רשת הטלוויזיה הסעודית שגיבוריה היהודים מחוללים סערה

במדד האמינות, הסדרה הזו אולי לא תזכה לציונים גבוהים. באחת הסצנות הראשונות נראית אישה יהודייה מדליקה עם שחר מנורה בת שבעה קנים, ופוצחת במונולוג ארוך בעברית משובשת, שמילותיו לא מתחברות למשפטים הגיוניים. בתי היהודים סובלים מעומס סממנים דתיים ולאומיים: מנורות, חנוכיות ומגיני דוד בכל אשר תפנה. הרב דוד, אחד מגיבורי הסדרה, מתהלך בכל שעות היממה כשהוא מעוטף בטליתו, ומנשק מזוזות ללא הרף.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– נתניהו הפריך את נבואות הזעם של השמאל
– החזרת המכסות על החמאה – סטירת לחי לכלכלה החופשית
– ראיס נולד: מדמות אלמונית ליורשו של אבו מאזן

ובכל זאת, בעיניים יהודיות, הדרמה "אום הארון" יכולה להצטייר כהפתעה לטובה. במרכז העלילה עומדת משפחה יהודייה שחיה בכוויית של שנות הארבעים, לצד שכנים מוסלמים ונוצרים. ממש לפני שתישמע מוזיקת הפתיח נראים תושבי השכונה ניצבים מאחורי הגיבורה הראשית, היהודייה אום הארון – "אמו של אהרן" – בגילומה של השחקנית הכווייתית המפורסמת חיאת אלפאהד. כבר בפרק הראשון מתברר לנו כי על פי הרכילויות המתהלכות בשכונה, אום הארון נישאה בסתר למוסלמי והביאה לעולם ילד, אך בעלה ובנה מתו. אנו נחשפים גם לתחילתו של רומן אסור בין מוחמד המוסלמי לרחל היהודייה, בתו של הרב דוד. המצלמה נודדת בין בתיהם של בני שתי הדתות, והאווירה הכללית עליזה ואופטימית.

ואז, כמו בכל דרמה טובה, מגיעה התפנית המתבקשת. זה קורה כשהתושבים מתכנסים סביב מקלט הרדיו, ושומעים את הצבעת האו"ם על תוכנית החלוקה והקמת מדינה יהודית. הרב דוד מתקשה לקבל את הבשורה. "מה נעשה עכשיו?", הוא מזדעק, ואז נושא עיניו אל השמיים ואומר: "יא השם, עשה שזהו חלום שנתעורר ממנו". בנו עזרא מביט בו בתדהמה: "מה קרה לך? אנחנו צריכים להיות שמחים. אתם לא יודעים מהי תוכנית החלוקה. זה אומר אדמה. זוהי מדינה ליהודים אחרי הגלות". היהודים האחרים, כולם עטופים בטליתות ולראשיהם כיפות שחורות, לא שותפים להתלהבותו. "ההכרזה הזו תוביל לאבדון", הם מסבירים לעזרא, כשחנוכייה מרצדת לצידם וברקע כמה גווילי ספר תורה מונחים זה על זה. הרב מבקש מבנו שלא יעלה את הנושא בשנית: "אני אדם מבוגר, אני רוצה יציבות וביטחון. זוהי אדמתנו, זה המקום שלנו, ורק אותו אנחנו מכירים", הוא מבהיר.

מתנגדיה של הסדרה "אום הארון" הדביקו לה את הכינוי "אום שרון", על שמו של אריאל שרון, ודרשו להוריד אותה מיד מן המסכים. קריקטורה שפורסמה ברשתות החברתיות הראתה חייל ישראלי צועד בחיוך לתוך סלונם של הצופים דרך מקלט הטלוויזיה

מכאן אנו עוברים לתושבי השכונה המוסלמים, שגם אצלם שוררת אווירת נכאים. "אל ייאוש. כיפת הסלע היא של המוסלמים, וממנה הנביא מוחמד עלה לשמיים", אומר מנהיגם, בן סעיד. תושב אחר, אבו־מוחמד, טוען כי יש לראות ביהודים בוגדים: "למרות שהכנסנו אותם לביתנו, הם פגעו בנביא וגם יפגעו בנו". בן סעיד מבטל את דבריו וקובע כי "היהודים שחיים איתנו, אין להם קשר לכך. אני בטוח שהם מתנגדים להכרזה על המדינה". תושב נוסף מצטרף לדבריו: "הציונות היא תנועה פוליטית, שלא מייצגת את כל היהודים". המתסיס המוסלמי עוד מנסה לשכנע את שומעיו כי בסופו של דבר היהודים כולם יצטרפו לציונות, אבל אז נשמע קול ירייה שקוטע את ההתכנסות. כולם רצים לרחוב הסמוך, ושם הם מוצאים את אחד השכנים היהודים שרוע על הרצפה ללא תזוזה. המצלמה מתמקדת בתליון שעל השרשרת שלו – בצורת מגן דוד, כמובן.

