האורות בקומה השישית של בניין קריית הממשלה ברמלה דלקו לאורך כל הלילה. כל משתתפי הפגישה, שנערכה בלשכתה של רופאת מחוז המרכז, ידעו כי ייתכן שפני המערכה נגד התפשטות הקורונה בישראל משתנים ברגעים אלה לחלוטין. אם עד עכשיו מפת המגפה הייתה משורטטת בבירור, וכל אחד מהחולים שויך למקור הדבקה שאפשר לעקוב אחריו ולנטר את השלכותיו – חולה מס' 29 הוא כבר סיפור אחר.
החולה, יואל גלאט (45) מהיישוב עינב שבשומרון, הגיע לבית החולים בילינסון בגלל מה שנראה כדלקת ריאות חריפה. מאחר שלא עמד בקריטריונים לאיתור נשאי הקורונה – כלומר, הוא לא שב מחו"ל ב־14 הימים הקודמים, וגם לא היה במגע עם אחד החולים המוכרים למערכת הבריאות – לא נערכו לו בדיקות שאמורות לגלות את הנגיף. הצוות כבר עמד לשחרר אותו לביתו, ורק הודות לערנות של עוזר הרופא בחדר המיון, נערכו לו בדיקות נוספות. כשהתקבלו התוצאות נשלח גלאט לאשפוז תחת נוהלי בידוד מחמירים, ורעייתו ושני ילדיו התבקשו להתפנות מיד לביתם ולחכות בבידוד. במשרד הבריאות ניתן האות לחקירה אפידמיולוגית מאומצת, שתתחקה אחר צעדיו של החולה מרגע ההדבקה ועד לאשפוז.
"הבנו שיש כאן ככל הנראה חולה ראשון ש'הודבק בקהילה', ומי שהדביק אותו מסתובב בציבור ולא יודע שהוא נושא את המחלה", מספרת לנו רופאת מחוז המרכז, ד"ר עפרה חבקין. "המטרה העיקרית שעומדת לנגד עינינו במצב כזה היא לאתר את מקור ההדבקה ולעצור אותה לפני שתצא מכלל שליטה. אנחנו מקפידים על הנחיות בידוד למשך 14 יום – תקופת הדגירה של המחלה – לכל אדם שהיה במגע עם חולה קורונה או שב מחו"ל, וחששנו מהרגע שבו נפגוש חולה שלא עשה את אחד משני הדברים הללו. בסופו של דבר הגענו ל'ברוך' הזה, אבל במידה רבה גם צפינו שזה יקרה".
ביום ראשון 8 במארס, בשעה 21:26, הצטרף חולה מס' 29 לרשימת החולים המאומתים. מבית החולים בילינסון נמסר כי "אנשי צוות שהיו עמו במגע טרום האבחנה נשלחו לבידוד. החולה מאושפז במתחם מבודד, בחדר בידוד תקני עם לחץ שלילי שמונע יציאת אוויר מהחדר למחלקה, והוא מטופל על ידי צוות מיומן שממוגן באופן מלא. כל הצוותים שמטפלים בחולה עברו הדרכה קפדנית באשר להתמגנותם, והם מלווים על ידי יחידה למניעת זיהומים וצוות משרד הבריאות".
לחקירה האפידמיולוגית שתפקידה להתחקות אחר מהלך התפרצות מגפה ברמת הפרט – הליך שמוכר היטב בעולם בריאות הציבור, אך לתודעה הציבורית הישראלית הוא חדר רק בחודש האחרון – נודעת במקרים כאלה דחיפות ראשונה במעלה. עם כל חולה נוסף שאותר מאז זוהתה הקורונה בישראל, מיהר משרד הבריאות לפרסם את תוצאות החקירה בנוגע למקומות שבהם שהה. במקרה של חולה 29, אחד הפרטים המדאיגים ביותר היה מקום עבודתו – מאחורי הגה אמבולנס של מגן דוד אדום. "נבהלנו כששמענו את זה", מתארת חבקין. "המשמעות היא שהאיש היה בקרבה לאוכלוסיות חולות או מבוגרות, שיכולות להידבק ממנו, או להדביק אותו. לפחות ידענו שכנהג האמבולנס, המגע הישיר שלו עם המפונים אינו גדול". בתוך זמן קצר נבדקו כל האנשים שפינה גלאט בשבועיים שלפני אשפוזו; איש מהם לא נשא את הנגיף. התעלומה הלכה וגברה.
