דרך שלמה בדרום תל־אביב נראתה בתחילת השבוע כמו עיר רפאים. ברחוב העמוס וההומה בדרך כלל, ציר ראשי בין התחנה המרכזית במזרח לשדרות ירושלים במערב, סמוך לשכונות שפירא ופלורנטין, היו רק כמה שליחים, בעלי כלבים ומעט אריתראים. החנויות כולן סגורות, למעט חנויות נוחוּת שבימים כתיקונם משמשות מפונקים שלא הולכים לסופר, וכעת הן מקור הצטיידות לכל התושבים שמעדיפים לא להתרחק מהבית. גם דלתותיה של 3D Factory מוגפות, ורק אחרי שאני מתקשרת אל הבעלים הוא מכניס אותי פנימה.
3D Factory היא חנות הדפסות התלת־ממד הראשונה שנפתחה בארץ. שאול כהן ועודד מרכוס, שייסדו אותה לפני שש שנים, לא מקבלים הזמנות בימים אלה. אין ולו לקוח אחד. אבל הם עדיין עובדים: במקום להדפיס מודלים לאדריכלים, אבות־טיפוס למפתחי מוצרים או סתם רכיבים לאנשים שמבקשים לתקן חפץ שנשבר בבית, עוסקים השניים בהצלת חיים. כהן ומרכוס הם חלק מ"לשכת ההדפסה": חבורת יזמים, אנשי הייטק, מהנדסים ויוצרים, שחברו כדי להדפיס בתלת־ממד כל מה שיכול לעזור לבתי החולים להתמודד עם מגפת הקורונה. יומיים בלבד לאחר הקמת הלשכה כבר הועברו לבית החולים שיבא חלקי חילוף למכונות הנשמה, לפי בקשת הרופאים. הרכיבים יוצרו כאן, בחלל הזה ממש.
"אנחנו עוקבים אחרי כל בלוג אפשרי בעולם בנושא הדפסות תלת־ממד", אומר כהן. "כשהמגפה הייתה עוד בתחילתה בישראל, ראינו שבמדינות אחרות כבר מדברים על הדפסת חלקים מצילי חיים. העלינו פוסט בדף שלנו והצענו הדפסות לכל מי שיצטרך, וכך הגיעו אלינו החבר'ה מלשכת ההדפסה".
בשעה שאני משוחחת עם כהן, מרכוס מדפיס בחלל העליון, באזור הסטרילי, עשרות מסכות שקופות המיועדות להגנה על פניהם של צוותי רפואה. זהו אחד הפריטים המבוקשים ביותר, והמלאי אוזל שוב ושוב. הגרסה שהם מייצרים הותאמה במיוחד בעקבות המשבר, ועוצבה כך שיהיה נוח יותר לעטות את המסכה על הפנים במשך זמן רב.
שניהם נמצאים בחנות רק בשביל ההדפסות הללו. "שקל לא נכנס לעסק בשבועיים האחרונים", אומר כהן. "עודד ואני מאמינים שאנחנו זוכים בנקודות קארמה, אולי זה יחזור אלינו אחר כך. בצוק איתן שנינו קיבלנו צו שמונה, שנינו גויסנו, והחנות הייתה סגורה. אנחנו חוטפים את הכאפה כל כמה שנים, אבל מנסים לעשות מה שצריך. כולם חייבים עכשיו לתת כתף, ומי אנחנו שנגיד לא. יש בארץ הרבה חברות והרבה אנשים עם יכולת להדפיס בתלת־ממד, וזה פשוט ללחוץ על 'פרינט' במדפסת – ולהציל חיים".
הדפסות בזק
הרעיון להקים את "לשכת ההדפסה" נולד בקבוצת הוואטסאפ Toptell high tech, המיועדת ליזמי הייטק ומנוהלת על ידי יעקב מנוסה – איש מכירות ופעיל חברתי שמפעיל עשרות קבוצות לפי תחומים. אחרי שעלה הנושא בקבוצה, פנה גלעד כהן, יו"ר פורום מנכ"לי HLS המאגד חברות בתחום הביטחון הלאומי, לשי אייל, יזם בתחום התלת־ממד, והרעיון התחיל להתגלגל.
