ההמלצה של ד"ר אלינה ברדץ'־יאלוב, יועצת התקשורת של יו"ר ישראל ביתנו, היא לשתוק. לא כשעולות שאלות על ההתנהלות של מנהיג המפלגה אביגדור ליברמן, על העימותים בין מפלגתה ובין המגזר החרדי, על הניסיון לשנות את הסטטוס־קוו הדתי ועל הסיכוי לבחירות רביעיות ברציפות; אבל בהחלט לשתוק, כשצריך. למשל, כשצעירה ישראלית בשם נעמה יששכר נשלחת לכלא הרוסי, לאחר הרשעתה בהברחת סמים.
"אני פחות מבינה במערכת המשפט של רוסיה", אומרת לנו ברדץ'־יאלוב, "אבל העובדה היא שבמקרים לא ברורים מתחילים אצלנו לפטפט, וזה תמיד משפיע לרעה". היא מזכירה את סיפורו של ישראלי אחר, בני חי, שנעצר באביב 2019 בבאקו בירת אזרבייג'ן, לאחר שבתיקו נמצאו כדורי אקדח. הוא שוחרר כעבור שלושה חודשים הודות לקשריו של ליברמן עם הצמרת הפוליטית במדינה. "ברגע שלא דיברו על זה, ליברמן התערב שם – והבחור הגיע", מסבירה ברדץ'־יאלוב. "לא לקחנו על זה קרדיט, לא הבאנו אותו במטוס ולא הקמנו טררם בתקשורת. ליברמן עשה מה שעשה, והבחור חזר לפה. הרבה יותר קשה לקדם מהלכים כשמפטפטים. אבל זה הזן החדש של הפוליטיקאים. הם לא יודעים לעשות דברים בשקט".
היא דוקטור לתקשורת אסטרטגית, ובעבר הייתה חוקרת במכון לענייני המגזר הרוסי, פרשנית פוליטית ויועצת לראש הממשלה נתניהו. היום היא לא רק הדוברת של יו"ר ישראל ביתנו אלא גם מועמדת מספר עשר ברשימת המפלגה לכנסת. בין הראיונות של הבוס, שעומד במוקד מערכות הבחירות הבלתי נגמרות של 2019־2020, היא נפגשת איתי סמוך לאולפני ערוץ 9 בנווה־אילן. כשאני מפעילה את מכשיר ההקלטה, היא עושה בדיוק כמוני ומפעילה את שלה: קודם כול דוברת.
הקשר שלה עם ליברמן החל כמה חודשים אחרי כניסתו לתפקיד שר הביטחון, בשנת 2016, כשבמשרד החליטו להעסיק דוברת לתקשורת בשפה הרוסית. "זו הייתה עבודה מאומצת יותר מאשר עם שרים שאינם דוברי רוסית, וזו הייתה תקופה מרתקת. לא היה יום לא מעניין", אומרת ברדץ'־יאלוב. "שם הכרתי את איווט. לפני זה ראיתי אותו פעמיים־שלוש בחיים שלי. עבדתי במשרד הביטחון שנתיים, עד שליברמן התפטר מתפקיד השר, ואז הוא הציע לי לעבוד כדוברת האישית שלו".
זה היה בתחילת דצמבר 2018. "היו 61 חברי כנסת בקואליציה, ושום דבר לא האיץ בנתניהו ללכת לבחירות, ובכל זאת הוא קיבל החלטה לפזר את הכנסת. זה היה די מפתיע: עוד לא הספקתי להתאפס בתפקיד החדש, וכבר בסוף החודש היינו בבחירות. איזו אירוניה, היום נתניהו יכול רק לחלום על קואליציה כמו זו שהייתה לו".
"ליברמן יחליט תמיד לבד. אין דבר כזה שמישהו אחר יחליט במקומו. אבל הוא מקשיב לפני שהוא מקבל החלטה. הוא מאמין באנשים שנמצאים לצידו. אם הוא בחר בהם, הם לא לקישוט. זה לא אומר שהוא תמיד יסכים איתי, אבל הוא שומע מגוון דעות ובסוף מסתמך
הרבה פעמים על מה שאמרו לו"
בשלוש מערכות הבחירות של השנה האחרונה היא צמודה לליברמן, האיש החידתי ביותר בפוליטיקה הישראלית. "זו עבודה אינטנסיבית ואני לומדת המון. זה משהו שלא הייתי מוותרת עליו. מרתק להיות הדוברת שלו, עם כל הקושי".
