יורם מלכה טיפס על הג'יפ הירוק והחל לנסוע ברחבי שמורת החולה במטרה לאתר שקנאים ממושדרים. נובמבר של שנת 2011, הימים הולכים ומתקצרים, ומבעד לחלון הוא רואה לבניות קטנות ואנפות אפורות, כמה ראשים פרוותיים של נוטריות מבצבצים מהמים. פתאום הוא מבחין ביצור לא מוכר שמנתר מולו. מלכה קופץ מהרכב באינסטינקט של פקח, ולוכד אותו. בידו כלואה עכשיו צפרדע שחורה, מנוקדת בבטנה, והוא שולף מגדיר של דו־חיים בישראל כדי להיות בטוח שהעיניים לא משטות בו. הן לא. עֲגֻלָּשׁוֹן שחור־גחון יושב לו על כף היד, אחרי שבמשך שנים נחשב למין שנכחד. למעשה, מרגע שדור המייסדים ייבש את אגם החולה – טעות אקולוגית שהתגלתה כבכייה לדורות – נהרס ביתו היחיד של העגולשון שחור־הגחון בכל העולם. במשך עשרות שנים הוא לא נצפה, ובשנות התשעים הכריז הארגון הבינלאומי לשמירת טבע (IUCN) בצער על היכחדותו הרשמית – אבל הנה הוא מקרקר מתוך ידו של מלכה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– דווקא בימי ההסגר: הטבע הוא התרופה הטובה ביותר
– להציל את בעלי החיים השנואים ביותר
– "החיים הם לא תמונה באינסטגרם"
מטבע הדברים, ביולוגים, אקולוגים והֶרְפֶּטוֹלוֹגִים לא ידעו נפשם מאושר. אחד מאנשי הטבע תיאר את הרגע במילים "כמעט כמו גילוי המגילות הגנוזות". מה שלא ידעו כל אלה הוא שאפשר היה אולי להקדים את החגיגות. שנתיים קודם יצאה לטיול בחולה משפחה ממרכז הארץ. בעודם הולכים בשמורה, נתקל אב המשפחה במראה משובב: צפרדע שחורה משתזפת להנאתה בחום השמש. משהו בה נראה לו מיוחד, אולי הייתה זו תפזורת הנקודות המקשטות את גופה, והוא החל לתעד אותה במצלמת הטלפון מכל זווית אפשרית. אחר כך הוא גם טרח להעלות את התמונות לרשת חברתית, אבל העניין עבר בשקט מתחת לרדאר של קהל חובבי הצפרדעים.
"שישים שנה המדענים מחפשים אחר המין הזה, משלחות יצאו למדינות שכנות כדי לנסות למצוא אותו, והנה מטייל אקראי מגלה עגולשון שחור־גחון ומצלם אותו – רק שאין מי שיבחין בכך", אומר ד"ר אורי רול. "אנחנו חיים בעולם של ביג דאטה. האדם הממוצע מתעד היום כמעט כל דבר שקורה לו. הוא יוצא לטבע, רואה בעל חיים מעניין או צמח מרהיב, ואז מקדיש לו פוסט בפייסבוק או מצלם ומעלה לאינסטגרם. מבחינתנו, החוקרים, יש כאן פריט מידע שימושי. לחלק מהפריטים האלה קשה להגיע, חלקם שגויים, רובם טריוויאליים – אבל מכיוון שיש ים אדיר של נתונים, חייב להיות בתוכו אי של ידע רלוונטי, שאנחנו יכולים ללמוד ממנו על תופעות טבע".
רול (45), חוקר באוניברסיטת בן־גוריון בנגב, עוסק כבר שנים ביחסים הדו־כיווניים בין האדם לטבע. בין השאר הוא בוחן את מערכת היחסים כפי שהיא משתקפת במאגרי מידע אינטרנטיים גדולים, כמו גוגל, ויקיפדיה, טוויטר ועוד. כדי להתרשם מיכולתו של העולם הווירטואלי לתרום לחקר הטבע, אפשר להציץ למשל במחקר בינלאומי שרול לקח בו חלק, ופורסם בכתב־עת חשוב ששמו PLOS Biology בשנה שעברה. צוות חוקרים מהאוניברסיטאות בן־גוריון, אוקספורד ובירמינגהם גילה שקיימת "עונתיות" בחיפושים האינטרנטיים של מידע על צמחים ובעלי חיים, וכי היא תואמת ל"עונתיות האמיתית" של אותם מינים בטבע. המתודה הייתה מעניינת: המדענים בנו מאגר ענק של נתונים המבוסס על 2 מיליארדי כניסות לעמודי ויקיפדיה העוסקים ב־31,175 מינים, לאורך שלוש שנים. הנתונים הראו שדפוסי העניין של הגולשים חופפים במידה רבה את העונתיות של כל מין: אם למשל ציפור מסוימת מופיעה בשמי צרפת בעונת הסתיו – מספר הצפיות בעמוד הוויקיפדיה המוקדש לה בצרפתית עולה בצורה דרסטית.
