כשנכנסים לבית הכנסת "היכל זאב" שבצפון בני־ברק, קשה להאמין שאל המקום הזה מתנקזות תקוותיהם ושאיפותיהם של מאות מתושבי העיר. המבנה ישן, הריהוט כבר ראה ימים יפים יותר, וגם זה קרה לפני זמן רב. ובכל זאת, כאן מתנהל בחודשים האחרונים הריאליטי שמסעיר את האזור. בלי מצלמות, במאים, סלבס ואנשי סאונד, מצליח בית הכנסת הזה לספק את מיטב החומרים שמהם עשויה תוכנית מציאות: אודישנים דרמטיים, שופטים חמורי סבר, ובקרוב גם הצבעה מותחת והכרזה על הזוכה המאושרת – קהילה חרדית אחת שתוכל לעזוב את מקום התפילה המאולתר הנוכחי שלה, ולאכלס את ספסלי היכל זאב לצד המתפללים הוותיקים, הסרוגים.
זהו יום רביעי בשבוע, אבל השולחנות בבית הכנסת מכוסים במפות לבנות. אולי הדבר מרמז שעד לשבת הקרובה לא צפויה כל פעילות במקום. הגבאי מתי רייפין ויו"ר בית הכנסת מאיר צולשן עולים במדרגות למחסן עלום ליד עזרת הנשים, וחוזרים כשבידיהם חבילת קרקרים, כאילו כדי לחזק את סטריאוטיפ בית הכנסת בטעם של פעם. "תברך שהכול", הם אומרים לי לפני שאנגוס, "לא מזונות. זה כבר כשר לפסח". מאי שם מובא גם פפסי־מקס קר, ונדמה שבעוד רגע כולנו פוצחים יחד בשירת "מזמור לדוד" באווירה נוגה של סעודה שלישית. יש גם הרינג? אני שואל. "אל תגזים", אומרים לי מארחיי, "אבל תבוא לפה בשבת הקרובה, יהיה קידוש טוב".
יהודה קורלנסקי: "על המקום הנוכחי שלהם, חברי הקהילה מהפלג הירושלמי משלמים 11 אלף שקלים בחודש, ובכל רגע יכולים להוציא אותם משם. נמאס להם. הם אמרו לי: עם הכסף שאנחנו מוציאים על שכירות, נעשה אצלכם פעילות ענפה. בכל מקום אחר רודפים אותם, מגלגלים אותם מכל המדרגות"
התקרובת בקידוש אולי תהיה משובחת, אבל האירוע מן הסתם לא ייערך ברוב עם. בית הכנסת היכל זאב, השוכן סמוך לרחוב בן־גוריון, נפל קורבן לסטטיסטיקה העגומה של הנוכחות הציונית־דתית בבני־ברק. בעשורים האחרונים נטשו הסרוגים את העיר בהמוניהם – תחילה הצעירים היו אלה שגדלו בה אך לא העלו על דעתם לקנות בה דירה, ואחר כך הצטרף אליהם גם דור ההורים והסבים. אלה ואלה עברו בעיקר למעוזי הציונות הדתית של אזור המרכז, כמו פתח־תקווה וגבעת־שמואל. בתי הספר של המגזר בבני־ברק נעלמים בזה אחר זה, כשאוכלוסיית התלמידים מתחלפת והופכת לחרדית. את בתי הכנסת הסרוגים הפעילים עדיין ניתן לספור על כף יד, שאף היא הולכת ומאבדת אצבעות.
גם רוב מתפללי בית הכנסת היכל מנחם עזבו אותו בשנים האחרונות, מי לבית עולמם ומי לערים אחרות. אלא שכאן, כשראו שהשורות מידלדלות, החליטו לקדם את פני הרעה. המתפללים זומנו לכינוס חירום, ואחרי התייעצויות קדחתניות הוחלט לפתוח את שערי בית הכנסת לקהילה חדשה שתזרים דם רענן בעורקיו. על קהילה סרוגה צעירה לא היה מה לדבר, כי לא תימצא אחת כזו בסביבה; החברים הסכימו כי אין ברירה אלא להשתיל בבית הכנסת קהילה חרדית, שתתאים את עצמה איכשהו למרקם הקיים.
