מנכ"לית ועדת הבחירות עו"ד אורלי עדס מצאה את עצמה השבוע רצה מערוץ לערוץ, נאבקת להדוף את המתקפות נגד הוועדה בתוך סבך הדיונים על תופעת הזיופים והצורך בבלימתה. זו מערכת הבחירות הרביעית של עדס בתפקיד הזה, ולדבריה היא מעולם לא מצאה עצמה בקרב כה קשה. "חשבתי שהבחירות הקודמות היו המאתגרות ביותר, ומיום ליום מתברר לי שהפעם הזו עולה עליהן", היא אומרת. "העשייה פה שוחקת, פיזית ונפשית. אנחנו עובדים עד שתיים לפנות בוקר, ולפעמים אני מתעוררת בארבע ושולחת לעצמי תזכורת עם עוד משהו שצריך לעשות מיד בבוקר. וזה נותן את אותותיו, בטח ובטח כשאנחנו בשמונה חודשי בחירות".
בתקופה האחרונה היא כבר לא חוזרת כמעט לביתה, אף שגם הוא נמצא בירושלים. עדס, לא נשואה וללא ילדים, מעדיפה לישון אצל הוריה שמתגוררים מול משכן הכנסת ("רק חוצים את הכביש") – גם כדי לטפל בהם, אבל בעיקר כדי להגיע במהירות לעבודה. "גיליתי שגם 20 דקות נסיעה הן בזבוז של יותר מדי זמן", היא צוחקת.
הריאיון נערך ביום שני, כשהכנסת שקקה חיים בשל ניסיון הבזק להעביר את "חוק המצלמות", שיתיר במפורש לנציגי המפלגות בקלפי לתעד ויזואלית את הליכי ההצבעה וספירת הקולות. המהלך עורר את התנגדותו של יו"ר הוועדה השופט חנן מלצר, שבאותו יום הדף גם את ניסיונותיו של סגנו, ח"כ דוד ביטן מהליכוד, לקדם הצעת פשרה במקום החקיקה. עדס הייתה מרוצה מהחלטת הליכוד לסגת מקידום החוק: "נראה שקיבלו שם שכל", אמרה לאחד מעובדי הוועדה, שבמהלך הריאיון עדכן אותה בנעשה מאחורי הקלעים. בהמשך התברר שהליכוד ממשיך בהליכי החקיקה, אף שסיכויי ההצלחה פחתו מאוד. בהצבעה שהתקיימה ביום רביעי הצביעו 58 ח"כים בעד החוק, 0 התנגדו – אך ההצעה נפלה, מכיוון שנדרש רוב של 61 תומכים.
"נציגי המפלגות חייבים לפקח בעצם הנוכחות שלהם, אבל לא בעזרת מצלמה. אני חושבת שגורם א־פוליטי נייטרלי שיושב בוועדת הקלפי ומצויד במצלמה, יעורר פחות אמוציונליות ואנטגוניזם. כשמדובר בנציג פוליטי, יש יותר חשש שמישהו מהצד השני של המפה יתעמת איתו וישבש את מהלך הבחירות"
כשאני שואלת את עדס אם יש לוועדה נתונים שיכולים להעיד באיזה מגזר מזייפים הכי הרבה, היא משיבה בשלילה. "קודם כול, מהמשטרה הוגשו לנו ראיות רק לגבי הקלפי הידועה בכסרא־סמיע, שהשופט מלצר הגיש את עמדתו שיש לפסול אותה. זו הקלפי היחידה שהוצגו בה ראיות לזיופים", היא חוזרת ומדגישה. "לא ייתכן שהימין החדש, שבדק מאות קלפיות, מצא זיופים ולא הגיש ערעור. גם מועמד הליכוד עמית הלוי לא העלה ממצאים במאות קלפיות, אלא קול פה וקול שם. אני לא אומרת שאין ניסיונות לפגוע בטוהר הבחירות. יש כאלה, אבל ההיקפים הם לא כמו שמוצג. אם היו מאות ואלפי מקרים, זה היה מגיע לחקירת משטרה".
עדס ניגשת אל שולחנה, ושולפת את המסמך שבו סוכמו כל הטענות על זיופים: "עכשיו נמצאות בחקירת המשטרה חמש קלפיות ששלחנו לבדיקה, שלוש מהן בכסרא־סמיע. פה זה באמת מטריד: בשלוש מתוך תשע קלפיות, מספר המצביעים היה חריג בכל קנה מידה, 90 אחוזי הצבעה ומעלה. יש גם קלפי בעפולה, שהתוצאות שנרשמו בה היו שונות מאלה שהתקבלו בפועל, ואחת בטמרה, שם מזכיר ועדת הקלפי אמר שהוא ראה מישהו מכניס לתיבה מעטפות לא מורשות".