"אנשים תיעדו במהלך טיולים בסוואנות באפריקה מינים של זרזירי בקר שיושבים על פרסתניים ואוכלים את הטפילים שלהם. ניתוח כמות גדולה מאוד של צילומים אִפשר לעשות סדר ברשת האקולוגית הזו: איזה מין של הזרזיר מעדיף באפלו ואיזה מין מעדיף פיל, ומהי הדינמיקה ביניהם"
מיפוי מסוג זה יכול להעניק דרכים חדשות למעקב אחר שינויים ומגמות במגוון הביולוגי העולמי, לפעמים אפילו תוך כדי תנועה. "במחקר שעוד לא פורסם, אחד הסטודנטים שלי ואני הראינו שאפשר ממש לשרטט גלי נדידה של ציפורים על ידי מעקב אחר הצפיות בוויקיפדיה. ניקח למשל את סנונית הרפתות, מין נפוץ באירופה שמגיע ליבשת באביב. אנחנו למעשה רואים את המסלול שלה מדרום אירופה לצפונה באמצעות כניסות הגולשים לאנציקלופדיה האינטרנטית: הסנונית מגיעה קודם לאיטליה, ואז גדל מספר הגולשים שנכנסים לעמוד שלה בשפה האיטלקית; אחר כך היא ממשיכה לאוסטריה וגרמניה, ובמקביל גדלה כמות הצפיות בעמוד בשפה הגרמנית; וכך קורה בהמשך בשוודיה ובנורבגיה. אני אוכל להשתמש בכלי הזה כדי לעקוב אחרי תופעה דינמית כמו תנועת הציפורים, בזמן שאני יושב על הכיסא שלי בבית".
לא לחינם הלך הזרזיר
לפני כמה שבועות, במאמר חדש שפורסם בכתב־העת המוביל Trends in Ecology Evolution, טבעו רול ושותפיו שם לתחום המחקר החדש: iEcology. ה־i, כמו במונחים רבים שנוצרו בעשורים האחרונים, מסמל internet. בהגדרת המושג הם תיארו "גישה מחקרית חדשה המבקשת לכמת דפוסים ותהליכים בעולם הטבע, באמצעות נתונים שהצטברו במקורות דיגיטליים למטרה אחרת". כותבי המאמר מיפו את התחום והדגימו, בעזרת סקירת מחקרים מהעבר, את הפוטנציאל האדיר שלו בחקר הטבע ובשמירתו. אחת הדוגמאות המפתיעות שהביאו קשורה לטור דה־פלנדרס, מרוץ אופניים שנחשב לאחד מאירועי השיא בספורט הבלגי. המרוץ משודר בטלוויזיה כבר 35 שנה, ומתקיים תמיד באותו מסלול ובאותו מועד. מדענים שעוסקים בפנולוגיה – חקר השפעת האקלים על התופעות המחזוריות בטבע – התיישבו וצפו בתיעוד של התחרות לאורך השנים. זהות המנצח או המאבק הצמוד על קו הסיום לא עניינו אותם, כמובן; הם התמקדו בצמחים שקלטה המצלמה ברקע המסלול, בדקו את מצב הלבלוב והפריחה בתקופה זו, ואמדו את השינויים שנראים בצמחייה לאורך השנים כתגובה לשינויי אקלים.
