שי אגסי: יש לו תחזית והיא תנצח את הקורונה

יום ראשון, 24 במאי 2020, בעוד פחות מחודשיים. גבר כסוף בלורית יוצא מהמונית שלקחה אותו מביתו לטרמינל 3 בנתב"ג. הוא עומד בתור לבידוק הביטחוני, כמו כולם. מיד לאחר מכן, לפני העמסת המזוודה לבטן המטוס, הוא מתייצב בתור לבידוק הבריאותי, כמו כולם. הדרכון שלו נמצא במצב ירוק. לפני יומיים עבר הנוסע בדיקה לגילוי נגיף הקורונה, כמו שכל הישראלים הורגלו לעבור אחת לשלושה־ארבעה ימים, ונמצא נקי. הדרכון ותעודת הזהות של מי שלא מבצע בדיקה כזו, או שמתגלה כנשא של נגיף הקורונה, עוברים מיד למצב אדום – מה שמונע מבעליהם כניסה לכל מקום ציבורי בישראל, ובכלל זה חנויות, פארקים, משרדי ממשלה ועוד.

בתור "ירוק", הגבר פטור כעת מבדיקת קורונה נוספת לפני העלייה למטוס, כזו שמנפקת תוצאה מדויקת בתוך פחות משעה, אבל אינו פטור מבדיקת חום. בקר הבריאות מושיט לעברו את המדחום, ומביט בתוצאה. כעת הוא בודק כמה דברים במחשב, והנוסע חושש מעט. האם התגלה משהו שיהפוך את דרכונו לכתום, ויסכל את הטיסה החשובה? כשהבקר מחייך ומאחל לו טיסה נעימה, אבן נגולה מעל ליבו. בעוד כמה שעות כבר יהיה בציריך לכמה פגישות עבודה דחופות ביותר, שנקבעו לפני חודשים ארוכים, אך נדחו בעקבות ביטול הטיסות הגלובלי.

"אני מאמין שטכנולוגיה ואמת דרכן להגיע לכל מקום. אגו ותהליכים יכולים לעכב אותן, אבל הן יגיעו. אני מאמין שמה שאני מתאר כאן ייקח עוד כמה ימים, אבל יקרה. התחושה שלי היא שאנחנו יוצאים מהסיפור הזה מהר. תחושת הבטן שלי אומרת שעוד לפני מאי. יש לנו יתרון חשוב על הווירוס – לנו יש אינטרנט ולו אין"

הקורונה הובסה. זה קרה במחיר של כ־250 אלף מתים בכל רחבי הגלובוס והרס כלכלי עצום שמדינות העולם צריכות להשתקם ממנו, אבל המלחמה הייתה קצרה יחסית, ודאי יחסית למגפות בעבר. האנושות, הכריזו כותרות העיתונים החגיגיות כשמספר החולים העולמי ירד מתחת לאלף, ניצחה את הטבע.

הקורונה הובסה, אך לא מתה. האנושות זה עתה יצאה מסגר כפוי, והיא מאוחדת בנחישותה לא לתת לנגיף להתפרץ שנית – אבל במקביל היא נואשת להתניע מחדש את הכלכלה העולמית, המבוססת בין השאר על תנועתם של כ־100 מיליון בני אדם בכל חודש ממדינה למדינה.

סדר שיהיה כאן

התרחיש הזה נשמע דמיוני עכשיו, אבל אם מישהו היה אומר לכם לפני חודשיים שהנגיף המשתולל בסין עומד להכניס אתכם לסגר כמעט הרמטי בבתים ולשלול מכם את היכולת לנוע ברחובות, התגובה שלכם הייתה ככל הנראה דומה. החיים מפתיעים. התסריט שלעיל גם לא נהגה על ידי פילוסוף חובב או סופר פנטזיה, אלא על ידי אחד מאנשי החזון המעשיים ביותר שאנו מכירים, בעולם ובישראל, בעשורים האחרונים. שמו שי אגסי. בשנת 2007 הוא הקים את מיזם הרכב החשמלי שלו, "בטר פלייס", שכשל כלכלית אבל היה לאבן דרך נועזת במסע אל תחבורת העתיד. גם לפני כן היה אגסי שם נרדף לחזון ושאפתנות יוצאי דופן. ב־2003 הוא נבחר על ידי הסי־אן־אן לרשימת עשרים האנשים המשפיעים ביותר על הכלכלה הגלובלית, ב־2009 הופיע ברשימת "מאה האנשים המשפיעים בעולם" של מגזין TIME, ובאותה שנה הכתיר אותו המגזין "סיינטיפיק אמריקן" כאחד מעשרת המנהיגים הבולטים בעולם המדע.