מאות אנשים, בהם בכירים במשק, חברים בקבוצות הוואטסאפ של מנוסה. מרגע שהחלה הקורונה להתפשט בארץ, הוא עקב בדאגה אחר ההתפתחויות וחשב כיצד יוכל לתרום למלחמה במגפה. "כשראיתי שבאיטליה מדפיסים ציוד רפואי, החלטתי שזאת היוזמה שלי", אומר לנו מנוסה. "קראתי בקבוצות הרלוונטיות לכל החברים שיכולים לסייע. התחילו לפנות אליי אנשים מתחומים שונים, וכך הגענו למי שהגענו – חברות ההדפסה הגדולות, בתי החולים, צה"ל, מערך שליחים ברחבי הארץ, אנשי לשכת החדשנות של משרד ראש הממשלה. כל אחד הביא מה שהוא יכול לטובת העניין. עכשיו כמעט כל יכולות ההדפסה בארץ מרוכזות אצלנו בקבוצה".
אנחנו נפגשים במתחם עבודה משותף בתל־אביב. מהחלון נשקפת דרך השלום, שבשעת הבוקר הזו גם היא כמעט ריקה ממכוניות. מנוסה, ממוגן היטב בכפפות ובמסכה איכותית ("אשתי דואגת מהמצב, וגם אני מעדיף לא לקחת סיכונים"), מספר שבתוך כמה ימים גיבשו הוא וחבריו את האסטרטגיה: הנהלת הלשכה שהקימו תיצור קשר עם כל אחד ממנהלי הרכש בבתי החולים, כדי לקבל דרישות ייצור למוצרים חסרים. לכל מנהל רכש יוצמד נציג לאיסוף קבוע של הבקשות, וחיילים מתוכנית "תלפיות" ישמשו כמקשרים בין דרישות בתי החולים לצוות הפיתוח. הדרישות יועברו לצוות טכנולוגי, שיתרגם אותן למפרט טכני הכולל אפיון, מידול של החלק והדפסת אב־טיפוס לאישור סופי. אבות־הטיפוס יועברו למאגר מודלים, שירכז רק תוכניות מוגמרות המוכנות לייצור. בהתאם לביקוש ולאופי המוצר, תופנה הדרישה ממאגר המודלים לחברת ההדפסה המתאימה. המוצרים המודפסים ישונעו ליעד באמצעות מערך מתנדבים מטעם ארגון "רפואה ושמחה אונליין" שהקים הרב מאיר קווין. "אנשים נרתמו כי הם מבינים שזו הצלת חיים", אומר מנוסה. "אנחנו רואים היענות מדהימה, זה עם ישראל ברגעים הכי יפים שלו".
את יבגני קונסטנטינובסקי, מנכ"ל "ג'נקו הנדסה תלת־ממדית", אני פוגשת במשרדו, לא רחוק מבית החולים אסותא ממזרח לאיילון. הוא לא מפסיק להתרוצץ ולענות לטלפון; לדבריו, מאז נרתם למיזם, הוא כמעט אינו ישן. "התאגדנו יחד להקים מערך של ייצור והדפסה כדי לעזור לצוותי הרפואה, ומהר מאוד הסיפור גדל ותפח", מספר קונסטנטינובסקי. "בדקנו מה הדרישות ומה אנחנו מסוגלים לעשות. אני מהנדס מכונות, ברגע שאני מקבל תיאור של צורך מבית חולים, אני יודע לתרגם אותו לאפיון ההנדסי ולהפנות למי שצריך".
כך למשל הודפסו במבצע בזק 200 יחידות של צינור מסוים למכונות הנשמה, שמטרתו למנוע את התנתקות המכונה. "קיבלנו פנייה מתל־השומר לגבי חלק שלא עובד מספיק טוב. באתי לשם עם סרגל, מדדתי, רשמתי, הבנתי מה הצורך והתנאים, מה העבודה של המכונה הזאת, ושרטטתי שתי אופציות. הסברתי לאחראי שם מה אני הולך לעשות, חזרתי לחמ"ל שלי פה, הדפסתי שני חלקים ולקחתי אותם לתל־השומר. שם בדקתי פיזית שהם מתאימים. באחד מהם היה צורך בשינוי, טיפלתי בזה, ואז שלחנו את הרכיב להדפסה".
