"השמאל עשק את המאזינים והשמיע רק צד אחד"

חגי סגל: קודם כול, בוא נגדיר את זה כסוג של שיחה, ולא בדיוק ריאיון.
יעקב ברדוגו: בוודאי, לא ריאיון. אנחנו בבית קפה כרגע, רק לא הביאו לנו קפה אלא מים. אני רוצה לפתוח, חגי, ולהודות לך ראשית על ההזמנה לאירוע המדהים והמרשים הזה, ולשאול אותך שאלה ראשונה: למה בכלל כתבת את [המוסף המיוחד] "החוג לתקשורת"? אני מודה, קיבלתי אותו יום קודם, ולא עזבתי אותו עד המילה האחרונה, ובסוף אמרתי לעצמי – טוב, מה הוא אמר פה? אמרת כל כך הרבה דברים, אבל מה השורה התחתונה?

סגל: תראה, אנחנו מתווכחים על תקשורת, תסלח לי, עוד לפני שהתחלת לעצבן פה חצי מהמדינה בגלי צה"ל.
ברדוגו: אתה מתכוון שאני לא מפסיק לעצבן.

סגל: זה נושא עתיק יומין, שלא יורד מסדר היום. כל הזמן, שוב ושוב: איזו תקשורת יש לנו, למה היא שמאלנית, למה היא ימנית.
ברדוגו: אני ימני? מי אמר דברים כאלה?

סגל: יש השמצות כאלה.
ברדוגו: אל תקשיב לתקשורת.

סגל: אז פעם אחת החלטתי לעשות סדר, ללכת אחורה עד שנות השישים, בואכה ימינו, ולהביא ציטוטים, מחקרים, לפשפש בארכיונים.
ברדוגו: יש לך מאסטר באוניברסיטה!

סגל: יש לי רק ב־BA במדעי הטבע.
ברדוגו: המוסף, זה בקלות מאסטר.

סגל: אמרו לי את זה, אבל אין לי שום כוונות. בכל אופן, רציתי פעם אחת לנמק את הטענות, שלא יגידו "אתם רק מתבכיינים", אלא לעשות סדר. להגיד לך שהצלחתי? אני לא יודע.
ברדוגו: אני מודה שכשקראתי את זה, זה הזכיר לי הרבה מאוד מצבים אחרים, מתקופות אחרות. משנות השמונים המוקדמות, כבר בהיותי חייל, אני חי את התקשורת, נושם את התקשורת, וראיתי את הציטוטים והכרתי אותם מהימים שעסקתי בשיחות השלום – הייתי מתאם השיחות עם הפלסטינים בממשלת נתניהו הראשונה מטעמו של שר החוץ דוד לוי, בין 96' ל־99'; הכרתי את התקופה לאחר מכן של היציאה מלבנון של ברק; הכרתי בוודאי את השנים הקודמות, כשהייתי בתפקידים ציבוריים משנת 89'. ואני מודה שכשקראתי את המוסף, זה נתן לי ראייה אחרת, כי אני הייתי בצד השני. ידעתי בדיוק איך נחום ברנע ורינו צרור הציגו אז את הדברים, כשאנחנו – לא הייתה לנו שום תקשורת אחרת, הייתה לנו רק ראייה שמה שהם כותבים זה "קדוש קדוש", ואין תכלית ואין אחרית אחרי זה.

סגל: גם אז הייתה קצת ביקורת מימין, אפילו על דוד לוי, למשל. ישראל הראל, מורי ורבי בעולם העיתונות הקים את העיתון "נקודה", זה הגלי צה"ל שלנו.
ברדוגו: יש לי ביקורת עצומה על המאמר שלו מיום שישי ["נתניהו הוא המכשול לממשלת ימין", הארץ, 6.12] אבל זה לא לעכשיו.

סגל: הוא בדיוק נכנס הנה לאולם בלי מאבטחים.
ברדוגו: רציתי לתת את הביקורת בשישי האחרון, כשקראתי את זה, אבל החלטתי לחכות שבוע כדי להיות בטוח שיש בחירות, וביום שישי הקרוב אתן את הביקורת.

