27 שנות שירותו של אל"מ הרב חגי ולוסקי ברבנות הצבאית עמדו להסתיים, תאריך היציאה לחופשת השחרור כבר היה סגור, ואם להשתמש בעגה צה"לית, "אווירת סיום קורס" הייתה אמורה לשרות על החודשים האחרונים שלו בתפקיד. אבל אז פרצה לחיינו מגפת הקורונה, והרב ולוסקי – ראש מחלקת רבנות, התפקיד השני בהיררכיה של הרבנות הצבאית – נאלץ לצאת מהאס"ק. "הקורונה תפסה אותנו באתגרים הלכתיים בכל מיני נקודות", הוא מספר בחודש האחרון של שירותו הצבאי, במהלך חופשת הפרישה. "היו שאלות כלליות שנגעו לשגרת קיום המצוות בימי הקורונה, תפילה במניין, התנהלות בחדר האוכל בשבת ועוד. הוצאנו הנחיות הלכתיות ברורות על מניינים ברווחים, מה מותר להוציא מבתי הכנסת, הכול בכפוף להוראות הבריאותיות".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– עסקת המאה: תוכנית חלקית עם סכנה אידיאולוגית גדולה
– הרב ד"ר דניאל הרטמן: "העם היהודי אינו הנכס הפרטי שלי"
– קובעים עובדות בשטח: התשובה הפלסטינית לעסקת המאה
האתגר הגדול יותר היה ההיערכות לחג הפסח, על רקע שגרה מגבילה ובלתי מוכרת. "החלק המורכב הראשון היה הכשרת המטבחים, שמבוססת בדרך כלל על מילואימניקים. הפעם לא יכולנו כמעט להסתמך עליהם. הייתה גם בעיית ציוד, שחלקו נתקע ולא הגיע בזמן. לשמחתי הרבה זה קרה קצת לפני פורים, והיה לנו חודש כדי למצוא מענה. בסוף הסתמכנו על כוח האדם הסדיר מיחידות בני"ש, חיילי חובה דתיים וגם אנשי קבע. הרבנים הצבאיים הגיעו ולימדו את החיילים להכשיר כלים. במקומות חריגים קיבלנו אישור להביא מילואימניקים, וגם זה במתווה מיוחד כדי למנוע הדבקה. זה היה מורכב, אבל עמדנו במשימה בהצלחה".
"הגיעו אלינו שאלות הלכתיות מתחום דיני הממונות. למשל, האם חייל בחופשה יכול ללבוש מדים ולנסוע ברכבת לבקר את סבתא שלו? היום יש בנושאים הללו פקודות מסודרות, אבל חיילים הפנו אלינו את השאלה. זה הרי עולה לצבא כסף. אם זה ברכבת העלות לצבא היא ישירה, אבל גם בתחבורה הציבורית הרגילה יש לזה משמעות"
האתגר השני היה החג עצמו. בדרך כלל נערכים בבסיסי צה"ל סדרים המוניים בהובלת עורכי סדר אזרחים, המוזמנים מחוץ לצבא. "הפעם לא יכולנו להביא אותם, אז הפקנו חומרים כתובים ומצולמים שידריכו את החיילים איך לערוך סדר בקבוצות של עשרה או עשרים. הרבנים גם איתרו חיילים מתאימים שיכולים להדריך את עורכי הסדרים. הכנו ערכות ליל סדר בשיתוף פעולה עם מערך המזון. זה היה מורכב, אבל גם כאן צלחנו את האתגר, ועם הטעם הזה יצאתי לחופשת הפרישה".
הקורונה הייתה אקורד הסיום של השירות הצבאי הארוך של הרב ולוסקי, שנפתח בשנות התשעים, לאחר כעשור של לימוד בישיבת "מאורות התורה" בטלז־סטון ובכוללים בקריית־אתא ובחיפה. "הרבה שנים רציתי להיות רב צבאי. חלמתי על זה. רציתי להיות דמות רבנית, רציתי להשפיע ברמה הלאומית, ומצאתי את הרבנות הראשית – מקום להשתלב בו, לעשות בו שליחות משמעותית ולתרום".
