סרטון קצר שעלה לאחרונה בטוויטר הראה נשק אוטומטי שמוטמן בתוך בית כנסת לצורך הגנה עצמית. התמונות הללו לא היו מפתיעות איש אילו צולמו ביהודה ושומרון, וגם אם המתפללים היו יהודים בצרפת או בבלגיה, אפשר היה להבין זאת. אך שיהודים־אמריקנים ייאלצו להכניס נשק לבית הכנסת כדי להגן על חייהם? עד לא מכבר, מצב כזה היה בגדר בלתי נתפס. בתום שנת תשע"ט, שבמהלכה נרצחו 12 יהודים בבתי כנסת בארה"ב, רובה שמונח לצד הסידור הוא מראה הגיוני, כמעט מתבקש.
בתחילת תשע"ט, אוקטובר 2018, רצח ניאו־נאצי אמריקני 11 יהודים במרכז הקונסרבטיבי "עץ חיים – אור לשמחה" בפיטסבורג שבפנסילבניה. שישה מתפללים נוספים נפצעו. התקרית הוגדרה כאירוע האנטישמי הקטלני ביותר בהיסטוריה של ארה"ב. בחודש אפריל אירע פיגוע על רקע דומה בבית כנסת של חב"ד בעיירה פאווי, סמוך לסן־דייגו. אישה אחת נרצחה, שלושה נפצעו. יהודי ארה"ב התעוררו למציאות שמעולם לא הכירו. במשך שנים הם ראו בטלוויזיה את התמונות ממתקפות הטרור בישראל, גינו בחריפות את הפיגועים האנטישמיים בצרפת, אך הקפידו שוב ושוב להגיד שבארה"ב הם יכולים להרגיש בטוחים לחלוטין. השנה האחרונה שינתה ב־180 מעלות את התפיסה הזו. שערי בתי הכנסת אינם פתוחים עוד לכל עובר ושב, המרכזים היהודיים כבר לא נטולי אבטחה. יהודי ארה"ב מבינים לראשונה שעליהם להתמגן ולהתחמש, ממש כמו אחיהם באירופה.
המציאות החדשה משפיעה גם על תפקודם של הרבנים מכל הזרמים. מלבד היותם מנהיגים, מורים רוחניים ואנשי ספר, כעת עליהם לשמש גם מעין קציני ביטחון בקהילותיהם. "אני יודע איפה הכפתורים הרלוונטיים נמצאים, יודע למי להתקשר ומכיר את מקומות המחסה", מספר הרב דניאל קראוס מבית הכנסת "קהילת ישורון" במנהטן, כשאני שואל אותו מה עליו לעשות אם חס וחלילה ייכנס מחבל במהלך התפילה. "אני יודע לאיפה לכוון את המתפללים המבוהלים, ויש לנו כאן כ־800 איש בכל שבת, כך שזה לא פשוט בכלל. בכל מניין ומניין יש מתנדבים מטעם הקהילה שאמורים להדריך את היציאה המבוקרת מבית הכנסת במקרים כאלה. לפני כל כמה כיסאות בבית הכנסת מונח דף הנחיות מנוילן, שכותרתו 'פרוטוקול יציאת חירום'. כתוב שם היכן דרכי המילוט וכיצד להתנהל במקרה של אירוע טרור.
לדברי הרב קראוס, כמעט בכל בתי הכנסת שביקר בהם בשנה החולפת, נעשה שימוש בגלאי מתכות ידניים או שערי בידוק. "מצער שבבית כנסת באמריקה ילדיי צריכים לעבור בידוק גופני", הוא אומר.
התרגלנו לניידת
סוכנות הידיעות היהודית־אמריקנית JTA הקדישה לפני כמה חודשים כתבת עומק לשאלה כמה עולים אמצעי האבטחה לבתי הכנסת. רב חב"דניק מאזור ניו־יורק סיפר שם כי בית הכנסת שלו נדרש להשקעה של כ־150 אלף דולר בהגנת שלומם של המתפללים – על ידי הדרכות לצוות ולקהילה, התאמת המבנה, רכישת גלאי מתכות וכדומה – וזאת בלי לקחת בחשבון התקנת מצלמות במימון חלקי של הרשויות, ותשלום שכר שבועי של 360 דולרים למאבטחים חמושים דרך חברת אבטחה. גם הרב קראוס מספר כי מימון אמצעי הביטחון המתקדמים בבתי הכנסת, ייצור נטל של ממש על קהילות רבות. "לחלק מבתי הכנסת אין יכולת כלכלית, והם נאלצים לפנות לתורמים חיצוניים. אנחנו השקענו סכומים משמעותיים כדי לדאוג שהאבטחה שלנו תהיה ברמה הגבוהה ביותר. המצב הפוליטי־ביטחוני כיום שונה משהיה לפני חמש שנים, והמשאבים שאנחנו מקדישים לנושא גדלים בעקביות. סביב זה עולות המון שאלות: האם סומכים רק על מתנדבים ועל המשטרה, או שמא שוכרים גם חברת אבטחה פרטית? יש כיום המון חברות של ישראלים – יוצאי צה"ל, מוסד או שב"כ – שמציעות שירותי אבטחה. יש גם יוזמות של אימון חברי הקהילה עצמם כדי שיהיו דרוכים וערניים יותר לסכנות, ואף ירכשו מיומנויות בסיסיות של קרב מגע ותגובה בזמן אמת".