"אנחנו רוצים שרב מהקהילה החדשה ייתן פה שיעורים. מניין בשבת יש לנו כרגע, אבל חשוב לחזק את התפילות והפעילות הכללית בימים האחרים", מסביר רמי סבאן, הגזבר של היכל זאב. "על הרעיון של הבאת קהילה חדשה חשבנו מתוך ראיית פני העתיד. הרי ברור שבית הכנסת שלנו ימשיך להתרוקן, ולכן החלטנו להקדים בכמה שנים את הצעד שממילא נצטרך לעשות כשנגיע לקו האדום. כרגע אנחנו לא חייבים לקחת אף קבוצה, אלא אם נוודא שהיא מתאימה לנו, וגם את זה נעשה בצורה מדורגת".
המתמודדים הם אם כן חרדים, אבל תנאי הסף כוללים הסכמה לאמירת תפילה לשלום המדינה ומי שבירך לחיילי צה"ל. מדוע שקהילה חרדית תרצה בכלל להצטרף לבית כנסת סרוג וישן, ואפילו תסכים לבלוע את התפילות האלה, העצם הכי קשה בגרון הבלתי־ציוני? התשובה פשוטה: רבים מבתי הכנסת של בני־ברק פועלים בצורה פיראטית כמעט, מתוך דירות ומתחמים שמושכרים להם בסכומים גבוהים. וכשמדובר בקהילה של אברכים, שבקושי מביאים לחם לביתם, ההוצאה הכספית הנדרשת כדי לקיים את בית הכנסת הופכת למשמעותית ביותר. אם לפתע מגיעה קהילה ותיקה ומציעה אפשרות לקבל מבנה של קבע, ללא צורך בתשלום דמי שכירות אלא רק חשבונות חשמל ומים – זו הצעה שקשה מאוד לסרב לה. אבל מי יזכה בבית כנסת מן המוכן? ומי יהיה הגוף הבוחר? כך נולד הריאליטי של היכל זאב. שש קהילות הגישו מועמדות, ארבע מהן הגיעו לקו הגמר, שלושה שופטים, ואחד אלוקינו.
נא להתנהג בהתאם
בית הכנסת היכל זאב נוסד לפני כארבעים שנה. לפני שהגיע אל משכנו הנוכחי, בקומה השנייה מעל גן ילדים, הוא פעל בכיתה שהוקצתה עבורו בסמינר גור שברחוב הרצוג. "המניין הראשוני הורכב מכמה חברים שעברו מתל־אביב לבני־ברק", מספר לנו צולשן. "אחרי כמה שנים קיבלנו את ההקצאה כאן מראש העיר דאז, ישראל גוטליב. אספנו כסף, קיבלנו קצת תקציבים גם מהפועל המזרחי ומהמפד"ל, והתחלנו לבנות מעל גן הילדים. ראש העיר גוטליב גם הביא לנו את הרב זאב וסרלאוף לתפקיד רב בית הכנסת. הוא היה רב פעיל, ואהבנו אותו מאוד. הוא לא לקח פרוטה על תפקידו כרב, ועוד תרם לנו סכומים נאים. בשלב מסוים הציעו לו לכהן במקביל בבית כנסת נוסף, 'אוהל אברהם', והוא ביקש את רשותנו. היה דיון סוער, אך לבסוף המתפללים אישרו לו".
לאחר פטירתו של הרב וסרלאוף לא אויש התפקיד במשך כמה שנים. "הבנו שאנחנו צריכים מישהו שימסור שיעורים ויתווה את הקו הרוחני של בית הכנסת, וחיפשנו רב חדש", אומר צולשן. "פרופ' סיני דויטש, שכיום הוא המשנה לנשיא מכללת נתניה, הציע את אחיו, הרב חיים דויטש – רב גדוד בצבא, בוגר 'כרם ביבנה' ובעל סמיכה לרבנות. זה התאים לנו, לא רצינו רב בלי סמיכה. הרב דויטש היה גם רואה חשבון במשרה מלאה, וגם הוא לא רצה לקבל מאיתנו שכר. לפני שנה וחצי הוא נפטר, ושוב נותרנו מול שוקת שבורה".
