מקורות הפרנסה של משה אבוטבול בין תשרי תשע"ט לתשרי תש"ף הם שילוב יוצא דופן שכמוהו קשה למצוא. בחודשים הראשונים של השנה היוצאת הוא עוד קיבל משכורת של ראש עיר; מיד אחרי ראש השנה הקרב הוא יושבע כחבר כנסת; ובין לבין, ניתנה לו קצבה כמובטל. "אני לא מתבייש, חתמתי אבטלה ומיציתי את זכויותיי כמו כל אזרח", הוא מספר. "היום החתימה לא נעשית בפנקס כמו פעם, אלא בצורה ביומטרית. בכל פעם שהנחתי את האצבע, חזרתי על האמרה שמופיעה במסכת חולין – 'אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה'. קיבלתי את המצב באהבה רבה".
במשך עשר שנים כיהן אבוטבול כראש עיריית בית־שמש, עיר מורכבת וקשה לניהול. רק 530 קולות הפרידו בינו לבין כהונה נוספת. מי שזכתה בתפקיד הייתה עליזה בלוך, הנציגה הדתית־לאומית שלא רבים האמינו כי תצליח לגבור על ראש העיר החרדי. כשאני שואלת את אבוטבול על תחושותיו בעקבות ההפסד, הוא אומר שאחרי כמה שעות של עצב הבין שנסגר פרק בחייו, וצריך להמשיך הלאה. בדיעבד הוא מסתכל על הכישלון ההוא ככרטיס הכניסה לשלב הבא בקריירה הציבורית שלו – הפעם כמספר 9 ברשימת ש"ס בכנסת ישראל.
ואיך המשפחה קיבלה את ההפסד בבית־שמש?
"לילדים בהתחלה היה קצת קשה. הם היו רגילים לראות אותי עסוק מאוד, אנשים נכנסים לבית ויוצאים ממנו, באים להתייעץ גם בלילה – ופתאום הכול שקט. אמרתי להם שאני שמח שההצלחה שלהם בחיים לא תלויה בזה שאבא שלהם הוא ראש עיר. לכל אחד מהם יש תפקיד משלו, והם הגיעו לאן שהגיעו בזכות עצמם, בלי שניצלו אי פעם את המעמד שלי. דיברתי איתם בדברי אמונה, עודדתי אותם. בסוף הם אמרו: 'אולי העיר הפסידה, אבל אנחנו הרווחנו אבא'. כראש עיר הייתי רק 'אבא של שבת', ואילו בשנה האחרונה אני אוכל איתם לפעמים ארוחת ערב, וכבר יודע את השמות של כל 15 הנכדים. היה לי זמן איכות בבית, אבל אמרתי לנכדים: 'תיהנו עכשיו, טפסו לי על הגב, כי אני לא אשאר עוד הרבה זמן ככה זמין. יש לי עוד הרבה מה לתרום מעצמי'. כשהתפרסמו התוצאות של הבחירות לכנסת, אמרתי – זהו, החופש נגמר. קיבלתם פיצוי, ועכשיו יש לי כמה שנים טובות בשביל לעשות למען הציבור. בני המשפחה ראו בעצמם שהשהייה בבית גורמת לי חוסר נוחות. אני עוף שאוהב להיות מחוץ לכלוב הזהב".
עליזה בלוך התקשרה לברך אותך על בחירתך לח"כ?
"בהחלט, היא התקשרה וביקשה שאשתמש בכוחותיי בכנסת כדי לסייע לעיר. יש לנו חלום להקים כאן בית חולים, ואני מקווה שנצליח לקדם את זה ביחד".
איזו עצת זהב אתה מצידך היית נותן לה?
