בצלאל, יום פתוח

מתוך תחושת אחריות כלפי בצלאל סמוטריץ', התלבטתי אם לראיין אותו. בכל זאת, בפעם האחרונה שקיימתי שיחה כזו עם פוליטיקאית, היא דיברה על יותר מעשרה מנדטים ובסוף חסרו לה 1,400 קולות כדי לעבור את אחוז החסימה. מה ששכנע אותי היה המועד והמקום שהוצע לריאיון – השר סמוטריץ', כך נאמר לי, מתארח בנתניה באירוע שמתחיל בתשע בערב, ואחריו נוכל לשוחח. המשמעות היא שאפשר לצאת מתל־אביב בערב ולפספס מקלחות והרדמות. לזה אני לא מסרב.

בשעה 23:15 התיישבנו בחדר צדדי, אחרי שסמוטריץ' סיים לענות על שאלות של אינספור אזרחים שמודאגים משלל סכנות קיומיות: חוסר היציבות של גוש הימין, הדיבורים על מדינת הלכה והעומס בכביש היציאה משפיים. חששתי שמא שר התחבורה כבר התעייף ויחפף אותי תוך חצי שעה, אבל מתברר שהאיש אוהב לדבר, ועוד לא נולד השעון שיעצור אותו.

אשתי, מצביעת מרכז־שמאל, התלהבה כשראיינתי את איילת שקד, ומאוד קשה לה עם זה שאני מראיין אותך. יש לך מושג למה?
"כי היא לא פגשה אותי, היא חיה אותי דרך הסטריאוטיפ התקשורתי. אני חושב שיש פער גדול – אולי גם באשמתי – בין איך שאני מצטייר בתקשורת ובין המציאות. יש מי שמנסה לעשות לי דמוניזציה דרך עיוות דברים שאני אומר. אני לא רוצה לטפוח לעצמי על השכם, אבל נראה לי שהסיבה היא שאני בולט".

זו רק דמוניזציה? אמרת למשל על יולדות ערביות, "טבעי שאשתי לא תרצה לשכב ליד מישהי שהרגע ילדה תינוק שאולי ירצה לרצוח את התינוק שלנו בעוד עשרים שנה". אתה יכול להבין שאמירות כאלה ייצרו לך תדמית מסוימת.
"אבל אני לא דיברתי על תינוק ספציפי, ולא על מוסטפה או פטימה ספציפיים. איתם אנחנו נמצאים בחדר ובכל מקום אחר, כל יום. דיברתי על קולקטיב – למה ליהודים קשה עם ערבים. כששאלו בסקרים 'האם אתה מזדהה עם האמירה של סמוטריץ", רוב הציבור הישראלי הסכים איתי. אנשים ברחוב אמרו לי 'אתה הגבר היחיד שאומר את מה שאנחנו מפחדים להגיד'. אז כן, צריך שיהיה מישהו שלא יפחד לשחוט כמה פרות קדושות".

איך זה להיות בתפקיד הפחד הכי גדול של השמאלנים?
"זה מעציב וקצת מתסכל, כי זה נובע מבורות, מחוסר היכרות עם היהדות ומחוסר הבנה כמה מוסר יש בה. אבל כמו שאמרתי, אם הייתי סתם קוריוז, זה לא היה נוצר".

"בשלב הנוכחי איילת אהודה מאוד בציבור, ובפוליטיקה צריך לעבוד נכון. מי שלא רוצה, שיישאר בבית המדרש. אם רוצים להביא לכנסת את התורה והערכים שלנו – יש דרך. אפשר לא לעבוד לפי הכללים הפוליטיים, ואז הערכים האלה יישארו במודעות בעיתון ובסרטונים נחמדים בטוויטר, ללא ביטוי בממשלה"

אז שונאים אותך כי אתה מצליח?
"שמע, אני העברתי הכי הרבה חוקים בכנסת האחרונה".

זה המשפט הכי לא ימני שאתה יכול להגיד.
"אני מדבר על חוקים טובים, לא רגולציה. חוק ההסדרה, חוק נגד ה־BDS, החלת כללי שקיפות על עמותות שמאל, הצהרות הון של שופטים, בוא, מיכאל בן־ארי היה בכנסת ארבע שנים, מה עשה? כלום, אז גם לא ממש תקפו אותו. הוא לא הפחיד אף אחד. אני חושב שהצלחתי לקבוע סדר יום. לא סתם הטענה של השמאל הייתה 'סמוטריץ' מושך את בנט שמושך את ביבי'".

אז באמת כמו שאמרה תמר זנדברג, פני הדור כפני הסמוטריץ'?
"בעיניי זו מחמאה גדולה, וזה גם מייצג פחד בצד השני. מה אני אעשה".

שקד לא טיפסה עוד קומה

בצלאל סמוטריץ' (39), תושב קדומים, מכהן כחבר כנסת מאז שנת 2015. הבחירות של אפריל 2019 שדרגו אותו פעמיים: הוא גבר על אורי אריאל במירוץ לראשות האיחוד הלאומי, ומונה לשר התחבורה. כשאני שואל אותו אם הוא יודע, מתוקף תפקידו החדש, כמה עולה נסיעה עירונית באוטובוס, סמוטריץ' משיב: "5.20… רגע, 5.60… זה לא קבוע. נדמה לי שבירושלים התעריף הוא 5.90".

יפה, עכשיו תגיד: מתי הייתה הפעם האחרונה שכבודו נסע באוטובוס?
"זה היה אוטובוס משפחתי. היינו צריכים לנסוע לאירוע, ומכיוון שהיינו 11 איש, דאגו לנו לאוטובוס. מיד צילמתי ושלחתי לעובדי המשרד. אבל האמת היא שהרבה שנים לא נסעתי בתחבורה ציבורית. גם כילד נסעתי בטרמפים, פשוט כי לא היו אוטובוסים ביישובים. מכיתה י"ב כבר היה לי אוטו, פיג'ו 504. אגב, את האהבה שלי לרכב המרתי באהבה לאשתי".

מה?!
"יום אחד הלך לי הראש־מנוע, ופתחתי אותו כדי להחליף בעצמי. בדיוק באותה תקופה הכרתי את אשתי, וכל ראשי וזמני היו נתונים לה. כך המנוע נשאר פתוח והחליד עד שהלך האוטו.

"אם לחזור לתחבורה ציבורית – נכון, אני לא משתמש בה, וזו שגיאה. אני חושב שאין היום פתרון אחר לפקקים, ולא משנה כמה כבישים נסלול וכמה מפלסים. לכן אנחנו הולכים להקדיש שני שלישים מתקציב המשרד בעשור הקרוב לטובת תחבורה ציבורית".

