לפני חודש בלבד, איש לא היה מבין את השאלה הזו. לא את המושג העומד במרכזה, וגם לא את עצם העלאתה לדיון. אבל בשבוע האחרון נדמה שאין בית בישראל – בוודאי לא בית שומר תורה ומצוות – שהצליח לחמוק מהעיסוק בה: האם אפשר לקיים סדר פסח דרך זום? וביתר פירוט: האם מותר מבחינה הלכתית להיעזר בשיחות וידאו, כדי לאפשר לסבא וסבתא, או שמא בן משפחה חולה, להשתתף בליל סדר משפחתי למרות תקנות הסגר והבידוד?
סערה מגזרית פרצה בציבור הדתי־לאומי לאחר שכמה רבנים הוציאו פסק הלכה שמתיר לעשות זאת – כמובן, בתנאי שהתוכנה מופעלת לפני התקדש יום. זמן קצר לאחר הפרסום, בעוד הטונים של הוויכוח הולכים ועולים, הודיעו כמה מהחתומים כי הם מסירים את שמם מהפסיקה הזו. מנגד, רבנים אחרים הצטרפו לתמיכה בפסק ההלכה הפורץ דרך, שמן הסתם לא היה בא לעולם אלמלא המצב היוצא דופן שאנו מצויים בו: החיים בימי מגפת הקורונה.
פרשת הזום אולי זכתה להדים הרבים ביותר, אך זו בהחלט לא הסוגיה ההלכתית היחידה שהתעוררה בעקבות התפרצות הנגיף הקטלני. בשבועות האחרונים מתמודדים רבנים מכל הזרמים עם שאלות תקדימיות, כמו האם להכריז על סגירת בית הכנסת, והאם לאסור על טבילה במקווה. לצד אלה עולות וצומחות גם תהיות עמוקות באשר לטלטלה שעוברת היהדות המעשית: האם אנחנו עומדים בפתחו של מפץ הלכתי? האם הפסיקות הנובעות ממצב החירום יותירו את חותמן לדורות? ואיך מגשרים על הפער בין הנחות היסוד הדתיות למציאות המשתנה במהירות כה רבה?
בשיחות עם רבנים ומומחים ניסינו למצוא תשובות לשאלות הללו. היו מהם שהביעו את ביטחונם כי מיד כשתדעך המגפה, גם החיים היהודיים ישובו למסלולם משכבר; אחרים משוכנעים כי לטוב ולרע, היהדות עומדת בפני עידן חדש, שיביא הסתכלות שונה על מה שעד אתמול היה מובן מאליו.
המשתתפים בכתבה: הרב שלמה ריסקין, הרב חיים דרוקמן, הרב ישראל מאיר לאו, הרב שלמה אבינר, הרב שמואל אליהו, הרב יגאל לוינשטיין, הרב מנחם בורשטין והרבנית ימימה מזרחי.
"הקב"ה ישמע אותנו גם ללא מניין. אפילו בימים הנוראים המצווה תהיה כשרה ומלאה"
הרב שלמה ריסקין רוצה שנגלה מחדש את התפילה
בפתח השיחה עם הרב שלמה ריסקין, רב המועצה המקומית אפרת ומייסד רשת "אור תורה סטון", אני מספר לו שביקשנו לראיין לכתבה את "זקני הרבנים". "אני לא צעיר?", מוחה־צוחק הרב ריסקין בן ה־79.
איך רב קהילה מתמודד עם תקופת הקורונה? איך היא מתבטאת בשאלות ההלכתיות המגיעות מהציבור?
"כל היום והלילה אני מקבל שאלות הקשורות למצב הזה. הייתי מהראשונים להכריז על ביטול מניינים עד להודעה חדשה, וזה היה הדבר הכי קשה שעשיתי בכל שנותיי כרב. הרי הקדשתי את כל חיי כדי לבנות בתי כנסת ובתי מדרש, והנה אני מוכרח לסגור אותם. זה לא עבר חלק. הרבה רבנים באפרת לא הסכימו איתי, אבל זמן מה לאחר מכן גם הרבנות הראשית החליטה לאסור את התפילות בבתי הכנסת".
ההימנעות מתפילה במניין, אומר הרב ריסקין, היא לא רק שינוי טכני באורח החיים היומיומי של האדם הדתי. "אחת הגדולות של עם ישראל היא הציבוריות והקהילתיות, ולכן הנזק החמור ביותר של הווירוס הוא הפגיעה באופי הזה. הדרך הדתית שלנו תמיד הייתה קהילתית. התפילה והקהילה היו מעורבות ביחד, כשהתפילה שלנו מחזקת את הציבוריות, והציבוריות מחזקת את הדתיות. ואילו כעת זה בדיוק מה שאסור לנו לעשות, מכיוון שמדובר בפיקוח נפש.
"יש בתפנית הזו גם דברים חיוביים. אני יכול להגיד לך שהיו לי בינתיים שבתות נחמדות מאוד: התפללתי עם אשתי, אנחנו קוראים יחד את פרשת השבוע, ויש בזה משהו יפה ומיוחד. הבן שלי מתפלל בשבתות עם ששת ילדיו. התפילה הפכה להיות חלק מהמשפחה, יותר מאשר חלק מהקהילה".
הרב שלמה ריסקין: "לפעמים הטכנולוגיה יכולה לספק פתרונות, לא רק בעיות הלכתיות. אם אתה מפעיל זום לפני החג, ואחר כך לא נוגע במחשב עד צאת החג, זה אפשרי. כך שתי משפחות יכולות לעשות את ליל הסדר יחד"
הראשון לציון הרב יצחק יוסף פסק שבשעת הצורך, אפשר להצטרף למניין דרך האינטרנט, בימות החול כמובן. מה עמדתך בעניין?
"מניינים דרך רדיו, אינטרנט או תוכנת זום לא תופסים. בשעת הדחק, אם זו הדרך היחידה לחבר אדם קשיש לתפילה בציבור, ובלעדיה הוא ייכנס לדיכאון, יש מקום לאפשר. אך חשוב להבין שיש גבולות לטכנולוגיה; גדלות התפילה במניין היא מעצם הציבוריות. אם אדם יחשוב: אני אשב בנוחות על הספה ואצטרף דרך זום למניינים – זו לא הדרך להשתתף בתפילה בציבור, להיות חלק ממשהו גדול ממך.
"בליל הסדר זה פחות בעייתי, הרי לא צריך מניין. זו דוגמה למקרה שבו אפשר לקדש את הטכנולוגיה, והיא יכולה לספק פתרונות, לא רק בעיות הלכתיות. אם אתה מפעיל את הזום לפני החג, ואחר כך לא נוגע במחשב עד צאת החג, זה אפשרי. כך שתי משפחות יכולות לעשות את ליל הסדר יחד, ואלמן בודד יוכל להיות עם ילדיו".
חג הפסח, על ההכנות הנמרצות הנלוות אליו, יוצר כמובן אתגרים מעשיים נוספים. "דאגנו להעביר לכל התושבים את הלכות הגעלת כלים, כדי שיוכלו לעשות זאת בבית אם ירצו. יהיו גם כמה עגלות בודדות להגעלת כלים עבור הציבור, אבל נאסור שם התקהלות. ייתכן שיש להתיר לאשכנזים אכילת קטניות, אם קשה למצוא בסופר מאכלים אחרים, אבל זה היתר נקודתי לגבי השנה הנוכחית ולא לשאר השנים".