ב־2013 קרסה חברת "בטר פלייס", נמכרה ופורקה. אגסי הוריד פרופיל, ועבר להתמקד בייעוץ לחברות הזנק. כיום ההופעות הפומביות שלו ספורות, הוא לא מתראיין לתקשורת, וגם ברשתות החברתיות אינו מרבה להביע את דעותיו. את הפוסטים שהעלה בשנה האחרונה לעמוד הפייסבוק שלו, אפשר למנות על אצבעות כף יד אחת. אך ביום חמישי לפני שבוע פרסם שם אגסי פוסט חדש, ארוך, מפורט ורב־סעיפים, כמעט בהול – אבל גם נהיר ואופטימי. פוסט על הקורונה. הוא סיפר שם שליפנים יש תרופה שעובדת, ושצירוף שלה עם עוד כמה תרופות יוצר קוקטייל שינצח את הקורונה בקרוב. אגסי אף הציע שנתכונן ל"גל מסיבות סוף הקורונה בתל־אביב". והוא אומר בדיוק מה צריך לעשות עד אז – צעדים לא קלים, אבל אם הם ייעשו ומהר, יש לשי אגסי בשורה מעודדת מאין כמותה: "זו שאלה של שבועות בודדים. לא חודשים. אם הייתי מהמר, יהיה לנו ליל הסדר, לא ליל הסגר".

בשיחת טלפון השבוע ביקשתי מאגסי (51) לפרט על תחזיותיו, ולעגן אותן בנתונים. גם מבעד לאפרכסת היה אפשר לדמיין את הזיק שבעיניו: הפתרון שהוא מתאר לאחד המשברים המורכבים ביותר שידעה האנושות בדורות האחרונים, לא רק הגיוני לדעתו, אלא גם מתבקש והכרחי. אבל הוא לא רופא, אלא איש טכנולוגיה: מה מביא אותך לחשוב, שאלתי בכפירה, שאתה יכול לפתור אתגר שהוא בעיקרו רפואי?

"אתה לוקח את היכולת לערוך 100 אלף בדיקות בשבוע, ומחייב אנשי צוות רפואי להיבדק כל יום. אותו הדבר עם אנשי שירותים חיוניים בצבא, במד"א וכדומה. זה שביל אש ברוחב של מאה אלף איש בשבוע. ברגע שעשיתי את זה, אני מחזיר את המשק לפעולה. התמותה תהיה 0.1 אחוז, וזה כבר כמו בשפעת חורף רגילה"

"עם המון צניעות אומר שהבעיה היום לא רק רפואית", אומר אגסי. "זו בעיה רבת ממדים ורבדים, ויש בה הרבה דברים שתלויים זה בזה. לא צריך להיות רופא כדי לראות את הבעיה המרכזית שאנחנו נתונים בה כרגע: יש פה שני כוחות שמתמודדים עם המשבר, וכל אחד מושך לכיוון אחר. משרד הבריאות מנסה לשטח את עקומת הנדבקים והחולים. מהזווית שלו, יש לבתי החולים משאבים מוגבלים ומתכלים, ואסור להגיע למצב שהם נגמרים. לפיכך הדרך היא אחת: סגר הדוק וריחוק חברתי. מצד שני, יש זווית כלכלית שמטרתה להחזיר את המשק לנורמליות מהר ככל האפשר, לפני שדברים יקרסו באופן שיהיה קשה לשקם".

מצד אחד מודל ווהאן, כלומר סגר מוחלט ופתיחה רק אחרי חיסול המגפה, ומצד שני המודל הבריטי – שכבר שונה מאז – ולפיו יש להטיל סגר חלקי בלבד.
"נכון. אז כרגע מנסים פתרונות ביניים, שלא משיגים לא את זה ולא את זה. לא תחזיר את המשק בדרך הזו לפעולה, ומצד שני בעוד זמן קצר לא תעמוד בעומס החולים. תרחיש האימים של משרד הבריאות מדבר על הדבקה של 60 אחוז מהאוכלוסייה, והתרחיש הסביר הוא 30 אחוז. בתרחיש הלא קיצוני יהיו בישראל 3 מיליוני חולים, ו־15 אחוזים מהם – כלומר כחצי מיליון – יפתחו בעיות נשימה. מה אתה עושה איתם? אנשים יגידו: אם זה התרחיש, אין לי פתרון אחר. ואני אומר: משוגעים, התרחיש הזה לוקח אותנו לאסון כך או אחרת. או שהריאות של האנשים יקרסו, או שהכיסים שלהם יקרסו, או שניהם. לא צריך להיות רופא בשביל זה, צריך לוגיקה. ואת זה אני יודע לעשות".

