"אלוקים נמצא בפרטים הקטנים". או אולי, במקרה של המחזמר "ג'נטלי" שכתבה שירי נדב־נאור וביים משה נאור שעלה לאחרונה בתיאטרון חיפה, מתאימה יותר הגרסה האנגלית: The devil is in the details.
כך, כשמלקאי ג'נטלי (גילי יאלו) מתדפק על דלתו של המעסיק הישראלי של אשתו מרים – שנעצרה בעקבות חשדות שעלו בשל צבע עורו הבהיר של בנם המשותף – הבוס (ירון ברובינסקי), שנבהל ממראהו של גבר כהה עור בפתח ביתו באמצע הלילה, מקדם אותו עם מחבט בייסבול ביד, אביזר שאינו שכיח בבית הישראלי הממוצע. כך ברגע אחר מפציע השיר "Amazing Grace", ההופך את התמונה ליפהפייה. אך האם באמת המזמור הפופולרי נפוץ בקרב קהילת מבקשי המקלט האפריקנים בדרום תל־אביב? יכול להיות שכן, ויכול להיות גם שמיכאל פריד, אותו מעסיק, הוא מעריץ בייסבול – אבל לצופה מהשורה הדוגמאות האלו צורמות, ומערערות אמינות. יכול להיות גם ששימוש בגראס הוא מאפיין תרבותי בקהילה הזו, אך הופעתו שוב ושוב במהלך ההצגה לא מוסברת באמת, ונדמה שהוא הוטמן שם ככלי לקידום הפיצוץ לקראת סוף המחזמר. גם הצגתן של נשים פליטות שעובדות בזנות כבעלות כוח מול המשטרה, אינה אמינה.
העובדה שהדברים הללו הטרידו אותי במהלך הצפייה מסמנת בעיה נוספת. לא הייתה עלילה מספיק סוחפת שתאפשר להעלים עין מהם. החלטתה של המחזאית – שאגב, היא גם שחקנית מוכשרת ביותר – להעדיף גילוי מפתיע כביכול שנחשף בתמונה אחת דחוסה לקראת סוף ההצגה, במקום להרחיב את הקונפליקט שנחשף בו ולהציבו במרכז ההצגה, הופכת את גיבורת ההצגה לדמות מוגבלת, לעומת האפשרויות שהסיפור פותח בפניה. זה דבר מצער במיוחד, שכן את מרים ג'נטלי מגלמת אסתר רדא.
רדא היא בהחלט סיבה מספקת להגיע לצפות בהצגה. היא מהפנטת, נעה במהירות בין צרחות של אם מיואשת לשקט מרצה של אדם נטול זכויות מול החוק, והמפגש איתה מתגמל הן בתור שחקנית והן בתור זמרת. כך גם בולטות לטובה אושי מסלה, דניאל און־ימי, רודי ביינסין וטופז אבדנג. הבחירה של היוצרים לעסוק בנושא לא זוהר באופן כללי, ובמיוחד דרך מחזמר, ראויה להערכה – וכך גם העובדה שאת המחזמר מוביל קאסט "אפרו־ישראלי", כפי שהוא מכונה בדף המידע על ההצגה.
לעיתים נדמה שהבמה, התפאורה וכן המעברים בין התמונות זקוקים לעיבוי. עם זאת, בפעמים שמילות השירים של שאנן סטריט, הלחנים של אמיר לקנר והבימוי משתלבים, הפוטנציאל של היצירה מגיע למימוש. כך בתמונות החקירה שהופכת למסיבת החתונה, בתמונת הלידה היפה, בשיר "תסתמי", ובעיקר בנאמבר "אל תדאג" בביצוע צמד השוטרים (אדם הירש ואשוט גספריאן), שבו הופכות הכוונות הטובות של ארגוני הרווחה לנלעגות באמצעות הגשת השיר המפתיעה ודרך הדגשת הפער וחוסר השפה המשותפת בין הרשויות לאדם הפשוט.
ג'נטלי תיאטרון חיפה