אם המצב הקיים יימשך עד סוף השנה, איך ייערכו תפילות ראש השנה ויום כיפור?
"הקב"ה ישמע את התפילות שלנו. הרי המצווה על היחיד היא להתפלל, וחובת קיום מניין מוטלת רק על ציבור של גברים. אם יהיה צורך, נתפלל בבית בימים הנוראים, והמצווה תהיה כשרה ומלאה. לגבי תקיעת שופר, הייתי אומר שיעשו שכונות־שכונות: בעל התוקע יסתובב ויתקע בחוץ בכל אזור ביישוב או בעיר, בשעות שייקבעו מראש".
סוגיה אחרת שעלתה בימים האחרונים היא הטבילה במקווה. מה אתה אומר לאישה שמתלבטת אם ללכת ולטבול?
"בוודאי שלא נאמר לנשים לא ללכת. אין כל בעיה בריאותית עם המקוואות, ולמעשה אין מקום בטוח יותר מאשר בתוך המים, מכיוון שיש בהם הרבה כלור וזה ממית את הנגיפים. עם זאת, הכללים משתנים: כל אישה צריכה להתכונן בבית, אסור ששתי נשים יגיעו למקווה ביחד, ואחרי כל טבילה יש להקפיד לנקות את כל המשטחים בעזרת כלור".
יכול להיות שההתנתקות של בני האדם תפגע בקהילתיות גם בהמשך?
"אני לא חושב. האדם הוא חיה חברתית, והרצון להיות חברתי הוא גדול במיוחד אצלנו, היהודים, כי זו גם מצווה. אבל מצוות התקופה כעת היא ריחוק חברתי, אין מה לעשות".
מכירת חמץ: אפשר למכור חמץ דרך אתר הרבנות הראשית לישראל. השנה, גם מי שהקפיד בעבר לא למכור "חמץ בעין", חמץ ודאי, יכול לעשות זאת
**
"לראשונה בתולדות ישראל, בתי כנסת נסגרו לא בגלל אנטישמיות אלא מתוך דאגה לטובתנו"
הרב חיים דרוקמן מוצא את הלקח הלאומי והאוניברסלי של המגפה
בשבועות האחרונים התפלל הרב חיים דרוקמן (87) ליד חלון ביתו ביישוב מרכז־שפירא, כשהוא משקיף אל עשרה גברים המתפללים בחוץ, במרחק גדול זה מזה. "ביישוב קטן עוד אפשר לקיים מניין כזה, בעיר זה כבר סיפור אחר", הוא אומר. "ראיתי שכתבו על הצער שיש בסגירת בתי הכנסת, וחשוב לי שיכניסו הכול לפרופורציות. הרי לראשונה בתולדות ישראל, בתי כנסת נסגרו לא בגלל אנטישמיות או רדיפות; עכשיו זה מתוך דאגה לבריאותנו. הממשלה שלנו, במדינה שלנו, דואגת לעם שלנו, וכל ההוראות הן לטובתנו".
הוא מביא סיפור מ"מורי ורבי זצ"ל, הרב צבי יהודה הכהן קוק" להמחשת העניין: "פעמים רבות הוא סיפר לי על רב גדול אחד שנאלץ בשל מצב בריאותו לאכול ביום כיפור. אחד מתלמידיו ראה אותו אוכל בחדרו, ואמר לו: 'אני כל כך מצטער שהרב צריך לאכול היום'. הרב השיב: 'אני לא מצטער. הרי אתה צם ביום כיפור מכיוון שהקב"ה אמר לך לצום, ואני אוכל מכיוון שהוא ציווה אותי לאכול. לך הוא אמר 'ועיניתם את נפשותיכם', ולי הוא אמר 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם'".
תפילה בציבור: לפי הנחיות משרד הבריאות אין להתפלל במניין. כל אחד יתפלל בביתו ביחידות. ציבור המתפללים יקבע זמן תפילה אחיד לכולם למרות שמתפללים ביחידות
כמי שנולד בפולין ועבר את השואה, הוא זוכר בתי כנסת ומוסדות לימוד שנסגרו מסיבות אחרות לחלוטין. "כילד הייתי הולך אל בית המלמד כדי ללמוד גמרא. אבל כמו שאמרתי, אז רצו להרוג אותנו, להשמיד אותנו, והיום זה ממש לא כך. יום ולילה, אי אפשר להשוות בכלל".
תמונה שהתגלגלה לאחרונה ברשתות החברתיות הראתה את הרב דרוקמן, ראש ישיבת אור עציון ויו"ר מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, יושב בלשכתו וצופה בחתונת אחד מתלמידיו במסך טלוויזיה גדול. כשאני מזכיר באוזניו את התמונה הוא צוחק: "זה לא קורה הרבה, אבל אני גם נותן שיעורים ב…איך זה נקרא? זום? מהרגע שהתלמידים עזבו את הישיבה, אני מעביר להם שיעור יומי בענייני פסח".
הרב חיים דרוקמן: "הרב צבי יהודה סיפר על רב שנאלץ לאכול ביום כיפור מטעמי בריאות. תלמידו אמר לו: 'אני מצטער שהרב צריך לאכול היום'. הרב השיב: 'אתה צם כי הקב"ה אמר לך לצום, ואני אוכל כי הוא ציווה אותי לאכול"
את הרעיון של קיום ליל סדר דרך מסך המחשב הוא שולל מכול וכול. "אני מבין את הרצון, אבל זה הרס של יום טוב. עם כל הכבוד, אי אפשר לעשות זאת. השנה יהיה 'אי סדר'. במקום שכל המשפחה תתכנס, כל חלק במשפחה יעשה סדר קטן משלו".
יש איזה מסר שאתה אומר לתלמידיך לקחת מהתקופה יוצאת הדופן הזו?
"המגפה היא עולמית, אני לא יודע חשבונות של מעלה, אני רק יודע מה אפשר ללמוד ממנה: האדם, עם כל גדולתו, כל הישגיו, כל המצאותיו – הוא חסר אונים נגד נגיף קטן. אבל עם ישראל יצא לחירות בחג הפסח, ובעזרת השם נצא לחירות גם מהנגיף הזה".
**
"השנה אנחנו נידונים לליל סדר פרטי־משפחתי מצומצם ביותר, כי פיקוח נפש הוא מעל הכול"
הרב ישראל מאיר לאו נזכר במלחמות אחרות שעבר העם היהודי
"ייתכן שלראשונה במאה השנים האחרונות, אנחנו חלק ממאבק שאינו בין 'יעקב ועשו'. המוקד הוא לא בנו, הפעם אנחנו שותפים למשהו אוניברסלי, מלחמה כלל־עולמית של ממש. זו מלחמה באויב סמוי מן העין, אין עם מי לשבת למשא ומתן, אין אפשרות לשביתת אש".
