בפוליטיקה הישראלית נרשם בשנה האחרונה אירוע היסטורי, התרחשות שלא הייתה כאן כמותה: מפלגה חדשה שזה עתה הוקמה זינקה היישר אל הצמרת. במשך 71 שנות המדינה, השלטון היה נתון תמיד בידי אחת משתי התנועות שליוו אותה מראשיתה, העבודה (על גלגוליה השונים) או הליכוד. החריגה היחידה, מפלגת קדימה, הייתה תנועה שנוצרה בידי ראש ממשלה מכהן, והורכבה מבכירי שתי המפלגות הללו. כחול לבן היא סיפור מסוג אחר לגמרי: שילוב של רשימה טרייה, שרוב חבריה לא ישבו מעולם במליאה, עם יש עתיד, שהסקרים מיקמו אותה כשלישית או הרביעית בגודלה. המפלגה שחוברה טלאים־טלאים הצליחה כעבור חודש וחצי בלבד לקבל את קולותיהם של למעלה ממיליון מצביעים – 1,125,881 ליתר דיוק. חמישה חודשים אחר כך, במקום להתפרק לרסיסים כפי שרבים ניבאו, היא שברה שיא ישראלי כשקיבלה בקלפיות 1,151,214 פתקים. המספר הזה גם העניק לה את הניצחון בהתמודדות ראש בראש עם הליכוד.
בעת כתיבת שורות אלו, התוצאות המעשיות של הניצחון הזה עדיין לא ברורות. בזמן שבני גנץ ובנימין נתניהו נכנסים ובאים בלשכתו של נשיא המדינה ומנסים לרבע את המעגל הפוליטי הבלתי אפשרי שנוצר, חזרנו אל המקומות, האנשים, הפגישות והתלבטויות שמהם הכול התחיל. כחול לבן, סיפור המעשה.
צינון והפשרה: גנץ שומר על עמימות
נפתח כמובן בבני גנץ, רמטכ"ל לשעבר. ב־16 בדצמבר 2015 הוא פושט מדים ונכנס אל תקופת הצינון הנדרשת מקצינים בכירים בטרם יסתערו אל תוך השדה הפוליטי – שלוש שנים באזרחות. בינתיים הוא פונה לעולם העסקי, ומכהן כיו"ר חברת הסייבר "הממד החמישי", שתקרוס כעבור זמן לא רב. במקביל מתנדב גנץ במיזמים חברה וחינוך, וכך הוא פוגש את חילי טרופר, אז מנהל אגף רווחה ותרבות בעיריית ירוחם. בין השניים נוצר קשר קרוב, אך בינתיים הם לא מדברים על כניסה לפוליטיקה.
נקודת המפנה מגיעה ביוני 2018. כשריח בחירות נישא באוויר מכנס גנץ התייעצות בפורום מצומצם. הנוכחים הם טרופר, אל"מ במיל' הוד בצר שהיה עוזרו של גנץ במטכ"ל, ומעיין ישראלי, מנהלת לשכתו של גנץ, שליוותה אותו מקרוב מיום שחרורו. יחד הם בוחנים את האפשרויות העומדות בפני הרמטכ"ל לשעבר, אם אכן הבחירות יתקיימו רק לאחר תום תקופת הצינון, ואם אכן יחליט כי ברצונו להיכנס לקלחת. בינתיים הם מחליטים לשמור על עמימות – גם כדי שנתניהו לא ינסה לחסום את היריב הפוטנציאלי באמצעות הקדמת הבחירות, וגם מתוך רצון לשמר את הציפייה ברחוב הישראלי. בהמשך משתפת החבורה בסוד העניינים גם את איתי בן־חורין וטל אלכסנדרוביץ', המחזיקים משרד לייעוץ אסטרטגי, ואת היועץ ישראל בכר. ב־26 בדצמבר 2018 הכנסת ה־20 מתפזרת, ובסביבתו של גנץ לא מבזבזים זמן: רשם המפלגות מקבל בקשה להקמת מפלגה חדשה, "חוסן לישראל" שמה.