אני מנסה להבין: לפי הנתונים שמסר משרד הבריאות, יש בישראל 1,437 מכונות הנשמה פנויות. נכון לזמן פגישתנו, אנחנו עוד רחוקים ממצב של עומס על המכונות הללו. למה בעצם נוצרה כבר בעיה?
"עכשיו מתחילים להשתמש גם במכונות שלא היו בשימוש רציף, ולכן מקפידים יותר מתמיד שכל החלקים יהיו מחוברים היטב. שלא יקרה שמישהו יחבר חלק לא נכון, או ינתק משהו חלילה".
בין השאר הוא מוביל מהלך לייצור שסתומים למכונות ההנשמה. "קשה לשרטט את השסתום, כי יש לו צורה גיאומטרית מסובכת. אז רתמנו את התעשייה האווירית, שעשו בשבילנו סריקה תלת־ממדית". כעת הוא מתכוון לייצר תבניות מתאימות, ולהעביר אותן לחברה שעוסקת בהזרקת פלסטיק, כדי שתרכיב את השסתומים. "זה רכיב שעולה בדרך כלל לירה שטרלינג אחת, אבל עכשיו הוא נמכר במחיר גבוה פי שישה, וקשה להשיג אותו. אנחנו עושים את זה בשקלים ספורים".
הנדסת אנוש
פריט אחר שקונסטנטינובסקי התאים לייצור הוא מסכת המגן השקופה שהוזכרה לעיל, המכסה את כל הפנים, מן המצח ועד לסנטר. "אלו מסכות שהשוק מוצף בהן, אבל לא שואלים את הרופאים אם נוח להם וטוב להם לעטות אותן שעות ארוכות. ערכתי אפיון הנדסי, והבנתי את החוויה שעוברת על הרופא: האדים שמצטברים על המסכה, הקרבה לעיניים. אנשים אומרים 'המודל של זה נמצא ברשת, בואו פשוט נדפיס', אבל לא נכון לעבוד ככה. התאמנו לרופאים מסכה לפי הצרכים שלהם – בלי הצטברות אדים, בלי שהיא תלחץ להם על הראש, ועם רצועות סיליקון כדי שלא יישארו סימנים בתום המשמרת". לפני כשבוע הוא הדפיס מסכות כאלו, והביא אותן באופן אישי לצוות בתל־השומר.
מספר החולים שמצבם קשה עולה מיום ליום, ויש חשש ממשי שבתוך שבועות אחדים כבר יירשם מחסור במכונות הנשמה. האם תיתכן הדפסה של מכונה שלמה כאן בישראל? קונסטנטינובסקי אומר שלא, לעת עתה. "זה תהליך מסובך, צריך לדעת מה הלחצים המותרים והאסורים, מהן כמויות האוויר. המוצר גם כולל רכיבים אלקטרוניים שמיוצרים בסין, ולא נזמין משם עכשיו חלקים. מה שאנחנו כן מנסים לעשות זה לתת מענה מקיף לתקלות, לייצר חלקי חילוף בפרק זמן קצר ולהעביר אותם לכל בית חולים שזקוק להם. כרגע אני עובד גם על מסכת חמצן מלאה, שתבודד את החולה מהסביבה ותאפשר לו לקבל חמצן בצורה מבוקרת".
כשאתה נפגש עם רופאים, איך הם מתייחסים לפעילות שלכם?
"הם אומרים לי: אם רק לא הייתה קורונה, היינו מנשקים לך את הידיים".
לא מפריע לך שאתה, כאזרח פרטי, צריך לתת כאן מענה שהממשלה הייתה אמורה לספק?
"אני לא מפנה אצבע מאשימה לממשלה. אני יודע מה הבעיה במוצר ומה הפתרון, ולא מחפש מי אשם. מדהים לראות את העזרה של כולם. מאות אנשים נרתמו למשימה, ולא פשוט לארגן את זה ברמה הניהולית והטכנית. אני זמין 24 שעות ביממה לשיחות עם רופאים, לאפיון דרישות, לייצור ולכל מה שנחוץ".
