"עשיתי מסירות בחניון אבל זה לא כמו לשחק כדורסל"

רץ ומשחק עם הכדור בחניון "זה לא באמת כמו לשחק כדורסל, אבל אני עושה מה שאפשר"

משבר הקורונה, שהשבית את ענפי הספורט ברחבי העולם, הציב בסיטואציה מוזרה שחקני חיזוק רבים בליגות השונות, שנמצאים כרגע בבידוד ביתי הרחק מביתם וממשפחתם. אחד מהם הוא גל מקל. הכדורסלן הישראלי בן ה־32, שהחל את העונה בקבוצת רג'ו אמיליה האיטלקית, ניסה לחמוק בתחילת חודש מארס מהמשבר שהחל באיטליה באמצעות מעבר למאלגה הספרדית – אבל מהר מאוד מצא את עצמו בדיוק באותו מצב.

"כשחזרתי לאיטליה אחרי פגרת הנבחרת, כבר ידעתי שדוחים את משחק הליגה הקרוב בגלל משבר הקורונה, אבל כשהגעתי לשם גיליתי שהחיים מתנהלים כרגיל. כולם היו ברחובות והלכו לכל מקום, למרות שהמודעות כבר החלה לחלחל. אולי זו הסיבה לכך שזה תקף שם בצורה חזקה כל כך", מספר מקל. כמה ימים לאחר שנחת באיטליה הוא קיבל טלפון מפתיע בצהרי היום. "הסוכן שלי סיפר לי שבמאלגה רוצים שאעבור אליהם באופן מיידי", הוא נזכר, "מאמן הקבוצה, לואיס קסימירו, אימן אותי בגראן קנריה, וכבר בתחילת העונה ניהלנו משא ומתן שלא הבשיל לבסוף לחתימה. הפעם, בתוך שלוש שעות סיכמנו על המעבר. האיטלקים העבירו אותי בהשאלה, כי יש לי שם חוזה גם לעונה הבאה ולא רצינו לסבך את הדברים. הם שמחו לחסוך קצת כסף, בטח בתקופה של חוסר ודאות, כשברקע מדברים על כך שבעלי הקבוצה יעזוב בסיום העונה".

תוך זמן קצר ארז מקל שוב את חפציו ועבר לתחנה מספר 13 בקריירה הענפה שלו. "מאלגה היא אחת מחמש הקבוצות הבכירות בספרד ותמיד נמצאת ברמתה בין היורוליג ליורוקאפ. ידעתי שהם סובלים ממכת פציעות ואקבל מיד הזדמנות על המגרש, ושמחתי לחזור לליגה הספרדית ולנסות להילחם על תארים, לשחק ברבע גמר היורוקאפ ולשחק תחת מאמן שאני מכיר". לצערו של מקל, הנגיף המשתולל כבר החל לתקוף בכל רחבי אירופה והגיע במהירות ובעוצמה גבוהה גם לספרד. "פגשתי את הקבוצה בברצלונה, עברתי בדיקות רפואיות, השתתפתי בשני אימונים, שיחקתי מול בדאלונה ומשם חזרנו למאלגה, שהייתה עוד מלאה בתיירים שבילו על חוף הים. זו עיר מקסימה ומקום מיוחד לגור בו, הספקתי קצת לטייל שם, אבל אחרי עוד כמה אימונים החליטו לסגור כאן את הכול. כרגע, חוץ מסופרמרקטים ובתי מרקחת, הכול נעול", הוא מספר. "למזלי הגעתי לאחד המועדונים המקצועניים ביותר שפגשתי באירופה ודואגים לנו כאן ברמה הכי גבוהה שיש. קיבלתי דירה נהדרת, וכשהכול נסגר שאלו כל אחד מאיתנו מה אנחנו רוצים מחדר הכושר ועשו לנו משלוח הביתה, כולל אופני כושר לכל אחד. התזונאי של המועדון מפרסם בכל שבוע תפריט מומלץ, אנחנו בוחרים מה אנחנו רוצים מתוכו, ובכל יום שני מגיעות אלינו הביתה קופסאות עם אוכל, לחמם לכל השבוע".