הרב ישראל מאיר לאו (82), שהיה הרב הראשי לישראל בשנים 1993 עד 2003, בהחלט מכיר מאבקים אחרים שעבר העם היהודי. כאחד מניצולי השואה המפורסמים בעולם, הוא גם יודע מהי מלחמת עולם. כשאני שואל אותו על ההשלכות של סגירת בתי הכנסת, הוא מבקש שנבין קודם את המושג "בית כנסת", ואת מקומו בהיסטוריה היהודית: "במקורות שלנו קוראים לו גם בית מדרש ובית תפילה. בית מדרש, כשמו כן הוא – לומדים ודורשים בו את התורה בכתב ובעל פה. בית תפילה, כמו בדברי הנביא ישעיהו 'כי ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים', זה המקום שבו אנחנו מתפללים שחרית, מנחה וערבית. אבל השם הנפוץ ביותר הוא אכן 'בית הכנסת', שהמקור שלו הוא ההתכנסות יחד, כמו בדברי אסתר למרדכי: 'לך כנוס את כל היהודים'. דיברתי לאחרונה עם יהודי מאנטוורפן, שסיפר שבבלגיה יש שתי אוכלוסיות שהושפעו מהקורונה יותר מכל האחרות: היהודים והטורקים. וזה הגיוני, כי לשתי הקבוצות האלה יש חיים קהילתיים במיוחד.
הרב ישראל מאיר לאו: "דיברתי לאחרונה עם יהודי מאנטוורפן, שסיפר שיש בבלגיה שתי קבוצות שהושפעו הכי הרבה מהקורונה: היהודים והטורקים. וזה הגיוני, כי לשתי הקבוצות האלה יש חיים קהילתיים יותר מאשר קבוצות אחרות"
"כילד אני זוכר שבית הכנסת היה המרכז של חיי הקהילה היהודית. את הבריתות, חגיגות הבר מצווה והחתונות קיימו רק שם. לדאבון הלב, בימי השואה בתי הכנסת הפכו גם לתחנת מעבר מהעולם הזה לעולם שכולו טוב. כינסו שם את כל יהודי העיירה, סגרו אותם והעלו אותם באש. קהילות שלמות נהרגו על קידוש השם בתוך בתי הכנסת".
הרב לאו מעדיף לא לעסוק כרגע בפרטי ההלכה הנובעים ממשבר הקורונה, אלא במשמעויות האישיות והלאומיות, גם בהקשר של חג הפסח. "אנחנו מקווים שיהיה לנו ליל סדר, ולא ליל סגר. ליל סדר הוא תמיד משפחתי וציבורי מאוד. השתתפתי לאורך השנים בלילות סדר בבסיסי חיל האוויר, בליל סדר לעולים חדשים ממדינות המערב שהתקיים ביער ירושלים, וסדר עם משפחות שכולות בבית החייל בתל־אביב. היו שם אבות שכולים, ותינוקות של לוחמים שנפלו במלחמת יום הכיפורים. אני רגיל לליל סדר ציבורי־קהילתי, ואילו השנה אנחנו כנראה נידונים לליל סדר פרטי־משפחתי מצומצם ביותר, רק דיירי הבית. פיקוח נפש בהלכה הוא מעל הכול, וכל מה שאפשר לעשות בשביל החיים עצמם – חובה מוטלת עלינו לעשותו".
**
"גם בשנים כסדרן, יש אשכנזים שאומרים 'בפסח אנחנו מתים מרעב'. שטויות. הכול גדוש ומלא באוכל"
הרב שלמה אבינר מבחין בין חולי קורונה למפונקים כרוניים
הרב שלמה אבינר (77), רב היישוב בית־אל, מרבה להתייחס לנושאים הלכתיים אקטואליים ביומיום, וכך גם בעידן הקורונה. הוא אף הספיק להוציא חוברת ובה פסיקות המבוססות על שאלות שנשלחו אליו בימים אלה. כשאני מתעניין מהן השאלות הבוערות ביותר של התקופה, משיב הרב אבינר: "אנשים סובלים במיוחד מבדידות. אני מקבל הרבה פניות בקשר לכך, וזו בעיה קשה. הרי אי אפשר לבקר אותם פיזית. אפשר כמובן להרים טלפון או לשוחח איתם בזום, אבל לרבים מהם זה לא מספיק".
ואם הזכרנו את זום, מה הרב חושב על פולמוס ליל הסדר שהתעורר בנושא?
"שלושה מהרבנים שהתירו זאת כבר הודיעו בכתב שמבחינתם זה היה דיון פנימי. אני פרסמתי שאם הרופאים אומרים שיש כאן צורך רפואי, כלומר אם הבדידות יכולה להזיק, אז זה משהו אחר. כך גם כתב אחד מראשי הישיבה יוניברסיטי, הרב צבי שכטר. אבל העצב לבדו לא מצדיק לעבור על איסור".
על סגירת בתי הכנסת הוא אומר: "זה עניין בריאותי. בבית הכנסת שאני מתפלל בו יש 550 מקומות, אז כשההוראות של משרד הבריאות אמרו שלא חייבים לסגור, התפללנו עשרה אנשים בפינה אחת, ועשרה בפינה אחרת. יש ארבע עזרות נשים, אז גם שם היו מתפללים עשרה־עשרה. כעת ההוראה היא לסגור, אז זה מה שצריך לעשות. אנחנו מתפללים מחוץ לבית הכנסת, ברחבת דשא ענקית, רק עשרה אנשים. קצת קר לנו? אז לוקחים סוודר". לאחר שיחתנו ניתנה ההוראה להימנע גם מתפילות במרחבים פתוחים.
הרב שלמה אבינר: "אין חידושי הלכה, אבל אנחנו חיים בעולם חדש. זה כמו בצבא, 'פקודה מתגלגלת' – כל פקודה היא בסיס לשינוי. אבל לעם ישראל יש כושר הסתגלות גבוה מאוד, אחרת לא היינו קיימים היום"
ההשוואה לתקופות אחרות בתולדות עם ישראל שבהן נסגרו בתי כנסת אינה מקובלת עליו: "כשהייתי תינוק היו צריכים להחביא אותי כדי שלא אגיע למחנה השמדה, אז מה יש לדבר", הוא אומר לנו. "הכול עניין של פרספקטיבה. היו בהיסטוריה גם מגפות קשות יותר לאין ערוך, שמתו מהן עשרות מיליונים. האיידס, שהתחיל לפני ארבעים שנה, גרם כבר למותם של 30 מיליון בני אדם. מהקורונה מתו עשרות אלפים, אבל גם בזמן הזה, בכל חודש מתים מרעב מיליון ילדים".
לפי הרב אבינר, אי אפשר לכנס מניין באמצעים וירטואליים. עם זאת, כאשר מתקיים מניין פיזי של עשרה מתפללים שמקובצים במקום אחד, יכולים אחרים להתפלל איתם דרך האינטרנט ולענות ל"קדיש" ו"קדושה". "חשוב להבהיר שזה לא נחשב לתפילה במניין. זה כמו שבשיחתנו כעת בטלפון, אם אני אברך על המים, אתה יכול לענות אמן".
האם הקורונה משנה את יחס ההלכה לטכנולוגיה?
"אין חידושי הלכה, אבל ודאי שאנחנו חיים בעולם חדש. זה כמו מה שמכנים בצה"ל 'פקודה מתגלגלת' – כל פקודה היא בסיס לשינוי. או כמו המונח 'חישוב מסלול מחדש' של הווייז. יש עכשיו צורת חיים אחרת, וצריך להסתגל למצבים החדשים. אבל לעם ישראל יש כושר הסתגלות גבוה מאוד, אחרת לא היינו קיימים היום". השינויים הם הפיכים, אומר הרב אבינר. הוא משוכנע שבהיבט ההלכתי, הכול יחזור לקדמותו מיד אחרי תקופת החירום.
