קאנט: אבל עכשיו ברצינות, סוקרטס, מה אתה רוצה להציג? כלומר איזה מחזה?
סוקרטס: אני רוצה להציג תמונה מהשאול ולהוכיח שאדם יכול להישאר אדם אפילו בשאול.
(מתוך "סינכרוניזציה בבירקנוואלד")
אוקטובר 1946. כשנה וחצי אחרי ששוחרר ממחנה דכאו, הרביעי מארבעת מחנות ההשמדה והריכוז שנכלא בהם בזמן השואה, וחודשים ספורים אחרי שהשלים את ספרו "האדם מחפש משמעות", התיישב פרופ' ויקטור פרנקל בביתו בווינה באחד מימי ראשון החופשיים שלו, וכתב מחזה. הוא השלים אותו בו ביום, אחרי תשע שעות כתיבה רצופות ו"רק חצי תריסר כוסות קפה שחור", כפי שכתב. המחזה "התפרץ מתוכי", יספר לימים.
פרנקל, פסיכיאטר ונוירולוג שעתיד להיות בעל שם עולמי, נתן למחזה את הכותרת המשונה "סינכרוניזציה בבירקנוואלד"; שם לא שיווקי אך רב משמעות. המילה "בירקנוואלד" מצרפת את שמותיהם של שני מחנות ריכוז ידועים: בירקנאו שליד העיירה הפולנית אושווינצ'ים, ובוכנוואלד שבגרמניה, ליד העיר ויימאר, מולדת החוקה הדמוקרטית של גרמניה בין שתי מלחמות העולם. אבל יש כאן גם משחק מילולי, כי למילה "בירקנוואלד" יש משמעות משל עצמה בגרמנית. פירושה "יער עצי לבנה" – אסוציאציה פסטורלית לצירוף הזוועתי של שני האתרים.
המילה "סינכרוניזציה" מכוונת לתוכן המחזה: הוא מתאר מפגש בין שני עולמות. מצד אחד, עולמם הממשי של החיים, אסירי מחנה המוות המצויים בסכנה תמידית, ובהם שני אחים, קרל ופרנץ. מן העבר האחר – עולמם של מי שכבר מתו, הנמצא מעבר לזמן ולמקום. בצד הזה של המחזה עומדים שלושה מגדולי הפילוסופים – סוקרטס, ברוך שפינוזה ועמנואל קאנט – ומבקשים לתת משמעות לאירועים המתרחשים בעולמם של החיים. לצידם עומדים שניים: אמם של קרל ופרנץ, שכבר נרצחה (אין לה שם פרטי והיא מכונה בפשטות "אמא", כביכול מייצגת את האם האוניברסלית), ודמות אחת החוצה דרך קבע את הגבול שבין העולמות. בעולם שמעבר למציאות, הדמות הזו היא "המלאך השחור", הממונה על המשימות הנוראות ביותר. בעולם הריאלי היא מתממשת כקצין אס־אס, הרודה באסירי המחנה.
במידה רבה, המחזה הוא עיבוד תיאטרלי לרעיונות המופיעים בספר "האדם מחפש משמעות" (שטרם ראה אז אור). המילה "סינכרוניזציה" מכוונת גם לכך: בכתביו של הפסיכולוג השווייצרי קרל גוסטב יונג פירושה "מצב תודעתי פנימי החופף אירוע חיצוני", או המשמעות שאדם נותן לאירועים שהוא חווה. בספר ההגותי ביקש פרנקל לומר שהנאצים יכלו לקחת מקורבנותיהם הכול, לבד מהחופש לבחור בפשר שייתנו לאירועים העוברים עליהם. המסקנה היא שייעודו של כל אדם הוא למצוא את המשמעות לחייו בדבר שאינו תלוי בתנאים חומריים או בריאותיים, וזה אמור גם להיות המפתח להתמודדות עם כל הקשיים והתלאות.
לטקסטים יש ביוגרפיה משל עצמם, שאינה תואמת תמיד את רצון המחבר. המחזה ראה אור לראשונה ב־1948, כשנתיים לאחר כתיבתו, בכתב־העת הגרמני "דר ברנר". אז הוא הופיע תחת שם העט של פרנקל באותם ימים, גבריאל ליאון, צירוף של שמות שני הוריו שנספו בשואה. מאז 1977 מופיע המחזה כנספח בכל המהדורות הגרמניות של "האדם מחפש משמעות". זאת אף שפרנקל עצמו הדגיש שאסור להתייחס למחזה כאמצעי המדגים את ספרו ההגותי. רגע לפני שהוצג המחזה לראשונה, בברקלי שבקליפורניה בינואר 1978, עלה פרנקל לבמה ואמר לקהל: "פשוט כתבתי אותו. פירקתי אותו מתוך נשמתי תוך כתיבה. חשתי בדחף לכתוב אותו. אבל לא כדי להדגים את הלוגותרפיה", שהיא שיטתו הפסיכולוגית של פרנקל, טיפול נפשי באמצעות מציאת משמעות. מאז ההצגה הראשונה בברקלי המחזה עלה כמה פעמים על בימות ברחבי העולם, וכן בכנסי התנועה הלוגותרפית, המבוססת על תפיסת עולמו הטיפולית של פרנקל. הוא תורגם לספרדית, להונגרית, לסינית וליפנית. אף שהוצג לראשונה באנגלית, עד היום לא הופיעה גרסתו באנגלית בדפוס.
לפני שנים אחדות החליט פרופ' דוד גוטמן, ידיד אישי קרוב של פרנקל ומשפחתו, לתרגם את המחזה לעברית. בשבוע הבא הוא יועלה לראשונה בארץ ובעברית, לא בגרסה מלאה עם תפאורה ותנועה של שחקנים, אלא כ"תיאטרון קריאה". שלוש הצגות יתקיימו: ביום שני בקיבוץ לוחמי־הגטאות, ביום שלישי בתיאטרון קרוב בתל־אביב, וביום רביעי במוסד יד ושם בירושלים.
הכתבה המלאה תתפרסם מחר (ו') במוסף 'דיוקן' של מקור ראשון
