גדרות הברזל המחופות בד יוטה ירוק וספירלת התיל המסתלסלת מעל, יעניקו לעומד בחוץ תחושה שהוא ניצב לפני בית כלא שמור. המצלמות על העמודים ורכבי השמירה שמפטרלים סביב לא מסייעים בשיכוך התחושה. ערוגות פרחי כובע נזיר כתמתמים ושאר פרחי נוי צבעוניים, דווקא כן. שער חיצוני שנפתח בפנינו בזכות תיאום מדוקדק מראש, ואחריו עוד דלת מרושתת ברזל, מובילים אותנו למבוך מגודר ומצולם היטב. כאן נפתח מסענו בין חדרי החממה השמורה בישראל. מעטים נכנסים לתוכה, גם מבין אלה שאמונים על האבטחה במקום. נציגי עיתונות זרה שביקשו לצפות מקרוב בחזית המחקר, נשארו בחוץ. רק עובדים מורשים ומי שהצטיידו באישור מיוחד זכאים לפגוש פנים אל פנים בצמח שלא מפסיק לככב בכותרות.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– סכסוך פנימי, מבט החוצה: תוכנית אבו מאזן להרחקת הריבונות
– בעקבות המגפה: בציבור החרדי נפתחים לשימוש באינטרנט
– המערכת החדשנית שתציל מטיילים במצוקה
והנה הוא לפנינו, ירוק ומשונן עלים, זקוף ופרוע רעמה: הקנאביס. כאן בתוך החממות המקומרות במכון וולקני דרים בכיף עשרות זנים מגוונים שנאספו ברחבי העולם כדי ליצור את האוסף הביולוגי המקומי – בנק הזרע של הקנאביס בישראל, אם תרצו. "יש לנו מאגר גנים עשיר, שמהווה בסיס למחקר וטיפוח של זנים למבחר התוויות רפואית", מסבירה לי פרופ' חננית קולטאי, מהחוקרים החשובים בתחום הקנאביס. ישראל, מתברר, עומדת בחוד החנית המדעית בנושא הזה.
כאן במכון שבראשון־לציון הוקם לפני כמה שנים המרכז הלאומי למחקר בקנאביס לשימוש רפואי, וכן מאגר קניין רוחני של פטנטים מבוססי קנאביס, שקולטאי עומדת בראשו. "חלק מהגדולה של מדינת ישראל בשנים האחרונות היא מתן האפשרות לחקור את הצמח. בארצות הברית, למשל, לרוב המעבדות אסור לחקור קנאביס. יתרה מזאת, יש מדינות שבהן מותר לתושבים ללכת לחנויות ולקנות עוגות קנאביס כאוות נפשם, אבל המחקר בצמח נאסר. כאן יש כמה מעבדות שחוקרות אותו, וישראל מובילה בתחום המדיקליזציה של קנאביס. מובן שכל פעילות מחקרית שאנחנו עושים דורשת אישור ספציפי. מנהלת המעבדה שלי, נורית שלו, תוכל לספר לך הרבה על ניירות וטפסים", היא צוחקת.
כשברקע ההודעה המשותפת של מפלגות הליכוד וכחול לבן, שבישרו בשבוע שעבר על קידום חקיקה לאי־הפללה וללגליזציה של השימוש בקנאביס, מבהירה קולטאי שלנגד עיניהם של החוקרים במכון עומד הפוטנציאל האדיר של הצמח בריפוי מחלות בלבד ולא ב"שימוש פנאי" – שעל סכנותיו הגדולות עוד תעמוד. בינתיים היא מראה לי, בתוך החדר שבו נעצרנו, שתילים המיועדים להפרחה: תפרחת הקנאביס היא זו שמשמשת את הצורכים, שכן בה נמצאים מאות חומרים בעלי השפעה. מניפת העלים שהפכה לסמלו המסחרי של הצמח, ומעטרת כיום פוסטרים וסמלילים, היא למעשה חסרת חשיבות. מנה שניתנת לחולה ובה משולבים עלים, מלמדת שמישהו התרשל בעבודתו או ניסה לחסוך על חשבון המשתמש.