דוגמה מעניינת אחרת שנסקרת במאמר קשורה לתמונות של זרזירי בקר שפורסמו ברשתות החברתיות. הציפורים מנהלות מערכת יחסים סימביוטית עם יונקים גדולים: הן מתיישבות עליהם, מנקות אותם מחרקים וקרציות, ומקבלות באותו מחיר ארוחה ערבה לחיך. "אנשים תיעדו במהלך טיולים בסוואנות באפריקה מינים של זרזירי בקר שיושבים על פרסתניים ואוכלים להם את הטפילים, לפעמים גם קצת מוצצים את דמם. ניתוח כמות גדולה מאוד של צילומים אִפשר לעשות סדר ברשת האקולוגית הזו: איזה מין של הזרזיר מעדיף באפלו ואיזה מין מעדיף פיל. כך אפשר גם ללמוד את הדינמיקה ביניהם.
"סקרנו למעשה עשרות מחקרים שעשו שימוש בשיטת העבודה הזו, בין אם בצורה ישירה ובין אם עקיפה, וראינו עלייה אקספוננציאלית במספר המאמרים שמתבססים עליה. אם אני חוזר עשר שנים אחורה, היה אולי מאמר אחד או שניים כאלה; היום יש כבר 40־30 בכל שנה".
קצת מוזר שהעולם הווירטואלי, שמואשם בהרחקת האדם מכל מה שקורה בחוץ, הוא זה שתורם היום מידע לגבי המתרחש בטבע.
"המהפכה הדיגיטלית אכן הפחיתה את האינטראקציה של האדם עם הטבע. החלפנו קשר אמיתי בקשר וירטואלי. אני אמנם יכול היום לצפות בסרט של הבי־בי־סי וללמוד על חיות רחוקות, אבל לאט־לאט אני מכיר אותן יותר מאשר את החיות שיש לי מחוץ לבית. עם זאת, האינפלציה הקיימת ברשת יכולה לסייע לנו. בואי נסתכל על מחצית הכוס המלאה, ונראה האם אפשר לרתום אותה למטרה שלנו ולהבין טוב יותר מה קורה בעולם. למשל, אם לפני עשור הייתי רוצה לדעת אילו חיות אנשים אוהבים, הייתי צריך לכתוב שאלון מקיף בחמש שפות, לשלוח אותו לקולגות שלי בחמש מדינות, לבקש שכל אחד מהם יפנה לאלף אנשים – וכך בסופו של דבר היו לי נתונים של כ־5,000 בני אדם מחמש מדינות שונות. זו הייתה הדרך ה'פשוטה' לקבל תובנות. בכלים הקיימים היום, אנחנו יכולים לקבל תשובות של מיליוני בני אדם מעשרות מדינות.
"העבודה הראשונה שהייתי שותף לה בפוסט־דוקטורט שלי באוקספורד עסקה בזוחלים: רצינו לדעת אילו זוחלים אנשים אוהבים. במקום לכתוב שאלונים, נכנסנו להיסטוריית צפייה בדפי ויקיפדיה – 55 מיליון צפיות בדפים של 10,000 מיני זוחלים. עמודי ויקיפדיה מקוטלגים לפי שפות, אז אני אמנם לא יודע מאיזו מדינה נכנסת לדף, אבל אם יש למשל לצפע ארצישראלי או לצפע החרמון דף בעברית, אני יודע שהרוב המוחלט של הצפיות – משהו כמו 85 אחוזים – יהיו מתחומי ישראל. בדרך הזו הצלחנו לזהות באילו חיות אנשים מתעניינים בכל מיני מקומות בעולם, ואז ניסינו למדל ולמצוא הסבר אפשרי לזה".
"פרסומאי שבונה קמפיין לקוקה קולה, יודע בדיוק מי הקהל שלו ומה צריך להופיע בפרסומת כדי להפעיל אותו לקנות את המוצר. אנחנו לא כאלה ציניים, אבל אני יכול למנף את הידע שלי. אם יש מין מסוים שאהוב מאוד בקרב אנשים, ומין אחר שחשוב לי להגן עליו אבל הוא פחות אהוב – אני אצור זיקה בין השניים"
ומה המסקנה?