רשת MBC בחרה להגיש את התמונות האלה להמוני הצופים יחד עם סעודת האפטאר ברמדאן השנה, במשבצת השידור הנחשקת ביותר. שעות הערב המוקדמות בימי החודש המקודש לאסלאם הן גם שעות צפיית השיא בטלוויזיה. כל משפחה מתכנסת סביב שולחן עמוס תמרים, משקאות מתוקים ונתחי בשר כבש באורז, וממול מרצד המרקע. ערוצי הטלוויזיה שומרים לשעה הזו את סדרות הדרמה המושקעות ביותר שלהם, ואלה הופכות במקרים רבים למדורת שבט שאורה חוצה גבולות ויבשות. ואם מישהו מעוניין להעביר מסרים חברתיים בדרכים מתוחכמות ולהשפיע על דעת הקהל, זה בדיוק המקום והזמן לעשות זאת.

במקרה של "אום הארון", מדורת השבט הציתה אש גם ביער שסביבה, ועוררה בעולם הערבי תגובות קשות וגל אדיר של ביקורת. מתנגדיה הדביקו לה את הכינוי "אום שרון", על שמו של ראש הממשלה אריאל שרון, ודרשו מ־MBC להוריד מיד את הסדרה מן המסכים, בנימוק שהיא מעודדת נורמליזציה עם ישראל. גם הודעה מטעם בעלי הרשת הסעודים, שהצהירו כי הם תומכים בזכויות הפלסטינים, לא שכנעה את המוחים. שלטונות כוויית, זירת העלילה ב"אום הארון", החליטו שהדרמה לא תשודר בערוץ המקומי. בירדן, החתומה על הסכם שלום עם ישראל, טענו ארגונים מקומיים כי הסדרה משרתת את הציונים. "האויב מנסה בכל כוחו לעורר שיח על היהדות במדינות ערב, כדי לזכות בקידום היחסים עם מדינות המפרץ ולשבור את המחסום הפסיכולוגי נגדו. זאת בעוד הוא ממשיך את ההתעללות באסירים ואת הקמת ההתנחלויות באדמות ערביות", נאמר בהודעה שפרסמו.

גם ברשתות החברתיות ספגה רשת MBC מתקפות ושלל קריקטורות ארסיות. באחת מהן, שנשאה את הכיתוב "ברמדאן שמור את ביתך נקי", נראה אדם משליך לפח את סמל הרשת. קריקטורה אחרת הראתה מצלמה של הערוץ הסעודי ומאחוריה יד הדוחפת לתוכה שטרות ירוקים, לאמור: הכסף האמריקני מניע את MBC ליצור סדרות פרו־מערביות. באיור שלישי נראה חייל ישראלי צועד בחיוך לתוך סלונם של הצופים דרך מקלט הטלוויזיה.

כוכבי הסדרה מיהרו להיחלץ להגנתה, וניסו למזער את המשמעויות הפוליטיות שלה. "אנחנו עושים דרמה", אמר בריאיון עבד אל־מחסן אל־נמר, שמגלם את הרב דוד. "אם אנשים מדברים עליה, זה טוב. אנחנו לוקחים אחריות על התכנים של הסדרה הזו, ולא מפחדים ממה שאנשים יחשבו עליה". עוד סיפר שלקח על עצמו דמות מורכבת מאוד, גידל פאות וזקן לצורך הצילומים, למד מילים בעברית ואפילו שינן תפילות יהודיות. "גם לדור הצעיר מגיע להכיר את היסטוריית היחסים בין היהודים לערבים במדינות ערב", אמרה עמיתתו השחקנית חיאת אל־פאהד, והדגישה שהסדרה מדברת על התקופה שקדמה למלחמה בפלסטין "ועל היחסים בין הדתות אז במדינות המפרץ".

