נדמה היה שב־9 באפריל 2019 הגיע הקיטוב בחברה הישראלית לשיא. מערכת הבחירות לכנסת ה־21 התאפיינה בהטלת רפש הדדית, בטענות על הדתה והסתה, בפסילות אישיות ובהדלפות מביכות. דווקא באותו יום התכנסה באולפן של המוזיקאי תומר בירן חבורה שביקשה להפיץ מסר ברוח שונה לחלוטין – והצליחה בכך הרבה מעבר למשוער. כשברקע מדגמי הבחירות, התיישבו מול המחשב בכירי גלגלצ, יחד עם עידן רייכל ודורון מדלי, כדי לסיים את הפרויקט שעליו עבדו במשך שנתיים. קצוות אחרונים נסגרו, והיצירה המשותפת הייתה מוכנה לשיגור.
שבועיים אחר כך, בחול המועד פסח, שודר לראשונה השיר "שבט אחים ואחיות". המבצעים: 34 זמרים וזמרות שמייצגים קולות, גוונים ודורות שונים במוזיקה הישראלית – ירדנה ארזי, מירי מסיקה, אליעד נחום, ליאור נרקיס, סטטיק ובן־אל, ברי סחרוף, סאבלימינל ועוד ועוד. בתוך זמן קצר כבר ידעה המדינה כולה ש"כאן זה בית, כאן זה לב". מילדי גן במסיבות סיום ועד למשכן הנשיא, שום טקס לא היה שלם בלי הטקסט המכונן. בחצי השנה שחלפה מאז זכה השיר גם למאות גרסאות כיסוי – באירועים משפחתיים, בסרטונים ויראליים, בעמודי הפייסבוק של גופים רשמיים, ובפארודיה של "ארץ נהדרת" שעלתה לאוויר בשבוע שעבר, בליל מועד ב' של הבחירות.

"התחלתי מארבעים אמנים, ורובם הסכימו להשתתף אפילו בלי שראו את הטקסט", מספרת נעם כהן, מפיקה ראשית בגלגלצ ומי שהופקדה על גיוס הזמרים והזמרות. "היה מרגש לראות את ההירתמות של כולם בהתנדבות מלאה, במיוחד אמנים עסוקים מאוד, שמצאו זמן להקליט ולשלוח לנו את החומר. לבקש מסטטיק ובן־אל להתפנות לזה בין כל ההופעות שלהם, זה לא דבר מובן מאליו. היו ששיתפו פעולה במהירות ובשמחה, והיו כאלו שנאלצתי לנדנד להם".
דווקא כמה מהשמות הגדולים ביותר שכהן רצתה לשלב בשיר, נשארו בחוץ. עומר אדם השיב בשלילה ("הוא אומר לא לכל פרויקט. זכותו"); אייל גולן הביע עניין אבל לא הצליח להתאים את עצמו ללוח הזמנים; ואילו ריטה, יהודה פוליקר ושלמה ארצי נקטו בגישת "אני בפנים רק אם יהיה עוד מישהו בסדר הגודל שלי" – ובסופו של דבר אף אחד מהם לא השתתף. "לא אשקר, הצטערתי על כמה מהתשובות השליליות שקיבלתי", אומרת כהן. "למשל על חסרונם של הבנאים, אביתר ואהוד, שהם בעיניי הישראליות המובהקות. אבל גם הזמרים שכן הוקלטו הם מהליגה הראשונה, וכשהשיר יצא הבנתי שהוא גדול מסך משתתפיו".
להרכיב פאזל מטורף
אם שיר נולד כמו תינוק, הפרויקט שמאחורי "שבט אחים ואחיות" משול לפעילות של מחלקת יולדות שלמה. הכול החל לפני יותר משנתיים בבית קפה ביפו, שם ישבו יחד אשת היח"צ יפעת לדר, השדרן ומבקר המוזיקה סער גמזו ומנהל גלגלצ נדב רביד, ודיברו על מצב השיח בישראל, הקיטוב והשפה הרעילה. לדר סיפרה כי היא חולמת ליצור שיר בסגנון "עם אחד עִם שיר אחד", שהיה להיט בשנות השמונים, אלא שכל הגורמים שאליהם פנתה עד כה השיבו לה בשלילה. לרביד לעומת זאת לקח בדיוק חמש שניות לומר לה כן ולהתחיל להניע את הפרויקט.