ברדוגו: משנות השמונים המוקדמות, כבר בהיותי חייל, אני חי את התקשורת, נושם את התקשורת. לא הייתה לנו שום תקשורת אחרת, הייתה לנו רק ראייה שמה שהם כותבים זה "קדוש קדוש", ואין תכלית ואין אחרית אחרי זה

סגל: בכל אופן, דוד לוי הותקף לפעמים מימין.
ברדוגו: הותקף? אתה מדבר בעדינות. קיבלנו מכות, קיבלנו מכות פיזיות, כולל מאנשי הימין.

סגל: מכות פיזיות?
ברדוגו: בוודאי, בכיכר ציון. אני הייתי איתו, דוד לוי נדחף, הוכה, וגם אנחנו.

סגל: באותה הפגנה מפורסמת.
ברדוגו: באותה הפגנה מפורסמת. ואנחנו היינו חלק מהימין, אולי אפילו חלק מהימין שהביא את הניצחון.

סגל: אז איך חיית עם הפרדוקס הזה אז, ואיך אתה מסתכל על הדברים היום?
ברדוגו: קודם כול, הייתי איתו וזו עובדה. איך אני מסתכל על הדברים היום? במשפט אחד, נגיד, לכניסתו של מורך ורבך ישראל הראל, אני זוכר את 92', לפני 96'. את הטהרנות של הרב לוינגר, אתה זוכר? אתה זוכר אותה?

סגל: הייתה לו מפלגה קטנה…
ברדוגו: מפלגה קטנה שבעצם הכריעה את הבחירות בטהרנות שלה.

סגל: לא, הרב לוינגר לא הכריע את הבחירות.
ברדוגו: כל אחד יראה את זה איך שהוא רוצה. כמו שבמועד א' בבחירות האלה בנט ושקד הכריעו את גורל הימין והימין לא ניצח.

התרעת סופה

סגל: מה אתה רומז? בימים האלה, כשאנחנו הולכים לבחירות – מי מקלקל לימין?
ברדוגו: הטהרנות הזו, אי הבנה של חלק מהציבור של הציונות הדתית, שבשם האידיאולוגיה מותר לעשות הכול, הם קצת לא מבינים את הימין השני, של ה־35 מנדטים, של אלה שמביאים את הניצחון בעיירות הפיתוח ובמקומות האלה.

סגל: האליטה המתנחלית, כמו שקרא לזה אבישי בן־חיים בימים האחרונים?
ברדוגו: זה לא נושא השיחה, אבל התשובה היא כן. זה נושא לשיחה הרבה יותר עמוקה, כן. הזרעים האלה שראיתי [במאמר של ישראל הראל] ביום שישי האחרון בעיתון הארץ, הם זרעים שאולי יקצרו סופה.

סגל: הולכים כנראה לבחירות, השאלה היא מי יוביל את המחנה.
ברדוגו: כרגע מי שיכול להביא הכי הרבה סחורה, אני חושב, זה נתניהו. אם יש מישהו אחר – שיעמוד כאן ויציג את עצמו.
סגל: מה סיכוייו של גדעון סער, בעיניך? הוא קורץ מהחומרים של ראשי ממשלות?
ברדוגו: אני חושב שנפתלי בנט קורץ מחומר של ראש ממשלה, עוד לא ראיתי שגדעון סער קורץ מחומר של ראש ממשלה. יש לו הרבה ניצוצות

סגל: לא רק בהארץ, אגב. גם קלמן ליבסקינד במעריב.
ברדוגו: את העיתון מעריב אני לא קונה. את קלמן אני קורא בדיעבד לאחר מכן.

סגל: וגם אני הקטן כתבתי.
ברדוגו: אתה, מודה ועוזב ירוחם. לפני שבועיים כתבת, ובשבוע האחרון קצת הרבה חזרת בך. אני חושב שצריך להבין את התובנה הזו, אבל זה לא נושא השיחה. תיזהרו בזרעים האלה, הם יקצרו סופה.

סגל: אני אגיד עוד משפט אחד. זה לא בא ממקום טהרני, זה בא ממקום של – למה ללכת לבחירות בכלל? ואם הולכים לבחירות, האם טוב שנתניהו ינהיג את המחנה?
ברדוגו: לישראל הראל הייתי נותן עצה: הוא יכול להצביע להנדל והאוזר בכחול לבן. הם מסוג הטהרנים האלה. והם יכולים להביא את בני גנץ… שלא יהיה עוד אוסלו.