את הפעילות העסקית השוטפת שלו הוא שם כרגע בצד. לפני עידן הקורונה, ג'נקו בנתה מוצרים שונים בהתאם לדרישות של חברות ועסקים – "אני שומע מה הם רוצים, מתכנן להם אב־טיפוס, ומשם לייצור המוני". מוצר הדגל שג'נקו עומדת להשלים את פיתוחו הוא תותב לשיקום עצמות, "מוצר ממתכת שנועד להחליף את הפלטינה. במקום להיות מורכב עם ברגים מבחוץ, כמו פלטינה, הוא מתוכנן כך שיורכב מבפנים. רשמנו עליו שני פטנטים, ואנחנו עומדים רגע לפני שלב הניסוי בבעלי חיים".
בעבודה המהירה במשבר הקורונה אתה לוקח אחריות כבדה. מה יקרה אם משהו לא יעבוד כמו שצריך?
"באופן כללי אני אדם אחראי. אני בעלים של חברת הנדסה, אם אני אומר משהו – אני עומד מאחורי זה. כולנו יזמים פרטיים, והמטרה של כולנו היא ייצור מהיר: דרישות היום, מוצר מחרתיים, בלי בירוקרטיה. אבל זה לא יהיה על חשבון האיכות. זה היתרון שלי כחברה מסודרת".
המפתח לשינוי
שי אייל, איש הייטק שהתמקד בעבר בפתרונות לעיוורים וכבדי ראייה, הוא אחד היזמים הבולטים בארץ בתחום הדפסות התלת־ממד. "משבר הקורונה הביא לידי ביטוי אינטנסיבי את הידע שלי והוציא אותו לפועל", הוא אומר. "כל מה שחלמתי עליו והתרוצץ במוחי במשך שנים, פשוט קורה. כבר ב־2015 הבנתי שבהדפסות התלת־ממד נמצא המפתח לשינוי בעולם. באמצעותן אפשר לעשות דמוקרטיזציה ליכולות שעד היום היו במפעלים בסין. הם היו הענקים והחזיקו את כל הייצור, ואנחנו היינו הצרכן הפשוט שרק הולך לקנות משהו. הדפסת תלת־ממד משנה את המשוואה הזו, כי היא נותנת יכולות ייצור גם לאחרים".
לחברה שהקים, outofscreens.com, ליקט אייל מומחי תוכנה וייצור, אנשי חזון. "בנינו אסטרטגיה שמטרתה להגיע למצב שבו לאדם הפרטי תהיה יכולת לייצר מגוון אדיר של מוצרים פיזיים ממגוון אדיר של חומרי גלם", הוא אומר. כבר חמש שנים הם מייצרים מערכות להדפסת תלת־ממד, המאפשרות ייצור ברזולוציה של 100 מיקרון. המערכות נמכרו בין השאר לאלביט, לטכניון ולאוניברסיטת תל־אביב, "אבל הן חלק מתוכנית ארוכת טווח, שבסופו של דבר תביא אותנו לצרכן הקצה".
מה אפשר לייצר באמצעות המכונות הללו?
"צעצועים בלי סוף, מוצרי עיצוב לבית, רהיטים, פטנטים חדשניים, נעליים, תכשיטים מיוחדים. העלות, הנגישות וההתאמה האישית מאפשרות לייצר אינספור פריטים וחלקי חילוף. היה מישהו שביקש מאיתנו גלגל שיניים שנשבר במכונה לטחינת בשר בחנות שלו. היא הושבתה מפעילות בגלל זה. הדפסנו את הגלגל ועכשיו המטחנה עובדת. אנחנו יכולים לייצר ידיות מיוחדות שכבר אי אפשר להשיג בחנויות.
"המכונה שלנו נראית כמו מדפסת, אבל היא לא רק מדפסת: יש לה מעין 'שקע אוניברסלי', שאתה מחבר לו ראש ייצור. יש ראש אחד שמדפיס בתלת־ממד, יש ראש 'ספריי' שיכול לצבוע, ראש חורט, ראש לייזר. המטרה היא שהמכשיר יהיה במחיר זמין לצרכן הביתי. תוכלי לראות בטלוויזיה דמות מסרט מצויר, ללחוץ על כפתור, ולקבל את המוצר".