צולשן (74) הוא אחד מארבעה מתפללים בלבד שנותרו כאן מדור המייסדים. רייפין (60) וסבאן (67) הצטרפו ב־87', כשהמבנה הנוכחי כבר היה מוכן. בשנות השיא, הם מספרים, שישים משפחות היו חברות בקהילה. כל 130 הכיסאות בבית הכנסת היו תפוסים, "ואנשים אפילו היו צריכים לעמוד מחוסר מקום". אבל בשנים האחרונות התרחש כאמור תהליך של עזיבה מואצת, והשורות הלכו והידלדלו. "הזליגה המסוכנת החוצה התחילה לפני עשור, ושיאו של הגל היה לפני חמש שנים", אומר רייפין. "אנחנו צוחקים שהקהילה התחלקה לשלושה חלקים: שליש נפטרו, שליש עברו דירה, ושליש נשארו כדי לריב. היום נשארו כאן שלושים משפחות בלבד".
"הגענו למסקנה שאנחנו צריכים קהילה שתצטרף אלינו, כדי לחזק את המקום משתי בחינות", אומר סבאן. "גם מהצד הכספי, כי אין לנו מספיק תקציב לתחזוקת בית הכנסת, וגם מהצד הקהילתי – שיעורים, עונג שבת וכולי".
מתי רייפין: "הזליגה המסוכנת החוצה התחילה לפני עשור, ושיאו של הגל היה לפני חמש שנים. אנחנו צוחקים שהקהילה התחלקה לשלושה חלקים: שליש נפטרו, שליש עברו דירה, ושליש נשארו כדי לריב. היום נשארו כאן שלושים משפחות בלבד"
עם העלאת הרעיון להביא קהילה חדשה, היה ברור לקברניטי היכל זאב שיש לקבוע מראש כמה סייגים. "זה פשוט מאוד", מסביר רייפין, "או שאתה שולט וקובע מי נכנס לפה, או שהם ישלטו עליך. ואנחנו החלטנו מראש שאנחנו רוצים לשלוט על כל התהליך, ולבחור קהילה שמתאימה לנו".
"העמותה שלנו נוסדה בין השאר כדי למנוע מצב שבו מישהו בא ומשתלט על בית הכנסת", אומר סבאן. "עמותה היא גוף סטטוטורי, שיכול אפילו להגיש תלונה למשטרה אם גורמים זרים נכנסו לנכס שהוקצה לו, והמשטרה אמורה לעזור במקרה כזה. אם בית הכנסת לא רשום כעמותה, זה אחרת".
כל כך קשה להביא איזה "מגיד שיעור" שידבר כאן? צריך בשביל זה קהילה שלמה?
רייפין: "זו לא רק שאלה של מי ימסור שיעור. אנחנו רוצים שהאנשים שיצטרפו אלינו ישתתפו בעצמם בשיעור, יהיו חלק מאיתנו. כיום בית הכנסת פתוח בימי החול שעה וחצי בלבד: 45 דקות בבוקר לשחרית, ועוד 45 דקות למנחה ומעריב. וזה כל כך חבל, יכולה להיות בו הרבה יותר פעילות. אנחנו גם רוצים שאנשי הקהילה החדשה יבואו למניין שחרית בימי החול".
תפילת שחרית בהיכל זאב בימות השבוע מתקיימת בשעה מוקדמת למדי, שש ורבע בבוקר, כך שדרישת ההשתתפות בה היא רף גבוה. "זה היה מייסודו של הרב דויטש, שדאג לחבר'ה שעובדים, ואנחנו לא מוכנים לזוז מזה. אלה שיבואו יצטרכו להתאים את עצמם", אומר צולשן. כבעל מכבסה ברחוב בוגרשוב בתל־אביב, הוא מרוצה מאוד מהמניין הזה, שמאפשר לו לצאת לעמל יומו בשעה מוקדמת. כמוהו גם רייפין, שעובד באלביט מערכות, וסבאן, עורך דין המלמד קורסים בבר־אילן וניהל בעבר סניף של "מזרחי טפחות".
