עמנואל הרוסי הפך לחלק בלתי נפרד מהשירה העברית

עמנואל נובוגרבלסקי נולד ברוסיה בשנת 1903 וכתב שירים בעברית מגיל שש, אז גם זכה לפגוש את ביאליק כדי שיתרשם מ"הילד שכותב בעברית". את שיריו כתב בכתב יד יפהפה, במחברות שעל אחת מהן כתב אביו: "מחברות עמנואל הרוסי", כמחווה למשורר עמנואל הרומי בן המאה השלוש־עשרה. כשהיה בן עשרים וארבע עלה לארץ ומאז עסק בפעילות ציונית ובכתיבה עיתונאית ופזמונאית. כמה משיריו המולחנים מוכרים לקורא העברי עד שהפכו לשירי עם: מ"פטיש מסמר ניקח מהר" ועד ל"שכב בני", שיר הערש העצוב (בלחן חב"די) שכתב הרוסי לבנו אבנר, שנולד בזמן שהוא עצמו הגן על יפו בעיצומן של פרעות תרפ"ט.

רגישותו של הרוסי לסבלם של בני עמו הייתה עמוקה: היהודי כאדם, העומד באימה נוכח רצחנות הגוי, חוזר ועולה בשיריו יחד עם התשוקה לציון והפרחת השממה (שיר מצחיק עוסק במכנסיו המרופטים והבלים של חלוץ, התפורים שלא לפי מידתו בידי נערה שאין לה ולאהובה כל ידע במלאכת כפיים).

עמנואל הרוסי הפך בפזמוניו לחלק בלתי נפרד ממחזור הדם של השירה העברית ובכך זכה לחיי נצח, אלא שכמשורר הוא אינו מוכר. ד"ר לאה צבעוני לקחה על עצמה את כינוס שיריו של הרוסי והגשתם המחודשת לקורא העברי, בשני ספרים: האחד כולל לראשונה את שיריו הראשונים וכמה מפרקי יומנו עד עלייתו לארץ, והשני הוא הוצאה מחודשת של כרך המכנס שירים ופזמונות שראה אור לראשונה ב־1931.

מבין שני הכרכים, המעניין ביותר בעיניי הוא זה הכונס את שירתו המוקדמת ומספק לקורא היכרות אינטימית עם משורר החונך עצמו בשירה ובשפה העברית: שירתו של עמנואל הרוסי היא חלק מהנס שהתחולל בשפה העברית בראשית המאה העשרים, שבו הפכה שפה מתה לשפה חיה. מופלא לראות את עמנואל הנער כותב שירים בשפה שאינה שפת הדיבור שלו וכמעט אין בה ספרות יפה. השפעתו של ביאליק ניכרת בשירתו, אך היא עומדת בפני עצמה. יש בה יופי וחיוניות משלה הקורנת גם כיום, אם בשירי אהבה ראשונה ועד לשירים על הרעב הגדול שפקד את אוקראינה בראשית שנות העשרים של המאה הקודמת. וכך, ממרחק של יותר ממאה שנים מאז החל לכתוב את שירתו וכחצי מאה מאז נפטר, מקבל הקורא העברי במתנה מחודשת את שירתו.

שְׁכַב בְּנִי, שְׁכַב, אַל תִּירָא, / כָּל הַמּוֹשָׁב עֵר. / אִמָּא גַּם כֵּן בַּשְּׁמִירָה, / תָּגֵן עַל בְּנָהּ אַבְנֵר. // בּוֹעֶרֶת הַגֹּרֶן בְּתֵל יוֹסֵף, / וְגַם מִבֵּית אַלְפָא עוֹלֶה עָשָׁן… / אַךְ אַתָּה לִבְכּוֹת אַל תּוֹסֵף / נוּמָה, שְׁכַב וִישַׁן. // לַיְלָה, לַיְלָה, לַיְלָה אֵשׁ / תֹּאכַל חָצִיר וָקַשׁ, / אָסוּר, אָסוּר לְהִתְיָאֵשׁ / מָחָר נַתְחִיל מֵחָדָשׁ. // מָחָר צָרִיךְ לִירוֹת הַמַּסָּד, / בַּיִת לִבְנוֹ יִבְנֶה הָאָב. / הִנֵּה תִּגְדַּל, תָּרִים הַיָּד, / תֵּצְאוּ לַבִּנְיָן אָז יַחְדָּיו.