אפילו בחברה הישראלית השסועה והמפוצלת על רקע של פוליטיקה ודת, קשה לחשוב על נושא שמעורר אמוציות סוערות כמו הוויכוח סביב מתן חיסונים. המתנגדים טוענים בלהט שהחיסונים מיותרים, מסוכנים או שניהם גם יחד; מולם ניצבת הקהילה הרפואית והמדעית, שחוזרת ומדגישה שהשיטה הזו חיונית להצלת חייהם של מיליוני בני אדם מסביב לעולם וגם בישראל.
בתשע"ט נראה שהוויכוח הגיע לשיאו. התפרצות מחודשת של מגפת החצבת, שעד לאחרונה נדמה היה שהוכחדה מארצנו, שבה והלהיטה את הרוחות. וכמו בכל ויכוח ציבורי בשנים האחרונות, זירת הקרב העיקרית הייתה הרשתות החברתיות.
בזירה הזו, בראש הכוח הנלחם בעד החיסונים, ניצב בשנים האחרונות ד"ר בן הורוביץ. עד חודש פברואר כיהן הורוביץ כמנהל המקצועי של עמותת "מִדַעַת", הפועלת לקידום בריאות הציבור בתחומי הטיפול הרפואי והרפואה המונעת. גם לאחר עזיבת תפקידו שם, הורוביץ ממשיך להיאבק נגד שמועות, הפחדות ואזהרות מופרכות.
נפתח במה שהכי מפתיע אותי בכל הנוגע לחיסונים: נדמה שככל שלאנשים יש יותר מידע – כך הם נוטים יותר לפקפק בו. אתה מסכים?
"באופן כללי יש היום יותר ספקנות בקרב הציבור. האמון במערכות ובממשל נפגע בכל התחומים, ותחום הבריאות המונעת לא יוצא דופן. מי שהיה לו ניסיון לא טוב, יפקפק בכל מידע שהמערכת מספקת. אבל אני לא חושב שההתנגדות לחיסונים נובעת רק מהמקום הזה".
אז מהיכן היא מגיעה?
"יש לה הרבה מניעים. לפעמים זה יושב על החזרה לטבע, על לקיחת הטרנד האורגני לקיצוניות. המניעים יכולים להיות גם כלכליים, כמו במקרה המפורסם של ד"ר אנדרו וייקפילד – רופא שזייף מאמר על הקשר בין אוטיזם לחיסונים. לפעמים זה גם נובע מכך שאין מידע מספיק טוב ומהימן".
והרשתות החברתיות הן כר פורה מאוד להפצת ההתנגדות לחיסונים.
"הן מעצימות את הגרעינים הקטנים האלה, ומשמשות תיבת תהודה לטענות שאינן בהכרח נכונות. אנשים מוצאים ברשת קהילה מחבקת לסיפורים שלהם, ובעיקר כשהם קוראים 'המלך הוא עירום'. יש שם גם הכרה בטענות שלהם, בלי קשר לשאלה אם הן נכונות או לא".
יש לך דוגמה?
"אני לא רוצה לחזור על טענות לא נכונות".
אז אני אתן דוגמה. נניח, אמא מספרת ברשת על טראומה אישית שלה, תינוק שאושפז אחרי שקיבל חיסון. מי שקורא את הפוסט יחזיק את הסיפור הזה בראש אחר כך, כשיתלבט אם לחסן את הילד שלו.
"כן. ראשית, חייבים להגיד שהחיסונים לא מושלמים. הכוח של מדענים ורופאים הוא באמירת האמת כולה: לחיסונים יש תופעות לוואי, הם עלולים לגרום לסיבוכים, וברור שזה מאוד מצער כשזה קורה. העניין הוא שבתקופה המודרנית ובחברה מחוסנת, אנחנו כבר לא מכירים את המחלות עצמן. למשל, איך נראה מקרה קשה של חצבת, או של טטנוס. היום החשש מתופעות הלוואי גובר על החשש מהמחלות עצמן, פשוט כי שכחנו איך הן נראות ומה הן עלולות לעשות. בסוף, הסיכון של תופעות הלוואי בטל בשישים לעומת המחלה".
אופטימיות זהירה
הורוביץ (37), נשוי ואב לשלושה, הוא בעל תואר ראשון בביוכימיה מולוקלרית, תואר שני במדעי הרפואה ותואר שלישי בביולוגיה ממכון ויצמן. "בזמן הלימודים כבר התנדבתי ב'מדעת', כתבתי וערכתי עבורם טקסטים, ואחר כך התחלתי לעבוד שם כמנהל מקצועי. במקביל, כל מה שאני כותב בענייני מדע ובנושא בריאות הציבור – זה משהו שבא ממני, לא מטעם".
