הטמפרטורה היא 46.7 מעלות באזור המוצל מחוץ לאצטדיון הכדורגל אל־ג‘נוב שנחנך לאחרונה בקטאר, והמומחה למיזוג אוויר סעוד גהני מציין שהאוויר גורם לו להרגיש “כאילו אלוהים כיוון מייבש שיער ענק“ על קטאר. אך בתוך האצטדיון הפתוח מנשבת רוח קרירה. מתחת כל אחד מ־40 אלף המושבים, סורגים קטנים שמעוצבים בדגמים ערביים פולטים אוויר קר בגובה הקרסוליים. ומכיוון שאוויר קר שוקע, גליו גולשים ברכות מטה אל מדשאת המגרש. פתחי אוויר בגודל כדורגל פולטים אוויר קר נוסף על המגרש עצמו.
גהני, פרופסור להנדסה באוניברסיטת קטאר, תכנן את המערכת באל־ג‘נוב, אחד משמונה מגרשים שקטאר הקטנטנה אך העשירה צריכה להכין לקראת גביע העולם בכדורגל בשנת 2022. התובנה החיונית שלו הייתה שעליו לקרר בני אדם בלבד, ולא את החללים העליונים של האצטדיון – מבנה חינני שעיצבה האדריכלית הנודעת זהא חדיד, בהשראת סירות ה“דאו“ המסורתיות. “אני לא צריך לקרר את הציפורים“, אומר גהני.
קטאר, היצואנית המובילה בעולם של גז טבעי, תוכל אולי לקרר את האצטדיונים שלה, אך היא לא יכולה לקרר את המדינה כולה. החשש שמאות אלפי אוהדי הכדורגל עלולים להתעלף או אפילו למות בעודם עוברים בין אצטדיונים, רכבות ומלונות בחום הקיץ הבלתי סלחני הוביל להחלטה לעכב את המונדיאל בחמישה חודשים. כעת הוא מתוכנן לחודש נובמבר, שהחום בו קל יותר.
השינוי בתאריך המונדיאל הוא תסמין של בעיה גדולה יותר: שינוי האקלים. קטאר היא כבר אחד המקומות החמים ביותר בכדור הארץ. הטמפרטורה הממוצעת בה עלתה ביותר משתי מעלות צלזיוס לעומת התקופה הטרום־תעשייתית. שתי מעלות הן הגבול הבינלאומי שאליו מקווים לתחום את נזקי ההתחממות הגלובלית. בוועידת האקלים בפריז 2015 נאמר שעדיף לשמור על טמפרטורות “הרבה מתחת“ לגבול הזה, אידיאלית לא יותר מ־1.5 מעלות של התחממות לעומת הרמה הקדם־תעשייתית.
באליפות העולם באתלטיקה בדוחה פתיחת מרתון הנשים נדחתה לשעה חצות, אולם הטמפרטורות נעו סביב 32.2 מעלות. בתחנות מים חילקו ספוגים טבולים במים קרים כקרח, אבל 28 מ־68 המתחרות לא הצליחו לסיים את המרוץ. חלקן עזבו בכיסאות גלגלים
בשלושת העשורים האחרונים הואצה עליית הטמפרטורה בקטאר. הסיבות לכך ככל הנראה נובעות מהאופי הלא אחיד של שינוי אקלים, וכן מגל בנייה מקומי שמשפיע על תנאי האקלים סביב דוחה, עיר הבירה. הטמפרטורות עולות גם מכיוון שקטאר, מדינה קטנה, נמשכת מערב הסעודית אל לב המים המתחממים במהירות של המפרץ הפרסי. בגל חום ביולי 2010 הטמפרטורה הגיעה לשיא של 50.4 מעלות צלזיוס.
