25 – הרצח
בשעות הראשונות חששו כאמור במערכת הביטחון כי המחבלים ניסו לבצע חטיפה. רק איסוף הממצאים מהזירה העלה את התרחיש הנכון: דביר ז"ל הותקף בברוטליות כאשר צעד מכביש 60, מתחנת האוטובוס בחזרה לישיבה.
המחבלים זיהו אותו נע על הציר, עצרו את הרכב, שלפו סכינים ודקרו אותו באכזריות במטרה לרצוח אותו. דביר התמוטט במקום, וככל הנראה מת מפציעות הסכין שלא הותירו לו סיכוי. מאבק לא היה שם. על כך העידו גם הספרים שחיבק ולא עזב. לאחר הרצח התניעו המחבלים את הרכב וחזרו לביתם בכפר בית־כאחל, כל אחד אל שגרת חייו.
"זו הייתה התקפה אגרסיבית ומהירה. הפיגוע הסתיים בתוך פחות מדקה", מגלה הקצין הבכיר. "הייתה חצי שמועה על חטיפה, אך כשניתחנו את הזירה, לי היה ברור מאוד שיש פה רצח ברוטלי ולא משהו אחר".
חמישי, 1:00 – החיפושים
ובכל זאת, בשלב החיפושים לא נשלל שום תרחיש – חטיפה, או פיגוע רצחני שלאחריו הוסתרה הגופה. מאמצים רבים הושקעו בהתחקות אחר ציר התנועה של דביר באותו ערב. וכמובן הבהבה גם התקווה כי תכף יגיע הטלפון שיבשר על מציאתו של דביר, בריא ושלם. בתוך שעות בודדות היא נמוגה.
"אחרי שכל הכוחות הוקפצו והבנו שיש נעדר באופן ודאי ואין לנו קצה חוט, הקמנו את החדר הפיקודי שאמור לפקד על האירוע בשטח", משחזר הקצין הבכיר. "כלל הגורמים מגיעים לתדרוך, אנחנו מיישרים קו עם כל המידע שהצטבר, בני המשפחה כבר מעודכנים, כוחות מוקפצים לחיפושים וסריקות, כשגם השב"כ מביא את המידע שיש לו. נאספו ממצאים חזותיים כמו מצלמות, וכבר היה לנו מושג ראשוני שיש פה אירוע קשה. הגששים הם שהובילו את הסריקות על הציר, ואז התברר, לצערנו, שכל מה שהערכנו התגשם. בתוך פחות משעה מצאנו את דביר לצד הציר, כשהוא ללא רוח חיים".
בשלב הזה החלה חקירת הזירה. "סגרנו את הזירה והבאנו את אנשי מז"פ במטרה לאסוף ממצאים, שמיד חיברו אותנו למחבלים. הזירה דיברה באופן ברור. במקביל עדכַנו את חמ"ל נפגעים, שהקפיץ צוות לבית המשפחה בעפרה. החלק המצמרר בסיפור הוא ש־300 מטרים מהגופה של דביר עמד אבא שלו עם ראש הישיבה ועסקו בשאלה איפה הוא, מבלי לדעת שדביר שוכב שם במרחק כה קצר. החלטנו להחזיק אותו שם כי לא רצינו שיגלה את זה ככה. מפקד האוגדה הגיע אליו, ובישר לו את הבשורה המרה.
"רגע לפני שהאב נסע לביתו בעפרה להתכנס באבלו עם בני המשפחה, הוא ביקש להגיע לזירה. הבאנו אותו לשם, כמובן עם כל הרגישות הנדרשת, ומשם הוא נסע הביתה".
חמישי, 5:25 – הודעה נמסרה
כאשר עלה הבוקר על גוש עציון, רוב התושבים כבר שמעו על האירוע. "הייתה הלילה חטיפה, יש חלל לצערנו, תושב עפרה", נכתב בקבוצות הווטסאפ הפנימיות בגוש.
"שלב מסירת ההודעה וקיבוץ בני הבית במקום אחד הסתיים בשעת בוקר מוקדמת", ממשיך הקצין הבכיר לתאר את השתלשלות האירועים. "היה חשוב לנו שהם יקבלו את ההודעה באופן מסודר וברור וכמה שיותר מהר, גם כדי לחסוך מהם את השמועות".