הוא בכלל משתף ומתייעץ? נראה מהצד שזו הצגה של איש אחד. ליברמן מקבל את ההחלטות, השאר מבצעים.
"כמי שעובדת צמוד אליו בלא מעט סיטואציות תקשורתיות, אני יודעת להגיד שהוא מאוד מתחשב, וזה משמעותי בשבילי כאישה שמנסה לנהל גם בית. עם כל החשיבות של העבודה, הבית תמיד עומד במקום הראשון אצלי. אני יודעת שאם אני מתקשרת לליברמן ואומרת שיש לי בעיה, הוא ינסה לפתור אותה ורק אז יעבור לעבודה. אם אני אומרת לו שהילד חולה, הוא ידרוש בשלומו. גם לפני שהייתי צמודה אליו, הוא זכר להתקשר להגיד לי מזל טוב ביום ההולדת, וכך גם כשהיינו בקמפיין. זה לא שגרתי, ואני מעריכה את זה באופן אישי. חוץ מזה, חוש ההומור שלו הורס. וכן, הוא משתף ומקשיב. אני מכירה הרבה פוליטיקאים שלא משתפים ולא מקשיבים, וזה מתסכל מקצועית".
כמעט בורחת לי השאלה על איזה איווט היא מדברת, איווט שלנו? אבל ברדץ'־יאלוב מזהה על פניי את סימני התמיהה ומקדימה תרופה. "הוא יחליט תמיד לבד. אין דבר כזה שמישהו אחר יחליט במקומו. אבל הוא מקשיב לפני שהוא מקבל החלטה. הוא מאמין באנשים שנמצאים לצידו. אם הוא בחר בהם, הם לא לקישוט. זה לא אומר שהוא תמיד יסכים איתי, אבל הוא שומע מגוון דעות ובסוף מסתמך הרבה פעמים על מה שאמרו לו. והוא חתום על כל החלטה. אין מישהו שיכול לקחת לו את הקרדיט".
האתר המשפיע בעזה
את יום הולדתה ה־38, שחל לפני שבועיים, חגגה אלינה ברדץ'־יאלוב במטה של ישראל ביתנו במודיעין. רגע אחרי שעיתונאי המגזר הסרוג יצאו משיחה עם ליברמן, הונחו על השולחן עוגות לכבוד האירוע. ככה זה בשנת בחירות, אין יותר מדי זמן לחגיגות משפחתיות. גם באחד בספטמבר, כשבנה עלה לכיתה א', הקדישה הדוברת העסוקה רק חצי שעה כדי להתרגש. "ניתקתי את הטלפון לשלושים דקות, נצח בימים של לקראת בחירות. הצוות ואביגדור התייחסו לזה בהבנה, הם אמרו: זה יותר חשוב, נסתדר בלעדייך. זה היה יום מרגש, אבל תוך כדי קמפיין את לא מרגישה את זה עד הסוף. רק כשהלחץ ירד, אמרתי לעצמי: הילד שלי בכיתה א'.
"הוא אוהב את בית הספר. כשהוא אמר לי 'אמא, בית הספר יותר מעניין מהגן, כי פה אנחנו פחות משחקים ויותר לומדים', הבנתי שגידלתי אותו נכון. אבל מי שמגדל אותו בשנה האחרונה הוא בעיקר אבא שלו. אני משתדלת לעשות איתו שיעורי בית, כשיש לי הזדמנות, ואני לוקחת אותו לבית הספר בכל יום, קבוע".
"ברוסיה כלי התקשורת מגויסים למאמץ, ואצלנו, נגיד ככה, אין בדיוק דעה אחת אצל כל הכתבים והפרשנים. מצד שני, גם אצלנו דובר צה"ל משתמש בהודעות ובהסברה, במיוחד סביב מבצעים צבאיים, למשל בפרשת המרמרה"
היא עלתה ממוסקבה לארץ בגיל 13, יחד עם הוריה, שתי סבתות וסב. "הם ניסו לעלות כבר ב־1990, אבל שני ההורים שלי עבדו במפעל ביטחוני ברוסיה – אמא הייתה מהנדסת מטוסים שעבדה עם חברת 'טופולב', אבא היה מהנדס אלקטרוניקה – ולפי הנוהל הם היו צריכים להתפטר, להמתין חמש שנים ורק אז לעלות. ב־1995 עלינו ארצה, ואבא שלי המשיך לעבוד כמהנדס אלקטרוניקה. כשהבריאות שלו הידרדרה, אמא שלי התחילה לעבוד במיזוג אוויר. לא היה לה סיכוי להתקבל לתעשייה האווירית".