באופן מעורר תמיהה, את המידע הבא היא כבר קוראת מפרסום של כאן 11, מאחר שהמשטרה לא עדכנה אותה בהתפתחות החקירה, אך העבירה את המידע לעיתונאים. "בכל חמש הקלפיות נפתחו חקירות, ולפי מה שראיתי בכאן 11, רק בכסרא־סמיע ובטמרה נמצא שהיו זיופים. לפני כמה שבועות העברנו לבדיקת המשטרה עוד 24 קלפיות שיש בהן חשדות נקודתיים".
קראתי את החוברת שהגיש משרד היח"צ קייזלר־ענבר לליכוד. יש בה 140 עדויות לפגיעה בטוהר הבחירות, כולן במגזר הערבי. זה נראה כמו תופעה נרחבת.
"גם אותי זה הטריד. הליכוד הציב 1,200 מצלמות במגזר הערבי. מתוכן, רק ב־140 קלפיות היה משהו שלכאורה נראה חשוד. וגם על זה, תראי מה אומר ינובסקי (רועי ינובסקי, כתב כאן 11 – שא"כ): רק בקלפי אחת התגלו ממצאים שמצריכים חקירה פלילית".
אז את יכולה להבין את החשש של הליכוד. גם כשיש עדויות, לכאורה לא עושים דבר. המטרה של הצעת החוק היא שנציגי המפלגות בוועדות הקלפי יוכלו לפקח זה על זה. מה פשר ההתנגדות שלכם להצעה, בזמן שאתם מוכנים לשלוח לקלפיות מפקחים מטעמכם ולצייד אותם במצלמות?
"נציגי המפלגות חייבים לפקח בעצם הנוכחות שלהם, אבל לא בעזרת מצלמה. אני חושבת שגורם א־פוליטי נייטרלי שיושב בוועדת הקלפי ומצויד במצלמה, יעורר פחות אמוציונליות ואנטגוניזם. כשמדובר בנציג פוליטי, יש יותר חשש שמישהו מהצד השני של המפה יתעמת איתו וישבש את מהלך הבחירות.
"יש שלושה גופים שצריכים לשתף פעולה כדי שטוהר הבחירות יישמר: ועדת הבחירות, נציגי סיעות הכנסת, והמשטרה. רק בשילוב הכוחות האלה תיווצר מעטפת הגנה. סיעות הכנסת לצערי לא מאיישות את כל הקלפיות, יש מקומות שהן מפקירות. בבחירות הקודמות הרבה קלפיות נפתחו באיחור כי חברי ועדת הקלפי לא הגיעו, או שהיום התנהל רק עם חבר אחד. אז איפה הפיקוח? רוצים פיקוח? תשתתפו. גם משטרת ישראל צריכה לעשות בדק בית. השוטרים צריכים להיות ערניים יותר, מעורבים יותר".
מה היה שיעור האי סדרים בבחירות באפריל? האם הם השפיעו על תוצאות הבחירות?
"אנחנו לא יודעים לומר אחוזים. בעקבות הבחירות הקודמות התכוונו לעשות עבודה, לעבור על כל הפרוטוקולים ולאתר את ההערות כדי לזהות שיטה. אמרנו שאם נזהה שיטה, נבין אם זה מודרך או יוזמה נקודתית. לא הספקנו לעשות את זה".
העתק־הדבק
הסיבה לכך שלוועדת הבחירות לא היה זמן לתחקור עצמי היא כמובן הקדמת הבחירות. שישה שבועות בלבד אחרי 9 באפריל החלה הכנסת ה־21 לקדם את החוק לפיזורה. "הייתי כאן, בחדר שלי", נזכרת עדס. "כולם כבר הלכו הביתה, אבל הצעת החוק עלתה לדיון במליאה, ואני אמרתי שאני לא זזה מכאן. נכנסתי לאמוק. התחלתי לנקות את השולחן מפניות ציבור וסוגיות משפטיות. עבדתי כל הלילה כשהטלוויזיה דולקת ברקע, עד שראיתי את ההצבעה.
"זה היה הלם, אף אחד מאיתנו לא דמיין כזה דבר. אבל לא היה זמן להתבשל, צריך להתחיל לעשות. הלכתי הביתה, הכנתי רשימה של משימות, והתחלתי לשלוח הודעות לראשי אגפים. בחמש בבוקר דיברתי עם גיורא (פורדיס, דובר הוועדה – שא"כ), ויצאנו לדרך".
