העולם מנסה לפענח את סוד העמידות של אלמוגי אילת

את פרופ' מעוז פיין אני פוגשת בשעה די מוקדמת בבוקר, אבל הוא כבר אחרי כמעט חצי יום עבודה. מדי יום, בשעה חמש לפנות בוקר, הוא פוקד את המכון הבין־אוניברסיטאי למדעי הים באילת, אומר שלום לאלמוגי המעבדה שלו ויוצא לצלילה בים האדום. גם הריאיון בינינו התגלגל מהר מאוד לשְׁנִרְקוּל קצר בים, ושם פגשתי לראשונה בחבריו הטובים ביותר – האלמוגים.

פיין לא זקוק לשנורקל. הוא נע וזע במים כמו דג אנושי, החמצן הוא אוברייטד בשבילו, ותחת השקט התת־מימי הוא מצביע בידיו הארוכות על להקה של בתרנים. "הם כמו עדר פרות", יסביר לי מאוחר יותר, "אחד המתחרים החזקים של האלמוגים הן האצות, שגדלות מהר מאוד ותופסות שטח שהאלמוגים יצטרכו לתפוס מחדש, לכן חשוב שהפרות האלו ירעו שם. כך גם קיפודי ים ותוכינונים, שמסלקים את האצות ומאפשרים לאלמוגים להתאושש. נוכחות של להקה כזאת מראה על בריאות של המערכת. הן הרומבה של הים".

אחר כך הוא נעצר ובוחן מקרוב להקה של פזיות. "מה שמעניין בפזיות הוא הרכב הזוויגים. הן חיות בהרמון שיש בו מיעוט זכרים וריבוי נקבות, והזכרים בדרך כלל שומרים על המצב באמצעות טיפול הורמונלי. הם מפקחים על הנקבות שלא יהפכו לזכרים, כי בדרך כלל הנקבה הדומיננטית תשנה את מינה כשזכר יוצא מהמערכת. במקרה הזה ראינו להקה של פזיות צעירות ללא זכרים, וזה מוזר. אלו שינויים שאנחנו בוחנים, ועשויים להצביע על חוסר איזון במערכת".

פיין (50), אקולוג ימי, מעיד על עצמו שהוא מסוגל לדבר על אלמוגים גם שנה. הוא יליד פרדס חנה, נשוי, אב לשניים. את האהבה לביולוגיה ימית רכש עוד בילדותו, בחופי הכרמל המסולעים. "אני מגיל אפס בים, ובעלי חיים ימיים עניינו אותי מאז שאני זוכר את עצמי. בתור ילד הייתי מבלה בחוף שעות, ואני זוכר את טבלאות הגידוד (תצורת חוף של סלע שטוח היוצרת בית גידול מוצלח למגוון מינים, רמ"ב) של שדות־ים, הייתי רק מחכה להגיע לשם ולהסתכל על דגים ויצורים".

פעם, הוא מספר, ראה אלמוג שלא הכיר. "הלכתי לזהות אותו באוניברסיטה. נתנו לי שם, אבל לא קיבלתי אותו. אחרי בירור נוסף ושליחה למומחה גילינו שזה מין חדש בים התיכון. התחלתי לעקוב אחריו, וככה נכנסתי לעולם האלמוגים. אבל מה שגרם לי סופית להתאהב בתחום היה כאשר ביקרתי בשונית המחסום הגדולה של אוסטרליה, במהלך לימודי הדוקטורט שלי. ראיתי שם מערכת אדירת ממדים, ערים תת־ימיות שלמות באורך אלפי קילומטרים של בעלי חיים ימיים. יצאתי מהמים דומע מההתרגשות. וכאן, באילת, יש לי אפשרות להיות במרחק אפס מהם, גם לחקור אותם וגם ליהנות מהיופי. יום שאני לא במים הוא יום עצוב מאוד".

השונית האחרונה

בשנים האחרונות, ברצותו או שלא, הפך פיין לאחד מהעומדים בחזית מאבק ההסברה בעד חשיבות השמירה על האלמוגים. זה קרה כשבמהלך מחקרים מדעיים אלמוגי אילת גילו תכונה מיוחדת של עמידות לעליית טמפרטורות, בשעה שברוב העולם שוניות הולכות ונכחדות.