“קטאר היא אחד האזורים שההתחממות בהם היא מהמהירות בעולם, לפחות מחוץ לאזור הקוטב הצפוני“, אומר זיק האוספטר, חוקר נתוני אקלים ב“ברקלי ארת‘“, קבוצת ניתוח אקלים עצמאית ללא כוונת רווח. “השינוי שם יכול לעזור לנו להבין למה שאר העולם יכול לצפות אם לא ננקוט צעדים להפחתת פליטת גזי החממה שלנו“.
רוצה לחיות בחום
בעוד שינוי האקלים גורם לסבל במקומות העניים בעולם, מסומליה וסוריה עד לגוואטמלה ובנגלדש, במקומות עשירים כמו ארצות הברית, אירופה וקטאר ההתחממות היא בעיה הנדסית, לא קיומית. אפשר לטפל בה עם הרבה כסף ומעט טכנולוגיה.
כדי לשרוד את חום הקיץ, קטאר ממזגת לא רק את אצטדיוני הכדורגל שלה, אלא גם את המרחב הציבורי – את השווקים, את המדרכות ואפילו את הקניונים הפתוחים – כך שאנשים יוכלו לצאת לקניות כשרוח קרירה נושבת בעורפם. “אם תכבו את המזגנים זה יהיה בלתי נסבל. לא תוכלו לתפקד ביעילות“, אומר יוסף אל־חור, מייסד ארגון המפרץ למחקר ופיתוח.
עם זאת, מיזוג אוויר חיצוני הוא חלק ממעגל קסמים. פליטת פחמן תורמת להתחממות כדור הארץ, מה שיוצר צורך במיזוג אוויר, שדורש שרפת דלקים הפולטת עוד פחמן דו־חמצני. בקטאר, כושר הקירור הכולל צפוי כמעט להכפיל את עצמו משנת 2016 עד 2030. מזג האוויר צפוי להתחמם עוד יותר. לדברי מוחמד איוב, מנהל מחקר בכיר במכון לחקר הסביבה והאנרגיה בקטאר, אם ההתחממות הגלובלית הממוצעת תגיע ל־2 מעלות מעל הרמה הקדם־תעשייתית, הטמפרטורות בקטאר יקפצו. באזורים העירוניים ההולכים וגדלים במהירות ברחבי המזרח התיכון, יש המנבאים שערים עלולות להפוך לבלתי ניתנות לאכלוס.
“אנחנו מדברים על עלייה של 4 עד 6 מעלות באזור שכבר נתון לטמפרטורות גבוהות“, אומר איוב. “לכן, השאלה שאנחנו מתמודדים איתה כרגע היא כיצד זה משפיע על הבריאות והפרודוקטיביות של האוכלוסייה“.
הסכנה חריפה במיוחד בקטאר בגלל הלחות במפרץ הפרסי. גוף האדם מתקרר כשהזיעה שלו מתאדה, אך כאשר הלחות גבוהה מאוד האידוי מאט או נעצר לחלוטין. לדברי יוס לליוולד, כימאי אטמוספירה במכון מקס פלאנק לכימיה בגרמניה, המתמחה במזרח התיכון, “אם חם ולח והלחות היחסית קרובה למאה אחוז, אדם יכול למות מהחום שהגוף שלו עצמו מייצר“.
האיום נעשה ברור מאוד בסוף ספטמבר, כאשר דוחה אירחה את אליפות העולם באתלטיקה לשנת 2019. זמן פתיחתו של מרתון הנשים נדחה לשעה חצות ב־28 בספטמבר. בתחנות מים חילקו ספוגים טבולים במים קרים כקרח. מגישי עזרה ראשונה עלו על מספר המתמודדים. אולם הטמפרטורות נעו סביב 32.2 מעלות, ו־28 מ־68 המתחרות לא הצליחו לסיים את המרוץ. חלקן עזבו בכיסאות גלגלים.