היא ניסתה?
"לא, היא לא ניסתה אפילו. רמת העברית היא מחסום מוצק בפני אנשים שרוצים להתקדם. שני ההורים שלי כבר בפנסיה. הם גרים בראשון־לציון, ועכשיו עוברים לאשדוד. רציתי לעזור להם, אבל אנחנו בקמפיין".
אלינה גדלה בבת־ים ולמדה באוניברסיטת בר־אילן לתואר ראשון ושני במדעי המדינה ובתקשורת. את הדוקטורט שלה, שעסק במלחמה הפסיכולוגית בין רוסיה לצ'צ'ניה, עשתה באוניברסיטת לידס בבריטניה. "התחום המקצועי שלי הוא תקשורת אסטרטגית – הניסיון לפתור סכסוך, מזוין או לא, בדרכים תקשורתיות. בדקתי מה עשתה רוסיה בעימות ההוא, איך התנהל הצבא שלה תוך השוואה בין המלחמה הראשונה בין הצדדים, בשנים 1994־1996, לבין המלחמה השנייה, בשנת 2000.
"המסקנה הייתה שהתנהלות תקשורתית נכונה משפיעה מאוד על הצד שלך בסכסוך. ברוסיה כל כלי התקשורת מגויסים לטובת המאמץ; כאן בישראל, נגיד ככה, אין בדיוק דעה אחת אצל כל הכתבים והפרשנים. מצד שני, גם דובר צה"ל משתמש בהודעות ובהסברה, במיוחד סביב מבצעים צבאיים כמו ההשתלטות על המרמרה. השיטות שונות בין מדינה למדינה, אבל הרצון של כולן הוא לגבור על הצד השני בתחום מסירת המידע. במלחמה בצ'צ'ניה, ההתנהלות התקשורתית של רוסיה עזרה לה מאוד להעלות את המורל של חייליה ואזרחיה, ולהוריד את המורל של האויב".
כשליברמן היה שר ביטחון הוא פתח אתר בשפה הערבית יחד עם מתאם הפעולות בשטחים, בניסיון להשפיע על ההתנהלות של הצעירים בעזה. זה עבד?
"הוא אומר תמיד שהעברת המסרים הישראליים לצעירים הערבים עבדה מצוין. ניהלתי שיחות עם חוקרים שמומחים לתחום, והם אמרו לי – 'אלינה, את לא מבינה מה זה עושה'. בתוך פרק זמן קצר מאוד האתר הזה הפך להיות אחד מאתרי החדשות המשפיעים בעזה. שמעתי שבינתיים זנחו את זה במשרד הביטחון, ואם כן, זאת ממש בושה.
"הבעיה שלנו, כמי שחיים במרחב תקשורתי פתוח, היא שאנחנו לא מצליחים להבין את הצד שנמצא במרחב תקשורתי סגור. אלה לא רק מדינות ערב, יש עוד כמה וכמה מדינות שזה נכון לגביהן, כולל כאלה שכרגע לא נתחיל למיין אותן" – היא רומזת, כך נדמה, לארץ הולדתה. "אנשים שם, אם מזדמן להם לקרוא חדשות מהצד השני, יכולים לשנות את דעתם ב־180 מעלות. זה נבדק לא פעם ולא פעמיים. חבל להשתמש בטנקים ובמטוסים, אם אפשר להשתמש באינטרנט. איווט הבין את זה הכי טוב, ולכן תמך בהקמת האתר בערבית".
ככה פוטין היה מתמודד עם איומים על שטח ריבוני של ארצו?
"אין לי מושג, אבל הדרך שבה הממשלה שלנו מתמודדת עם הטרור מעזה, זה משהו שאי אפשר לקבל. ההסדרה מול חמאס היא כניעה לטרור, וכתושבת אשדוד אני מרגישה את זה יותר מאלה שגרים בתל־אביב. בכל פעם שאני שומעת אזעקות, אני שואלת את עצמי האם נכון לשלם פרוטקשן כדי לשמור על רמת עוינות מסוימת, במקום לפעול על פי תוכנית כוללת שתמגר את הטרור בעזה. אם הייתי שר הביטחון, והיו מחליטים על הסדרה למרות ש־500 רקטות נחתו פה, הייתי מתפטרת בדיוק כמו ליברמן. אולי עם יותר רעש וצלצולים, כי אני יותר אמוציונלית. כשהוא סיפר לנו על ההחלטה שלו, כולנו תמכנו בו. הבנו שהוא לא יכול להיות חתום על מדיניות שהוא לא מסכים איתה. זה היה ביזיון אחד גדול, ומאז זה רק מחריף. הדולרים זולגים לשם והקטיושות לפה. השרים שכרגע חתומים על המדיניות הזו צריכים להתבייש בעצמם".