"שכדאי לה לזרוק את השעון למצולות ים, כי בתפקיד הזה אין שעות. כדאי גם לזרוק את מידת הבושה, כי הולכים לבייש אותה ולבזות אותה. חוויתי את זה על בשרי. ואולי העצה הכי טובה שאני יכול לתת לה היא הידברות, הידברות, הידברות. להקשיב לאנשים, לשמוע מהם על הבעיות שלהם. ושלא תצפה לפרגונים, זה לא הצד הכי חזק של התושבים. 'אחרי מות קדושים אמור' – הרבה פרגונים מגיעים רק אחרי הפרישה. אני מקבל עכשיו מחמאות על דברים שעשיתי בעבר, ולמען האמת אני דווקא נהנה מזה יותר, כי אני יודע שהמשפט הבא לא יהיה עוד בקשה. הפעם זו פשוט תודה – 'זוכר שעזרת לי בעבר? עכשיו אני קוטף מזה את הפירות'. זו הנחת הגדולה".
היו חברים שעזבו אותך כשירדת מכיסא ראש העיר?
"החברים שהיו לי כאן הם לא חברים לשם חברות, אלא חברים לנושאים מקצועיים. גם היום כשאני מגיע לאירועים של העירייה כולם מכבדים ומנשקים אותי. הרבה מהעובדים קיבלו ממני עזרה. הנהגתי מלגות לעובדי עירייה שרוצים ללמוד לתארים, דאגתי לפרס העובד המצטיין, לא ציערתי עובדים ולא פגעתי בהם, והם מכירים לי טובה. גם מי שלא הצביע לי, עשה זאת לא משנאה אליי, אלא מתוך חשש שהקואליציה בעיר תהיה חרדית מדי. לא השארתי אחריי שובל של אויבים ושונאים, ואני שמח שאף אחד לא ניתק איתי את הקשרים".
בדיעבד, אילו נבחרת לראשות העיר בפעם השלישית, היית מנסה מיד אחר כך לרוץ לכנסת?
"במשך שנים רבות אני לוטש עיניים לממד הארצי. ברשימת ש"ס שמו אותי תמיד במקומות לא ריאליים, כי הטענה הקבועה של אריה דרעי הייתה 'אם אתה תעזוב את בית־שמש, מי יטפל בה?'. ברגע שהפסדתי בבחירות המקומיות, הטענה הזו ירדה מהפרק, והוכשרו הלבבות להכניס אותי למקום ריאלי".
בין הפרדה להפקדה
אבוטבול (54) הוא יליד באר־שבע, נשוי לאסתר ואב לשמונה. הוא גדל במשפחה חילונית ובגיל צעיר חזר בתשובה. הציבור החרדי הכיר אותו לראשונה דווקא מתחומי התרבות והפנאי: אבוטבול היה שדרן ב"רדיו 10" הפיראטי, ושיחק בכמה סרטים שיועדו למגזר. ב־1993 הוא נבחר לראשונה למועצת העיר בית־שמש מטעם סיעת ש"ס, ושימש כסגן ראש העיר וכממלא מקומו. ב־2008 רץ לראשות העיר וזכה ב־46 אחוז מקולות הבוחרים, שהספיקו כדי לנצח את מי שכיהן עד אז בתפקיד, דניאל וקנין. במערכת הבחירות הבאה, 2013, התייצב מולו אלי כהן כנציג של התושבים הדתיים־לאומיים והחילונים. אבוטבול קיבל 51 אחוזים מהקולות, אך בעקבות חשדות לזיופים הורה בית המשפט על עריכת בחירות חוזרות. בתום מערכה סוערת ומלאת האשמות, הצליח אבוטבול לשחזר את ההישג, ופתח בכהונה שנייה.
במהלך עשר שנותיו כראש עיריית בית־שמש עלתה העיר שוב ושוב לכותרות, ולא בנסיבות חיוביות. שורה של אירועים הפכו אותה לסמל ההקצנה הדתית והדרת הנשים: שלטים שנתלו בשכונות החרדיות הורו על הפרדה מגדרית במדרכות, ונשים שלדעת התושבים לא היו לבושות בצניעות מספקת, ספגו קללות ויריקות. התקרית הזכורה ביותר אירעה ב־2011, כשתושב חרדי ירק על תלמידת כיתה ג' בעת שעשתה את דרכה מבית הספר.