סגל: הולכים כנראה לבחירות, השאלה היא מי יוביל את המחנה.
ברדוגו: כרגע מי שיכול להביא הכי הרבה סחורה, אני חושב, זה נתניהו. אם יש מישהו אחר – שיעמוד כאן ויציג את עצמו.

סגל: מה סיכוייו של גדעון סער, בעיניך?
ברדוגו: גדעון סער, בתקופת היותי יו"ר תא הסטודנטים [של המחנה הלאומי] באוניברסיטה [תל־אביב], היה יד ימיני. אני מכיר את סער הרבה שנים.

סגל: הוא היה בתנועת "התחיה" גם.
ברדוגו: היה לנו באוניברסיטה, תתפלא, תא מאוד אידיאלוגי. אני ייצגתי את הליכוד. היו שם גדעון סער, אדי בליטנטל, לימים עדן בר־טל מנכ"ל משרד התקשורת, וצביקה האוזר, וגם היה אחד ניר חפץ – כולנו היינו באותו תא סטודנטים. אני הייתי היושב ראש, וגדעון היה יד ימיני, שהתחיל בתחייה והפך להיות ליכודניק.

סגל: הוא קורץ מהחומרים של ראשי ממשלות?
ברדוגו: אני חושב שנפתלי בנט קורץ מחומר של ראש ממשלה, עוד לא ראיתי שגדעון סער קורץ מחומר של ראש ממשלה. יש לו הרבה ניצוצות. אני יכול להגיד לך משהו, כבר בתקופה ההיא גדעון סער – לא קראו לו אז סער, הוא היה גדעון סרצ'נסקי – את הכתבה הראשונה שלו הוא כתב עליי. ב"העולם הזה". "בידיו של מקיאוולי", ככה הוא אמר על הקמפוס.

סגל: מקיאוולי, הוא קרא לך?
ברדוגו: זה האיש שאני הכי אוהב בספרות של הפילוסופיה המדינית.

סגל: סלחת לו? זה משפיע היום על דברים שאתה אומר בגלי צה"ל?
ברדוגו: זה אחד הדברים שאני הכי אוהב – גם מקיאוולי וגם מה שגדעון כתב. לגדעון יש יסודות של ראש ממשלה אבל לא ראיתי אותו ניצב בפני משברים כאלה. יכול להיות. אני לא שולל אף אחד. אגב, גם נתניהו, כשבא לליכוד, אף אחד לא נתן לו צ'אנס.

ברדוגו: אני בכל יום בחמש בערב במשחק גביע. אין לי צ'אנס, אין לי יכולת להפסיד. אין לי יכולת לעבור את השידור עם שגיאה קלה. הם לעולם לא יסלחו לי על רבע שגיאה.
סגל: מי זה "הם"? השמאלנים?
ברדוגו: אלה שהחליטו שאני לא שייך לכת ולכן הם צריכים – במקל, בסרגל, אתה מכיר את השיר מהילדות? במה שבא ליד – להכות בי כדי להוציא אותי משם

אדם שיש לו שעה

סגל: יש שיר של חיים נחמן ביאליק, "יום־יום עלות לגרדום"…
ברדוגו: יום־יום בחמש, אתה מתכוון.

סגל: כן. האם כך אתה מרגיש כשאתה נכנס שם ביפו בשערי האולפן, לפנות ערב?
ברדוגו: אני אקח אותך לעולם אחר, לא לעולם של ביאליק. אני אוהב ספורט.

סגל: לא נלך ל"על השחיטה".
ברדוגו: לא נלך ל"על השחיטה" או לעיירה או לשרפה… אני אוהב ספורט. יש ליגה ויש גביע. במשחקי ליגה אתה אוסף נקודות לאורך כל הליגה כדי בסוף להיות אלוף. במשחקי גביע אתה מנצח וממשיך הלאה. אני בכל יום בחמש בערב במשחק גביע. אין לי אפשרות, אין לי צ'אנס, אין לי יכולת להפסיד. אין לי יכולת לעבור את השידור עם שגיאה קלה. הם לעולם לא יסלחו לי על רבע שגיאה.

סגל: מי זה "הם"?
ברדוגו: אלה שכאילו… תראה, אני 15 שנה, כמעט 16 שנה, משדר בגלי צה"ל.