כרגע נמצאת ספרד בסגר כללי עד 12 באפריל, אז אמורות הקבוצות לחזור להתאמן, והליגה אמורה לחזור ב־24 בחודש – על הנייר. "קשה לדעת עד כמה התאריך הזה באמת ריאלי, אבל נראה שהם נחושים פה לסיים את העונה בשלב מסוים. נכון לעכשיו לא שחררו פה אף אחד, אני מחויב בחוזה וממשיכים לשלם לי כרגיל. העובדה שדחו את האולימפיאדה מאפשרת מבחינת לוח הזמנים להזיז כאן דברים גם ליוני וליולי", מסביר מקל, "מאז שהכול נסגר בניתי לעצמי כאן שגרת יום. אני עובד בחדר כושר שבניתי בבית. יש לנו חניון גדול פה למטה, אז אני רץ שם ומשחק עם הכדור. כבר כמה שכנים פה העירו לי, אחרי שעשיתי מסירות בין המכוניות. זה לא באמת כמו לשחק כדורסל, אבל אני עושה מה שאפשר. רוב הזמן אני בעיקר עם עצמי, אבל אני גר מול הים ולפעמים גונב איזו הליכה קצרה לנשום קצת אוויר, והאמת שהימים עוברים מהר".

מקל, שנשוי לדניאל סימס (בתו של שחקן העבר וילי סימס, ד"מ), הפך לאב בסוף אוגוסט לתינוק בשם דן, אבל נמצא כרגע לבדו. "אחרי פגרת הנבחרת לא רצינו שהם יבואו לאיטליה, כי כל הבלגן כבר התחיל שם. כשעברתי לספרד שמחנו שנוכל להתאחד, אבל לצערי הקורונה הקדימה אותם", מסביר מקל את המצב שנקלע אליו. "אין לי בעיה לדאוג לעצמי ולהיות לבד, ואני יודע שהרבה אנשים עכשיו במצב לא נעים מבחינה כלכלית או בריאותית, אבל מבחינתי העובדה שלא הייתי עם המשפחה שלי כבר חודש היא הדבר הקשה ביותר. להפוך לאבא זו הרגשה שקשה לתאר במילים. זה אושר, זה ממלא ושם בפרופורציות הרבה דברים בחיים. בכל יום אנחנו פותחים לפחות פעמיים שיחת וידאו, כדי שאראה את דן ואדבר איתו. הוא עוד קטן מכדי להבין מה באמת קורה, אבל זה עדיין כיף".

מבט מרחוק

העוצר שבו הוא נמצא כרגע בספרד הוא עוד פרק בשנה הסוערת והמוצלחת של מקל. את העונה הקודמת הוא סיים במדי זניט סנט־פטרבורג, שהפתיעה רבים והעפילה לפיינל־פור ליגת ה־VTB היוקרתית. היא הודחה באותו שלב בידי אלופת היורוליג צסק"א מוסקבה, אך עדיין הבטיחה כרטיס למפעל הבכיר באירופה. "הייתה לי אופציה להישאר שם אבל יש מקרים שבהם המשפחה ואיכות החיים באות לפני הכול", אומר מקל, "היינו לקראת לידה ולמרות שזו עיר מדהימה, קשה מאוד לחיות שם בחורף במינוס 15 מעלות, כשחשוך רוב הזמן והאמת שקצת מדכא. סבלתי במהלך העונה שעברה ממחלת הנשיקה, לא שיחקתי כמה חודשים, ולמרות העונה המצוינת עם הקבוצה החלטתי להמשיך הלאה".

לאחר מכן בחר כאמור לשוב לקדנציה שנייה בליגה האיטלקית (לפני שמונה שנים שיחק בבנטון טרוויזו) וחתם ברג'ו אמיליה. היא הפכה לקבוצה הראשונה שלו זה שנים שלא משחקת במפעל אירופי. "מדובר במועדון גדול שעבר עונה קשה ובנה את עצמו מחדש, עם תקציב גדול, מאמן מצוין ושחקנים טובים. הם רצו אותי מאוד, והציעו לי חוזה מובטח לשנתיים בכסף מצוין. התאים לי מאוד לעבור לשחק במקום נהדר ולחזור איתו לקדמת הבמה, גם אם שנה אחת לא אשחק במפעל אירופי", הוא מנתח את ההחלטה לעבור לארץ המגף. "עכשיו אי אפשר לדעת לאן הדברים ילכו מבחינה כלכלית בשום מקום, אבל בתחילת העונה הליגה האיטלקית דורגה שוב בצמרת האירופית מבחינת איכות, עם הרבה מועדונים גדולים שחזרו לקדמת הבמה, שחקנים מצוינים שהוחתמו ואנשי מקצוע כמו אטורה מסינה (מאמן מילאנו בהווה, ד"מ) שחזרו לעבוד בה, מה שהפך אותה לליגה חזקה ותחרותית. אין ספק שהליגה השנה הייתה הרבה יותר מוכשרת מהליגה בקדנציה הראשונה שלי באיטליה".

