"הודעת שגיאה", "סיסמה בלתי חוקית!", "הדף שחיפשת אינו קיים", והנורא מכול: 500 – Internal Server Error. אם תשאלו את כנרת יפרח, כל המונחים האלה שצצים בתדירות גבוהה על המסך, ושולחים את הגולש לעשות חשבון נפש או להיכנס מחדש לתהליך ממושך של הזנת פרטים – צריכים לעבור מן העולם, לטובת כולם. "לשימוש בשפה אנושית יש חשיבות רבה כאשר המשתמש עלול להרגיש לא בנוח", אומרת יפרח, מי שחתומה על ספר ראשון מסוגו בנושא. "במקום 'טופס שגוי' או 'דואר אלקטרוני לא חוקי' – הודעה שנשמעת כאילו המותג שלכם נוזף במשתמש – כדאי לכתוב 'אולי חסר @? תוסיפו ונראה אם זה עובד', ואפילו להוסיף סמיילי. אם המותג רשמי יותר, אפשר לכתוב: 'נראה שנפלה טעות בדוא"ל, אנא בדקו ונסו שוב'. הרי מבחינת המשתמש הטופס לא שגוי, והוא בטח לא עשה שום דבר לא חוקי. זו פשוט טעות קטנה ואנושית, וככה צריך להתייחס אליה.
"אם למשתמש יש דפדפן מגרסה ישנה, שהאתר לא יכול לעבוד איתו, בדרך כלל כותבים 'הדפדפן שלך לא מעודכן'. אבל אפשר ללכת על הודעה כמו זו שמופיעה ב־Picmonkey, אתר לעריכת תמונות ועיצוב גרפי: 'אוהב את הדפדפן הנוסטלגי שלך? למרבה הצער, הוא נוסטלגי מדי. האתר שלנו כבר לא תומך בגרסה הזו'. הודעה כזאת לוקחת חוויה שהייתה יכולה להתפרש כשלילית, והופכת אותה למצחיקה ואנושית".
"מיקרו־קופי: המדריך המלא", כך נקרא הספר של יפרח, מורה נבוכים לכל מי שרוצה שהאתר שלו ימשוך את הגולשים, או לפחות לא יבריח אותם. אבל מה זה בכלל מיקרו־קופי? ובכן, מדובר בכל המילים המופיעות מולנו על מסך המחשב, הסמארטפון או המכשירים הדיגיטליים האחרים, ואמורות להניע אותנו לפעולה ולהנחות אותנו בביצוע שלה. לרוב אלה טקסטים קצרים ביותר – שמות של שדות שצריך למלא, הטקסט שעל ה"כפתורים", הודעות שגיאה (כולל דף 404 הידוע), הודעות האישור שהמשתמש מקבל כשהוא משלים את המשימה ועוד. כל אלה דורשים ניסוח מדויק ומותאם היטב לתפקידם, קופירייטינג ברמת המיקרו. "כשאתה משתמש בדיגיטל, אתה כל הזמן רואה מולך מיקרו־קופי", אומרת יפרח. "הרעיון בעבודה שלי הוא להפוך את העולם הזה להרבה פחות מאיים והרבה יותר נגיש וידידותי למשתמש".
גם הנחיות לשימוש עלולות להיות מאיימות?
"אתן לך דוגמה. חברת כבלים הכריזה לפני כמה זמן על מבצע: אם תזמין סדרה שלמה לצפייה, תוכל לקבל שובר הנחה לפיצה. מי שרצה לממש את המבצע נתקל באתר שלהם במשפט הבא: 'במידה שאינך רשום יש להירשם ובסיום התהליך לבצע הזדהות בעמוד זה לצורך מעבר לרכישת פיצה'. הפער בין החוויה הכיפית של דיגיטל, טלוויזיה ופיצה, לבין 'רכישת פיצה', 'תהליך הזדהות' וכל מיני מילים כאלו, יוצר ניגוד גדול מאוד. במקום זה היה אפשר לכתוב לדוגמה 'נרשמים בקלות, שתי דקות וסיימנו. אנחנו שומרים לך על הפיצה', ומתחת לשים כפתור 'להרשמה מהירה'. ברגע שעוזבים את השפה הרשמית הזאת של 'אינך' ו'רכישה', אפשר לומר הרבה מאוד דברים שיניעו את הלקוח לפעולה בצורה כיפית יותר".
מיקרו־קופי מטבעו צריך להיות קליל, מצחיק וכיפי?
