* 1950, העולם הישן של מעצמות אירופה נהרס עד היסוד במלחמת העולם השנייה. בריטניה, שיצאה בשן ועין מהמלחמה, איבדה בתוך חמש שנים מסופה את רוב שטחי האימפריה, ומדינות כמו הודו וישראל זכו בהן לעצמאות. צרפת, שנכבשה בידי הנאצים, החזיקה בקושי רב את השלטון באימפריה שלה במערב אפריקה, שנמתחה מאלג׳יריה ועד חוף השנהב. גרמניה, הלב התעשייתי של אירופה, חולקה בין בעלות הברית בסוף המלחמה, והבסיס התעשייתי והתשתיות שלה נפגעו קשות. דבר דומה עלה בגורלה של יפן, שנהרסה בהפצצות אמריקניות.
שני הכוחות היחידים שנותרו חזקים כשהיו ואף יותר היו ברית המועצות וארצות הברית, ומשום שלא נותרה עוד מעצמה להתחרות איתן הן הפכו למעצמות־העל החדשות של העולם. מדוע ״מעצמות־על״ ולא רק ״מעצמות״? משום שמה שהן יחליטו לעשות יעצב את העולם כולו.
זאת הייתה תופעה חדשה. עד אז לא הייתה בהיסטוריה מעצמה שיש לה יכולת מקיפה כל כך. בסוף מלחמת השנייה הופיעה לא מעצמה אחת כזו כי אם שתיים – והן היו שונות מהותית זו מזו.
האמריקנים עמדו מהר על ההבדלים בינם ובין הסובייטים. בריה״מ הייתה היורשת של האימפריה הצארית, וממנה ירשה גם את הדחף האימפריאלי להתפשטות טריטוריאלית. בסוף מלחמת העולם השנייה הכוחות הסובייטים ניצבו בעמדות מפתח שהיו מאפשרות להן לפרוץ למערב אירופה דרך גרמניה, למפרץ הפרסי דרך הקווקז ולסין ויפן דרך מנצ׳וריה. בריה״מ גם אינה מעוניינת בהשגת שלום ושגשוג, קבעו האמריקנים, אלא בהפצת המהפכה הקומוניסטית וניצחון הפרולטריון המהפכני בכל מקום בעולם. בעוד ארה״ב היא רפובליקה דמוקרטית, שכלכלתה מכוונת להעלאת רמת החיים של תושביה, בריה״מ היא אוליגרכיה קומוניסטית, שהבסיס הכלכלי שלה מתוכנן לתמוך בכוחה הצבאי, לא בשיפור חיי אזרחיה.
העובדות האלו העמידו את ארה״ב בפני דילמה: האם לסגת מ״האי העולמי״ של אירו־אסיה ולהותיר אותו לחסדי הסובייטים, לאחר שהובסו הנאצים, או שמא לצאת למערכה חדשה: הפעלת לחץ מתמיד על בריה״מ, לא רק כדי לבלום את האיום הסובייטי אלא גם כדי להוכיח את עליונותם של עקרונות הצדק והחירות שארה"ב מבוססת עליהם.
מי שצידדו בנסיגה האמינו שגורלה של אירו־אסיה אינו נוגע ישירות לארה״ב. האמריקנים עשו די ויותר למען אומות האי העולמי בשתי מלחמות העולם, ושילמו על כך מחיר. הגיע הזמן להתכנס בחצי הכדור המערבי ולהישאר שם.
מי שהתנגדו לנסיגה טענו שארה״ב לא תשגשג ולא תשרוד אם בריה״מ תצליח לשלוט באירו־אסיה, ובמיוחד במערב אירופה, במפרץ הפרסי וביפן. עם הנכסים האסטרטגיים האלו, הסובייטים יוכלו להגיע גם לחצי הכדור המערבי, ולאתגר את ההגמוניה האמריקנית בדרום אמריקה ובמרכזה.