כמו רבים מהאברכים החרדים בני גילו, הוא עשה שירות בסיסי מקוצר המכונה "שלב ב'". לאחר מכן התקבל לקורס רבנים צבאיים, שנמשך אז שמונה שבועות – מעט יותר ממשכו כיום – והתקיים בבסיס צריפין ולא בבית הספר לקצונה (בה"ד 1). "אני מאחרוני המוהיקנים", אומר הרב ולוסקי, "אחד הרבנים הצבאיים האחרונים שקיבלו את דרגות הקצונה מהרב גד נבון. זכיתי לשרת תחת חמישה רבנים צבאיים ראשיים".
ההחלטה להתגייס לשירות קבע בצה"ל לא עמדה מבחינתו בסתירה לאורח חייו החרדי. "נכון שזה היה אז קצת יותר יוצא דופן מאשר היום", הוא מודה. "לא היו אז מסלולי נצח יהודה, שח"ר ושאר המסגרות שקיימות היום, מעבר לשלב ב'. אבל זה לא היה חריג מדי".
מדרגות הרבנות
לרב ולוסקי פרספקטיבה עשירה מאוד על התהליכים שעברה הרבנות הצבאית בדור האחרון, מימי הרבצ"ר אלוף גד נבון ועד הרבצ"ר המכהן תת־אלוף אייל קרים, דרך הרבנים התא"לים ישראל וייס, אביחי רונצקי ורפי פרץ. בתקופת שירותו הוא מזהה שלוש נקודות מפנה עיקריות ברבנות הצבאית. "כשהרב וייס נכנס לתפקיד (בשנת 2000, ש"פ), הוא ערך שני שינויים. הוא היה זה שקצב לראשונה את שירותם של הרבנים הצבאיים בתפקידיהם, והתאים את תקופות השירות למה שהיה נהוג בחילות אחרים. עד אז רב צבאי היה יכול לשרת שנים רבות באותו תפקיד. כשהתגייסתי לקבע מוניתי לרב בסיס האימונים של חטיבת גבעתי, ואף אחד לא אמר לי – אתה בא לתפקיד הזה לתקופה של שנתיים, שלוש או ארבע. לשמחתי הרבה זה היה לשלוש שנים.
"נדרשתי לשאלה של כוח מיוחד בחיל האוויר שיצא לפעילות בצפון והיה צפוי לסיים אותה בשבת. אי אפשר לתת תשובה הלכתית בלי להכיר לעומק את הפעילות. התלוויתי גם לטיסות מיוחדות כדי להכיר ולהבין אותן – מה עושים לפני, תוך כדי ואחרי טיסה"
"נקודת המפנה החשובה שיזם הרב וייס כלפי צה"ל כולו הייתה תוכנית של שיחות רבנים צבאיים בקבע ובמילואים בכל יחידות צה"ל – מה שלימים ייקרא 'ענף תודעה יהודית'. הרב וייס קרא לזה 'ערכי תורה ללחימה'. הוא הביא את הרב צדוק (דוקי) בן־ארצי, והטמיע את הנושא של רוח הלחימה באופן חזק מאוד".
את נקודת המפנה הבאה מסמן הרב ולוסקי עם כניסתו של הרב רונצקי לתפקיד הרבצ"ר, בשנת 2006. "הוא נפגש עם כל רבני הפיקודים וראשי הענפים במטה, ובהם גם אני. הייתי אז הרב של אט"ל, אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה. הרב רונצקי שאל אותי שאלה פשוטה לכאורה: 'כשאתה נתקל בשאלה הלכתית, למי אתה פונה?'. עד אז היו ברבנות הצבאית כמה בעלי סמכות הלכתית, אבל לא היה בעל סמכות אחד לכל צה"ל.
"צריך לומר ביושר שהרב וייס התחיל את העיסוק בנושא ההלכתי, אבל הרב רונצקי העצים אותו מאוד. הוא הקים את 'תחום ההלכה', לימים ענף ההלכה, והעמיד בראשו את הרב קרים. הכתיבה ההלכתית קיבלה באותם ימים תנופה חזקה. הרב וייס ניסה להתחיל מוסד שנקרא 'שולחן ערוך צה"לי', והקים את בית המדרש להלכה, אבל הרב רונצקי הקים ענף שלם שמתעסק אך ורק בהלכה, ובזכותו נוצרה סמכות ברורה לרבנות הצבאית. הרב קרים העצים את הנושא עוד יותר בתור ראש ענף הלכה, ובהמשך כרמ"ח הרבנות וכרבצ"ר".
