שתי שריקות חזקות נשמעות ממשרוקית רב־המלחים ברציף מספר 5 בנמל אשדוד. אל"מ יובל אילון פוסע בצעדים בוטחים לעבר ספינת ה"דבורה", מרים את ידו הימנית כדי להחזיר הצדעה לחיילים המחייכים, ועולה על הסיפון. אנחנו מצטרפים אליו, והספינה מתחילה לנוע לעבר היציאה מנמל אשדוד, חולפת בין ספינות סוחר אימתניות שמשקיפות עלינו מלמעלה. הן נדמות כבנייני ענק שצפים על המים, והמכולות שעל סיפונן נראות כלא יותר מאבני לגו קטנות וצבעוניות. לצידנו שטה אחותה הקטנה של הדבורה, סירה מדגם "צרעה". פני הלוחמים שעל סיפונה מכוסים במסכות שחורות; הצוות הזה מיומן בהסתערות והשתלטות על כלי שיט עוינים.
זו ככל הנראה ההפלגה האחרונה של אל"מ אילון בתפקידו כמפקד הזירה הימית הדרומית, גזרה שנמתחת ממכמורת עד רפיח, ומשתרעת עד כדי מאה קילומטרים אל תוך הים. ייתכן שיעבור עוד זמן רב לפני שיצא שוב אל הים: אחרי יותר מ־26 שנים בין הגלים, בשבועות הקרובים הוא יעבור לתפקיד ראש מחלקת תכנון וארגון בחיל הים, ויעמוד בעיקר על קרקע יציבה. משט הפרדה שלו הוא גם הסיור שלנו לאורך הגזרה שהופקדה בידיו בשנתיים האחרונות.
אנחנו יוצאים מהנמל ומפליגים הלאה, עוברים את חופי אשדוד והמרינה באשקלון, מתקני חברת החשמל נראים מימיננו ואסדות הגז משמאלנו. ההגנה על המתקנים האזרחיים האלו, שחשיבותם לכלכלה הישראלית הינה קריטית, היא חלק בלתי נפרד מהפעילות של פלגה 916, האחראית על הביטחון השוטף בחלקו הדרומי של הגבול הימי. אנחנו מותירים גם אותם מאחורינו ומגיעים אל היעד: השטח הימי שמול רצועת עזה. חופי אשדוד ואשקלון, על הרוחצים שבהם, נראים היטב מסיפון הדבורה. ובדיוק כמו שאנחנו רואים אותם, גם עיניים אחרות, עוינות, יכולות להשקיף לעברם ולרקום תוכניות.
"כל הזמן יש ניסיונות להבריח לעזה ציוד לוחמה. רק לפני כמה חודשים עצרנו שני כלי שיט שניסו להעביר לידי חמאס 24 חביות פיברגלס שבתוכן חומרים לייצור טילים. לשמחתי, אנחנו לא מזהים כרגע ניסיונות הברחה בסדרי גודל כמו של קארין איי או סנטוריני. היום מדובר בסירות קטנות"
כבר שנתיים שאל"מ אילון כמעט לא ישן בלילות. במקביל לכניסתו לתפקידו כמפקד הזירה הימית הדרומית, נכנסה גם עזה לסדר יום חדש משלה, שכלל הפרות סדר שבועיות במסגרת "צעדות השיבה", הפרחת בלונים ועפיפוני נפץ, והסתערויות המוניות לעבר גדר הרצועה. במקביל לכל אלה התפתח עימות מסוג חדש, שצה"ל לא הכיר בעבר: הפרות סדר ימיות. עשרות סירות יוצאות מחופי עזה ומשייטות לעבר הגבול הימי עם ישראל, תוך שילוח רפסודות נושאות צמיגים בוערים אל ספינות חיל הים.
"הצלחנו לבלום את כל ניסיונות החדירה האלה", אומר אילון. "אנחנו מדברים על מאה כלי שיט שנעים קדימה בשאיפה להגיע לחופי ישראל, כשבו זמנית יש הפרות סדר אלימות סמוך לרצועת החוף, ליד המכשול הימי שהרחבנו. היינו צריכים להפעיל כוחות על מנת למנוע מהם את מבוקשם, ולשמחתי הצלחנו לבצע את המשימה עם מעט מאוד נפגעים לצד השני, בין השאר בזכות שיתוף פעולה עם כוחות הקרקע ומערך המודיעין".