בצה"ל החלו לסכם את הזירה, לאחר שבמהלך הלילה נאספו בה עשרות ממצאים. חלקם הובילו ללכידת המחבלים: נציר סאלח חליל עצאפרה, פעיל חמאס בן 24 וקאסם עארף חליל עצאפרה, בן 30, שניהם מבית־כאחל. "הם לא היו חכמים כל כך בהתנהלות שלהם", מגלה הקצין הבכיר. "השתמשנו בכל האמצעים שיש לנו. לא אגיד מה חשף אותם, רק אגיד שהם לא חתולי רחוב. כבר היו לנו אירועים עם מחבלים שחיו את הרחוב והיה קשה מאוד להגיע אליהם. במקרה הזה הרוצחים נעו על ציר שמלא במצלמות. יש עוד כמה דברים שמסייעים בחקירה כזו, והשתמשנו בכולם".
"אני שמח שהצלחנו להגיע אליהם מהר יחסית ובאופן חשאי, ולהפתיע אותם", מציין הקצין. "אם זה היה מתעכב עוד קצת הם היו יורדים למחתרת, והיינו נכנסים למסע חיפושים ארוך. היה כאן שיתוף פעולה של כל הגורמים תחת חפ"ק אחד, שהוביל לפענוח מהיר".
שישי, 12:00 – המעצרים
יממה לאחר הפיגוע, כוחות הביטחון עסקו בשתי משימות עיקריות: תגבור הכוחות ביהודה ושומרון, במטרה לסייע בחיפושים אחר המחבלים ולהחזיר את תחושת הביטחון, והפעלת לחץ על השטח לתפיסת המחבלים. זהותם הייתה ידועה כבר בזכות ריכוז הממצאים, איסוף מצלמות אבטחה ואמצעים נוספים.
בצהריים הגיעו הכוחות המיוחדים של צה"ל, חוקרי שב"כ ואנשי הימ"מ לתדרוך אחרון לפני מבצע הלכידה. בתדרוך הוצגו כל התרחישים האפשריים: המחבלים יוצאים בידיים מורמות, המחבלים פותחים באש, המחבלים לא נמצאים בדירות המסתור. התרחישים כבר תורגלו על ידי צה"ל והימ"מ באירועי עבר, והפיקוד קיווה לתרחיש האופטימלי: הוצאת המחבלים ללא התנגדות.
ארבע שעות לאחר מכן הגיעו כוחות גדולים אל בית אחד המחבלים, ומצאו את המכונית שממנה יצאו למעשה הרצח. הרכב הועמד בהפגנתיות על גרר צבאי, כסוג של מסר למחבלים: אנחנו בדרך. המכונית הועברה למשטרה, והממצאים שנאספו ממנה התחברו לסיפור המלא. כל שנותר הוא להגיע לבית המחבלים וללכוד אותם.
כאשר לא היה ספק כי שני המחבלים ישנים במיטותיהם, ניתנה ההוראה להיערך למעצר. הימ"מ תודרך, ובמעגל השני נערכו כוחות גדולים של הנדסה לתרחיש של התנגדות שיחייב ביצוע "סיר לחץ" – מיטוט הבית על המחבלים. במעגל השלישי הוצבו כוחות גדולים שבודדו את השכונה ופינו אזרחים. עד מהרה פרצו בכפר עימותים. הלוחמים הותקפו בידי כמאה פורעים, שפוזרו בירי גז ורימוני הלם. אנשי הימ"מ פרצו לבתי המחבלים, שלפו את השניים ממיטותיהם, והובילו אותם למעצר ולחקירת שב"כ.
היום שאחרי
בחטיבה המרחבית עציון כבר עסוקים בהפקת לקחים. עד עתה התפיסה הייתה כי מרכיבי הביטחון בגוש מספקים, אולם הרצח, שבוצע על ציר שנעים בו מאות ואף אלפי אנשים, יוצר שינוי. הוא הוכיח שהתאורה בציר 40 אינה מספקת, וגם לא המצלמות והאבטחה. בכביש הזה נעים תלמידי ישיבה ואולפנה, ובעוד שבועיים, עם חזרתם ללימודים, הוא יהיה גדוש עוד יותר.
"זו פגיעה בבטן הרכה", אומר הקצין הבכיר מחטיבת עציון. "מבחינת תושבי מגדל־עוז או אפרת, הציר הוא חלק מהיישוב. הם הולכים עליו בתחושה שזה מקום חופשי ובטוח. כעת תחושת הביטחון נפגעה. ילדים שהלכו חופשי על הציר כבר נעים ברכב עם ההורים. נפגשתי עם כלל הגורמים בהתיישבות, וחשבנו יחד על צעדים לחיזוק הביטחון ובהם הוספת מצלמות, תאורה ונוכחות צבאית". 