"בקבוצה פמיניסטית בפייסבוק דיברו על הסרטון שבו אני נראית בוכה. חשבתי לעצמי: אני קודם כול בן אדם, איך זה קשור למקצועיות שלי, שאותה אני מוכיחה כבר 32 שנה? כתבו שם: 'אם גבר היה במקומה, הוא לא היה בוכה'. אז הוא היה צועק. זה בסדר?"
קולה של עדס מצטרד במהלך הריאיון. מערכות הבחירות שהוקדמו הכריחו אותה לדחות ניתוח דחוף במיתרי הקול. "הייתי אמורה לעבור את הניתוח באוקטובר שעבר, אבל אמרתי לרופא שיש משהו באוויר הפוליטי, שיש בחירות. הניתוח פירושו לא לדבר עשרה ימים, ותרפיה, אז חיכיתי. ובאמת הקדימו את הבחירות. קבעתי תור לאחרי הבחירות לכנסת ה־21, ואז דחיתי שוב. אני כבר שומעת שמשהו בקול שלי הופך להיות לא טוב".
היא חוזרת לתאר את הבוקר שאחרי אישור החוק לפיזור הכנסת בקריאה ראשונה. "הטלפון שלי הוצף בפניות, ולא היה זמן להתעכב. יצאנו מיד לדרך, לא חיכינו לקריאה השלישית". האיוש המחודש של ועדת הבחירות לא היה פשוט: הוועדה משתמשת בעובדי השירות הציבורי, ש"מושאלים" לה ממשרדי הממשלה, ועדס התקשתה לשחרר אותם שוב מתפקידיהם השונים. "התחלנו לבדוק מי יכול להגיע. אנשים הרי נעדרו ממקומות העבודה שלהם כבר שלושה חודשים", היא אומרת.
התקשרת גם לשופט מלצר?
"ודאי, דיברנו בבוקר. לא היה ברור אם הוא יעמוד שוב בראש הוועדה, אבל המשכתי להתנהל מולו. אני אוהבת לעבוד איתו. יש לו חוש הומור, והוא מאמין בנו ובעבודה שאנחנו עושים, ונותן לנו גיבוי. זה משרה אווירה טובה.
"הישיבה הראשונה שערכנו עם ראשי האגפים אחרי החוק לפיזור הכנסת נמשכה שבע שעות רצופות. ההנחיה שלי בשורה התחתונה הייתה כזו: אנחנו עושים העתק־הדבק, ורק איפה שיש צורך בשינויים מהותיים – משנים. בישיבת ראשי אגפים שהתקיימה לפני יומיים, זאת הייתה הבדיחה: 'את זוכרת שאמרת העתק־הדבק?', שאלו אותי. אין אפילו דבר אחד שדומה לבחירות הקודמות, הכול השתנה.
"אני לא יודעת איך עשינו את זה מחדש. צריך להצדיע לכל האנשים כאן, שעשו עבודה יוצאת מהכלל. להגיד לך שאני רגועה? לא. אנחנו לוקחים גם סיכונים. כל שינוי הכי קטן יכול לגרום לכישלון, וכשיש שינויים רבים כל כך שלא הספקנו לבדוק, זה מסוכן מאוד".
בבריטניה הולכים לבחירות בתוך חודש וקצת, ונשמע שהם עושים זאת די בקלות. למה אצלנו אי אפשר?
"הוראות החוק שם שונות. אם יצמצמו אצלנו את לוח הזמנים, ועדת הבחירות תעמוד בזה", אומרת עדס. היא מציגה את לוח הזמנים של הוועדה, ומפרטת את התקופות שקוצב החוק להגשת רשימות, פסילת מועמדים, ערעורים וכן הלאה. "אלו הוראות שנקבעו ב־1969. מאז היה גידול במספר הבוחרים, במספר הקלפיות, בהיקף הרשימות ובמספר בעלי התפקידים, אבל לוח הזמנים נשאר".
עט מכוח החוק
עדס, בת 52, החלה לעבוד בוועדת הבחירות בגיל 21. היא מילאה בוועדה תפקידים שונים מאז בחירות 1988, ובסך הכול ב־11 מערכות בחירות לכנסת ועוד מערכת בחירות מיוחדת, ב־2001, לראשות הממשלה. "כשהשתחררתי מהצבא רציתי ללמוד עיצוב אופנה בשנקר, והייתי צריכה להכין תיק עבודות. בדיוק אז מונתה המנכ"לית הקודמת של ועדת הבחירות, והיא חיפשה מנהלת לשכה. אמרתי לעצמי שאעבוד אצלה, אכין תוך כדי כך את תיק העבודות, וארשם ללימודים בשנה שלאחר מכן. הייתי אמורה לעבוד בוועדה רק לתקופת הבחירות, חצי שנה, אבל התאהבתי בתחום הזה, ואהבו מה שעשיתי, וככה נשארתי כאן. היה לי ברור שאני מוותרת על חלום אחד בשביל חלום אחר – להגיע יום אחד למנכ"לות.