את המתח ליבו גם טענות על כך שאבוטבול מזניח את האזורים החילוניים של העיר, ומפנה את המשאבים לבנייה ופיתוח בשכונות החרדיות. החיכוכים בין האוכלוסיות גרמו לרבים מהתושבים החילונים והדתיים־לאומיים לעזוב את בית־שמש, ונכון להיום למעלה מ־50 אחוזים מתושבי העיר הם חרדים, חלקם משתייכים לפלגים הקיצוניים ביותר. בניסיון למנוע את המשך המגמה הזו ביקשה מועצת העירייה ממנהל מקרקעי ישראל ומשרד השיכון כי הקצאות עתידיות לבנייה ייעשו תוך חלוקה שווה בין שלושת המגזרים – החילוני, הדתי־לאומי והחרדי. הרשויות סירבו לבקשה, בנימוק שהקצאה מגזרית מנוגדת לחוק, וכי אין מקום להתערב בכוחות השוק. עמדתן זו זכתה גם לאישורו של בית המשפט.
"בית־שמש היא מיקרוקוסמוס של מדינת ישראל", אומר אבוטבול על ההרכב האנושי של עירו. "יש כאן ימנים, שמאלים, דתיים, חילונים וחרדים מכל הסוגים, כולל קיצונים. הציבור כאן גועש, וזה אתגר לא קל לנהל עיר כזאת. מדברים הרבה על ההפרדה בין גברים לנשים, אבל אני חושב ששני הצדדים לקחו אותה קשה מדי".
נראה בעיניך הגיוני להפריד מדרכות, או לצעוק על מי שלא לבושה בהתאם לסטנדרטים המחמירים ביותר?
"מה שקרה הוא שנשים בלבוש בלתי הולם הגיעו לעשות קניות בשכונות הכי חרדיות, וזה פגע בתושבים. מדובר באוכלוסייה שמחנכת את ילדיה לצניעות, אז שמו שם שלט שמבקש להתחשב".
ולירוק על ילדה בת 7?
"עד היום לא הוגשה שום תלונה כזו במשטרה, ולא ברור אם הסיפור הזה היה או לא היה. גם אם כן, אי אפשר בגלל מקרה אחד להפוך כאן את כל האוכלוסייה למדירה. בזמנו השופט חנן מלצר כעס עליי שלא הורדתי את שלטי ההפרדה במדרכות, ואיים שיזמנו אותי אישית לבית המשפט. כל זה רק נתן תחושה שרצו להוריד את החרדים מהשלטון בעיר. עבר זמן ואף אחד לא התלונן על השלטים האלו, הם עדיין תלויים ברחוב. אני דווקא ניסיתי להסיר אותם, אבל כשהורדתי עשרה שלטים – שמו במקומם שלושים. הייתי מעדיף לא לראות אותם, אבל אני יודע שאין סיכוי שזה יקרה, חבל לחיות באשליה. יש היסחפות בכל מה שקשור לנושא המגדרי. שלטים, זה מה שעושה את ההבדל? התושבים שם הם שמרנים מאוד, ומבחינתם כשנשים מסתובבות ברחוב שלהם בלבוש לא צנוע, זה כמו שיבוא בנאדם ויעשן להם בתוך הבית. הם מצפים שיכבדו את אורחות חייהם".
והוא מקנח בבדיחה שוביניסטית: "מספרים שלבנק בבית־שמש הגיע מפקח לנושא ההפרדה. הוא רואה שיש תור לנשים ותור לגברים, ומתחיל לצעוק על מנהל הסניף. המנהל יוצא החוצה, חוזר ואומר לו: 'בדקתי את זה, התור של הנשים הוא למשיכת כספים, והתור של הגברים הוא להפקדה'".
מי שסגר חשבון עם אבוטבול בבחירות המקומיות של 2018 היו הסרוגים של בית־שמש. במשך שנים חש הציבור הזה שהעיר הולכת ומתחרדת, וכי אבוטבול מתעלם ממנו ומעדיף לטפל בצורכי המגזר החרדי בלבד. "לא הזנחתי את הדתיים־הלאומיים. הם אפילו היו איתי בקואליציה וקיבלו תיקים לטפל בהם", אומר מנגד אבוטבול. "בתקופתי נבנו עבורם מוסדות החינוך 'אורות', 'אהבת ישראל' ו'שעלי תורה', והם קיבלו את השירותים המתבקשים. יחד עם זאת, ידעתי שהם לא מעדיפים אותי כראש עיר. אף פעם לא בניתי עליהם, והתברר שצדקתי. בהרבה דברים שעשיתי לא הייתי כוס התה שלהם. מבחינתם סימלתי את הציבור החרדי, ולכן הם אף פעם לא תמכו בי פוליטית. אין לי כעס על זה".