שמות בתוך מיקסר: מתחילים לבנות רשימה
מקימי המפלגה לא רוצים לצרף פוליטיקאים מכהנים, כדי שאפקט ה"חדש מהניילונים" לא יישרט. יש רק חריג אחד למדיניות הזו, ואותו נחשוף כעת: ח"כ איציק שמולי ממפלגת העבודה מקבל באותם ימים הזמנה להשתלב בחמישייה הפותחת של הרשימה החדשה, ומסרב.
הסקרים מגלים נדיבות כלפי גנץ, ועם ההכרזה על הריצה הם מעניקים למפלגתו כ־14 מנדטים – מה שמציב אותה כשוות ערך ל"יש עתיד" ולמפלגת העבודה בראשות אבי גבאי. בכל אותו הזמן איש בצוות שסביב גנץ לא חולם על ריצה ראש בראש מול נתניהו. "התמודדנו על המקום השני", אומר לנו גורם במפלגה.
המטה מתמקם ב"מתחם המיקסר" בגני התערוכה. גנץ מקבל חדרון קטן שישמש לו כלשכה, והצוות שלו, שכבר מונה כ־30 איש, מתיישב בחלל עבודה רחב. מחולקים תפקידים, מהמזכירה ועד לבכיר היועצים, ומתחילות שיחות גישוש עם מועמדים פוטנציאליים: פגישה ראשונה עם טרופר, אחר כך פגישה עם גנץ, בלי הבטחות למיקומים או תיקים. כמה אישים מוכרים שמוזמנים לשיחה כזו ולא מקבלים הבטחה לשיבוץ בעשירייה הפותחת מסרבים בנימוס.
שמונה מילים, אפס ראיונות: הקמפיין צובר תאוצה
בשלהי דצמבר ההתלהבות שוככת מעט, והמפלגה מתחילה לרדת בסקרים לכיוון ה־12 ומטה. בשלב הזה מצטרפים לחבורה יועץ התקשורת רונן צור והדובר אמיר קורן. בתחילת ינואר מציג צור את האסטרטגיה שגיבש לקמפיין. המטרה: ביסוס התדמית הביטחונית של גנץ, כדי להציב אותו כשווה לנתניהו ביכולת להתמודד מול אתגרי המזרח התיכון. בתפריט: סרטונים המראים את ההרס בשג'אעיה במבצע צוק איתן, ומוטיבים של צבעי הסוואה. עוד מחליטים על הוצאת הודעות ותגובות בנות שמונה מילים בלבד, ועל חשיפה מדודה של גנץ בתקשורת.
מוטיב שמונה המילים מעורר דיונים רבים ותגובות משועשעות בקרב הכתבים הפוליטיים. "זה הסאונדבייט", מסביר לנו כעת אחד המעורבים בקמפיין, "זה מספר המילים שמתנגן באופן אידיאלי ומעביר את המסר בצורה הכי חדה וברורה". העלמתו המכוונת של גנץ לעומת זאת סופגת ביקורת מצד התקשורת והציבור, ורבים תוהים אם יו"ר חוסן לישראל מוביל בפועל את המפלגה, או שמא הוא שבוי בידי צוותו. מבחינת המטה, גם כאן המטרה מושגת: מדברים על זה. רק כשתחושת אי הנוחות עוברת את הרף הרצוי, מודיעים במפלגה שגנץ יישא בקרוב את נאומו הראשון. המועד שנבחר – 29 בינואר.
חוק הדתיים השלובים: בוגי מצטרף אל פקודו לשעבר
בשבועות שקודמים ליציאה של גנץ מהארון התקשורתי מתקיים משא ומתן אינטנסיבי בינו ובין השר לשעבר משה יעלון, מפקדו לשעבר. הגישושים הראשוניים נערכו עוד קודם לכן, בספסל בית הכנסת ביישוב נס־הרים, מקום מגוריהם של טרופר ויועז הנדל. בשלב הזה הנדל עדיין לא רואה בעצמו חלק ממפלגתו של יעלון, תל"ם (תנועה לאומית ממלכתית), אך הוא נמצא איתו בקשר רצוף.