אבל הישראלי לא אוהב להשאיר את האוטו בבית.
"כי אין לו פתרונות אחרים. אם תהיה תחבורה ציבורית מדלת לדלת, והיא תהיה מהירה, זולה ואמינה – לא תהיה לך שום סיבה להשתמש ברכב כדי להגיע לעבודה. אני רוצה שהאוטו יחכה בחנייה וישמש לטיולים".

דיברת על "העשור הקרוב". אתה בכלל רוצה להישאר שר התחבורה בשנה הקרובה?
"כן, יכולות הביצוע של המשרד הזה הן יוצאות דופן. אתה יכול ממנו לגעת בכל אזרח בישראל ולהשפיע על החיים שלו".

אבל זה משרד קל, שלא מכניס אותך לעימותים ולמחלוקות קשות. משרד לא סמוטריצ'י.
"יש אמנם פחות מאבקים, אבל זה משרד מדהים. תראה, לא חלמתי להיות שר התחבורה, הקדוש ברוך הוא שם אותי פה ואני עושה את זה בצורה הכי טובה שאני יכול. גם במשרד הזה אפשר לשלב המון אידיאולוגיה. אם אתה רוצה להביא חצי מיליון יהודים לנגב ולגליל, ועוד חצי מיליון ליו"ש – זה לא יקרה בלי שתפרוס תשתית של כבישים, תחבורה ציבורית ורכבות".

אפשר להרים את כל הפרויקטים שהמדינה צריכה בלי לקיים עבודות תשתית בשבת?
"אני מאמין שבמדינה יהודית מתקדמת אפשר לעשות זאת. הכול שאלה של אכפתיות. לפעמים זה לוקח יותר זמן, לפעמים זה יקר יותר, צריך לחשוב על דברים מראש, אבל בתכנון נכון – הכול אפשרי".

עברת פעם על חוקי התנועה?
"עשיתי חטאים נוראים ואיומים שאי אפשר לסלוח עליהם. קצת מהירות מעל למותר, או ואטסאפ. אלה חטאים שאנחנו עושים בכל יום, ושאסור לקבל אותם".

נשמע שנכנסת עמוק לענייני משרד התחבורה. זהו, ויתרת על משפטים?
"חלק מהחיבור המחודש עם איילת היה בוויתור על התוכנית לקבל את המשפטים. ידעתי על זה מראש. לא היה קל לוותר, כי בהחלט ראיתי בתיק המשפטים שליחות".

אמרת שבלעדיו לא תיכנס לממשלה.
"נכון, אבל אני מוכן לוותר עליו לטובת איילת".

למה? אתה פחות טוב ממנה?
"לא, אבל היא רוצה להיות שרת המשפטים, וכדי להתחבר הייתי צריך לעשות את הוויתור הזה. אישית אני חושב שצריך לטפס קומה בנוגע לטיפול במערכת המשפט. איילת עשתה דברים טובים בקדנציה הקודמת, אבל עדיין בתוך גבולות הגזרה שהציב לנו הצד השני. הגיע הזמן לשנות את הגבולות האלה: להיאבק בעילת הסבירות, לחוקק את פסקת ההתגברות ואת חוק היועמ"שים, לשנות את שיטת בחירת השופטים".

קל לדבר על מערכת המשפט כשאתה שר התחבורה. ראית מה עשו לאמיר אוחנה, אחרי שאמר שלא תמיד צריך לציית לפסקי דין.
"אני לא אמרתי דבר כזה, אם כי אני חושב שבנסיבות מסוימות מותר לממשלה לא לציית לפסקי דין. פסק דין הוא עוד חובה מתוך המון חובות שמוטלות על הממשלה, והיא מתעדפת משימות ומבצעת אותן במגבלות של זמן, תקציב ומשאבים".

כלומר, אם בית משפט פוסק שצריך לפנות את עמונה – הממשלה לא חייבת לעשות את זה?
"זאת אומרת שבמקרים קיצוניים כן, אני לא נבהל מהאמירה הזו. אילו הוקמה ממשלה אחרי הבחירות הקודמות היא הייתה עושה את כל התיקונים במערכת המשפט. הייתה נכונות לרפורמה גדולה ודרמטית בתחום הזה, והפעם בלי שכחלון יתקע אותה".

אבל תמיד יהיה איזה כחלון שיתקע דברים כאלה.
"לא נכון. במשא ומתן הזה דרשנו נספח של רפורמות משפטיות שכל מנהיגי המפלגות בקואליציה יחתמו עליו – והייתה הסכמה של כולם. אפילו ליברמן לא התנגד".

"הם מבקשים לקעקע את המושג 'נורמה'. אבל המאבק שלהם הוא תרבותי. כשאתה לא רוצה שיהיה כתוב 'אבא ואמא' אלא 'הורה 1' ו'הורה 2', אתה בעצם רוצה שאנשים ילכו לאיבוד ויתבלבלו. בעיניי אחד הדברים הכי חשובים הוא היכולת להמשיך לקיים את העולם"

כחלון הסכים למשל לפסקת התגברות בנושא המסתננים, שתאפשר לכנסת לחוקק מחדש מתווה גירוש שנפסל בבג"ץ. והנה, גם את זה לא העברתם.
"כי אני לא מאמין בזה, הדבר הזה לא מחזיק מים מבחינה משפטית. אם אתה קובע שיש לכנסת עליונות על בג"ץ, אתה לא יכול להגיד שהעיקרון הזה תקף רק בנושא המסתננים".

בשורה התחתונה, רצית את המשפטים והתפשרת על התחבורה. יש מצב שסמוטריץ' חזק בטוויטר וחלש במשא ומתן?
"לא. אם הייתה קמה ממשלה, הייתי שר המשפטים. אין לי ספק בזה בכלל".

אז למה אתה לא שר המשפטים עכשיו?
"כי בממשלת מעבר אין לי מנופים, איך אני יכול לכפות את זה על ביבי? אם הוא מרכיב ממשלה, ואני מודיע שבלי תיק המשפטים אני לא נכנס – הוא נותן לי את המשפטים. לפני פיזור הכנסת ישבנו אצלו בבלפור ועד הרגע האחרון התעקשנו על התיק הזה, בלי שום נכונות לוותר. אבל אם לא קמה ממשלה, איך אני יכול להכריח את ביבי? זו הפוליטיקה: סגרו לך את הדלת, מה תעשה? תדפוק את הראש בקיר ותישאר בלי כלום?"