זמן קצר לפני כן, כשיצאנו מהנמל, הוא הצביע על סירת דיג גדולה למדי, שנתפסה והוחרמה על ידי חיל הים. בסירה הזאת, שיצאה מחופי עזה לפני שבועות אחדים, היה צוות של חמאס שתכנן למלכד אותה. התוכנית הייתה להשיט את הסירה אל מעבר למרחב הדיג המותר. במטרה שכלי שיט ישראלי יגיע לבחון אותה, ואז היא תתפוצץ .
במהלך השנתיים האלו קרה שהפלסטינים הצליחו להפתיע אתכם?
"קשה מאוד להפתיע אותנו, אבל קרה שנדהמתי מחוסר הגבולות של חמאס. לפני כמה חודשים כלי שיט שלנו הוקפץ לעבר סירה עזתית, והתחיל לבצע נוהל מעצר חשוד. מתוך הסירה יצאו שני פעילי טרור ושני ילדים בני 7, שבעצם נועדו לשמש מסווה לפעילות החבלנית. הלוחמים שלנו פעלו בנחישות, עצרו את המחבלים והעבירו אותם לידי השב"כ. הילדים קיבלו שוקו וביגוד חם, והוחזרו בתוך זמן קצר למשפחותיהם דרך מעבר ארז.
"באירועים אחרים של הפרות סדר ראינו סירות שמתקדמות לעברנו, כאשר בחרטום יושב ילד ומאחוריו המבוגרים 'הגיבורים'. במהלך הפעילות שלנו עצרנו גם נשים שהיו על סירות, אחרי שאנשי חמאס הבטיחו להן כסף בתמורה. הם בהחלט מביאים אותנו לסיטואציות קצה ולדילמות לא פשוטות, וכשמי שצריך לקבל את ההחלטות במקום הוא מפקד כלי שיט, קצין בשנות העשרים לחייו".
שילוב של כמה גורמים הקיימים ברצועת עזה, מוסיף אילון, הופך את הזירה הימית הזו למאתגרת מאוד. "אחד המאפיינים של הרצועה הוא ענף הדיג. מדובר במשפחות שהמקצוע הזה עובר אצלן מדור לדור. האנשים האלה הם ימאים מעולים. הם מכירים את הים מגיל צעיר מאוד, והניסיון שלהם ניכר בשטח. יש ברצועה יותר מאלף סירות דיג – חלקן הגדול של אנשים שרוצים להביא פרנסה למשפחותיהם, אבל אחרות משמשות לניסיונות פיגוע נגד אזרחי ישראל, נגד חיילי צה"ל ונגד נתיבי השיט. אנחנו למעשה הלוחמים היחידים בצה"ל שנמצאים בחיכוך תמידי עם תושבים מעזה, כי את ההגנה השוטפת אנחנו עושים במרחב שיש בו גם דייגים פלסטינים. בניגוד לעימות ביבשה, שם יש גדר שמציבה קו ברור, אצלנו אמנם יש קו אבל אין מכשול פיזי אמיתי שמונע לחצות אותו. אין גדר בים, ולכן אנחנו חייבים להיות שם כל הזמן.
"אנחנו נמצאים בתחרות למידה בלתי פוסקת מול הארגונים, שכל הזמן מנסים לשפר את היכולת שלהם לפגע בנו – בים, בחוף, ביבשה ובאוויר. אני שמח שלאורך השנתיים האלה ידנו על העליונה, גם בתחרות הלמידה וגם כשאנחנו מונעים מהם לבצע את זממם. זה מצריך איסוף מודיעין, דריכות ועיסוק בלתי פוסק במה שעושה הצד השני. צריך תמיד לחשוב בראש שלו, להבין היכן הוא רואה עצמו כבעל יתרון על פנינו, ואז לייצר פתרונות ואמל"ח מתקדם כדי למנוע את הסיכון".