"התחנה שלנו היא אמצעי תקשורת שמהווה מדורת שבט", אומר לנו רביד. "אנחנו מנסים לפנות למאזינים בצורה רחבה ולא מפלגת, להגיע לכל השכבות והרבדים, ולא לדבר רק אל קהלים ספציפיים. מעבר לזה אנחנו רוצים להיות מקום שמייצר תוכן, כמו בפרויקט 'התשמע קולי' שיזמנו לפני כשנתיים, במחווה ללהקת 'החלונות הגבוהים'. גם הפעם הבנתי שההצעה של לדר מתאימה לערכי המותג של גלגלצ".
יסמין ישבי, עורכת המוזיקה הראשית בתחנה, אהבה גם היא את הרעיון מהרגע הראשון. "זה התחבר אצלי למחשבות שהיו לי לפני כן, לעשות משהו טוב ומועיל באמצעות המוזיקה. אמרתי לנדב שזה נשמע לי מעולה, משב רוח מרענן בשיח הישראלי", היא מספרת. יחד הם החליטו לפנות לעידן רייכל, כדי שילחין את השיר שעוד לא נכתב. "ידענו שאם הוא מתחבר לרעיון, אנחנו כבר מתחילים עם בונוס של כמה נקודות. ישבנו בחדר – נדב, נעם כהן ואני – התקשרנו לרייכל, ושמנו אותו על דיבורית. לשמחתנו הוא אמר כן, וכולנו צעקנו 'יש!'"

את מילות השיר כתב דורון מדלי – יוצר להיטים סדרתי שחתום בין השאר על "היא רק רוצה לרקוד", "אם יש גן עדן", "גולדן בוי" וכמובן "טוי" של נטע ברזילי – אבל מתברר שהוא לא היה הבחירה הראשונה. "היה נראה לנו שחיבור בין עידן רייכל לקובי אוז יעבוד היטב", מספר רביד. "קובי כתב אחלה מילים, אבל הן לא ישבו לנו בדיוק. הוא לא תפס את המהות של הפרויקט בצורה הכי טובה. למרות שהחלטנו לוותר על השיר שכתב, אוז יצא אחלה גבר. הוא אמר שישתמש במילים לצורך אחר, ורצה עדיין להיות חלק מהפרויקט שלנו".
כך עבר הכדור אל מדלי. אחרי דיאלוג יצירתי בינו לבין המלחין, הוזמן הצוות המצומצם של הפרויקט להשמעת הסקיצה בדירת הסטודיו של עידן רייכל בצפון תל־אביב. "זה היה אחרי תהליך שנמשך כמעט שנה", מספרת ישבי. "רייכל ישב אל פסנתר הכנף שבאמצע הדירה, ניגן ושר. ישבנו מסביבו, הקשבנו, ומיד הבנו שזה הולך להיות משהו גדול".
אחרי יצירת המילים והמנגינה, הגיע השלב של גיוס האמנים שיבצעו אותן. נעם כהן פנתה כאמור למיטב זמרי ישראל, והעבירה להם מסמך המסביר את מהות הפרויקט. "המטרה הייתה שכל שם שיופיע אצלנו, אנשים יגידו 'וואלה'. אני מאמין שהצלחנו", אומר רביד.
מלבד הנלהבים והמסרבים, היו גם כאלה שהיססו. מירי מסיקה הקליטה את עצמה שרה, ולאחר מכן התחרטה וביקשה שלא להיכנס לפרויקט. בסופו של מסע שכנועים התרצתה, "ובדיעבד היא שמחה מאוד על כך שהיא חלק מהשיר", אומר רביד.