לאור הצהוב, שמקשה על אבישג הצלמת, תפקיד מכריע ביצירת פריחה עשירה בחומרים פעילים. מאותה סיבה מחופים הקירות בחומר כסוף להחזרת האור. לכל אחד מהשתילים מוצמד מספרו הנקוב שמציין ייעוד רפואי – אחד משמש למצבים דלקתיים, אחר משפיע על תאי עצב במוח, שלישי אמור לסייע בטיפול במחלות מעי חריפות. "מה שאת רואה כאן זה העתיד", מסבירה קולטאי, "ואני לא מדברת על העתיד הרחוק, אלא על עתיד קרוב מאוד".
"חולים בלימפומה מסוימת דיווחו שמרחו שמן קנאביס על העור והמצב השתפר. לקחנו את הקנאביס, זיהינו את החומרים הפעילים, בחנו תאים שהגיעו מהחולים, וכך יכולנו לפתח נוסחה לחברה מסחרית. אנחנו משנים את דרך ההתייחסות למוצרי קנאביס: לא עוד תפרחות לעישון או שמנים שלא ברור מה הם מכילים, אלא מוצרים רפואיים"
וכאן כדאי להביט אל העבר הקרוב של הצמח. עד לא מזמן היה מטופל מגיע לרופא ומבקש קנאביס שעשיר ב־THC או CBD – שני החומרים הפעילים המוכרים ביותר שבצמח, ואלה שריכוזיהם מופיעים בקטלוג של הזנים השונים. הרופא היה נותן מרשם לזן מסוים, נניח "ג'לי בין", ועכשיו המטופל צריך להשיג אותו, ורק אותו. אם לפתע אזל הסוג הזה מבתי המרקחת, או שהפסיקו לייצר אותו, ניצב הצרכן מול שוקת שבורה: אין לו מושג איזה מהזנים האחרים עשוי להועיל לו במצבו. בדיוק לשם כך מנסים קולטאי ושותפיה למתוח קו בין זנים בעלי פעילות מסוימת לבין מחלות מסוימות, ולייצר מעין קטלוג מפותח יותר, שיציע למטופל מגוון אפשרויות מזור. "יש מדינות שבהן זה כבר מתנהל כך: אם יזם פרטי רוצה להיכנס לשוק הקנאביס, הוא לא יכול להגיד 'יש לי זנים עם שני החומרים האלה', הוא צריך להיות ספציפי – יש לי זן שמיועד לדלקת מעי.
"בארץ משתמשים בזנים שונים, אבל אף אחד לא יודע מה באמת עוזר לכל אחד מהחולים. ברוב המקרים הם צריכים לעבור כמה זנים עד שימצאו את ההתאמה, וגם אז ייתכן לפעמים מצב של חוסר הדירוּת – כלומר, בקבוק אחד של שמן קנאביס 'יעבוד', וכעבור חודש כבר לא. למה זה קורה? מכיוון שבקנאביס יש בסביבות 500 חומרים, מתוכם כ־150 קנבינואידים, חומרים פעילים. כשאתה מסתכל רק על שניים מהם, ה־CBD וה־THC, אתה מעוות את התמונה, כי אתה לא באמת יודע איזה חומר עובד ואיך. התוצאה היא שהחולים לא יודעים במה הם מטופלים, הטיפול לא נחשב סטנדרטי – ולרפואה הקונבנציונלית קשה להתמודד עם טיפולים שאינם סטנדרטיים. נניח שאת רופאה, איך תבחרי מינון? על מה תמליצי? ברפואה המודרנית טיפול צריך להתאים למחלה, ולא ייתכן שנטפל בדיוק באותה תרופה במגוון רחב כל כך של מחלות שלא קשורות זו לזו. לכן השאלה המרכזית היא אילו חומרים ואילו הרכבים נדרשים למחלות השונות – מה מתאים לטיפול בעור, מה לחרדה ומה לקרוהן".