ליברמן הוכיח לאורך השנים שהוא מסוגל להישאר מחוץ לקואליציה, וקיבל את התפקידים הכי בכירים. גם שר ביטחון, גם שר חוץ.
"ומה הוא השאיר אחריו? לליברמן אין אידיאולוגיה, אין לו ערכים. אתה אומר בעצם שמי שלא מעניין אותו כלום יכול להתקדם בפוליטיקה. אני לא ככה, ואני גאה בזה. נכון, מול נתניהו אנחנו מוגבלים, כי אנחנו אנשי ימין. תמיד אומרים לי 'החרדים מצליחים להשיג מה שהם רוצים'. הסיבה היא שלחרדים יש מנוף. הם יכלו למשל לבחור בין ביבי לבוז'י. לנו אין אפשרות כזו".

יש סיכוי שבנט ילך עם גנץ?
"אין סיכוי. הוא איש ימין, והוא רוצה להנהיג את המחנה הלאומי. מבחינתו זו תהיה התאבדות".

תכירו, זה חשיש

סמוטריץ' אמנם ממותג כילד הרע של הציונות הדתית, ובכל זאת קשה להוציא אותו מהכלים. גם כשאני מנסה לחלץ ממנו איזו מילה רעה על הפרישה הרועמת של בנט לקראת הבחירות באפריל, סמוטריץ' מסתפק ב"נפתלי ואני נשארנו חברים גם כשהוא עזב".

ועכשיו התפרק האיחוד שלכם עם "עוצמה יהודית". אתה חושב שאיתמר בן־גביר היה מביא לכם פחות קולות מרוני ססובר, אחת המועמדות שבנט הכניס למפלגה המאוחדת הנוכחית?
"אני לא יודע כמה איתמר היה מביא, אבל באולם שדיברתי בו עכשיו הוא היה מבריח חצי מהנוכחים".

מצחיק, זה מה שאמרו עליך בעבר.
"יכול להיות, אבל אם התחברו איתי, כנראה העריכו שהנזק לא גדול. תראה, אני צפיתי בדיוק את הסיטואציה שתיווצר, ולכן כשהוכרזו בחירות חדשות קראתי מיד גם לרב רפי פרץ וגם לבן־גביר – בואו נאשרר את ההסכם הקיים. ידעתי שאחרי שנחתום עם הימין החדש זה יהיה הרבה יותר קשה, כי הם פחות רוצים את האיחוד עם 'עוצמה', וככל שאתה מחבר יותר גופים, זה נהיה צפוף ומורכב יותר. במשך חודש וחצי התחננתי לאיתמר: בוא לחתום. לפני האיחוד עם 'הימין החדש' גם הצענו לו את מקומות 4 ו־8, מה שהוא רצה. לצערי אנשי 'עוצמה יהודית' העדיפו להיעלב, לריב, להכפיש, לעשות ברוגז, לתקוף – אגב, בהמון שקרים".

מה למשל?
"למשל 'הבטחתם שהשרים שלכם יתפטרו מהכנסת כדי להכניס אותנו, ולא עשיתם את זה'. נכון, אבל מה לעשות ששר בממשלת מעבר חייב להיות חבר כנסת? הבאנו חוות דעת של היועץ המשפטי של הכנסת בנושא הזה. אמרתי לאיתמר שיביא חוות דעת אחרת. אכפת לי להתפטר מהכנסת ושהוא ייכנס? זה נהנה וזה אינו חסר".

ובכל זאת, בצלאל סמוטריץ' לא יכול להפוך שולחנות ולהגיד שהאיחוד הזה יצא לפועל?
"אני מרגיש שם מנטליות כזו, לעמוד בחוץ ולהיעלב. כדי להיות בפוליטיקה צריך בשלות, מעשיות, לא לעבוד מהבטן ומהאגו".

למה הימין החדש, הבית היהודי והאיחוד הלאומי רצים כבלוק טכני? אתם לא יכולים להיות מפלגה אחת גדולה שנשארת ביחד?
"אפשר בהחלט, ולכן בבחירות הקודמות חשבתי שהפרישה של בנט ושקד הייתה טעות. כרגע שניהם לא רוצים להיות חלק ממפלגה ציונית־דתית בטווח הארוך שלהם, ואני כן רוצה מפלגה כזו. לדעתי הרבה מאוד אנשים יכולים וצריכים להזדהות עם הערכים שהציונות הדתית מניחה בחלון הראווה שלה: אהבת הארץ והעם, התורה, יישוב הנגב והגליל".

אם בראש המפלגה של הציונות הדתית עומדת אישה חילונית, אולי זה אומר שכבר לא צריך מפלגה לציונות הדתית?
"לא עומדת אישה חילונית בראש מפלגה ציונית־דתית, אלא בראש רשימה שמורכבת ממפלגה ציונית־דתית ומפלגה נוספת. והיא עומדת בראש כי אנחנו רוצים להביא כמה שיותר מנדטים".

וכולכם הגעתם למסקנה שהיא מביאה יותר מנדטים מכל גבר עם כיפה?
"בשלב הנוכחי איילת אהודה מאוד בציבור, ובפוליטיקה צריך לעבוד נכון. מי שלא רוצה, שיישאר בבית המדרש. אם רוצים להביא לכנסת את התורה והערכים שלנו – יש דרך לעשות את זה. אפשר לא לעבוד לפי הכללים הפוליטיים, ואז הערכים האלה יישארו במודעות בעיתון ובסרטונים נחמדים בטוויטר, ולא יהיה להם ביטוי בממשלה. כמובן, גם בפוליטיקה יש גבולות גזרה. גם אם היינו חושבים שלגליזציה היא מה שיביא מנדטים, לא היינו הולכים על זה".

"אני מקבל 20 אלף שקל נטו, ואני לא סוגר את החודש. יש לי שבעה ילדים, צריך לשלם משכנתא, גנים, ישיבה תורנית. אני יוצא בבוקר וחוזר בלילה, רואה את הילדים רק בשבת. אשתי עובדת קשה וגם מחזיקה בית. ההוצאות גדלות – אתה יושב בבתי קפה, בפגישות, והיצר הרע גדול מאוד. ובכל זאת, אני מקדיש את חיי לעשייה ציבורית"

עם יד על הריאות, בצלאל: בחיים לא עישנת ג'וינט?
"בחיים לא. בתקופתי זה גם לא היה כמעט, או כך לפחות אני רוצה להאמין".