באמצע ינואר המשא ומתן בין שני הרמטכ"לים לעבר מתהדק, ויעלון קורא להנדל לפגוש את גנץ. בהמשך שוב חוזרים המגעים לנופי נס־הרים, בהשתתפותו של בצר. החוק הראשון שסביבו נרשמת הסכמה מלאה הוא חוק הדתיים השלובים: אשתו של בצר הייתה מדריכה של הנדל בסניף בני עקיבא באלקנה. בהמשך מצטרף למארג השיחות ח"כ לשעבר משה (מוץ) מטלון, ואחריו צביקה האוזר – הצמד־חמד של הנדל מאז ועד היום.
המגעים בין הצדדים מדשדשים ולא מבשילים לכדי הסכם. באחד מערבי ינואר נמצאים יעלון ויועץ התקשורת שלו, אילן אוסטפלד, באולפן ynet, ורואים משם את הדיווח על רשימת חוסן לישראל המתגבשת. אוסטפלד דוחק ביעלון לסגור את הקצוות: "זה מה שרצית", הוא אומר לו. יעלון מתרצה וקובע עם גנץ פגישה דחופה לצהרי 29 בינואר. המטרה: להכריז עוד באותו ערב, בנאום הבכורה של גנץ, לא רק על השקת חוסן לישראל אלא גם על החבירה שלה לתל"ם. "אתה יותר בחיר ממני, אני יותר בכיר ממך, ואני אחריך", אומר בוגי בפגישה.
"היה ערב מעניין. עד לרגע האחרון לא ידענו את מי אנחנו מביאים להשקה", מספר גורם בתל"ם. "בערב הזה עלו לבמה 40 אנשים שיהיו ברשימה, והיו לנו שם בערך שבעה נציגים. חלקם טיפוסים מעניינים, כמו סגן ראש השב"כ לשעבר יצחק אילן, שבדעות שלו נמצא מימין לגנדי. זו הייתה רשימה טובה, אך חסרת מיומנות פוליטית".
סקרים שנערכו לפני החיבור עם יעלון הראו כי ריצה משותפת תניב 16 מנדטים. אנשי חוסן לא תיארו לעצמם את התוצאה בסקרים יום לאחר מכן: 24 מנדטים. "באותו יום הבנו שהציבור בחר בבני להיות אלטרנטיבה שלטונית, ובזה נחתך העניין", אומר גורם בכיר במפלגה.
המלפפונים נגד העוגיות: גם לפיד עולה על העגלה
טרופר, שניסח את המצע של חוסן לישראל, יושב שוב עם הנדל, הפעם כדי לעדכן את המצע המשותף. אבל במטה של גנץ לא מסתפקים בחיבור עם יעלון. הרשימה אמנם כבר מזנבת בליכוד מבחינת מספר המנדטים, אך עדיין חסרים לה הצבע, התנופה ובסיסי השטח הדרושים כדי להיתפס כמפלגת שלטון. כדי להרחיב את השורות נפגשים בכירי חוסן עם שר האוצר משה כחלון ומבקשים לשלב גם את "כולנו" במפלגה, אך הניסיון הזה עולה בתוהו. במקביל נערכות שיחות עם גבי אשכנזי, שמבהיר כי יצטרף רק לחיבור גדול יותר, כזה שיבטיח ניצחון בבחירות.
אנשי חוסן לישראל מתחילים במגעים עם אורלי לוי־אבקסיס ומפלגת "גשר". גישושים נערכים גם מול יאיר לפיד, אך שני הצדדים מגלים חשדנות, וכל אחד מהם מעריך כי האחר מתכוון להאשים אותו כשהמשא ומתן יעלה על שרטון.