מלאכת האיתור של המתמודדים הוטלה על יהודה קורלנסקי (23), אחד המתפללים. קורלנסקי הוא רווק צעיר שאמנם משתייך למגזר החרדי, ואף מגיע ממשפחה הנמנית עם "הפלג הירושלמי", אך שירת בצה"ל ועובד היום בלשכתו של השר זאב אלקין. "זה בכלל לא מובן מאליו שאחד כמוני יתגייס, אבל קיבלתי ברכה ועידוד מהאדמו"ר רבי פנחס אבוחצירא", הוא מספר. "לקראת סוף השירות חיפשתי מקום תפילה קבוע שיתאים לי. ניסיתי כמה בתי כנסת באזור, אבל לא הרגשתי בהם בנוח. בסוף הגעתי להיכל זאב, ומצאתי את מה שחיפשתי. הקהילה כאן חיבקה אותי".
ההיכרות הענפה שלו עם קהילות באזור זיכתה אותו בתפקיד המלהק לאודישנים. צולשן, רייפין וסבאן מונו לחברי הוועדה שתפקידה לראיין את נציגי הקהילות, להחליט מי יעפיל לשלב הבא, ולבסוף לכנס ישיבה עם עמותת "היכל זאב", כדי להציג את סיכומיה ולהגיע להכרעה. קורלנסקי משמש כנספח ומייעץ לוועדה, וכמה חברים נוספים קיבלו כיסאות של משקיפים.
"צלצלתי לכמה גבאים וראשי קהילות חרדיות מהאזור, וסיפרתי להם שאנחנו מחפשים קהילה שתצטרף אלינו", מספר קורלנסקי. "כבר בטלפון ציינתי שלא נוותר על אמירת תפילה לשלום המדינה. כולם הסכימו לתנאי הזה, כולל – לא תאמין – קהילה של הפלג הירושלמי. הסברתי גם שאנחנו מצפים ששתי הקהילות יכבדו זו את זו".
מביאים את האמת שלהם
קורלנסקי חזר כשבאמתחתו שש קהילות שבהחלט מתעניינות באופציה המסקרנת. שתיים מהן נפלו כבר בשלב המוקדמות, בשל אי התאמה. האחת מוגדרת כקהילה ספרדית, ובהיכל זאב לא רצו לשנות עד כדי כך את נוסח התפילה ואת סגנון בית הכנסת; השנייה ביקשה להתחיל את תפילת שחרית של שבת ב־11 לפני הצהריים, רעיון שכמעט גרם לספסלים הישנים להתעופף. ארבע אם כן נותרו, וכדי לבחון את מידת ההתאמה שלהן התקיימו "שבתות אודישנים" – ארבע שבתות רצופות שבכל אחת מהן התארחה בהיכל זאב קהילה אחרת, כדי שמתפללי המקום יוכלו להתרשם ממנה מקרוב: מה האופי שלה? איך נשמעים שיעוריו של הרב? והאם החברים נותנים יד בסידור בית הכנסת בין התפילות?
שלב האודישנים כבר מאחורינו, כמעט: ברגע האחרון הצטרפה קהילה נוספת למירוץ, וגם היא צפויה להתארח לשבת. "העליתי רעיון שנמשוך את התהליך הלאה, נביא בכל שבת קהילה אחרת, ונהיה מסודרים עשר שנים קדימה", צוחק סבאן. רייפין: "היה לנו עוד רעיון – שנזמין את כל הקהילות לכאן יחד, הן יריבו ביניהן, ואנחנו נשלוט על בית הכנסת". אבל בשוך קולות הצחוק, חברי הוועדה מודים כי השאיפה היא להגיע להחלטה סופית ממש בקרוב, עוד לפני פסח.
אז מי ומי בחמישיית הגמר? ובכן: קהילת אברכים בשם "בני הישיבות", בראשות הרב עמרם פריד; קהילת "אחדות", שחבריה הם חסידים־מודרנים, בעיקר חסידי גור, ובראשה עומד הרב חיים פוקס; קהילת "נצח ישראל" הליטאית־מודרנית, גם היא בראשותו של הרב עמרם פריד; "אוהל משה", קהילה של אנשי הפלג הירושלמי, בראשות הרב נפתלי הייזלר; והמצטרפים למירוץ ברגע האחרון – קבוצה המשלבת בתוכה קהילה חדשה בראשות הרב ישעיהו גרינשפן עם קהילת "היכל פנחס" של הרב משה יונה.