נקודת המפנה השלישית התרחשה עם מינויו של הרב רפי פרץ לרבצ"ר, ב־2010. "הרב פרץ הטמיע את העיקרון שהרבנות הצבאית היא 'רבנות של כולם', ולא רק של הדתיים. גם קודמיו דגלו בכך, אבל הוא באישיותו העצים את זה: רבנות מאחדת ומלכדת".
היכן חייל לא דתי פוגש היום את הרבנות הצבאית?
"בהרבה צמתים. הרבנות הצבאית מנגישה את עצמה לכל החיילים, בכל מיני אפיקים. דוגמה אחת היא בפרסומים. בתקופת הקורונה נדרשנו כאמור להנגיש את לילות הסדר ועריכת סדרי פסח לכל החיילים, לא רק הדתיים. זה היה אתגר מורכב, כי אי אפשר להשתמש ברב צבאי או במרצה, והיינו צריכים לראות איך אנחנו מביאים את הפרסומים לכל החיילים. זה כמובן תלוי ברבנים הצבאיים בשטח וגם במפקדים. אנחנו לא כופים את עצמנו על אף אחד ולא מחייבים כלום, אבל אנחנו מוכוונים לכולם".
בשנים 2010 עד 2012 שימש הרב ולוסקי עצמו כראש ענף ההלכה. כשאני שואל אותו באילו שאלות מעניינות נתקל, הוא משיב: "כל השאלות שהגיעו לשולחן שלנו היו מאתגרות, כל אחת בדרכה שלה.יש כאלו שהיו אתגר גדול, ויש שהיו אתגר קטן. חלק מהשאלות ההלכתיות לא נותרות בתחום ההלכתי, ויש להן השלכות מעבר לכך. לדוגמה, הנושא של ארבעת המינים בסוכות. היינו צריכים להחליט אילו סטים לרכוש. זו שאלה חשובה, כי הצבא קונה כמות גדולה מאוד. את המחיר של כל אתרוג צריך להכפיל באלפים, ויש לזה כמובן משמעויות כלכליות.
"היו שאלות הלכתיות מתחום דיני הממונות. למשל, האם חייל בחופשה יכול ללבוש מדים ולנסוע ברכבת או באוטובוס לבקר את סבתא שלו? היום יש בנושאים הללו פקודות מסודרות, אבל חיילים הפנו אלינו את השאלה. זה הרי עולה לצבא כסף. אם זה ברכבת העלות לצבא היא ישירה, אבל גם באוטובוסים יש לזה משמעות לפעמים.
"היו שאלות שנוגעות למעמד של הרכוש הצבאי. האם מפקד בצבא יכול לקחת לולב מעץ שגדל בבסיס, ולהשתמש בו בסוכות? זו בעיה, כי ביום הראשון ארבעת המינים צריכים להיות 'משלכם', והשאלה היא מה הסמכות הממונית של מפקד. נתקלנו בשאלות מעניינות שאין להן תקדים ואין להן אח ורע בספרות ההלכתית הקלאסית. פסיקת הלכה היא לא רק לפתוח ספר כמו משנה ברורה או קיצור שולחן ערוך, צריך להיות מקורי ולהמציא את עצמך.
"דוגמה נוספת לשאלה כבדת משקל שנתקלנו בה היא מה יעשה רב צבאי כאשר הוא נדרש לענות לטלפון בשבת, או להתנייד בשבת. האתגר גדול, כי קשה להסתמך על תקדימים. מצב של מחנה צבאי שמתנהל על פי ההלכה לא מוכר בספרות התורנית".
מה השתנה מאז ימי הרב שלמה גורן והרב גד נבון? מדוע כיום יש צורך במענה ליותר שאלות?
"הרב גורן, זכר צדיק וקדוש לברכה, מי אני שבכלל אדבר עליו – יש לו זכויות עצומות בהקמת הרבנות הצבאית ובעיצוב דרכה. אבל המציאות הייתה שונה, והיום צה"ל מודע הרבה יותר לצורך להתנהל בהתאם להלכה".
והרבנות הצבאית היא באמת "מרא דאתרא"? החיילים מתייחסים אליה כך?