מקל הצטיין מבחינה אישית במדי רג'ו אמיליה, עם 12.1 נקודות ו־5.6 אסיסטים למשחק, אבל הקבוצה התקשתה להמריא. בנובמבר נאלץ להיעדר למספר שבועות בגלל דלקת בשרירי הבטן. "זו הייתה פציעה מעצבנת שגררתי מאז, למרות שחזרתי לשחק ולהציג יכולת טובה". במהלך פברואר נרשם עוד פרק בשנה המעניינת של מקל, כשחזר לשחק בהצלחה בנבחרת ישראל. הוא הציג יכולת מצוינת והוביל את הנבחרת לניצחונות מול פולין ורומניה בפתיחת מוקדמות היורובאסקט.

"עשרה ימים לפני חלון המשחקים עם הנבחרת, נסעתי לאירלנד למומחה מספר אחת בפציעות בשרירי הבטן, שעוזר ללמד את הגוף איך להפעיל את השרירים מחדש", הוא מספר, "באיטליה לא רצו שאשחק בנבחרת בגלל הפציעה, אבל הדעה שלהם לא עניינה אותי כי הרגשתי טוב ורציתי לשחק. זה היה חשוב לי מאוד, בטח אחרי שהפסדתי בשנה שעברה כמה חלונות בגלל מחלת הנשיקה. מבחינתי נבחרת זה תמיד כיף, לשמוע עברית בפסקי הזמן ולשחק יחד בשביל המדינה. היו לי הרבה חוויות טובות שם לאורך השנים, ואני אוהב את הפורמט החדש המרענן והכיפי של המשחקים. נהניתי ואני שמח שעשינו ספתח טוב לקמפיין".

מקל הוא אחד הוותיקים היחידים שנותרו בנבחרת, שנמצאת בשנתיים האחרונות בתהליך של חילופי דורות. "אין ספק שמה שנבחרת העתודה עשתה בשנים האחרונות הוא חסר תקדים, ואני מאמין שיש לכדורסל הישראלי עתיד ורוד", הוא אומר, "זה מבחן גדול לכדורסל שלנו – לא לפספס את הצעירים האלה, כי אצלנו בליגה אתה צריך לפעמים לירוק דם עד שאתה מקבל הזדמנות. ברור שמי שמסומן ככוכב מקבל את הקרדיט על המגרש, כמו דני אבדיה, יובל זוסמן, ים מדר ותמיר בלאט, אבל חשוב שגם האחרים ששיחקו בנבחרות האלה יקבלו צ'אנס".

עקבת העונה אחרי הליגה הישראלית?
"ראיתי תוצאות ותקצירים, אבל אין לי באמת זמן לראות משחקים שלמים. אני אוהב את הליגה שלנו, גדלתי בה, יש לי בשבילה מקום חם בלב וסביר להניח שאסיים בה את הקריירה, אבל כרגע אני מרגיש שיש בה עודף של שחקנים זרים ושהיא נחלשה מקצועית בשנים האחרונות. אבל שוב, זה ממבט מרחוק".

הנבחרת גרמה לך להתגעגע לארץ?
"תמיד יש געגוע הביתה, אבל אני שמח ומאושר במקום שבו אני נמצא. אני אמנם לא משחק ביורוליג, אבל עדיין בטופ של היורוקאפ ובליגות הכי בכירות באירופה, וכל עוד אוכל להמשיך לשחק ברמות האלה ארצה לעשות את זה".

כתם צהוב

גל מקל נולד ברמת־השרון וגדל בתל־אביב. "מאז שאני זוכר את עצמי אני עם כדור", הוא נזכר, "אבא שלי הכניס בי את האהבה לספורט בכלל ולכדורסל בפרט. ההורים שלי התגרשו כשהייתי ממש קטן, ותמיד עם אבא שיחקתי המון וראינו משחקים יחד. שיחקתי גם טניס הרבה שנים, אני אוהב מאוד את המשחק הזה עד היום, אבל מגיל צעיר ידעתי שאני רוצה להתקדם בתור כדורסלן".