בשטח, הדתיים והחילונים נדחקים מבית־שמש. אפשר לראות איך האזור הוותיק של העיר הולך ומתחרד. בעיניך זה תהליך חיובי, כשעיר מעורבת הופכת לחרדית נטו?
"בעיר הוותיקה ממשיכים לנסוע בשבת, אבל נכון, הרחובות שם מתחרדים. מחירי הדירות נמוכים יותר, והציבור החרדי עובר לשם. האברכים האלה לא מיליטנטים, הם יודעים לכבד את התושבים הלא־דתיים, והם לא נכנסים לאף אחד לצלחת. מצד שני, אם כוחות השוק גרמו לכך שבכסף שלך אתה יכול לקנות דירה רק באזור הישן, אי אפשר למנוע את זה ממך".
אז בסופו של דבר בית־שמש אכן תהיה חרדית לחלוטין?
צילום: מנדי הכטמן, פלאש 90
"כוחות השוק זה דבר שאין לאף אחד שליטה עליו, אי אפשר לנווט אוכלוסיות. קחי למשל את ראש־העין. בעבר זו הייתה עיירה של שומרי תורה, יוסף מלמד מ'אגודת ישראל' כיהן כראש העיר במשך שלוש קדנציות. יום אחד החליטה הממשלה לבנות שם עוד שכונות לציבור החילוני. היום גרה שם למשל מירי רגב, וגם בני גנץ. מישהו מהתושבים הוותיקים ארגן הפגנות נגד הבאת אוכלוסייה לא דתית, כמו שהפגינו כאן נגד החרדים?
"כשבונים לחילונים זה בסדר, אבל כשהמדינה בונה את רמת בית־שמש ג' לחרדים – הם זוכים לקבלת פנים 'חמה'. אנשים כאן לא מבינים שללא הבנייה של שכונות חדשות לחרדים, אי אפשר היה לשפץ את השכונות הוותיקות. רק בגלל שבניתי כאן מאסה של דירות, קיבלתי כסף לשיפוץ הזה. בזכות אותם הסכמים גם נסלל כביש 38, ומקומות שהוזנחו בעיר זכו לטיפול. אגב, אל תחשבי שכל התושבים הלא־דתיים שונאים את החרדים. יש דווקא הרבה שאוהבים אותם. כשנחתו טילים באשדוד הגיעה משם לבית־שמש ישיבת גרודנא, ותושבים פינקו אותם בעוגות ועוגיות".
שהפתיל הקצר לא יידלק
מערכת הבחירות של 2018 הייתה סוערת לא פחות מקודמותיה, והוכרעה כאמור על חודם של כמה מאות קולות. בטקס חילופי המשמרות בעיריית בית־שמש נשאו אבוטבול ובלוך נאומים, וראש העיר היוצא העניק מתנה לזו הנכנסת: אוגדן ברכונים. אלה ברכונים בנוסח עדות המזרח, ציין בחיוך, כי שם נעוריה של בלוך הוא בן־חמו, "כך שהעיר בית־שמש נשארת בידיים מרוקאיות". בנוסף העניק לה את מפתחות החנייה השמורה לראש העיר, וכן מפה עדכנית של בית־שמש.
"ביקשתי מכל אלף העובדים בעירייה לשתף פעולה עם בלוך, וקראתי למשרדי הממשלה לעזור ולסייע לבית־שמש", מספר אבוטבול. "מנכ"ל משרד הפנים, מרדכי כהן, סיפר לי שהוא אומר לאנשים לקחת ממני דוגמה איך מעבירים תפקיד בצורה מכובדת. יש לי חברים ראשי ערים שסיימו באקורדים צורמים, וחבל. אני באמת מפרגן לבלוך ומאחל לה הצלחה. נאמר 'אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו', ואני יודע כמה המקום שבו היא נמצאת עכשיו הוא קשה ומורכב. לא היה לי יום ולא לילה, ישנתי 3־4 שעות ביממה. יש בעיר הזו קהלים גדולים שלא באים פיזית לעירייה, כי הם לא מאמינים במוסדות השלטון. אז אם צריך להיפגש עם אנשי נטורי קרתא כדי לפתור להם בעיות, או להרגיע אותם שלא יעשו הפגנות, המשמעות היא שעושים לילות לבנים ומשקיעים באותם ציבורים, העיקר לשמור שהפתיל הקצר לא יידלק, שלא יהיה נזק תדמיתי לעיר.