ד"ר ג'ושוע גלייס, בעליה ומנהלה של חברת האבטחה "גלייס סקיוריטי", מספר לנו כי הוא עובד מול מאות מוסדות יהודיים ברחבי ארה"ב. "הרבה יותר בתי כנסת מעמידים היום שומר חמוש בכניסה, ובניגוד לעבר, יש פחות התנגדות לכך מצד המתפללים. אם אתה רוצה לעצור מישהו שמחזיק נשק, אתה צריך להיות חמוש בעצמך. בתי הכנסת כאן לא מבוצרים כמו באירופה, אבל הדלתות סגורות ונעולות. אפשר גם לראות עוד ועוד בתי כנסת שעורכים אימונים דרך חברות כמו שלנו. פעם היו שואלים אותנו בשביל מה צריך את האמצעים האלה, כיום השאלה אינה עולה".
גם הרב קראוס עבר אימון על ידי חברת אבטחה, כדי להיות מוכן למצב של מתקפה נגד המתפללים. "אני עובד כאן שבע שנים, אבל עד השנה לא קיבלתי הכשרה כזו", הוא אומר. לדעתו החשש הביטחוני ישפיע בעיקר על היהודים שמגיעים לתפילות רק בראש השנה וביום כיפור, לרוב בבתי כנסת פרוגרסיביים. "אין ספק שהמקרים האחרונים פגעו בתחושת הביטחון. אנחנו לא רגילים לפיגועים כמו בישראל. אנשים שפוקדים את בית הכנסת פעם או פעמיים בשנה, ישקלו מחדש אם לעשות זאת. אצלנו רוב המתפללים מגיעים בכל שבת, וחלקם אפילו מדי יום, כך שהם כבר התרגלו לראות ניידת משטרה בחוץ ושומרים בכניסה".
האם יהודי ארה"ב אינם רואים עוד את ארצם כמקום הבטוח ביותר בעולם עבורם?
"אין ספק שהמציאות החדשה גורמת לאנשים להרהר בעתידה של היהדות באמריקה כמו שלא עשו עד כה. לראשונה אנשים חושבים איך ארה"ב תיראה בהיבט הזה כשילדיהם או נכדיהם יגדלו. הם רואים מה קורה באירופה לקהילות היהודיות, ושואלים את עצמם: האם גם אנחנו בכיוון הזה?"
שינוי תודעה
דני דיין, הקונסול הכללי של ישראל בניו־יורק, הגיע לבית הכנסת בפיטסבורג מיד עם היוודע דבר הפיגוע הקשה. מאז הספיק לבקר שם שוב, ובעוד כמה שבועות הוא ישתתף באירועים הרשמיים לציון יום השנה להירצחם של 11 המתפללים. "מבחינה מנטלית, היהודים כאן עברו פאזה", אומר לנו דיין. "האירועים של תשע"ט אינם שוליים בתולדות יהדות ארה"ב".
לדבריו, גם הוא לא ציפה לראות את קווי הדמיון שהולכים ונמתחים בין מצבם הביטחוני של יהודי אירופה לבין המצב בארה"ב. "בחודש מארס 2018 הוזמנתי לאירוע לזכרה של מיריי קנול, יהודייה בת 85 שנרצחה בביתה בפריז על רקע אנטישמי. הזכירו שם את הפיגועים בטולוז וב'היפר כשר' בפריז, וציינו ש־11 יהודים נרצחו בצרפת בעשור האחרון בשל מוצאם. חשבתי לעצמי שזה נתון נורא ואיום. שנה לאחר מכן, 12 יהודים נרצחו בארה"ב בשל מוצאם.