לפיד וגנץ קיימו ביניהם פגישות רבות עוד לפני כן. לאורך 2017־2018, כשהרמטכ"ל המצטנן פלרטט עם הפוליטיקה מבחוץ, הוא הגיע לא פעם לביתו של לפיד, כדי לשבת יחד במרתף ולשוחח בארבע עיניים. לאור זאת, אפשר להתייחס ביותר מקורטוב של ספקנות לכל מי שייחס לעצמו את הקרדיט על השידוך.
בימים האחרונים שלפני סגירת הרשימות מתקיימים לא מעט דיונים בין השניים. גבי אשכנזי הוא האיש שמטיח את ראשיהם זה בזה. "אם לא תלכו ביחד", הוא חוזר ואומר, "ביבי לוקח את השלטון בהליכה". אשכנזי גם מייצר איום מרומז: אם תגידו לא לאיחוד, אתם עלולים למצוא אותי במפלגה אחרת, אולי אפילו בצד השני של המפה הפוליטית.
המעורבות של אשכנזי – וכן של גנרל אחר, סגן הרמטכ"ל לשעבר משה קפלינסקי – מחזיקה באוויר את אפשרות האיחוד, אבל ככל שהזמן אוזל, התחושה של כל המעורבים היא שזה לא הולך לקרות. גנץ כבר מאוהב בעמדת ההובלה, לפיד לא מסכים להיות מספר 2 אחרי שבע שנים לא קלות בפוליטיקה. יומיים לפני הגשת הרשימות נושא גנץ נאום נוסף, ובסופו הוא אומר את המשפט הבא: "כשארד מהבמה, אני הולך לצלצל לחברי יאיר ולדבר על חיבור שיעשה שינוי".
העיתונאים מופתעים, אבל למעשה שיחת הטלפון המכריעה נעשתה עוד קודם לכן. אנשיו של גנץ פנו להלל קוברינסקי, מקורבו של לפיד, ואמרו שהגיע הזמן לסגור הסכם על הליכה משותפת. קוברינסקי, שריונר ותא"ל במיל', אמר להם שהוא לא סומך על צנחנים, והוא רוצה לשמוע את זה מעל הבמה.
למחרת ההכרזה של גנץ – יום אחד בלבד לפני תום המועד להגשת הרשימות – נפגשים שני מנהיגי המפלגות בבית חמיו של קוברינסקי בגני־יהודה. הם יושבים בחוץ, בגינה. צלחת ירקות חתוכים מונחת ליד לפיד, צלחת עוגיות ליד גנץ. זה האחרון מסתכל על הגזרים והמלפפונים ונראה מופתע. "כשאהיה בגובה שלך", אומר לו לפיד, "אני אוכל להפסיק לשמור דיאטה". גנץ מתגלגל מצחוק.
בחצר מסתובבים לא מעט אנשים. מהצד של חוסן לישראל – בצר, בכר וצור; מהצד של יש עתיד – קוברינסקי, היועץ הפוליטי שלום שלמה ושותפו הוותיק של לפיד דני וסלי. בשלב מסוים מגיעים גם טרופר וח"כ עפר שלח. אלא שכל האנשים האלה דורכים על הדשא ומנהלים משא ומתן בלי לדעת על מה, ובינתיים בעין הסערה יושבים שני האנשים החשובים באמת ומדברים.
בהמשך מודיע גנץ שהוא צריך ללכת ויחזור בתוך שעתיים. הוא לא מפרט לאן, אבל בחוץ כבר מדווחים העיתונאים שאורלי לוי־אבקסיס הציבה לו אולטימטום: תשובה מיידית לגבי איחוד, או שהיא רצה לבד. לפיד עושה כמה שיחות טלפון, ואז אומר לאנשיו שגם הוא יוצא. במשך שלוש שעות הטלפונים של שניהם אינם זמינים. כל מי שנשאר בחצר יישבע אחר כך שאלה היו שלוש השעות הארוכות בחייו. בינתיים היועצים ממשיכים לדבר ומנסחים את הסכם האיחוד – מסמך מפורט שמתייחס גם לנושא הרוטציה, גם לחלוקת התפקידים השונים וגם לקווי היסוד. לקראת ערב מחליטים גם הבוסים: ריצה משותפת ורוטציה.