"אם אנחנו לא יודעים היכן הוא נדבק, אנחנו לא יודעים מיהו המדביק שעלינו להזהיר ולהכניס לבידוד, וזה מטריד", אומרת חבקין. "כשאותר החולה הראשון, מנהל סניף הפיראט האדום באור־יהודה, ידענו שהוא נדבק בחו"ל ומשם יכולנו להתקדם הלאה. אבל פתאום, אחרי קרוב לשלושים חולים, אנחנו פוגשים מציאות חדשה שבה מקור התחלואה לא ידוע. המשמעות המיידית היא שחייבים להרחיב את מעגלי הבידוד".
אצבע בסכר
מחוז המרכז הוא הגדול ביותר בישראל, ובו גם אותר מספר נשאי הקורונה הרב ביותר. זה קרוב לחודשיים, חבקין ועמיתיה במשרד הבריאות הם אלה שמחזיקים את האצבע בתוך הסכר. עבורם זו מלחמה נגד השעון, מאבק בלתי פוסק במטרה להאט את התפשטות הקורונה בארץ. לשם כך הם פועלים לאתר את מקור ההדבקה של כל אחד מהחולים, שמספרם עומד נכון לשלישי בערב (21:00) על כ-1930 חולים מאומתים. גם אם בסופו של דבר תצא המגפה משליטה ולא יהיה טעם לעקוב אחר קורותיו של כל חולה, הזמן שתרוויח עד אז מערכת הבריאות יאפשר להכין את בתי החולים והצוותים הרפואיים, ואולי גם לפזר את עומס הטיפול על פני תקופה ארוכה יותר. כל המעורבים מבינים שאם נגזר על מדינת ישראל להתמודד עם מאות אלפי חולים, מוטב כי הדבר יקרה לאורך שנה שלמה, ולא בתוך חודש.
"כדי למנוע את המקרה הראשון של חולה ממקור לא ידוע, הבנו שחייבים להיערך בפני ישראלים החוזרים מחו"ל ותיירים המגיעים מרחבי העולם", אומרת חבקין. "הוראות הבידוד הקיפו את כל מי שהגיעו מארצות המזרח, בהמשך נוספו לכך מדינות באירופה, ולבסוף העולם כולו. הבנו שכל מי שיצא לחו"ל עלול היה להידבק, ורצינו שכל אדם כזה יהיה בבידוד: אם הוא נדבק, הדבר יתגלה בתום תקופת הדגירה ויימנעו הדבקות נוספות. האמת היא שהמהלכים האלה הוכיחו את עצמם. לקח די הרבה זמן עד שאותר לראשונה חולה קורונה בישראל, וגם בהמשך ידענו לומר לגבי החולים מהיכן הם נדבקו, בחו"ל או בגלל מגע עם מי שהיה בחו"ל. נכון לסוף השבוע (ה') אנחנו יודעים בדיוק היכן נדבקו מרבית החולים שאותרו כנשאי קורונה".
מיד לאחר שגלאט זוהה כחולה בקורונה, פנתה אליו ד"ר חבקין לתשאול ראשוני, בניסיון להתחקות אחר קורותיו בשבועיים שקדמו להתפרצות המחלה. כל מפגש, כל אירוע משפחתי וכל מקום ששהה בו, עלול להפוך בדיעבד למוקד התפרצות קורונה – או להוביל אל האדם שהדביק אותו.