רמזים שאסור להתעלם מהם
הקנאביס אכן עובר בשנים האחרונות תהליך של שינוי ייעוד. אם עד לא מזמן השימוש הרפואי העיקרי של הצמח היה לשיכוך כאבים והקלת סימפטומים, היום מדובר על יישומים לטיפול במחלות עצמן. הגביע הקדוש בתחום הוא ללא ספק מחלת הסרטן, על סוגיה ותתי־סוגיה. בזמן שננעלנו מפני הקורונה, יצא ממעבדתה של קולטאי מאמר חשוב וחלוצי שהתפרסם ב־Oncotarget, כתב־עת חשוב לחקר הסרטן. המחקר, שנערך בשיתוף עם מערך העור של בית החולים בילינסון, בחן שימוש ברכיבים בעלי פעילות אנטי־סרטנית מצמח הקנאביס לצורך טיפול ב־CTCL, סרטן עור נדיר מסוג לימפומה שקשור בתאי מערכת החיסון. התרופות הקיימות כיום לא מרפאות את המחלה אלא רק מדכאות את התפתחותה, וההפוגות לא מספיק ממושכות. קולטאי הובילה את יצירת הפטנטים שעליהם מבוססת הפורמולה החדשה, וחברת הקנאביס הרפואי MedC Biopharma Corporation מקנדה תמשיך לשלבים הבאים בפיתוח ובהפצה של התרופה.
שער שנפתח בפנינו בזכות תיאום מדוקדק מראש, ואחריו עוד דלת מרושתת ברזל, מובילים אותנו למבוך מגודר ומצולם היטב. והנה הוא לפנינו, ירוק ומשונן עלים, זקוף ופרוע רעמה: הקנאביס. כאן בתוך החממות המקומרות דרים בכיף עשרות זנים מגוונים שנאספו ברחבי העולם כדי ליצור את האוסף הביולוגי המקומי – בנק הזרע של הקנאביס בישראל, אם תרצו
המחלה שבה התמקדתם – אני אומרת לפרופ' קולטאי כשאנחנו מתיישבות במשרדה שליד המעבדה – היא מחלה "יתומה", כזו שלחברות התרופות לא משתלם להשקיע במחקר שלה בשל נדירותה, איך הגעתם דווקא אליה? "הבחירות צומחות מהשטח", משיבה קולטאי. "במקרה של הלימפומה הזו, חולים דיווחו שהם השיגו שמן קנאביס, מרחו על העור והמצב השתפר. באו אליי רופאים במחלקה בבילינסון ואמרו לי 'תבדקי, אולי יש כאן משהו'. השטח מכתיב לנו על מה לעבוד, ולדעתי זו גישה נכונה, כיוון שכך יש לנו גם ביטוי לצורך וגם עדויות ראשונות להשפעה. איך עבדנו? התחלנו מהקנאביס שבו השתמשו, ובעזרת אנליזה כימית מעמיקה ואנליזה ביולוגית – כלים שיש לנו במעבדה – זיהינו את החומרים הפעילים. אחר כך בחנו תאים ותאי דם שהגיעו מהחולים, וכך למדנו על מנגנון הפעולה. בשלב הבא יכולנו לפתח פורמולה של חומרים פעילים עבור חברה מסחרית שתגיע למוצר חדש.
"אני חושבת בכנות שהשיטה הזו היא גיים־צ'יינג'ר, אנחנו משנים את דרך ההתייחסות למוצרי קנאביס: לא עוד תפרחות שהחולה צריך לעשן, לא עוד שמנים שלא ברור מה הם מכילים, אלא מוצרים רפואיים בעלי הרכב מוגדר היטב. עם מוצרים כאלה הרפואה כבר יכולה לדבר".
ההצלחה שהראיתם במעבדה התייחסה לטיפול בתאים ורקמות. כבר היינו עדים לכותרות גדולות ומבטיחות שבישרו על תרופות שונות, אבל לא תמיד הפיתוח השפיע באותו אופן על ה"דבר האמיתי". יש הרבה מאוד חומרים פעילים שיהרגו תאים סרטניים אם תשימי אותם יחד, לא?