האם יש מקום להתיר לאשכנזים לאכול קטניות בפסח הזה, אם קיים מחסור במאכלים אחרים?
"אלה שטויות. הכול גדוש ומלא באוכל בלי סוף, אין לנו בעיות כאלה. אנשים נעשו לצערנו מפונקים מאוד. גם בשנים כסדרן, יש אשכנזים שאומרים 'אנחנו לא יכולים בלי קטניות, אנחנו מתים מרעב'", הוא אומר בחיקוי של טרוניה. "אילו מסכנים. אבל זה הבל וריק. האוכלוסייה הישראלית סובלת מהשמנת יתר, אז שאף אחד לא יספר סיפורים. נכון, קרה שצה"ל יצא למבצע זמן קצר לפני פסח, והייתה בעיה לקנות מזון ללא קטניות לחיילים אשכנזים. אבל זה מצב יוצא דופן".
יש גם יתרונות בסדר היום החדש שנכפה עלינו?
"בדרך כלל אדם עובד ואין לו זמן ללמוד תורה, אז עכשיו יש יותר זמן. אנחנו צריכים גם להודות לרופאים שמוסרים את הנפש למעננו, ולהודות להשם על הרפואה המודרנית, שחוסמת בפנינו מגפות נוראיות".
**
"בכל שנה אנחנו לא מאפשרים לכלול חמץ גמור ב'מכירת חמץ', אבל השנה ייתכן שצריך להשאיר אותו"
הרב שמואל אליהו משיב לשאלות הדחופות של מצביאי המלחמה בקורונה
את הרב שמואל אליהו אני תופס לשיחה כשהוא יושב במכונית, ולא ספון בביתו. הרב אליהו (63), רבה של צפת וחבר מועצת הרבנות הראשית, הוא אחד הרבנים הפעילים ביותר סביב משבר הקורונה, בין השאר באמצעות אימפריית השו"ת שלו: "איגוד רבני הקהילות" מפעיל עשרות קבוצות ואטסאפ שהציבור יכול לשלוח בהן שאלות ולקבל מענה לפי פסיקותיו של הרב אליהו. "האיגוד הקים צוות מיוחד של עשרות רבנים שמשיבים למאות שאלות ביום", הוא מספר. "אני עצמי לא מצליח לענות לכולם באופן אישי. פונים אלינו בוואטסאפ, במסרונים ובשיחות טלפון, ויש גם שיחות שהן ממש לא הלכתיות אלא יותר להרגעה ולהסברת המשמעות של כל מה שקורה כעת. אנשים מבוהלים מאוד".
נתקלת פעם במצב שמעלה מגוון רחב כל כך של שאלות הלכתיות מורכבות?
"גם בתקופות מלחמה יש הרבה שאלות. למען האמת, כמות השאלות לא מפתיעה אותנו, אבל הסגנון שלהן מדהים. יש הרבה פניות מרופאים ורופאות, אחים ואחיות, שגורמות לנו להעריך את העבודה שהם עושים. גם חיילים שנמצאים בפעילות הקשורה לקורונה שולחים שאלות דרמטיות, ולפעמים פונים אלינו מתוך הצוות של משרד ראש הממשלה. השאלות לא קשורות רק לחיים של אנשים בודדים, אלא לחיי ציבור גדול".
על השאלות הרגישות שמגיעות אליו מהחלונות הגבוהים הוא אינו מעוניין לפרט, אך מבקש לנצל את ההזדמנות כדי להודות לעוסקים בכך. "אם בית המקדש היה קיים, היינו צריכים להביא קורבן תודה על שיש לנו ראש ממשלה ואנשי מקצוע אחראים ויעילים כל כך. עלינו לרקוד משמחה ולהודות לקב"ה על כך. אני לא יודע אם במדינה כלשהי בעולם יש צוות אכפתי כל כך. ואת זה אני אומר לא מתוך צפייה בטלוויזיה, אלא לפי השאלות שנשאלתי באופן אישי. כל צעד שהם נוקטים שוקלל מבחינה הלכתית, כלכלית ועניינית".
הרב שמואל אליהו: "התקשרה אישה וסיפרה שהיא נותנת לאנשים דמי אבטלה, וזה גורם לה להרגיש נגועה אז היא לא מבקרת את אמה המבוגרת. היא שאלה אם לעזוב הכול בשביל אמא שלה. עם צדיק יש לנו"
ובמישור האישי, אילו שאלות יוצאות דופן הוליד המצב הנוכחי?
"התקשרה אישה וסיפרה שהיא עובדת בביטוח הלאומי, והיא בעצם זו שנותנת לאנשים דמי אבטלה שלהם. העבודה גורמת לה להרגיש שהיא נגועה בווירוסים, ולכן היא לא יכולה ללכת לבקר את אמה המבוגרת. היא שאלה מה לעשות – האם להמשיך בעבודתה, משום שהרבה אנשים תלויים בה, או שמא לעזוב הכול ולשהות עם אמא שלה. שאלה דומה הגיעה מקצין בצה"ל, מפקד פלוגה שלא מגדיר את עצמו דתי. הוא סיפר שבכל שבת הוא חוזר הביתה, וחשוב לו לחזק את אשתו לאחר שנעדר במשך כל השבוע. מאידך גיסא, על החיילים שלו מוטל עומס גדול, וחשוב לו להיות איתם בשבת. יש לכך תשובות, וכל מקרה לגופו, אבל בכל מקרה אני אומר: השאלות האלה מראות איזה עם צדיק יש לנו".
בקבוצות הוואטסאפ של הרב אליהו עלתה כבר פעמים אינספור השאלה לגבי השתתפות במניין דרך הטלפון או האינטרנט. "אמנם נעים להיות ביחד עם הציבור, אבל זה לא נחשב להשתתפות במניין", אומר הרב אליהו, שנסמך על פסיקת אביו, הרב מרדכי אליהו ז"ל. "אתה לא שומע בנאדם, אלא קרטון שקופץ בתוך רמקול ממתכת. אולי זה בכלל הוקלט לפני שנתיים, ולא בשידור ישיר כעת? וגם בשידור ישיר, לפעמים יכולה להיות השהיה של כמה דקות, ואז לא ענית אמן בזמן הנכון. אגב, קיימנו תפילה עולמית בעקבות הקורונה, בהשתתפות מאות אלפי אנשים. במהלך השידור לא יכולנו לראות את הפרצופים של כולם, אבל לאחר מכן צפינו בסרטון ובכינו מהתרגשות.
"בכלל, הטכנולוגיה מסייעת יותר מאשר מזיקה. יש צד מסוכן, אבל לכל פרי יש קליפה ולכל פרדס יש קוצים. צריך להיזהר מהקוצים וליהנות מהפירות. יש לי כל מיני שיעורים דרך הזום, וזה משהו שלא היה קורה בעבר. בשבועות האחרונים צופים בשיעור בזמן אמת 900 איש".