כדי לזכור את הרשמים מהקהילות השונות שהגיעו לקו הגמר, מנהלת הוועדה פרוטוקול מסודר שבו היא מציינת כמעט כל נושא שהועלה בשבתות המשותפות, וכן הנהגות טובות, נקודות חיכוך אפשריות ועוד.
אחת הקהילות הזמינה את הרב שלמה עמאר כדי שישפיע לטובתה, אך ברגע האחרון צצה בעיה – הרב נמצא בימים אלו בבידוד, לאחר ששב מביקור בסינגפור. הפתרון: המלצתו תועבר בשידור חי באמצעות מסך פלזמה ענק, שגם יישאר לאחר מכן בהיכל זאב, ויציג את זמני התפילות והודעות הגבאים. קהילה אחרת תגיש כתשורה תמונה גדולה של הרב קוק
"הרבנים של כל הקהילות העבירו כאן שיעורים ושיחות", מספר צולשן. "הרב פריד גם ערך בערב מפגש של 'עונג שבת', שנמשך שלוש שעות וחצי. הוא העלה את הסוגיות ההלכתיות שנחשבות לשנויות במחלוקת בין החרדים לסרוגים – למשל מעליות שבת, או נושא ההפרדה – ולא חשש לפרק אותן אחת לאחת ולדון בהן על כל צדדיהן. בהמשך הוא גם הגיע לכאן לתפילת שחרית באחד מימי החול, יחד עם כמה מתפללים. הם רצו להראות רצינות".
סבאן: "קצת חששנו כשראינו את החבר'ה החסידיים של קהילת 'אחדות' מגיעים בליל שבת עם הספודניקים שלהם".
רייפין נקרע מצחוק. "ספודיקים, רמי, ספודיקים", הוא מסביר כיצד נקראים כובעי הפרווה גבוהי־הקומה שחובשים חסידי גור בשבתות.
"לשחרית הם הגיעו בלי הספודיקים, וכבר לא נראו מאיימים", ממשיך סבאן. "דווקא היה לנו איתם חיבור טוב, הם חבר'ה על הכיפאק".
איך נראה המפגש עם הקהילה של הפלג הירושלמי? תסכימו איתי שחיבור בין סרוגים לבין אלה שמפגינים בכביש גהה נגד הגיוס לצה"ל, הוא לא בדיוק טבעי.
רייפין: "חיפשנו גם מוסלמים ונוצרים שיצטרפו, אבל לא מצאנו. צריך לדעת להתפשר. וברצינות, ה'עצניקים' (אנשי הפלג – ח"ב) שהגיעו לפה הם לייט, הם לא אלה שיוצאים להפגין".
צולשן: "תראה, אני לא יכול להביא לכאן כיפות סרוגות, כי פשוט אין. שוב, צריך לציין שכולם הסכימו לכל התנאים והדרישות שלנו. העצניקים אמרו לנו: אנחנו לא מבקשים להיות אצלכם חזנים ולא כלום, רק רוצים מקום להיות בו, מה שנקרא 'לשים את הראש'".
קורלנסקי: "זו קהילה של בערך 50 איש. הרב שלהם, הרב הייזלר, הוא מהמתונים יותר בזרם הזה. הוא היה ראש ישיבה בקריית־מלאכי, ולפני כשמונה שנים, כשפרצה המחלוקת בציבור הליטאי ונוצר הקרע עם 'הפלג הירושלמי', הוא עזב את הישיבה ההיא והקים בבני־ברק כולל של אברכים מהפלג שנזרקו מהכוללים הליטאיים. אני מכיר אותו, ופניתי אליו בהצעה להצטרף אלינו.
"צריך להבין שעל המקום הנוכחי שלהם הם משלמים 11 אלף שקלים בחודש, ובכל רגע יכולים להוציא אותם משם. נמאס להם. הם אמרו לי: עם הכסף שאנחנו מוציאים על שכירות, נעשה אצלכם פעילות ענפה. בכל מקום אחר רודפים אותם, מגלגלים אותם מכל המדרגות".
