"בניגוד לסרטים כמו 'דלתות מסתובבות', החיים לא מניחים לנו לראות את הנתיב שלא בחרנו בו. אין באפשרותנו לדעת מה היה קורה אילו צה"ל נשאר בדרום לבנון. מה אנחנו כן יודעים? שבשנות השהות שלנו שם חזבאללה לא הצליח לחדור לישראל, שהוא לא הצליח להתעצם רקטית, ושעמדנו במה שנכתב על השלטים בכל המוצבים: 'המטרה – הגנה על יישובי הצפון'", כך אומר שר הביטחון נפתלי בנט, בעצמו בוגר הלחימה בלבנון.
"חזבאללה התפתח כפי שהתפתח כתוצאה משהייתנו בלבנון, ולא כי יצאנו משם", קובע מנגד ראש הממשלה ושר הביטחון לשעבר אהוד ברק, מי שהורה על נסיגת צה"ל מלבנון. "כל הארגונים האלה צומחים ועולים דווקא בשל החיכוך איתנו. העימות המתמשך מול צה"ל הוא אכזרי וקטלני, שורדים אותו רק חלק מהטובים ביותר – והם משתכללים במהירות. חזיתי באופן ברור את מה שיקרה לנו שם. אמרתי שאנחנו נמצא את עצמנו מפנים מטענים, מבצרים את המוצבים ועוסקים בהגנה על השיירות, ולא יהיה לזה קשר לביטחון ישראל, כי את הרקטות אפשר לירות מעל אזור הביטחון ברגע שרוצים".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– צפו: 20 שנים לנסיגה, שיח לוחמים על השירות בלבנון
– יוצאי צד"ל מבקשים להיות בין מקבלי אות הלחימה בלבנון
– הקרב על הנרטיב: לבנון לא הייתה וייטנאם
"הוצבנו בלבנון, גדלנו שם, התפתחנו שם וגם איבדנו חברים", אומר אלוף במיל' משה (קפלן) קפלינסקי, ששירת בארץ היפה והמסוכנת הזו שנים רבות. "במלחמת לבנון הראשונה נפצעתי בכיבוש הבופור. גוני הרניק ז"ל החליף אותי, ונהרג עוד באותו לילה. בקיצור, אני משם. אחר כך הייתי במוצב הבופור עוד עשרות פעמים, והנה, יצא לי גם לפקד מהחפ"ק על הפיצוץ של המוצב עם יציאתנו מלבנון. רגע לפני הפיצוץ שאלתי את אורן אבמן, מג"ד רכס הבופור: 'כל החיילים אצלך?'. הסיוט הכי גדול שלי היה שאחרי עשרים שנה יצא איזה מישהו עם שיער פרוע מבין החורבות של המוצב ויגיד: 'מה, נגמרה המלחמה?'. צחקנו על זה, אבל מאחורי ההומור השחור היה הפחד שנשאיר חייל מאחורינו. אני לא יודע אם היו לי דמעות בעיניים, אבל הקול שלי רעד כשאמרתי בקשר: 'אבמן, מבט אחרון בשבילי על המוצב הזה, ואתה רשאי לפוצץ'".
ומה היה קורה אילו היה אפשר ללחוץ על כפתור שיריץ הכול לאחור, יכבה את האש ששילח אבמן בבופור, ויחזיר את החיילים לשם ואל שאר המוצבים שאייש צה"ל בדרום לבנון? מה היה קורה אילו לא ננעלו שערי הברזל הזכורים מהתמונה ההיא שנצרבה בתודעה הקולקטיבית? איך היה נראה בוץ לבנוני במודל עכשווי, עם חזבאללה בחסות איראנית, עם סוריה שעוברת מלחמת אזרחים, ואפילו עם אנשי צד"ל כבני ברית? ואיך הנוכחות הישראלית שם הייתה משפיעה על אירועים אחרים שהתרחשו לאורך השנים?