צרפתי בודד בלב ים
עוד לפני שיצאנו לדרך צד את אוזני זמזום בלתי פוסק. במהלך ההפלגה מתגלה מקורו: רחפן צה"לי שמלווה אותנו כל העת. מתברר שהכלי הקטן והזריז צורף גם הוא למערך סיורי הביטחון השוטף בלב ים. "מפקד הספינה משתמש ברחפנים על מנת לקבל זווית ראייה מהגובה למטרות שהוא בוחן. זה גם מעניק לך עיניים שאפשר לשלוח למרחק רב יותר", אומר אל"מ אילון.
העזר הטקטי הזה משקף באופן סמלי את התפיסה האסטרטגית של עבודת חיל הים כיום. "בשנתיים שלי כמפקד הזירה הדרומית השתדלתי לשפר כמה שיותר את השילוביות והשותפות בינינו לבין היבשה, האוויר והמודיעין. אני חושב שהיכולות שלנו זכו לקפיצה משמעותית, כי כולם הבינו את הערך המוסף והיתרון שהשילוב הזה נותן. היום אני יכול להגדיר אותו כטוב מאוד עד מצוין. אני משוחח כמעט כל יום עם מפקד חטיבת צפון עזה ומפקד אוגדת עזה, כמו גם עם החבר'ה של המודיעין וחיל האוויר. זה מאפשר לנו לקצר את טווחי התגובה, ומחפה על חוסרים אישיים במידע. אמצעי התצפית והמטרות עוברים אוטומטית בין הגופים השונים, ואפילו לא צריך לקיים שיחה או לבקש את הנתונים. כשאנחנו נתקלים באירוע שמתחיל במקום אחד וממשיך במקום אחר, הלוחם בקצה יודע לסגור מעגל, וזה לא משנה אם האירוע עבר מהים ליבשה או בכיוון ההפוך".
"אנחנו למעשה הלוחמים היחידים בצה"ל שנמצאים בחיכוך תמידי עם תושבים מעזה, כי את ההגנה השוטפת אנחנו עושים במרחב שיש בו גם דייגים פלסטינים. בניגוד לעימות ביבשה, שם יש גדר שמציבה קו ברור, אצלנו אמנם יש קו אבל אין מכשול פיזי אמיתי שמונע לחצות אותו. אין גדר בים"
באחת התקריות האחרונות בגזרה, סירת מחבלים מהירה שטה לעבר חופי ישראל שהיו עמוסים במתרחצים. "צרעה" ישראלית רדפה אחריה וקראה לה לעצור. כשהסירה העזתית המשיכה להתקדם, ירו הלוחמים אל המנוע שלה והצליחו להשבית אותה.
לעיתים קורה שהכוחות הימיים נערכים לקרב באש חיה מול מחבלים, ובסופו של דבר המשימה משנה את פניה. אל"מ אילון מתאר אירוע שהתרחש לפני שמונה חודשים: "ים סוער, גלים שמתרוממים לגובה שני מטרים וחצי. מכ"מ החוף מגלה מטרה חשודה שמתקדמת צפונה. מתבצע ניסיון ליצור קשר עם כלי השיט, ללא הצלחה. המחשבות כבר נודדות וזורקות אותך לתרחיש קיצון.
"ספינת ביטחון שוטף מוקפצת למקום, ובתנאי שיט לא פשוטים מתקרבת ומגלה יאכטה ריקה מאדם – מה שמעורר חשש גדול עוד יותר מפני פעולה חבלנית, ואפילו אפשרות של כלי ממולכד. אחרי זמן ממושך מצליחים לאתר בתוך היאכטה אדם אחד, שיושב מעולף, מיובש כמעט לחלוטין, לא יודע היכן הוא נמצא. מתברר שזה אזרח צרפתי בן 60, שהיאכטה שלו נסחפה אחרי שניזוקה בסערה והמנועים שלה דממו".
הנוסע חולץ והועבר לבית חולים לטיפול. היאכטה שלו נגררה לאשקלון, ושופצה על ידי אזרחים. "לאחר שהתאושש, הוא הפליג למדגסקר. במקרה הזה שפר עלינו מזלנו ואפילו הצלנו חיים, במקרים אחרים אנחנו פוגשים אנשים פחות נחמדים, ועלינו למנוע מהם לבצע את התוכניות שלהם".
