יש אנשים ששירים מזכירים להם תקופות בחייהם. יש אנשים שמריחים משהו ובבת אחת חוזרים לימי הטירונות. יש אנשים שנזרקים עשרים שנה אחורה מול נוף נושן. וישנה העיתונאית שמרית מאיר, שזוכרת אירועים בהיסטוריה הפרטית שלה לפי התרחשויות בעולם הערבי. "חמאס השתלטו על עזה ב־14 ביוני 2007, ביום החתונה שלי", היא מציינת כשאני שואלת אותה מה קורה עם ארגון הטרור השכן, שעקבותיו נעלמו לאחרונה בערפל הקורונה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– "קהילות שלא קיימו מניין פתאום נתנו לנשים להוביל"
– חמישה דברים שלא ידעתם התפריט של האדם הקדמון
– ניו-יורק הקטנה: סיור וירטואלי בלואר איסט סייד
קישורים מהסוג הזה ממחישים עד כמה מאיר חיה את המזרח התיכון לפרטיו; וזה מסביר אולי מדוע כל קהילת הטוויטר, שמאלנים כימנים, ממתינה למוצא פיה בכל פעם שמתרחש אירוע מפתח בסכסוך הישראלי־ערבי. כך היה לפני כמה חודשים כשחלה הסלמה בגזרת עזה, וכך קורה גם עכשיו, עם התגברות הדיון על החלת ריבונות אפשרית. כאשר יורש העצר הסעודי מוחמד בן־סלמאן פרסם למשל גינוי לקראת הסיפוח הנרקם, מאיר לא התרגשה: "ההודעה נראית כאילו בן־סלמאן אמר למשרד החוץ 'תוציאו משהו הכי גנרי ופרווה שיש, תדללו אותו עוד טיפה ותקברו אותו איפשהו באינטרנטים'", צייצה. מאות גולשים סימנו לייק, ובהם ימנים ושמאלנים, שוחרי ריבונות ומתעביה, ובעיקר כאלה שפשוט רוצים להבין מה קורה בעולם הערבי וביחסו לישראל.
כרגע, אומרת לנו מאיר, בנו של מלך ערב הסעודית מקדם גישת "סעודיה פירסט" – "קודם כול האינטרסים של סעודיה. לא העולם הערבי, לא הליגה הערבית, לא הבעיה הפלסטינית. זה לא מעניין אותם. הם מחפשים מכפילי כוח, ומתחברים לעוצמה הישראלית. יש לנו יחסים טובים מאין כמותם עם מצרים ועם סעודיה. זה לא אומר שהן מעוניינות בהחלת הריבונות, וגם לא אומר שהן יתמכו בה בשתיקה. הן יְגנו, הן יפעלו נגד – אבל בווליום נמוך פי מאה מבעבר".
הקשר של מאיר (40) עם העולם הערבי הנץ בעת שירותה הצבאי ביחידה 8200. אחרי הצבא למדה במסלול פכ"ם (תוכנית משולבת בפילוסופיה, כלכלה ומדע המדינה) באוניברסיטה העברית. כבר בהיותה סטודנטית החלה לעבוד עם אהוד יערי, הפרשן לענייני ערבים של ערוץ 2. בהמשך הגישה תוכנית בוקר בערוץ, והייתה כתבת ופרשנית לענייני ערבים בגלי צה"ל. את התפקיד הזה היא עזבה בשנת 2009, ומאז פעלה בכמה תחומים דומים הנוגעים כולם בעולם הערבי. כיום היא מייעצת בנושאים גיאו־אסטרטגיים לגופים פרטיים וממשלתיים, ומספקת פרשנות באופן עצמאי ברשתות החברתיות.
סיקור הגיאופוליטיקה הערבית אינו תחום טיפוסי לאישה בתקשורת הישראלית, היא מודה. "הסצנה רוויה גברים. ברוב הפעמים אני האישה היחידה בחדר או באולפן – זה בדרך כלל אני וערמת גנרלים. אני לא רוצה להישמע תוקפנית, אבל ככה זה, אצלנו הכול מתחיל ונגמר בצבא ובמערכת הביטחון. מי שמתווכים את המציאות הם 'לשעברים'. זה לא מופרך, ובכל זאת חבל. יש נשים מבריקות שמתעסקות בתחום הגיאופוליטי. אבל בסדר, זה תהליך".
קרה שביטלו את דעתך מסיבות של מגדר?
"כשהייתי צעירה יותר. היום אני לא חושבת שיבטלו אותה. לא מתוך תעופה עצמית: כשאין לך דרגות של אלוף במיל', את צריכה להיות יותר סגורה על מה שאת אומרת. אבל זה גם עניין של מעמד מול אחרים. אני משתדלת לא לדבר על נושאים שאני לא מבינה בהם, משתדלת לא להטעות, אבל אין לי בעיה לטעות. אני תמיד אומרת שבערבים אני לא טועה וביהודים אני טועה לפעמים".
שאלת נשיא ארה"ב
הנה טעות לדוגמה: "אני חייבת להודות", צייצה מאיר לפני כמה ימים, "שלא ראיתי את הטוויסט בעלילה, שבו ההתנגדות האפקטיבית ביותר לסיפוח תהיה מהימין הישראלי. אבל אולי זה כי אני מדי בתוך הנון־דרמה של הערבים". פולמוס הריבונות בישראל מדאיג אותה בעיקר מההיבט של אופן ההידיינות: "האמריקנים מדברים רק עם הימין. גם בנימין נתניהו מדבר רק עם הימין. כל הדיון הפנים־ישראלי מתנהל בתוך הימין, ואילו השמאל מוחלש מאוד. התחושה היא שקבלת ההחלטות נעשית בפינג־פונג בין רון דרמר, דיוויד פרידמן ונתניהו, וג'ארד קושנר יקבל את ההחלטה הסופית".
מהלך החלת הריבונות, שנראה כמתקדם והולך אך טרם ברור אם באמת יצא לפועל, בעיקר מפליא אותה. "זו הפעם הראשונה שמהלך דרמטי מתרחש תוך הדרה כמעט מוחלטת של הממסד הביטחוני הישראלי. זה הגיע למצב שבו הסימולציה שהם עורכים ליום שאחרי הסיפוח, בעצם מתבססת על אוויר. הם לא מבינים את המהלך, לא שותפים לו, לא יושבים ליד השולחן בכלל. בהרבה מובנים אפשר להגיד שיש כאן אבן דרך. אני חושבת שזה משקף את ההיחלשות שלהם בעידן דונלד טראמפ, שמתאפיין בשבירה של מוקדי הכוח. אין בעצם משרד חוץ, מערכת הביטחון מודרת במידה רבה, והדברים נסגרים בציר אינטימי בין וושינגטון לירושלים. זה מעניין".
יכול להיות שבתהליך מורכב כזה צריך מנהיג אימפולסיבי כמו טראמפ, שלא רואה בעיניים.
"אני לא חושבת שטראמפ מעורב רגשית באירוע הזה. לא חושבת שהוא מבין אותו לעומק או שוחה בו מבחינה היסטורית. אני מניחה שהוא מקבל תדרוכים, מבין את ההשלכות, ויודע לרצות את בסיס התומכים שלו, אבל בואי נגיד שזו לא התשוקה שלו. יש פה חלון הזדמנויות שמישהו ידע לנצל".
הראיון המלא יפורסם מחר (ו') במוסף דיוקן של מקור ראשון