כנער, לא ראית אף אחד מהחבר'ה מעביר ג'וינט?
"מעולם לא. בטירונות הייתה לנו סדנה שעסקה בסמים, והביאו סוליית חשיש. לא ידעתי מה זה, וכולם צחקו עליי. זו הייתה הפעם הראשונה שנחשפתי לדבר כזה, ועוד הייתי מבוגר יחסית".

למה זה מפחיד אותך?
"לא מפחיד, אני פשוט חושב שזה רע מאוד, ואין מה להתהדר בדברים רעים".

הבריון שלנו רמס אותנו

במעבר חד, איפה היית כשרבין נרצח?
"הייתי אצל סבא וסבתא שלי, ראינו איזה סרט. באמצע הייתה פריצה לשידור וראינו את כל הדרמה. למחרת היינו בלוויה".

היית בלוויה של רבין?
"כן, הרב ירחמיאל ויס, שהיה ראש 'הישיבה לצעירים', הכריח אותנו. מי שמכיר אותו יודע שהוא ממלכתי טוב. ירדנו מהישיבה לרחוב הרצל, וחיכינו שהשיירה תעבור עם הארון".

אתה נחשב לקצת פחות ממלכתי. בוא תעשה לנו אחת ולתמיד סדר בסיפור של חביות הדלק בהתנתקות, והמעצר שלך באותם ימים.
"אני יכול לספר רק מה שאני יודע. בזמן המחאה על הגירוש מגוש קטיף נעצרתי בחשד למעורבות בחסימת כבישים ושיבוש החיים הסבירים במדינת ישראל. אני גאה על חלקי במאבק הזה, ומצטער שלא עשינו יותר ולא הצלחנו למנוע את הגירוש, אבל כל מה שעשינו היה מתוך אחריות מלאה. הניסיון לייחס לי תכנון פיגוע הוא הזוי ומופרך. אין מי שהתנהג באחריות כמוני".

אז מאיפה הגיעה אותה אגדת דלק?
"אין לי מושג. פגשתי את זה לראשונה בקמפיין בחירות של מפלגת העבודה. אולי זה נולד מסיפור אחר, של מפגינים שהציתו רכב באיילון אחרי שחסמו את הכביש לתנועה. כשעצרו אותי הייתי בפגישה בדירה שמצאו בה גלונים של שמן שרוף, לא של דלק. המטרה הייתה כנראה לחסום כביש, ואחרי שהמכוניות ייעצרו – לשפוך שמן, כדי שייקח זמן לחדש את התנועה. לי בכל אופן לא היה שום קשר לזה. כל מה שעשינו היה תוך זהירות לא לפגוע בקצה הציפורן של מישהו. אף אחד לא טען נגדנו משהו אחר".

אז למה אתה לא מגיש תביעת דיבה?
"כי להתייחס ברצינות לספינים האלה זה משפיל".

היום, כשר התחבורה, אתה מסתכל על חסימות כבישים כמעשה לגיטימי?
"זה לגיטימי מצד האזרחים, ועדיין המשטרה צריכה לפתוח את הכביש. אם בכל החסימות האחרונות המשטרה הייתה משתמשת בפרומיל מהאסרטיביות שהיא הפעילה במחאת גוש קטיף – אסרטיביות במירכאות כמובן, הם נהגו אז באלימות – הכבישים לא היו סגורים לדקה אחת. האם חסימת כביש היא חוקית או לא? יש בדמוקרטיה גבול דק. מותר לאדם לחסום כביש למרות שזה לא חוקי, וזה גם בסדר שהוא ייאלץ לשלם קנס. אני ישבתי שלושה שבועות במעצר שב"כ, והמעצר שלי הוא כתב האישום הכי גדול כלפי אריק שרון ומערכת המשפט והשב"כ, שהפך באותה תקופה לזרוע פוליטית. כל הזמן אמרתי לחוקרים: 'אני שותק. תביאו משטרה ואני אדבר, אבל למה שב"כ חוקר אותי?'"

אני רואה שהסיפור הזה בוער בך. אוקיי, אולי בחירת מילים לא נכונה.
"שמע סיפור. לפני חמש שנים הייתה לי פגישה בקפה דובנוב בתל־אביב. אני מגיע ובכניסה יושב מישהו שנראה לי מוכר. לקח לי שנייה להיזכר – כשנחקרתי בשב"כ, הוא היה 'החוקר הטוב'".

באמת עשו לך "החוקר הטוב, החוקר הרע"?
"כן, ככה זה הולך. יש אחד שצועק, מפחיד, אלים, מטלטל אותך על הכיסא, ואחד שמלטף אותך ומשכנע בטוב. בקיצור, הייתה לי צמרמורת לשנייה. נכנסתי לבית הקפה, ואחרי כמה דקות הוא ניגש אליי עם דמעות בעיניים: 'אני רוצה לבקש ממך סליחה, הייתי לא בסדר'.

"גם כשהייתי בכלא, אני זוכר איך הסוהרים הרגישו לא נעים עם זה שאנחנו מוחזקים שם – ארבעה־חמישה יהודים בין המון מחבלים. הסוהרים פינקו אותנו והתייחסו אלינו יפה. אבל הייתה מערכת שלמה שהתגייסה למכונת ההרס של שרון, ושכחה את זכויות האדם, את ההגנה על מיעוטים וכולי. שני אנשים שהציתו רכב באיילון, כשהכביש היה חסום וזה לא סיכן אף אחד, הואשמו בסיכון חיים וישבו שלוש שנים בכלא. שלחו קטינים וקטינות להארכת מעצר, השתמשו בשב"כ כדי לעשות דה־לגיטימציה למתנחלים, להציג אותם כמסוכנים וכך להכשיר את הרמיסה המוחלטת שלהם. שרון היה בריון. השתמשנו בזה הרבה מאוד שנים לטובתנו, ובסוף זה רמס אותנו".

הרב דרוקמן, טרנטינו, ניק קייב

קצת תרבות: מה הסרט האחרון שראית?
"כשאני רוצה להירגע, אני יושב באמבטיה עם איזה מערבון של פעם. קלינט איסטווד, בעבור חופן דולרים".

את החדש של טרנטינו ראית?
"מה זה טרנטינו?"

מה הספר האחרון שקראת? ואני לא מדבר על ספרות מקצועית, אל תגיד לי "כביש הסרגל – קווים לדמותו".
"הביוגרפיה על הרב חיים דרוקמן, 'הנני'. האמת היא שאני לא מספיק לקרוא. כשיש לי זמן אני לומד גמרא".

אם אני נכנס לאוטו שלך, איזה דיסק אני מוצא שם?
"חזנות".