"נכון, ולכן רק תוצאה שתנבע ממחקרים קליניים תוכיח את קיומה של תרופה, אבל לקליניקה צריך לבוא עם ידע מוקדם שאפשר להתחיל ממנו. אי אפשר לנסות לעשות 'סריקה' של מאות חומרים על בני אדם. בעניין הזה חשוב לי שיהיה ברור: אנחנו לא ממליצים להשתמש בקנאביס נגד סרטן, וכרגע אנחנו לא יכולים להבטיח שהחומרים שזיהינו יעבדו – רק ניסויים קליניים יוכיחו זאת. דבר שני שמדריך אותנו הוא חיפוש אחר פעילות ב'אָפִינִיות' גבוהה, כלומר פעילות שנראית גם בריכוזים נמוכים של החומר. אפילו מיצוי של דשא בריכוזים גבוהים יהרוג תאים סרטניים, אבל אנחנו מנסים לזהות חומרים שיש להם השפעה משמעותית גם בריכוזים נמוכים מאוד. אם אנחנו רואים כזה דבר, רוב הסיכויים שיש לנו משהו ביד.
"בדיוק משום כך חשוב לנו מאוד שיתוף הפעולה עם בתי החולים. במחקר החדש עמדה לצידי מחלקת העור בבילינסון, ויחד איתה בנינו מודל שיתאים למחלה. אנחנו מקבלים משם ביופסיה – רקמות ותאי דם של חולים, כדי לבדוק עליהם את השפעת החומרים. עכשיו נתחיל בניסויים הקליניים, בהתחלה במריחה ונמשיך משם במטרה להגיע למוצר מסחרי לכל דבר ועניין".
קולטאי ושותפיה מחפשים טיפול גם לסוגי סרטן נוספים, ובהם גליובלסטומה, סוג אגרסיבי של סרטן מוח. על צג המחשב היא מראה לי הגדלה מיקרוסקופית של תאים סרטניים: גרעיני התאים צבועים כחול, ושלד התא שסביבם צבוע אדום. בתאים שחוו שימוש בקנאביס, ניתן לראות שהשלד הזה התפרק. "גם פה התחלנו את העבודה מעדויות אנקדוטליות של חולים, שדיווחו כי ברגע שהתחילו לצרוך קנאביס בכמויות גבוהות, הגידולים הצטמקו או שהמצב הוטב. חשוב לומר – כל אחד צרך זן אחר, ולא כל מי שצרך הראה שיפור. אלה רמזים ולא יותר מזה, אבל אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להתעלם מהרמזים הללו. יש לנו צמח עם פוטנציאל רפואי אדיר, ואנחנו חייבים לנצל את הסגולות שלו לשירותנו".
מגדל קוביות חדש
קולטאי (55), נשואה ואם לשלושה, מעידה על עצמה שהצמחים והפרחים שמעטרים את קירות משרדה לא תחומים למקום העבודה בלבד. "אני מאוד אוהבת צמחים, ותמיד אהבתי. אני נהנית לעבוד במשך שעות בגינה הפרטית בבית שלי, לא רחוק מכאן".
שלושה תארים עשתה קולטאי בישראל, ואז נסעה לפוסט־דוקטורט בצפון־קרוליינה, ארה"ב. התמחותה הייתה בפיזיולוגיה של הצמח, בדגש על הורמונים: "גם אצל הצמחים, בדיוק כמו אצלנו, מופרשים הורמונים שמבקרים המון פעילויות ותהליכים". ההורמונים גם עמדו במרכז מחקריה ב־14 מתוך עשרים שנותיה במכון וולקני. במהלך התקופה הזו הייתה קולטאי חתומה על שורה של תגליות ומאמרים בכתבי־עת חשובים, ואפילו גילתה פעילות חדשה של הורמון שלא הייתה מוכרת למדע, ומשפיעה על שורשי הצמחים. "קיבלתי את הדרגה הגבוהה ביותר שיש בעבודה במכון וולקני, הגעתי למה שרציתי, אבל משהו היה חסר לי. ואז חישבתי מסלול מחדש, והחלטתי לערוך מחקרים שתוצאתם תהיה מוצרים רפואיים שמביאים תועלת לאדם. כך המעבדה שלי ואני עשינו הסבה לתחום של צמחי מרפא.