"כשמדובר בציפורים ויונקים, הרבה מהעניין שלנו מתמקד בחיות שדומות לנו או נראות חמודות. בזוחלים, לעומת זאת, העניין האנושי מתמקד דווקא בחיות מפחידות וגדולות – נחשים מאיימים, כל מיני אנקונדות, תנינים. דרקון קומודו (לטאה ענקית שמסוגלת לטרוף חזירים וכבשים – י"פ) תמיד מככב במקום גבוה. איך אני מחבר את זה לשמירת טבע? בכל מיני צורות. קודם כול, גם דברים שאנחנו מפחדים מהם, עדיין מעניינים אותנו. אם יש כאן בארץ חיה מסוכנת מאוד, אולי אתה לא תרצה לראות אותה אצלך בבית, אבל עדיין תרצה שהיא תתקיים איפשהו בטבע הארצישראלי. יש סקרנות סביב חיה כזו ויש גאוות יחידה, וזה קיים במיוחד אצל ילדים. אני מכיר הרבה ילדים שרק מחכים לשמוע איזה נחש ראית. אפשר לרתום את המערכת החינוכית ולחבר אותם לשמירת הטבע דרך העניין שהם מגלים.
"עוד שאלה שאנחנו מנסים לענות עליה היא מה מעניין אותנו יותר – החיות הנדירות או הנפוצות. הנדירות מגניבות יותר, מסקרנות, מעוררות בנו משהו. מצד שני, את החיות הנפוצות אתה רואה בחוץ כל הזמן ומכיר אותן. אנחנו שוקדים על זה, ונראה שהעניין של הגולשים בחיות הנפוצות הוא גדול יותר באופן די מובהק".
יאמרו לך: יופי, אז יהיה לנו ביד אוסף אנקדוטות מעניינות, אולי יצמח ידע נוסף לגבי דפוסי האכילה של הזיקית. אבל איך בסופו של יום זה תורם לטבע עצמו?
"המטרה של תחום המחקר האקולוגי הזה היא לשפר את היכולת שלנו לשמור על הטבע. איך? בעזרתו, כשאני יוצר למשל קמפיין של שמירת טבע, אני יכול להבין טוב יותר מי הקהל שלי. פרסומאי שבונה קמפיין לקוקה קולה, יודע בדיוק מי הקהל שלו ומה צריך להופיע בפרסומת כדי להפעיל אותו לקנות את המוצר. אנחנו לא כאלה ציניים, אבל אני יכול למנף את הידע שלי. אם יש מין מסוים שאהוב מאוד בקרב אנשים, ומין אחר שחשוב לי להגן עליו אבל הוא פחות אהוב – אני אצור זיקה בין השניים. אני יכול לשרטט מדיניות של חינוך לשמירת טבע לפי מוקדי העניין של אנשים, לדעת איפה לשים את הפוקוס בהתאם. זה אגב כבר קורה בגופי טבע מסוימים, בדרך שבה הם חושפים אותנו לבעלי חיים. שמירת הטבע היא בעיניי התכלית העליונה של כל העבודה הזו".
המתמטיקה של הווירוס
כביש הכניסה לשדה־בוקר שומם ומהביל. לאור הכותרות בחודשיים האחרונים שיערתי שצבאים ויעלים, פראים ונמרים יעוטו על מכוניתי ויפרגנו לי אפשרות לתיאורים אקזוטיים של עולם הטבע שקם לתחייה. חתול כעור בכניסה לקמפוס היה כל מה שהעליתי בחכתי.
"אחד הקולגות שלי פה יוצא יחד עם תלמידיו לשמורת עין עבדת, לבדוק אם בעקבות היעלמות המטיילים בתקופת הקורונה החיות שינו את דפוסי ההתנהגות ושעות הפעילות שלהן", מספר לי רול בכניסה למשרדו, במכון שוויצריה לחקר אנרגיה וסביבה של אזורים צחיחים, המכונים לחקר המדבר ע"ש בלאושטיין. "אותו דבר עושה בימים אלה פוסט־דוקטורנט שלי בשמורה באילת, עם הדגים. הנחנו מצלמות כדי לבחון אם יש מינים אחרים, מספרים אחרים, התנהגות שונה. אחד הדברים שאנחנו יודעים בוודאות הוא שבעין עבדת, בזמן ההסתגרות מפני הקורונה, ראינו במהלך היום יעלים. בשבוע שעבר טיילתי כאן והייתה לי תחושה שהציפורים התקרבו יותר לאזורי הטיול השוממים וגם נצפו במספרים גדולים יותר, אבל זו תחושה סובייקטיבית של מטייל.