"אני בעלת ניסיון רב בחקירות אפידמיולוגיות, והבסיס לחקירות האלו הוא אמפתיה", אומרת חבקין. "כשאני מתקשרת אל חולה שאותר כחיובי בבדיקות הקורונה, עוד לפני שאני מודיעה לו על התוצאות, אני פונה אליו בשמו הפרטי ומתחילה לשאול לשלומו. אני מציגה את עצמי ואת תפקידי, מבררת פרטים אישיים כמו גיל וכדומה, ושואלת האם הוא סובל ממחלות רקע ומדוע עשה בדיקה לקורונה. אחרי שאני מוודאת איך הוא מרגיש עכשיו, אני לאט־לאט נכנסת לזה ואומרת לו שהתקשרתי כדי להגיד שהבדיקות יצאו חיוביות. התגובות של החולים שאיתם אני משוחחת בשבועות האחרונים הן מגוונות. לרוב יש שתיקה ארוכה, או שהחולה משמיע קריאת בהלה ואומר 'לא'. אני מזכירה לו שהוא מרגיש טוב ומצבו טוב, אומרת לו שברוב המקרים המחלה קלה, וההחלמה בסופו של דבר תגיע. שוב, אני מאמינה שהאמפתיה קודמת לכול. אפשר לעשות את זה בצורה קרה ותכליתית, אבל אנחנו צריכים לזכור שהסיפור הזה 'נפל' על האדם שאנחנו מתקשרים אליו".
ואז מגיע השלב החשוב ביותר, מטרתה האמיתית של השיחה: "אני מסבירה לחולה, כל אחד בדרך שמתאימה לו, שאנחנו חייבים להתחקות אחר המקומות שהיה בהם. אני מקציבה לו כרבע שעה, ומבקשת שישב עם עצמו, ישתה כוס מים, ייקח נייר ועט וינסה לכתוב את כל המקומות שביקר בהם והדברים שעשה בטווח תאריכים מסוים. אחרי שהוא מוסר את הרשימה, הרופאות האפידמיולוגיות בנפות שתחת אחריותי ממשיכות מולו את איתור המגעים, ומנסות להגיע לכמה שיותר מקומות. חייבים לנהל מעקב אחרי התנועות שלו מהרגע שבו היה יכול להידבק במחלה, ועד לרגע השיחה".
במקרה של חולה 29 נוצרה התלבטות – עד כמה "ללכת אחורה" בבדיקה הזו. "בהתחלה דיברנו איתו על תקופה של חמישה ימים לפני הופעת הסימנים הראשונים של המחלה. הוא זכר ששלושה ימים קודם לכן השתעל, ואנחנו רצינו לקחת עוד חמישה ימים כמקדם. אבל לבסוף החלטנו שבמקרה הזה לא כדאי להסתכן, וכל מי שהיה בקרבתו ב־14 הימים הקודמים נדרש מיד להיכנס לבידוד".
כרטיס האשראי גילה את השעה
יום שני, תשעה במארס, ערב חג הפורים. רגעים ספורים לפני שהמוני בית ישראל יפתחו בקריאת המגילה, השלימו במשרד הבריאות את מפת המקומות שבהם שהה גלאט במהלך השבועיים הקודמים. על המפה סומנו בתי כנסת ביישוב מגוריו, סניף רשת השיווק "אושר עד" בפתח־תקווה, קניון אבנת בעיר, קניון "רב שפע" בירושלים, בית כנסת ביישוב החרדי קריית־יערים (טלז־סטון) שבו התארח בשבת זכור, וכן הלאה. במקביל התברר כי אשתו רבקה ושני ילדיו נדבקו גם הם בקורונה. מפלס הלחץ הלך ועלה.
בתוך זמן קצר הפיץ דובר משרד הבריאות את תוצאות החקירה האפידמיולוגית. אלפי הישראלים שהיו במקומות המפורטים בעת שגלאט שהה שם, התבקשו להיכנס מיד לבידוד ביתי, ולדווח על כך דרך אתר משרד הבריאות. חבקין וצוותה ביצעו מאות שיחות טלפון לאנשים שהיו בקרבתו של החולה, וביקשו לבדוק ולהזהיר. "מכל אחד ניסינו לשאוב מידע ולהבין האם ייתכן שהוא מקור ההדבקה", מתארת ד"ר חבקין. "ליבי־ליבי להמוני האנשים שנאלצים להיכנס לבידוד של שבועיים, ובכלל לכל מה שקורה עכשיו במשק, אבל אין ברירה. זו הדרך היחידה למנוע הידבקויות".