את המשימה העיקרית שלו בתפקיד שהוא מסיים, מגדיר אילון כ"אחריות על האושר והעושר של אזרחי מדינת ישראל בהרבה מובנים. איכות החיים במדינה מושפעת מאוד מהיציבות הביטחונית של המרחב הימי. רוב אזרחי ישראל מתגוררים לאורך הים התיכון, וגם הבילוי בחופים הוא דבר חשוב שעליי הוטלה המחויבות לאפשר אותו. לאורך הים שוכנים גם רוב המתקנים האסטרטגיים של ישראל – כמו תחנות הכוח, מפעלי ההתפלה ועוד – והתנועה הימית מהווה עבורנו עורק חיים מרכזי. אנחנו נשענים על הציר הימי כדי לייצא ולייבא סחורות. הנתיב היבשתי לא רלוונטי עבורנו בגלל מדינות ערב הסובבות אותנו, הנתיב התעופתי מוגבל מאוד מבחינת הכמות, כך שבהרבה מובנים מדינת ישראל היא אי: הים הוא הפתח המשמעותי ביותר שלה.
"צריך לזכור שרוב המסחר הבינלאומי עובר בים. לא במקרה הנושא של נתיבי הסחר הימיים נמצא היום במרכז השיח העולמי, ובכלל זה מעצר ספינות ומכליות על ידי איראן. כאשר התעוררה בעיה של פיראטים, בעיקר בנתיב שבו עוברות האוניות שמביאות מכוניות מיפן לאירופה, הייתה התגייסות כללית למגר אותה. האו"ם הקים כוח משימה בינלאומי שתפקידו להגן על נתיבי השיט.
"בהרבה מובנים מדינת ישראל היא אי: הים הוא הפתח המשמעותי ביותר שלה. בתוך הזירה שלי נמצא נמל אשדוד, שתנועת אוניות הסוחר אליו וממנו היא קריטית למדינת ישראל. מספיק שאונייה אחת כזו לא מגיעה ליעדה או מתעכבת – וכבר תהיה לכך השפעה על החיים של אלפי משפחות"
"כאן אצלנו, בתוך הזירה שלי נמצא נמל אשדוד, שהוא הנמל הגדול במדינה. תנועת אוניות הסוחר אליו וממנו היא קריטית למדינת ישראל. כל אחת מהן סוחבת 6,000 מכולות בממוצע, ומספיק שאונייה אחת כזו לא מגיעה ליעדה או מתעכבת – וכבר תהיה לכך השפעה על החיים של אלפי משפחות שממתינות למכונת כביסה, למקרר או לטלוויזיה. גם הצד השני מבין את ההשפעה שיש לים על העושר והאושר של מדינת ישראל, ולכן בגזרה הזו קיימים איומים, שאנחנו צריכים למזער עד כמה שניתן.
"המשימה שלנו בהיבט הזה היא לאפשר לצאת ממדינת ישראל ולהיכנס אליה בבטחה. בשנים האחרונות היתווספה לכך גם השמירה על היכולת האנרגטית של מדינת ישראל. אנחנו צריכים לנטר את כל התנועות בים, לדעת מי מסתובב פה ולהיות בטוחים שכל מי שעומד להיכנס למדינת ישראל מהכיוון הזה אינו מהווה איום. בשביל זה יש לנו מערך גילוי חופים שהוא אחד המתקדמים בעולם. המערך הזה בונה תמונה ימית באמצעות מכ"מים, אמצעים אלקטרוניים אחרים וסיורים אוויריים וימיים".
במסגרת ההתנתקות מרצועת עזה פינה צה"ל את מוצב השליטה הימי תל־רידאן, ומוצב השליטה הימי ארז הועתק צפונית לגדר הביטחון, לאתר סמוך לזיקים. האם כל זה השפיע על היכולת שלכם לזהות מראש ניסיונות חדירה ופיגוע?