אך לצופים, שונאי ישראל או אוהדיה, ברור שמהמסך לא ניבטת אליהם רק דרמה היסטורית, ולטלנובלה יש גם השלכות עכשוויות. "במקביל לשידור של סדרות כמו 'אום הארון', אנחנו עדים לשינוי בולט ביחס כלפי ישראל בקרב החברה הסעודית, ובכלל במדינות המפרץ", אומר לי חבר המתגורר בסעודיה. "כשהתבטאתי בעבר ברשתות החברתיות בעד ישראל, חטפתי ביקורת קשה ועלבונות יומיומיים. היום המצב אחר לחלוטין, בעיקר בקרב צעירים שרואים את ישראל ואת היציבות שלה, ומבינים שהיא עובדה קיימת. אי אפשר להתעלם ממנה, והמתנגדים הם אלה שיצטרכו להתרגל למציאות החדשה".

מותר להיות עשיר

במקרים רבים מזוהות "סדרות הרמדאן" עם מסרים אנטי־ישראליים ואנטישמיים. במצרים משודרת בימים אלה סדרת המדע הבדיוני "אל־נהיא" ("הסוף"), שעלילתה מתחוללת בשנת 2120, כאשר העולם נשלט על ידי רובוטים מסוכנים. בפרק הראשון נראים ילדים יושבים בכיתה בשיעור היסטוריה, ולומדים על עבר רחוק שבו התקיימו מדינות כמו ארה"ב וישראל. "כל אמריקה הצפונית הייתה מאוחדת", מסביר המורה, "ואז היא נחלשה והתפוררה והחלו בה מלחמות פנימיות. במקומה מדינות ערב הפכו לחזקות מבחינה כלכלית וצבאית". עוד הוא מספר על "מלחמת שחרור ירושלים, שהביאה להשמדת מדינת ישראל הציונית לפני שהשלימה 100 שנה להקמתה. מרבית היהודים ברחו וחזרו לארצות המוצא שלהם באירופה".

בשנת 2004 שודרה הסדרה "אל־טריכ אלי קאבול", שעסקה בשלטון הטליבאן באפגניסטן. בטליבאן לא אהבו את התוצר הטלוויזיוני, ואיימו לפוצץ את משרדי החברה. "מנהלי MBC הלכו עד הסוף", אומר בכיר לשעבר ברשת. "הם הביאו משאיות מלאות חול והקימו מיגון מפני מטעני נפץ"

ערוץ אל־אקצא של חמאס העלה השנה לרגל הרמדאן את הסדרה "האש". בפרק הראשון נשמע דיווח על אינתיפאדה גדולה שפרצה בעקבות עסקת המאה. כמה דקות אחר כך מוצג באופן הירואי צעיר פלסטיני שמצליח לדקור שני חיילים, לדרוס ארבעה אחרים, לחטוף כלי נשק ולהשליך רימון, בטרם ייהרג בידי האויב הישראלי־צלבני. הקדימון לפרקים הבאים מבטיח חיילים ישראלים שמענים ילדים ומתעללים בגופות, ומהעבר האחר – פלסטינים גיבורים שצולפים במתנחלים, וצעירים עזתים שמשגרים בלוני תבערה וכדורי אש לעבר ישראל.

רשת MBC – ראשי תיבות של Middle East Broadcasting Center, "מרכז השידורים של המזרח התיכון" – מביאה אל המסך סגנון שונה לחלוטין. הרשת עלתה לאוויר ב־1991 כתחנה הכלל־ערבית הראשונה, ובעשור הראשון לקיומה שידרה מלונדון. ב־2002 העבירה את פעילותה ל"עיר המדיה של דובאי", מקלט מס לחברות רבות בתחום, ובהדרגה ביססה את מעמדה כרשת השידור המובילה בתחום החדשות והבידור בעולם הערבי, תוך שהיא שומרת על רמת אתיקה גבוהה ועל מחויבות לסטנדרטים הבריטיים של ערש הולדתה. כיום מחזיקה הרשת ארבע תחנות המשדרות תוכני בידור וסדרות בשפה הערבית או בתרגום לערבית. בנוסף היא מחזיקה את ערוץ החדשות אל־ערביה, שהוקם ב־2003 עם פרוץ מלחמת המפרץ השנייה, כמה ערוצים של סרטי פעולה, וכן ערוץ בשפה הפרסית ותחנת רדיו. קרוב ל־200 מיליון איש ברחבי העולם הערבי צופים בשידורי הרשת, וגם בקרב ערביי ישראל היא נהנית מפופולריות רבה.