"הייתי לאחרונה בביתה של ראש העיר לפגישה של שעתיים כדי לתת לה עצות. אנחנו בקשר די טוב עוד מהגלגול הקודם שלה, כמנהלת תיכון 'ברנקו וייס' בעיר. לא הייתה בינינו עוינות אישית במהלך הבחירות. זכותה להתמודד, ובירכתי אותה על כך. זו יד השם, שרצה שהיא תנצח. אילו היו מחליטים בשמיים שחופר הבורות יהיה ראש העיר, הוא היה מקבל את התפקיד. אז נא לא לחפור לי בנושא".
איזו מחמאה אתה יכול לתת לעליזה בלוך?
"אני רואה שהיא באה עם הרבה מרץ, ונראה שהיא משקיעה המון ומשתדלת לטפל בדברים ביסודיות. אני מקווה שהאנרגיה של ההתחלה החדשה תימשך לאורך שנים. לי אישית חשוב במיוחד כל מה שקשור לחיי הרוח בבית־שמש. אם ראש העיר תצליח להרגיע את כולם, ותהיה אווירה רוחנית טובה, והעיר לא תרד מבחינה רוחנית – אני מפרגן לה עוד קדנציה. אני משוכנע שככל שהיא תעמיק בהכרת המגזר החרדי על כל גווניו, כך יהיה לה קל יותר לתפקד".
ובינתיים היא מצליחה?
"בדרך כלל נותנים מאה ימי חסד, בעיר כמו בית־שמש צריך לתת אלף ימי חסד. אי אפשר לבחון אותה בזמן כל כך קצר, מה גם שהרבה מהדברים שרואים עכשיו הם דווקא פרי עמלי. אף אחד לא חושב שבתוך כמה חודשים קמו בניינים וגינות. עליזה בעצמה מבינה את זה ומזמינה אותי לאירועים של חנוכת מבנים. כשנפתח לאחרונה פארק גדול בעיר, היו אפילו תושבים שביקשו לקרוא לו 'זיכרון משה'. אמרתי להם שאני עוד צעיר מכדי שיקראו על שמי גינות, למרות שאצלנו, הספרדים, מקובל לקרוא לנכדים בשם הסב כשהוא עוד בחיים".
מלבד השיקולים המגזריים, מה עוד משך את הקהל להצביע לבלוך?
"ההבטחות שלה בנושא ניקיון העיר. צריך לזכור שתקציב העירייה דל מאוד, אנחנו חיים מהיד לפה. זו עיר מוחלשת, אין לנו אזורי תעשייה כמו של פתח־תקווה ורעננה, ומצד שני יש כאן לא מעט תושבים שזכאים לפטור מארנונה – נכים, אברכים ועוד. העיר נעזרת במענקי איזון של משרד הפנים, השמיכה קצרה, ואתה כראש עיר נמצא בדילמה היכן להשקיע את הכסף. ניקיון יבוא על חשבון פעילות לציבור, אין גם וגם. אני בחרתי להשקיע בנושא התרבות, במיוחד עבור הקהל החילוני, כדי שלא יעזוב את העיר. האמנתי שהציבור רוצה את זה יותר מאשר את הניקיון".
ניתוח הקלפיות מלמד שלא רק חילונים ודתיים־לאומיים הצביעו עבור בלוך; גם לא מעט חרדים העדיפו אותה על פני ראש העיר הוותיק. זאת על אף שכל מועצות גדולי התורה – של ש"ס, של אגודת ישראל, של דגל התורה ושל הפלג הירושלמי – התלכדו סביב אבוטבול. בחגיגות הניצחון של בלוך אף ניתן היה לראות מחזה שנדמה כלקוח מימות המשיח: גברים חרדים רוקדים לקראת ראש העיר הנכנסת, אישה מהמגזר הדתי־לאומי, ושרים את שמה.