"אמנם כמו כל צה"ל גם אנחנו יצאנו מהרצועה ב־2005, אך היתרון שלנו הוא שאת מה שעשינו שם, אפשר היום בעזרת הטכנולוגיה לעשות גם מרחוק. יש לנו עיניים שמכוונות לאזור הזה, ואנחנו שולטים עליהן מאשדוד באמצעים שונים. מלבד זאת, ספינות חיל הים נשארו בים אל מול עזה, רק אמצעי הגילוי נדדו. התמונה הימית שלנו היום טובה לא פחות מאשר לפני ההתנתקות".
מפעם לפעם עולה האפשרות של הקמת נמל ימי פלסטיני בעזה, במסגרת מתווי הסדרה מול חמאס. כשאני שואל את אל"מ אילון האם לדעתו יהיה זה מהלך נכון, הוא מתחמק באלגנטיות. "אני מבקש להימנע מלהגיב להחלטות מדיניות עתידיות. אם המדינאים יחליטו שצריך לעשות משהו, אנחנו כצבא ניתן את הפתרונות הדרושים כדי לאפשר זאת".
המטרה: צינור הנפט
אחד האויבים העיקריים שאיתם מתמודדים אילון ופקודיו הוא הקומנדו הימי של חמאס. עד כה, הפעולה המשמעותית ביותר שלו הייתה זו שבוצעה בחוף זיקים, ביומו הראשון של מבצע צוק איתן. ארבעה צוללנים אנשי הארגון חדרו לשטח ישראל במטרה לבצע פיגוע נגד חיילים, ואחד מהם אף הצליח להצמיד מטען נפץ לטנק מרכבה. בפעולה משולבת שכללה ירי של ספינות חיל הים, מרדף רגלי ושימוש במל"טים, הצליחו כוחות צה"ל לחסל את חברי החוליה.
בשנים שחלפו מאז הספיק הקומנדו הימי להשתדרג באופן משמעותי. את האבזור והחימוש מספקים הפטרונים האיראניים: ציוד צלילה מתקדם, מנועים המאפשרים צלילה לטווחים ארוכים, סירות מנוע ואמצעים תת־ימיים המופעלים מרחוק. בניית הכוח נעשית גם בעזרת הכנסת ציוד דו־שימושי לרצועה. "קציני המעברים" של צה"ל נתקלים בשנים האחרונות ביותר ויותר חליפות צלילה, סנפירים ומשקפות – פריטים שמצויים גם אצל אזרחים תמימים, אך במקרה הזה נועדו לשמש את אנשי חמאס. כדי לגייס כוחות צעירים ליחידה המובחרת, שמונה כיום כמה מאות פעילים, פונה הזרוע הצבאית של הארגון אל בניהם של הדייגים, שכאמור מורגלים בחיי הים.
"הקומנדו הימי הוא כלי שחמאס מפעיל בתווך התת־מימי, במקביל לשימוש בסירות דיג לצורכי טרור", אומר אילון. "לפני שנה וחצי צה"ל אף השמיד מנהרה ימית של חמאס, שהקצה האחד שלה היה במוצב של הארגון בצפון רצועת עזה, והקצה השני בתוך המים. המנהרה הזו נועדה לאפשר יציאה חשאית לים כדי לבצע פעולות טרור נגד יישובים ישראליים ונגד תשתיות אסטרטגיות של צינור הנפט הגולמי מאילת לאשקלון. הסיכול נעשה אמנם מהאוויר, אבל אם היה צורך, היינו עושים זאת מהים".
משימה אחרת של חיל הים בדרום היא סיכול הברחות הנשק לרצועה, שלא פסקו מאז פרוץ האינתיפאדה השנייה ועד היום. את הכותרות הראשונות בנושא הזה קיבלה הספינה סנטוריני, שנלכדה בשנת 2001 סמוך לחופי חיפה – לא לפני שהצליחה להגיע שלוש פעמים לרצועת עזה ולהבריח אליה אמצעי לחימה מלבנון. בהמשך הגיע המבצע הבולט ביותר של חיל הים באותן שנים – לכידתה של האונייה "קארין איי", שהפליגה מאיראן כשעל סיפונה מטען עצום של כלי נשק ואמצעי לחימה. ב־3 בינואר 2002, בעת שהאונייה שייטה בים האדום, השתלט עליה כוח של הקומנדו הימי הישראלי והוביל אותה לנמל אילת. כמי שהיה שותף למבצע הזה, זכורה לי היטב השמחה הגדולה כאשר נפלטו מבטן הספינה 50 טונות של נשק שהיה מיועד לארגוני הטרור בעזה. השלל נפרש על גבי הרציף בנמל אילת, והתמונות ששודרו משם לעולם סייעו בהסברה הישראלית נגד איראן וארגוני הטרור.