בימת השידור העולה לכדה את תשומת ליבו של בית המלוכה הסעודי. בריאד התרשמו מיכולתה של הרשת לקדם אג'נדות, והחלו במהלך רכישה שהושלם בשנת 2011. מאז, כך טוענים רבים, משמשת MBC כמנוף לשינויים החברתיים והפרו־מערביים שמוביל יורש העצר מוחמד בן סלמאן, הידוע גם בכינויו MBS. במשך שנים נחשבה הרשת למובילה בעולם הערבי בכל סוגות הטלוויזיה – חדשות וסדרות אקשן, קומדיה וריאליטי. ריבוי רשתות הלוויין והמעבר לערוצים דיגיטליים מכרסמים בהגמוניה שלה, אך הפופולריות שלה עדיין גבוהה.

המתח הדתי בין מוסלמים, נוצרים ויהודים היה מאז ומעולם נושא טעון בעולם הערבי, ולכן גם קרקע פורייה לדרמות טלוויזיוניות ב־MBC. "אום הארון" אינה הסדרה הראשונה של הרשת שעוסקת בנושא הזה, וגם לא הראשונה שמציגה יהודים באור חיובי. בשנת 2014 שידרה הרשת את "בוואב אל־ריח", שבמרכזה מלחמת האחים העדתית שהתחוללה בסוריה ב־1860. השחקן המפורסם דוריד לחאם גילם שם איש עסקים יהודי־סורי בשם יוסף ארא אל־נחאס, העומד בראש ארגון יצרני כלי הנחושת – מרכיב עיקרי במטבח של אותם ימים. גיבור הסדרה הוצג כפטריוט סורי אמיתי, ועושרו הרב לא נקשר במוטיבים אנטישמיים. הבחירה בכוכב גדול כל כך לגלם יהודי מכובד ובעל אמצעים עשויה לרמז על רצון סעודי לשבור מוסכמות ישנות, ואולי אף להתקרב לישראל. כמו במקרים אחרים, ההתרפקות הנוסטלגית על העבר מכוונת למעשה לעבר העתיד.

הדרמה המצליחה ביותר בתולדות MBC היא ככל הנראה "באב אל־חארה" ("שער השכונה"), ששודרה בין 2006 ל־2019, ועלילתה התפרשה על פני כ־350 פרקים. סדרת הרמדאן הזו, שעלילתה מתרחשת בדמשק של שנות השלושים, הפכה לתופעה שחורגת הרבה מעבר למסך הקטן. השחקנים הראשיים שלה זכו לפופולריות עצומה, ואינספור חנויות ומסעדות ברחבי העולם הערבי אימצו לעצמן את שמה. עשרות מיליוני מעריצים עקבו אחרי העלילה הסוחפת, התאהבו בתושבי השכונה, שנאו יחד איתם את הכובש הצרפתי, וחוו את הוויי המקום דרך עיניו של צעיר בשם מועתז. ואז הגיע הפרק המפתיע, שגרם לרבים מהמעריצים למרוט את שערותיהם: הגיבור התאהב בלא אחרת מאשר שרה, בתו של חכים מוסא, הרוקח היהודי.

בסדרה "באב אל־חארה", שרה היהודייה מתחתנת עם מועתז וזוכה לכבוד מבני משפחתו המוסלמים. בזכות המוח היהודי והחוש העסקי שלה, כמה משכנותיה מתחילות לעסוק בתפירה ולהביא פרנסה לביתן. בהשפעתה הן מתקוממות נגד התרבות הפטריארכלית והמפלה, ומנסות לממש את עצמן