ב"סוק ואקיף" המשוחזר, מבוך של חנויות, מסעדות ומלונות קטנים, יחידות מיזוג אוויר פולטות רוח קרה לעבר לקוחות בתי הקפה. הן הדבר היחיד שמאפשר ארוחות בחוץ במקום שהטמפרטורות הנמוכות בו, בליל קיץ, לא יורדות מתחת ל־30 מעלות
עובדים נמצאים בסיכון מיוחד. כתבה של הטלוויזיה הגרמנית טענה כי בשנים האחרונות היו שמועות על מאות מקרי מוות בקרב עובדים זרים בקטאר, מה שהביא למגבלות חדשות על העבודה בחוץ. במאמר שפורסם ביולי בכתב העת “קרדיולוגיה“ נמסר כי 200 מתוך 571 בעיות לב קטלניות בקרב מהגרים נפאלים העובדים במדינה נגרמו כתוצאה ממכות חום שאפשר היה להימנע מהן.
חיל האוויר האמריקני מכנה ימים חמים מאוד “ימי דגל שחור“, ומגביל את חשיפת הכוחות המוצבים בבסיס האוויר אל־אודייד במדינה. אנשי צוות מסיירים או מתחזקים מטוסים במשך 20 דקות, ואז נחים 40 דקות. הם שותים שני בקבוקי מים בשעה. העובדים בכיבוי אש או בתיקון מטוסים עשויים לעבוד 10 דקות בלבד בכל פעם, ואחריהן לקבל 50 דקות מנוחה.
בתחילת יולי הזהיר פיקוד ההגנה האזרחית של קטאר מפני עבודה בחוץ בין השעה 10:00 בוקר ל־15:00 אחר הצהריים, וכן מפני השארת בלוני גז בשמש, הדלקת מחממי מים, מילוי מכלי דלק או צמיגי מכוניות עד הקצה, או הפעלת מזגן ללא צורך. האזהרה אף דחקה בתושבים לשתות הרבה נוזלים – ולהיזהר מנחשים ועקרבים.
עניין של הישרדות
נכון לעכשיו, ניהול שינוי האקלים במקום כמו קטאר, שסיסמתו למונדיאל היא “צפו למדהים“, הוא בעיקר עניין של כסף. ובקטאר יש המון כסף. קרן העושר הריבונית שלה שווה כ־320 מיליארד דולר. בין הנכסים שהיא משקיעה בהם כלולים חנות הכלבו “הרודס“, מתחם המגדלים “רציף הקנרית“ (Canary Wharf) הענק בלונדון, מועדון הכדורגל של פריז סן ז‘רמן, מתחם עסקים ומגורים בוושינגטון הבירה ו־10 אחוזים מבניין האמפייר סטייט.
קטאר ניצלה את עושרה ביעילות רבה בבית: 11 זוכי פרס האדריכלות היוקרתי פריצקר הקימו בה גורדי שחקים ואצטדיונים מרהיבים. התוצאה היא שילוב מוזר של ארכיטקטורה אוונגרדית, הון נפט, שמרנות אסלאמית, קניונים ושינוי אקלים, שהאמנית הקטארית־אמריקנית סופיה אל־מריה כינתה “עתידנות המפרץ“. “עם התמוטטות הסביבה בכל העולם בקרוב, הדרך היחידה לשרוד תהיה לחיות רק בפנים. המפרץ הוא נבואה של העתיד לבוא“, אמרה בריאיון ל“דייזד דיגיטל“, מגזין אופנה ותרבות.
עד היום שימרה קטאר את חיי הרחוב שלה באמצעות הרחבה עצומה של מערכת מיזוג האוויר החיצוני. ב“סוק ואקיף“ המשוחזר, מבוך של חנויות, מסעדות ומלונות קטנים, יחידות מיזוג אוויר שגובהן מטר פולטות רוח קרה לעבר לקוחות בתי הקפה. בעלות שנעה בין 80 ל־250 דולר ליחידה, תלוי באיכות, המכונות הללו הן הדבר היחיד שמאפשר ארוחות בחוץ במקום שהטמפרטורות הנמוכות בו, בליל קיץ, לא יורדות מתחת ל־30 מעלות.
