אייריק תורוואלדסון, או ״אייריק האדום״, היה האירופי הראשון שהתיישב בגרינלנד. זה קרה בסביבות שנת 980 לספירה: אייריק, שיש טוענים כי היה ויקינג חמום מוח, מצא בית חדש באי שבצפון האוקיינוס האטלנטי, אחרי שהוגלה מאיסלנד בעוון רצח. אף שרוב שטח גרינלנד היה מכוסה קרח, בדרום הוא מצא אדמה ירוקה, שהעניקה לאי את שמו. בתוך כ־500 שנה אבד הקשר עם המאחזים האירופיים שהוקמו שם: תושביהם כנראה גוועו ברעב, והמושבות כלו ונעלמו.
אלף שנים אחרי אייריק האדום, דונלד הצהוב מתעניין בגרינלנד. אף שראש ממשלת דנמרק כבר הודיעה שהאי לא למכירה, נשיא ארצות הברית טראמפ רוצה לקנות אותו. כשלוקחים בחשבון את מיקום האי ואת המשאבים הרבים שיש בו, הצעת הרכישה הופכת מתמוהה לכמעט הגיונית.
הקוטב הפושר
אזור הקוטב הצפוני עובר שינוי מהותי במעמדו הגיאופוליטי. משחר ההיסטוריה היה הקוטב גוש קרח בלתי חדיר בפני בני האדם. לא יכולנו לשוט דרכו; לא יכולנו לכרות את המשאבים שכלואים במעמקיו. אבל ההתחממות הגלובלית משנה את כל זה. חלקים ניכרים מאזור הקוטב הצפוני עתידים להיות נקיים מקרח בחודשי הקיץ, וגם בחורף תהיה השכבה הקפואה דקה מספיק כדי שיהיה אפשר לעבור דרכה בעזרת ספינות שוברות קרח. לראשונה בתולדות האדם, הקוטב הצפוני יהיה נגיש.
מה המשמעות של הפשרת הקוטב? ראשית, גוף מים חדש ייפתח למסחר: האוקיינוס הארקטי. לחופיו של האוקיינוס הזה שוכנות היבשות בעלות הכלכלות הגדולות בעולם – צפון אמריקה, אירופה ואסיה. בניגוד לאוקיינוס השקט או ההודי, האוקיינוס הארקטי נקי מפיראטים: המדינות שלחופיו הן יציבות, והתנועה בו לא מצריכה מעבר דרך מצרים צפופים הסמוכים למדינות רעועות, כמו מצר מלאקה באינדונזיה, או באב אל־מנדב בים סוף.
האוקיינוס הארקטי גם יכול לאפשר לסינים ולרוסים לשנות מהיסוד את יחסי הכוחות בינם ובין האמריקנים. זהו גוף המים היחיד שבו אין עדיין לארה"ב דריסת רגל צבאית. אם יפעלו מהר, רוסיה וסין יוכלו להשיג השפעה על האוקיינוס הצפוני, לדחוק את האמריקנים ממנו, ולפתוח נתיבי מסחר חדשים בין מזרח אסיה לאירופה ולצפון אמריקה.
בנוסף לכך, הקוטב הצפוני טומן בחובו אוצרות חשובים לכלכלה הגלובלית. היום מופקים בחוג הארקטי כ־50 אחוזים מהפלדיום, 20 אחוזים מהיהלומים והניקל ו־10 אחוזים מהפלטינה בעולם. משרד האנרגיה האמריקני מעריך שבקוטב נמצאת גם כחמישית מעתודות הגז והנפט העולמיות. ההפשרה הקיצית תאפשר לחצוב משאבים שעד כה לא הייתה גישה אליהם. שלוש המעצמות הגדולות בעולם – רוסיה, ארה״ב וסין – כבר התחילו במרוץ אל הקוטב.