כדי לדעת באיזו שעה ביקר חולה 29 בסניף "אושר עד", התחקו אנשיה של חבקין אחר השימוש שנעשה בכרטיס האשראי שלו. הם פנו גם למנכ"ל הקניון בפתח־תקווה, כדי למצוא היכן בדיוק ביקרו בני משפחת גלאט. המוכרים בחנויות והלקוחות שהצליחו לאתר, הונחו להיכנס לבידוד. "אני לא יודעת לומר לך כמה אנשים נדבקו מחולה 29", מודה ד"ר חבקין בכאב. "אנחנו עדיין מזהים חולים חדשים שנדבקו ממישהו שנדבק ממנו".
אם מתברר שחולה ביקר במתחם כמו "אושר עד", שמשתרע על פני אלפי מטרים רבועים – מדוע להכניס לבידוד את כל מי שהיו שם? הרי הסיכוי של כל אחד מהם להידבק הוא נמוך מאוד.
"בכל מה שקשור בבריאות הציבור, אנחנו נוהגים לפי עקרון הזהירות המונעת. מאחר שהחולה זכאי לסודיות רפואית, אנחנו לא חושפים את פניו וזהותו – ולכן אף אחד לא יודע בוודאות אם היה לידו, באיזה מרחק ולמשך כמה זמן. הזהירות המונעת מחייבת אותנו להודיע לכל מי שהיו במתחם בשעות האלה, ולהכניס אותם לבידוד. אם יהיה צורך להכניס את כל איקאה לבידוד, זה מה שנדרוש. רק ככה הצליחו בסין להתגבר על ההתפרצות, על ידי משמעת, סגרים ובידודים".
גילוי נגיף הקורונה אצל ילדיו של חולה 29 היה עלול לשאת משמעויות דרמטיות במיוחד: אחד הבנים, שעובד גם הוא במד"א, נכח במוקד הפניות של הארגון ביום שראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הבריאות יעקב ליצמן הגיעו למקום. בחקירה האפידמיולוגית התברר ששני הבכירים לא שהו יחד איתו באותו המתחם. "כל אדם הוא אדם, ואנחנו כמובן לא רוצים שאף אחד יידבק, לא ראש הממשלה ולא האזרח הפשוט", אומרת ד"ר חבקין. "לצד זאת, מובן שאם בעלי תפקידים בכירים יצטרכו להיות בבידוד בימים כאלה, זו בעיה. ראינו זאת כאשר פרופ' איתמר גרוטו (המשנה למנכ"ל משרד הבריאות – י"ק) נדרש להישאר בבידוד, ואפשר להבין מה יהיו ההשלכות אם מישהו מהבכירים ביותר יצטרך לעבוד בתנאי בידוד. יחד עם הבן של חולה 29 עבדו גם עשר אחיות מהמחלקה שלי. הן נבדקו, ולמזלי עד כה כולן שליליות לנשאות הנגיף".
בניו של חולה 29 נדבקו גם הם בקורונה. אחד מהם נכח במוקד הפניות של מד"א ביום שנתניהו וליצמן היו בו, אך התברר שהם לא שהו יחד במתחם. "אנחנו לא רוצים שאף אחד יידבק, לא ראש הממשלה ולא האזרח הפשוט", אומרת ד"ר חבקין. "לצד זאת, אם בכירים יצטרכו להיות בבידוד בימים כאלה, זו בעיה"
לפני מספר ימים פרסמה רבקה גלאט, חולה מספר 47, פוסט כואב בפייסבוק. היא סיפרה על גילוי המחלה בקרב בני המשפחה, ועל מסכת השיימינג שהיא וקרוביה עוברים בימים האחרונים. "אני סופגת טלפונים אנונימיים, איומים על חיי וטענות קשות מצד אנשים שאני לא מכירה", כתבה. "ממתקן הבידוד בבית החולים, ובשארית כוחותיי אחרי התופת שאנחנו עוברים, אני מבקשת להעביר מסר אחד חד וברור לעם ישראל: לא הקורונה תהרוג אותנו, כי אם לשון הרע.