זה התחיל במפגש תמים. מועתז נראה צועד בסמטה לעבר בית הרוקח, בעוד שרה  – בגילומה של כנדה חנא, שחקנית מוכרת מאוד בסוריה ובעולם הערבי – מביטה אליו מהחלון ומחייכת לעברו בביישנות. הוא מקיש על הדלת כמתעלם ממנה, אך כעבור שניות אחדות נושא את עיניו מעלה, אל הצעירה המחייכת. צלילי עוּד מתנגנים ברקע, נשזרים בפריטות נבל והמיית כינורות. המבטים מצטלבים והלבבות נקשרים. כשאמה של שרה פותחת בסופו של דבר את הדלת, עוטה צעיף לבן, מועתז נבהל לרגע ואז מתעשת. הוא משתדל לא להביט בעיני האם, כדי שפניו לא יסגירו את הרגשות המפעמים בתוכו. מיד כשהיא אומרת לו שהרוקח אינו בבית, הוא פונה לאחור. שרה היפה ממשיכה להשקיף לעברו בעודו מתרחק, ומועתז אינו מחזיר לה מבט, אך מעבר לפינת הרחוב הוא מרשה לעצמו לחייך מתחת לשפם המסולסל. במשך דקה ארוכה חולם הצעיר בהקיץ, ואז מתנער ומתחיל להכות על חזהו ולבקש מאלוהיו מחילה.

גם שרה מבינה שהרגשות הללו מסוכנים, היא סופגת נזיפות בגללם – אך לבסוף אהבתה מנצחת, ודתה אינה מפסידה. שרה מתחתנת עם מועתז וזוכה לכבוד מצד בני המשפחה המוסלמים, שמאפשרים לה להקפיד על כשרות ושמירת השבת. הצעירה היהודייה מוצאת שם את מקומה, ואף הופכת למנהיגה מקומית שמקדמת את הנשים המוסלמיות ונוטעת בהן תחושת ערך. בזכות המוח היהודי והחוש העסקי שלה, כמה משכנותיה מתחילות לעסוק בתפירה ולהביא פרנסה לביתן. בהמשך שרה אף מצטיירת כמעין גואלת של הנשים בשכונה; בהשפעתה הן מתקוממות נגד התרבות הפטריארכלית והמפלה, ומנסות לממש את עצמן. וכך, למסר של הסובלנות הדתית מצטרפת אמירה פמיניסטית, שגם היא אינה קלה לעיכול במרחב הערבי והאסלאמי.

לא במקרה בחרה רשת MBC לשדר ברמדאן סדרה שהנראטיב שלה משלב בין לחימה בכובש ודחיית האסלאמיזציה. "באב אל־חארה, שמקורה בסוריה, הוצגה בשנים שבהן סוריה עצמה הייתה נתונה בתוהו ובוהו", אומר לנו בכיר לשעבר ב־MBC. "אלה היו השנים של מלחמת האזרחים ועליית ארגון דאעש, שהשליט את חוקי השריעה בשטחים שכבש. בעיני הסעודים ורבים אחרים בעולם הערבי, דאעש הוא ארגון טרור שחטף את הדת והשתמש בה באופן מזויף. הוא מסמל בעיניהם את האסלאם הפוליטי, שמנצל את הדת להשגת מטרותיו. המציאות האנכרוניסטית שמציגה הסדרה, הייתה למעשה מציאות החיים העכשווית עבור רבים מאזרחי סוריה".

ועם זאת, הוא אומר, MBC היא קודם כול עסק שפועל לפי שיקולים כלכליים. "הרשת הרוויחה סכומים יפים מאוד מבאב אל־חארה. במשך כמה שנים הסדרה הזו שלטה במסכים, לצד כמה סדרות טורקיות מצליחות. אני יכול לספר שבמקביל לעונות הטובות ביותר של באב אל־חארה, MBC הגיעה לרמת הכנסה של 460 מיליון דולר בשנה. 'שטחי הפרסום' של התאגיד לימי הרמדאן הפכו למבוקשים מאוד, ונמכרו שנה מראש".

הפלסטינים הם האויב

גם הסדרה הקומית "מוחראג' 7" ("יציאה מספר 7") מבית MBC הצליחה לעורר סערה. באחד הפרקים אומר השחקן ראשד אל־שמראני, המגלם דמות של איש עסקים, שהאויב האמיתי של סעודיה אינו ישראל אלא "מי שלא מעריך את התמיכה הסעודית ומקלל אותה יום ולילה". כשחברו שואל אותו למי כוונתו, הוא מבהיר: "למען פלסטין נכנסנו למלחמות, למען פלסטין עצרנו את הנפט, וכאשר הוקם אצלם ממשל – מימנו את הוצאותיהם ואת משכורותיהם בזמן שאנחנו זקוקים לכסף הזה. הם בתורם תוקפים את סעודיה".