אין בשיר זמר חרדי, והערבייה היחידה היא נסרין קדרי, שהתגיירה. זה לא באמת "שבט אחים ואחיות" שמייצג את כל חלקי האוכלוסייה הישראלית.
"היו מצידנו פניות לזמרים חרדים, אבל הם סירבו להופיע בקליפ ששרות בו גם נשים. לגבי המגזר הערבי – חשבנו על זמרים מסוימים, אבל הם לא היו מספיק מוכרים לקהל הרחב, ולא רצינו שיגידו 'הכנסתם אותם רק כי הם ערבים'. נסרין מוכרת גם מחוץ למגזר, והיה לנו חשוב שהיא תשתתף ותייצג את האוכלוסייה הערבית".

גם האיוש של עמדת המפיק דרש יותר מניסיון אחד. "בהתחלה פנינו לגיא מזיג", מספר רביד. "הוא התלהב מאוד, אבל היה עסוק מדי. אחרי כמה חודשים של פינג־פונג הבנו שזה לא יקרה". מי שנטל על עצמו את התפקיד היה תומר בירן. כיוצר מוזיקה לפרסומות שעובד בכל העולם גם לו יש לוח זמנים וטיסות עמוס למדי, אך מתוך אמונה בחשיבותו של הפרויקט הוא מצא עבורו את הזמן. "אגב, החיבור שלו עם חנן בן־ארי הוליד אלבום שלם", מספר רביד.
כדי לשמור על חשאיות התוצר הסופי, שגורמים כה רבים היו מעורבים בהפקתו, אף אמן לא קיבל לידיו את הטקסט המלא ולא ידע איך תיראה התוצאה. כל משתתף בשיר התבקש להקליט בית אחד ופזמון, כדי שאנשי גלגלצ "יגזרו" מהם שורה או שתיים. הזמרים והזמרות ידעו שהחלוקה למשפטים תתבצע על ידי צוות ההפקה, וכי הם עצמם לא יבחרו את הטקסט שיישמע בקולם. "המשימה שלנו הייתה בעצם להרכיב פאזל מטורף. זה נמשך כמה ימים", אומרת כהן. רביד: "בעבר בשביל פרויקט כזה הייתי צריך לכנס את כל האמנים יחד ולהקליט אותם שרים בזה אחר זה. הטכנולוגיה של היום אפשרה שכל אחד יקליט בנפרד, כשמרביתם הגיעו לצורך כך לאולפן של תומר. מתוך מאות הטייקים בנינו את השיר".
איך קבעתם מי יקבל בקליפ הסופי כל שורה?
"יש זמרים ששרו יפה מאוד שורה מסוימת, אבל לא יכולנו לשים אותם בפתיח של בית, כי הם לא מספיק מוכרים. היו גם תקלות בדרך, למשל כששכחנו להכניס מישהו מסוים והיינו צריכים להתחיל מחדש. זו הייתה משימה מורכבת, אבל בזכות הצוות שעטף את הפרויקט הזה, הכול עבר בשלום".
לצלם באמצע נתב"ג
אנשי גלגלצ מספרים כי השיר משקף את הלך הרוח שמוביל מפקד התחנה, שמעון אלקבץ – מתן במה למגוון קולות ודעות וחיזוק החיבור לשטח. המגמה הזו מתבטאת גם בפרויקטים כמו "גלי צה"ל באה אליכם" שבמסגרתו יוצאת התחנה לימי שידור ביישובים שונים ברחבי הארץ, מיזם "סיירת הפלייליסט" שמאפשר לחיילים להשפיע על רשימת השירים המושמעים בגלגלצ, שידורי חופים במהלך חודשי הקיץ ועוד.