אז איך צריך לפעול?
"חייבים לראות איפה אנחנו משנים את המשוואה. כרגע מספר החולים מוכפל בכל שלושה ימים. אנחנו בסך הכול שבועיים מאחורי איטליה, בגרף".

אבל איטליה היא הקיצונית לרעה. יש מדינות אחרות שבהן תרחיש האימים הזה לא התממש.
"קח את אוסטריה, למשל. לעומת איטליה מצבה הרבה יותר טוב, אבל שם יש ריחוק חברתי מובנה. האנשים הרבה יותר קרים, יש ילד אחד במשפחה בממוצע. למי אנחנו דומים יותר? ברור שלאיטלקים. המזל הוא שיש לנו יתרון יחסי על איטליה, וחייבים לנצל אותו. חודשיים אחרי ההתפרצות אצל הסינים, אנחנו רואים שהגרף שם מתכנס לאפס. גם בסינגפור, וגם בטאיוואן. מה הם עשו? הסינים שינו את פרוטוקול הריפוי שלהם חמש פעמים במהלך חודש פברואר, עד שהתכנסו לפרוטוקול הנוכחי. מה הוא אומר? אם אתה בשלב מוקדם של המחלה, אני רוצה לתת לך תרופה, ואני מעדיף לקחת את הסיכון ולהשתמש בתרופה חדשנית, כי הניסויים מראים תוצאות טובות. בשלב מתקדם יותר, כשיש כבר דלקת ריאות, אני נותן לך תרופה אחרת, שגם היא ניסיונית. עשו שם שני קווי ריפוי – קו אחד מונע את ההשתכפלות של הווירוס, והקו השני מרפא את דלקת הריאות.

"התרופה הראשונה, היפנית, פותחה מתוך חשש מהגעת האבולה ליפן, ונשמרה במחסנים. שמה פאביפיראביר, והיא מיוצרת על ידי פוג'יפילם. בבדיקות התברר שבתוך ארבעה ימים מאז תחילת הטיפול בחולי קורונה, 91 אחוז מהם החלימו. הסינים עשו ניסוי משלהם, עם 340 איש כולל קבוצת ביקורת שקיבלה פלסבו, וגילו שאי אפשר לתת את התרופה הזו לנשים בהיריון, ועוד כמה החרגות. זו לא תרופה חלומית. ב־9 אחוזים מהמקרים היא לא עוזרת, אצל כמה מהנסיינים התגלו תופעות לוואי, לחלקם יש עלייה של אנזים בכבד. אבל בסיכומו של דבר, ארגון הבריאות הסיני אישר אותה לטיפול בשלב המוקדם של המחלה. חטפת את הנגיף? נותנים לך במשך ארבעה ימים את התרופה, ורוב הסיכויים שתהיה במצב טוב יותר".

שאלות ותשובות

יש עוד תרופה שאגסי טוען כי היא יכולה לסייע, הפעם על פי נתונים מצרפת. "עשו שם ניסוי עם תרופה למלריה, פלקואניל, שמייצרת חברת טבע. היא עזרה ל־30 עד 40 אחוז מהחולים בקורונה שהשתתפו בניסוי. ניסוי נוסף נערך שם עם אנטיביוטיקה לדלקת ריאות בקטריאלית, וגם היא גרמה להחלמה של כ־30 עד 40 אחוזים. ואז עשו ניסוי עם שתי התרופות יחד, והפלא ופלא – מאה אחוז מהחולים, כל ה־26 שקיבלו את התרופות מול 14 בקבוצת הביקורת, ריאותיהם התנקו לחלוטין בתוך שישה ימים. גם כאן יש הסתייגויות של תופעות לוואי וכו', אבל פתאום יש לך דרך אחרת. פתאום אתה יכול ליצור קווי הגנה לקורונה מלבד הטלת סגר. פתאום יש אופציה".