"מצב שוניות האלמוגים בעולם גרוע מאוד", הוא מספר, "שונית המחסום הגדולה של אוסטרליה, שהיא האייקונית מכולן, איבדה בתוך 30 שנה כ־50 אחוזים משטחה. הרבה מזה קרה ממש בשנים האחרונות, שבהן אנחנו עדים לאירועי הלבנה (אובדן צבע ולמעשה מוות של האלמוגים, רמ"ב) כתוצאה מעליית טמפרטורת מי הים. מספיק שהחום עולה במעלה עד שתיים מהמקסימום הממוצע באתר מסוים, ואנחנו נראה הלבנה.

"באילת קורה דבר אחר. אם במפרץ אילת המקסימום הרב־שנתי הוא 27 מעלות, היינו מצפים שב־29־28 מעלות האלמוגים יעברו הלבנה. זהו תהליך שבו האצות עוזבות את האלמוג ונזרקות ממנו, והוא מאבד את מקור האנרגיה העיקרי שלו ומת. זה מה שגרם באוסטרליה לאובדן שטחים אדירים של שונית. בקריביים מדברים כבר על 80 אחוז של שטחי שונית שאינם איתנו, וההתחדשות של מערכת כזו היא תהליך של עשרות שנים אם לא יותר. לכן כולם נושאים עיניהם למקומות שבהם זה לא קורה".

איך האלמוגים באילת יכולים לעזור לאוסטרלים? הרי אי אפשר להעתיק מכאן לשם אלמוגים.
"אני שמח שאת אומרת את זה, כי הרבה חושבים שזה מה שאנחנו עושים כאן. אבל זה לא ריאלי – השטח באוסטרליה הוא עצום. האוסטרלים מעוניינים קודם כול להבין את המנגנון, ואולי יום אחד אולי אפילו נצליח להנדס אלמוגים ונוכל לחפש את הגנים האלה. אנחנו אמנם לא יכולים להציע להם שתילה מחדש של אלמוגים כרגע, אבל בהחלט יכול להיות שבעתיד כן נצליח, אם כי זה לא פשוט, מדובר בהרבה מאוד מינים ובמערכת מורכבת, ואנחנו לא יודעים מה הביצועים של כל מין בסביבות אחרות, ואם הוא דוחה מינים אחרים. צריך להיזהר בדברים האלו, ואני לא אוהב לשחק אלוהים עם הטבע. גם טכנולוגית זה נראה רחוק מאוד. אבל קודם חשוב לנו להסביר את התופעה שגרמה לכך, ואנחנו חושבים שהצלחנו להבין אותה".

ומה הבנתם?
"זה קשור בתקופת הקרח האחרונה. לפני 20 אלף שנה מפלס מי הים היה נמוך בכ־120 מטר ממה שהוא כרגע. זה אומר שמצר באב אל־מנדב בדרום ים סוף, שמחבר אותנו לאוקיינוס ההודי, היה כמעט חשוף. המצב הזה גרם לכמעט ניתוק של הים, והפך את הסביבה הזאת למלוחה ומאוד לא ידידותית. נוצר אתחול מחדש לכל החי והצומח של ים סוף. ולפני 8,000 עד 7,000 שנה, כשהמפלס התייצב, התחילו להיכנס דרך המצרים, לתוך ים סוף, מינים ממפרץ עדן ומהאוקיינוס ההודי.

"הם נכנסו כפגיות, עוברים, ונסחפו עם הזרמים עד שמצאו מקום להתיישב בו. גם האלמוגים נכנסו כפגיות, והיו צריכים עד מהרה להתיישב בדרום ים סוף ולגדול לגיל רבייה. הטמפרטורה בדרום ים סוף חמה מאוד – היא מגיעה ל־34 מעלות בקיץ. וזה אומר שרק גנוטיפים, כלומר אלמוגים שהיו להם הגנים המתאימים לשרוד טמפרטורות גבוהות כל כך, הם אלו שיכלו להעמיד צאצאים של אלמוגים שהתקדמו צפונה לכאן. אלא שעכשיו הם חיים בטמפרטורות שנמוכות בשבע מעלות מטמפרטורות הקיץ של דרום ים סוף, ובעצם נוצרה סלקציה של גנוטיפים. הברירה הטבעית.

"התרחש תהליך אבולוציוני קצר בגלל צוואר הבקבוק. כשאנחנו לוקחים אלמוגים מכאן, אנחנו יכולים לחשוף אותם לטמפרטורות שגבוהות בשבע מעלות מעל המקסימום הממוצע, והם עדיין לא ימותו. התהליך הזה ייחודי מאוד. אנחנו לא מכירים עוד מקום שבו אלמוגים עברו סלקציה כזאת ומגלים עמידות כל כך גבוהה".