סגל: השמאלנים?
ברדוגו: לא. אלה שמייצגים את הכת הדתית, שברגע מסוים החליטו שאני לא שייך לכת הזו ולכן הם צריכים – במקל, בסרגל, אתה מכיר את השיר מהילדות? במה שבא ליד – להכות בי כדי להוציא אותי משם. ולו פרנסתי הייתה תלויה בהם, יכול להיות שהם היו מצליחים. לו עולמי היה נגזר מעולמם, יכול להיות שהם היו מצליחים בזה. כן, אני בכל יום נכנס ולא אומרים לי שלום בגלי צה"ל.

סגל: אף אחד?
ברדוגו: לא, אני מתכוון למתקראים בכירים בפני עצמם, כותבי המכתבים עלומי השם, כן, הם לא אומרים שלום.

סגל: הם לא עלומי שם. הם חתמו.
ברדוגו: הם לא כתבו את שמי שם [בכירים בגל"צ פנו במכתב למנהל שמעון אלקבץ: "חסום השפעות פסולות על התחנה"]. רק בכתבה [הריאיון עם שמעון אלקבץ, מפקד גל"צ, בידיעות אחרונות] ביום שישי שעבר הבנתי שהם מתכוונים אליי. כן, אלה שחושבים שזה שלהם, אותה נחלה, ובסך הכול יש לי שעה אחת בגלי צה"ל. יש להם כמה שעות: בוקר טוב ישראל, אחרי זה השעה של רינו, של רזי, של יעל דן. יש לי שעה אחת.

"המתקראים בכירים בפי עצמם, כותבי המכתבים עלומי השם"

סגל: אז אתה מרגיש שאתה בא לתקן עולם? "אני אתן קונטרה למה שרזי עשה"?
ברדוגו: אני לא שומע אותו, הוא לא מעניין.

סגל: למה? אתה מקשיב לתאגיד? לקלמן?
ברדוגו: לפעמים. אני דווקא מעדיף לשמוע מוזיקה. אני לא מתקן עולם, אבל אני מרגיש שבנקודות מסוימות אני נמצא בשליחות, זו פשוט שליחות.

סגל: שליחות של מי? הם אומרים, "הוא משרת את נתניהו במסרים הרדיופוניים שלו".
ברדוגו: אז תראה, אני 15 שנים בגלי צה"ל, ופתאום בשנה האחרונה אני משרתו של נתניהו או השופר של בלפור. המשפחה שלי משפחה יוצאת מרוקו, ואחד האבות שאני קשור אליו בשמו הוא רבי יעקב ברדוגו, והוא כתב את ספר [השו"ת ההלכתי] "שופריה דיעקב". אז אני גאה בכך שאני ממשיך את הדרך הזו. לא, אני לא שופר של אף אחד, יש לי דעות משל עצמי.

כשהייתי אופוזיציה אדירה למתווה הגז, אז אותם בכירים מחאו לי כפיים. וכשהייתי אופוזיציה אדירה לכל העולם החברתי של ממשלת נתניהו, כולל של משה כחלון כשר האוצר, בענייני חברת חשמל, ברפורמה בחברת חשמל, ברפורמות אחרות – נגיד בתשלומים לשוטרים עם 22 מיליארד השקלים – אז זה היה בסדר להם. 15 שנים יש לי ביקורת אדירה על מערכת המשפט, על מערכת אכיפת החוק בישראל, והכוכבים הסתדרו שגם תיקי נתניהו נכנסו למצבור הזה. אותה כת היא לא רק שמאלנית, היא מייצגת את המפלגה החדשה שהתהוותה בשנים האחרונות, מפלגה רבת כוח ועוצמה, מפלגת הפרקליטים, אם לא הבנת.

סגל: הבנתי.
ברדוגו: מפלגת הפרקליטים הזו, או המפלגה שיושבת ברחוב צלאח א־דין. מי ששמע את הדברים שדינה זילבר אמרה – אגב, היא גם הייתה חברת תא שלנו של הימין באוניברסיטה, חברה טובה של גדעון סער באותה תקופה.

סגל: או־אה, עכשיו אתה מכניס לו.
ברדוגו: אני מגלה את המציאות, זו המציאות.