ההתבטאות הזו גררה מחאות ואיומים, אך מנהלי הרשת כבר הוכיחו בעבר שקשה להסיט אותם מדרכם. בשנת 2004 שודרה ב־MBC הסדרה "אל־טריכ אלי קאבול" ("הדרך לקאבול"), שעסקה בשלטון הטליבאן באפגניסטן. היוצרים חזרו אל תקופת הפלישה הסובייטית בשנות השמונים ואל ההתערבות האמריקנית, שהולידה בסופו של דבר את הארגון הסוני הקנאי. בטליבאן לא אהבו את התוצר הטלוויזיוני, ואיימו לפוצץ את משרדי החברה בדובאי. "היו איומים קונקרטיים יותר מפעם אחת, אבל מנהלי MBC הלכו עד הסוף ולא ויתרו", אומר הבכיר לשעבר. "הם הביאו משאיות מלאות חול והקימו מיגון מפני מטעני נפץ. גם מנגנוני ביטחון ומודיעין של מדינות ערביות שונות נכנסו לעניינים, וסיפקו את ההגנה הדרושה".

בסופו של דבר, רק שניים מעשרת הפרקים של הסדרה שודרו בערוץ – וזאת משום שחברת ההפקה נכנעה ללחצים. כוכב הסדרה עבד פאהד גילה בריאיון כי מי שהוביל להורדת "אל־טאריכ אלי קאבול" מן המסכים הייתה דווקא ארצות הברית, שהחזיקה אז כוחות צבא גדולים באפגניסטן. "יוצר הסדרה, ג'מאל עבד אל־חמדאן, דווקא הוציא מתחת ידו דרמה נאמנה להיסטוריה של אפגניסטן", אמר פאהד. "הבעיה הייתה שכאשר הסדרה שודרה, ג'ורג' בוש ניהל את קמפיין הבחירות שלו לכהונה שנייה. בבית הלבן ראו את הפרומו לתוכנית, קראו את התסריט שלה, ואז ביקשו שהיא לא תשודר כדי שלא להכעיס מצביעים מוסלמים בארה"ב".

החשש מתגובה אלימה לתכנים המשודרים ב־MBC קיים גם היום: רק השבוע אירעה פריצה למשרדי הרשת בעיראק, במחאה על השימוש בכינוי "טרוריסט" כלפי אבו־מהדי אל־מוהנדס, מפקד מיליציות שיעי שנהרג יחד עם קסאם סולימאני בינואר השנה בעיראק. חברי פרלמנט שיעים בעיראק אף קראו לנציבות התקשורת במדינה לסגור את משרדי הערוץ בבגדד.

במקרה אחר, דווקא הסדרה "באב אל־חארה" שימשה כלי לליבוי אלימות כאן בישראל. ביום כיפור תשס"ט (2008) נכנס נהג מוסלמי לשכונה יהודית בעכו, והתקבל במטר אבנים. עד מהרה פשטה בשכונות הערביות השמועה שהיהודים עומדים להרוג ערבי. מאות יצאו לרחובות, כלי רכב וחנויות הושחתו, קטטות התלקחו ברחבי העיר וכמה פצועים נזקקו לטיפול רפואי. "באב אל־חארה נתנה השראה לאירוע האלים", סיפר לי מכר המתגורר בעכו. "כשיצאה קריאה מהמסגדים לבוא לעזור לערבים בשכונה היהודית, אנשים פשוט חיקו את אחת הסצנות, שבה אנשי השכונה בסוריה נלחמים בכובש הצרפתי. כמו בסדרה, הם הרגישו שזה הזמן ללכידות חברתית אל מול אויב משותף".

פשמרגה איידול

המהפכנות של רשת MBC מתבטאת לא רק ביחס לסכסוכים דתיים ובינלאומיים. לפני שנים אחדות החליט הערוץ לצאת בקמפיין חברתי שמטרתו לקדם את הנשים במדינות המפרץ, ולשם כך הפיץ את ההאשטאג "כוני חורה" – "היי חופשיה". רבות מהמשתמשות ברשתות החברתיות אכן אימצו את הסיסמה בחום, והתגית הזו התלוותה לציוצים כמו "החופש לא צריך לבוא על חשבון האיזון החברתי, ויכול להתקיים גם בדרכי אללה"; "החופש הוא לא משהו שנותנים לנו, החופש הוא של כולן"; "האישה צריכה להיות חופשייה או לא להיות בכלל. החופש שלי הוא להיות מה שאני רוצה ולא מה שאחרים רוצים שאהיה".