"אז כן, הטבע קיבל לאחרונה איזשהו אוויר לנשימה. לצד זה צריך לקחת בחשבון שהשנה הייתה ברוכה מאוד בגשמים, וזה שינה לחלוטין את מה שאנחנו רואים. יש הרבה יותר מים במדבר, יש המון צמחייה, ונוצרות כל מיני תופעות שלא קשורות לקורונה. למשל, התפוצצות אוכלוסין של חרקים, שנהנו מהרבה מאוד מזון ופתאום מסוגלים לייצר דור שני ושלישי. הלכתי פה מתחת למדרשה לפני שבועיים, ופתאום ראיתי כמות אדירה של פשפשים מסוג מסוים. הכביש היה מוצף, נראה כאילו הוא זז. קראתי מיד לחבר שבמקרה ניהל בעבר את המעבדה האנטומולוגית בתל־אביב, והוא אישר שזה כנראה פועל יוצא של האוכל שהיה בשפע".
בעלי חיים שונים עטים עליי כאן – מהקירות ומהספרים שממלאים את החדר. שיחת טלפון שניתק רול למעני עם בואי עסקה באילנית, דו־חיים חסר זנב שעד היום לא ידוע כמה מינים ממנו יש בארץ. אחד הכלים שעומדים לרשות ההרפטולוגיה כדי לפתור שאלות כאלה הוא ריצוף הדי־אן־איי: בעזרתו אפשר לגלות האם בעלי חיים שדומים זה לזה משתייכים למין אחד, או שמא המראה שלהם מתעתע ובכלל אין קשר ביניהם. כך למשל, ניתוח גנטי של העגולשון שחור־הגחון שנעשה בישראל הוכיח חד־משמעית שהצפרדע מהחולה היא לא עוד מין נדיר, אלא למעשה "מאובן חי" – כלומר, הנציגה היחידה עלי אדמות של מיני צפרדעים עתיקות שנכחדו.
אני שואלת את רול מתי בצבצה אצלו החיבה לזוחלים ולדו־חיים, והוא עונה שכבר בילדות. הוא נולד על הכרמל, "ותמיד אהבתי לטייל. מדי סוף שבוע יצאנו כל המשפחה לטבע, וכל יום אחר הצהריים ירדתי לוואדי. אם הייתי חוזר הביתה בלי שריטות ושרף על הבגדים, אמא שלי ידעה שמשהו לא תקין", הוא צוחק.
בעת לימודיו באוניברסיטה, האהבה שלו לטיולים ולבעלי חיים התגבשה לכדי "הכרה ותחושת שליחות ומחויבות לשמירת טבע". את שלושת התארים השלים באוניברסיטת תל־אביב: הראשון במדעי החיים, בשני פנה למחלקה לזואולוגיה, במסלול לאקולוגיה ואיכות הסביבה, ואת הדוקטורט עשה באותה מחלקה, הפעם ביחידה לביו־מתמטיקה.
מתמטיקה?!
"הרבה מאוד מהתהליכים שמתרחשים במערכות אקולוגיות, ניתנים לתיאור על ידי כלים מתמטיים. הדוגמה הכי קלאסית צפה עכשיו בענייני הקורונה – המספר R0, כושר הריבוי של הווירוס, הוא מונח מתחום האקולוגיה. את המעבר שנעשה מאקולוגיה לאפידמיולוגיה הובילו מתמטיקאים שניסו לתאר תופעות אקולוגיות בכלים שלהם. באקולוגיה יש הרבה אי־ודאות והמון השפעות, ולכן יש צורך בכלים האלה". הדוקטורט שלו, אגב, עסק במגפה אחרת שהתרגשה עלינו – שפעת החזירים. כבר אז עסק בניתוח חקירות אפידמיולוגיות של המחלה, כמו אלה שהפכו למדוברות מאוד בימי הקורונה.
מתל־אביב המשיך כאמור רול לאוניברסיטת אוקספורד. בקצה המסדרון ישב הלורד פרופ' רוברט מאיי, מדען פורץ דרך ורב־פעלים. מאיי, שנפטר בחודש שעבר, ייעץ בין השאר לראשי ממשלה באנגליה, שימש בתפקידים שונים בגופים בינלאומיים וקנה לו זכויות רבות בבניית האקולוגיה התיאורטית והאפידמיולוגיה. "מדי פעם הייתי עוזר לו להכין תה. איש יקר מאוד", נזכר רול.