לאחרונה פתחה חנות הכול־בו הצרפתית “גאלרי לפאייט“ סניף בקניון בקטאר הכולל פתחי מיזוג אוויר מסוגננים המופנים למסלולי ההליכה המרוצפים והרחבים שבחוץ. לכל אחד מהפתחים, בגודל שבין 30 ס“מ לשני מטרים, יש עיצוב מיוחד. רבים מהם עוטפים את הקירות החיצוניים של המבנים במתחם, ומקררים את הלקוחות בעת שהם עוברים מחלון לחלון ובוחנים את האופנה העילית. בשעות החום הרחוב כמעט שומם, אך בשעה 17:00 אנשים יוצאים החוצה ומתחילים להתיישב מחוץ למקומות כמו קפה פושקין.
אחר צהריים אחד לאחרונה, כשהטמפרטורה ירדה ל־43.3 מעלות, עאידה עדי בזיאק, מעצבת פנים, חלקה קפה קר עם חברה. זה עתה סיימו את עבודתן, והתיישבו מעל סורג קירור ליד שולחן מחוץ לקפה ג‘ו. “הייתי אומרת שזה בזבזני“, אומרת עדי בזיאק. “אני יודעת איך זה משפיע לרעה על הסביבה“. אבל המיזוג מאפשר להן ליהנות מהמרחב הציבורי בקיץ. “אנחנו יכולות לשבת בחוץ באזור ממוזג ולפטפט“.
אפילו הקבוצה הקטנה של פעילי אקלים בקטאר מבינה את העניין. כשנשאל על המזגנים החיצוניים אמר נישאד שאפי, מנכ“ל תנועת צעירי האקלים הערבית בקטאר, “זאת הישרדות. חם מדי. זו המציאות“.
קטאר כבר זכתה בתואר הפולטת הגדולה ביותר של גזי חממה לנפש, לפי הבנק העולמי – כמעט פי שלושה מארצות הברית וכמעט פי שישה מסין. קטארים רבים מאמינים שחישובי הבנק העולמי מוטעים. הייצוא העצום של גז טבעי נוזלי מקטאר משמש לקוחות מרוחקים בכל רחבי העולם, אך המתודולוגיה של הבנק משייכת לקטאר את פליטות הפחמן שלו, ולא את לקוחותיה.
גם כך, קטאר פולטת הרבה גזי חממה. כ־60 אחוזים מהחשמל במדינה משמש לקירור. לעומת זאת, פחות מ־15 אחוזים מהביקוש לחשמל בארה“ב ופחות מעשרה אחוזים בסין או הודו משמשים למזג אוויר. טמפרטורות גבוהות יותר בשילוב אוכלוסייה גדלה משמעם ביקוש גדול יותר של אנרגיה, בעיקר דלקים מאובנים. בעוד שמספר הקטארים הילידים הוא כ־300 אלף, מספר העובדים הזרים במדינה גדל במיליון בעשור האחרון, והגדיל את האוכלוסייה ל־2.7 מיליון.
יכולת הפקת הגז הטבעי בקטאר גדלה מהר יותר מקצב צמיחת ההספק של האנרגיה הסולארית בה – ובמחירים נמוכים. חוות החלב החדשה במדינה, מועמדת טבעית לאנרגיה סולארית, משתמשת ב־35 מגוואט מרשת החשמל המופעלת בגז טבעי כדי לקרר את הפרות, כך שיוכלו לשרוד את החום. יתרה מזאת, תוכניות האנרגיה הסולארית יתגמדו בעקבות תוכניות הממשלה להרחיב את ייצור הגז הטבעי ב־43 אחוזים עד 2024, כאשר 60 מכליות חדשות צפויות להצטרף לצי התובלה הנוכחי של המדינה.