לכידתה של קארין איי לא גרמה לפלסטינים לחדול מניסיונותיהם להשיג נשק דרך הים. ב־2003 נעצרה מול ראש־הנקרה ספינת דיג מצרית כשעל סיפונה תחמושת ומומחה לאמצעי לחימה. בחודש מארס 2011 הייתה זו הספינה ויקטוריה שיצאה מסוריה לכיוון מצרים, כשעליה חמישים טונות של אמצעי לחימה. כשהייתה במרחק 200 מיילים ימיים מערבית לחופי ישראל, השתלט עליה חיל הים. שלוש שנים אחר כך, במבצע "חשיפה מלאה", נתפסה אוניית המשא "קלוס סי" כשעל סיפונה רקטות ארטילריה מסוג M־302, שהוחבאו מתחת לשקי מלט. כמו משלוחי נשק קודמים, גם אמצעי הלחימה האלה היו אמורים להגיע לרצועה בעזרת מכלים צפים, שיושלכו מהספינה לים ויימשו על ידי סירות דיג.
הלוחמים מבצעים נוהל לקראת השתלטות על כלי שיט עוין. תחילה שטים סביב המצוף במעגלים, כדי ליצור גלים גבוהים: אילו הייתה זו סירת אויב, התנודות החזקות כבר היו מפחיתות מכוח ההתנגדות. המצוף מסרב להיכנע, והחיילים תופסים עמדות ירי. אל"מ אילון מבקש מאחד הלוחמים את נשקו האישי, ומוכיח כשירות מבצעית
"כל הזמן יש ניסיונות להבריח לרצועת עזה ציוד לוחמה", אומר אילון. "רק לפני כמה חודשים עצרנו הברחה כזו בעודה באיבה: שני כלי שיט שעליהם ארבעה פלסטינים ניסו להעביר לידי חמאס 24 חביות פיברגלס שבתוכן חומרים לייצור טילים. הם נתפסו והועברו לחקירת שב"כ. לשמחתי, אנחנו לא מזהים כרגע ניסיונות הברחה בסדרי גודל כמו של קארין איי או סנטוריני. היום מדובר בסירות קטנות ומהירות שמנסות להתקרב לרצועה, ואנחנו מנגד עושים הכול כדי לעצור אותן.
"האתגר של הברחות נשק מהים משתנה בהתאם לנתיבי ההברחה האחרים שיש לפלסטינים. כיום יש להם מגוון דרכים להכניס אמצעי לחימה לרצועה, אבל אם למשל המנהרות ממצרים יושמדו לחלוטין, אני מעריך שנראה ניסיונות רבים יותר של פעילות מהים".
חלק מהמשלוחים הימיים מגיעים מכיוון סיני, מה שממחיש את האיום המשותף לישראל ולמצרים: פעילות ארגוני הטרור בחצי האי. בשל האיום הזה, שיתוף הפעולה המודיעיני והצבאי בין שתי המדינות קפץ בכמה מדרגות בשנים האחרונות. "אנחנו עושים פעולות ביטחון שוטף לאורך הגבול הימי עם מצרים, ואנחנו רואים את הכוחות המצריים פועלים מהצד השני", מספר אילון. "הם עושים רושם של חבר'ה רציניים, והם פועלים למיגור ארגון דאעש בסיני. בשל מגבלות שונות אני לא יכול לספר על פעילות משותפת, אבל אני יכול לומר שאנחנו חולקים אינטרס שלא יהיה מעבר של מחבלים או של אמצעי לחימה מצד לצד".
כבר לא מורידים חכה
יובל אילון (64) מגדיר עצמו חובב ים מושבע. גם כשהוא יוצא בסופי שבוע לביתו ברחובות, לבלות זמן איכות עם אשתו וילדיו, הוא לוקח אותם אל החוף. הבילוי הזה הוא בעיניו חלק בלתי נפרד מתפקידו.