ייתכן שיהודים מסורתיים, או מה שקרוי "ישראל השנייה", זקוקים כעת במיוחד לפסיקה מקילה, כי לא יוכלו להשתתף בליל סדר משפחתי עם הסבא שמספר על ההגדה, או להגיע לבית הכנסת. מה תאמר להם?
"קודם כול, אני לא קורא להם 'ישראל השנייה', אלא 'ישראל האהובה'. אנחנו אוהבים אותם מאוד, יש להם כוחות נפש עצומים. אני חושב שהם יסתדרו, כי יש להם כלים לכך – מסירות נפש, אהבת השם ויראת השם, לא פחות מלאחרים. אם אדם הולך בלי כיפה או עם כיפה, זה לא משנה, העיקר שיש לו יראת שמיים. גם מי שלא שייך ל'ציונות הדתית', זה לא פוגם בעבודת השם שלו".
שאלות אחרות שעלו בקבוצות הוואטסאפ נוגעות למכירת חמץ השנה, וכאן הרב אליהו נזהר ומסייג אך קובע פסיקה תקדימית, לפחות בזמן שיחתנו: "בכל שנה אנחנו לא מאפשרים לכלול חמץ גמור במכירת חמץ לפני פסח, אבל השנה ייתכן שצריך לשקול לעשות זאת ולהשאיר את החמץ בבית. אנחנו אומרים לאנשים לעשות מאמץ בכל מקרה לא לשמור חמץ בבית, אך ייתכן שנתיר למכור אותו לגוי רק השנה בגלל המצב".
בשנה החולפת, מספר הרב אליהו, הזדמן לו לעסוק רבות בעניינים הקשורים ליהדות התפוצות. במיוחד הוא התקרב ליהודי צרפת, ואף יצא לסבב דרשות ושיעורים שם. יהודים מכמה מדינות גם היו שותפיו לארגון התפילה ההמונית. "ההגבלות הנוכחיות, שגרמו ל'סגירה' של מדינות, דווקא קירבו יהודים זה לזה. הן אסרו ללחוץ ידיים, אבל פתחו הרבה לבבות. דווקא בגלל הריחוק נוצרו חיבורים והתהדקו הקשרים בין קהילות יהודיות בעולם. אני מרגיש שהלב שלי אוהב אותם יותר, ואני עושה תשובה בנושא הזה. הרי אסור שיהיה לאדם לב של אבן".
שרפת חמץ: החכם עיניו בראשו, ולא יותיר הרבה חמץ. אין להתרחק מהבית לצורך שרפת חמץ. ביעור החמץ ייעשה בהשלכה לאשפה ובשפיכת אקונומיקה על החמץ כדי לבטלו מאכילת כלב, ואם נשאר מעט – דרך האסלה
**
"מאז שנפסקה הנבואה, הקב"ה מדבר דרך האירועים. וכשהם משנים סדרי עולם, ברור מה נהרס ומה נבנה"
הרב יגאל לוינשטיין מאמין שהתפרצות הנגיף תשנה את האנושות ואת הציונות
הרב יגאל לוינשטיין (64) עלה בשנים האחרונות לכותרות בתקשורת הישראלית, בין השאר בשל התבטאויותיו בנוגע לפוסט־מודרנה והשפעתה השלילית על היהדות ועל העולם כולו. ימי הקורונה תורמים זווית חדשה ומעניינת להשקפותיו בנושא. בשיחת טלפון מביתו ביישוב עלי, ראש מכינת בני דוד מסביר כיצד המגמה של טשטוש גבולות וזהויות התנפצה לה אל מול נגיף שגם הוא אינו מכיר בגבולות.
"מתברר שדווקא הלאומיות היא זו שמצילה זכויות אדם", אומר הרב לוינשטיין בעקבות החלטתן של כל המדינות, ובהן כמובן ישראל, להחזיר את אזרחיהן לתחומן ולסגור את הכניסה בפני זרים. "כעת אנחנו מבינים שהזכות היסודית הכי גדולה, הזכות לחיים, מתקיימת דווקא במסגרת לאומית ולא אוניברסלית. הרי אף גוף בינלאומי לא דואג ליחיד, רק המדינות עצמן. פתאום כל אחד צריך להסתגר – במדינה שלו, ובמסגרת הכי יסודית שהיא המסגרת המשפחתית. הקורונה למעשה מעצימה את הזכויות הלאומיות של האדם, ובכך מחלישה את הפוסט־מודרנה, שמטבעה לא נלחמת נגד היהדות, אלא נגד יסודות טבעיים אנושיים".
כלומר, אתה מוצא יתרון במצב הקיים.
"יש כאן כמה דרגות הסתכלות. אני מנסה לראות מה היה בתרבות עולם הערכים שקדם למגפה הזאת, לאילו מקומות לא טובים הלכנו. אני גם עוסק בשאלת דירוג המטרות שהיו לנו בחיים. מאז שנפסקה הנבואה הקב"ה מדבר דרך האירועים, ואנחנו לא תמיד יודעים להבין אותם אחד לאחד, אבל באירועים גדולים שמשנים סדרי עולם, ברור יותר מה נהרס ומה נבנה. פתאום סדרי העדיפויות שלנו השתנו, הגלגל התהפך.
הרב יגאל לוינשטיין: "עשינו אאוטסורסינג, היינו מורידים את הילדים אצל קבלני משנה והולכים לעניינינו. ופתאום זה נגמר, יש אחריות בבית. עכשיו אנחנו מגלים כמה אנחנו לא יודעים מה לעשות עם הילדים"
"יש בימים האחרונים שיח רוחני־מחשבתי. יש אתגרים חדשים בזוגיות: אם ביומיום יכולת לברוח לפה או לשם, פתאום אתה לא יכול. עולות גם מחשבות חדשות כשאנחנו צריכים להתמודד עם האחריות שלנו על הילדים. הרי עשינו אאוטסורסינג, היינו מורידים את הילדים אצל קבלני משנה, והולכים לעניינינו. ופתאום עיקר האחריות החינוכית, הרוחנית והמוסרית מוטלת עלינו. נגמרה הקייטנה שבה כל אחד לעצמו, כעת יש אחריות בבית. הילדים תמיד היו שם מול הפרצוף שלנו, ועכשיו אנחנו מגלים כמה אנחנו מנותקים ולא יודעים מה לעשות איתם. זה מעורר חשבון נפש ושאלות מעשיות: כמה זמן לתת להם להיות מול המחשב? האם לשנות את מינון השימוש שלהם באייפון? אתה גם מגלה שבלי המכשירים האלקטרוניים הילדים לא יודעים לעשות דבר, לא מסוגלים להשתמש בפטיש ומסמר בחוץ".
ביום שאחרי הקורונה, האם לדעתך נחזור לנקודה שבה עמדנו קודם מבחינה יהודית־הלכתית, או שמא משהו כאן משתנה באופן מהותי?
"ברמה הרוחנית והתרבותית, ברור לי שנראה הבדלים גדולים. אני שומע לא מעט אנשים לא־דתיים שמזדהים עם הדברים שאמרתי לך. יש כאן משהו תשתיתי בחיים, עמוק יותר מתורה והלכה. אנשים מקבלים מחשבה מחודשת על ריצת העולם אחרי ה'פאן' וה'אקסייטמנט'.