האוצר הירוק
גרינלנד אוצרת בחובה נפט, גז, עפרות ברזל, זהב, יסודות נדירים (Rare Earth Elements) ואורניום. המיקום שלה אסטרטגי: כל נתיב מסחר ארקטי בין מזרח אסיה לאירופה וצפון אמריקה יעבור לידה. לא פלא שטראמפ שוקל לקנות אותה.
האמריקנים מתעכבים
אחרי הרוסים במרוץ נמצאת ארה"ב. לאמריקנים יש נוכחות פיזית בקוטב הצפוני הודות לאלסקה, אולם שיט בחוג הארקטי מחייב שימוש בשוברות קרח צבאיות שיפנו נתיב לספינות אחרות. צי שוברות הקרח של ארה"ב קטן וישן מכדי לתמוך בפעילות צבאית נרחבת בקוטב. לאחרונה אישר הקונגרס האמריקני תקציבים לרכישת שוברות חדשות, שיאפשרו לארה"ב לפעול בחופשיות רבה יותר באוקיינוס הצפוני ולאזן את הנוכחות הרוסית.
פוטין בראש
מי שמובילה במרוץ צפונה, לעת עתה, היא רוסיה. בשנים האחרונות השקיעה מוסקבה בבניית תשתית צבאית בקוטב הצפוני: הרוסים הקימו בסיסים חדשים בצפון סיביר, וייסדו כוח הגנה אווירי שמטרתו להגן על הקוטב. רוב קו החוף של האוקיינוס הארקטי שייך לרוסיה, ואין ספק שהיא נמצאת בנקודת זינוק מצוינת לקראת ההשתלטות עליו.
הסינים יקצרו את הפירות
מאחורי רוסיה וארה"ב מזדנבת סין: אף שאינה קרובה לקוטב הצפוני, היא מכירה בחשיבותו לכלכלה העולמית בעשורים הבאים. סין קיבלה מעמד של משקיפה במועצה הארקטית, ושלחה כמה ספינות מחקר וספינות משא אל האזור. בקוטב היא רואה הזדמנות אסטרטגית, שתאפשר לה להמשיך להזין את כלכלתה המתרחבת.
קיצור הסחר
פתיחתו של הנתיב הצפון־מזרחי לאירופה יכולה לשנות מהותית את המסחר ב״אי העולמי״: במקום שספינות ייאלצו לעבור דרך ימים שורצי פיראטים ומצרים צפופים, ספינות מסין יוכלו להפליג לאירופה בבטחה ובזמן קצר יחסית – השיט בנתיב הצפון־מזרחי יהיה מהיר בשבועיים משיט בנתיב המקביל לו בדרום.
פורצות הדרך
"שוברת קרח" היא ספינה משוריינת הפורצת נתיבי שיט בקרח ימי. שיטת הפעולה היא לא רק להתנגש בקרח כדי לשבור אותו, אלא גם להעפיל אליו עד שהוא מוכרע בכובד משקלה של הספינה. בקוטב הצפוני, שום צי לא יכול לפעול ללא שוברות קרח.
בתמונה נראית הספינה הרוסית "יאמאל" מסדרת "ארקטיקה", תוצרת המספנה הבלטית בסנט־פטרבורג. זוהי אחת משתי שוברות קרח בעלות הנעה גרעינית שמחזיקים הרוסים, וחלק מצי של 51 שוברות קרח בסך הכול.
הקוטב הצפוני עומד במרכזו של סמל האומות המאוחדות (מימין). בהיעדר נוכחות אנושית בחוג הארקטי, קל להגיע להבנות בין מדינות שמתחרות על הטריטוריה. ב"מועצה הארקטית" חברות שמונה מדינות בעלות שטח ריבוני בחוג הארקטי – רוסיה, קנדה, נורווגיה, דנמרק, שוודיה, איסלנד, פינלנד וארה״ב – שעובדות יחד כדי לשמור על האזור הצפוני, אך גם לפתח אותו.