559 חיילים נהרגו ברצועת הביטחון ב־15 שנות קיומה. ככל שהשהייה של צה"ל בלבנון התמשכה, כך גברו הספקות באשר לנחיצותה. מספר הקורבנות הלך וגדל, בעוד המטרה לא הייתה נהירה לרבים מהישראלים, ובכללם כאלה ששירתו בלבנון בפועל. מנגד היו שגרסו כי פינוי רצועת הביטחון, בפרט אם ייעשה באופן חפוז, יקרב את הסכנה אל תושבי הצפון, ויציג את ישראל בחולשתה ובמנוסתה. עשרים שנה אחרי היציאה החד־צדדית של צה"ל מלבנון, הוויכוח הזה עדיין לא שכך, והמצב בשטח מתעתע: מצד אחד הנסיגה קטעה את שרשרת ההרג של החיילים, ופרט לתקופת מלחמת לבנון השנייה, הצפון זוכה לשקט יחסי; מצד שני, חזבאללה מתעצם, כורה מנהרות אל מתחת לגבול, ומביא את האיום האיראני למרחק נגיעה מישראל.
בשבועות האחרונים ניהלנו שיחות עם אישים שמילאו תפקידים בכירים בצה"ל ובמערכת הביטחון בתקופת לבנון ואחריה. מכל המרואיינים ביקשנו לדמיין ולתאר תרחישים אפשריים שהיו מתפתחים אילו נשאר צה"ל מעבר לגבול הצפוני, ולגזור מהם תובנות ולקחים עבור המדינאים ומפקדי המערכה הבאה מול לבנון. זו עלולה להיות קרובה משנדמה: המצב הכלכלי הקשה בארץ הארזים, שהחריף עוד יותר בשל מגפת הקורונה, עשוי לדחוף את העם הלבנוני לעומק זרועות ההשפעה של חזבאללה. במקרה כזה, הצעד הדרמטי שנקטה ישראל בחודש מאי 2000 יקבל משמעויות חדשות, הרות גורל, ויצטרך לשוב ולעמוד למשפט ההיסטוריה.
"אילו נשארנו בלבנון, מספר הנפגעים שלנו היה גדול יותר", קובע אלוף במיל' יאיר נוה, סגן הרמטכ"ל לשעבר. "בסוף, מה שקרוב יותר הוא קטלני יותר: הכדור קטלני מהרקטה, והמטען קטלני מהטיל. כל מטען שהתפוצץ גרם לנו אבדות בנפש, לפעמים שלושה וארבעה הרוגים. היינו מגיעים היום למצב שחזבאללה, גם אחרי הקרבות שלו בסוריה, הוא צבא משופשף, מתוכנן ומאורגן יותר, עובד בכלים של גרילה אבל עם רציונל מבצעי של התקפה והגנה, ועם כלים מתקדמים בהרבה מאלה שהיו לו בעבר. ההתמקצעות בחסות איראן הייתה מתרחשת לא למרות שעוד היינו בפנים, אלא בעיקר בגלל שהיינו בפנים".
מנגד, תא"ל במיל' גל הירש, מי שפיקד על עוצבת הגליל בעת מלחמת לבנון השנייה, סבור שהנוכחות הישראלית בלבנון הייתה מתגלה היום כנחוצה מאי פעם. "בנסיבות של שנת 2020, כשכבר ידוע שבלבנון יושבים בעצם האיראנים והמערכה נגדם נמצאת בקונצנזוס עולמי, אני מעריך שגם החברה הישראלית הייתה מבינה את תפקידו של חזבאללה במארג האיראני, ולא בהכרח מכנה את זה 'הבוץ הלבנוני'. זו מלחמה מוצדקת נגד אויב מר, שמחולל אי יציבות בכל המזרח התיכון וחותר בהתמדה לכתר אותנו בארגוני טרור ובצבאות גרילה מכל עבר. כל זאת כדי להרתיע אותנו מפגיעה בפרויקט הגרעין, שהוא מבחינת האיראנים פסגת הישגיה של המהפכה האסלאמית, ומקדם את שאיפתם להשמדת ישראל".
הכתבה המלאה תפורסם מחר (ו') במוסף דיוקן של מקור ראשון