"בעלי נהג אמבולנס זה עשר שנים. כל־כולו נתינה ללא הבדלי גזע, דת ומין. מאז ומעולם פעל למען בריאות הציבור, והנחיות משרד הבריאות הן נר לרגלינו בבית. עם ישראל יקר ואהוב שלי, האם עולה בדעתכם כי אדם שאובחן חולה קורונה ידביק במכוון אנשים? את דמו ובשרו, משפחתו הקרובה?"
ד"ר חבקין מכירה את הפוסט הכואב שהעלתה הרעיה. "אנחנו נתקלים בבורות בסיסית בקרב הציבור", היא אומרת. "אף אחד לא בחר להיות חולה, החולים האלה לא מצורעים, ואין להם שום רצון להזיק לחברה. האם מי מהם עשה משהו במזיד, שמתקיפים אותו ככה?
"אני מקווה שכשייגמר הסיפור, אוכל לפגוש את חולה 29 פנים אל פנים. החולים שמבריאים חסינים מפני הנגיף לתקופה מסוימת. לא ברור לכמה זמן, כי הנגיף עוד לא פוענח, אבל אנחנו יודעים שהם לא בסיכון להידבק ולהדביק אחרים".
יש גם מי שספג הרבה יותר מגידופים אנונימיים. במוצאי שבת, ה-14 במארס תקפו שני בריונים את עם־שלם סינגסון (28), עולה חדש המשתייך לקהילת בני המנשה. השניים, שככל הנראה סברו שהוא סיני ושהדבר מצדיק פגיעה פיזית בו, צעקו לעברו "קורונה! קורונה!" בעודם מכים אותו. סינגסון אושפז בבית החולים פוריה כשהוא סובל מחבלות באזור החזה, ומצבו הוגדר בינוני. לדברי חבקין, גם מקרה כזה משקף את החרדה הציבורית, שכמובן לא מצדיקה התנהגות אלימה.
איך מבודדים איצטדיון
ד"ר עפרה חבקין עוסקת בבריאות הציבור מאז 1986. היא התמודדה עם התפרצות הפוליו של שנת 1988 בחדרה, וכן עם פרשת רמדיה, מגפת הסארס, ההיערכות לאבולה, התפרצות שפעת החזירים וגלי החצבת. כשנתגלתה הקורונה בארץ, חבקין הייתה זו שתחקרה את מאיר כהן, הבעלים של סניף "הפיראט האדום" באור־יהודה, שזכה לתואר חולה מספר 1. בעדותו של כהן התגלו סתירות בהמשך, והתברר כי הוא לא חשף בפני אנשי משרד הבריאות את כל המקומות והזמנים שבהם שהה מחוץ לביתו. "אחרי שכבר עשינו לו חקירה אפידמיולוגית ופרסמנו הודעה לציבור, אנשים צלצלו ואמרו שזה לא נכון, ושראו אותו במקומות ובזמנים נוספים", מספרת חבקין. "חקרנו אותו שוב ושוב, וכשנוספו עוד ועוד פרטים הבנו שהוא לא היה אמין בחקירה הראשונית".
משרד הבריאות הגיש תלונה נגד כהן, שמצידו הכחיש את הטענות נגדו. היקף הנזק שנגרם בשל הסתרת המידע עדיין אינו ברור. כהן אמנם לא הדביק במזיד את מי שבאו איתו במגע, אבל אילו מסר פרטים רבים ומדויקים יותר, ייתכן שניתן היה לעצור או לעכב את התפשטות המחלה באזור. מעגל החולים שנוצר סביבו מתגלה כגדול מכפי שסברו בתחילה, וכולל לא רק את בני משפחתו, אלא גם את חבריהם של ילדיו, העובדים בחנות וקונים שהגיעו אליה. "אנחנו כבר יודעים על אנשים שנדבקו ממנו והדביקו אחרים. להערכתי מדובר בעשרות חולים. בתי ספר נסגרו בגלל האירוע, וכל הזמן היו עוד ועוד מעגלים. עד היום הזה נכנסים אלינו מגעים של מגעים של מגעים עם חולים שנדבקו מאותו מקור, בחנות הצעצועים שבאור־יהודה".