מה המדיניות שנגזרת מזה?
"במקום לשלוח אנשים לבידוד, אתה מריץ עליהם בדיקה רחבה, פעמיים בתוך שלושה ימים. אם שתי התשובות שליליות, כנראה הם לא נדבקו. נכון שהתסמינים מופיעים אחרי שבועיים, אבל אחרי חמישה ימים הווירוס כבר מתגלה בדם. יש בדיקה שאושרה בארה"ב, והיא נותנת תוצאה אחרי 45 דקות. גם בבדיקה שיש בישראל כרגע, אם מפעילים את כל המעבדות אפשר בתוך שבוע לבדוק את כל מי שבבידוד. מי שנמצא חיובי – אתה נותן לו את התרופה היפנית. ככה אתה מרפא 90 אחוז מהחולים בתוך שבוע, ומחזיר אותם לשוק העבודה. יש להם נוגדנים לנגיף, הם לא יחלו שוב.

"עכשיו מגיע השלב הבא: אתה לוקח את היכולת לערוך 100 אלף בדיקות בשבוע, ומייצר 'שביל אש' שימנע את השרפה. למשל, אתה מחייב אנשי צוות רפואי להיבדק כל יום. אפשר לעשות את זה. כשאני מזהה רופא שחלה, הוא לא מדביק עכשיו את כל המחלקה, אלא מבודד ומקבל טיפול תרופתי, וחוזר בריא עם נוגדנים אחרי שבוע. אותו הדבר עם אנשי שירותים חיוניים בצבא, במד"א וכדומה. זה שביל אש ברוחב של 100 אלף איש בשבוע, שלא נותן לגיצים להתפתח שוב ולהתלקח. ברגע שעשיתי את זה, אני מחזיר את המשק לפעולה. התמותה מקרב החולים תהיה 0.1 אחוז, וזה כבר כמו בשפעת חורף רגילה. והנה סידרתי את שני הגרפים, שכרגע הם הפוכים לחלוטין".

"במיקרו זה כישלון של האנושות. במאקרו – וירוס כזה לפני דור אחד בלבד, ב־1995, עם אותם פרמטרים בדיוק, גם בהתחשב במספר האנשים אז בעולם ובנדירות היחסית של הטיסות, היה הורג חצי אחוז מאוכלוסיית העולם, כ־40 מיליון איש. היום כנראה נעצור אותו במאה אלף. נלך ממש רחוק? 200 אלף. נתפרע? 300 אלף"

זה נשמע מאוד סדור ופשוט לביצוע. למה זה לא קורה בישראל או בשאר מדינות העולם?
"צריך להודות שאין פה עניין של שחור ולבן, אלא אפור כהה ואפור בהיר. בשחור ולבן קל מאוד לקבל החלטות, אבל זה לא המצב כאן. נתחיל בתרופה היפנית. יש 2 מיליוני מנות שלה ביפן, אני מניח שקיים כעת ייצור מוגבר. אם נתניהו היה מתקשר לראש הממשלה שינזו אבה ומבקש ממנו 100 אלף מנות, הוא היה מקבל. אולי גם מיליון – אם לא היום אז בעוד שבועיים. לא צריך כל כך הרבה. כרגע יש כמה אלפי מנות בארץ, ואם אתה לוקח מקדם ביטחון ומזמין 25 אלף או 50 אלף, אתה מכסה את עצמך לשבועיים. אחר כך תקבל עוד.

"את התרופה השנייה כאמור טבע מייצרת, ורק ביום שישי שעבר היא תרמה 6 מיליוני מנות לאמריקנים. כנראה יש ממנה סטוק במחסנים בפתח־תקווה. התרופה השלישית, לדלקת ריאות, קיימת בכל בית חולים בכמויות. אין לי גישה לנתונים, אבל אני מעריך שהיא בידינו. הלאה: איך נגיע ל־100 אלף בדיקות? ל־21 מכוני מחקר בישראל יש יכולת. אם ייגמרו מהר קרבות האגו, נהיה מסוגלים לייצר 10,000 בדיקות ביום, 70 אלף בשבוע. קצת לוחצים, משמרת שלישית, ונגיע ל־100 אלף.