הוויכוחים בנושא החיסונים, הוא אומר, אינם בגדר חידוש. "לפני חמש שנים הייתה התפרצות אלימה של פוליו, וגם היא הציתה שיח ער מאוד בנושא. הדעות שנשמעו היו בעיקר שליליות, עם מעט מדי קולות חיוביים. גם התקשורת פמפמה טענות לא נכונות נגד החיסון. על רקע הדיסאינפורמציה בתקופה ההיא קמה עמותת 'מדעת', במטרה לתת מידע אמין לציבור.
"הפעם, במקרה של החצבת, הדברים שונים. אני חושב שאנשים מבינים שיש הרבה דיסאינפורמציה. גם התקשורת הבינה את האחריות שיש לה בידיים, הרבה בזכות עבודה של 'מדעת'. היא מבינה שאי אפשר לעשות כאן 'בעד ונגד', כי היא עלולה לפגוע בבריאות הציבור. לכן השיח שונה מלפני חמש שנים".
אתה נשמע אופטימי.
"כן, אבל יש עוד לאן להתקדם".
ב־13 באוגוסט השנה נפטרה רותם אמיתי (43), אם לשלושה, מסיבוכי מחלת החצבת. אמיתי, דיילת באל־על, נדבקה בנגיף במהלך טיסה מניו־יורק. במשך חמישה חודשים הרופאים נלחמו על חייה. "חצבת היא המחלה הכי מידבקת שאנחנו מכירים", אומר הורוביץ. "אם אדם חולה היה בחדר ויצא ממנו, הנגיף נשאר באוויר במשך שעתיים נוספות. לכן אנחנו מכירים הרבה מקרי הדבקה באוטובוסים או בטיסות, כמו בסיפור המצער של הדיילת. מצד שני, החיסון לחצבת, שניתן בשתי מנות, הוא יעיל מאוד. ככל שמחסנים יותר, יהיו פחות מקרי חצבת; ברגע שמפסיקים לחסן, המחלה מרימה ראש. אני לא רוצה לדבר במונחים של אשמה, אבל כן – אם מחסנים פחות, שיעור ההידבקות במחלה עולה".
מה אפשר לעשות, כמדינה או כחברה, כדי להעלות את שיעורי ההתחסנות?
"משרד הבריאות צריך לעשות יותר בתחום המידע. רק לאחרונה המשרד הוציא אזהרה ליוצאים לאומן וקרא להם להתחסן נגד חצבת, כי באוקראינה זו ממש מגפה. כבר בקיץ שעבר התרעתי שאנשים לא מודעים לסכנה – אבל אז לא נעשה כלום, ובאמת אחרי שכל הישראלים חזרו מאומן, היה גל של חצבת בארץ. אבל זה לא רק המידע, אלו גם התשתיות. תחנות טיפת חלב בארץ על סף קריסה, בגלל מחסור בכוח אדם ובמשאבים. אדם שרוצה להתחסן, לפעמים אין לו איך. גם החברה יכולה להיות יותר מודעת ולגלות יותר אחריות. למשל, לא להעביר הודעות לא מבוססות בוואטסאפ. גם התקשורת צריכה להיות אחראית יותר – להתייעץ למשל עם מומחים, ולא חסרים כאלה.
"תמיד יהיו מתנגדים, אבל יש המון אנשים שמתלבטים, הורים שפשוט רוצים לעשות את מה שהכי טוב לילדים שלהם. כדי לגרום להם להתחסן, צריך להפוך את ההתנגדות לחיסונים למעשה אקטיבי. היום הורים שמתלבטים או לא רוצים לחסן את הילדים, פשוט לא מגיעים לטיפות החלב. כלומר, הם פסיביים. בארצות הברית אומרים: אתם לא רוצים לחסן? בסדר, אבל עדיין תצטרכו להגיע למרפאה, לדבר עם רופא, לקבל את כל המידע, ואז להחליט. אם עדיין תסרבו, תצטרכו לחתום על מסמך כלשהו. זו שיטה שגרמה להמון מתלבטים לחסן".
אבל עדיין תידרש איזו סנקציה כדי להביא את האנשים לקופת החולים.
"אין ספק, יהיה גם מקל. המדינה לא יכולה להכריח, אבל כן תצטרך להפעיל סנקציה כלשהי".