"צמחים הם מקור מדהים לחומרים שמשפיעים על הגוף שלנו, אך הידע עליהם הוא מועט מאוד, ממש קצה הקרחון. התחלנו לעבוד כאן על מגוון של צמחים שפגשנו באתנו־בוטניקה, וגם היום אנחנו עוסקים בצמחים מהרפואה העממית. יש לנו למשל צמח מדברי שהבדווים מטפלים בעזרתו בדלקות. אנחנו משתמשים בו גם לדלקות עור וגם לדלקות מעי, שני תחומים שאני מרבה לעסוק בהם. ואז, לפני כחמש־שש שנים, פתאום התעורר העניין המחודש סביב הקנאביס".
לקנאביס עצמו היסטוריה ארוכה מאוד. מקורו כנראה באזור ההימלאיה ובתת־היבשת ההודית, משם נדד מזרחה ורק אחר כך מערבה. היה זה אחד מהצמחים הראשונים שבויתו בחקלאות האנושית, ומסיבות מובנות – בעולם העתיק היו סגולותיו הרפואיות לעזר לחולים, ומרכיביו הפסיכואקטיביים היו איך לומר, לעזר מסוג אחר. פולחן ושיכרון נעים היו רק חלק מהשימושים. מאז ועד היום נחשב הקנאביס לצמח בעל שימושים רבים במיוחד. ריכוז הסיבים הגבוה שבו שימש למוצרי טקסטיל, ובכפר קדום בטייוואן שגילו כעשרת אלפים שנה נמצא גם שימוש בסיבים הללו בכלי חרס. זרעי קנאביס חרוכים נמצאו באתרי פולחן קדומים עוד יותר. הפפירוסים המצריים הוחלפו בנייר המופק מהֶמְפְּ – אחד מסוגי הקנאביס. המגנה כרטה, התנ"ך של גוטנברג ועוד טקסטים המהווים ציוני דרך חשובים בהיסטוריה האנושית, נכתבו אף הם על גבי נייר כזה.
גם לארצנו הגיע הקנאביס בימי קדם. רק החודש פורסם מחקר ארכיאולוגי של אוניברסיטת תל־אביב יחד עם ד"ר דבורה נמדר, כימאית המעבדה במכון וולקני, גילה שרידים של הצמח במקדש בן 2,700 שנה באזור תל ערד, אחד מהיישובים ששימשו גבול הגנה של אזור יהודה. נראה שבני ישראל – או שכניהם – בתקופת בית ראשון שרפו את הקנאביס במסגרת פולחן דתי, ובאופן שיאפשר להם ליהנות מהאפקט הפסיכואקטיבי. שני "חומרי הדגל" של הקנאביס, ה־CBD וה־THC, נמצאו על מזבח גיר, יחד עם חומר פעיל דומיננטי נוסף.
"הספרות המדעית מראה שקנאביס יכול להתערב בתהליכים של התפתחות המוח אצל ילדים, בני נוער ומבוגרים צעירים. תחשבי מה קורה אם מוח שנבנה, נחשף לכמויות גדולות מאוד של קנאביס מבחוץ, ש'מכיר' את הקולטנים שלו ומשבש את ההתנהלות הטבעית. הדאגה מכך היא לגמרי במקומה"
רק בשנות השישים של המאה ה־20 הצליח פרופ' רפי משולם – "אבי הקנאביס" ולימים חתן פרס ישראל לכימיה – לבודד את שני החומרים. נראה שנוכחותם הדומיננטית קשורה בתהליכים שעבר הצמח בידיים אנושיות, מסבירה קולטאי. "האדם ביית את הצמח, גידל אותו במשך אלפי שנים, ועשה סלקציה לצמחים שענו על צרכיו. הוא בחר באלה שמכילים רמות גבוהות של THC, כי זו מולקולה ממסטלת אבל לא רק, וכן בצמחים בעלי הרבה מולקולות של CBD, כיוון שיש להן סגולות רפואיות. ובל נשכח את הטֶרפֶנים, מולקולות נדיפות שגורמות לריח הטוב. במאמר שפרסמנו ממש לאחרונה שאלנו איך יכול להיות שעשרים אחוזים מהמסה של הצמח מורכבים מחומרים פעילים. הקנאביס משועבד לייצור החומרים האלה, ולהערכתנו זה קורה בגלל ההתעסקות רבת־השנים של האדם, שהעביר אותו אבולוציה והתאים אותו לצרכיו".