"עכשיו עולה שאלת הסיכון, ובצדק, אבל היא צריכה להישאל לעומת התוכנית הקיימת. כיום התוכנית הולכת לקראת 30 אחוז הידבקות, ומתוכם 15 אחוז עם בעיות נשימה. אם 0.5 אחוז מהחולים ימותו, זה 15 אלף מתים. זה מה שפרופ' איתמר גרוטו אומר, וזו התוכנית של משרד הבריאות. מול זה יש תופעות לוואי של שלוש התרופות שהזכרנו, ועוד בדיקות ואימותים שצריך לעשות. נגיד שאתה לא סומך על הצרפתים ועל היפנים – תעשה ניסוי. קח 600 חולים בדלקת ריאות, חצי יקבלו את התרופה של טבע ושל דלקת הריאות וחצי לא, כקבוצת ביקורת. לכאורה, בתוך שישה ימים תקבל את התוצאות שקיבלו הצרפתים. עשית ניסוי על 0.1 אחוזים מהאוכלוסייה שאמורה לחלות לפי התוכנית כרגע. מתוכם, חצי לא קיבלו תרופה – כלומר 0.05 אחוזים. לא לקַחַת את הסיכון הזה, זה הסיכון הכי גדול. הכול תלוי באלטרנטיבה".

אני מניח שחולים שדורשים הנשמה יקפצו על ניסוי כזה.
"דמיין שמשה בר־סימן־טוב ואיתמר גרוטו עומדים בשעה שמונה בערב מול האומה ואומרים: 'אנחנו עומדים לעשות 100 אלף בדיקות בשבוע הבא לכל המבודדים, ולמיין. מי שחולה עם דלקת ריאות, יש לנו טיפול שנוסה בהצלחה בסין ובצרפת, מי שרוצה שיירשם לטיפול. יכול להיות שהוא יהיה בקבוצת הפלסבו שתהיה כ־20 אחוז מהמשתתפים. מה קורה לשיח הישראלי באותו רגע? פתאום תפעם בו מילה אחת שהיא הכי חשובה בימים אלה: תקווה. ולא תקוות שווא.

"חשוב לי לומר, אני לא טוען שהתוכנית הנוכחית רעה. כולם עובדים בלחץ זמן ומול אויב לא מוכר ולא ידוע. אבל שוב, מה שצריך ללמוד מהסינים הוא שלא היה אצלם קיבעון מחשבתי ולא אגו. בכל כמה ימים בודקים את הנתונים, ומשנים אסטרטגיה".

אנושות 2.0

אגסי מגיע מוכן לריאיון. אף שלא מדובר בתחום ההתמחות שלו הוא מפגין בקיאות בפרטים. דווקא משום שהוא איש חזון, הוא חייב להוכיח שאינו מרחף בענן פנטזיות שאין בינן ובין המציאות בשטח ולא כלום. ובכל זאת, הוא לא מתאפק ומדבר על חזון – ובימים כאלה של קורונה, גם חזון לעוד שבועיים הוא בבחינת מים קרים לנפש עייפה. אני שואל אותו אם גם היום, כשבוע אחרי כתיבת דבריו, הוא עומד בדעתו שיהיה לנו ליל סדר ולא ליל סגר. "אני מאמין שטכנולוגיה ואמת דרכן להגיע לכל מקום, לחלחל כמו מים", הוא עונה. "אגו ותהליכים יכולים לעכב אותן, אבל הן יגיעו. אני מאמין שמה שאני מתאר כאן ייקח עוד כמה ימים, אבל יקרה. התחושה שלי היא שאנחנו יוצאים מהסיפור הזה מהר".

עד מאי?
"תחושת הבטן שלי אומרת שעוד לפני כן. יש לנו יתרון חשוב על הווירוס – לנו יש אינטרנט ולו אין. אם מישהו עשה ניסוי – ויש מאות כאלה בעולם – התוצאות מגיעות אליי מהר מאוד. לווירוס הזה יש קוד, הוא לא ארוך, ואנחנו יודעים לקרוא אותו ולדעת איך הוא משתנה. אנחנו רצים יותר מהר ממנו. אני לא מדבר בכלל על חיסון, אלא על מה שכבר יש לנו ביד. יש יכולת מטורפת לשכפל אותו במעבדה, ושם מול רובוטים עם 250 תרופות אתה רואה מה אפקטיבי, לוקח את התרופה, מפרק אותה למולקולה שעובדת, משכפל אותה, עושה קוקטיילים ומגיע לתוצאה. זה משהו שלא יכולתי לעשות לפני 20 שנה, דור אחד בלבד אחורה".