קול ההמון

סגל: כששואלים אותי, בתור מי שכתב את המוסף הזה שהזכרת, "אז מה באמת אתה חושב על ברדוגו, ועל עוד כמה קולות ימנים", מזכירים את הבן שלי [עמית סגל], אז אני אומר: יש סוג של אפליה מתקנת. באמת עשרות שנים החזקתם בדבר הזה, עכשיו כשאתם שומעים את ברדוגו תבינו אולי מה עבר עליי הרבה שנים כששמעתי רק פרשנים שפירשו את המציאות בכיוון מסוים. המונח הזה מקובל עליך, אפליה מתקנת?
ברדוגו: ממש לא, ואני מרגיש אפילו די נעלב – ואני לא רוצה להיעלב. זו המדינה שלי, זו תחנת רדיו לאומית.

סגל: במובן של ימין־שמאל, אני מתכוון.
ברדוגו: אני לא מבין מה זה ימין־שמאל. אני מבין שיש לי אמת משל עצמי, ואני אוהב לחקור את האמת, כפי שגדלתי בתוכה – בחינוך של הציונות הדתית, בישיבה התיכונית, אבל בעיקר בבית שלי. ואם אני צריך לחפור באמת ולהגיד אותה, אז אני אומר אותה. ואם אני פֶּה לרבים, אז אני פֶּה לרבים. ואם זה פֶּה לימין, אז זה פֶּה לימין. סליחה, רינו צרור מייצג באמת מישהו? למה אחוזי ההאזנה שלו כל כך יורדים? למה אחוזי ההאזנה של רזי…

סגל: מה ההבדל באמת בין התוכנית שלו ליומן הערב שלכם, באחוזים?
ברדוגו: אני לא רוצה לדבר על אחוזים. אתן לך רק דוגמה יחידה, כי כל תוכנית והשעה שלה. התוכנית שלנו בחמש בערב, כשהתחלתי, הייתה תוכנית רגילה. היא היום התוכנית היחידה בגלי צה"ל שמנצחת את רשת ב'. כשגם ממול ישנו בן כספית זורק האוזניות, באותה שעה.

סגל: ב־103 אף־אם.
ברדוגו: ב־103, בתל־אביב, גם כן בפקקים. ועדיין היא מנצחת. ויש לה עוד דבר אחד קטן – היא תוכנית אקטואליה שמנצחת את גלגלצ, את המוזיקה. ועל זה גאוותי הגדולה ביותר: שבן אדם נכנס לאוטו ומחפש בערב את גלי צה"ל, כי כנראה אני קול שרוצים לשמוע. והלוואי שהיו עוד קולות כאלה, כדי שלא ישמעו רק אותי. אז רזי ברקאי ורינו צרור יש להם אחוזים, אבל הם נדחקים הרחק אל מול קולות אחרים ברשת ב', שזה בעצם המדד הגדול, ובוודאי ובוודאי אל מול המוזיקה.

"שעה של פֶּה לימין", תחנת גלי צה"ל ביפו

סגל: אז בעצם אתה אומר לקברניטי התקשורת לדורותיה, במשך שנים עשקתם חלק גדול מהמאזינים כשהשמעתם קול אחד בלבד, או כמעט קול אחד בלבד?
ברדוגו: הרבה יותר מאשר עשקתם – עשקתם וגזלתם ולקחתם וגנבתם מה שלא שלכם, והנחלתם אותו לעצמכם. ואתם חושבים עדיין שזה שלכם, שגם את העניין הזה אתם יכולים עדיין לחסום, לשים פלסטר על מישהו שהוא לא הקול שלכם. ואתה יודע מה הם הכי רוצים במכתבים האלה שהם שולחים? הם אומרים "תהיה פובליציסט. פובליציסט זה בסדר".

סגל: אני מתפרנס מזה הרבה שנים.
ברדוגו: אתה יכול להתפרנס מזה, אבל זה לא קול ההמון. כשאתה פרשן פוליטי אתה לא יכול לפרש, אם אתה לא מפרש "דרכנו", אתה לא תוזמן לתוכניות טלוויזיה. לו פרנסתי הייתה עליהם, הייתי פושט יד. אין לי פרנסה מהתקשורת, בוא נשים את זה על השולחן. בטובם הם עשו כתבות בערוץ 2 כדי להגיד ממה אני מתפרנס. אני לא מתפרנס מתקשורת, ולכן אני לא מגדיר את עצמי כעיתונאי. הם דורשים שאגדיר את עצמי כעיתונאי, שעיתונות היא משלח ידי המרכזי.