"חרדים שלא נשמעים לגדולי התורה הם שוליים מבחינה כמותית. אולי הם מהציבור המודרני יותר", אומר אבוטבול. יחד עם זאת הוא מעריך שספג מכה אלקטורלית סביב האכלוס של רמת בית־שמש ג', שכונה שבה נבנו אלפי יחידות דיור עבור זוגות צעירים. "באותה תקופה התקשרו אליי אמהות וסיפרו בבכי שהילדים שלהן קורסים, כי הם עדיין לא נכנסו לדירות שקנו, ובינתיים הם צריכים לשלם גם משכנתא וגם שכירות. אמרתי להן שהפיתוח הסביבתי שם לא הושלם – אין גני משחקים וגם לא גני ילדים, ואי אפשר להיכנס לגור שם. הן התחננו בדמעות שנאפשר לרוכשים להיכנס לדירות כדי לחסוך להם הוצאות. הסכמתי, ואחר כך התושבים החדשים התהפכו עליי והתלוננו שהעירייה לא פיתחה את השכונה שלהם. יצא שגם עשיתי להם טובה וניסיתי להקל עליהם, וגם ספגתי מהם כעס והם לא הצביעו עבורי. מאז חלקם הספיקו להתקשר ולהתנצל. גם עליהם אני לא כועס, זה היה רצון השם".
המפלגה שלך, ש"ס, בחרה לא להיכנס לקואליציה העירונית. מדוע?
"ביקשתי מכל המפלגות החרדיות להצטרף לקואליציה כדי לשמר את ההישגים שלהן. ש"ס לא נכנסה, ויש על זה ויכוח. אני יודע שעליזה רוצה אותם. כששאלתי את הרב אריה דרעי על כך, הוא אמר שראש העיר לא מציעה לסיעה ארגז כלים מכובד שמתאים לשלושת המנדטים שש"ס קיבלה. אם לא עושים כלום, עדיף שזה יהיה מהאופוזיציה. אני כן מנסה לדחוף אותם לקואליציה. אני מקווה שעכשיו, אחרי הבחירות הארציות, ראש העיר מבינה את הכוח שיכול להיות לה מול משרדי הממשלה אם היא תדבר בשם כל תושבי העיר. גם לי הייתה קואליציה רחבה, 16 מתוך 19. אם עליזה תכניס את ש"ס, תהיה לה קואליציה מקיר לקיר. אני מקווה שהיא תגמור את הסאגה הזאת, זה לא לעניין ואפילו מבזה כשכולם שותפים ורק ש"ס לא".
עכשיו הוא כאמור עומד להפוך לח"כ, בזכות "הבחירות החוזרות", שהעלו את כוחה של סיעת ש"ס משמונה מנדטים לתשעה. כשאני שואלת אותו אם הופתע מהצלחתה של המפלגה, שאך לפני חודשים אחדים הסקרים פקפקו בהמשך קיומה, אבוטבול משיב: "תמיד אמרנו שהסוקרים טועים ולא מכירים את דפוסי ההצבעה. ש"ס הפתיעה בכל אחת ממערכות הבחירות, וקיבלה הרבה יותר ממה שצפו לה. בבחירות של ספטמבר 9102 היה פער של 07 אלף קולות בין התחזיות לבין המציאות. הובילו לכך כמובן ברכות הרבנים, האחדות שלהם סביבנו, וקמפיין מוצלח שהוביל השר אריה דרעי".
במה תתמקד הפעילות שלך בכנסת?
"אחרי שלושים שנה של עשייה עירונית, אני כבר מחכה להעביר את הניסיון שלי למישור הארצי. אני מכיר את הקשיים שעוברת כל עיר, ואוכל לסייע בוועדות הכנסת ובהגשת חוקים שייטיבו עם נושא הארנונה והמיסוי המקומי. אני מקווה שאתרום לא מעט".