הלובי התמלא במפתיע
כשברדץ'־יאלוב סיימה את הדוקטורט שלה בלידס, צלצלה אליה ד"ר אורית גלילי־צוקר, אז ראש הצוות לתקשורת פוליטית של נתניהו. "היא אמרה לי: 'תקשיבי, ראש הממשלה מקים צוות, והוא צריך מישהי שתהיה אמונה על התקשורת בשפה הרוסית'. אמרתי לה בכנות שפוליטיקה היא לא משהו שהתעסקתי בו, ושאני מכוונת לצבא. היא ענתה: 'תצטרפי ונראה'. ביליתי כמעט שנה בצוות האסטרטגי של נתניהו. לא הייתי צמודה אליו, אבל היו פגישות. הוא אדם מבריק, אין מה להגיד. היה מעניין. וזהו".
כשאני מנסה לגרום לה להרחיב בנושא, היא נמנעת מלדבר על נתניהו עצמו ("אני לא מבינה יועצים שמסיימים תפקיד ומתחילים לפתוח הכול"), ונצמדת לתיאור העבודה שלה: "ניסיתי להנגיש לו את התקשורת בשפה הרוסית – מי נגד מי – ולתת הצעות מעשיות. זה עניין אותו במשך תקופה מסוימת, ואחר כך פחות. הרחוב הרוסי מעניין אותו טרום־בחירות, וזה נכון לגבי רוב הפוליטיקאים. יום לפני ויום אחרי – המגזר הזה מעניין הרבה פחות. לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין מתי הפוליטיקאים מופיעים ולמה".
בשנה האינטנסיבית הנוכחית היא נמצאת מאחורי הקלעים וגם בקדמת הבמה, כדוברת פוליטית במשרה מלאה שמועמדת בעצמה לכנסת. זה לא תקדים בשמי הפוליטיקה הישראלית – ארז תדמור, מדוברי הליכוד, הוצב במקום ה־40 ברשימת המפלגה בבחירות אפריל 2019. אני שואלת אותה אם הצירוף שלה לרשימה היה חלק מדיל, שניים במחיר אחד, אך היא שוללת זאת. "אפילו לא דיברנו על זה. ליברמן הציע לי תפקיד שנראה לי מרתק, ושילב מעבר מהתקשורת ברוסית לתקשורת בעברית. נאלצתי לחפות על הרבה פערים בחודשים הראשונים. לא הכרתי את כל העיתונאים ונוהלי העבודה, והיו לא מעט טעויות מינוריות בהתחלה. היום אני יודעת למשל שלא כדאי לקבוע ריאיון גם בגלי צה"ל וגם ברשת ב' בסמוך. בתקשורת הרוסית אין עם זה שום בעיה, אם אני מתראיינת בעיתון כזה ובעיתון אחר אין כעס, כי הציבורים שונים. עד שהבנתי מה קורה כאן, היו כמה מקרים שאעדיף לשכוח בקריירה המקצועית שלי".
איך שובצה ברשימת ישראל ביתנו? הנוהל הוא כזה: הוועדה המתמדת של המפלגה מפרסמת קול קורא להגשת מועמדות, נערך הליך סינון במעורבותו של יו"ר המפלגה, ואם נבחרת – אתה בפנים. "אמרתי לעצמי שאנסה. מה כבר יכול להיות?", היא משחזרת. "הגשתי מועמדות, ובתום התהליך גיליתי ששיבצו אותי במקום העשירי. זה היה רגע מרגש, אני חייבת להודות".
המקום הזה התגלה כלא ריאלי – לא בבחירות הראשונות של 2019 ולא בבחירות השניות. למעשה, ערב הבחירות של אפריל, הסקרים פקפקו בסיכוייה של ישראל ביתנו לצלוח את רף אחוז החסימה. "כל כלי התקשורת אמרו שאנחנו לא עוברים, ואני אמרתי לכתבים שאין דבר כזה. אף אחד לא האמין לי. אני זוכרת את מוצאי יום הבחירות: שכרנו מקום בלובי של בניין 'איחוד הצלה' בירושלים, והנחנו שיבואו רק כמה כתבים, אז יש מספיק מקום. בפועל גילינו נוכחות מלאה של כל כלי התקשורת. כנראה ביאסנו לא מעט מהעמיתים שלך".