סגל: הזכרנו פה את רזי ברקאי. הוא התחיל כריפורטר, הוא היה כתב קול ישראל בכנסת, ואז הם אומרים – ברדוגו לא עבר את המסלול הזה עד שהגיע להיות פרשן.
ברדוגו: בוא אגיד לך משהו, חגי. במבחן ה"ראוי להיות פרשן פוליטי", רזי ברקאי יכול ללמוד אצלי עוד הרבה. ואסביר לך גם כן למה.

סגל: כולי אוזן.
ברדוגו: כשרזי ישב בקמפ דיוויד ודיווח עם רביב דרוקר על מה שקרה שם…

סגל: בשנת 2000.
ברדוגו: אז אני אתן לך שלושה משפטים, בלי להשתחצן. קצת עליי. עד גיל 33 הייתי מנכ"ל השלטון המקומי, מנכ"ל החברה למשק וכלכלה ומנכ"ל מפעל הפיס. זאת אומרת, מה שאני שכחתי, הם לא יכולים להבין בפוליטיקה. אני יצרתי פוליטיקה, ישבתי בחדרים שמייצרים ספין תקשורתי, מה שכתב פוליטי…

סגל: אז למדתי את זה, אתה אומר, לא מהצד הזה.
ברדוגו: למדתי את זה לא מהצד הזה, למדתי את העולם העסקי, להבין את החיבור בין ההון לבין סדר היום של הפוליטיקה, שהוא לא תמיד הון־שלטון שלילי אלא יש בו מחשבה ויש בו עשייה. ובמבחן ה"ראוי", גם במבחנים האקדמיים, אני חושב שיש לי אקדמיה קצת יותר. בעוונותיי אני יכול להסתכל על עצמי ולהגיד: באמת, אתם כפרשנים פוליטיים יודעים להבין? לעולם לא תבינו איך מייצרים תכך פוליטי – נכון, השר אלקין? כדי להבין איך תכך פוליטי נבנה אתה לא יכול לשבת עם האוזניות של גלי צה"ל ולקבל דיווח.

"עושים לו ריאיון, שלושת רבעי כתבה על יעקב ברדוגו"

סגל: שמעון אלקבץ חוטף בגללך, הנה הוא נאלץ להגן על עצמו בשבת בידיעות אחרונות.
ברדוגו: כל אחד בחר את התפקיד שלו. הוא בחר להיות מפקד גלי צה"ל, אני מעריך מאוד… גם היו שם הרבה מאוד אי דיוקים, אבל שים לב: עושים בדה־מרקר כתבה על ירון דקל, חצי כתבה על יעקב ברדוגו. עושים כתבה על שמעון אלקבץ, שלושת רבעי כתבה על יעקב ברדוגו. זה אומר שזו ההפרעה המרכזית של התקשורת. אחד שיש לו שעה אחת ביום בתקשורת. שעה אחת, פחות מהם. אבל אני לא מפחד מהם.

סגל: בסוף לא רק שאתה לא מפחד. אתה גם נהנה?
ברדוגו: היו רגעים רבים שנהניתי, בשנה האחרונה. אני לא יכול להגיד שאני לא נהנה, אני בא באותה שמחה וחדוות יצירה, אבל ברגע שזה הפך להיות שליחות, כבר אין כל קשר להנאה. בשליחות הזו אני יודע שאסור לי לעשות טעויות. אני יותר מרוכז ויותר זהיר.

מה שאני שכחתי

סגל: אתה אומר לפעמים "טעיתי"? מישהו ניגש אליך ומצביע על טעות שעשית ואתה אומר "וואלה, הוא צודק הפעם"?
ברדוגו: רוב הפוליטיקאים הבכירים במדינת ישראל מכירים אותי מהצד השני של השולחן, ואין אחד מהם שבא אליי ואמר לי שעשיתי טעות ולא תיקנתי אותה. אין דבר כזה.

סגל: נגיד, ביקורת משמאל, שאתה אומר "הפעם הם צדקו, אולי הגזמתי קצת"?
ברדוגו: אם הביקורת באה אליי, אז בוודאי. אם חבר הכנסת אבי ניסנקורן ניגש אליי ואומר "ברפורמת החשמל עשית טעות כך וכך", אני אומר לו "על הכיפאק, בוא תעלה לשידור ונסדר את הוויכוח". זה בסדר גמור, אני לא מפחד מזה. מי שעשתה חרם – שזה בעיניי הזוי – היא כחול לבן. יום אחד החליטו היועצים שלהם שעושים חרם, למה? כי שאלתי שאלה.