לילה וחמסין
מדענים מתחבטים בשאלה מדוע המדינה המדברית הקטנה הזו ובירתה חוו שיעורי התחממות כה יוצאי דופן בחמש השנים האחרונות. עבדולה אל־מנאי, מנהל מחלקת המטאורולוגיה בקטאר, טוען כי ההתחממות המהירה של דוחה נגרמת ברובה מעיור ומ“אפקט אי החום העירוני“, שבו המשטחים החשוכים של הרחובות והגגות סופגים קרינת שמש. לפי הנתונים שסיפק בדוא“ל, הטמפרטורות בעיר דוחה עלו ב־2.8 מעלות צלזיוס מאז 1962. מִנהל האוקיינוסים והאטמוספירה הלאומי ונאס“א, שתי סוכנויות אמריקניות, מעידים על נתונים נמוכים יותר: התחממות של 1.9 מעלות בקצת יותר מחמישים שנה, לאחר התאמה שנועדה לקחת בחשבון את העיור הגובר.
לדברי מנאי, מומחים בינלאומיים מסתמכים בכבדות רבה מדי על קריאות הטמפרטורה בשדה התעופה בדוחה, שלדבריו מושפע מההתחממות העירונית. המדען סבור כי רשומות הטמפרטורה של שדה התעופה בדוחה הן המקיפות ביותר במדינה, אך תחנות ניטור אחרות ברחבי הארץ מראות התחממות פחותה. “אף שיש עלייה בטמפרטורות, היא פחותה בהרבה מזו שבמדינות תעשייתיות אחרות“, הוא טוען.
אי חום עירוני אכן עלול לגרום לעליית הטמפרטורות. מחקרים מראים כי דוחה מתחממת מהר יותר בלילה, סימן בולט להתחממות שנובעת מעיור. אולם יש גם עדויות לכך שדוחה מתחממת גם בגלל שינוי האקלים. מחקרים מראים כי הטמפרטורות שלה מסונכרנות עם מקומות אחרים במזרח התיכון ובמפרץ הפרסי, כולל אזורים שאינם עירוניים. רבות מהמדינות באזור חוו עליית טמפרטורה בין 1997 ל־1999, במהלך תופעת “אל ניניו“, התחממות תקופתית המתחילה באוקיינוס השקט ומשפיעה על כדור הארץ כולו. 1998 הייתה אז השנה החמה ביותר שנרשמה אי פעם. אבל הטמפרטורות לא ירדו מאז, מה שמרמז לשינוי אקלים ולא להתחממות עירונית מוגבלת.
חצי האי קטאר חשוף גם לים המתחמם. מחקר שנערך לאחרונה, למשל, מצא כי בין 1982 ל־2015, טמפרטורת פני הים ברחבי המפרץ הפרסי הרדוד ומפרץ עומאן זינקה בכמעלה אחת, הרבה מעל לממוצע הגלובלי. בחודש יולי טמפרטורת פני הים הממוצעת מגיעה ל־32.4 מעלות.
לליוולד, הכימאי הגרמני, אומר שקטאר כלואה כנראה בלולאת משוב. אף שאין כמעט עננים או גשמים בקטאר, עליית טמפרטורת המים במפרץ הפרסי מביאה ללחות אטמוספירית גבוהה יותר בחודשים מסוימים. המשמעות היא שיש יותר אדי מים באוויר, והאדים הם גז חממה שתורם להתחממות רבה עוד יותר. “האזורים האלה מתחממים מהר יותר משאר העולם, ובערים מסוימות נוספות לכך השפעות העיור והזיהום העירוני“.
מתחת לכל אחד מ־40 אלף המושבים באצטדיון אל־ג'נוב, סורגים קטנים שמעוצבים בדגמים ערביים פולטים אוויר קר בגובה הקרסוליים. פתחי אוויר בגודל כדורגל פולטים אוויר קר נוסף על המגרש עצמו
איוב, מנהל מחקרי האקלים, חושש כי גם אירועי מזג אוויר קיצוניים כמו סופות אבק או סופות גשם עלולים להיות קשורים לשינוי האקלים. ב־20 באוקטובר בשנה שעברה, משקעים של 98 מילימטרים – 120 אחוז מהממוצע השנתי ופי 25 מהממוצע לחודש אוקטובר – ירדו בארבע שעות בלבד. הסערה הפתאומית הציפה בתים וכבישים. “זה יוצא דופן“, הסביר איוב. “השאלה היא: האם זה חלק ממגמה?“
במזרח התיכון עולה החשש כי שילוב החום והלחות יעלה יום אחד על יכולתם של בני אדם לסבול את השהות בחוץ. בתנאים כאלו מיזוג אוויר כבר לא יהיה עניין של נוחות; הוא יהיה חיוני להישרדות.