"יהודים מהצד הנכון"
הקמפיינים של ישראל ביתנו בשנה האחרונה מרבים לעסוק בציבור החרדי: המפלגה קוראת להקים ממשלת אחדות חילונית, נטולת השפעה של ש"ס ויהדות התורה, ותוקפת את המפלגות האלה בסרטונים והתבטאויות שיש שיגדירו אותם כבעלי ניחוח אנטישמי. מנגד נשמעו התבטאויות רבנים נגד עולי ברית המועצות לשעבר, מה שעורר חילופי מהלומות בין הפוליטיקאים מכאן ומשם. אולם כעת סדר היום המדיני מאיים להעביר את מלחמות הדתיים־חילונים לעולם שכולו טוב, למגינת ליבם של שני הצדדים שוחרי המנדטים.
ברדץ'־יאלוב לא מזנקת מיד לדיון בנושא הזה: אנחנו מגיעות לעסוק בו דרך ענייני חינוך דווקא. "כל שר מנסה להשאיר חותם – חותם על חותם על חותם, עד שלא רואים כלום", היא מתלוננת על מערכת החינוך הישראלית. "בגלל זה למשל אין מענה לילדים דו־לשוניים, כמו הבן שלי. לתלמידים שבאים ממשפחות דו־לשוניות יש לא מעט בעיות לימודיות, כי הם חצי־יודעים שתי שפות. היו ניסיונות לפתור את הבעיה, אבל לא עשו את זה בצורה מערכתית". או דוגמה אחרת של כשל במערכת: "בתקופה האחרונה נפגשתי עם חבר'ה מהמגזר החרדי, ושמעתי איך הם מנסים להכניס לימודי ליבה לבתי הספר שלהם, אבל שמים להם מחסומים. זו בושה וביזיון. הקשבתי להורים האלה, שמדברים מדם ליבם. הם אומרים: ברגע שאין לימודי ליבה, הילדים שלנו לא יתקדמו".
חלק מהציבור בוחר בדרך החיים הזו.
"אבל ההורים האלה רוצים, ולא יכולים לעשות כלום. הם אומרים לי שהעסקנים החרדים שנמצאים במערכת לא נותנים להם לזוז. אני מניחה שלפעמים המדינה צריכה לחשוב בשביל האנשים, כשמדובר בילדים קטנים שלא יכולים לדאוג לעצמם. לא תמיד צריך לעמוד מהצד. אני לא אומרת להיכנס לבית הפרטי ולעניינים האישיים, אבל לפעמים המדינה צריכה להגיד סטופ, די, ולשנות דברים.
"לא נכון ללכת רחוק מדי בקמפיין, כי הקמפיין חולף והחיים נשארים. אבל כל מה שעשינו הוא לענות למתקפות מהצד החרדי. אני מזכירה לך את 'כוכבית גיור', סרטון התעמולה של ש"ס, בזמנו. אני חושבת שלא הגבנו עליו אז מספיק. זה פגע בציבור שלנו.
הבלגנו, כי כשאתה מגיב אתה אנטישמי"
"הציבור החרדי מנסה לחיות בוואקום, אבל ברגע שאתה משפיע על אחרים, אתה לא יכול להמשיך ולעשות את זה. אני משתדלת לא להשתמש במילים כמו 'גטו', אבל זו הסתגרות. חברי כנסת חרדים מנסים להחזיק את הציבור שלהם קרוב לחזה, רק שיצביעו. התחושה היא שמשתמשים בציבור החרדי לא למטרות טובות".
כדי להביא קולות הלכתם לקצה, כמעט לקמפיין אנטישמי. למשל, הסרטון של ח"כ אלכס קושניר, נגד נשים ששומרות על הלכות טהרה. מה הגבול של השיח הזה?
"קודם כול אני רוצה לדבר על הסרטון של קושניר", ברדץ'־יאלוב מפתיעה; עד כה המפלגה שלה התחמקה שוב ושוב מלהגיב בנושא. "הוא היה מיותר. אלכס הסיר אותו, ובזה זה נגמר. עברנו הלאה. אבל אלכס, הוא היה לוחם, היה בשב"כ ונפצע. אי אפשר להגיד עליו שהוא אנטישמי.