"קיבלנו בבית חינוך לשירות ציבורי ועשייה ציבורית, ולכן זה לא מקרה שבסוף הגעתי לכאן. היו לי חלומות משלי, אבל מישהו כיוון את הכול מלמעלה. כשאני שואלת את עצמי איפה הייתי יכולה להיות אם לא כאן, אני באמת לא מצליחה לדמיין משהו אחר".
היום, לדבריה, היא רק חובבת אופנה. את השכלתה האקדמית רכשה לבסוף לא בשנקר אלא בקריה האקדמית אונו, בלימודי משפטים. שלושת אחיה דווקא עוסקים בעיצוב ובאמנות – אחד אדריכל, אחד מעצב פנים ואחד מלחין. יש לה קשר חזק לאחייניה, וכ"ירושלמית במהות", כפי שהיא מגדירה עצמה, קשה לה לראות שחלקם עוזבים את ירושלים.
גם המשפחה שלך חיה את הבחירות?
"אוי ואבוי למי שלא יוצא להצביע. האחיינים יודעים שבבחירות אני לא קיימת מבחינתם. להורים המבוגרים שלי אני מקדישה הרבה, אבל גם הם בתקופה הזו מצמצמים למינימום". למרות זאת, כל עובד בוועדה יודע שאפשר להפריע למנכ"לית ולקרוא לה אם אמא שלה מתקשרת: בשבילה היא תמיד מתפנה.
אז מה עושה ועדת הבחירות המרכזית? "זה הגוף שאחראי על ניהול הבחירות לכנסת, גם במישור הארגוני־לוגיסטי וגם במישור המשפטי־מהותי", אומרת עדס. "בצד הארגוני, הדבר הכי דומה לזה הוא מערך מלחמתי. זו 'מלחמה' אזרחית שמכסה את כל שטח מדינת ישראל, מהדרום עד לצפון. כאלף איש ברחבי המדינה עוסקים בהכנות למשימה. ביום הבחירות עצמו, היקפי הפעולה שלנו לא מוכרים בשום ארגון".
מה באמת ההיקפים?
"ביום הבחירות אנחנו מעסיקים 45 אלף איש, והסיעות מעסיקות עוד 60־70 אלף – שהתקציב ותשלום השכר שלהם יוצאים מתקציב ועדת הבחירות, ולכן אנחנו מפקחים ובודקים את האיוש. יש לנו מרכז לוגיסטי ענק בשוהם, שמארגן את כל הכלים שמגיעים לקלפיות – מהעט הכחול של מזכיר הקלפי, בהתאם לחוק, דרך אטבים וגומיות, ועד עשרות סוגי טפסים, פתקי הצבעה ופרוטוקול ועדת הקלפי. יש פה חשיבה על תהליכי עבודה בהמון תחומים. אנחנו כמו מפלצת רב־זרועית, ולכל זרוע יש המון שלוחות.
"לדוגמה, בסוף יום הבחירות נשלח כל מזכיר קלפי עם שק המעטפות ועם הפרוטוקולים אל אחת מ־19 הוועדות האזוריות, ומגיש את כל מה שבידיו. זה נשמע פשוט, אבל השקענו בתהליך הזה מאות שעות חשיבה והכנה וסיעור מוחות של אנשים עם שיטות ניהול שונות. גילינו שמזכירים כתבו במהלך היום בפרוטוקול שהיה אירוע, אבל לא דיווחו לנו עליו. עלינו על מקרים כאלה באקראי כעבור כמה חודשים, כשבדקנו קלפיות לערעורים. אז הכנסנו שלב של תשאול בוועדה האזורית: המזכיר יישאל אם היה אירוע, ואם כן – הוא יועבר לוועדת החריגים, ימלא טופס וידווח".
בסך הכול ייספרו לאחר ההצבעה ביום שלישי הבא 10,543 קלפיות, ועוד 260 "קלפיות מיוחדות" ובהן מעטפות כפולות. "בהפקת לקחים שעשינו כאן, דימינו תהליך של ספירה כאילו אנחנו חברי ועדת הקלפי. אולי משהו בתהליך לא ברור, ולכן נגרמות טעויות אנוש? הפעם שינינו ויזואלית את השורות בפרוטוקול ספירת הקולות, כי ראינו שיש טעויות הסטה – לפעמים מדלגים שורה בזמן העברת הנתונים, וכל התוצאות משתנות. כדי למנוע זאת צבענו שורה באפור ואחריה שורה בלבן".