“לעתים קרובות אני נשאל: האם אנו יכולים לשנות את כל מה שקורה באקלים?“, כתב מנאי. “ואני שואל: האם אתם יכולים לכבות את המזגן והקירור שלכם ולהפסיק להשתמש במכוניות? אף אחד לא יגיד כן“.
מנאי ממליץ “להסתגל לנורמה החדשה“, משפט הנושא משמעות כפולה. במובן מסוים זו כניעה, הכרה בכך שאין הרבה מה לעשות לגבי הכמות העצומה של פחמן באטמוספירה. עם זאת, הפירוש הוא גם שבאזורים עירוניים מסוימים, ייתכן שאפשר להשליט טמפרטורות מתונות.
באוגוסט, מעל שטח של כ־200 מ“ר סמוך למתחם השוק, סללה רשות העבודות הציבוריות בקטאר שכבות של חומר כחול בוהק שעיצבה חברה יפנית. בניגוד לאספלט, החומר משקף חלק גדול מקרינת השמש. הטמפרטורה המקומית ירדה בשבע מעלות.
במרחק הליכה קצר משם מפקחת קרן קטאר – ארגון פרוגרסיבי שהוקם על ידי השייח‘ה מוזא בנת נאסר אל־מסנד, אמו של האמיר הנוכחי – על מתחם עירוני מתוכנן בחוכמה המכונה “משיירב“. מסלולי ההליכה והרחובות באזור הפיתוח מכוונים צפונה, כדי לנצל את הבריזה שמגיעה משם. עמודים גליליים ינשפו אוויר קריר אל חצר פתוחה ובה מזרקות מים וסככת צל, שאפשר לסגור לחלוטין בימים סוערים. הפיתוח ישתמש ב־6,400 לוחות סולאריים, שייצרו ארבעה אחוזים מהאנרגיה שהוא יצרוך.
הור, איש הסביבה שעומד בראש ארגון המפרץ למחקר ופיתוח, מפתח תקני איכות לבנייה באזור, שהוא מקווה שיובילו לשינוי מרחיק לכת. כמה מגורדי השחקים המוקדמים – כמו מגדלי הדקל בגובה כ־250 מטרים – השתמשו בזכוכית לחיפוי, מה שמאפשר ליותר חום לחדור פנימה. התקנות החדשות מגבילות זכוכית ללא יותר מ־40 אחוז מחזיתו של בניין, מסביר חסן סולטאן, חבר בסניף קטאר של החברה האמריקנית למהנדסי חימום, קירור ומיזוג אוויר. “כששני שליש מהחשמל שלך הולכים למיזוג אוויר“, אומר הור, “אם לא תטפל בחלק הזה כל הקיצוצים האחרים שלך יהיו בעלי השפעה מינורית“.
איך יהיה לנו קר
בסוף השנה שעברה הודיעה הממשלה כי המונדיאל יהיה “ללא פליטות פחמן“. המשמעות היא שעל כל קילומטר של טיסה, על כל קילומטר של נסיעה, על כל לבנה שמיוצרת במפעל ועל כל מזגן שפעל שעות נוספות, צריך להיות קיזוז שווה בפליטות גזי החממה.