"לגבי הקמפיין בכללותו – לא נכון ללכת רחוק מדי, כי הקמפיין חולף והחיים נשארים. כל מה שעשינו הוא לענות למתקפות מהצד החרדי. אני מזכירה לך את 'כוכבית גיור', סרטון התעמולה של ש"ס (תשדיר מ־2013 שמתח ביקורת עוקצנית על גיור עולים מברית המועצות, כשהציג כלה שמתגיירת באמצעות מכשיר פקס מתחת לחופה – שא"כ). זה פגע בציבור שלנו, ואני חושבת שלא הגבנו מספיק. הבלגנו והבלגנו, כי ברגע שאתה מגיב, אתה אנטישמי. אני יכולה להגיד לך שיש לא מעט דתיים ומסורתיים שמתקשרים אליי ואומרים שאנחנו צודקים. בשיחה אישית אף אחד לא קורא לי אנטישמית".
חלק מהמסרים של ישראל ביתנו במערכת הבחירות הזו מכוונים לציבור הדתי־לאומי, בין השאר בהתחייבות לתמוך במועמדים ציוניים־דתיים לרבנות הראשות. "נפגשתי עם כמה רבנים מהציונות הדתית", אומרת ברדץ'־יאלוב. "הגישה שלהם הרבה יותר מכילה ומקבלת. אם מועצת הרבנות הראשית הייתה מורכבת מאנשים כמותם, הרבה חילונים היו מרגישים קרובים יותר, ולא היו התנגשויות כאלה. יש הבדל גדול מאוד בינם ובין הרב יצחק יוסף, שמדבר על הציבור שלי כעל 'גויים קומוניסטים'. אני והמפלגה נעשה כל שביכולתנו להביא את נציגי הציונות הדתית לרבנות הראשית. זה חשוב מאוד.
"הציבור היהודי החילוני במדינות אחרות הרבה יותר קרוב לדת. כאן החילונים מתרחקים עד כמה שאפשר מהרבנות. עם כל העינויים שחלקם עוברים, הם פשוט לא רוצים להתקרב אליה".
את הדברים שציטטה אמר הרב יוסף בכנס רבנים שהתקיים בירושלים בראשית ינואר. "פגשתי אחר כך מישהו ששם המשפחה שלו רבינוביץ'. תמיד חשבתי שרבינוביץ' לא יכול להיות משהו אחר חוץ מיהודי, אבל גיליתי שהוא 'יהודי מהצד הלא נכון', כמו שמתבדחים אצלנו במגזר, כלומר מהצד של האבא. ברוסיה הוא היה 'יהודון', ופה הוא פתאום גוי קומוניסט שהולך לכנסיות. זה לא משהו שיכול לקרב מישהו לרבנות".
את "יהודייה מהצד הנכון"?
"אני יהודייה מכל הצדדים. לטוב ולרע, אצלי אין ספקות. שמחתי כשעלינו לפה, כי הבעיה שלי שם תמיד הייתה שאני 'יהודונת'. אין לי מושג איך מזהים את זה על הפנים שלי – כשאני מסתכלת במראה אני לא בדיוק רואה את זה – אבל יכולתי לנסוע ברכבת התחתית ברוסיה ופתאום לשמוע 'הו יהודונת'. זה קרה לי לא פעם ולא פעמיים. ואז את קוראת את הרב דוד מאיר דרוקמן מקריית־מוצקין אומר שאת גויה ואלכוהוליסטית. אני לא גויה ולא אלכוהוליסטית, לא קומוניסטית ולא מתקרבת לכנסיות. אני מחכה שמישהו מהפוליטיקאים יתעורר ויגיד חלאס".
יכול להיות שגם בישראל ביתנו עודדו את שיח השנאה הזה? כל הצדדים הרוויחו, אלקטורלית.
"זה לא התחיל בשנה האחרונה. זה היה תמיד. פשוט כרגע גם התקשורת הכללית שומעת את זה. לפני שנה הייתי אלכוהוליסטית בעיניהם, וכך גם השנה. בציבור הכללי כבר מזמן לא זוכרים את השד העדתי, אבל הוא נמצא בציבור החרדי. מה את חושבת שהם חושבים על יוצאי ברית המועצות?"