פרץ הפמיניזם הזה עורר כמובן גם הוא תגובת נגד. בסדרת סרטונים שנשאו את הכותרת "היזהרו מ־MBC", יצאו מומחים ואנשי דת נגד הערוץ, שלטענתם מנסה להוביל שינויים דרסטיים בעולם הערבי "וחורג גם מהנורמות המקובלות על בית המלוכה הסעודי". השייח' סעוד אל־שרים קבע כי "החופש שאתן מדברות עליו הוא חופש מזויף. אללה הוא זה שנותן לנשים את החופש שלהן". מנהיג דתי אחר, השייח' אחמד אלסהויאן, הכריז: "החופש שאתן מבקשות לייבא מבחוץ מבטיח את נפילתכן". והשייח' זיאד אלדרויס גרס כי "מטרת התנועה היא לא לקדם חופש אלא מרד, שהחברה לא תקבל". מנגד היו גם מי שביקרו את הקמפיין של הערוץ כפופוליסטי ולא אמין: בסדרות של MBC, כך נטען, עדיין מתייחסים לנשים בסקסיזם, ומציגים אותן כדמויות חלשות ולא כרופאות או שוטרות.

שינויים תרבותיים וחברתיים מובילה MBC גם באמצעות המוזיקה: התוכנית Arab Idol הביאה לשעות צפיית השיא סגנונות מוזיקליים שכמעט לא היו מוכרים בעולם הערבי, כמו למשל המוזיקה התימנית. תשומת לב רבה משך גם זמר עיראקי ממוצא כורדי, ששר בשפה הכורדית – מעשה שבמשך שנים רבות נחשב בארצו לפשע. בחצי הגמר בחר המתמודד לשיר אחד משירי הפשמרגה, הצבא הכורדי, שהוגדר כארגון טרור בעיראק ובטורקיה. אגב, אחד הזמרים הבולטים שצמחו ב"אראב איידול" הוא מחמוד עסאף, שהגיע מעזה. הפופולריות העצומה שצבר במהלך התחרות סייעה לרשת לגרוף רווחים נאים: ביום שידורה של תוכנית הגמר נרשמו הכנסות של 100 מיליון דולר.

בשנים האחרונות נחלשו נתוני הצפייה של MBC, לכאורה בשל כניסתם של ערוצים חדשים לשלט, אך יש מי שתולה זאת במהלכים של הבוסים הסעודים והשינויים הפרסונליים שביצעו. "התאגיד שהוקם בלונדון היה נאמן לתו איכות בריטי", אומר המנהל לשעבר ב־MBC. "היום פתאום אתה רואה ברשת הזו הפקות שרמת התוכן שלהן נמוכה מאוד. התוכנית 'ראמז אל־מג'נון' (ראמז המשוגע), למשל, שמה במרכזה אדם סדיסט ומגעיל, שמתעלל באורחיו ללא גבולות. זה משדר רדידות ועממיות". התוכנית הזו היא מעין שעשועון שבו נקשרים המתמודדים לכיסא המחובר למנוף, ואז מתבקשים לענות על שאלות מביכות. כשהמגיש אינו מקבל את התשובה הרצויה, הכיסא מתרומם ומתהפך, והאורח סופג מטחי מים ועוד "עונשים" כיד הדמיון הטובה.

השעשועונים המשודרים ב־MBC אולי אינם מעניינים במיוחד את המודיעין הישראלי, אך תכנים אחרים זוכים לעין בוחנת. "באגף המודיעין עוסקים כל הזמן באיתור גורמי השפעה על הסביבה המוסלמית", אומר תת־אלוף במיל' יוסי קופרווסר, לשעבר ראש חטיבת המחקר באמ"ן. "בין השאר עוקבים אחר התקשורת שמייצגת תפיסות עולם, ובוחנים אילו אנשי עסקים מממנים את הערוצים כדי לקדם אג'נדות מסוימות".