"לא בהכרח. לכל מותג אמורה להיות שפה אחרת. אפילו לחנות מזון תל־אביבית אני אשתמש כנראה בשפה שונה מזו של חנות מזון ירושלמית. בכל פעם שאני כותבת מיקרו־קופי למותג מסוים, אני קודם כול עושה לו 'אפיון שפה': איך הוא רוצה להישמע – נוסטלגי? עכשווי? חדשני? אם הוא רוצה להיות מזוהה עם נוסטלגיה, לא אחבר לו סלנג עכשווי. מותג שאחד הערכים שלו זה תחכום, השפה שלו תהיה שנונה – וצריך לשים לב שזה לא יבוא על חשבון המשתמשים וההבנה שלהם. ואם הפשטות היא מה שחשוב, הטקסטים ישדרו פשטות".
נניח שאת מתבקשת ליצור מיקרו־קופי עבור מקור ראשון, מה תבררי בדיוק?
"המותג צריך לומר לי מה הוא רוצה להשיג, מי קהל היעד, ואיך הוא רוצה לחשוב על עצמו. אני אשאל למשל: מה קוראי מקור ראשון רוצים להשיג באמצעות העיתון? האם הם רוצים שיהיה להם מעניין בשבת? אולי חשוב להם להיות מעודכנים? ואולי הם רוצים שאחרים יראו שיש להם מקור ראשון? מה המניעים שלהם – הגלויים, הנסתרים, הרגשיים והמעשיים – כשהם קונים את העיתון? כשאני מאפיינת שפה אני אפילו שואלת: אם המותג היה אדם, איזה מין אדם הוא היה? גבר או אישה? מה הוא היה לובש? אם מקור ראשון היה אדם, מה המוסף הראשון שהוא היה קורא במקור ראשון? מה הדבר שהכי היה מעניין אותו? כל זה עוזר לי אחר כך לכתוב כאילו מתוך דמות, וזה אלמנט חשוב בבידול של מוצרים.
"גם אם לשני בנקים יש מוצר דיגיטלי זהה, נניח העברת כספים, השפה יכולה להיות שונה. תראה את ההבדל בין אפליקציית bit של פועלים לבין Pepper Pay של בנק לאומי. הן עושות אותה פעולה, ורק המיקרו־קופי שונה. למשל, אחרי שמעבירים תשלום, מקבלים מהאפליקציה הודעת אישור. המטרה של ההודעה היא טכנית, אבל אפילו את הדבר הזה אפשר להגיד בדרכים שונות. באפליקציה של פועלים זה 'העברת 100 שקלים למתי', ואילו בלאומי ההודעה היא: 'הופה! שלחת הרגע 100 שקלים למתי'. הן נשמעות כאילו שני בני אדם שונים מדברים איתך. bit סולידית ופונה לקהל רחב יותר, ו־Pepper פונה לפלח צעיר ועכשווי. השפה השונה יוצרת את הבידול, כמובן יחד עם העיצוב, שהוא חשוב בדיוק כמו המילים".
ואחרי אפיון השפה, איך מלבישים אותה על המוצר?
"כשאני יודעת איך המותג רוצה להישמע במערכות הדיגיטליות שלו, אני יושבת עם אחד מאנשי החברה, עוברת איתו על האתר מסך־מסך, והוא אומר לי איפה צריך להכניס מיקרו־קופי ומה כל כפתור עושה. רק אחרי היכרות עם המערכת אפשר לכתוב לה את המיקרו־קופי".
לדבר עם בני אדם
את המושג מיקרו־קופי המציא ב־2009 האמריקני ג'ושוע פורטר, איש UX – User Experience, חוויית המשתמש. זהו תחום שמתייחס לכל מה שמשפיע על תחושותיו של הגולש הנכנס לאתר או משתמש באפליקציה – קלות התפעול, הממד האסתטי, יכולת ההתמצאות ועוד. פורטר בשעתו שם לב שרבים מהמשתמשים בטופס תשלום באתר מסוים, נוטשים אותו באמצע לאחר שקיבלו הודעת שגיאה. התברר שבשדה "כתובת" הם הזינו את מקום המגורים העכשווי שלהם, שלא תמיד תאם את הרשום בפרטי כרטיס האשראי. הוא הוסיף משפט אחד ממוקד: "ודאו שהכתובת שרשמתם מזוהה עם כרטיס האשראי שלכם". מספר התקלות פחת באופן מיידי, ובמקביל עלה מספר ההזמנות שהתבצעו דרך האתר. פורטר כתב על כך פוסט, שהיה הצעד הראשון בהגדרה של תחום ידע חדש, שלא זכה עד אז להתייחסות מקיפה ולמתודולוגיה סדורה. לדבריו, אנשי UX רבים פנו אליו והודו לו על שנתן שם למילים הקטנות־גדולות הללו.