"מה שיהיה בעתיד, בעקבות המגפה, הוא כבר עניין של בחירה. המדרש אומר שרק חמישית מבני ישראל יצאו ממצרים, והסבירו זאת בכך שהאחרים לא זזו מעמדתם. רק החלק בעם שלקח את האירועים במצרים למקום חדש ובונה נחלץ לחירות, ולעולם חדש. זה היה גרעין איכותי ששינה את החברה האנושית כולה.
"אם לחזור לקורונה, אני מאמין שבעקבות אירוע כזה, אנשים איכותיים יחשבו מחדש וייקחו את החיים למקום חדש. משברים מולידים הזדמנויות, צריך לקרוא את המפה ורק ככה אפשר לפרוץ דרך. אני מתפלל שהאירוע הזה יגרום גם למחשבות תודעתיות חדשות ברמה היהודית – על העתיד שלנו כעם כאן בארץ, על שאלת הזהות והייחוד הלאומי שלנו, על המטרות שלנו. הרי מטרת התהליך הציוני הייתה ברורה לכולם: בניית מקלט ליהודים שסבלו ונרדפו. כעת צריך לעלות קומה ולשאול: האם יש לנו מדינה רק כדי למנוע רדיפות ואנטישמיות, או שיש לנו ערך בפני עצמנו? שים לב שהערבות ההדדית חוזרת אלינו לחברה, כמו שקורה במלחמה, וזאת אף שאין כאן מלחמה באמת, אין אויב שמאיים על הקיום שלנו".
ובטווח הקצר, במה חג הפסח הזה יהיה שונה מבעבר?
"כתוב בהלכה על ליל הסדר: 'אפילו יושב לבד צריך לשאול ולענות' (לספר על יציאת מצרים – צ"ק). אם תמיד קראת את ההלכה הזו וחשבת לעצמך 'מי יושב לבד בליל הסדר?', פתאום אתה מגלה שאתה זה שתשב לבד בליל הסדר.
"עכשיו, האם אנחנו נישבר כי לא נהיה משפחה גדולה בליל הסדר, ובלי מציאות כזו אין מה לחגוג? או שאולי ליל הסדר הוא ערך נצחי של כולנו, גם ברמה האישית־פרטית? האם אנחנו יכולים להתחדש גם בלי כל המערכת סביבנו? בעיניי זו הזדמנות להתחדשות ויצירה נפלאה".
זה נכון גם כשמתפללים פתאום בבית, ביחידות, ולא במניין?
"זה מחייב אותך להתקרב יותר", הרב לוינשטיין צוחק. "הרבה פעמים יש למניין ערך מצד עצמו – גם אם אתה לא התכוונת בתפילה, יש כוח לתפילתו של הציבור. עכשיו הכוח של הציבור נלקח מאיתנו, כמו שמשון שגזזו לו את השערות, ולכן את תעצומות הנפש ומה שנתן לנו הכלל צריך לחדש בתוכנו. זו בהחלט תביעה אדירה, והיא עצמה מקפצה אדירה כלפי מעלה".
אבלות: גם באבלות יש לשמור על ההנחיות. בעת הזאת אפשר לקיים ניחום אבלים בטלפון ובדואר אלקטרוני
**
"ניסיתי להציע פתרונות טבילה לנשים בבידוד, אבל במשרד הבריאות התעקשו שאין על מה לדבר"
הרב מנחם בורשטין מוצא פסיקות מקילות למצבים קשים
עם הרב מנחם בורשטין (63) אני משוחח בשעת לילה מאוחרת. לאורך כל היום הוא עסוק בשאלות דחופות הנובעות מתפקידו כראש "מכון פוע"ה" לפוריות ורפואה לפי ההלכה – כך בשגרה, ועל אחת כמה וכמה בימי הקורונה. "הקמנו קו תורנות בין הרבנים של המכון", הוא מספר. "אנחנו מקבלים כמות אדירה של שאלות כעת, ונאלצנו אף לרכוש מבזק מרכזייה חדשה".
כל זה קורה למרות – או דווקא בגלל – הנחיית משרד הבריאות להפסיק את טיפולי הפוריות בבתי החולים. "יש טיפולים שחייבים להימשך, למשל אישה שהוצאו לה כבר עוברים וכעת רוצים להחזיר אותם. במקרים כאלה אנחנו שולחים מפקחת שלנו שמוודאת שאכן מדובר בעוברים של אותה אישה. או קח למשל אישה בת 44 שאין לה ילדים בכלל, והסיכוי שלה להרות פוחת בכל חודש. יש אישורים נקודתיים למקרים כאלה, ואנחנו אלה שמספקים פיקוח הלכתי. גם למפקחות שלנו זה לא פשוט להגיע כעת לבתי החולים, אבל הן תמיד מתייצבות".
אילו שאלות שלא הכרתם בעבר עולות לראשונה בימים אלה?
"אנחנו מקבלים למשל הרבה שאלות על יחסי אישות בין בני זוג שאחד מהם נושא את הנגיף. או על הימנעות מטבילה: זוגות שהביעו חשש ושאלו אותנו, הנחינו אותם שאם האישה טהורה, שתשתדל לשמור על הטהרה. יש כדורים מצוינים ואפשר לקחת אותם, אבל כל מקרה לגופו וכמובן יש להתייעץ עם רופא. במקביל פנינו לרבנות הראשית ולמועצות דתיות בבקשה לפרסם את העובדה שהמקוואות עומדים בתקן של משרד הבריאות, כי הכלור מונע את ההדבקה. רציתי גם לאפשר טבילה בים לנשים שמרגישות שהמקווה לא נקי מספיק מבחינתן, ומצאתי פתרונות של ממש בנושא הזה. אין צורך להיכנס אפילו למים עמוקים, אפשר גם על ידי טבילה בשכיבה. בהנחיית משרד הבריאות ויתרתי על ההמלצות האלה, אף שבעיניי זה היה פתרון טוב – הרי בים אי אפשר להדביק אף אחד, אולי את הסרטנים. חקרנו גם את האפשרות שנשים שנמצאות בבידוד יוכלו לטבול ומיד אחר כך תהיה הוספה של חומרים מסוימים למים, אבל במשרד הבריאות התעקשו שאין על מה לדבר. מי שצריכה להישאר בבית, גם אם אינה חולה בפועל – אין לאפשר לה לטבול, אפילו לא בים".
הרב מנחם בורשטין: "בעולם הישיבות נהוג שבראש השנה עושים קידוש לפני תקיעות השופר. אומרים שזה התחיל מרבי עקיבא איגר, שבתקופה של מגפת הכולרה הכריח לקדש כדי שהמתפללים יאכלו, ולכן ההיתר קיים"
בצרפת כבר סגרו לחלוטין את המקוואות. דבר כזה יכול לקרות גם אצלנו?
"בארץ זה לא רלוונטי, כי יש פה עבודה מדהימה בין הרבנות למשרד הבריאות, שלא יכולה להתרחש במקומות אחרים. אני גם עומד בקשר עם גורמים רשמיים כדי לנסות למנוע מנשים מבודדות להגיע למקוואות. אם בכל זאת תהיה הוראה על סגירה מוחלטת של מקוואות, לדעתי נהיה חייבים להקים ועדת חריגים, ואני מתנדב לשבת בוועדה כזו. בעיניי, אגב, כל עוד המכולת יכולה להישאר פתוחה – כך גם המקוואות. אם המכולות ייסגרו, אין לי מה להגיד".
