"תָּאֵר לְךָ
כָּל הַזְּמָן שָׂנוּא / בְּכָל מָקוֹם / לֹא מוּבָן / מְעוֹרֵר פַּחַד / מֵעֶצֶם קִיּוּמוֹ….
אוֹמְרִים: מַזָּל רַע / עִוֵּר / כִּשּׁוּף / מַחֲלוֹת / מִסְתַּבֵּךְ בַּשְּׂעָרוֹת
לָכוּד לָעַד / בַּגּוּף הַזֶּה, הַחַמִּים / הַמֵּרִיחַ כַּפְּרִי"
(ד"ר מאיה ויינברג, מתוך הספר "פליטי האור")
כיכר העיר באיון, 1332. ליידי ז'קום צעדה בבעתה מהולה בהכנעה לעבר בימת גלילי העץ שהוכנה מבעוד מועד. האמונים על ביצוע גזר הדין היו עסוקים בתחיבת ערמות קש שיעצימו את הבערה. בתוך הקהל שהתאסף לרגל האירוע ותפס עמדות נוחות לצפייה, היו גם שכניה של הליידי, אותם אזרחים צרפתים שומרי חוק שדיווחו לרשויות על העוון הנורא והביאו ללכידתה של הצעירה המסוכנת לציבור. העילה: המוני עטלפים שנצפו מרפרפים מעל ביתה הלוך ושוב. המשמעות: מדובר במכשפה. אחרי הכול, דם עטלפים משמש רק סקטור אחד באוכלוסייה. בית המשפט שמע את העדויות על אודות משקי כנף ליליים הסובבים את מעונה של האישה, וגזר מיד את דינה: מוות בשרפה, והשאר היסטריה.
מסע של מאות שנים קדימה בזמן, לעבר המאה ה־21. ציד המכשפות כבר מאחורינו, אבל בהלת הקורונה עוד לגמרי לפנינו. הסינים, אובדי עצות למול הנגיף המתפשט במהירות, מחפשים אשם. והנה באים בתחילת החודש שני מאמרים של חוקרים סינים, שזוכים להתפרסם בבמה היוקרתית והנחשבת של כתב־העת Nature, ומצביעים על מפיץ המגפה: העטלף. מאז כבר העלה המחקר אשמים אחרים מקרב ממלכת החי, אלא שרק היונק המעופף נשאר לנום בתודעה. "לתחושתי, החשוד המיידי הוא תמיד העטלף", אומרת ד"ר מאיה ויינברג ונאנחת. "אבל בואי נבין מה קורה פה. אנחנו מדברים על מחלה בממדים גלובליים שהתפרצה בסין, ולא בפעם הראשונה – גם תחלואות אחרות כמו סארס התחילו שם. כך שיש לסינים רצון לתת לעולם על מגש את האשם, ועל היונק הרדוף הזה יש נטייה לטפול הכול".
גם בימים של טרום סחרור־המסכות, זכה העטלף למעמד של כוכב יוטיוב אפל. סרטונים ויראליים המופצים ברשת מתעדים בני אדם מרחבי הגלובוס שנאבקים בכוח האופל המכונף שחדר לביתם, בדרך כלל בליווי פסקול צווחני. מאות אלפי צפיות נרשמות כשגבר אמריקני משופם מניס עטלף חמקמק מחדר השינה שלו בעזרת מחבט טניס, או כשזוג אירים נאבקים בפולש בסיוע כלי נשק ממחלקת הטקסטיל – מגבת מטבח ושמיכה מעוטרת. כל עוונם של המעופפים הוא חיפוש אחר מקום חמים כדי להניח בו את הראש ואולי גם לחטוף איזו ארוחת צהריים פרוקת רגליים, אבל כשאתה נושא על גבך פולקלור עשיר של כישוף, מוות ותאוות דם, הסיכוי שלך לצאת מזה בשלום שואף לאפס. אגב, גם שיעור העטלפים שניזון מדם שואף לאפס – שלושה מינים מתוך 1,330, פחות מרבע אחוז, אבל בתודעה האנושית כל עטלף הוא דרקולה בפוטנציה. לא ייפלא אפוא שישנו מונח מקצועי המוקדש לפחד מעטלפים – כירופטופוביה.
הכתבה המלאה תתפרסם מחר (ו') במגזין דיוקן של מקור ראשון