עוד שלב שהוסיפה הוועדה הוא קריאה בקול של התוצאות: המזכיר וחבר בוועדת הקלפי יתחלקו כך שאחד יקרא את התוצאות והאחר יבדוק מול הפרוטוקול. "יש הרבה טעויות אנוש, אז הוספנו גם שלב שבו הקלדן או הקלדנית שמזינים את התוצאות, שומעים באוזנייה את מה שמופיע על המסך. הם נדרשים להשוות בין מה שהם שומעים למה שצריך להקליד. אנחנו מקווים שכאן נתפוס חלק מהטעויות. התוצאות יעברו גם בדיקה ממוחשבת לפני שיתפרסמו באתר".
נשמע כאילו אתם בונים הליך סדור וברור, אבל בסוף אנשים מזייפים תחת כל עץ רענן.
"כאזרחית, מה שאת אומרת מצער אותי במישור האישי. מצאו כר פורה להפיץ פייק ניוז שמשמש לצרכים פוליטיים, וכך חובטים בגוף ממלכתי שהוכיח את עצמו לאורך עשרות שנים כמקצועי, מיומן ומהימן. זה בא על חשבון אמון הציבור בתוצאות".
ראיתי עדויות לזיופים, שמעתי עדויות של מזכירת ועדת קלפי. יש אי סדרים, ונראה כאילו את לא רואה את זה, ולכן זה לא מטופל.
"מהסיבה הזו העלינו את שכר חברי ועדת הקלפי – כדי שיישארו לספירה, כי הם לא עשו זאת. העברנו 24 קלפיות לחקירת המשטרה, בעקבות הליכי בקרה שעשינו כאן אצלנו. עדיין אין ממצאים, אבל העברנו הלאה. להגיד לך שלכל מה שקורה עכשיו לא יהיו השפעות על עבודת הוועדה בשנים הקרובות? ברור שיהיו. בשיטה הידנית יש פרצות. בהיקפים האלה, כשעשרות ידי אדם נוגעות בכל קלפי – כן, יש דברים. אנחנו כל הזמן מנסים לשפר ולבדוק. לא תיקנו הכול עד הסוף, אבל אנחנו ערניים".
השינויים בהליכי הספירה נועדו למנוע את הפערים, הסתירות, העיוותים והשגיאות בתוצאות ובדיווחי הוועדה, כפי שהתגלה לאחר הבחירות באפריל. הביקורת הציבורית עשתה את שלה, אבל אחת ההשלכות, לדברי עדס, היא שתוצאות האמת עשויות להתפרסם רק שלושה ימים אחרי הבחירות. "נתחיל להזרים את התוצאות במהלך שלישי בלילה, והן יגיעו טיפין־טיפין. בבחירות באפריל, בשעות הבוקר של יום רביעי היו 70 אחוז מהתוצאות, אבל זה לא יקרה הפעם. תמונת מצב כמעט מלאה נוכל לקבל עד שעות הערב ברביעי, ולתוך חמישי. יכול להיות שזה יגיע גם ליום שישי. הפרסום הרשמי יהיה שמונה ימים אחרי הבחירות".
פריקת לחצים
הקדשת הזמן לריאיון הזה, ימים אחדים לפני רגע האמת, מעידה על רצונה של עדס לשקם את תדמית הוועדה, שנפגעה עם חשיפת הכשלים בבחירות הקודמות. "תמיד שואלים אותי: אז מה אתם עושים במשך ארבע שנים?", היא אומרת. "ראשית, כבר הרבה זמן אין ארבע שנים. העבודה כאן היא על זמן שאול, כי הבחירות לא במועדן, ואת אף פעם לא יודעת מתי תקומי בבוקר והופס, הבחירות הגיעו והמערכת צריכה לצאת לדרך. לכן אנחנו עושים הכול כאילו הבחירות הן מחר. אין שקט נפשי או רוגע, כל הזמן עם היד על הדופק ובעבודה סביב השעון. דווקא בתקופה שבין בחירות לבחירות אנחנו עובדים הרבה יותר קשה. זה צוות קטן של כשלושים אנשים, וכל אחד צריך לעשות מאמץ מוגבר. זה הזמן להפיק לקחים ולפרוט לפרוטות כל תהליך".
ב־17 באפריל, במהלך הדיון המסכם על תוצאות הבחירות לכנסת ה־21, פרצה עדס בבכי. באותם ימים נערך המבצע של מפלגת "הימין החדש" למציאת 1,400 הקולות שחסרו לה כדי שתעבור את אחוז החסימה. יו"ר המפלגה נפתלי בנט יותר מרמז לכך שזיופים ובעיות בספירת הקולות בוועדת הבחירות המרכזית השאירו אותו ואת חבריו מחוץ לכנסת. "חווינו מתקפה חסרת מעצורים", אמרה עדס לנוכחים, בלי להזכיר את שמו של בנט.