פרופ' מעוז פיין: "צריך לזכור שבמדינות שסביב ים סוף הנורמליזציה מול ישראל היא לא דבר טבעי, ופרסום משותף של מאמרים איתנו לא נתפס כמשהו מקובל. מופעל עליהם לחץ גדול לא לשתף פעולה. אנחנו עדיין מקווים שזה ישתנה"

הגילוי המיוחד מעורר עניין רב בקרב מדעני העולם בנוגע למפרץ אילת. "באים לכאן שותפים מכל העולם", מגלה פיין, "הם אומרים שיכול להיות שזו תהיה השונית האחרונה שתשרוד את תקופת עליית הטמפרטורות. מה המשמעות של זה? במחקרים אנחנו מוצאים שמעבר לעמידות התרמית הגבוהה יש כאן הפרעות מקומיות, כלומר זיהומים שמורידים את העמידות התרמית.

"כאשר שמנו אלמוגים כאלה בתנאים שכללו חומרי הזנה, נוטריינטים, בריכוזים לא מאוד גבוהים, זה הוריד להם את העמידות התרמית. כשחשפנו אותם לריכוזים של מתכות כבדות שלא רחוקים ממה שרואים כרגע באילת, גם זה הוריד להם את העמידות. יש כאן הזדמנות פז לצפות בשוניות עוד הרבה זמן, אם רק ניתן להן, אבל לא בטוח שהן יוכלו להמשיך להתקיים תחת התרחישים של ההפרעות המקומיות, וכאן אנחנו צריכים לגלות הרבה מאוד אחריות".

נדל"ן יקר

בגיחת הצלילה שלנו אני מבחינה במשתלת האלמוגים התת־ימית שפיין מתחזק יחד הסטודנטים שלו. "אנחנו מפנים אלמוגים ממקומות שיש בהם עבודות, כמו בנמל, והם מגיעים לכאן למחקר. אנחנו לא נוגעים כמובן בשוניות הבריאות. ים סוף הוא אחד המקומות היחידים בעולם שאפשר לעשות בו גיחות מחקר תכופות, משום שהשונית קרובה מאוד לשפת הים. בשונית המחסום האוסטרלית צריך לצאת עם ספינה, וזה הרבה יותר מסובך. אבל זאת גם הבעיה של השונית: העובדה שהיא כל כך צמודה לחוף מביאה אותה לקשר ישיר עם המזהמים".

מהים אנחנו עולים לעבר "סימולטור הים האדום", מערכת שתוכננה לדמות תנאים עתידיים בים סוף. לתוך האקווריומים הקטנים נלקחים אלמוגים מתוך המשתלה ונבדקים במגוון תנאים, כמו עליית טמפרטורה או נוכחות של מזהמים, מתכות וחומרי הזנה. "בדרך כלל הם נוצרים כתוצאה מגידול אינטנסיבי של דגה או חקלאות ימית אחרת, או פשוט ביוב. יש עוד הרבה הפרעות שנכנסות למפרץ, ואת כולן אנחנו יכולים לדמות במערכת. מטרת העל היא להבין מה אנחנו צופים לראות בשוניות מפרץ אילת בעשורים הבאים, תחת סצנריו של שינויי אקלים".

פיין מראה לי אלמוגים במגוון צורות, כמו אלמוג המוח שנבדק בימים אלו ממש, ומספר שבגלל התנאים האופטימליים יש אפילו רבייה של האלמוגים הנבדקים. "הנה", הוא מצביע על אלמוג פצפון בגודל שני סנטימטרים שנח לו על אבן קטנה, "זה אלמוג בן שנתיים, אולי שלוש. רק שתביני כמה זמן לוקח לאלמוג לגדול ומה המשמעות של פגיעה בשונית". משם אנחנו עוברים לחדרו, שבו מונחים טלפונים ומכשירי רדיו עתיקים לצד גרפים וחישובים. נוסטלגיה לצד קדמה.