מאותו הבלוק: מוצאים שורשים משותפים
לזוגיות הטרייה של גנץ־לפיד מתלווה אנקדוטה מימים רחוקים: מתברר שטומי, אביו של לפיד, שהה בגטו בודפשט באותו בלוק עם מלכה, אמו של גנץ. אחרי המלחמה עלו שניהם לארץ, ומאז לא נפגשו יותר. "העובדה ששבעים שנה אחר כך שני הילדים שלהם הקימו מפלגת שלטון יחד היא עוד הוכחה לכך שמדינת ישראל היא נס", אמר לפיד באחד הכנסים של כחול לבן.
ועוד חוט מקשר, מסוג אחר לגמרי: בשנת 89' יצאה צלמת צעירה של "במחנה", ליהיא מן, לתעד תרגיל של חטיבת הצנחנים. מצלמתה קלטה את מפקד גדוד 890, הקצין בני גנץ, יושב על גבעה בפוזה קרבית ומדבר במכשיר הקשר. לימים, כשליהיא מן כבר תהיה ליהיא לפיד, התמונה הזו תהפוך חלק מהקמפיין של בעלה ושל שותפו הפוליטי הטרי.
נודלס וסיגריות: רביעיית ה"קוקפיט" יוצאת לדרך
בלילה שבין 20 ל־21 בפברואר 2019 מגיעים גנץ ולפיד למשרדי חוסן לישראל. יעלון, שנמצא באותו זמן בכנס בחיפה, מקבל עדכון על ההתקדמות ונקרא גם הוא למתחם המיקסר. בחצות נשלח רונן צור לביתו של אשכנזי, כדי לצרף אותו לפגישה. הקולינריה דלה: נודלס במכלי פלסטיק, מלבי. באוויר נישא עשן הסיגריות של אשכנזי וברקע קולות מריבות וצעקות. אנשים עוזבים את החדר בחמת זעם בגלל ויכוחים על מיקומים ברשימה, אך כעבור זמן קצר הם שבים, נינוחים ומפויסים. כולם מבינים שזו ההזדמנות האחרונה לרקום את המפלגה.
ברוב המוחלט של הזמן יושבים הארבעה יחד, ללא יועצים או עוזרים. מדי פעם נכנסים מקורביהם לחדר, כשבפיהם מידע חדש או הצעות. בחמש לפנות בוקר נערכים סיכומים אחרונים: עדכון המצע, סידור הרשימה, ניסוחים משפטיים, ארגון מחודש של צוותי הקמפיין הענפים. ההודעה לתקשורת יוצאת לדרך. כך נולדת התמונה המפורסמת של הרביעייה, או בשם שאומץ לאחר מכן – "הקוקפיט".
תמונה אחרת, שלא הצלחנו לשים עליה את ידינו, מציגה מזווית נוספת את סיפור הקמתה של המפלגה. מופיעים בה צבי האוזר, יועז הנדל, שלום שלמה וישראל בכר. המשותף לרביעייה הזו: כולם פליטי נתניהו, אנשים שעבדו איתו בעבר והתרחקו ממנו מאוד. "מה שהביא אותנו לחיבור זו תחושת חירום", אומר גורם במפלגה. "לא במקרה יש אצלנו לא מעט אנשים שהיו במערכת סביב נתניהו".
שמה של המפלגה החדשה נבחר מתוך מגוון הצעות שעולות בקבוצת ואטסאפ משותפת. לקראת ערב מגיעים יועז הנדל, אורית פרקש־הכהן ואורנה ברביבאי אל ועדת הבחירות, ומגישים לשופט מלצר את רשימת מועמדי "כחול לבן" לכנסת ה־21. שבעה חודשים אחר כך, עם רוטציה או בלעדיה, במערכת הפוליטית מתחילים להתרגל לצירוף המילים "ראש הממשלה בני גנץ".