תפסיק להיות כבד, אתה לא שומע משהו אחר?
"האמת, אני אוהב מאוד את ניק קייב. חבר טוב של אחי קנה לי דיסק שלו".

עם מי היית רוצה לשבת לארוחת צהריים?
"עם אשתי".

ובלי חנופה?
"הרב קוק. אבל אני לא יודע אם הוא היה אוכל באמצע השבוע".

איך הכרת את אשתך?
"בשידוך דרך זוג חברים – הוא למד איתי בישיבה בקדומים, אשתו למדה עם אשתי באולפנה".

לאן לקחת אותה לדייט? תן לי לנחש: לובי של מלון?
"אשתי פתח־תקוואית אז הלכנו לבית הקפה 'רובננקו', ואחר כך לגני יהושע. היה נחמד, ויש הרבה בדיחות על זה בבית".

תן לי אחת.
"לא רוצה לעשות פאדיחות".

שילמת בדייט?
"כן, בכסף של ההורים".

ישר התאהבת בה?
"אשתי מיד רצתה, לי לקח טיפה זמן".

יופי, תסבך את עצמך. בינתיים אני אסבך אותך עם שאלה אחרת: אתה חושב שנטייה מינית וזוגית היא דבר שנולדים איתו?
"כן. כולם נולדים עם נטייה מינית, ואני בהחלט מאמין שיש אנשים שנולדים עם נטייה תוך־מגדרית מבהקת. אבל מחקרים מראים שיש גם אנשים שנמצאים בין לבין, ויכולים לנהל מערכות יחסים כאלה או כאלה. לכן השאלה היא עד כמה הלגיטימציה הציבורית יכולה למשוך אותם לכיוון הזה; ועד כמה החברה רוצה לעודד בנייה של משפחה מסורתית. יכול להיות שיש מי שאי אפשר לעזור להם. אני תמיד מבדיל בין האדם הפרטי, שצריך לגלות אליו סימפטיה ואהבה, ובין הוויכוח שלי עם קהילת הלהט"ב. הם שמים בפרונט את שיח הזכויות כדי לנהל מאבק תרבותי על הזהות הקולקטיבית שלנו".

אבל הלהט"בים לא אומרים "אנחנו רוצים שכולם יהיו גייז".
"לשָם המאבק שלהם הולך. עם בקשה כמו 'תן לי לחיות את חיי' אין לי בעיה, אבל הם מבקשים גם לקעקע את המושג 'נורמה'. אם קהילת הלהט"ב הייתה מקבלת את זה שיש מציאות נכונה, בריאה ומתוקנת, מציאות שעושה טוב לאנושות והגיוני שהמדינה תרצה לעודד אותה – זה היה עולם אחר. אבל המאבק שלהם הוא תרבותי. כשאתה לא רוצה שיהיה כתוב 'אבא ואמא' אלא 'הורה 1' ו'הורה 2', אתה בעצם רוצה שאנשים ילכו לאיבוד ויתבלבלו. וזה מה שקורה".

אז הבעיה שלך עם גייז היא ניסוחים ובחירת מילים?
"לא, הבעיה שלי היא עם הערכים, המוסר ודרך החיים הנכונה לחברה. בעיניי אחד הדברים הכי חשובים הוא היכולת להמשיך לקיים את העולם. אם ילד בכיתה ג' מתחיל להתבלבל עם עצמו, שיסבירו שיש רבים שמתבלבלים, וזה בסדר, מהר מאוד אפשר לעשות סדר ולהמשיך הלאה. יש כאלה שיכולים להימשך רק לגברים או רק לנשים, אבל יש הרבה שנמצאים באמצע. אם לא תכווין אותם, הם ימצאו את עצמם במקום לא נכון, בעיקר חברתי".

עד כמה העמדות שלך שונות מאלה של מפלגת נעם?
"הבעיה שלי איתם היא לא האידיאולוגיה, אלא הדרך. הם באמת חיים בחרדה וחושבים שנשות הכותל ולהט"בים יכולים להביא לחורבן. אני לא חרד: חבר'ה, עם ישראל הולך ומתפתח, הגאולה מתקדמת. יש כל כך הרבה התקדמות, גם רוחנית. להשוות את השואה למה שקורה היום? אני לא חושב שאנחנו נמצאים בסכנה קיומית רוחנית. עכשיו הם תוקפים אותי, כי מבחינתם אם אתה לא בקצה של השפיץ כמוהם, אתה פסול".

ברמה האישית, מפריע לך שזוג גברים יגדלו ילד?
"הנה, זו עוד נקודה של צביעות. אמיר אוחנה פרסם עכשיו תזכיר חוק (שיאפשר לבני זוג מאותו מין לאמץ ילד – י"ז). בהודעה לתקשורת הוא ציין שלפני שנתיים עמדת גורמי המקצוע במשרד הרווחה הייתה שלגדול אצל הורים חד־מיניים זו לא טובת הילד, ובעקבות שיחות שלו איתם העמדה השתנתה. אבל כשיעקב ליצמן מבקש מגורמים מקצועיים לשנות את העמדה שלהם, ממליצים להגיש נגדו כתב אישום. במקרה אחד מי שמנסה לעשות את זה הוא עבריין; ובמקרה אחר, עושים עליהום מטורף על אנשי המקצוע כדי שישנו את עמדתם".

"לפני חמש שנים הייתה לי פגישה בקפה בתל־אביב. אני מגיע ובכניסה יושב מישהו שנראה לי מוכר. לקח לי שנייה להיזכר – כשנחקרתי בשב"כ, הוא היה 'החוקר הטוב'. הייתה לי צמרמורת לשנייה אחת. נכנסתי פנימה, ואחרי כמה דקות הוא ניגש אליי עם דמעות בעיניים: 'אני רוצה לבקש ממך סליחה, אני הייתי לא בסדר'"

מעניין: אחת השאלות הראשונות שביקשו ממני לשאול אותך, והיא הגיעה דווקא מתומכים שלך, הייתה מה פתאום אתה רץ להגן על ליצמן.
"כבר צייצתי שאני לא מכיר את פרטי החקירה, אבל אני מכיר אישית את ליצמן, ויודע שהוא איש צדיק".

ובכל זאת, למה לחבר את עצמך לסיפור שלו?
"כי אני אדם אמיתי, שלא רוצה שיעשו עוול. לוקחים את ליצמן, שופכים את דמו, ולאף אחד אין אומץ לעמוד בצד שלו".

ברגע שמוזכרת המילה "פדופיליה", יש אמוציות ציבוריות חזקות מאוד.
"אז אתה אומר, לא להגיד את כל האמת?"