"לצערי, אני מעריך שהיד עוד נטויה. לאחרונה הוצת בית כנסת במינסוטה, יהודים חרדים מוכים בברוקלין על בסיס שבועי כמעט, ויש דיווחים על חיתוך צמיגים בעיירה היהודית לייקווד. בפייסבוק עולים לא מעט פוסטים נוטפי אנטישמיות. קשה להתרגל לזה. יהודי ארה"ב תמיד ראו עצמם כתפוצה 'אחרת', בטוחה בעצמה. לצערי הדימוי הזה מתחיל להיסדק. זה תהליך שאנחנו לא יודעים איך הוא יתפתח. אנחנו עדיין נמצאים בתחילתו, אבל אם הוא יימשך, זה יהיה קו פרשת מים בהיסטוריה של היהודים כאן".
איך מגיבים סביבך למציאות החדשה?
"התגובה הראשונית היא מבוכה. אני לא חושב שיש כבר אסטרטגיה להתמודדות, כיוון פעולה נחוש. עם זאת, אין ירידה בהשתתפות בתפילות בבתי הכנסת, ואני לא מכיר אנשים שמצניעים את יהדותם. בניגוד לפריז או ברלין, בניו־יורק לא מסוכן ללכת עם כיפה. אבל בלי שום ספק, המבוכה היא גדולה".
אחד ממשתתפי ההלוויות בפיטסבורג היה יעקב חגואל, מ"מ יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית, הממונה מטעמה על תחום המאבק באנטישמיות. "ראיתי את ההלם בעיני האנשים", הוא מספר על רשמיו. "באחת ההלוויות לא השתמשו בהספדים במילה 'רצח', וזה הפתיע אותי: אמרו שהמנוח מת בשיבה טובה, והתעלמו מכך שהוא נרצח בפיגוע אנטישמי".
חגואל מספר כי כאשר נרצחי פיגועים בצרפת הובאו לקבורה בישראל, הלקסיקון היה שונה. "דיברו על רצח, על גדיעה של חיים, על עצם היותם יהודים. בהלוויות בפיטסבורג היו קור או הכחשה או אי הבנה של העניין. ואולי כל התשובות ביחד". בחודשים שחלפו מאז, הוא אומר, יהודי ארה"ב החלו לעבור תהליך איטי של התעוררות. "לפני שנתיים, בפורומים שלנו, היהודים האמריקנים היו מדברים רק על האנטישמיות באירופה. כעת הם לחלוטין מבינים".
בסקר השנתי של הוועד היהודי־אמריקני (AJC) לשנת 2018 אמרו 55 אחוזים מהנשאלים כי הם מרגישים פחות ביטחון אישי לעומת השנה הקודמת. לתחושה הזו יש סיבות בשטח: מספר התקריות האנטישמיות בארה"ב כמעט שבר שיאים היסטוריים. לפי הדו"ח השנתי של הליגה נגד השמצה, ב־2018 חל גידול של יותר ממאה אחוזים במספר האירועים הללו. הדו"ח תיעד 1,879 תקיפות נגד יהודים או מוסדות יהודיים, מה ש"מזכה" את 2018 במקום השלישי מאז החלה הליגה לאסוף את הנתונים, בשנות השבעים. מנתוני משטרת ניו־יורק עולה כי מספר "פשעי השנאה" בעיר, שרובם מופנים כלפי יהודים, כמעט הוכפל ב־2018. המספרים של 2019 מטרידים עוד יותר: עד חודש מאי דווחו 176 תקריות אנטישמיות – עלייה של 83 אחוזים לעומת התקופה המקבילה בשנה שעברה. המגמה, כך נראה, הולכת ומתעצמת.
מנכ"לית הליגה נגד השמצה בישראל, קרול נוריאל, מספרת כי כמה מתקפות אלימות שהיו עלולות להסתיים ברצח יהודים, נמנעו בעוד מועד. "הייתה מתקפה שסוכלה ביאנגסטאון שבאוהיו, שם צעיר נושא נשק התכוון לפגוע במרכז של הקהילה היהודית. בלאס־וגאס נעצר תומך של 'העליונות הלבנה' שהתכוון לתקוף בית כנסת וכן משרד של הארגון שלנו".
הרשויות האמריקניות, לפי נוריאל, מתייחסות לאיומים בחומרה. "באף־בי־איי אומרים שהטרור הפנימי הוא אחד האיומים הגדולים ביותר על הביטחון הלאומי בארה"ב. צריך לזכור שלצד האירועים האלימים יש גם מתקפת תעמולה מצד קבוצות ניאו־נאציות נגד בתי כנסת, דבר שבהחלט מטריד את המתפללים. יש הרבה חרדה בקהילות, ועולות שאלות טכניות על ההתארגנות. בבתי כנסת רבים מתחילים את התפילה בכך שהרב מראה איפה נמצאים פתחי המילוט והיציאה. אלה דברים שלא היו בארה"ב אי פעם. אני חושבת שהקהילה היהודית־אמריקנית עדיין בטוחה, אך משהו בביטחון הזה מתערער".