תא"ל במיל' יוסי קופרווסר: "בעולם הערבי יש ויכוח מתמיד בין תפיסות עולם, והוא מקבל ביטוי באמצעות התקשורת. לפעמים הדבר בוטה וגלוי לעין, ולעיתים זה נעשה בצורה מתוחכמת יותר, במסרים תת־הכרתיים שמועברים דרך סדרות. המאבק התודעתי והפוליטי העיקרי הוא בין אלג'זירה ובין הסעודים"

קופרווסר מספר כי בכירי אמ"ן צופים לעיתים קרובות בסדרות כדי ללמוד מהן על מגמות במדינות ערב. "בעולם הערבי יש ויכוח מתמיד בין תפיסות עולם, והוא מקבל ביטוי באמצעות התקשורת. לפעמים הדבר בוטה וגלוי לעין, ולעיתים זה נעשה בצורה מתוחכמת יותר, במסרים תת־הכרתיים שמועברים דרך סדרות. בגדול, המאבק התודעתי והפוליטי העיקרי הוא בין רשת אלג'זירה ובין הרשתות הסעודיות. הסדרות המשודרות בהן יכולות לשקף תהליכים שקיימים בחברה, ומצד שני הן יכולות להשפיע לכיוון הרצוי מבחינת היוצרים או בעלי הערוץ. אם מישהו קורא ליהודים ולישראל בשמות גנאי, הוא גם משקף דעה מסוימת, וגם מעצב תודעה שבעזרתה יהיה ניתן לפעול נגד ישראל בעתיד. מנגד, אם מתעורר שיח חיובי ביחס לישראל, האווירה יכולה לנטות לכיוון של קבלת מציאות שונה. לפעמים אפשר ללמוד מהתקשורת מה מתרחש בחדרי חדרים של משטרים כאלו ואחרים, וצריך להיות ערים לכל זה כדי לבנות תמונת מודיעין שלמה".

לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il

קומדיית בגידות ו"כוכב נולד":
ארבעת הלהיטים הגדולים של רשת MBC

1. באב אל־חארה – שער השכונה

סדרת הדגל של הרשת, שהפכה לתופעה בעולם הערבי. העלילה מתרחשת בשנות השלושים של המאה הקודמת, על רקע הכיבוש הצרפתי בסוריה. גיבורי הסדרה – מוסלמים, נוצרים ויהודים המתגוררים בשכונת "אל־דבאא" בדמשק – נאבקים יחד בכובשים, ובתוך כך נרקמים סיפוריהם האישיים. יוצרי הסדרה הקפידו לצלם אותה בבתים אותנטיים בשכונות דמשק הישנות. בשל המלחמה נגד משטר אסד הם נאלצו להפסיק את הצילומים לכמה שנים. למרות יחסה החיובי ליהודים, שודרה הסדרה גם בערוץ הסורי הממשלתי וברשת אל־מנאר, המזוהה עם חזבאללה.

2. מוחארג' 7 – יציאה מספר 7

סדרה קומית שגיבורה הוא דוח'י, פקיד ממשלתי סעודי. דוח'י השובב בעל הלשון החלקלקה מתחתן עם אישה שנייה, בלי לספר על כך לאשתו הראשונה, מרים. באחד הפרקים הוא מגלה שגם לולו, אשתו השנייה, מסתירה סודות ממנו – למשל את הקשר שלה עם בעלה לשעבר. בסצנה זכורה במיוחד מהסדרה מתפרצת מרים לחדר שבו יושב דוח'י עם כמה מכובדים, ומתחילה להשתולל כשבידה סכין קצבים.

3. אל־טריכ אלי קאבול – הדרך לקאבול

דרמה המתחוללת באפגניסטן של שנות השמונים, על רקע המאבק בין הסובייטים לארה"ב. בין השאר מספרת הסדרה על קשר שמתפתח בין צעיר ערבי שמתחיל את לימודיו האקדמיים באפגניסטן, ובין צעירה אפגנית שחזרה מלימודים בחו"ל ומנסה לסייע לתושבי ארצה.

4. ערב איידול – Arab Idol

הגרסה הערבית ל"אמריקן איידול": זמרים מכל מדינות ערב מתחרים ביניהם, כשהם מביאים איתם סגנונות מוזיקליים מארצות שונות ומתת־תרבויות ערביות שלא זכו מעולם להכרה פומבית. בגמר של 2017, האחרון עד כה, זכה יעקוב שאהין הפלסטיני מבית־לחם, אחרי שגבר על עמאר מוחמד אל־עזאכי מתימן, ועל אמיר דנדן, ערבי־ישראלי ממג'ד אל־כרום.