רמי סבאן: "על הרעיון של הבאת קהילה חדשה חשבנו מתוך ראיית פני העתיד. הרי ברור שבית הכנסת שלנו ימשיך להתרוקן, ולכן החלטנו להקדים בכמה שנים את הצעד שממילא נצטרך לעשות כשנגיע לקו האדום. כרגע אנחנו לא חייבים לקחת אף קבוצה, אלא אם נוודא שהיא מתאימה לנו, וגם את זה נעשה בצורה מדורגת"
מלבד אמירת התפילה לשלום המדינה, הצבתם עוד דרישות שתואמות את אופיו הציוני הנוכחי של בית הכנסת?
רייפין: "קיום תפילה חגיגית ביום העצמאות וביום ירושלים. זה הכול, לא רוצים יותר מזה. אחד הרבנים של הקהילות שהגיעו, הציע לערוך בליל יום העצמאות סיום מסכת, וכך לצאת ידי חובת התפילה החגיגית".
סבאן: "כדי שתהיה התאמה שמנו גם דגש על כך שיבואו חבר'ה עובדים, עם עדיפות לכאלה ששירתו בצבא".
צולשן: "שאלתי את הרב פריד ואת הרב הייזלר: מה יקרה אם מישהו מהקהילה שלכם יהיה שליח ציבור במוסף בשבת, ויצטרך להגיד תפילה לשלום המדינה? מה הוא יעשה? הם לא ענו. כמובן, אפשר למצוא פתרונות יצירתיים, למשל לסכם שהגבאי יגיד את התפילה הזו".
והזוכה הוא, היא, הוא
ואם יש ועדה, ומתמודדים, ושופטים, והצבעה – יש גם ניסיונות להתבלט ולכבוש את לב הקהל ברגע האחרון. הקהילות המתמודדות, שנציגיהן ישתתפו בישיבה המכרעת, מתכננות הפתעות (שאולי נהרסות עם הפרסום כאן): כל אחת מהן תביא לדיונים רב מפורסם שינסה להשפיע בעדה. בין הרבנים ששמותיהם עלו, וכבר דובר עמם בנושא: הרב הראשי לשעבר, הרב ישראל מאיר לאו; הרב הראשי כיום, הרב יצחק יוסף; וגם רבני ירושלים, הרב אריה שטרן והרב שלמה עמאר.
במקרה האחרון צצה בעיה – הרב עמאר נמצא בימים אלו בבידוד, לאחר ששב מביקור בסינגפור. הפתרון: הקהילה שהזמינה אותו מתכוונת להביא את המלצתו בשידור חי באמצעות מסך פלזמה ענק, שגם יישאר לאחר מכן בהיכל זאב, ויציג את זמני התפילות והודעות הגבאים. קהילה אחרת מתכננת להגיש כתשורה תמונה גדולה של הרב קוק.
חברי הוועדה מספרים על מאמצים נוספים שעשו הקהילות השונות כדי לצבור עוד כמה נקודות: אחת מהן דאגה להשתבץ אחרונה בסבב שבתות האודישנים, כדי להישאר חקוקה בזיכרון, וכך אולי להשפיע על הבחירה. כן, ממש כפי שמתמודדים בריאליטי שירה מעדיפים לעלות לבמה בשלב מאוחר ככל האפשר.
קהילה אחרת הגדילה ראש ושלחה פרזנטציה מפורטת על עברה ועל תוכניותיה לעתיד, כשתתאחד עם היכל זאב. "הייתה להם אסטרטגיה בשבת המשותפת", מספר קורלנסקי. "אחרי התפילה, ארבעה מחברי הקהילה הזו עברו אחד־אחד בין המתפללים הוותיקים של היכל זאב, הקדישו לכל אחד כמה דקות, התעניינו בו וסיפרו על עצמם".
רייפין: "מספיק לי שיבואו ארבעים איש בלבד, לא צריך יותר מזה, אבל שייתנו מעצמם לבית הכנסת. אנחנו מחפשים שחקני נשמה. שגם נציגים מהם יהיו גבאים – ויחד עם זאת השליטה תישאר אצלנו. ההצעה כרגע היא ששלושה גבאים יהיו משלנו, ושניים מהקהילה החדשה שתצטרף".