מעניין שבמשך שבע שנים לאחר הגדרת המיקרו־קופי לא נכתב אף ספר בנושא, אני אומר ליפרח. "כתבו ספר מבוא קטן שמסביר מה זה מיקרו־קופי, בלי המתודולוגיה", היא אומרת. "אני חושבת שזו נישה שהספר נכנס אליה. נוצר צורך גדול מאוד שמישהו יגיד איך עושים את זה. אבל השאלה שהעלית היא בדיוק כמו לשאול 'איך יכול להיות שעד לפני 15 שנה לא דיברו בכלל על חוויית משתמש'. המודעות לדברים כאלה עולה ומתחדדת עם הזמן. אז בתחילת העשור הקודם הבינו שצריכה להיות חוויית משתמש, ועכשיו מבינים שמעבר להיבט הוויזואלי ולטכנולוגיה, הגיע גם תורן של המילים לקבל את היחס הראוי".
מיקרו־קופי, אומרת יפרח, פוגש אותנו לא רק בעת גלישה באינטרנט. "קח למשל קופה לשירות עצמי, כמו שיש ברשתות המזון. המסך הפותח, שמציע לך להשתמש בקופה האוטומטית במקום ללכת לקופאיות – זה מיקרו־קופי. אחרי שאתה בוחר בה, יש משפטים שמסבירים מה לעשות – פה צריך להקליד, עכשיו להניח את הירקות על המשקל, כאן בוחרים את הירק המתאים וכולי.
"מעבר להסברים, מיקרו־קופי כולל גם אישורים או שגיאות. אחרי שהנחתי את הירקות ואני מנסה ללחוץ על הכפתור, יכולה לעלות הודעת שגיאה שאומרת שהמשקל גבוה מדי. יש המון אנשים שמבינים טכנולוגיה, אבל ברגע שתקפוץ להם הודעה כזאת עם מסגרת אדומה וסימן קריאה גדול, הם ילחצו על האיקס ויצאו. ככה לקוח שיכול היה לעשות את התהליך בעצמו, עכשיו הלך לקופאית. אבל אם אני מנסחת את הודעת השגיאה הזו בצורה ידידותית שמסבירה מה קרה, איך מתקנים ואיך ממשיכים, החוויה תהפוך לנעימה יותר. גם הודעת אישור שתופיע בסוף הקנייה ותאמר 'איזה כיף שעברת כאן וקנית מהר ובקלות', תוסיף לחוויה הטובה".
אם עד עכשיו דיברנו על חברות גדולות ומותגים, יפרח מבהירה שמיקרו־קופי שייך לכל סביבה עסקית – קטנה או גדולה, פרטית או ציבורית. "זה מתחיל בתפריטים של אתרי תדמית ובדפי נחיתה (הדף הראשון שהגולש פוגש – א"מ). כבר שם רואים אילו מילים בחרת כדי לייצג אותך בצורה הכי טובה. אפשר לכתוב דף שהכותרת שלו היא 'אודות', ואפשר לקרוא לאותו דף 'קצת עליי'. כמעט בכל בלוג יש טור צד עם הכותרות 'פוסטים אחרונים' ו'הפוסטים הכי פופולריים', אבל זה לא חייב להיות ככה. עשיתי אפיון שפה לבלוג של נעמה אורבך, בלוג מאוד נוסטלגי ומשפחתי בשם 'סימני דרך', ושם במקום 'פוסטים אחרונים' הכנסנו את ההפניה 'טרי טרי'. במקום 'ארכיון' – 'פוסטים בעליית הגג', שזה האוצר המשפחתי הנוסטלגי של פעם. תחשוב על הקורא שנכנס לבלוג ומוצא שם את הדברים הרגילים – זה לא אומר לו כלום, אין בזה שום ייחוד. מצד שני, גם כאן צריך לאפיין את השפה בחוכמה ולא סתם 'לכתוב חמוד', כי כולם כותבים חמוד".
מהן הטעויות הקריטיות שאנשים או חברות עושים בכתיבת המיקרו־קופי שלהם?