"שמעתי דברים משוגעים"
בספטמבר 2018 יצאה לדרך "מחוסגן", יוזמה פרטית של רופאים, גננות והורים, שמטרתה יצירת גני ילדים "מחוסנים" לחלוטין: ילד שלא חוסן בהתאם לגילו, לא יכול להירשם לגן. הורוביץ אמביוולנטי לגבי היוזמה. "אני חושב שתפקידה של המדינה ליזום ולבצע, ולא להשאיר את זה בידי האזרחים. כהורה אני שמח שהבת שלי נמצאת בגן שכולם בו מחוסנים, זה מרגיע, אבל אני חושש שזה עלול לגרום לשני דברים. הראשון הוא לעומתיות: אני לא רוצה להביא למצב שבו המתלבטים ירגישו 'עליהום' מצד החברה, ויחברו דווקא לאלו שמזינים אותם במידע לא נכון. דבר שני, גם אם אני לא מסכים עם ההורים, למה הילד צריך להיענש ולא ללכת לגן בגלל החלטה שהם קיבלו? הוא בסך הכול ילד".
מה הטענה הכי מופרכת ששמעת ממתנגדי חיסונים?
"שמעתי דברים די משוגעים, אבל כאמור אני מעדיף לא לחזור על הטענות שלהם. אני כן רוצה להגיד שלפעמים אנחנו מחברים שני אירועים סמוכים שאין שום קשר ביניהם, ורואים בהם סיבה ותוצאה. אנחנו גם נוטים להיות מושפעים מסיפורים ששמענו בסביבה – מהשכנה, מחבר, מבן דוד – ואז ליצור הקשרים לא נכונים".
הכול הגיוני, ובכל זאת אני זוכרת את עצמי כאמא צעירה, יושבת בטיפת חלב עם תינוקת בת חודשיים, ושואלת את עצמי: היא באמת צריכה בגיל כזה לקבל בבת אחת חיסון לחמש מחלות שונות?
"העובדה שיש הרבה חיסונים היא חיובית: זה אומר שאנחנו יכולים להתגונן מפני הרבה מחלות. לפני עשר או 15 שנה לא היה חיסון לנגיף הרוטה, ובמחלקות הילדים היו 'חדרי רוטה'. ילדים שלשלו עד שכמעט מתו. היום, בזכות החיסון, אנחנו לא רואים דברים כאלה. וזה בדיוק מה שהציבור לא מבין עד הסוף: הגוף שלנו, וגם של תינוקות, נחשף לכל כך הרבה גורמי מחלות, פתוגנים, שמה שאנחנו מקבלים מהחיסונים זו טיפה בים. גם חמשת הנגיפים שדיברת עליהם, חלקם מומתים. זה סתם חלבון, אימון 'על יבש', כדי שאם יגיע הנגיף האמיתי הגוף כבר ידע להילחם".
באופן אישי, היו לך אי פעם ספקות לגבי חיסונים כאלו ואחרים?
"אני רוצה להאמין שאני כמדען לא מאבד את החשיבה הביקורתית שלי. אני קורא על המחלות, רוצה להבין מה הן יכולות לגרום, ולמה צריך חיסון. זה נכון אגב לגבי כל התערבות רפואית. ואם אני לא מבין – אני הולך לשאול ולברר".
אם יש מסר אחד שאתה יכול להעביר למתנגדי החיסונים, מה הוא יהיה?
"אנשים שמשוכנעים בצדקת דרכם, אני לא אוכל לגרום להם לחשוב אחרת. אבל אלה שמתלבטים, או רוצים לדעת יותר – יש אנשים ב'מדעת' שישמחו לענות להם בהמון סבלנות והמון אמפתיה, ובלי שיפוטיות. יש תשובות לכל השאלות. רק לא לחפש אותן באינטרנט, שם יש המון שטויות".
אם כבר אינטרנט, הצלחת פעם לשכנע מישהו בוויכוח בטוויטר שהוא טועה?
"אני לא יודע אם שכנעתי בוויכוח, אבל אני יודע שיש אנשים שבאו אליי ואמרו: בזכותך חיסנתי. ויש כאלו שמודים לי ואומרים שבזכותי הם רגועים יותר. אני מקווה שעל כל אדם שכתב לי או אמר לי משהו נגד חיסונים, יש כאלו שקראו אותי, וזה גרם להם לחשוב או ללכת להתייעץ עם רופא". 0* ו >