אתה חושב שיבוטלו בריתות בגלל החשש מהדבקה?
"אני לא מאמין שנגיע לזה. הנושא של ברית הוא חזק מאוד, והרבנים ימצאו פתרונות".
מה עושים בימים אלה לגבי שאלות טהרה וכתמים, כשאי אפשר ללכת פיזית אל הרב?
"אנחנו מנסים למצוא לכך פתרון, כי לצערנו אי אפשר גם לשלוח תמונה בוואטסאפ. לפני כמה שנים עשינו כינוס מיוחד עם מומחים לאלקטרוניקה, שלחנו תמונה של כתם לעשרה מכשירי סלולר, ובכל אחד מהם הגוון היה שונה".
לדברי הרב בורשטין, הקו המנחה אותו אומר שתפקיד הרב הוא למצוא את ההיתר, את הפסיקה המקילה. "כאשר הייתי שואל את הרב אברהם שפירא אם להקל או להחמיר במקרה מסוים, הוא תמיד היה עונה לי: 'בשביל מה למדת? בשביל להחמיר? ממש לא. למדת בשביל להקל'. מה שחשוב הוא שכאשר מישהו מתקשר עם שאלה, אל תיתן לו תחושה שרק בגלל מצבו הקשה אתה פוסק לקולא. אם הרבנות נתנה לך גב והסמיכה אותך, קח את הפסיקה הזו על הגב שלך. גם אם אתה פוסק להחמיר – זה התפקיד שלך".
מקוואות: מקוואות לנשים מפוקחים היטב בכל הקשור לחיטוי וניקיון ולכן אין חשש מטבילה. לפי ההלכה הטבילה היא אך ורק במקווה, ומי שרוחצת בבריכה או ג'קוזי אינה נטהרת
האם לדעתך ביום שאחרי הקורונה משהו מההיתרים יהפוך לתקן חדש, או שנחזור לאחורה, למה שהיה?
"זו שאלה מעניינת. בפורום סגור של רבנים היה דיון לגבי הסוגיה הזו, ומישהו הביא דוגמה: בעולם הישיבות נהוג שבראש השנה עושים קידוש לפני שמתחילים את תקיעות השופר. אומרים שזה התחיל מרבי עקיבא איגר, שבתקופה של מגפת הכולרה הכריח את המתפללים לעשות קידוש כדי שיאכלו, ולכן עד היום ההיתר הזה קיים.
"אני לא חושב שנגיע פתאום למצב שבו כולם יהיו 'לייטים', אבל החשיבה שמחפשת פתרון בעקבות אירוע ציבורי דרמטי עושה משהו לטווח הארוך. אין ספק שיהיה שינוי, ואני מקווה שאולי תהיה כאן קצת יותר אחדות. עבדתי קשה מאוד בשבועות האחרונים כדי ליצור איחודים בקרב ארגוני הרבנים של הציונות הדתית. פעם היו אומרים לי דברים כמו 'אם רבני בית הלל שם – אני לא שם', וכעת אני לא שומע דברים כאלה. זה עושה לי טוב".
ועוד בשורת אחדות: אף שמכון פוע"ה מוגדר כציוני־דתי, בשבועות האחרונים נרשם שם גל של פניות מצד נשים חרדיות. "תמיד מגיעות אלינו שאלות גם מהמגזר הזה, אבל כעת אנחנו רואים עלייה חדה. לתת עזרה בענייני טהרה זה דבר כל כך חשוב, אני מודה לקב"ה על שנתן לי את ההזדמנות לעשות את זה", אומר הרב בורשטיין בקול נשנק. "לפעמים אני מתפלל לקב"ה: אני רק רוצה לעזור לכולם על פי ההלכה, אני מבקש תמיכה. ופתאום עולה לי רעיון ואני מתחיל לברר אותו. יש סייעתא דשמיא בשעות שכאלה".
**
"הבדידות גדלה במכפלות. תמיד יש היסח הדעת – יש עבודה, את פוגשת אנשים – ואילו כעת הבדידות חודרת מהקירות"
הרבנית ימימה מזרחי מנסה לרפא את תופעות הלוואי
את שגרת יומה בתקופה הזו מגדירה הרבנית ימימה מזרחי (52) כ"גם זום לטובה": היא מעבירה שיעורים רבים דרך תוכנת שיחות הווידאו, ו"זה דבר מופלא, כי אני מגיעה לקהלים אדירים. מצד שני, כולם מדברים עכשיו על חילול יום טוב על ידי שימוש בזום. זה מדרון תלול שייצור חילול של עצמנו. אני תמיד טוענת שהאדם לא יכול לחלל את הקודש, אלא רק את עצמו. אני לא רוצה להתייחס לצדדים הלכתיים שאני לא מצויה בהם, אבל אני משמיעה צעקה 'הליכתית' גדולה נגד הזום בליל הסדר, מפני שזו זילות בנוכחות הפיזית של האדם. הרי כשתיגמר המגפה, יהיה לנו נוח מאוד לתת לסבא להתחבר אלינו בזום, במקום להביא אותו על כיסא גלגלים, עם מטפל ואולי עם ריחות לא נעימים. המשמעות של המושג 'גאולה' היא קרבה פיזית, ואם בני המשפחה לא מסבים איתנו, צריך להרגיש בערב הזה את החיסרון של נוכחותם הפיזית".
לצד השיעורים היא מוצפת בפניות של נשים מכל רחבי הארץ, המבקשות לשמוע את עצתה. "אני רואה את הזווית הנשית של המצב. 'אשתו זו ביתו', ובין שתרצי ובין שלא את אמורה להיות נוכחות מגוננת, מרגיעה, סמן של איזושהי תקווה. בהלכה, ההגדרה שלנו הנשים היא של בית. כאן זה בית, כאן זה לב".
אילו שאלות את פוגשת בימים אלה?
"רווקות, מבוגרות, צעירות, אמהות לילדים עם ADHD (הפרעת קשב), רעיות לגברים עם ADHD, כולן בתקופה הזו שואלות 'מה יהיה?'. ואני אומרת שבידיים שלנו נמצאת התשובה לשאלה 'איך יהיה'. זה נכון בהתמודדות עם הנוכחות הצפופה של המשפחה בבית, או לחלופין – עם בדידות שגדלה במכפלות. הרי תמיד יש היסח הדעת: יש עבודה, את פוגשת אנשים, ואילו כעת הבדידות חודרת מהקירות. מצד שני, לפנויים ופנויות יש תחושה ש'סוף־סוף מבינים אותי, מזדהים איתי'".
הרבנית ימימה מזרחי: "מי האמין שמה שקורה כאן בימים האחרונים היה יכול לקרות? לראשונה אנחנו לא חיים בחברה היררכית, אלא השתווינו – עשירים עם עניים, מבוגרים עם צעירים. גנץ וביבי לא היו יכולים להתחבר בלי זה"
בפיה יש גם חדשות טובות בגזרה הזו: "למרבה ההפתעה, המון זוגות קורמים עכשיו עור וגידים. זה מדהים. כמו מה שקורה אחרי עקדת יצחק: הייתה חרב מעל צווארו, ופתאום זה בוטל, ואברהם אומר 'יאללה, אליעזר, הילד בן 37 ורווק, צריך לחתן אותו'. מה הקשר? כי פתאום הכול הופך קיומי מאוד. יש רפלקס שאומר: עזוב את השטויות, עכשיו קח לך אישה ובנה לך ולה בית. רווקה שהיו לה שיקולים כמו כסף, גובה ומשקל, עכשיו הם מתגמדים לעומת ההמשכיות של החיים. יש משהו שמתעורר בנו אחרי שראינו קורבנות. פתאום הרווקה יכולה להגיד לעצמה: 'למה אני תקועה בבית עם ההורים שלי, כשהיה יכול להיות לי בית משלי?'"