למה בעצם צריך שוניות בים?
"מבחינת שטח, השוניות הן פחות מחצי אחוז משטח האוקיינוסים, אבל מבחינת מספר המינים שנמצאים בהן – אין עוד סביבה, לא יבשתית ולא ימית, שדומה להן בעושר שלה. מדובר באלפי ואולי במיליוני מינים שנמצאים ביחידת שטח יחסית קטנה. השונית היא למעשה עיר תת־ימית. המהנדסים העיקריים שלה הם אלמוגים בוני שונית, שיודעים לעצב את המבנים המרהיבים האלה בהשקעה של שלד. האלמוג הוא חיה לכל דבר, אבל חיה שבתוך הרקמה שלה יודעת לגנן אצות חד־תאיות, שיושבות בצפיפות גבוהה, והאלמוג תלוי בהן להשגת האנרגיה הדרושה, כי הן עושות פוטוסינתזה ונותנות לו סוכרים.

"כשהרבה מושבות של אלמוגים יושבות זו ליד זו, בסופו של דבר הן מתות ומושבות אחרות גדלות עליהן. כל הדבר הזה נעשה מקשה אחת, תל, שכבה על שכבה של אלמוגים שחיו ומתו, והם אלו שמרכיבים את השונית. אם נקדח עכשיו לתוך השונית נוכל לראות את כל השכבות שנבנו בה. זה יכול להגיע לעשרות מטרים. המבנה הזה משמעותי גם כשובר גלים, וגם כ'עיר' להרבה חסרי חוליות. זה הסוד לקיומם של הרבה מאוד מינים בים. ללא היכולת של האלמוגים להשקיע שלד ולבנות בית, נעלמים כל שאר מיני הדגה וחסרי החוליות שהם חלק מהמערכת האקולוגית הזאת".

ועדיין, למה זה מעניין אותנו?
"קודם כול כתמיכה בדיג מסחרי. יש למעלה ממאה מיליון אנשים בעולם שמושכים את מנת החלבון היומית שלהם משוניות אלמוגים. תוסיפי לזה את התיירות, ותוסיפי לזה את השונית עצמה, כמחסום שמגן על יבשות ואיים. אם תגידי לכל תושב באוקיינוס השקט שהשונית שמקיפה כרגע את האי שלו נמצאת בסכנה, הוא ידע שגם את מקור מזונו הוא יאבד בקרוב, וגם את מה שימנע שטיפה של האי בצונמי ובסערות טרופיות. כלומר, בשביל אנשים רבים בעולם זה ממש עניין של חיים ומוות.

"שונית המחסום הגדולה של אוסטרליה מורכבת מלמעלה מ־2,000 ק"מ של שונית, ששומרים על החוף האוסטרלי. אם השונית לא תהיה מסוגלת לעקוב אחר עליית מפלס הים, וזה דבר שמתרחש כרגע, הרבה אנשים יהיו בבעיה. זה יגרום אפילו לשינויים דמוגרפיים. אנחנו יודעים כבר עכשיו שעליית המפלס באזור אינדונזיה, בהתחשב בצפיפות האוכלוסייה שם, תגרום לכך שהרבה תושבים ייאלצו להגר משם. האוסטרלים כבר עכשיו נערכים לקלוט לפחות את חלקם. איים ייעלמו, וגם חלקים גדולים מיבשות".

פיין: "מתחת לפני הים יש בית מרקחת אדיר. בעלי חיים שנמצאים בסביבת השונית מכילים פוטנציאל פרמקולוגי עשיר. האלמוגים אולי נחותים אבולוציונית, אבל הכימיה הזאת ידועה כבעלת כוח להילחם במחלות HIV , כמו סרטן וכדומה"

האדם מרוויח מהשוניות גם במובן אחר. "הנדל"ן התת־מימי יקר מאוד", מסביר פיין. "מכיוון שבמשך הרבה שנות אבולוציה בעלי חיים ישבו זה לצד זה בצפיפות מאוד גדולה, התפתחה ביניהם כימיה עשירה שמטרתה לעתים להתחרות על שטח ולעתים למשוך זה את זה. אנשים לא יודעים, אבל מתחת לפני הים יש בית מרקחת אדיר. בעלי חיים שנמצאים בסביבת השונית מכילים בתוכם פוטנציאל פרמקולוגי עשיר. האלמוגים אולי נחותים אבולוציונית, אבל הם מייצרים חומרים שנועדו למנוע מאחרים לטרוף אותם, או לדחות מינים אחרים. הכימיה הזאת ידועה כבעלת כוח להילחם במחלות כמו סרטן, HIV וכדומה. הסיכוי שלנו למצוא שם את תרופות העתיד הרבה יותר גדול כי 90 אחוז מכלל החיים על פני כדור הארץ נמצאים בים, ומתוכם 25 אחוזים נמצאים בשוניות האלמוגים".