באוקספורד הוא התגורר במשך שנתיים ופעל בבית הספר לגיאוגרפיה וסביבה, "יחידה מולטי־דיסציפלינרית שפתחה לי עולם. שם קיבלתי את מה שבגללו אני כאן היום: ההכרה בחשיבות העצומה של האינטראקציה בין האדם לטבע, וביכולת שלה לשפר את שמירת הטבע. ככל שנבין טוב יותר את האינטראקציה הזאת – מה המוטיבציה של אנשים, מה הם מקבלים ממנה – כך יהיה לנו קל יותר לשמור על הטבע ולהכתיב מדיניות. כי זה תמיד דו־כיווני, תמיד", הוא אומר.
"אני מעריך שעד היום תוארו בין מיליון וחצי ל־2 מיליוני מינים, כשיש עוד חמישה או אפילו עשרים מיליון נוספים. גם במינים שמוכרים לנו, לפעמים אנחנו רק יודעים שהם קיימים – אבל לא יודעים מה תפוצתם, או את הביולוגיה שלהם. המחקר שלנו הראה שיש בידינו כלי שכיח שיכול לתת את המידע שחסר לנו, וזה כלי מדהים"
בזמן שהותו באוקספורד נקרא רול לדגל, לפרויקט חלוצי ארוך שנים וחובק עולם: מיפוי תפוצתה של קבוצה מקופחת מאוד בכל הקשור לרמת הידע על אודותיה – הזוחלים. על עופות, דו־חיים ויונקים נבנה במהלך השנים מאגר ידע נרחב בספרות המקצועית, ולכן ניתן היה לשרטט בקלות יחסית מפות תפוצה שיתארו איזה מין נמצא איפה. באשר לזוחלים, לעומת זאת, הלוח כמעט ריק. בראש המיזם עמד פרופ' שי מאירי מאוניברסיטת תל־אביב, שביקש את עזרתו של רול בניתוח הנתונים. "שי בנה רשת של מומחים מכל העולם – חלקם עוסקים באזור מסוים, אחרים בקבוצה מסוימת של זוחלים – וביקשנו מהם לצייר את המפות האלה מתוך הידע שנצבר אצלם. בנוסף ריכזנו את כל המידע על זוחלים שקיים במוזיאונים בכל העולם, וכן מאמרים מדעיים, מאגרי נתונים ספורדיים ועוד", מסביר רול.
בשנת 2017 נשמעה שריקת הסיום של הפרויקט, אבל לא בטוח שנשמעו בחדר גם צהלולים. המידע שנאסף שיקף מצב עגום של בתי הגידול של הזוחלים בארץ ובעולם. כאן כדאי לציין שישראל היא מעצמת זוחלים שרבים מהם ייחודיים לה, ודי להסתכל על גורל בתי הגידול בארץ על מנת להבין את גודל הצרה. אחת לכמה זמן נאלצים הגופים הירוקים לצאת במאבק לשימור חולות מישור החוף, שעומדים להיכנע לדחפורים לצורך בנייה. החרמון, גם הוא בית גידול לכמה מינים אנדמיים, נפגע מפעילות צבאית, מעבודות לצורך מתקני האתר, ומחובבי זוחלים וסוחרים שמחרימים בעלי חיים כאוות נפשם. צפע החרמון, שלמד לחיות בקור, לא בהכרח ישרוד את העבודות הבאות להקמת רכבל. וכל זה בלי להזכיר את מה שמתרחש בצד השני של הגבול, שעליו אין לנו כל שליטה.
הבשורה הטובה היא שבעזרת המיפוי המקיף, ניתן לעצב שינויים בתוכניות השימור הקיימות. "מחקר הזוחלים העלה שאלות אבולוציוניות מעניינות, כמו למה אנחנו רואים במקום כלשהו דווקא דגמים מסוימים מתוך מגוון הזוחלים, איך האקולוגיה משחקת תפקיד בבחירה. עד היום הקולגות שלנו ואנחנו חוקרים שאלות של 'למה'. הצד השני הוא עניין שמירת הטבע – לבחון האם המדיניות או החשיבה שלנו בנושא לפני הפרויקט הזה, מתאימה למצב הזוחלים כפי שאנחנו מכירים אותו היום. ואם לא, איך אנחנו יכולים לשנות את המדיניות".