כזכור, אחד הנדבקים הראשונים היה אחד מעובדי החנות, נער שבטרם התגלה כנשא עוד הספיק לצפות בדרבי הכדורגל התל־אביבי שנערך באיצטדיון בלומפילד. "מכיוון שהוא ישב בשער שמונה, הודענו שכל מי שהיה בשער הזה מתבקש להיכנס לבידוד. חשבנו שזה מענה מצוין, אבל אז התברר לנו שמדובר ב־8,000 איש, והבנו שאנחנו חייבים להגיע בפועל לאיצטדיון כדי שנוכל לבודד עד כמה שניתן את המגעים הפוטנציאליים. ידענו באיזה כיסא ישב הנער, מתחנו סביבו רדיוס של יותר משני מטרים, וראינו שזה אומר שלוש שורות קדימה ואחורה, חמישה מושבים לכל כיוון. תחמנו מלבן מוגדר היטב, והודענו שרק מי שישב באחד המקומות האלה זקוק לבידוד". אנשי משרד הבריאות התקשרו אל רוכשי הכרטיסים, ועדכנו אותם על ההנחיות הנוגעות אליהם.
בחנות הפיראט האדום נמצא ככל הנראה גם הפתרון לתעלומת חולה מס' 29. ביום שני בשבוע שעבר הודיעו אנשי משרד הבריאות לגלאט כי על פי המסתמן, מקור ההדבקה המשפחתית הוא בכלל אחד מילדיו – שנדבק מחולה שנדבק ממאיר כהן מיודענו. ובעוד תיק אחד נסגר, אחרים נפתחים ונראה כי אנחנו עומדים בפני איבוד שליטה אחר זיהוי מקורות הפצת המחלה.
"עד עכשיו אני לא באמת מבין איך חליתי", אומר לנו גלאט בריאיון ראשון מהמתחם המבודד שבבית החולים בילינסון, שם הוא שוהה עם אשתו ושני ילדיו. "היו יומיים קשים שבהם הייתי חולה במיוחד ולא הרגשתי טוב, ולכן הגעתי מלכתחילה לבית החולים. סבלתי רק מחולשה ומחום, בלי כאבי גרון, ולא חשבתי בכלל בכיוון של הקורונה.
"היום אמרו לי ממשרד הבריאות שהם חושבים שאחד הבנים שלי הדביק אותי. לא היו מוכנים להגיד לי על מי משני הילדים מדובר, וזה מוזר מאוד. אנחנו גם לא גרים באזור אור־יהודה, ולא היה לנו כל קשר לשם. אין לי מושג איך הם הגיעו למסקנה הזאת, ואתה יודע מה? התשובה שלהם לא מקובלת עליי ואני לא מאמין להם".
איזו תשובה הייתה מתקבלת יותר על דעתך?
"בעבודה שלי אני מתעסק כל הזמן עם חולים, לכן מסתבר שאני זה שנדבק ראשון והדביק את שאר בני המשפחה".
יהיו מתים בישראל
בשבוע שעבר, לשם שכלול החקירות האפידמיולוגיות, הוחלט להיעזר בשירות הביטחון הכללי כדי לאתר אנשים שהיו בקרבת חולי הקורונה. מנגד נמתחה ביקורת ציבורית על כך שהשימוש באמצעים החדשים כרוך בחדירה לפרטיות. "אני יכולה להבין את הביקורת, אבל אנשים טועים", אומרת חבקין. "לכל אחד מאיתנו יש פייסבוק או אינסטגרם, כולנו משתמשים בגוגל, וכבר מזמן אין לנו פרטיות. כשהחברות האלה עוקבות אחרינו בגלוי, זו לא בעיה? אני חושבת שאמצעי המעקב החדשים יכולים מאוד להקל עלינו, ובראש ובראשונה יש בזה יתרון למי ששהו בקרבתו של חולה קורונה. ככה נוכל להכניס לבידוד רק את מי שבאמת צריך להיות שם, ולא אלפי אנשים נוספים. אני יודעת מה זה לשמור על פרטיות, אני מקפידה מאוד על כללי הסודיות הרפואית במסגרת עבודתי, אבל בעידן הרשתות החברתיות, כשכולם עם הסלולרי וגם ככה הכול חשוף, לא זה מה שצריך להפריע לנו מול המאמצים לעצור את המגפה".