פיין מחבר אותי למועדון "מנטה" במרכז הצלילה של ישרוטל. שם, באמצעות המדריכה ספיר, אני יוצאת לצלילת היכרות בחוף אלמוג, בליוויי שניים מהסטודנטים שלו. בשלב מסוים הם לוקחים אותי לאזור בשונית של אלמוגים זהובים שפסים לבנים חושפים את השלד שלהם. בהמשך יוסבר לי שזו פגיעה שנוצרה כתוצאה מטריפה חיצונית. הזיהומים הסביבתיים, הופתעתי לגלות, יכולים לנבוע אפילו משתן של בני אדם ששהו במים, מפליטת חומרים רעילים מדיאודורנט, או מרמות גבוהות של אסטרוגן בנשים שנוטלות גלולות. כל מזהם כזה משפיע על המערכת ומחליש אותה.

"יש גם השפעה לנוכחות האנושית", מסבירה לי רוני ממועדון "מנטה". "רוב המקרים שאני נתקלת בהם נובעים בעיקר מבורות. אני רואה אנשים שיורדים לשנרקל ועולים מהחוף עם שקיות מלאות באלמוגים. יש שלט שכותב שאסור להאכיל את הדגים או לגעת באלמוגים אבל אנשים לא יודעים למה. הם לא מבינים שאם הם עומדים על השונית, זה הורג אותה. שאם הם משנרקלים ומעבירים יד על האלמוג, הם פוגעים בו.

"האלמוגים קרובים מאוד לחוף, ואנשים מתעלמים משלטי האזהרה. אחד הגורמים לכך היא שלא אומרים את הסיבה. כותבים 'אל תאכילו דגים', 'אל תגעו באלמוגים', אבל אנשים לא יודעים שזה באמת הורג אותם. ישראל היא בין המקומות היחידים בעולם שאפשר לצלול בהם באופן עצמאי, וקיים על זה ויכוח בעולם הצלילה. יש מי שטוענים שזו מהות הצלילה, אבל מצד שני – מי שצולל דרך מועדון מקבל הדרכה איפה לצלול, ואיך לעשות את זה באופן שלא פוגע בשמורה".

סכנה מעיר העתיד

הדאגה לעתידו של ים סוף לא מסתכמת רק בקצהו הישראלי של מפרץ אילת. במהלך השיחה עם פיין מתברר כי המאמצים להבטחת עתיד הים טומנים בחובם לא מעט התמודדויות מורכבות גם מבחינה מדינית. "שוניות לא מכירות בגבולות גיאופוליטיים, ואנחנו נושאים עיניים גם למה שקורה בירדן, בערב הסעודית, במצרים וגם דרומה משם. בסיני ובמצרים, ששם מצויות אולי השוניות היפות ביותר בעולם, יש לחץ תיירותי אדיר, ועמיתיי המצרים טוענים שמי שרוצה לדעת איך לא לפתח תיירות סביב שונית – שיבוא אליהם.

"מה שעוד יותר מפחיד הן התוכניות העתידיות. בשנים הבאות אמורה לקום נאום, עיר סעודית חדשה שגודלה העתידי צפוי להגיע לפי שלושים מזה של ניו־יורק סיטי, לאורך 470 ק"מ של חוף בים סוף. הסעודים רוצים להעביר חלק מכלכלת הנפט לכלכלת תיירות והייטק, ומעוניינים שנאום תהיה עיר חכמה. לא יהיה פשוט לשמור על השוניות, אפילו כשחושבים על זיהומים לא מכוונים ומתקני התפלה רבים שיקומו שם.

"גם התוכניות בישראל לא מעודדות. רק לאחרונה הממשלה הכריזה על כוונה להעביר 90 מיליון שקלים לפיתוח חקלאות ימית. היה פה כבר סיפור של כלובי דגים שגרמו נזק חמור לשונית. הם אמנם הוצאו מהמים, אבל כרגע הרעיון הוא להעביר את הבריכות ליבשה, לשאוב אליהן מים ולהחזיר אותם, והסכנות לשונית הן אדירות".