"הטעות הכי גדולה היא המחשבה שכדי להיות מכובדים צריך לדבר בעברית גבוהה של עורכי דין. בנושא הזה אני חושבת שכבר עשינו את השינוי, ואני לא צריכה עוד להסביר לאנשים למה לא הגיוני לכתוב למשתמשים מילים כמו 'הינו' ו'מהווה'. צריך לפנות אליהם בשפה מדוברת, שאנשים מבינים, אבל זה לא אומר לדבר אליהם בשפה עילגת ונמוכה. הכי טוב לחשוב על נציג שירות שמשוחח עם לקוח בכיר של החברה: הוא ישתמש בשפה מכובדת, אבל לא מחויטת. במקום 'אנא בחרו את שיטת התשלום המועדפת עבור הזמנה זו', אפשר לכתוב 'איך תרצו לשלם?'. זו השפה שאני מכוונת אליה בדיגיטל, כי נוצרת שם סיטואציה של שיחה – אתה שואל את המשתמשים, הם עונים ומקבלים אישור.
"גם כשאחד הבנקים העלה אתר חדש שבו הלקוחות מנהלים את החשבונות שלהם, לקחנו את השפה הבנקאית והפכנו אותה למדוברת. במקום 'סכום ההפקדה', שאלנו 'כמה להפקיד?'. זה מכובד וגם מדובר. אגב, במחקר שנעשה בחו"ל, לקחו שני בנקים ובנו להם דפי נחיתה: באחד הייתה שפה רשמית ובשני שפה מדוברת. התברר שהדף שנכתב בסגנון המדובר קיבל הרבה יותר אמון, והרבה יותר אנשים נטו להמליץ עליו. הסיבה כנראה היא התחושה שמולך עומדים אנשים אמיתיים, ולא תאגיד".
רק לא מבוי סתום
תשומת לב רבה, לפי יפרח, צריכה להיות מוקדשת גם לכפתורים שבאתר. "כפתורים הם דבר חשוב, כי משתמש לוחץ עליהם רק כשהוא באמת רוצה לבצע פעולה כלשהי. לא כדאי לכתוב עליהם מילים גנריות כמו 'הורדה', 'חיפוש' או 'שליחה' – אלא לציין מה ההקלקה עליהם תיתן לגולש. למשל, באתר של 'מיי סופרמרקט' שמשווה סלי מצרכים של רשתות, במקום 'הרשמה' כתוב 'התחילו לחסוך'. רק הרשמה זה לא מעניין, כי הלקוח לא מבין מיד מה יצא לו מזה. באתרים מסוימים במקום 'הצטרפות לרשימת התפוצה' כתוב yes, keep me inspired. או באתר של מודעות דרושים, במקום 'חיפוש' מופיע 'מצא עבודה'. כלומר, כדאי להחליף מילים גנריות במילים ספציפיות שנותנות ערך, כדי שהמשתמש ירצה ללחוץ על הכפתור.
"הכפתור גם יכול לקחת את הלקוח ולהוציא אותו ממבוי סתום. למשל, אם אחרי שיטוט בחנות שוקולד און־ליין הגולש לא קנה דבר, במקום לכתוב לו 'הסל ריק' אפשר לייצר שיחת מכירה: 'אין עדיין שוקולד בסל שלך. מריר מעולה או חלב קלאסי? שבבי קרמל או ניחוח תפוז? פרלינים או טרפלס? קשה לבחור, אנחנו מבינים לליבך. אולי זה יעזור לך' – ואז כפתור עם כיתוב: 'לטעמים הכי פופולריים שלנו'. העיקר לדבר איתו תמיד, לפתוח לו דלת ולקחת אותו צעד אחד קדימה".
דוגמה נוספת לשימוש מושכל במיקרו־קופי מגיעה מהדפים המוכרים של "טופס כניסת משתמש רשום". "הטופס הגנרי הוא טכני ויבש", אומרת יפרח, "ולכן כדאי לשתול בו הפתעות קטנות. במקרה של משתמש שחזר לאתר, אפשר לכתוב משפטים שייתנו לו הרגשה שהוא רצוי. למשל: 'נרשמתם כבר? הרגישו בבית'. או 'תודה שחזרתם, גם אנחנו אוהבים אתכם!'. זה כמובן צריך להתאים לאופי של המותג ולאופי הרצוי של העמוד".
בעיה שמטרידה לא מעט כותבי אתרים בעברית היא סוגיית המגדר: איך כותבים לזכר ולנקבה בבת אחת?