נקודת ההיתוך
מאז כישלון המשא ומתן להרכבת הממשלה אחרי בחירות אפריל 2019, ישראל ביתנו נותקה מגוש הימין, ונותרה תלויה באמצע המפה הפוליטית – בין השאר בגלל מאבקה במפלגות החרדיות. עם זאת, ברור שציבור העולים מברית המועצות לשעבר נוטים ימינה. כשאני שואלת את ברדץ'־יאלוב מה חשוב יותר בעיני האלקטורט שלה, החילוניות או הימין, היא מתלבטת. "גם וגם", היא מכריעה. "אני לא יכולה להגיד בוודאות. התחושה היא שרוצים, למשל, נישואים אזרחיים. אם בכלל לא היו מקבלים כאן נישואים אזרחיים, זה היה סיפור אחר. אבל אם אתה נוסע לקפריסין ומתחתן ומכירים בזה, אז המחשבה שאי אפשר להתחתן כאן מחרפנת. התחושה היא שזה לא בגלל הדת אלא בגלל העסקנים החרדים. גם תחבורה ציבורית בשבת – אם היא פועלת בחיפה, למה לא באשדוד?"
כי זאת הפרה של הסטטוס־קוו.
"מהצד השני רומסים את הסטטוס־קוו בלי שום בעיה. התחושה שאם יש כבר הזדמנות לשנות, צריך להיטיב עם ציבור עובד ומשלם מסים, שלא רוצה לעשות רע לאף אחד אבל רוצה לחיות בנוח".
לפני ארבע שנים הייתה ברדץ'־יאלוב חוקרת ב"מכון לחקר ישראל הרוסית", שהוקם שנה קודם לכן ובחן את מצבם של הדוברים רוסית בישראל. בין השאר מצאו שם ברדץ'־יאלוב ושותפיה למחקר שאחד הנושאים החשובים לציבור הזה הוא הפנסיות: רבים מהעולים באו ארצה בגיל 40 ומעלה, ונותרו ללא חסכונות וללא פנסיות תקציביות ממדינות מוצאם. אביגדור ליברמן הפך את הנושא לאחד ממטרותיו הגדולות: לאפשר לעולים הללו לפרוש לפנסיה בכבוד.
באחד ממחקריה במכון קבעה אז ברדץ'־יאלוב כי מדיניות כור ההיתוך שננקטה כלפי העלייה הרוסית נכשלה: "הציבור הזה גדל על ערכים מסוימים, קודים תרבותיים, והוא ממשיך לגדל את הילדים שלו לפי אותם קודים".
"ישראל ביתנו היא לא מפלגה מגזרית, בעיני הציבור שלנו ובכלל. עודד פורר הוא מספר שתיים, אלי אבידר מספר ארבע – זאת לא מפלגה מגזרית. אבל כשהרב יצחק יוסף מדבר על גויים קומוניסטים, אין לציבור הרוסי למי לפנות שיגן עליו"
והתוצאה היא אפליה? ניכור חברתי?
"זה לא משהו רע. אם את יודעת רוסית, את תקראי את צ'כוב. ואת מראה סרטים מצוירים מצוינים לילדים, וקוראת להם ספרים ברוסית ומאת סופרים רוסים. מה שקורה במגזר הרוסי הוא שרוב הציבור מתעקש לא לשכוח את השפה הרוסית ולא להשכיח אותה אצל הילדים. הילד שלי, שנולד פה אחרי שהייתי בארץ יותר מ־17 שנה, עדיין דובר רוסית שוטפת. אני חושבת שזה מבורך. משהו נשמר שם. זה לא אומר שהם שונים ממך או ממישהו אחר. לי תמיד צורם שמישהו אומר שלא החזיק ספר של צ'כוב, ועוד מתגאה בזה".
העולים ממדינות ערב לא שמרו על הבידול התרבותי שלהם, אלא ניסו להתערות בחברה הישראלית. זו טעות בעינייך?
"עדות המזרח משום מה הסכימו עם ניסוי כור ההיתוך, ולדעתי איבדו מרחב תרבותי עשיר מאוד. יש ספרות ערבית ענפה מאוד, ואין יתרון באיבוד השפה הזאת לטובת כור ההיתוך. הרי את לא נהיית פחות יהודייה בכך שאת יודעת ערבית".
יש בישראל אפליה נגד דוברי רוסית?
"לא אפליה אלא תקרת זכוכית, במקצועות מסוימים. בהייטק יש הרבה מתכנתים דוברי רוסית, ויש הרבה פחות מנהלים דוברי רוסית. מן הסתם כולם מנסים לפרוץ את המחסום. אני חושבת שבדור שלי המצב משתפר, כי הוא לא כמו דור ההורים שבאו בלי שפה".
במערכת הבחירות הראשונה הייתם על סף אחוז החסימה. אולי ימי הזוהר של המפלגה מאחוריה, מבחינת ההצלחה בקרב דוברי רוסית? אולי בכלל לא צריך מפלגה מגזרית?