מזרחי מספרת שמדי ערב היא יודעת שהגיעה השעה שבע, כאשר הטלפון שלה מתחיל לצלצל, ועל הקו – נשים שמתלבטות אם ללכת למקווה. "כשדנו בעניין המקוואות בכנסת עד אישון לילה, אני התרגשתי. כי המשפחתיות הייתה על הפרק".
שימוש באמצעים אלקטרוניים לשיחות ועידה בליל הסדר: בזמן האחרון הועלתה אפשרות של שימוש במחשב ביום טוב במקום שאין חשש סכנה או צורך בריאותי או פיקוח נפש. אולם איסור השימוש בחשמל קיים גם ביום טוב, כולל באמצעות "שעון שבת". הבדידות כואבת, ויש למצוא לה מענה, אך לא בחילול חג ומועד
בפיה יש גם מסר לאמהות לילדי ADHD, שצריכות למצוא להם תעסוקה במקום שמערכת החינוך תעשה זאת עבורן. "עכשיו את יכולה לראות שכל השנה הוא יושב על הספסל הזה שבכיתה רק בשבילכם, ההורים. כי הוא יודע שזה חשוב לכם מאוד. הוא סובל מכל רגע, מתגעגע הביתה, ולא מבין למה הוא צריך להיות שם. יש לו שכל מופלא, אבל הוא או היא לא בהכרח בנויים לשבת כל היום בשיעור פרונטלי. עכשיו הם בבית, ואיזה אושר זה. כתבה לי מישהי: 'הפסקתי לדחוף את הריטלין, ואיזה ילד מופלא יש לי. הבית פורח תחת ידיו: הוא מתקן, צובע, מסדר, רץ לקניות. ברגע שניתקו אותו מהספסל – איזו פריחה'. אז המסר שלי הוא שתנצלו כל שנייה איתם. כל רגע".
את חושבת שאחרי הקורונה נהיה שונים?
"הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק אמר על 'מה נשתנה' שזו לא שאלה, אלא הצהרה: כמה הכול השתנה כאן הלילה הזה. מי האמין שכל מה שקורה כאן בימים האחרונים היה יכול לקרות לנו, כחברה? ללא ספק, כבר לא נהיה אותו הדבר. לראשונה זה המון זמן אנחנו לא חיים בחברה היררכית, אלא השתווינו – עשירים עם עניים, מבוגרים עם צעירים. אם יש משהו חיובי במכה הגדולה שנחתה עלינו, זה שגנץ וביבי לא היו יכולים להתחבר בלעדיה. למדנו לא להיות אנוכיים ואגואיסטים, למדנו לצאת למרפסות, לשיר, לשמוח ולשמח. זה ייצרב עמוק בתודעה".
**
דבר, שחין, כולרה, קורונה
המגפות היו שזורות בקורותיהן של הקהילות היהודיות, והשפיעו על תרבותן ועל פסיקת ההלכה. ד"ר חיים מאיר נריה נותן בהן סימנים
את הדי זעקתן של קהילות יהודיות קדומות שהתמודדו עם מגפות אפשר לשמוע דרך ההגדה של פסח, אומר ד"ר חיים מאיר נריה, מומחה לפילוסופיה יהודית בימי הביניים. האיורים הנלווים לאזכור של מכות הדבר והשחין, הוא מסביר, מלמדים אותנו על תחלואי המקום והתקופה. כדוגמה לכך הוא מביא את "הגדת וולף", או בשמה האחר "הגדת הדבר", שנכתבה ואוירה באוויניון במאה ה־14 על ידי יעקב בן שלמה, לאחר ששלושה מילדיו מתו במגפה השחורה. "יש גם תפילות, קונטרסים וסידורים שתכליתם התייחסות למגפות. אנחנו לא תמיד שמים לב לכך שגם בתפילות הרגילות שלנו זה מופיע כל הזמן. אנחנו אומרים 'אבינו מלכנו מנע מגפה מנחלתך', או 'כַּלֵּה דבר וחרב ורעב ושבי ומשחית'".
נוסף לחללים שהפילו המגפות עצמן, שילמו יהודי אירופה מס דמים כשהואשמו בהפצת המחלות. "בגלל ה'היגיינה יהודית' – טבילה במקווה, נטילת ידיים – יהודים נדבקו קצת פחות, מה שהפך אותם לאשמים בעיני הסביבה. כשפרץ בגרמניה הדבר השחור, העלו שם יהודים על המוקד בטענה שהם הרעילו את הבארות".
גם גבורת הרופאים מוצאת ביטוי באיורים וציורים בני מאות שנים. "אפשר לראות שרבים מהרופאים היו יהודים, וכמו היום כך בעבר, הם עמדו בקו האש. כולם נזקקו להם, והם היו הראשונים להידבק. יש גם תמונות שמראות שרופאים ניסו להשתמש במסכות, כדי להימנע מהדבקה".
איך מגפות השפיעו על פסיקת הלכה?
"רבי עקיבא איגר, שנפטר ב־1837, הגביל בזמנו את המניינים ל־15 אנשים בגלל הכולרה. הוא מינה ועד שהיה אחראי על ההיגיינה ואף מימן שירותי ניקיון לעניים. הרב איגר הפיץ כרוזים שהסבירו כיצד למנוע זיהום במי השתייה, דרש למעט בהתכנסויות, ולקראת הימים הנוראים ערך הגרלה בין כל המתפללים, ורק מי שעלה בגורל היה רשאי להתפלל במניין בראש השנה וביום כיפור. הוא גם הורה שמי שמפר את הכללים – מותר להלשין עליו לשלטונות. הוא אפילו הכניס בעצמו שוטרים גויים לבתי הכנסת כדי לשמור שם על מניינים קטנים. את התפילות עצמן הרב איגר הורה לקצר, וקבע הפסקה ארוכה יותר בין תפילה לתפילה. מנגד הוא תיקן אמירת פרקי תהילים שונים כתפילה לעצירת המגפה, כולל פרשת הקטורת". דבריו של רבי עקיבא איגר, מוסיף ד"ר נריה, הופצו בשבועות האחרונים בציבור החרדי, ורבנים רבים נשענו על פסיקותיו.
"אחד הוויכוחים על ההתנהגות במגפה היה אם צריך לאכול ביום כיפור. רבי ישראל מסלנט, שחי בווילנה כשהתפרצה שם מחלת הכולרה, הורה שיש לאכול גם בלי אישור מרופא. הוא היה צעיר, בן 38, ולא כל הרבנים הסכימו איתו. גם הרב אברהם יצחק הכהן קוק, כשגר בעיירה זיימל, קידש ואכל ביום הכיפורים בימי מגפת הכולרה".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