ועדיין זו מגפה עם הרבה מתים.
"במיקרו זה כישלון של האנושות. במאקרו – וירוס כזה לפני דור אחד בלבד, ב־1995, עם אותם פרמטרים בדיוק, גם בהתחשב במספר האנשים אז בעולם ובנדירות היחסית של הטיסות, היה הורג חצי אחוז מאוכלוסיית העולם, כ־40 מיליון איש. היום כנראה נעצור אותו במאה אלף. נלך ממש רחוק? 200 אלף. נתפרע? 300 אלף. הסינים, שנמצאים במוקד ההתפרצות הכי קשה, עצרו את זה. הנגיף בר עצירה. אנחנו הולכים לנצח ולהפוך אותו למחלה שדומה לשפעת רגילה, ומהר. בשנייה שהוא יהיה כמו שפעת רגילה – זהו הרגע שבו האנושות ניצחה את הטבע. מבחינה היסטורית זה יהיה שדרוג של האנושות, הגרסה הבאה שלה, שיודעת להשתלט על הטבע גם באירוע של 'ברבור שחור'".

אבל העולם עדיין לא יהיה אותו דבר. מהו החזון שלך לעולם שאחרי הקורונה?
"העולם ודאי לא יהיו אותו דבר, בעיקר בכל הקשור לטיסות ומעבר אנשים ממקום למקום גם בתוך מדינות. בסין כבר עכשיו יש אפליקציה שבודקת אם אתה אדום או ירוק כדי להיכנס למדינה, וזה אומר בהכרח דרכון 'ביולוגי', שמעודכן כל הזמן. אם לא עשיתי בדיקה בצד שלי, אעבור אותה בצד השני, אחרת לא אכנס. בדיוק כמו שלא תעלה על מטוס שלא כל מי שעלה עליו עבר בדיקה ביטחונית, ככה לא תעלה על מטוס שלא כולם בו נבדקו ונמצאו 'ירוקים'. אדם אחד 'אדום' במטוס – כל הטסים הופכים לאדומים ומבודדים מיד".

הדבר הזה דורש שיתוף פעולה הדוק ומהיר בין כל מדינות העולם. זה לוקח זמן.
"עד שזה יקרה, תעבור המון בדיקות שכל אחת מהן נמשכת 45 דקות. תהליכים ייקחו המון זמן. רק מנגנון אדום־ירוק שיהיה מקובל על כולם יפתור את הבעיה הזו. אם לא תוכל לטוס, לא תהיה כלכלה ישראלית. אנחנו לא שוק בפני עצמו. בפברואר 2019 ישראל הכניסה 3 מיליארד דולר ממוחות שנעים ממקום למקום. אפשר לעבוד בינתיים ב'זום', אבל בסוף צריך להגיע למטה החברה והוא לא נמצא בירושלים. ישראל תהיה חייבת ליישר קו עם הרגולציה בעולם".

ריאלי לייצר פרוטוקול אחיד לישראל ולאיראן, לארה"ב ולפקיסטן?
"זה יקרה בשלבים, אבל יקרה. בהתחלה תגיע למצב שאנחנו כמדינה עשינו את זה. שלב ראשון. אתה צריך להיות ירוק כדי להיכנס לקריה בתל־אביב, לדואר, לסופר. ברגע שיהיה לך דרכון ביולוגי, תראה שגם למדינות אחרות יש. האיחוד האירופי יהיה חייב לייצר דרכון ביולוגי כדי לפתוח את גבולות אזור שנגן. זה יקרה בכל מדינה ומדינה, או שהמרכז בבריסל יעשה את זה. יהיו דיונים לגבי הרגולציה, ואז הסכם. יהיו מדינות שלא תקבל את הפרוטוקול שלהן, ואז כל מטוס שיגיע מהן יעבור בדיקה של שעות ארוכות. אם אחד לא יעבור, כולם ייכנסו להסגר. בסוף המדינה הזו תיכנע ותצטרף. לא תהיה לה ברירה".

האנושות תקבל את השינוי הזה בזמן קצר כל כך?
"לפני שנה הגעתי לקוסטה ריקה אחרי שהייתי בפרו. שאלו אותי בשדה התעופה אם קיבלתי חיסון מסוים, שמבחינת קוסטה ריקה כל מי שהיה בפרו חייב שיהיה לו. כשהשבתי בשלילה, אמרו לי: אתה לא נשאר בשדה, יש שלוש טיסות הערב, עוף מפה. בדיקות רפואיות בשדה התעופה הן לא משהו שאנחנו לא עושים כיום, והבדיקה תהיה נקודתית אבל לכולם. ואכן, חייבים לארגן את זה מהר, ובאופן בינלאומי. אין ברירה. הכלכלה העולמית תלויה בזה. לא מדובר רק בתעופה. מה אתה עושה מחר באירופה, שבה אתה לא חייב לטוס אלא יכול לנסוע בכביש שחוצה גבול בין מדינות? אתה חייב דרך לתפוס את כל הגיצים של האש, ואת זה אפשר לעשות רק בפרוטוקול אחד. אי אפשר לסגור את הגבול לנצח. איך סחורה תצא מגרמניה?"