לפני שבועיים התפרסם בכתב העת המדעי "סיינס" מאמר מאת שני חוקרים ישראלים, פרופ' יוסי לויה והדוקטורנט שלו תום שלזינגר, שחקר במשך זמן רב דגמי רבייה של אלמוגים במפרץ אילת. "במאמר נטען שכדי שתתקיים רבייה טובה, יש צורך בסנכרון בין תאי המין הזכריים והנקביים שמשוחררים לעמודת המים. מה שהם מראים הוא שבשנים האחרונות יש בעיה בסנכרון הזה, וזה אומר שתאי המין האלה לא יופרו. זו בעיה שקטה שתגרום להרבה מינים להיעלם בהדרגה", טוען פיין.

הדאגה לגורל השונית הביאה את מדינות המפרץ להתכנס יחדיו, על אף המחלוקות הפוליטיות. "די ברור שכל מה שאחד עושה כאן משפיע על האחר ולכן הקמנו את 'מרכז המחקר העל־לאומי לים האדום', מרכז בחסות השווייצרים שאמור להביא נציגים משמונה המדינות שסביב ים סוף לשבת יחד – גם כדי לקיים מחקר משותף וגם כדי לנהל את המשאב הזה שאנחנו חולקים אותו".

המפגש הראשון התקיים בעיר ברן בשווייץ, ונכחו בו נציגים רבים מהמדינות הגובלות בים סוף. "בגלל הכנה לא מספיק טובה של השווייצרים הופעל עליהם לחץ וקצת כעסו על המדענים שנכחו שם. כשהם חזרו לארצותיהם הם חטפו ריקושטים. צריך לזכור שבמדינות האלה הנורמליזציה מול ישראל היא לא דבר טבעי, ופרסום משותף של מאמרים איתנו לא נתפס כמשהו מקובל. מופעל עליהם לחץ גדול מאוד לא לשתף פעולה. אנחנו עדיין בתקווה שזה ישתנה, כי אנחנו צריכים לעשות את זה גלוי.

"למשל, כרגע יש משבר מתהווה בדרום ים סוף. מכלית שהוסבה למכל אגירה של נפט עוגנת בחוף תימן ומאחסנת כמיליון חביות נפט. החות'ים בתימן תפסו את כל השטח שהיה בשליטת הממשלה, והם נתמכים על ידי איראן. מי שהפעילו את המאגר הצף הזה נמלטו משם. האונייה הזאת נמצאת כבר כמה שנים ללא תחזוקה, ויש לנו עדויות על כך שהיא מתחילה להתפרק. זו פצצה מתקתקת. אם תהיה דליפה, אפילו של חלק מהנפט, שוניות דרום ים סוף והרבה מאוד אנשים באזור ייפגעו קשות. זה עוד מקרה שבו צריך דיפלומטיה כדי שהחות'ים יאפשרו למישהו לגשת לשם, וזה נושא שמדיר שינה מעינינו.

"בכלל, כשאני מזמין לכאן שכנים הם אומרים, 'יותר טוב שתבוא אלינו'. הייתה לי שיחה עם חוקר אחד שאמר לי: 'אסור שידעו שאני בקשר איתך, כי המשפחה שלי יכולה להיות בסכנה'. אבל השווייצרים מאוד מאמינים ברתימת המדע לדיפלומטיה, וגם השגריר שלהם בארץ, ז'אן דניאל רוך, מגלה הרבה עניין בסיפור הזה.
"ובסוף אלה אנשים. עם הירדנים, לדוגמה, זה כמעט מצחיק. מנהל המעבדה בעקבה נמצא פחות או יותר מולנו, בגדה השנייה. אנחנו מקשיבים לאותה תחנת רדיו ויודעים לדקלם את הפרסומות שלה, ועדיין תקועים עם שבעה קילומטרים של ים שמפרידים בינינו. אבל ברגע שמגיעים לשולחן אחד, אפשר לדבר על הכול, גם להתווכח, ולכולנו ברור למה אנחנו שם.