המסלול הצבאי שלו החל בשנת 1993, אז התגייס לקורס חובלים. לאחר ההכשרה קיבל את הפיקוד על ספינת סיור מסוג דבור, ובהמשך מונה למפקד סיירת דַבּוּרים. משם התקדם לפיקוד על ספינת טילים, ואחר כך על קורבטת טילים מדגם סער 5. בשנת 2010 הפך למפקד פלגת ספינות טילים, תפקיד שבו הוביל מגוון מבצעים ארוכי טווח בכל זירות הפעולה של זרוע הים. כעבור שנתיים קיבל את הפיקוד על בית הספר לקצינים בבסיס ההדרכה של חיל הים, שם יזם תוכנית שלראשונה יצרה שיתוף פעולה בין קציני היבשה והים, וכן תוכנית משותפת עם בית הספר לקצונה ימית של הצי האמריקני, כולל חילופי צוערים.
באוגוסט 2015 הועלה אילון לדרגת אלוף־משנה וקיבל את הפיקוד על בסיס ההדרכה של זרוע הים. בתפקידו זה הוא שם דגש על שילוב סימולטורים בהכשרות, והקים את "האקדמיה הימית", שמאחדת את הכשרת הקצונה של חיל הים, בית הספר לחובלים ובית הספר לפיקוד ימי מתקדם. החל משנת 2017 שימש כאמור כמפקד הזירה הימית הדרומית, ובימים אלו הוא עומד לעבור לאגף התכנון של החיל.
בזמן ההפלגה הוא יושב בכיסא המפקד של הדבורה, משוחח מדי פעם עם הלוחמים בסחבקיות ששמורה לחיל הים. החיילים בצוות מציעים לנו פירות ושתייה, מקפצים בין עמדה לעמדה כשהם לבושים בשכצ"פ – שכפ"ץ משודרג בעל יכולת ציפה במקרה של נפילה למים. סא"ל גיא ברק, מפקד פלגה 916, יורד איתי לבטן הדבורה, ומציג בפניי את העיניים של ספינת הבט"ש: חדר שליטה ימית ובו מסך גדול, שעליו מרצדות נקודות קטנות במגוון צבעים. כמה מהן משנות מפעם לפעם את מיקומן. "המשימה של זיהוי האיום הפוטנציאלי מבין המטרות, היא מורכבת מאוד", מסביר סא"ל ברק. "אנחנו יודעים לקבל תמונה ימית בצורה מיטבית, כאשר כל האמצעים הטכנולוגיים והמודיעיניים מסתיימים בסוף בקנה תותח שמוכוון מטרה".
בפלגה שעליה מפקד ברק יש כעשרים כלי שיט, ועל כל אחד מהם מוצבים כעשרים לוחמים. "אנחנו מקיימים סיורי ביטחון שוטף בכל שעות היממה, כל ימות השנה. החבר'ה פה עושים 'קו' במשך 72 שעות, נחים כמה שעות ביבשה וחוזרים שוב לים".
ספינת הדבורה, כלי שיט קטן למדי, היא עבור החיילים הבסיס והעמדה הקדמית בו זמנית. במטבח זעיר הם מבשלים לעצמם את הארוחות, שולחן האוכל הוא גם חדר תדריכים, והשינה היא בשיטת המיטה החמה. "אחד היתרונות המשמעותיים בחיל הים הוא שהחיילים נמצאים בזמן כוננות אפס", אומר ברק. "תוך שניות בודדות מרגע ההקפצה הם נמצאים בעמדות ומוכנים לפעולה. יתרון נוסף הוא ההווי והיחס המשפחתי שנוצר כאן, מתוך הבנה שכל אחד מצוות הספינה ממלא תפקיד קריטי ואינו בר החלפה. המפקד שמגיע לספינה מקורס חובלים משרת עם אותו הצוות כמעט שנתיים, והחיבור הזה מחייב".