גם היום נראה שהיא מתקשה לסלוח למועמד הרביעי ברשימת "ימינה" בבחירות הנוכחיות. "אם הוא מצא ראיות, למה הוא לא הגיש ערעור?", תהתה באוזניי השבוע, כשבנט עלה לשידור ברשת ב' והאשים את הוועדה בהטעיה. "הוא עצמו עמד שם, בדק פתק־פתק ולא מצא כלום".
מה גרם לך לבכות?
"זו הייתה הצטברות של דברים. אנחנו עובדים קשה, אנשים פה עושים דברים נהדרים ונותנים את הנשמה, אחרת אי אפשר לעמוד בלחצים. אלו שלושה חודשי עבודה ששווים לשלוש שנים. אחרי התקופה הלחוצה מאוד ההיא, זו הייתה ההתפרקות. כל זה הצטרף לטענות שנשמעו כלפינו, כשאני ידעתי דברים אחרים שנאמרו לי".
"שלושה גופים צריכים לשתף פעולה: ועדת הבחירות, נציגי סיעות הכנסת והמשטרה. רק בשילוב הכוחות האלה תיווצר מעטפת הגנה. בבחירות הקודמות הרבה קלפיות נפתחו באיחור כי חברי ועדת הקלפי לא הגיעו, או שהיום התנהל רק עם חבר אחד. אז איפה הפיקוח? רוצים פיקוח? תשתתפו"
תסבירי.
"היו טענות בתקשורת, ולי אמרו דברים אחרים", היא אומרת בזהירות ומהלכת בין הטיפות. "הרגשתי שזו מתקפה, שמשתמשים בנו. זה מה שאנחנו חווים גם היום. אני רגשנית מאוד מטבעי, ויכול להיות שזה יקרה שוב.
"שלחו לי אז קישור לדיון שהתקיים בקבוצה פמיניסטית בפייסבוק: אישה אחת שאלה מה הן אומרות על הסרטון שבו אני נראית בוכה. לא האמנתי. היו שם אלפי תגובות, והתפתח שיח בשאלה אם זה ראוי. ואני חשבתי לעצמי: אני קודם כול בן אדם, איך זה קשור למקצועיות שלי? אני מוכיחה את המקצועיות שלי כבר 32 שנה, בכל יום מחדש. זה חרה לי. כתבו שם: 'אם גבר היה במקומה, הוא לא היה בוכה'. אז הוא היה צועק. זה בסדר?"
אגב רשתות חברתיות, נראה כאילו השופט מלצר לא ממש מבין את העולם הזה. כשנערך הדיון על "תחקיר הבוטים", הוא חשב שאפשר להשתיק את הדיונים ברשתות. איפה אתם חיים?
"אנחנו חיים באותו עולם שאת וכל הציבור חיים בו, אבל גם בעולם דיני הבחירות. זה בדיוק הגשר שהשופט היה צריך למצוא, ואני חושבת שהוא פרץ דרך בהרבה החלטות שנתן בעניין החלת חוקי התעמולה על המרחב הדיגיטלי. השופט מלצר עשה שינוי אדיר בהתאמת ההחלטות שלו לרוח הזמן".
זה שנוי במחלוקת.
"תראי את שיתוף הפעולה שלנו עם פייסבוק. נוצר מנגנון של הסרת תכנים אנונימיים כאשר יש החלטה של השופט. הם פיתחו כלים שלהם, ארכיון מודעות פוליטיות, כדי שנוכל לראות מי פרסם מה. שיתוף הפעולה איתם יוצא מהכלל, וזה לא מובן מאליו".
וכשיש מודעות פוליטיות וסרטונים ברשתות, מדוע ממשיכים את תשדירי תעמולה הלא־רלוונטיים בטלוויזיה?
"הייתה הצעה של ועדת ביניש לבטל אותם, אבל זו הוראת החוק ואנחנו לא יכולים לבטל אותה. לא ראיתי שום רשימה שמוותרת על הזמן שלה, וכל עוד זה החוק, השופט צופה בכל יום בשידורי התעמולה ונדרש לאשר אותם. אין ספק שהכנסת צריכה לחדש את הדיונים בהמלצות ועדת ביניש, שהשקיעה המון מחשבה כדי להתאים את תעמולת הבחירות למרחב הדיגיטלי".
נוכח טעויות האנוש, הסיכויים הגוברים לזיופים והצורך בכוח אדם שהולך וגדל, עולה השאלה: למה לא בחירות דיגיטליות?