"בשנה שעברה היה כנס גדול של האו"ם בשארם א־שייח' ומכיוון שישראל לא שלחה נציגים רשמיים הגעתי לשם עם נציגי עמותת 'צלול' כדי להציג את הסיפור המיוחד של שוניות ים סוף. בהתחלה היה אפשר לחתוך את המתח באולם בסכין. היה מאוד קשה. אבל איך שהגיעה ההפסקה ויצאנו למסדרון, הכול נפתח, ופתאום אתה מגלה חברים שאתה בעצם מתכתב איתם המון זמן ולא ידעת מי הם. הנוכחות של מדינות ערב בים סוף יוצרת מצב מתוח מאוד. אריתריאה לא תמיד יכולה לתקשר עם ערב הסעודית, ויש הרבה מאוד יחסים טעונים באזור הזה שמפריעים ליכולת לשמר את הסביבה הייחודית הזו. זה סיפור עצוב, שהשוניות היפות בעולם נמצאות בבעיה גיאופוליטית שמסכנת אותן יותר מהאנשים שנמצאים מסביב".

למען הדורות הבאים

הקשיים לא מסתכמים רק בדיפלומטיה. גם במישור הפנים לא פשוט לשווק רעיונות סביבתיים. "בישראל יש דאגות אחרות", טוען פיין, "וגם הכוח האלקטורלי שלנו לא גבוה. כמה מחבקי אלמוגים יש, לעומת כל נושא מדיני או ביטחוני אחר? אני באמת מרגיש שאנחנו לא עוברים מספיק טוב לכלל הציבור באופן שיהפוך את זה למספיק חשוב".

לתוך הוואקום הזה נכנסת עמותת "צלול", שמסייעת לפיין ולסטודנטים שלו להעלות את המודעות למצב האלמוגים באילת ולחשיבות השמירה עליהם. הארגון לא לוקח כסף מתקציבי הממשלה, ולכן יכול לבקר את מהלכיה בחופשיות רבה יותר. "העמותה מנסה לצמצם את מקורות השפכים והזיהום שפוגעים בים ובנחלים, וגם להציב יעדים ולקדם מדיניות סביבתית יותר ששומרת על בריאות הציבור", מסביר ד"ר יובל ארבל, רכז ים, חופים וקשרי ממשל בעמותה.

לאחרונה, מספר ארבל, פורסם כי שימוש יתר בעשרה טון של מגבונים גרם לסתימה בשפכי גוש דן, ששיתקה את כל האזור. "לצערי אנחנו נתקלים בהרבה בעיות של גלישת ביוב שמזהמת את הים, ולא פעם הסיבה היא מגבונים שיוצרים סתימה במערכת. פה חסרה הסברה, אבל גם חקיקה מונעת. למה לייצר ולמכור מוצר בידיעה שהוא כל כך מזיק, כאשר אנחנו יודעים שאפשר לייצר לו תחליפים טובים שכן מתפרקים במים?"

ד"ר יובל ארבל:  "גם אילת מפוספסת. יש בה שילוב של מדבר וים ואפשר להפוך אותה לפנינה תיירותית, אבל אפשר גם להעלות את זה מדרגה. יש אנשים עם הרבה כסף שמחפשים תיירות אקולוגית. חשוב להם לנפוש במקום ששומר על הטבע שלו"

אחת הבעיות המרכזיות היא התיוג של ארגוני הסביבה ככאלו שבאים לקדם אג'נדות מהצד השמאלי של המפה. הצהרותיו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לגבי ההתחממות הגלובלית, והזלזול שהוא מגלה במשבר האקלים, לא מועילות מאוד למלאכת ההסברה הזו. "ציבור שאוהב טבע ורוצה לשמור על הסביבה וחוף הים הוא לא שמאל או ימין", טוען ארבל.

"בין פעילי הסביבה יש הרבה מצביעי ימין. אבל יש הבדל בין מי שתומכים בגישת הניאו־ליברליזם, שמאמינים בפחות רגולציה. התפיסה היא שתיתן לשוק לעשות את שלו והממשלה לא צריכה להתערב. מה שהם מפספסים הוא שיש מה שנקרא 'כשלי שוק'. ויש הרבה מאוד כלכלנים שכבר הצביעו על זה. כאשר יש ניצול יתר של משאב משותף, קשה יותר לראות את הפגיעה בו כי העלויות נופלות על הציבור, ואת זה צריך לתקן ברגולציה.

"כרגע אנחנו במאבק אדיר מול הממשלה, שהקימה ועדת 'רגולציה חכמה', שמטרתה להפחית בירוקרטיה. זה דבר חשוב, אבל יש לו גם השלכות. הוועדה הזאת יושבת בלי נציג של המשרד להגנת הסביבה, בלי נציג של משרד הבריאות, ואת ההמלצות שלה רוצים לקדם בחוק ההסדרים. האינטרסים מאחורי זה הם של בעלי הון, קבוצות האנרגיה ומפעילי אסדות הגז.