ממשלת קטאר אומרת שפליטת הפחמן תהיה קטנה יותר מזו שבמקומות אחרים שגביע העולם בכדורגל התארח בהם, מכיוון שהאצטדיונים שם היו רחוקים זה מזה או אפילו פזורים במדינות שונות. המרחק בין האצטדיונים בקטאר לעולם אינו עולה על 23 קילומטרים, והקרובים ביותר סמוכים זה לזה עד 3 ק“מ. חמישה משמונת האצטדיונים יחוברו לקווי רכבת קלה חדשים, שעודם בבנייה. גם המרחקים הקצרים וגם הרכבת יוכלו לקצץ את נסיעות הצופים, שגרמו לכ־57 אחוזים מפליטות הפחמן במהלך המונדיאל ברוסיה.
שאפי, פעיל האקלים ומהנדס הסביבה שהגיע מהודו, אומר שהממשלה לא מעריכה נכון את עלויות המונדיאל, מה שמקל על הפיכתו לנטול פחמן. פריטי תשתית גדולים רבים אינם נחשבים לקשורים למונדיאל אלא לחלק מתוכנית הבנייה הקיימת לקראת 2030 במדינה. תוכנית הבנייה הזו כוללת הקדשת כ־200 מיליארד דולר לרכבת עירונית, לשדה תעופה חדש ולכבישים.
הוועדה העליונה ליישום ומורשת, האחראית על ההכנות למונדיאל, מסרה כי התקציב שלה לפיתוח אצטדיונים ואתרי אימונים יגיע לכ־7 מיליארדי דולרים. גורם בוועדה, שאינו מורשה לדבר בשמה, אומר שהפיתוחים האחרים אינם “תוצאה ישירה של המונדיאל שיגיע לכאן“. לאחרונה חשפה הממשלה תוכנית לנטיעת מיליון עצים בקטאר. שאפי מכנה אותה “לא מציאותית“, ואומר ש“אח“מים ייטעו עשרה שתילים ואז כולם ילכו הביתה“.
עם זאת, הוועדה ממשיכה הלאה. לפי תוכניותיה, אצטדיון אחד ייבנה תוך שימוש בפסולת בניין לצורך 88 אחוז מחומריו. אחר יהיה עשוי ממכולות משלוח ומרכיבי פלדה מודולריים, כך שיתאפשר לפרק אותו בתום הטורניר ולשלוח אותו למדינה שזקוקה לאצטדיונים יותר מקטאר. אלפי מושבים יועברו גם הם לאצטדיונים אחרים. “אנחנו לא רוצים להישאר עם פילים לבנים“, אומר הגורם בוועדה. “יהיה לנו קל מאוד לבטל ולפרק“, אומר גהני, “כמו לגו“.
לדברי בודור מוחמד אל־מר, מנהל הקיימות והסביבה בוועדה העליונה, גביע העולם יכלול גם פיתוח גינון בשטח 8,600 מ“ר. אולם שיטה חשובה אחת להגיע לרמת פליטות פחמן ניטרלית היא שהוועדה העליונה תקנה זיכויים באמצעות קרן הפחמן הבינלאומית שהקים הור. לדבריו, הקרן, כמו מנגנונים דומים באירופה או בקליפורניה, תאשר מיזמי אקלים שמפחיתים את פליטת גזי החממה. ההפחתות “יימכרו“ לחברות, ארגונים או ממשלות באזור שלא הצליחו לעמוד ביעדים, וצריכות לקזז את פליטות הפחמן שלהן. ככל שהמחיר גבוה יותר, כך סביר יותר שהחברות יפעלו להפחתת הפליטות שלהן ולא ירכשו הפחתת פליטות של אחרים.
תודעת האקלים מוגבלת במידה רבה למונדיאל בלבד. בוועידת האקלים בפריז ב־2015, שמדינות רבות התנדבו בה להגדיר לעצמן יעדים ספציפיים להפחתת פליטות פחמן, קטאר נמנעה ואמרה שהיא “התברכה במשאבי נפט וגז המשמשים להתגברות על קשיי החיים בארצנו“. הממשלה הכירה בכך ש“מערכות אקולוגיות ואנושיות פגיעות להשפעה השלילית של שינוי האקלים“, אך הצהירה רק שתבקש “לאזן בין צורכי הפיתוח ובין הגנה על הסביבה“.