אתה אמרת שבפוליטיקה צריך לפעול מהראש.
"צריך לאזן בין להיות תמיד חכם ובין להגיד את כל האמת, שזו המטרה שלשמה הגעתי לפוליטיקה. כן, אני כאן כדי להגיד את מה שהרבה אחרים מפחדים להגיד. ומה אמרתי? שיש לו גם המון זכויות. הוא מקבל אלפי פניות – אני אישית מעביר אליו מאות מקרים – והוא מטפל בכולן ללא הבדל דת, צבע ומין. יכול להיות שהוא עשה משהו לא בסדר, אבל לקחת מקרה אחד מתוך אלפים…"

תמיד כתב האישום יהיה על המקרה שעבר את הגבול.
"אז כל מה שרציתי להגיד זה – חברים, פרופורציות. תתמודדו עם המקרה האחד. מי שמונע מתוך שנאה לליצמן, ורק רואה בו את 'החרדי הזה', לא ישנה את דעתו. אבל אני נגד עריפת ראשים, ולא חושב שכל מי שמעד צריך לעוף. אולי ליצמן מעד, אולי אפילו צריך להגיש נגדו כתב אישום, אבל גם שר שמורשע – לדעתי לא צריך להתפטר. ברור שהמצב החוקי היום לא מאפשר לו להמשיך בתפקידו, אבל בעיניי לא כך היה צריך להיות.

"למה למשל חיים כץ צריך להתפטר מתפקידו כשר רווחה? מה הקשר בין חוק שהוא קידם לפני עשר שנים כחבר כנסת, אולי לטובת בעל אינטרס מסוים, ובין זה שהוא עכשיו שר רווחה מצוין? שנים לא היה שר שדאג ככה לרווחת הציבור. לדעתי 99 אחוז שהוא יצא זכאי, כי הפליליזציה של הפוליטיקה מטורפת".

אז גם אהוד אולמרט לא היה צריך להתפטר?
"זה שונה כשאדם מקבל טובת הנאה אישית. פה אני כן מעביר גבול. זאת הפרדה מורכבת, ואני לא יודע אם הריאיון הזה מסוגל להכיל מורכבות".

נסה אותי.
"תראה, קל מאוד להתאהב במעמד ובכוח. תחשוב על הפער שבו חי ראש ממשלה: הוא טס, נפגש עם שועי עולם, ובסוף חוזר הביתה למשכורת של 15 אלף שקל נטו. תחשוב שאתה שר תחבורה, מגלגל פרויקטים במיליארדים, כולם נהנים סביבך – הקבלנים, הספקים – ורק אתה לא. אני חושב שמי שרוצה לבער את השחיתות, במקום להיות דמגוג, שיעלה את השכר של נבחרי הציבור. אחרת אנשים טובים ילכו לעשות כסף, אנשים שאין להם מה לחפש בחוץ ילכו לפוליטיקה, וכך בסוף יהיו לך שם רק זבלות.

"אני מקבל 20 אלף שקל נטו, ואני לא סוגר את החודש. יש לי שבעה ילדים, צריך לשלם משכנתא, גנים, ישיבה תורנית. אני יוצא בבוקר וחוזר בלילה, רואה את הילדים רק בשבת. אשתי עובדת כמו חמור, וגם מחזיקה בית. ההוצאות גדלות – אתה יושב בבתי קפה, בפגישות, והיצר הרע גדול מאוד. ובכל זאת, אני מקדיש את חיי לעשייה ציבורית. ופה העניין של אולמרט שונה: אם אתה לוקח כסף אליך, מהר מאוד תשעבד החלטות ציבוריות לאינטרסים האישיים שלך".

וביבי?
"אם הייתי חושב שראש הממשלה קיבל החלטה בנושא הצוללות משיקולים פרטיים, הייתי אומר שהוא צריך לעוף באותה שנייה".

זאת אומרת שמבחינתך קיימת בעיה רק אם מישהו לקח כסף?
"לא. אני חוזר ואומר, זו ההפרדה בין האישי לציבורי. כשאתה בוחר בציבורי, אתה מקריב חלק מהפרטי. אני משוכנע שבשוק הפרטי הייתי יכול לעשות הרבה יותר כסף. אני לא העיפרון הכי מחודד בקלמר, אבל אני גם לא הצד של המחק. אולמרט חצה את הקו, אבל גם אותו אני דן לכף זכות. גם אם הוא חטא, אני לא מוכן בגלל זה למחוק את כל הזכויות שלו".

בגלל זה אתה תומך כל כך בחסינות לנתניהו?
"החזרת החסינות כברירת מחדל חיונית בשביל הפרדת הרשויות. כך נבחרי ציבור יוכלו לעשות את עבודתם בלי לפחד מתפירת תיקים. לגבי נתניהו אישית, בסוף גם כאן השאלה המרכזית היא איזון בין אינטרסים והחלטה מה גובר – הרצון להעמיד את ראש הממשלה לדין, או למשל כיבוד ההכרעה הדמוקרטית ובחירת הרוב. אני מאמין שהאינטרס החשוב יותר הוא האינטרס הציבורי, ולכן אני תומך בעקרון החסינות".

אתה חושב שתופרים לנתניהו תיקים?
"אני מאמין שיש מוטיבציה מיוחדת נגדו, שנוהגים כלפיו בסטנדרטים שלא קיימים באף מקרה אחר. אני לא יכול להצביע על אדם אחד שאחראי לזה, אבל אין ספק שבמשטרה ובפרקליטות קיימת מוטיבציית־יתר. זה כבר הפך לקרב על היוקרה של המערכת, ששמה את עצמה על התיקים האלה. זה ודאי משפיע, גם אם בתת־מודע, על קבלת ההחלטות".

טוב, אולי בכלל לא צריך חוק חסינות, אם "שקד שולטת לגמרי במנדלבליט", כפי שנטען השבוע ב"הארץ".
"נו באמת, גם ספין צריך לדעת לעשות. זה קשקוש. מההיכרות שלי עם שקד ומנדלבליט, אין לי ספק שהם לא דיברו ביניהם על תיקי נתניהו. מי שמכיר את האנשים האלה יודע שזה לא מתחיל בכלל".