גם בשנת 2020, התיאורים בפיו של אייל נשמעים עתידניים. "במשך שנים אני מסביר את החשיבות של הדבר הזה. אנשים לא הבינו שהאסטרטגיה היא להחליף את הייצור ההמוני. לא הבינו מה הדרישות למערך כזה, איך ממשהו וירטואלי מגיעים לחפץ פיזי, ובכלל לא הבינו את נושא ההדפסה בתלת־ממד. אני טוען שהמדפסות האלו יעשו לעולם הייצור את מה שעשה הטלפון החכם לעולם הסלולר. לפני האייפון היו הרבה מכשירי נוקיה עם כל מיני יכולות, ואז אפל ריכזה את נגן המוזיקה, דפדפן האינטרנט והטלפון למוצר אחד של תקשורת נעימה – ופתאום אנשים לא הבינו מה הם בכלל עשו עם נוקיה".
עכשיו נדמה שכל הרעיונות שלו יוצאים אל הפועל, דווקא בשל מצב החירום. "כמו אחרים במיזם הזה, אני משחרר בהתנדבות מלאה ומתוך ציונות אמיתית את כל מה שיש לי, כדי לעזור למדינת ישראל בתשתית מצילת חיים. אנחנו רוצים שאם תגיע דרישה מבית חולים, נדע לתת מענה לצרכים שלו, בלי אנדרלמוסיה".
יוזמות דומות ללשכת ההדפסה כבר פועלות בעולם. באיטליה זה בולט יותר מכול: "בזכות קהילת הדפסת התלת־ממד באיטליה, בית חולים בברשיה שבלומברדיה הצליח לקבל שסתומים ולהפעיל יותר מכונות בטיפול נמרץ להצלת חיים", דווח באתר 3DNatives. גם באירלנד ובבריטניה מתאגדים יזמים, מהנדסים ו"מייקרים" לאותה מטרה. ובחזרה אלינו, קשה שלא להתפעל מרוח הלחימה והאופטימיות של כל השותפים למיזם בארץ, ומהיכולת שלהם לרתום כל כך הרבה אנשים. "הצלחנו להגיע בזמן קצר גם לחברות כמו התעשייה האווירית, וגם ל'מייקר' הביתי", אומר אייל. "גייסנו חברות גדולות שמחזיקות יכולת להדפיס קרמיקה, מתכת ופלסטיק איכותי. ברמה מתחת לזה יש לנו מערך משני – יותר מ־15 חברות שכל אחת מהן בסדר גודל של עשר מדפסות או יותר. הן נותנות מענה למוצרים שלא מצריכים תקנים מחמירים".
מה העלות של מדפסת תלת־ממד כזאת?
"החל ב־400 דולר. מדפסת של 400 דולר יכולה להציל חיים. אם אנחנו נותנים למייקרים את התשתית הנכונה, כל מה שנותר הוא לדעת איך להדפיס. זה מהלך היסטורי: המדינה מתאגדת עם כל כוחות הייצור שלה, מרמת המייקר הפשוט ועד צה"ל, כדי להילחם במחלה".
הפעילות התנדבותית, אבל כדי לעמוד בעלויות חומרי ההדפסה, נפתח באתר jumpstarter קמפיין מימון המונים שכותרתו "לשכת הדפסה – שעת חירום!". המטרה שהציבו היא גיוס 100 אלף שקלים. "אם יהיה כאוס נידרש להדפיס המון מוצרים, וצריך כסף לחומרי הגלם. שזה לא יהיה מה שיעצור אותנו", מסביר אייל.
אם נצליח להתגבר על הקורונה בתוך תקופה קצרה, מה תעשו עם הצוות שגיבשתם?
"החלום שלי הוא לתת למדינת ישראל מתנה: מערך ייצור ארצי, מתפקד ועובד לשעת חירום. הלוואי שהסיפור הזה יסתיים מהר, אבל בכל מקרה המערך שהקמנו יישאר פעיל ויסייע כשיידרש".