אנחנו רואים כיצד בכמה ימים כולם עברו לנוכחות מרחוק – אוניברסיטאות, מקומות עבודה, אפילו קבלת שבת בגן. יכול להיות שהעולם ילמד לטוס פחות, לעבוד יותר מהבית?
"בטווח הקצר נראה צמצום, כמו שראינו אחרי 11 בספטמבר. עבדתי אז ב־SAP והתרנו רק טיסות חיוניות. אבל זה לא יחזיק מעמד בטווח הארוך. איטליה למשל צריכה לצאת מהמשבר. אתה יודע מה התעשייה העיקרית שלה? התיירות. חייבים משהו דרמטי וכולל כדי להוציא אותם מהמשבר, ובשביל זה אנשים יצטרכו לחזור לטוס".

כולל בחברות הלואו־קוסט של העשור האחרון?
"אם זה לא יקרה, תחליש את עולם התעופה והתיירות ב־80 אחוז. זה מה שקורה אם אתה מוחק את עידן הלואו־קוסט וה־AIRBNB. רוב התיירות בעולם היום היא סינית, לפני עשור לא הייתה תיירות כזו בכלל. בינואר בוונציה, התייר הממוצע שראית היה סיני. יש 100 מיליון סינים שרק בעשור האחרון גילו את העולם. הם אלה שהזינו את האיטלקי הממוצע. אתה לא רוצה לעצור את הכלכלה הזו, ואי אפשר לעשות את זה בלי להחריב חלק חשוב מהעולם כפי שאנו מכירים אותו.
"אז תוכנית אחת היא שעושים רק טיסות חיוניות והורסים את הכלכלה. תוכנית שנייה היא שבונים פרוטוקול אדום־ירוק בינלאומי. נניח שהמערכת תעלה 10 מיליארד דולר. יודע מה, 30 מיליארד. כשסכום כזה מתחלק בין הכלכלות העולמיות, הוא נעלם. אף אחד לא ישים לב. מס הנמל שאתה משלם גם ככה יעלה בדולר. זה הכול. לא תהיה ברירה אלא לבחור בתוכנית הזו".

ומה עם הפוליטיקה הבינלאומית המסובכת?
"כל מדינה תרצה לשלוט במנגנון ובמעקב אחרי הדרכונים שלה, וכולם ישאלו מי שומר על המידע ועוד המון שאלות מצוינות. יהיו מקומות שיגידו, 'אני סומך על האישור של שווייץ, אעביר אותו לשרת שלי שיוציא אישור שאני חתום עליו'. זה פחות או יותר מה שקורה היום באישורי דרכונים. שווייץ יכולה לתווך בין הפרוטוקולים של איראן וישראל, כמו שבשדה התעופה בציריך נוחתים מטוסים משתי המדינות והכול בסדר. ויהיו גם מצבים אחרים. מדינות יאמרו, 'המצב של האיראנים לא טוב ולכן אם מגיעה טיסה מאיראן – מבחינתי כולה אדומה. ואז כל הנוסעים על הטיסה אדומים ועוברים להסגר של 14 יום במדינת היעד. אין חוכמות. תקביל את זה לביטחון של אל על. בזמנים מסוימים אמרו באל על שהביטחון בשדה התעופה בלרנקה לא מספיק טוב להם, אז הם עורכים בדיקה בשער העלייה למטוס, שבלעדיה אף אחד לא יעלה על הטיסה. אותו הדבר בדיוק יהיה עם האדום־ירוק, יהיו מדינות שיעשו עוד בדיקות מעבר לפרוטוקול ויהיו כאלה שלא".

הסיפור הגדול

גם מבחינה כלכלית, אגסי מאמין שיש רק דרך אחת לצאת מהמשבר, ובמהירות: להציג שליטה במצב, לאורך זמן ובאופן יציב. "בן ברננקי, יו"ר הבנק הפדרלי של ארה"ב במשבר 2008, אמר שלבנק מרכזי יש שלושה כלים: שער הריבית, כמות הכסף שהוא יכול לזרוק לשוק, ונרטיב", מספר אגסי. "משלושתם, התברר לו שהנרטיב הוא הכלי החזק ביותר".
ובאמת כשנה לאחר המשבר הכלכלה חזרה לצמוח.