"נתחיל מהסוף. בעולם הרבני הכללי, כמעט לא יצאו בעשור האחרון ספרי הלכות צבא. בעשור וחצי שלפני כן היו הרבה כאלו. למה? כי לא הייתה אז כמעט כתיבה הלכתית בתוך הצבא, ובטח לא פסיקה אחידה. לפני עשרים שנה, כשחייל דתי היה צריך לשאול שאלה, הוא היה פונה לרבותיו מהישיבה. זה מה שעשו רוב החיילים הדתיים. למה? כי הם לא קיבלו תשובות מהרב הצבאי, או לא קיבלו התייחסות שמתאימה למציאות בשטח. מהרב של גולני היית מקבל תשובה אחת, ואחר כך היית שואל את הרב של גבעתי ומקבל תשובה אחרת. היום לרבנות הצבאית יש תשובות מסודרות וכתובות ל־98 אחוז מהשאלות שחייל שומר הלכה נתקל בהן".
ספינת הדגל של ההלכה הצה"לית היא "תורת המחנה", סדרה בת שלושה כרכים העוסקים במעגל היממה, במעגל השבת ובמעגל השנה. "שלושת החלקים נותנים מענה למרבית השאלות ההלכתיות. על זה צריך להוסיף את הקבצים ההלכתיים שהרבנות הצבאית מוציאה לקראת החגים – 'הלכה כסדרה', ואת החוברות המקצועיות של הרבנות. על החוברת 'טיפול טנקים בשבת' חתומים גם הרבנות הצבאית וגם ראש תח"ש, תחום שריון, אלוף־משנה שאחראי על התורה של חיל השריון. הדברים הללו נכתבו במסגרת צה"ל, זה מוטמע בתוך הצבא".
"הרבנות הצבאית מעניקה שירות גם לבני דתות אחרות, ואם צריך מתייעצים עם סמכויות הפסיקה שלהם, למשל בנושא של קביעת חגים. בפועל, צריך להודות, זה קורה מעט"
כאשר הרב ולוסקי שירת כרב אוגדה 36, בשנים 2001־2003, הוקפץ אחד מגדודי השריון של האוגדה לעזה, והלוחמים נדרשו לטפל בטנקים בשבת. "לא הייתה אז פסיקה הלכתית ברורה לסוגיה הזו, ונדרשנו לתת מענה לחיילים. כדי לפתור את העניין הבאנו את הרב אליעזר שנוולד, ר"מ בישיבת הגולן וסמח"ט שריון במילואים. לא הייתה לנו 'תורה' מסודרת בעניין, ולכן נזקקנו לו כ'תנא דמסייע' מול מפקד החטיבה, כמי שמכיר את ההלכה וגם כשריונר מקצועי לכל הדעות. היום לא הייתי צריך להזעיק את הרב שנוולד מרמת הגולן לעזה כדי לפתור בעיה כזאת".
בסיס בתוך בסיס
רב צבאי, אומר הרב ולוסקי, נדרש להכיר לעומק את אופי הפעילות של היחידה או החיל שאליהם נשלח. "בשנת 2012 התמניתי לרב חיל האוויר, והדבר הראשון שעשיתי היה להיפגש עם הרבנים בחיל וללמוד מכל אחד מהם מה הבסיס שלו עושה. אחר כך גם ביקרתי בכל הבסיסים, ופגשתי המון דברים חדשים שהייתי חייב להכיר כדי לפסוק הלכה.
"למשל, נדרשתי אז לשאלה של אחד הכוחות המיוחדים בחיל האוויר, שיצא לפעילות בצפון והיה צפוי לסיים אותה במהלך השבת. השאלה הייתה מה קורה בתום הפעילות. אינטואיטיבית, התשובה היא לחזור לאחד הבסיסים הקרובים של צה"ל, ולהישאר שם עד צאת השבת. אבל אז אתה לומד את מאפייני הפעולה של הכוח, ואתה מבין שאסור לו להיכנס לכל בסיס, והוא אפילו לא יכול לחזור לנקודה שיצא ממנה. בסוף התשובה הייתה שהם יכולים לחזור לבסיס־האם של היחידה. זו תשובה שאי אפשר לתת בלי ללמוד לעומק את המאפיינים של הפעילות. התלוויתי לטיסות מיוחדות כדי להכיר ולהבין אותן – מה עושים לפני, תוך כדי ואחרי, מה המשמעות של תדריך, מה המשמעות של תחקיר אחרי טיסה. כשאתה מבין את זה, אתה לא עונה לשאלות תשובה מנותקת".