הארי טרומן, נשיא ארה״ב בשנים 1945־1953, קיבל את עמדת המתנגדים לנסיגה. הוא הכריע לטובת אסטרטגיה של מערכת בלימה כלפי בריה״מ. ההחלטה הזאת קבעה את אסטרטגיית־העל האמריקנית למשך חצי מאה כמעט.
עם החלטתו של טרומן נפתחה המלחמה הקרה. בעוד בריה״מ הורידה את מסך הברזל על מזרח אירופה, ובלמה מעבר חופשי של סחורות, אנשים ומידע בגבולות המדינות שתחת השפעתה, ארה״ב פעלה לאחד את המדינות החופשיות באמצעות סחר בינלאומי פתוח והגנה צבאית דרך ברית נאט״ו. העולם שלנו היום הוא במידה רבה תוצאה של ההחלטה האמריקנית לא לסגת אל מול האיום הסובייטי, אלא להגן ולהוכיח את עליונות עקרונות החופש והצדק דרך כוחו ושגשוגו של הסדר העולמי האמריקני.
הדילמה וההחלטה
מסמך ״יעדי ארה״ב ותוכניות לביטחון הלאומי״ (או בשמו הארגוני NSC 68) הוגש לנשיא טרומן ב־7 באפריל 1950. המסמך המסווג הציג את הדילמה האסטרטגית שעומדת בפני ארה״ב מול האיום הסובייטי, והמליץ על תוכניות פעולה אפשריות. היום המסמך זמין לכול ברשת, ומעניין שמופיע בו דגש ברור על מחויבות ארה״ב להנהיג את העולם, להגן על עקרונות היסוד שלה – חירות, צדק וערכו של היחיד – ולהוכיח את עליונותם דרך עוצמתה הצבאית והכלכלית. כותבי המסמך האמינו שארה״ב אינה יכולה לשגשג אם היא מפנה את גבה לעולם. כדי להבטיח את הצלחתה היא חייבת לקדם גרסה משלה של הסדר העולמי, ולהקדיש מאמץ כדי לתת משקל רב יותר לחוזים וחוקים בינלאומיים ולמסחר בינלאומי.
הנקודה האחרונה חשובה. הגלובליזציה שאנו שרויים בתוכה עד כדי כך שהיא נראית לנו טבעית היא תוצאה של החלטה פוליטית של ארה״ב: הסחר החופשי היה למעשה "נשק" נגד הסובייטים. במסמך הכותבים קוראים בפירוש לארה״ב לקדם סחר חופשי בינלאומי ככלי לבלימת הסובייטים, ולהבטחת השגשוג של המדינות החופשיות.
מה שמעלה את השאלה: מה יקרה לגלובליזציה אם ארה״ב תפסיק להתעניין בעולם?
התשתית הרעיונית
המאמר ״מקור ההתנהלות הסובייטית״ (The Source of Soviet Conduct) התפרסם בגיליון יולי 1947 של הירחון האמריקני Foreign Affairs. המחבר החתום על המאמר בשם העט ״מר איקס״ היה ג׳ורג׳ קנאן, סגן ראש השגרירות האמריקנית בבריה"מ בשנים 1944־1946. הוא הציג במאמר את הטענה שמקור ההתנהלות הסובייטית הוא ברצון הציני של הנהגת המפלגה הקומוניסטית לשמור על שלטונה בבריה״מ. כדי לשמור על שלטונה המפלגה הרסה גופים מתחרים בתוך רוסיה, וקידמה מדיניות חוץ לוחמנית כדי לשמור על האוכלוסייה הסובייטית מפוחדת ונוחה לשליטה.
לפי קנאן, הדרך היחידה להשפיע על התנהגותה של ההנהגה הקומוניסטית היא באיום בכוח אלים – צורת הכוח היחידה שהיא מבינה. ב"מאמר איקס" הניח קנאן את התשתית הרעיונית להצדקת אסטרטגיית הבלימה מול בריה״מ.