ועדיין, ב־9 באוקטובר “קטאר פטרוליום“ הודיעה כי תקים מתקן ללכידה ואחסון של 5 מיליון טון פחמן מפעילות הגז הטבעי של החברה עד 2025. המתקן, שבסופו של דבר יהיה מסוגל להכיל 2.1 מיליון טון בשנה, יהיה גדול יותר מכל המתקנים הדומים בעולם מלבד שניים, לפי פאבל מולחנוב, אנליסט בכיר בחברת ההשקעות ריימונד ג‘יימס.
לאורך טיילת החוף של דוחה, האקלים נראה כמו נושא דחוף. מדי שבוע מתכנסים אלפי עובדים זרים לטייל, לאכול, לשכב על הדשא ולרקוד על סירות מסורתיות. זהיר אחמד עלי אחמד, בן 48 מבנגלדש, בילה 19 שנים בעבודה מחוץ לארצו, בעיקר בחברת קירור בסעודיה. הוא מקווה למצוא עבודה בקטאר, שרוב העובדים הזרים נטולי הכישורים בה מרוויחים בין 300 ל־425 דולר בחודש. בזמן שהוא מחפש עבודה הוא גר עם חברים. ארבעה מהם חולקים איתו חדר אחד.
אחמד מודע לשינוי האקלים. בבנגלדש, שם גרים אשתו ושלושת בניו, חיכו השנה חקלאים לגשמים לפני שהתחילו ליטוע. והם חיכו. וחיכו. אבל הגשם לא הגיע. הוא מאשים את שינוי האקלים: “חילופי העונות בבית הם לא כמו שהיו“. עכשיו, בקטאר, הוא אומר שהוא מציץ כל יום בטמפרטורות בסעודיה. לדבריו, קטאר חמה הרבה יותר.
“כן, אנחנו מודאגים מאוד משינוי האקלים“, אמר גהני, מומחה הקירור, כשהשמש החלה לשקוע מחוץ לאצטדיון ח‘ליפה הבינלאומי. הוא ציין שמיזמי הבנייה משתמשים בחומרים מקומיים ובמושבים שיוצרו במדינה. “בחנו את כל הדרכים למזער את טביעת הרגל הפחמנית שלנו“.
אצטדיון אל־ג‘נוב הוא גאוותו. הוא הקים בו מבנה בגודל 30 מטר על 30 מטר, שמאחסן מים קרירים בלילה. הם מוזרמים במהלך היום לאצטדיון, ומערכות המיזוג פולטות את הקור. ברצפה יש מערכות שאיבת אוויר, כך שהציוד מקרר אוויר שכבר קורר מעט בתוך האצטדיון, ואינן שואבות כל הזמן אוויר לוהט מבחוץ. כאשר התקיים המשחק הראשון באצטדיון ב־10:45 בבוקר בחודש מאי השנה, המערכת עבדה היטב.
כעת גהני מתכנן מסלול הליכה מקורה באוויר הפתוח, כדי שהאוהדים לא יימסו מחום בדרך לחנייה או לתחנת הרכבת הקלה. מחוץ לאצטדיון ח‘ליפה, שגהני עיצב גם את מערכת הקירור שלו, הוא בחן שני אבות טיפוס: שניהם כוללים פתחי קירור, צמחים תלויים ולוחות סולאריים מעוגלים. לדבריו, עדיין צריך לעבוד על העיצוב. הלוחות הסולאריים אינם מספקים די כוח להפעלת מערכת הקירור. הצמחים נבולים. והכי גרוע, רוח חמה נושבת מהפתחים, מה שהופך את מערכת הקירור ללא יעילה. “רוח היא האויב הגדול ביותר שלנו“, הוא אומר. הוא טרוד בקירור כדור הארץ, אך לפי שעה הוא מסתפק בקירור שבילי הולכי הרגל. הוא עוד לא ויתר.
תרגום: אלחנן שפייזר
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