כדי להעלות מן האוב חומרים אבודים שעשויים להושיע את האדם ממגוון מחלות, עובדים חוקרי המעבדה עם זנים עתיקים, ש"משמרים את ה־diversity, השונות הגבוהה של התכונות. השונות היא הבסיס בשבילי כדי למצוא הרכבים חדשים לטיפול במחלות וליישומים רפואיים", אומרת קולטאי.
איך ניגשים לזן – עתיק או חדש – ומוצאים מבין 500 החומרים את ההרכב המנצח?
"דמייני שחומרי הקנאביס הם ערמה של קוביות לגו. אנחנו יכולים לקחת מתוכה שלוש קוביות צהובות, שתיים אדומות ו־15 כחולות, ולהרכיב מהן משהו חדש שחורג מהמקור. מרגע שאני מגלה פעילות חדשה, נולד פטנט בקנאביס".
אם להסתמך על ידיעותיי המועטות בהסתברות, 500 חומרים בכמויות משתנות אמורים להניב הרבה מאוד אפשרויות.
"נכון, זו באמת אחת הדילמות שעמדו בפנינו – איך אנחנו מתמודדים עם מאות חומרים ו־n עצרת קומבינציות. אז ראשית אנחנו עובדים בשיטת ה'פּוּלס', כלומר לוקחים מקטע מתוך המיצוי שמכיל כמה חומרים, מתחילים לבדוק אותו, ואם מתגלה פעילות – אנחנו חותכים אותו למקטע קטן יותר, ואז קטן עוד יותר, ובצורה כזאת אנחנו מגיעים לחומרים הפעילים. אבל בזה לא סיימנו: אנחנו יודעים שקיים 'אפקט הפמליה' – הרכבים של חומרים פועלים טוב יותר לעומת חומר אחד בנפרד. לכן אחרי זיהוי החומרים הפעילים, אנחנו יוצאים שוב באותה שיטה למציאת ההרכבים הפעילים. גם פה אנחנו עובדים בפולס: מזהים פעילות, ואז מזהים אותה בקבוצה קטנה יותר, וכך אנחנו יכולים לבדוק הרבה מאוד אופציות".
חלקה השני של התשובה נמצא במעבדה. קולטאי מצביעה על מכשיר יקר וחדשני, מעין פלטות שמאפשרות לבדוק מאה חומרים בו זמנית. גם מכשיר להדפסת רקמות מצוי כאן – "רקמות מגיעות אלינו בתדירות לא גבוהה ולפעמים הן קטנות מאוד, ולכן דאגנו שתהיה לנו אפשרות להדפיס רקמות וליצור מהן מבנים תלת־ממדיים".
להחזיר את המשפחה לתפקוד
נורית מכבדת אותי בהרחת תפרחת קנאביס טרייה. הריח פורץ החוצה מהשקיק החום, קשה לתאר את העוצמה. נשאלת השאלה, למה בעצם לעשן אם אפשר להריח? "נכון לעכשיו, הקליטה הכי טובה ויעילה של החומרים הפעילים היא דרך עישון או אידוי", אומרת קולטאי. "לריח אין השפעה כזו. השאיפה שלנו בפיתוח מוצרים רפואיים היא לחסוך את הצורך בעישון, כי כל עישון, לא משנה של איזה חומר, גורם נזק. הוא יוצר רדיקלים חופשיים, שהם חומרים שמגיבים עם הדי־אן־איי שלנו. אני לא חושבת שאנשים יודעים את זה.