סא"ל ברק נענה לבקשתי לעלות חזרה לסיפון כדי לנשום אוויר צח. למעלה מצטרף אלינו רב־סרן גל פרטוש, מפקד סיירת דבורים, ומספר על העבודה השוטפת. "גם אבא שלי שירת בפלגה הזו, ופיקד על ספינת דבור. הוא סיפר לי איך הם היו מורידים מדי פעם חכה לים, קופצים למים מכלי השיט ונהנים מהשמש והגלים. אצלנו הסיפור שונה לחלוטין. יש דריכות מתמדת, כל הזמן סורקים את המרחב ופועלים מול המטרות. בממוצע אנחנו נמצאים בעזה שלוש פעמים בשבוע, ומכירים היטב את הזירה ואת הדייגים, לפעמים ברמה האישית. יש אנשים שכבר עצרתי כמה פעמים. אני יודע לזהות את היושבים בסירות – האם מדובר בדייגים או בגורמים זרים שהגיעו כדי לעורר פרובוקציה. אם הם נועלים נעליים ולבושים בבגדים יפים מדי, זה סימן מחשיד".
עוד לפני היציאה לדרך שמתי לב שבאחת הספינות, מתחת לכובע כחול־נייבי של חיל הים, בצבץ קוקו. בעבר מחזה כזה היה נדיר, אך כיום, אומר אל"מ אילון, הוא כמעט שגרתי. "יש בספינות שירות משותף של חיילים וחיילות. אני מוכרח לומר שהן לוחמות מעולות, שהולכות ומשתלבות בחיל באופן מלא. באחד מכלי הביטחון השוטף יש לנו היום מפקדת, ואני שמח על כך. בכלל, כוח האדם בתחום הימי משתנה כל הזמן. אני רואה את הקצינים של היום, והם הרבה יותר טכנולוגיים מבעבר, ויש להם יכולות לנתח כמה אלמנטים בבת אחת כדי להתמודד עם האתגרים. השירות הזה בהחלט מאתגר, מבגר ומלמד".
קרני השמש הניתזות מהים הכחול מקשות על הראייה. אנחנו משקיפים מהסיפון, מחפשים מצוף שמדמה סירה לצורך תרגיל השתלטות. אמצעי המכ"מ המתקדמים מובילים אותנו אמנם לכיוונו, אבל החפץ הכתום מתחבא בין הגלים, ועוברות כמה דקות נוספות לפני שהוא מתגלה. סירות עוינות "אמיתיות", אגב, נוטות לחדור למימי ישראל בלילה, אז הראות בעין בלתי מזוינת שואפת לאפס, ונותר רק להסתמך על אמצעי ראייה אלקטרוניים.
הלוחמים מבצעים את הנוהל לקראת השתלטות על כלי שיט עוין. תחילה שטים מסביבו במעגלים, כדי ליצור גלים גבוהים: אילו הייתה זו סירת אויב, התנודות החזקות כבר היו מפחיתות מכוח ההתנגדות של היושבים בה. לאחר מכן כורזים לעבר הכלי החשוד, ובשלב הבא מתבצע ירי מתותח מים.
מכיוון שהמצוף מסרב להיכנע ולהסגיר את עצמו, החיילים תופסים עמדות ירי. אל"מ אילון מבקש מאחד הלוחמים את נשקו האישי, ומוכיח כשירות מבצעית. הגלים מניעים את הספינה מעלה ומטה וכך גם את המצוף הכתום, שבתחילה מצליח לחמוק מהכדורים המפלחים את המים. כמה פגיעות במטרה מרצות את המפקד, והטקס מסתיים בקריאות עידוד.
בשעת בין ערביים אנחנו עושים את דרכנו חזרה לחוף. כלי שיט נוספים מצטרפים להפלגת הפרידה של אילון, וההתרגשות ניכרת על פניו. ספל קפה מוגש למפקד, ותנודות הגלים לא מפריעות לו ללגום אותו בהנאה. "פה בזרוע הימית יש חברות אמת", הוא אומר לנו. "אתה פוגש אנשים בצמתים שונים ובמבצעים שונים, ומבין שבחבורה הקטנה והמקצועית הזאת כל אחד משפיע. פה אי אפשר להיעלם או לאבד. בכל רגע אתה חיוני למערכת".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