מקל חתם לראשונה בקבוצה הבוגרת של מכבי תל־אביב ב־2008, אחרי שנתיים במכללת ויצ'יטה סטייט בקנזס, אבל לא קיבל קרדיט והושאל להפועל גלבוע/גליל עונה לאחר מכן. כשחזר לקדנציה שנייה בצהוב הוא שוב לא קיבל דקות משחק, מה שגרם לו לשוב לגלבוע/גליל, וכעבור עונה וחצי הוא עזר לקבוצה לזכות בתואר האליפות אחרי ניצחון על אותה מכבי ששחררה אותו – הישג ששחזר ב־2013 עם מכבי חיפה.

בתחילת שנת 2016 חזר מקל לקדנציה שלישית בצהוב, הפעם מהדלת הראשית ובחוזה ארוך טווח בסכום מכובד. "הגעתי למכבי עונה אחרי שהיא הפסידה את האליפות, ואחרי שהיא הודחה מהיורוליג וירדה ליורוקאפ. המועדון היה בסחרחורת והגעתי, יחד עם השחקנים האחרים, במטרה להחזיר את הקבוצה למקום שבו היא הייתה רגילה להיות במשך שנים". חצי העונה הראשונה הסתיימה מבחינת מקל והצהובים בהפסד בפיינל־פור למכבי ראשון־לציון ובאובדן תואר אליפות נוסף. אבל הרע מכול עוד היה לפניו. מכבי תל־אביב, שהציבה בתחילת עונת 2016/17 תקציב שיא של 115 מיליון שקל, קרסה לחלוטין עם חמישה מאמנים שונים שונים על הקווים, כישלון ביורוליג והפסד בפיינל־פור הליגה הישראלית מול מכבי חיפה.

"היה אצלנו כאוס אחד גדול וחדר הלבשה מאוד לא בריא", משחזר מקל, "עבורי זו הייתה עונה עם הרבה עליות ומורדות, היו תקופות ארוכות שלא נתנו לי לשחק, ולא פשוט להיות במצב כזה. ועדיין, אני גאה ושלם בתקופה שלי שם, כי לא עברתי דברים קלים ועדיין, אם תסתכל על המספרים שלי תראה שהם היו טובים ואפילו טובים מאוד. למרות הכול, באתי בכל יום לעבודה ועשיתי הכול כדי שהדברים יעבדו. אבל זה מקצוע שאתה נמדד בו דרך הצלחה קבוצתית, זה מה שהכי חשוב, ולא הצלחנו".

רגע השפל של מקל באותה עונה היה תחת המאמן רמי הדר, שהכניס אותו למגרש והוריד אותו בחזרה לספסל כעבור 19 שניות, מהלך שזכה לביקורת רבה. "מבחינה תדמיתית, בעסק הזה יש הרבה אינטרסים ויש אנשים שמנסים להציג אותך או את הקבוצה בצורה מסוימת, וברגע שהדברים לא מצליחים יש כאלה שמתחילים לחפש תירוצים ואשמים. באותה תקופה זה מה שעשו במכבי", אומר מקל על התקופה ההיא. "כרגע נראה שהדברים מתנהלים שם בצורה הרבה יותר בריאה, לא מוציאים דברים מחדר ההלבשה, אתה לא רואה אצבע מאשימה וכל מיני כותרות על דברים שגורמים עלומים במועדון אמרו. בתקופה שלי זה היה קורה פעמיים בשבוע וזה לא היה נעים".

בסיום עוד עונת בלהות החליט המועדון לעבור מהפך שלם, שחלק ממנו התבטא בהחלטה לשחרר את מקל שנה לפני תום החוזה שלו. "זה לא הפתיע אותי וראיתי את זה נבנה לאורך כל העונה", הוא מודה, "זה לא סוד שניקולה וויצ'יץ' לא רצה אותי במערכת, והיה ברור שאם הוא יישאר אני לא אמשיך. רציתי להצליח במכבי כמו בכל מקום אחר שהייתי בו בקריירה, זה לא הסתדר והמשכתי הלאה. מבחינת הרבה שחקנים ישראלים, כשהם מגיעים למכבי זו עבורם פסגת הקריירה. מבחינתי זה שונה. אני מכבד את מכבי אבל הגעתי למקומות יפים מאוד בקריירה בלי קשר אליהם".