"כדי להחליט על טיפול אנחנו צריכים לבדוק כל הזמן עלות מול תועלת. כאשר חולים סובלים מכאבי תופת, ועישון הוא הצורה הטובה ביותר כדי להחדיר לגופם חומרים שיועילו להם, בוודאי שניעזר בו. כנ"ל לגבי השמָנים שהזכרנו. חייהם של ילדים חולי אפילפסיה, שמגיעים לשלושים התקפים ביום, אינם חיים, ואם מתברר שבחלק מהמקרים יש הפחתה דרסטית במספר ההתקפים בזכות שימוש בשמן קנאביס, ודאי שהתועלת עולה עשרות מונים על כל עלות. כך הילד יכול לתפקד ומשפחתו יכולה לתפקד".
"חלק מהגדולה של מדינת ישראל בשנים האחרונות היא מתן האפשרות לחקור את הצמח. יש מדינות שבהן מותר לתושבים ללכת לחנויות ולקנות עוגות קנאביס כאוות נפשם, אבל המחקר בצמח נאסר. כאן יש כמה מעבדות שחוקרות אותו, וישראל מובילה בתחום המדיקליזציה של הקנאביס"
ואי אפשר לחמוק משאלת השאלות שעולה מאליה בימי הרפורמה והלגליזציה: האם נכון לאפשר שימוש חופשי בקנאביס? נתוני סקר עולמי כבר מציבים את ישראל בראש טבלת השימוש, אפילו מעל למדינות שבהן עישון הצמח הוא חוקי. סקר שערך ד"ר יוסי הראל־פיש, המדען הראשי של הרשות למלחמה בסמים, הראה עלייה דרסטית בשיעור משתמשי הקנאביס שלא לצרכים רפואיים. אם בעבר עמד השימוש על כחמישה אחוזים, משנת 2009 ועד שנת 2016 קיפץ הנתון ל־27 אחוזים מכלל האוכלוסייה הבוגרת.
אולי זה לא כל כך נורא, אם כל הסגולות הרפואיות שבצמח משרתות אותם בהמשך. סוג של טיפול מונע.
"זה כאילו שתגידי 'אני אקח אנטיביוטיקה כל החיים'. לא תעשי את זה, נכון? השימוש באנטיביוטיקה חייב להיות ספציפי, כי היא לא טיפול מניעתי. היא נועדה לבעיה חיידקית נקודתית, ויש לה מחיר – היא הורסת את הרכב החיידקים במעי.
"אני אומרת חד־משמעית: שימוש לפנאי הוא בעייתי והרה נזק. הספרות המדעית מראה שקנאביס יכול להתערב בתהליכים של התפתחות המוח אצל ילדים, בני נוער ומבוגרים צעירים. תאי העצב שמתחילים להתפתח מובלים למקום שבו הם צריכים להיות, וההובלה הזאת מבוססת על מפל של אנדו־קנבינואידים. מדובר בחומרים שאנחנו מייצרים בעצמו, והקולטנים שלהם הם אותם קולטנים שעליהם פועלים חומרי הקנאביס. תחשבי מה קורה אם מוח שנבנה, נחשף לכמויות גדולות מאוד של קנאביס מבחוץ, ש'מכיר' את הקולטנים ומשבש את ההתנהלות הטבעית. הדאגה מכך היא לגמרי במקומה. יש מחקרים שמראים פגיעה באיי־קיו ובזיכרון לטווח קצר, גם אם כרגע הם שנויים במחלוקת".