הרבנות הצבאית יכולה להיחשב כסמכות רוחנית עליונה עבור החיילים, כשהיא כפופה להיררכיה הצבאית והרבצ"ר הוא אפילו לא בדרגת אלוף?
"עניין הדרגות לא מרכזי בעיניי. לא הן קובעות את מעמדה של הרבנות הצבאית. הרבנות היא חיל בפני עצמו, ומפקדו של הרבצ"ר הוא הרמטכ"ל ולא ראש אכ"א. יש נושאים שעוברים דרך אכ"א, כמו למשל מתן דרגות של סגני אלופים, אבל זה נעשה בתיאום עם הרבצ"ר. הרבנות הצבאית היא סמכות עצמאית, ובמקומות שצריך הרבצ"ר פועל ישירות מול הרמטכ"ל או סגנו. היו על כך מאבקים, עוד בתקופת הרב וייס, אבל בסופו של דבר הנושא הזה נסגר. הרבצ"ר נושא בשני 'כובעים' במקביל: הוא גם מפקד חיל הרבנות וגם הרב הראשי לצה"ל".
אחת מסמכויות הרבנות היא זיהוי חללים. יש רושם שחל שינוי במדיניות הרבנות הצבאית בשנים האחרונות, שבא לידי ביטוי בהכרזה מיידית על נעדרי מבצע צוק איתן כחללים.
"אני לא בקי בכל הפרטים, ולכן לא רוצה להתייחס למקרה המסוים. אני כן יכול להגיד שבתחום זיהוי החללים הרבנות הצבאית היא הגוף המקצועי והמוסמך ביותר במדינה, לא רק בצבא. אחד מאנשי טביעות האצבע בארץ שיש לו גם שם עולמי נמצא ברבנות הצבאית. בנושא החללים הרבנות הצבאית קנתה לה שם מקצועי מאוד, לא רק במלחמות ובאירועים ביטחוניים. מי שניהל את אסון השרפה בכרמל מבחינת הטיפול בחללים היינו אנחנו ברבנות הצבאית".
"נפגשתי עם המקבילה שלי בחיל החינוך, והוצאנו איגרת לכל הרבנים הצבאיים וקצינות החינוך, בחתימתי ובחתימתה. איגרת של ארבעה־חמישה עמודים, מעין אמנה שמגדירה את גבולות הגזרה ושיתוף הפעולה. קצינות החינוך והרבנים הצבאיים צריכים לפעול בהרמוניה"
בעשורים האחרונים חלה עלייה גדולה במספר החיילים הדתיים המגיעים מישיבות וממכינות. חיילים דתיים רבים חוו מתח בין הוראות רבני הישיבות שלהם ובין הוראות הרבנות הצבאית. איך זה נראה מנקודת המבט שלך?
"המציאות השתנתה מאוד. אחד הדברים הטובים שיש היום לרבנות הצבאית הוא הקשר עם עולם התורה, ובראש ובראשונה ישיבות ההסדר. הרבצ"ר, אני ורבנים אחרים הסתובבנו ומסתובבים הרבה מאוד בישיבות ההסדר – קודם כול כדי לסייע בהכנה ההלכתית לשירות הצבאי. כשהייתי רע"ן הלכה ערכנו יום הכנה הלכתית מרוכז לתלמידי ישיבות הסדר – אחד במרכז, אחד בדרום ואחד בצפון, כדי שישיבת קריית־שמונה לא תצטרך לנסוע לצאלים וישיבת דימונה לא תצטרך לנסוע לגולן. הראינו להם את הדילמות ההלכתיות על קצה המזלג ואיך פותרים אותן.
"לאורך השנים הרבנות פעלה לסייע לחיילים דתיים להתמודד עם כל מיני בעיות שבעבר היו ממש סיוט מבחינתם. למשל, ערכת העירוב שהרבנות פיתחה. כשהייתי הרב של בא"ח גבעתי אכלנו חצץ, תרתי משמע, כדי לערב מתחמים לקראת שבת. היום רבנים צבאיים וחיילים יכולים לקחת את ערכת העירוב ולהקיף בתוך 20 דקות מחנה לא קטן. עם ערכה אחת של שלושה צ'ימידנים אפשר להקיף את כל מחנה מטכ"ל. זה אפילו לא פיתוח טכנולוגי.