מאיזו קהילה התרשמתם שהיא הכי דומה לכם?
צולשן: "נצח ישראל, הליטאים־מודרנים. הם הכי קרובים לדרך שלנו".
"מצד שני, החסידים היו הכי לבביים", מעיר חבר אחר בוועדה. "כל הזמן שאלו אם אנחנו צריכים עזרה".
איך בדיוק תתקבל ההחלטה הסופית?
"כל אחד יקבל דף ובו רשימת הקהילות שהגיעו לגמר, וידרג את כולן כראות עיניו. מראש החלטנו לעבוד בצורה כזו, ולא רק לבחור קהילה אחת, מסיבה פשוטה: אם אחרי חודשיים־שלושה נגלה שהקהילה שנבחרה לא מתאימה לנו בפועל, ניפרד ממנה אבל נדע מי אמורה לבוא במקומה".
אז האם מסתמנת כבר קהילה מנצחת? אני מנסה לחלץ מידע פנימי מחברי הוועדה, שמצידם ממלאים את פיהם מים. רק צולשן מודה שכבר יש לו כיוון, אבל לא מוכן לפרט מעבר לכך: "זה לא יהיה לעניין לספר בשלב הזה. אני יכול רק לומר שלא יהיה לנו קל להחליט".
אתם מנסים להנשים את אחת הקהילות הסרוגות האחרונות של בני־ברק. אבל מדוע, בעצם? מה מביא אתכם להישאר כאן? הרי גם הילדים שלכם כבר לא גרים באזור.
רייפין: "אני באמת עובר בעוד חצי שנה לפתח־תקווה, לשכונה שנמצאת על גבול גבעת־שמואל. אבל אמשיך לבוא לפה לשבתות, סיכמתי עם גיסי שאתארח אצלו".
סבאן: "הילדים שלי מפוזרים בכוכב־השחר, בלשם, ברמת־השרון ועוד, ואני בעצם נותן להם 'מוצב קדמי' במרכז הארץ. אם הנכדים צריכים להגיע ללימודים באזור, נניח בבר־אילן, יש להם איפה להיות".
גם גבעת־שמואל צמודה לאוניברסיטת בר־אילן.
"נכון, אבל אשתי אומרת לי – אתה צריך ארבעה דברים שיהיו לידך: בית כנסת, מכולת, קופת חולים ורכבת קלה. פה יש לי הכול, בתקווה שהרכבת תתחיל לפעול בשנים הקרובות. אני גם הבעל־קורא של בית הכנסת, ואוהב את התפקיד. אני מרגיש שיש לי שליחות, ולא חושב לעזוב".
צולשן: "העסקים שלי בתל־אביב, והילדים ממילא לא נמצאים ממש קרוב. הם גרים באורנית, מודיעין, ניר־גלים וצור־יצחק, וכבר לא באים אלינו הרבה. הגדול שלי כמעט בן 50. ואל תשכח שלהתחיל לעבור דירה זו גם עלות כספית רצינית".
סבאן: "בגיל מסוים כבר קשה לך לשנות הכול. מזה בעצם נולד כל הרעיון של הבאת קהילה חדשה. באחת השבתות היינו פה בקושי עשרים איש, כי חלק נסעו אל הילדים לסוף השבוע. זה היה מדכא, לראות את המקום ממש ריק, וכך נפל לנו האסימון. המטרה שלנו עכשיו היא לא להביא אברכים חרדים שישבו פה כל היום ויקימו כולל, אלא שהמקום עדיין יישאר בית כנסת קהילתי, ונוכל ליזום שיעורים בשעות ובימים שאנו נחליט עליהם.
"לכן גם קיימנו את השבתות המשותפות, לראות איך זה עובד עם כל קהילה וקהילה, איך המתפללים החדשים יוצרים איתנו אינטראקציה. אנחנו עדיין צריכים לחשוב היטב, ואנחנו לא ממהרים. כאמור, התהליך הזה היה קורה ממילא בעוד שלוש־ארבע שנים, אבל הקדמנו אותו כדי שלא נעמוד מול שוקת שבורה, ואז תתרחש השתלטות בניגוד לרצוננו".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