הקליפ, שבוים על ידי ארז דן, מורכב מצילומי סלפי של המשתתפים: כל אחד מהמבצעים בחר מיקום בעל משמעות מיוחדת בעיניו. "הסיטואציה של אנשים שפשוט עומדים יחד ושרים נראתה לנו מיושנת, אז החלטנו ללכת על סלפי אישי. בהתחלה זה נשמע לאנשים מוזר, וגם זה היה אתגר הפקתי מטורף", מספרת כהן. חלק מהזמרים צילמו בעצמם, היא אומרת, ואילו אחרים נזקקו לעזרה. "אניה בוקשטיין צולמה כשהיא שרה באמצע נתב"ג, כשאנשים חולפים מסביב. גם את ירדנה ארזי הלכנו לצלם".
בסיום הקליפ מופיע נשיא המדינה ראובן ריבלין, שמקריא את מילות הפזמון. "הרעיון לבקש מהנשיא שישתתף עלה מכמה מקומות", מספר רביד. "מדלי לא התכוון, אבל השיר מהדהד קצת את 'נאום השבטים' של ריבלין. הנשיא צילם את החלק שלו בשבוע שבו התחילו ההתייעצויות עם הסיעות בעקבות הבחירות, וזמן לא רב אחרי שאשתו הלכה לעולמה. אפשר להבין שאם בשבוע כזה הוא מצא זמן, כנראה זה היה לו מאוד חשוב".
מועד ההפצה נקבע בתחילה לראש השנה תשע"ח, ואז נדחה ליום העצמאות של אותה שנה. "ירדנו גם מזה, כי היו אז הרבה פרויקטים לרגל שנת השבעים למדינה", אומר רביד. אחר כך חשבו שהשמעת הבכורה תהיה בסיום המצעד השנתי של גלגלצ בשנה שעברה, ואז שוב דחו אותה. בחול המועד פסח תשע"ט הגיע סוף־סוף הרגע. השיר שודר וזכה להצלחה מיידית. הלחן הקליט שלו, והמסרים הקונצנזואליים שהוא מעביר, חברו יחד להמנון ישראלי של ממש.
חשבתם שהשיר יגיע כל כך רחוק?
ישבי: "אני שומעת עשרות אלפי שירים בשנה, ובכל זאת עם כל סקיצה של 'שבט אחים ואחיות' הלב שלי התכווץ בהתרגשות. כולם אמרו לי 'חכי, תשמעי את הגרסה המוגמרת', והם צדקו. כשהאזנתי לה הרגשתי סיפוק גדול, וידעתי שלא הייתי משנה כלום. בדרך לשם זה נראה לפעמים כמו טלאי על טלאי, אבל לשמוע את זה מושלם, עם הנגנים והעיבוד – זה היה וואו".
רביד: "מלכתחילה הייתה לנו פנטזיה שהשיר ישתלב בטקסים של בתי הספר והגנים. חשבנו לפנות אפילו למשרד החינוך, או ליזום קריאה לאנשי חינוך דרך אחד העיתונים. בסוף זה פשוט קרה באופן טבעי. מיד כשהשיר יצא קיבלנו המון תגובות מרגשות, וצצו הרבה גרסאות חדשות. המשטרה הקליטה קליפ, הסוכנות היהודית עשתה קאבר, והשיר הזה הגיע ליהודים בכל העולם. היה מעניין לראות את זה מהצד. כשזו מוזיקה של מישהו אחר אתה לא יודע מה האמת לגבי נתוני ההאזנה, אתה לא יודע מה בגדר קידום ממומן ומה לא. כאן ידענו שההצלחה כולה אמיתית, כי לא קידמנו את השיר".
"שיערתי שהפרויקט יעורר עניין, אבל חשבתי שזה יחזיק חודש", אומרת כהן. "להפוך לחלק מהקאנון החגיגי של הגנים, זה דבר שהוא מעבר להשמעות ברדיו או לשידור הקליפ בטלוויזיה. זה סוג של 'עוזי חיטמניות'. הצלחנו להיכנס לפנתיאון, וזו גאווה גדולה".