"הייתי שנה וארבעה חודשים בצבא, ואני חושב שבתפקיד המטה שהייתי בו תרמתי לביטחונה של מדינת ישראל. אני יודע היום יותר טוב ממח"ט איך עובד צבא, ובזכות התפקיד הזה אני יכול להתמודד בקבינט עם קצינים בכירים. אני מכיר את הפקודות וקיבלתי המון כלים"

אולי מישהו חשב שהקשרים הטובים ביניהם יוכלו להשפיע על היועץ המשפטי לממשלה.
"מנדלבליט יכול להיות מושפע מהמון דברים – מההפגנות מול הבית שלו, מהתקשורת, מהפוליטיקאים, מהשלכות סגירת התיקים על היוקרה של המערכת. אבל הסיפור הזה על השפעה מודעת הוא ספין לא מוצלח".

דאבל־דייט עם שמולי

יש חבר כנסת ערבי שאתה ביחסים נורמליים איתו?
"עיסאווי פריג'. הוא קודם כול בן־אדם. הוא לא כופר בקיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, ויש לו אומץ להסתכל גם לחברה הערבית בעיניים. עיסאווי באמת רוצה להגיע לפתרון. אני חלוק איתו לגבי הדרך לפתרון, אבל הוא לא תומך בטרור ולא מונע משנאה".

איזה חבר כנסת מהשמאל היית רוצה לצידך?
"את איציק שמולי. הוא חרוץ ומוכשר, שחקן נשמה, עם לב. הכי רחוק מהפוליטיקה, מליברמן".

ברמה האישית אתה ושמולי מסתדרים?
"חברים טובים. אני וזוגתי ישבנו במסעדה, הוא ובן זוגו גם היו שם, ובסוף עברנו לשבת ביחד והוא הראה לי את התינוק שלו. גם מיכל רוזין היא אחת החברות הכי טובות שלי בכנסת".

ברור לך שהרגת אותה עכשיו.
"זה בסדר, היא מספר 13 במחנה הדמוקרטי, לא במקום ריאלי. בכלל, אני משוכנע שרוב הח"כים מונעים ממוטיבציות חיוביות מאוד. כולם חברים שלי בכנסת, חוץ משלי יחימוביץ', מרב מיכאלי וסתיו שפיר, שלא סובלות אותי".

מה עם תמר זנדברג?
"אני ביחסים מצוינים איתה. מתווכחים, אבל אני בטוח שהיא רוצה דברים טובים".

היא חושבת שאתה הדבר הכי גרוע שקרה למדינה הזו.
"ואני חושב את זה עליה, אבל זה לא אישי. במהות היא מחפשת את הטוב עבור מדינת ישראל".

כשקוראים לך פשיסט, זה מעליב?
"מעליב? פשיזם הוא דבר נורא, אבל כשקוראים לי ככה זה מצחיק אותי".

נעלבת פעם ממשהו שאמרו עליך?
"ברור, אנחנו בני אדם. אגיד לך מה קשה לי: כשתוקפים אותי משמאל, זה בסדר גמור מבחינתי. אבל אחרי שדיברתי בישיבת מרכז הרב על החזרת משפט התורה, ומתוך המחנה שלי היו כאלה שרצו לתקשורת – זה כאב לי. לא ברמה האישית, אלא כי זה מראה את חוסר הביטחון העצמי. איפה הגאווה שלנו, הכבוד שלנו?"

בנט ושקד כבר עשו לך שיחת "תרגיע קצת"?
"אני חושב שהם מבינים שאני שחקן מהות. אני לא משחק פוליטיקה וקמפיינים. הגיע הזמן שהציבור הדתי יפסיק להתבייש בעצמו, וילמד לומר את האמת, עם הנגשה לציבור הרחב. לא ייתכן שלכולם מותר להרים את הדגלים הכי מעוותים ומסולפים, מותר להם להגיד שמשקיעים בנו מיליארדים ושצריך לגרש אותנו – ורק אנחנו לא יכולים להגיד את מה שעל ליבנו, כי יהפכו אותנו לדמון. נגמרו הימים האלה".

סמוטריץ' גם אמר את שעל ליבו על פסיקת בית המשפט המחוזי לאסור הפרדה מגדרית בהופעה בעפולה. שר התחבורה צייץ בטוויטר על "ראש ממשלה חלש שהטרלול הזה מתרחש במשמרת שלו. אפס מנהיגות. אפס משילות. דינה זילבר היא ראש הממשלה האמיתי". בליכוד דיברו על מכתב פיטורין שממתין לו, אך נתניהו הסתפק בפגישה שאחריה פרסם סמוטריץ' התנצלות.

השלם: בנימין נתניהו ייזכר בהיסטוריה כ…
"מנהיג דגול ברמה הבינלאומית, לא מספיק ברמה הפנימית".

מה נאמר בשיחה ההיא ביניכם?
"ביבי אמר לי לא לתקוף אנשים, אלא עניינית. ועניינית אני עדיין חושב שמערכת המשפט גדלה לממדים מפלצתיים במשמרת שלו".

אבל לא תקפת את שקד, שהייתה שרת המשפטים בארבע השנים האחרונות.
"שקד עשתה כל מה שהיא יכולה בתוך כללי המשחק, אבל לא נתנו לה להעביר חוקים והחלטות ממשלה כדי לתקן את מערכת המשפט. נתניהו התגאה בכך שהוא בלם כל חוק כזה. מערכת המשפט – עוד מתקופת אהרן ברק, גאון שעשה הרבה מאוד נזק למדינת ישראל – לקחה לעצמה יותר ויותר תפקידים וסמכויות, ובעניין הזה אני חושב שנתניהו נהג בחולשה גדולה, וכך גם מול אבו־מאזן וחמאס".

קיווית במידה מסוימת שהוא יפטר אותך?
"כל יועצי הקמפיין אמרו שזה הדבר הכי טוב שיכול לקרות לי – נתניהו יפטר אותי ואז נלך לקמפיין מתקרבן. אני אמרתי – רוצה לפטר אותי? תפטר. אני הולך עם האמת שלי. כך היה כשצייצתי, וגם כשהתנצלתי. בסוף, בין שר לראש ממשלה צריך לשמור על גבולות של שיח, ומותר גם להעביר ביקורת. לא מקובל עליי שממשלה זה גוליבר ושישים גמדים".