"גם אילת מפוספסת מהבחינה הזאת. יש בה שילוב של מדבר וים, ואפשר להפוך אותה לפנינה תיירותית, אבל אפשר גם להעלות את זה מדרגה. הייתה לנו שיחה מדהימה עם פרופסור לתיירות שמכיר טוב את העיר, והוא מסביר שהיא בכלל לא מממשת את הפוטנציאל שלה. יש בעולם אנשים עם הרבה כסף שמחפשים תיירות אקולוגית. חשוב להם לנפוש במקום ששומר על הטבע שלו. הם באים רק למקומות שיש להם תקן סביבתי. הם לא רוצים לשבת בחושה, הם רוצים תנאים טובים, אבל הם גם רוצים להיות בטוחים שהשפכים שלהם לא מגיעים לים, ושיש שימוש מופחת בסבון ובחומרים מזהמים.

"מהצד השני צריך לראות גם מה לא מקדמים. חקלאות ימית לא מתאימה לאזור של אילת. יש מקום לקדם אותה בים התיכון, ובמידה, ובמקומות פחות רגישים. לא צריך להקים כלובי דגים במפרץ אילת, וגם חקלאות ימית ביבשה שהשפכים שלה מגיעים לים פוגעת במערכת הימית הרגישה מאוד. עיריית אילת מתכננת עכשיו לאשר להקים בתוך הים מלון, שייבנה על מבנה ישן של מסעדה תת־ימית שהייתה שם ואינה בשימוש. זה תקדים מסוכן ובעייתי מבחינה סביבתית, שיגרום לעוד פגיעה באלמוגים".

גם פיין מסכים שהבעיה הגדולה היא ביכולת לשווק את חשיבות התכנון העתידי. "אנחנו המדענים מאוד טובים בלשכנע זה את זה, ופחות טובים בלשכנע את הציבור הרחב ואת מקבלי ההחלטות. הכוחות הכלכליים חזקים וקשה לפנות נגדם, במיוחד כשיש להם פיתויים כמו 'קחו עשרות מיליונים ותקימו קריה לחקלאות ימית'. איך ביבי קרא לזה? '8200 של הביוטכנולוגיה', או משהו כזה. אבל המצרים מבינים את זה מצוין: אף אחד לא היה שוקל לשטח את הפירמידות בשביל פרויקט נדל"ן, וכמו שמרוויחים מהן – ככה אפשר להרוויח גם משוניות".

אז אולי אתם צריכים להתחיל לדבר במונחים של כסף ולא רק של בריאות והגנת הסביבה?
"אולי. אבל גם הציבור צריך לומר את דברו, שהם רוצים שחופי אילת יהיו חופשיים יותר ולא ייפלו לבעלותם של כרישי נדל"ן. שהם רוצים להמשיך ליהנות מהשוניות האלה, גם בגלל השירותים האקולוגיים שהן נותנות וגם בגלל הסיכוי שפה מתחבאות תרופות העתיד.

מעבר לזה, הניקוז של העיר בעייתי. מכיוון שהיא נמצאת על מדרון, כל מה שאנשים משתמשים בבית – הדטרגנטים שמשמשים לשטיפת רצפות וכלי רכב, קוטלי חרקים בגינות ציבוריות – הכול מתנקז לתוך הים. אפשר למשל לשאוב אותם לאגני ניקוז. ואפשר כמובן למנוע. אם לא היו מתירים כל כך הרבה שימוש בחומרי דשן, יכול להיות שהפגיעה הייתה פחות גדולה. אבל גם התכנון לטווח ארוך חשוב, וזה תחום שהישראלים פחות טובים בו

"נציב הדורות הבאים – זו משרה שלמיטב ידיעתי כבר לא קיימת, אבל לו הייתה כזאת אני חושב שבזה הוא היה צריך להתמקד. כאן העתיד של כל עמי האזור, לא רק שלנו. אנחנו מוקפים במדינות עם משכורות נמוכות שאין להן יכולות פיתוח כאלו, ולנו יש הידע הטכנולוגי והמשאבים כדי להתבלט בתחום הזה. לא צריך לעשות הרבה. יש לנו הזדמנות פז להחזיק באחת השוניות האחרונות בעולם שישרדו. תנו לדבר הזה לחיות – והוא ייצר משאב טבע אדיר שכולנו נרוויח ממנו".

לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il