ברדוגו: מי שעשתה חרם היא כחול לבן. יום אחד החליטו היועצים שלהם שעושים חרם, למה? כי שאלתי שאלה.
סגל: מי לא מתראיין אצלך, למשל?
ברדוגו: אה, בוודאי, בני גנץ, בוגי יעלון…
סגל: גנץ לא מתראיין בכלל.
ברדוגו: למה, הוא מתראיין, הולך לרזי ברקאי מתי שצריך.
סגל: בוגי יעלון לא מתראיין?
ברדוגו: בוגי לא, גבי אשכנזי לא.
סגל: לפיד?
ברדוגו: לפיד כן.
סגל: אתה מפרגן לו, שמתי לב.
ברדוגו: אני לא מפרגן לו, יש בינינו יחסי הערכה

סגל: מי לא מתראיין אצלך למשל?
ברדוגו: אה, בוודאי, בני גנץ, בוגי יעלון…

סגל: גנץ לא מתראיין בכלל.
ברדוגו: למה, הוא מתראיין, הולך לרזי ברקאי מתי שצריך.

סגל: בוגי יעלון לא מתראיין?
ברדוגו: בוגי לא, גבי אשכנזי לא.

סגל: לפיד?
ברדוגו: לפיד כן.

סגל: אתה מפרגן לו, שמתי לב.
ברדוגו: אני לא מפרגן לו, יש בינינו יחסי הערכה. אני גם מפרגן להם, אני צריך לפרגן להם. אבל אם הביקורת שלי על 18 הימים שקדמו למבצע צוק איתן – שמבקר המדינה, באופן ברור ובהיר, חד, דיבר עליהם – על זה אסור לי להגיד? אם אני מבין קצת בעסקים, אז אני יכול לדבר על למה לא פותחים חקירה, או למה יש חקירה סמויה, על "הממד החמישי"? שיעלו לדבר על זה.

סגל: הוא אמור לדבר פה בהמשך היום, בני גנץ.
ברדוגו: אני מציע שתשאל אותו.

סגל: זה נאום.
ברדוגו: זה חלק מהעניין. הייתי מוכן לראיין אותו. אתה יכול להזמין אותו. אתן לו במה שלמה.

סגל: ברדוגו, אנחנו מתקרבים לסיום.
ברדוגו: זה הכול?

סגל: אתה מכיר את העניין הזה שצועקים לסיים באוזנייה. יש בחירות, אולי בכל זאת המחנה שאתה לא מצביע בשבילו יעלה לשלטון. אתה חושש שחודש־חודשיים אחר כך גלי צה"ל יקבלו הנחיה – יאללה, להוריד אותו מהאולפן?
ברדוגו: אני שמעתי לאורך כל הדרך שכל מי שמועמד לשר ביטחון… אני לא יכול לוודא את זה כי הם מתעלמים, אבל מניח שכך היה… כל אנשי כחול לבן שבאו לאלקבץ ודיברו איתו והסבירו לו, ואחר כך הובן א' וב' וג', ואין ספק שליברמן במועד ב' מאוד כועס. עכשיו תראה, אני יכול להסתכל אחורה בגאווה ולהגיד שהפכתי להיות פֶּה. אני לא חושש מהם, מה זה קשור? יבוא מישהו ויגיד שאני אלך, אז אני אלך. האם הציבור יקבל את זה? זה שיש לי מאות אלפי מאזינים, זה אומר שהרייטינג… האם כשבא הימין… הימין צריך להסתכל על עצמו, למה רזי ברקאי נשאר, ואפי טריגר, ו…

סגל: הימין פלורליסטי.
ברדוגו: אה, הימין פלורליסטי, אז זאת אומרת שהליברליזם, בשם השמאל, יכול להזיז. תראה, זה מה שצריך להיות לציבור הישראלי. אם זה יקרה, אני בטוח שאמצא מקומות אחרים להביע את דעתי, ואם לא, אז עשיתי את שלי בתקופה זו.

סגל: אני מאחל לך שתמשיך בכל מקרה. בשעה חמש יש לך יומן, אז לא נעכב אותך.
ברדוגו: אני יכול להגיע 10 דקות לפני היומן ואני נותן אותו איך שאני רוצה, אז הזמן הוא שלך.

סגל: תודה רבה לך.

לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il