"זו טעות שהמון אתרים עושים. לפי כללי האקדמיה ללשון, כתיבה בזכר היא כתיבה ניטרלית – שזה נחמד מאוד ללפני כמה עשורים, אבל היום זה אוקסימורון. אם השפה בזכר, היא לא יכולה להיות ניטרלית. וזה לא רק תיאורטי: אתר שעולה היום בלשון זכר, מיד מקבל תלונות ממשתמשות. היה אתר כזה של חנות און־ליין, שבתוך שבוע קיבל כל כך הרבה תלונות, שהם פשוט שינו את כל הטקסטים לחסרי מגדר".
איך באמת עושים את זה?
"יש כמה דרכים לפתרון. הראשונה היא לבנות ממשק מפוצל – המערכת מזהה אם אתה גבר או אישה, ואז מתאימה לך את השפה. פייסבוק ושירותי בריאות כללית כבר נוהגים ככה. דרכים נוספות: להשתמש בנטיות כמו 'להתחיל' ו'התחלה', במקום 'התחל'. או לדבר ברבים – 'הוסיפו' במקום 'הוסף'. אפשר להשתמש במילים שניתנות לקריאה גם בלשון זכר וגם בלשון נקבה, כשרק הניקוד משתנה. זה עובד במילים שנגמרות בכ"ף סופית – לך, אצלך, ממך, בשבילך; מילים שנגמרות בה"א – רוצה, רואה; או מילים שנגמרות בת"ו – שילמת, נרשמת. יש המון מילים כאלה. ואפשר להשתמש בגוף ראשון, למשל לכתוב על כפתור 'אני רוצה להתחיל'. כך אומרים אותו דבר בדרך אחרת, ובלי זכר ונקבה".
האנושיות של המכונית האוטונומית
יפרח, 39, נשואה למתי מיכאל וגרה בחיפה. בנערותה למדה באולפנת להב"ה בקדומים, היישוב שבו גדלה, ולאחר מכן שירתה במודיעין אוויר. "אלו היו השנים היפות בחיי. שם גם הכרתי את בן זוגי, אם כי רק עשרים שנה אחר כך נפגשנו שוב והתחתנו".
בתום שירותה הצבאי היא למדה באוניברסיטת תל־אביב לתואר ראשון באנתרופולוגיה וסוציולוגיה, ובאוניברסיטת בר־אילן לימודי תעודה בעריכת לשון. אחרי האקדמיה החלה לעבוד כעורכת לשון שכירה במגזינים. "הלכתי לכיוון העריכה כי הייתי טובה בזה, והייתה פרנסה בתחום".
זה לא מה שרצית לעשות?
"עריכת לשון היא לרוב מול המחשב בבית, ואני מתאימה יותר לעבודה עם אנשים. בסוף הצלחתי להגיע למקום שבו אני נמצאת היום, אבל לקח לי זמן".
מתחום הפרינט נחלצה יפרח, כדבריה, רגע לפני הנפילה הגדולה שלו. היא פתחה עסק עצמאי לתוכן, שבו היא חיה ונושמת כבר 12 שנה. בשנים האחרונות היא מתמקדת בכתיבת מיקרו־קופי לאתרים ולאפליקציות. העיסוק הזה, היא אומרת, נולד "כמעט כמו כל דבר – מהצורך של הלקוחות. באחת העבודות שקיבלתי כעורכת לשון אמרו לי: 'זה נחמד שאת עורכת לנו, אבל למה שלא תלמדי אותנו איך לכתוב יותר טוב בעצמנו?'. בעקבות הבקשה הזאת התחלתי להעביר סדנאות לכתיבה אפקטיבית. כשהנחיתי פעם סדנה כזאת לעובדים של בנק גדול, אנשים שם הציעו לי: 'אם את יודעת לכתוב בשפה פשוטה שמתאימה לעסקים, אולי תוכלי לעזור לנו גם בממשקים של האתר החדש שלנו?'. החלטתי לנסות, וכך למדתי מה זה ממשק ומהם המרכיבים שלו, מה ההבדל בין טקסט במכתב שנשלח ללקוח ובין טקסט בתוך מערכת דיגיטלית, מה המשתמשים צריכים ואיך אני יכולה לעזור להם ובו בזמן גם לעסק. אחרי שעבדתי במשך כמה שנים עם אותו בנק, התחלתי לעשות את זה גם עם גופים אחרים".