"לא צריך מפלגה מגזרית. ישראל ביתנו היא לא מפלגה מגזרית, בעיני הציבור שלנו ובכלל. עודד פורר הוא מספר שתיים, אלי אבידר מספר ארבע – זאת לא מפלגה מגזרית. אבל כשהרב יצחק יוסף מדבר על גויים קומוניסטים, אין לציבור הרוסי למי לפנות שיגן עליו. משפט כזה או אחר של ראש הממשלה – זה לא מה שהם מחפשים. הם מחפשים אקשן ולא ריאקשן, פעולה ולא תגובה. ואז אנשים מחפשים את ליברמן כי הם יודעים שהוא מי שעומד על האינטרסים שלהם".
מתקפת הפייקים דעכה
שנה מאתגרת עוברת על עיתונאים, על דוברים וגם על הציבור, שמותקף מכל עבר בפוליטיקה. ברדץ'־יאלוב צריכה להתמודד עם מצביעים שמקבלים מידע ממגוון מקורות. "יש ציבור שלם שנמצא ברשתות, שלא רואה את החדשות של שמונה באופן קבוע", היא מאבחנת. "הם באינסטגרם. אם את שואלת אותם מה אמרה אתמול יונית לוי, הם לא יודעים. אז אם המסר הוא לצעירים אנחנו מעבירים אותו ברשתות החברתיות ואם הוא לציבור מבוגר מאוד מעבירים אותו בכאן 11. אנחנו הרבה ברשתות. יש לנו חשבון אינסטגרם מצוין, בן שנה, ואנחנו גדלים שם כל הזמן. אנחנו גם מתראיינים בתקשורת בשפה הרוסית. אנחנו לא מתכווננים לציבור מסוים, אלא רוצים להגיע לכמה שיותר אנשים".
בתור דוברת, היא מתמודדת גם עם תעמולה פוליטית שקרית, שמופצת ברשתות החברתיות וזוכה לתפוצה רבה. "אנחנו נתקלנו בהמון 'פייקים'. לפני הבחירות השניות הגשנו לא מעט פעמים תלונות למשטרה ולקצין הכנסת. הזיוף שנחרת בזיכרוני הוא שאמרו אנחנו מחלקים לחרדים אמצעי מניעה כדי שלא יתרבו. זה עבר את גבול הטעם הטוב, בלשון המעטה. אנחנו רואים את זה גם עכשיו, אבל פחות".
למרות הסקרים המציגים קיפאון, פחות או יותר, במפת המנדטים, ברדץ'־יאלוב משוכנעת שלא יהיה סבב בחירות נוסף. "למה אמרנו שלא יהיו בחירות רביעיות? כי אנחנו יודעים בוודאות שזה לא יקרה. יש לנו תוכנית איך למנוע אותן".
גם אמרתם שלא יהיו בחירות שלישיות.
"דיברנו כל הקמפיין על ממשלת אחדות. האמנו שגנץ, נתניהו ואנחנו נוכל לשבת בממשלה ולקדם דברים, אפרופו עסקת המאה של דונלד טראמפ והבעיות בדרום. על זה דיברנו. אני חושבת שאפילו ליברמן לא האמין ששתי המפלגות הגדולות, עם 65 מנדטים ביחד, יצליחו לא להסתדר. זה כישרון מיוחד".
גם בפעם הבאה תהיו תלויים בהחלטות של אחרים.
"בפעם הבאה זאת תהיה ההחלטה שלנו. אנחנו מדברים על ממשלה ציונית ליברלית. ברגע שאביגדור אומר שהוא יעשה את זה, הוא יעשה את זה. קודם הוא הסתמך על השכל הישר של שני אנשים אחרים".
אז אם אני מבינה אותך נכון, אתם הולכים לממשלה עם גנץ?
“לא. לא אמרתי את זה".
נתניהו בא עם הבלוק החרדי.
“אין בלוק חרדי. אין דבר כזה. הם כבר מדברים על זה, ליצמן וכולם. ברגע שכחול לבן החליטו שהם לא מזיזים את גפני מוועדת הכספים, ברור שהבלוק כבר לא קיים. ב־3 במארס נעבוד על זה שהכול יסתדר. שוב, אני מאמינה באיווט, ואם דברים תלויים בו – זה יתקדם. אם יש גורמים נוספים מעורבים, או שרוב ההשפעה תהיה שלהם, זה כבר סיפור אחר".
מה כבר יכול להיות בתוכנית הסודית הזו?
"אם מדברים הרבה, שום דבר לא מסתדר".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