אם הייתי אומר לבצלאל סמוטריץ' לפני כמה שנים שיום אחד יירו על אזרחי ישראל מאות טילים, והממשלה בתגובה תאפשר העברת מיליוני דולרים לארגון שמשגר אותם. הוא היה מאמין שהוא עצמו ימשיך לשבת בממשלה כזו?
"השאלה היא מה הפתרון. אין פתרון קסם לאבן שזרקו טיפשי אוסלו והגירוש. אם מציעים לנו לחיות מסבב לסבב, כשחצי מדינה תחת איום של טילים, וכל תקופה צריך לצאת למבצע שמאבדים בו חיילים בלי לפתור את הבעיה – זה לא הכיוון. גם הפתרון של מיטוט שלטון חמאס והחלפתו באבו־מאזן הוא טעות, כי לא מחליפים פרה בחמור, בטח לא בחמור שאחר כך יטענו שצריך לתת לו מדינה. צריך אומץ לומר את האמת: הפתרון לבעיית עזה והוא להחזיר את המצב לאחור. לא למה שהיה לפני ההתנתקות, אלא למה שהיה לפני אוסלו.

"הכי קל להיות פופוליסט ולהגיד 'צריך לכתוש אותם, לכבוש את הרצועה'. אני בעד זה, אבל השאלה היא מה עושים אחרי שכובשים. צריך להבין שאין דבר כזה 'הסדרה', ושנמל או שדה תעופה לא יפתרו את בעיית עזה. הפתרון הוא רק באמצעות לקיחת האחריות על הרצועה, עידוד הגירה מאסיבית ממנה, גדיעת התקווה הלאומית של תושביה, והחזרת ההתיישבות היהודית המפוארת שגורשה משם. זו הדרך היחידה להביא שקט וביטחון לתושבי הדרום, ואנחנו חייבים להכשיר את הלבבות בציבור ובהנהגה למהלך כזה. זה אולי ייקח קצת זמן, אבל זה יקרה".

"לא דיברתי על תינוק ספציפי, ולא על מוסטפה או פטימה ספציפיים. איתם אנחנו בכל מקום, כל יום. דיברתי על קולקטיב – למה ליהודים קשה עם ערבים. הסקרים הראו שרוב הציבור מזדהה עם האמירה שלי. אנשים ברחוב אמרו לי 'אתה הגבר היחיד שאומר את מה שאנחנו מפחדים להגיד'. אז כן, צריך מישהו שלא יפחד לשחוט כמה פרות קדושות"

עם הגישה המיליטנטית הזו, איך לא היית בקרבי?
"תראה, במהות אני פחות טוב בזה, יותר בדברים אחרים. הייתי שנה וארבעה חודשים בצבא, ואני חושב שהועלתי הרבה יותר בתפקיד המטה שהייתי בו ותרמתי לביטחונה של מדינת ישראל. אני יודע היום טוב יותר ממח"ט איך עובד צבא, ובזכות התפקיד הזה אני יכול להתמודד בקבינט עם קצינים בכירים. אני מכיר את הפקודות וקיבלתי המון כלים. אבל לא אגיד שאין לי צביטה על זה.

"כשהייתי בחור צעיר, רציתי לשרת בקרבי. השירות הצבאי חשוב מאוד בעיניי, אבל זה לא המקום היחיד שאפשר לתרום בו. גם ללמוד תורה זו תרומה. למדתי בישיבה, הייתי בצבא, ניהלתי ישיבה, הקמתי את ארגון 'רגבים', לא עשיתי לביתי אף פעם. השאלה שלי היא תמיד איפה אני תורם יותר".

מבחינה אידיאולוגית, חסרים סמוטריצ'ים בצבא?
"אתה שואל למה כל הקצינים שמאלנים? ההסבר מורכב. מצד אחד צה"ל מקדם אנשים מסוג מסוים, וקצינים כמו עופר וינטר עפים. לצבא יש התנהגויות של ראש קטן, כסת"חים, רוצים קצינים ממושמעים. אם אני הייתי שר ביטחון, היו מקדמים קצינים אחרים. אבל יש גם סיבה עמוקה יותר: לחייל במחסום קשה מאוד מבחינה מוסרית, הוא רואה בכל יום באופן מוחשי את הסבל שהוא גורם לצד השני, והוא לא רואה את הפיגוע שהוא מונע. גם לי כואב הסבל הזה. איש צבא שכל יום רואה את זה מולו, אם אין לו בסיס מוסרי יצוק לחשיבות התפקיד שלו, הוא הולך לאיבוד".

מוקף מכל הכיוונים

סמוטריץ' פעיל מאוד ברשתות החברתיות, ולא רק לצורך התכתשות עם פוליטיקאים יריבים או עיתונאים. מדי פעם הוא מעלה פוסטים פרטיים ומשפחתיים יותר, תמונות מטיולים והמלצות על מסלולים. "עכשיו חזרנו מקמפינג בכנרת", הוא מספר. "חוף צאלון. מסלול, פויקה. בכלל, אני אבא של איכות, לא כמות. אני לא נמצא הרבה בבית, אבל הילדים מאוד גאים בי".

ברשת שואלים לא פעם מה נסגר עם התספורת שלך. מתי אתה מחליף סַפָּר?
"באמת? מה אתה מציע, קרחת? זו אחלה תספורת, פעם ראשונה שאני שומע תלונות. יש לי ספר קבוע בפתח־תקווה, אדי".

למי הוא מצביע?
"אין לי מושג, לא דיברנו פוליטיקה, אבל הוא מאוד מתרגש בכל פעם שאני בא".

את מי חסמת בטוויטר?
"רק את אלה שמדביקים לי תמונות זימה. חוץ מהם, אני לא חוסם אף אחד".

שאלה חשובה לפני סיום: מה זה סמוטריץ'?
"זה שם של עיירה, איפשהו על גבול רומניה־רוסיה. סבא של סבא שלי היה דיין בעיירה הזו. מסביב, 360 מעלות, היא מוקפת נהר שגם הוא נקרא סמוטריץ'. המילה הזו מגיעה מ'פסמטרי', שברוסית פירושו 'צופה קדימה'".

אז כשאתה צופה קדימה, אתה ראש ממשלה או חבר במפלגת נישה?
"קודם כול, אני לא חושב ש'ימינה' היא מפלגת נישה. הציונות הדתית היא המגזר הכי פחות מגזרי שיש. היא הכי כללית, הכי אידיאליסטית והכי מובילה, ואנחנו נשתדל להמשיך כך. לגבי התפקיד שלי – אני עסוק במה שאני עושה עכשיו. במשך ארבע שנים עשיתי הכול כדי להיות חבר כנסת הכי טוב, וברוך השם הייתי לא מהגרועים. היום אני מתמקד בלהיות שר תחבורה מצוין. לדעתי זו הדרך הכי טובה להתקדם: כשאתה עושה את העבודה שלך בצורה הכי טובה, אנשים יעריכו את זה, ואולי יחשבו שאתה מתאים ללכת לשלב הבא".

לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il