"הקשר עם עולם התורה חשוב גם כדי לאתר אנשים מתוך עולם התורה לתפקידים ברבנות, שיבואו להיות משגיחי כשרות, מש"קי דת או רבנים צבאיים. זו פעילות שנשאה פרי. הקשר היה גם עם עולם המכינות, רבנים יצאו למכינות לשוחח עם התלמידים. גם ראשי הישיבות מבינים שהרב הצבאי הוא הכתובת הטובה ביותר לחייל הדתי. הוא מבין את המציאות, הוא קרוב למפקדים אם צריך לפעול מולם, והוא יכול לתת את המענה הטוב ביותר. זה שינוי מבורך שהתרחש בעשרים השנים האחרונות. ריבוי החיילים הדתיים, בסדיר ובקבע, מציף שאלות שבעבר רבנים צבאיים לא נשאלו גם ברמה האישית, אפילו שאלות בתחום טהרת המשפחה. כשהחייל או הקצין מבין שיש במחנה סמכות הלכתית, היא הופכת לכתובת הזמינה לכל נושא הלכתי".
מה על גיוס הבנות הדתיות? המהפכה הזו פוגשת את הרבנות הצבאית?
"הרבנות הצבאית נותנת שירות לכלל המשרתים בצה"ל ברגע שדרכו על מפתן הבקו"ם, ללא הבחנה בין חייל לחיילת, בין דתי לשאינו דתי. אנחנו נותנים את כל השירותים לכל מי שצריך. אנחנו נותנים גם לחיילות את כל השירותים, וכמובן שכאשר יש יותר בנות שמעוניינות בכך זה יותר ניכר. אגב, הרבנות היא של כולם. אנחנו נותנים שירות גם למי שאינם יהודים. בבית הדין לגיור בצה"ל עוברים ועוברות הרבה מתגיירים ומתגיירות. גם זה תחום שהרבנות הצבאית אמונה עליו. לא פעם ולא פעמיים ישבתי בו בדיונים כצופה מהצד, ואפילו הזלתי דמעה. הרבנות הצבאית מעניקה שירות גם לבני דתות אחרות, ואם צריך מתייעצים עם סמכויות הפסיקה שלהם, למשל בנושא של קביעת חגים. בפועל, צריך להודות, זה קורה מעט".
גם שירות החרדים בצה"ל התרחב מאוד בשנים האחרונות. החיילים החרדים זוכים מהרבנות הצבאית ליחס מיוחד?
"אנחנו לא מגייסים אותם – לצורך כך יש מנהלת מיוחדת שאינה קשורה לרבנות הצבאית – אבל לפעמים השירות של החרדים דרש מאיתנו התארגנות מיוחדת. למשל, מניינים במקומות מסוימים, או טיפול בכשרות. תמיד השתדלנו לתת מענה. כשהייתי הרב של אט"ל או כשהייתי רב חיל האוויר, נדרשנו לסייע לחרדים המשרתים ועשינו את זה. למשל, בתקופתי בחיל האוויר הקימו את מיזם 'מגיני הנגב' לחרדים בבסיס נבטים, והיו לנו הרבה מאוד אתגרים כי חיל האוויר התחייב שיהיה להם מעין בסיס משלהם בתוך הבסיס. לא אני הקמתי את המתחם ולא אני הייתי אחראי עליו, אבל סייעתי בהיבט של בית כנסת, שיעורי תורה, כשרות. מטבע הדברים הם ראו ברב כתובת, אז הייתי שם לא מעט, ודאי בשלבי ההקמה. מעבר לכך היו גם בעיות אישיות – בחלק מהמקרים אלה אוכלוסיות מורכבות, והרב נחשב פשוט למבוגר אחראי בשטח – ולעיתים גם קרה שהמפקדים נזקקו לרב שמכיר את המציאות ויודע מתי דרישות מסוימות הן עניין דתי ומתי משתמשים בדת כקרדום לחפור בו".