תוצרי עבודתה של חבקין מהשבועות האחרונים הפכו בעצמם לכוכבי רשת: בפייסבוק ובטוויטר עקבו בעניין אחר מסלוליהם של החולים המאומתים, ולא מעט גולשים השתעשעו במחשבה מה תגלה עליהם החקירה האפידמיולוגית אם יתברר שהם חלו במחלה; עד כמה הם יובכו כאשר תתגלה לעין כול השגרה המשעממת שלהם. "גם אני מקבלת את ההודעות האלה בוואטסאפ", אומרת חבקין. "רק אתמול חברה שלחה לי מסלול מדומיין של חולָה – בשמונה וחצי אכלה ארוחת בוקר בארומה, בהמשך ביקרה בבית קפה, חומוסייה טובה לארוחת צהריים, אחר כך המבורגרייה, ובערב הספיקה להשתתף בקבוצת דיאטה של חלי ממן. אותי זה הצחיק מאוד. בחקירה האפידמיולוגית שלי ייכתב שמשעה שש בבוקר ועד שש בבוקר למחרת, ישבתי וטיפלתי באירועי הקורונה. הכי משעמם שיש".
יהיה שלב שבו תעצרו את החקירות וכבר לא תדרשו להיכנס לבידוד אחרי כל איתור של חולה?
"סביר להניח. בכל התפרצות מגפה יש שלב שבו מפסיקים לנסות לאתר מגעים, כי זה כבר נמצא בכל מקום. אבל אנחנו עדיין לא שם".
את יכולה לתת לנו מבט אופטימי לעתיד? כמה זמן עוד נתמודד מול הקורונה?
"זו מחלה שברוב המקרים היא קלה ומחלימים ממנה. אפשר להסתכל על הסטטיסטיקה ולראות כמה חולים נמצאים במצב קשה, כמה בינוני וכמה קל. זה נכון אצלנו ובכל מקום בעולם. אבל הנחת העבודה היא שיהיו בישראל הרבה חולים, כולל חולים קשים, ולצערי גם תמותה.
"אני רוצה להבהיר, בפסח לא נוכל להתנהל כרגיל. צריך לקיים סדר קטן, במשפחה הגרעינית. אני כבר הבנתי שרק ילדיי ונכדתי יהיו איתי יחד בסדר, ותו לא, בלי המשפחה המורחבת. הציבור יצטרך להפנים זאת, למען בריאותו. ראשי רשויות שלא קיימו אירועים גדולים בפורים מברכים על כך היום. מי שלא ויתרו על החגיגות בוכים על מאות ואלפי בני אדם בבידוד. זה היה אירוע הדבקה המוני. הציבור יידרש להתמודד עם המציאות החדשה, ולהיות סובלני. לא יהיו אירועים המוניים ביום הזיכרון וביום העצמאות, וטקס הדלקת המשואות ייערך בלי קהל. אני לא יודעת לומר לך האם התלמידים יחזרו לבית הספר אחרי חופשת הפסח, ומה יהיה ביולי־אוגוסט. אף אחד לא יכול לענות. ההנחיות משתנות לפי הנתונים".
איך מכינים את הציבור לעתיד לא צפוי?
"אין תשובה גם לשאלה הזו. אני יודעת שהכי קשה לחיות באי ודאות. האופי האנושי יכול להתמודד עם גזרות קשות מאוד, אבל לא עם חוסר ידיעה. ועדיין, זה לא יהיה נכון להגיד דברים שאין להם ביסוס".
את מנת האופטימיות אפשר למצוא אצל חולה מס' 29. כשאני שואל לשלומו בימים אלה, הוא משיב: "אני מרגיש מצוין, ומבחינתי הכול כרגיל. אני מאמין שככה הקב"ה רצה שיקרה לי. אנחנו נעבור את זה ביחד כל עם ישראל, ויהיה בסדר. עכשיו אני רק מחכה לצאת כבר מכאן ולחזור לאמבולנס ולמד"א. זו השליחות שלי בעולם. כל מי שעובד במערכת הבריאות עושה את זה מתוך שליחות גדולה".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