"מאז 1977 בוחנים בישראל את האפשרות למחשב את הבחירות. ברוב העולם עדיין מצביעים באמצעות פתקים, וכל המדינות מתלבטות בסוגיה, גם בגלל עולם הסייבר. אני לא מומחית גדולה במחשוב, אבל היתרון הגדול של הצבעה ידנית הוא שניסיון לזייף בחירות יהיה נקודתי בקלפי אחת, עם 500־700 מצביעים. בסוף נוכל לבדוק את זה, להביא לכאן את השק, לעבור על הפרוטוקול, לקרוא למזכיר. זה מה שעשינו כשעלו הטענות של השר לשעבר בנט. את זה אנחנו לא יכולים לעשות בתהליך ממוחשב. אם מישהו יצליח לפגוע במערכת הממוחשבת, תיאורטית הוא יכול להסיט את תוצאות הבחירות בכל המדינה בלי שאף אחד יעלה על זה. זה מטריד גם את גופי הביטחון ואת יועץ הסייבר שלנו, בוקי כרמלי, ראש מערך הסייבר לשעבר.
"כשהשתחררתי מהצבא רציתי ללמוד עיצוב אופנה בשנקר. אמרתי לעצמי שאכין תיק עבודות תוך כדי עבודה בוועדה, וארשם ללימודים בשנה שלאחר מכן. הייתי אמורה לעבוד רק בתקופת הבחירות, חצי שנה, אבל התאהבתי בתחום הזה. היום אני רק חובבת אופנה"
"צריך גם לתת את הדעת לסוגי האוכלוסייה. יש אוכלוסיות בישראל שמתקשות בשפה העברית. סבתי ז"ל לא פספסה כל חייה את הזכות לבחור, גם כשהייתה בכיסא גלגלים, אבל היא לא ידעה קרוא וכתוב. היא תמיד אמרה לי: תביאי את הפתק. לא יכולתי לעבוד עליה, כי גם אנשים שלא קוראים את האותיות, מזהים את הצורה הגרפית. אני לא יודעת אם היא הייתה יכולה להתמודד עם מסך מחשב, אולי זה היה מפחיד אותה. עדיין יש דור כזה. יבוא דור שבו זה יקרה, אבל התהליך צריך להיות מדורג וזהיר".
עדס מספרת למשל על מכונת הצבעה שמשאירה "שובל של ניירת": קולטת את ההצבעה אבל גם מדפיסה פתק, שאותו מכניסים לקלפי. "אנחנו בוחנים את זה", היא אומרת. הצעה אחרת היא ליצור פנקס בוחרים דיגיטלי שיתעדכן בזמן אמת, ויאפשר לכל אזרח להצביע בכל קלפי ברחבי הארץ.
פעם שלישית גלידה
בוועדת הבחירות המרכזית עסקו השבוע בגיוס 3,000 איש למערך הפיקוח על טוהר הבחירות, מימוש של החלטת השופט מלצר בסוגיית המצלמות. בהתאם להחלטה, הרשות לצלם תינתן רק לנציגי הוועדה המרכזית, באופן שלדברי עדס יהווה "חליפת הגנה לכל סוגיית טוהר הבחירות. כל אחד מ־3,000 המפקחים שלנו יקבל לאחריותו כמה קלפיות, יסייר בהן במשך היום, ובמקרה של חששות לזיופים הוא ידווח לנו ונטפל. אם הוא נוכח באירוע כזה, הוא יתעד אותו במצלמה שברשותו, באישור מראש. בשעות הלילה הוא יתעד את הליך ספירת הקולות. גיבשנו רשימה של הקלפיות שיפוקחו לפי מקרי עבר, ובחרנו גם קלפיות באופן אקראי. אנחנו לא מפרטים היכן".
עדס מבהירה שבתוכנית הזו אין חשש לפגיעה בחשאיות ההצבעה. "רק אירוע חריג יתועד. זה שונה מאוד ממצב של 32 מצלמות (שעשויות להיות בידי נציגי הרשימות בכל קלפי – שא"כ). אין חשש לדליפת החומר, כל מצלמה ממוספרת, ורק המשטרה או הלשכה המשפטית שלנו יכולות לעיין בתיעוד".
עבור אזרחי ישראל מדובר ביום חופש – הולכים להצביע ואז ממשיכים לים או למנגל. איך נראה יום הבחירות שלך?