וייקרא שמה: טוויטרי
איך אתם ממשיכים מכאן עם ה־iEcology, אני שואלת את רול. לאן הולכת שיטת המחקר החדשה, מה החזון? "אני חושב שהגישה המחקרית הזאת יכולה להתפתח לכדי ענף בפני עצמו, עם ספרים משלו וכתבי־עת משלו", הוא משיב. "יכול להיות שייקח זמן, אולי זה לא יקרה, והאמת היא שזה קצת פחות מעניין אותי. אחד הדברים שאנחנו כן חושבים עליו הוא שימוש בכלים דיגיטליים כדי ליצור ניטור של הטבע כל הזמן, בכל העולם. כלומר, בכל פעם שמישהו יעלה לאינסטגרם תמונה של בעל חיים מסוים, היא אוטומטית תזוהה, תיכנס למאגר מידע, ובהתאם לכך תעודכן מיד מפת התפוצה של החיה. והכי חשוב – מדיניות השימור שלנו תשתנה בהתאם. כך תיווצר מעין ספרייה וירטואלית של הטבע, שכל הזמן מתעדכנת און־ליין. עקרונית אנחנו לא רחוקים מזה. היום הרי יודעים עליי הכול דרך המכשיר הנייד שלי – מה אני אוהב לעשות, איפה אני שותה קפה ואיזה. הידע הזה משמש כל מיני חברות שמנסות להרוויח ממנו כסף. אם נוכל לעשות בו שימוש לטובה, זה יהיה פנטסטי".
"אנחנו יודעים שבעין עבדת, בזמן ההסתגרות מפני הקורונה, ראינו במהלך היום יעלים. אז כן, הטבע קיבל לאחרונה איזשהו אוויר לנשימה. צריך לקחת בחשבון שהשנה הייתה ברוכה מאוד בגשמים, וזה שינה לחלוטין את מה שאנחנו רואים. יש הרבה יותר מים במדבר, צמחייה, ונוצרת התפוצצות אוכלוסין של חרקים"
אני שואלת את רול האם נצליח אי פעם להכיר את כל המינים שעל פני הכדור – בהנחה שיישארו כאלה (ושיישאר לנו כדור). "את יודעת", הוא עונה בקול מהורהר, "אנחנו, המדענים שחוקרים את הטבע, חיים בתחושה תמידית של חוסר ידע. בציבור חושבים שאנחנו יודעים הכול, אבל אנחנו לא יודעים כלום. את המשימה הכי בסיסית – להכיר את הקיים – לא ביצענו במלואה, וזה בלשון המעטה. את רוב המינים של בעלי החיים והצמחים בעולם עוד לא גילינו. אני מעריך שעד היום תוארו בין מיליון וחצי ל־2 מיליוני מינים, כשיש עוד חמישה או אפילו עשרים מיליון נוספים. וגם במינים שמוכרים לנו, לפעמים אנחנו רק יודעים שהם קיימים – אבל לא יודעים מה תפוצתם, לא תמיד מבינים את הביולוגיה שלהם ואיך הם מתרבים ומה הם אוכלים. אנחנו מכירים 11 אלף מיני זוחלים, אבל בכל שנה מתגלים כמאתיים מינים נוספים. מאתיים! רק בשנה שעברה התגלו 220. המחקר שלנו הראה שיש בידינו כלי שכיח ונפוץ שיכול לתת את המידע שחסר לנו, וזה כלי מדהים".
רגע לפני סגירת הכתבה מתפרסם ב־MycoKeys, אתר שבו מובאים מאמרים אקדמיים לביקורת עמיתים, מחקר על זן חדש של פטרייה טפילית. וייקרא שמה בלעז: "טוויטרי" (Troglomyces twitteri) ולא קשה לנחש באיזו רשת חברתית צצה תמונתה. מתברר שביולוגית מקופנהגן ישבה וכילתה זמנה בטוויטר, כשלפתע הבחינה בצילום של מרבה רגליים ועליו כמה נקודות קטנטנות שמשכו את תשומת ליבה. היא חיפשה שותפים שיעזרו לה לאתר את מה שנראה בעיניה כפטרייה עלומה, ובעזרת סדרת בדיקות הגיעו החוקרים למסקנה שאכן מדובר בטפילים זעירים שתוקפים חרקים ויונקים מהם את מזונם. ה־iEcology מוכיחה את עצמה.
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