החזית שבעורף
הרב ולוסקי הוביל את הקמת רבנות אט"ל מהרגע הראשון. היוזמה לכך לא באה מהרבנות הצבאית אלא "מהשטח", מאלוף אודי אדם שעמד בראש האגף אז. "זו זכות של פעם בחיים להקים מערך שלא היה קיים לפני כן. שש שנים עסקתי בזה, הקמתי את רבנות אט"ל מאפס. עד אז כל בסיסי אט"ל טופלו על ידי רבנות מרחבית כזו או אחרת. אודי אדם פנה לרב הראשי לצה"ל דאז וביקש רב שייעץ בשאלות הלכה, אבל יצאה מזה רבנות שלמה עם מערך, תפיסת הפעלה, כוח אדם ומילואים, ועם אימונים של יחידות קישור רפואיות בבתי החולים. היום בכל אחד מיחידות הקישור הרפואיות בבתי החולים יש רב צבאי".
אחד הנושאים שמסעירים בשנים האחרונות את החברה הישראלית הוא סוגיית ה"הדתה", שזלגה גם לצה"ל: בצבא התחוללו עימותים בנושא בין חיל החינוך ובין הרבנות, ובפרט ענף "תודעה יהודית". הרב ולוסקי לא מכחיש ש"היו תקופות של עליות ומורדות ביחסים עם גורמים אחרים בתוך הצבא", ומסביר שהסיבה העיקרית לכך היא השתקפותה של החברה הישראלית בצה"ל. "דווקא בארבע השנים האחרונות, כשהייתי רמ"ח הרבנות, היחסים עם חיל החינוך היו הדוקים. פעלתי בתיאום ובשיתוף פעולה עם רמ"ח החינוך אל"מ לורה נחום בן־חמו, המקבילה המקצועית שלי בחיל החינוך. הקדנציה שלה התחילה פחות או יותר לצד הקדנציה שלי, שירתנו שלוש שנים וחצי במקביל. בחצי השנה האחרונה החליף אותה אל"מ סמואל בומנדיל, וגם איתו עבדתי בשיתוף פעולה מלא". לשם הדוגמה, סיורי הסליחות וסיורי "בעקבות מכבים", שהיו בעבר מקור לחיכוכים בין שני החילות, נערכים כיום בשיתוף פעולה ביניהם.
המאמץ להנמיך את הלהבות בין שני הגופים החל עוד לפני שהוא נכנס לתפקידו, אולם לדברי הרב ולוסקי המהלך המכריע נעשה בתקופתו. "נפגשתי עם המקבילה שלי בחיל החינוך, והוצאנו איגרת לכל הרבנים הצבאיים וקצינות החינוך, בחתימתי ובחתימתה. איגרת של ארבעה־חמישה עמודים, מעין אמנה שמגדירה את גבולות הגזרה ושיתוף הפעולה. קצינות החינוך והרבנים הצבאיים צריכים לפעול בהרמוניה, וזה באמת קורה ועובד היטב בזכות האמנה. מאז לא סיפקנו כותרות לתקשורת ולארגונים למיניהם, וזה לא שהם נרדמו בשמירה".
הרב ולוסקי גר בחיפה, נשוי לאורנה, אב לתשעה וגם סבא. את השירות הארוך עברו בני המשפחה יחד איתו, והחוויות נצרבו בהם כמעט כמו בו. בליל הסדר הראשון שלו כרב צבאי בחטיבת גבעתי, הוא מספר, שכח להכין את משפחתו לאירוע. "כשאני מדריך היום רבנים צבאיים איך לעשות ליל סדר, אני מייחד פרק שלם להכנה מנטלית לאישה ולמשפחה. הם צריכים לדעת לאיפה הם מגיעים. לי אף אחד לא ייעץ לעשות את זה, וכשאשתי שמעה את הרס"פ גוער בחיילים להתמתח ולסתום פיות זה קצת צרם לה, בתור מי שלא עברה טירונות.
"בליל הסדר הרב בעצם מתנתק מהמשפחה לשעה וחצי או שעתיים: הוא עם החיילים ואשתו מנהלת את הסדר המשפחתי לידו. זה חלק מהחוויה. הילדים שלי גדלו לתוך המציאות הזו, התלוו אליי לשבתות באוגדה 36, באט"ל ובחיל האוויר, וזה מאוד מעניין. הם חיים את זה. עד היום הם מספרים חוויות מהשירות. הרבה מהעוצמות שהיו לי כרב צבאי ינקתי מהתמיכה של רעייתי והמשפחה. אני אומר את זה תמיד בקורס רבנים צבאיים: רב צבאי צריך שני דברים, סייעתא דשמיא ועורף חזק בבית, שזו האישה. אני תמיד אומר שבסוף זה לא העורף, זו החזית".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