"בערב שלפני כן אני מנסה לצאת מכאן בשעה סבירה, וזה לא תמיד עובד. אני נורא רוצה לנוח, אבל הבטן מתחילה להתהפך. אנשים פונים בסוגיות של הרגע האחרון, ובדרך כלל אני נכנסת למיטה רק בשתיים בלילה. גם אז אני לא נרדמת, מתהפכת במיטה, אולי מנמנמת במשך שעה. מאז שמוניתי למנכ"לית אני מקפידה ללכת לקבר של סבתי ביום הבחירות", עיניה מתמלאות דמעות. "היא הייתה דמות מאוד דומיננטית בחיי, והקימה שבט מדהים. היה לי קשר מיוחד איתה, ואני מאמינה שהיא מלווה אותי. אז בבוקר אני הולכת לקבר, מבקשת ממנה שתשמור עליי ותעזור לי שהכול יתנהל כסדרו, ואחר כך אני באה לפה והמלחמה מתחילה".
אחרי כל כך הרבה מערכות בחירות, את לא מתחילה להשתעמם?
"בכל פעם זה מרגש מחדש. העובדה שאני, אורלי עדס – הבת של גבריאל, מנהל חשבונות ואיש צנוע מאוד, ואנט, אישה מדהימה שהיא לביאה אמיתית ובזכותה ובזכות סבתא שלי הפכתי למי שאני – העובדה שלי יש חלק משמעותי בדבר הגדול הזה, מרגשת אותי אבל גם מכניסה המון פחדים וחששות".
יום הבחירות, שנפתח במסיבת עיתונאים בהובלתה, הופך במהירות לרכבת הרים. "יש מאות סוגיות שצריך לפתור הרגע. לא בעוד שעה, הרגע. לענות לאזרחים, למזכירי ועדות קלפי, לחברי ועדות, לצוותים שלנו בוועדות האזוריות, לפוליטיקאים. צריך לתת פתרונות נכונים בתוך כל הלחץ. ולא מדובר ביום אחד: אנחנו נהיה פה ברצף מיום שלישי עד יום שישי, ואחר כך מיום ראשון עד שלישי. אני מתגעגעת לחיים שלי, לשקט שלי. ממש מתגעגעת".
נוכח הסקרים את נערכת לסיבוב שלישי?
"אני לא רוצה אפילו לדמיין את זה. ולא מהמקום של מנכ"לית ועדת הבחירות, אלא מהמקום של אורלי, אזרחית ישראלית שאוהבת את המדינה הזו ולא רוצה שזה יקרה לה".
"עדויות מחרידות על זיופים של אלפי קולות, שהיו משנים את תוצאות הבחירות"
עמית הלוי, שהוצב במקום ה-36 ברשימת הליכוד לכנסת ה-21, מסר לנו בתגובה: "האמירה שנמצאו 'קול פה וקול שם' אינה אמת, בלשון המעטה. במאמץ משותף עם פעילים ועובדי תנועת הליכוד נמצאו קלפיות שלמות, ובהן קולות של מאות אזרחים שהצביעו מחל או טב, אך קולותיהם נשמטו או נרשמו לטובת מפלגות אחרות. בקלפי בעכו נשמטו 93 קולות של איחוד הימין, בקלפי בתל-אביב נשמטו 81 קולות של הליכוד, ועוד ועוד. הוועדה כשלה באיתור הטעויות האלו, נמנעה עקב רשלנות או זדון מלתקנן, ובמשך חודשים ניסתה להסתירן מבית המשפט. בניגוד לדברי עדס, תנועת הליכוד אספה 115 עדויות מחרידות על זיופים של אלפי קולות, חלקן מתועדות היטב, שהיה בהן ללא ספק כדי לשנות את תוצאות הבחירות. ברשלנות פושעת או בכוונת מכוון היא התעלמה מכולן, ולא העבירה לבית המשפט מידע כלשהו בגינן.
"יתרה מכך, ועדת הבחירות נתלתה במחיקת קלפי בטענת זיוף, ארבעה חודשים אחרי תחילת הערעור ורק אחרי שהבינה שלפי ספירת הקולות התקינה, המנדט חוזר לליכוד – וזאת, תוך שינוי של 180 מעלות בעמדה שהיא עצמה הציגה. רק אז בחרו השופט מלצר ועו"ד עדס קלפי אחת שהיו בה יותר קולות לליכוד, ונלחמו ללא בסיס עובדתי ומשפטי לפסול את כל הקולות שבה.
"הייתי מצפה ממנכ"לית ועדת הבחירות להתנצל על המחדלים, לערוך חשבון נפש נוקב, ובוודאי לא לנסות ולגולל שקרים על נבחרי ציבור שפנו לסעד משפטי כדין. אסור שהתנהלות כזו תעבור לסדר היום, ואני משוכנע שוועדת חקירה שתקום תטהר את הליך הבחירות בישראל מהמחדלים שזיהמו אותו".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