"כי היה נרטיב אחד וברור: ארה"ב תעשה הכול כדי לייצב את הדברים. היה קול אחד".

והיום?
"ביום שישי טראמפ עמד מול האומה עם הרבה מנכ"לים של חברות ענק אמריקניות ואמר לשוק: החברות בשליטה, והן עומדות לפתור את הבעיה במאמץ משותף. הוא סיפר שגוגל פתחה אתר בינה מלאכותית שתזהה מי צריך בדיקה, ועל עוד חברה גדולה שדואגת שיהיו פי עשרה מכונות בדיקה. אחרי שעה השוק הבין שהחברות לקחו שליטה ועלה באלף נקודות. יום אחר כך הוא קרס באלפיים. למה? כי הדובר של גוגל אמר 'לא באמת הבטחנו דבר כזה', והחברה השנייה אמרה 'לא ממש יש ערכות'. המסרים היו סותרים, והנרטיב שהנשיא ניסה לבנות התפרק לו בידיים. הנרטיב חייב להיות מגובה בפעולה, בתוכנית ובכיוון. זה מרגיע את הפאניקה ודואג לכך שהיא לא תעלה שוב".

אם נתאושש אף אחד לא יישאר בבית, הלך הסגר, ושוב תהיה לנו התפרצות.
"יש תמיד שני וקטורים מנוגדים, שצריך להתנהל ביניהם. ראינו מה קרה עם בריטניה בימים הראשונים. כשהדברים לא מגובים בפעילות ובשקיפות, התוכנית תקרוס. בנוסף, יכול להיות שהמידע שאני מדבר עליו ישתנה, אולי בעוד כמה ימים יתברר שהתוכנית הזו לא נכונה. אבל העובדה שיש מידע מכל העולם שזורם בשניות ושאפשר לעבוד איתו ולתכנן באמצעותו היא הדבר החשוב".

בישראל בינתיים זה לא נראה כל כך טוב מהבחינה הזו.
"לדעתי הבעיה הגדולה ביותר היא המסרים הסותרים, למשל בנושא חשיבות הבדיקות. אנחנו במלחמת הקורונה. נניח שזו הייתה מלחמה אמיתית עם טילים וצבא. בארבע אחר הצהריים אלוף פיקוד צפון אומר לך משהו אחד, ובתשע בערב ראש הממשלה אומר משהו אחר. זה היה מעורר בהלה, ובצדק. זה מה שקורה עכשיו אצלנו, קולות שונים וסותרים. אני לא מבקר אותם. ליבי איתם. בתפקיד שלהם אתה צריך לקבל הרבה החלטות בתנאי אי ודאות. אני רואה את העייפות על הפנים שלהם, כולם מלאכים – מהרופא הכי זוטר ועד ראש הממשלה. אני משתדל לייעץ, לא לבקר. בשנייה שנשמע את אותו הסיפור מכולם – הנרטיב כבר ישתנה לטובה".

אגסי הצליח להגיע עם תוכנית "בטר פלייס" שלו, בראשיתה, עד לחלונות הגבוהים ביותר בממשלה, לא רק כאן אלא גם במקומות אחרים בעולם. במובן מסוים, די בשמו כדי לפתוח כמה דלתות. אבל הפעם הוא לא ממש מצליח להשמיע את קולו. "הזמינו אותי לפני כמה ימים לטלוויזיה", הוא מספר. "דיברתי שם ארבע דקות, אבל את טוביה צפיר שאמר שהוא מרגיש טוב שידרו באותה תוכנית בלופ, שלוש פעמים. לצערי יש כרגע רעש ולא דיבור אמיתי, וזה נכון גם לגבי המנהיגים. אני לא חושב שמקשיבים לי. אבל אני מתכוון לנסות לקדם את זה השבוע, והכתבה הזו גם היא דרך להגיע לשם.

"בשנים האחרונות אני בעיקר עוזר ליזמים לקחת רעיונות מקומיים וספציפיים, ולהפוך אותם למשני עולם. אני מנסה לשנות את החשיבה שלהם ולתקוף את האתגר באופן רחב יותר. זה יכול להסביר את מה שאני מנסה לעשות עכשיו עם הקורונה. בפשטות, זה מה שאני עושה בכל יום".

לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il