כשעזבת, הרגשת שהתדמית שלך נפגעה?
"אולי קצת מבחינה תקשורתית בארץ למשך תקופה, מה שגרם למניה שלי קצת לרדת. אבל קריירה זה לטווח ארוך, עם הרבה עליות וירידות, והדבר הכי חשוב מבחינתי היה לחזור ליהנות מכדורסל".

חולמים על ארון קבוע

רגע השיא בקריירה של מקל עד היום התרחש בקיץ 2013, אז הוחתם לשלוש עונות בידי דאלאס מאבריקס והפך לישראלי השני ב־NBA. ההתחלה שלו בליגה הטובה בעולם נראתה מבטיחה, אבל בינואר 2014 עבר פציעה חמורה במניסקוס בברך, שהצריכה ניתוח והשבתה למספר חודשים. הוא עוד הצליח לחזור לקבוצה הבכירה של דאלאס, וסיים עונה עם 31 משחקים כשהוא רושם ממוצעים של 2.4 נקודות ושני אסיסטים ב־9.4 דקות לערב. מקל שוחרר מדאלאס רגע לפני פתיחת העונה השנייה, הספיק לשחק ארבעה משחקים בניו־אורלינס, ובזה הסתיימה ההרפתקה האמריקנית שלו. "לאורך השנים היו לי תקופות עם הרבה מזל, לצד תקופות עם חוסר מזל מטורף. ב־NBA הייתה תקופה שבה הדברים התחברו והלכו לכיוונים מדהימים, לצד תקופה שבה הכול פשוט הלך הפוך. גם עם פציעות, כמו זו בדאלאס, או העובדה שבגלל עיכוב בחידוש ויזת עבודה לא חתמתי על חוזה באינדיאנה. מה שבטוח, כשיום אחד אכתוב ספר, יהיו לי הרבה דברים מעניינים לספר".

מה דעתך על הסיכויים של דני אבדיה וים מדר להשתלב ב־NBA?
"בנוגע לאבדיה מדובר בעובדה מוגמרת, רק שיהיה בריא. הוא כישרון שאף פעם לא ראינו בארץ ואני מאחל לו הרבה שנים ברמה הכי גבוהה שיש. את ים אני מכיר פחות. הוא כישרון גדול והלוואי שגם הוא יצליח להגיע לרמות האלה".

אחרי שעזב את ה־NBA שיחק מקל ברוסיה ובסרביה, ולאחר התקופה במכבי הנדודים נמשכו, מה שהופך את הקריירה שלו למסע בלתי נגמר ברחבי העולם. "זה מה שהמקצוע מביא איתו, ולפעמים זה לא פשוט", הוא מודה, "אשתי ואני כבר חולמים שיהיה לנו ארון קבוע, ושהדברים שלנו לא יהיו מפוזרים בכל העולם. אבל זה חלק מהדרך. אני אוסף חוויות, עושה את מה שאני אוהב, משחק ברמות הגבוהות ומקבל הרבה כסף על זה. ברור שלפעמים רוצים שהדברים יהיו נוחים יותר, אבל זה מה שיש".

אתה כבר בן 32, יש כבר מחשבות לעתיד?
"יש מחשבות שמגיעות מדי פעם, אני מתעסק קצת בהשקעות נדל"ן עם אבא שלי, אבל קודם כול אני מקווה שיש לי עוד כמה שנים טובות בכדורסל ברמות הגבוהות. ברגע שארגיש שאני לא יכול יותר להיות דומיננטי אני מאמין שאפסיק, אבל תמיד ארצה להיות קרוב למשחק, אני רק לא יודע עדיין באיזו צורה. אני מקווה מאוד שהקורונה הזאת תעזוב את חיינו בקרוב ואוכל להמשיך ליהנות מכדורסל".

יש משהו שאנחנו לא יודעים עליך?
"אולי שאני אדם מאמין, שמניח תפילין בכל בוקר. התחלתי בגיל 18 בקולג' כדי להרגיש קרוב לבית, ומאז אני ממשיך. חוץ מזה, אני עושה מדיטציה בכל יום, קורא ספרים, רואה סרטים ואוהב מאוד לבשל".

בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"אני בארבע. אני בן אדם אופטימי, שמשתדל להסתכל על מחצית הכוס המלאה ועל מה שטוב, וברוך השם יש הרבה טוב. תמיד אפשר לשאוף ליותר, אבל תמיד יכול להיות גם פחות".