אני מספרת לקולטאי על כנס מטעם המחלקה הפסיכיאטרית של הדסה, שנשלחתי לסקר לפני זמן מה. מלבד פרופ' משולם הנזכר ונציגה מתעשיית הקנאביס הרפואי, עלו לדוכן בזה אחר זה פסיכיאטרים מהמחלקה, וסיפרו על עוד ועוד מקרים של "בעייתיות נפשית משנית לקנאביס", כלשונם. המשתתפים הציגו שורה של עדויות להשפעות הקנאביס אצל תת־קבוצה המועדת לכך – כמו דיכאון, מאניה, סכיזופרניה ומצבים פסיכוטיים חולפים. פרופ' רונן סגמן אמר שם כי "הקושי הוא שאין לנו יכולת לנבא מי מחביא מועדות לפתח תחלואה פסיכיאטרית. בחלק המקרים השימוש בקנאביס – בין רפואי ובין חברתי – מהווה טריגר להתפתחות מצבים כרוניים ועמידים לטיפול כמו סכיזופרניה, שאין מהם דרך חזרה".
המקרים שתוארו שם הפתיעו אותי בעוצמתם. התחושה הכללית שהפסיכיאטרים ביטאו הייתה שרכבת השימוש בקנאביס יצאה מהתחנה, והם לא עליה.
"גם כאן אני אומרת שמשוואת העלות לעומת התועלת צריכה כל הזמן לעמוד לנגד עינינו. פסיכיאטרים במחלקה סגורה פוגשים במקרי הקצה, וכמובן אין להקל בהם. יותר מכך: המחקרים מראים ששיעור ההתמכרות לקנאביס הוא כעשרה אחוזים, ואלה לא סתם עשרה אחוזים, אלא אנשים שיש להם רקע התמכרותי. אז נכון שיש מקרים קיצוניים, אבל כשאנחנו מסתכלים על האוכלוסייה הכללית, לא זה הדבר הראשון שהייתי מונה כנימוק מדוע לא לצרוך קנאביס. לעניות דעתי, המעורבות של קנאביס בתהליכים ביולוגיים של התעצבות המוח היא זו שמטרידה. אנחנו יודעים שכאשר חומר נעשה חוקי – כמו למשל אלכוהול, שמותר למכירה מעל גיל 18 – יש זליגה כלפי מטה מבחינת גילים. לפיכך השימוש צריך להיות ייעודי לפתרון בעיה רפואית ספציפית".
ובכל זאת, כמי שיושבת על מאגר אדיר של צמחי קנאביס, בטח יש מי שמבקשים ממך פרוטקציות.
"את לא מתארת לעצמך כמה אנשים משתמשים בבדיחה הקבועה הזו: אפשר לקבל דוגמאות? את לוקחת עבודה הביתה? אז ככה: אמנם יש לי גינה מטופחת, אבל את הקנאביס אני משאירה בעבודה. ועוד לא דיברנו על הסטיגמה הנלווית. עכשיו המצב טוב יותר, אבל לפני כמה שנים זה היה אחרת. התפלאו מאוד מה אחת כמוני עושה בתחום, ובני אפילו הוזהר על ידי אחד המורים בבית ספרו: אל תספר לחברים על אמא".
בקומת המרתף ניצבת דלת כבדה, שעם פתיחתה מורגש הקור שמאחוריה. תוך פסיעה פנימה כבר מסתער עלינו אותו ריח עז, הטרפנים עושים את פעולתם. כמו אם גאה מציגה קולטאי בפנינו זנים שהם פיתוחי מעבדתה, קומבינציות קוביות הלגו שנבנו בעמל ובאופן מושכל. הצמחים כאן כבר לא בעלומיהם, אבל גם כך החוקרים מתעניינים יותר בצאצאיהם. "אלה זנים חדשים מיוחדים שפיתחנו, ומהצמחים האלה ניקח זרעים. כל ילד לא דומה במדויק לאמא, יהיו לו התכונות שלו. אנחנו נבדוק את ההרכב הכימי שלהם, ומהמתאימים ביותר לצורך הרפואי המסוים שבחנו ניצור אמהות חדשות. כך נקבל הרבה מאוד תפרחות בעלות תכונות מסוימות. המחשבה על כך שיהיו לנו תרופות של ממש – ואנחנו מתקרבים לזה בצעדי ענק – מרגשת אותי. אני אופטימית מאוד, אחרת לא הייתי פה. אני מאמינה בצמחים ובפוטנציאל האדיר שלהם לאנושות".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