בעקבות עיסוקה החדש העבירה יפרח הרצאה על מיקרו־קופי בכנס גדול שהתקיים לפני שנתיים וחצי. "זו הייתה נקודת המפנה מבחינתי. היו שם הרבה מאוד אנשים שממש הרגישו שהם צריכים את זה: הם רצו לדעת איך מנסחים הודעה כך שתעשה את העבודה בצורה הכי טובה. גופים, ארגונים ועצמאים פנו אליי בבקשה שאכתוב מאמרים ואסביר איך עושים את זה. בהמשך הגעתי למסקנה שבמקום להסביר לכל אחד בנפרד, כדאי שאכתוב ספר. יש לי יכולת להפוך ידע למתודולוגיה, למשהו סדור שניתן להעביר הלאה, וזה מה שעשיתי. הספר אפשר לאנשים לשבת ליד המחשב ולכתוב מיקרו־קופי לגמרי בעצמם, לפי ההנחיות".
ספרה של יפרח יצא לראשונה בעברית בשנת 2016, וכעבור שנה ראה אור במהדורה מורחבת. לפני כמה חודשים יצאה גם גרסה באנגלית, שלדברי יפרח כבר הגיעה לקוראים ביותר מארבעים מדינות. "בהתחלה פניתי להוצאות לאור כדי להפיץ את הספר גם בחו"ל, אבל אחרי כמה סירובים החלטתי שעדיף שאדאג בעצמי לתרגום ולהדפסה. וזה מה שעשיתי".
להוציא ספר בחו"ל זה עניין לא פשוט. איך עשית את זה?
"קודם כול, קשרים מקצועיים. מעבר לכך, לצורך השיווק אפשר 'לטרגט' בפייסבוק בצורה מאוד ספציפית את האנשים שיתעניינו בספר כזה. זה לא שאני עכשיו מוכרת שמלות, למשל, וצריכה לשכנע שיקנו דווקא את הסחורה שלי. אני מגיעה לאנשים הנכונים לפי הגדרת המקצוע שלהם ויודעת איך לעניין אותם. מכיוון שהם כבר נתקלו במונח מיקרו־קופי והם בדרך כלל מחפשים עליו מידע, הספר מדבר אליהם.
"היום אם אתה מקליד בגוגל 'מיקרו־קופי' או מושגים דומים, הספר שלי מופיע בין התוצאות הראשונות. גם אם תחפש מיקרו־קופי באמזון, הוא מיד יעלה. אני כותבת המון מאמרים ומתרגמת אותם גם לאנגלית, וכל מי שקורא אותם ב'אינוויז'ן' וב'מדיום' (פלטפורמות לבלוגים מקצועיים בעיקר – א"מ), רואה גם את הספר".
באחד הימים הגיעה אליה הזמנה מלקוחה שביקשה לרכוש שבעה עותקים של הגרסה באנגלית. יפרח הופתעה מאוד. "תהיתי, מי זה מעוניין בשבעה עותקים בבת אחת? חיפשתי בגוגל את השם של המזמינה וגיליתי שהיא מנהלת התוכן הגלובלי ב־eBay. כמה ימים לאחר מכן היא הזמינה עוד עשרה עותקים. יצרתי איתה קשר, והיא סיפרה שהיא רוצה שהספר הזה יהיה אצל כל אנשי הצוות שלה. היא הוסיפה שאם יוצא לי להיות בסן־פרנסיסקו, שאבוא לומר לה שלום. עניתי לה שבמקרה בעוד חודש אני אמורה להגיע לשם, והיא מיד הזמינה אותי להרצות. ובאמת, כעבור חודש העברתי הרצאה לכל צוות התוכן וחוויית המשתמש של eBay. בסוף הם הזמינו עוד כמה עשרות עותקים של הספר".
כשגילית שענקית אינטרנט עולמית מתעניינת בספר שלך, מה הרגשת?
"תחושה של וואו, איזה כיף! יש כל מיני נקודות ציון לגבי הספר, וזו בהחלט אחת מהן. בהתחלה הייתי צריכה את החיזוקים האלו כדי לדעת שזה חדשני, מעניין, עוזר ומועיל. בארץ קיבלתי את זה בשפע, ומאוד רציתי לדעת אם גם בחו"ל זה ככה. אז פנייה כזאת אומרת לך – כן. יש סוג של אישור בסדר גודל עולמי".
ספרה של יפרח עומד כעת לצאת גם במהדורות המותאמות למזרח הרחוק. "מעצב UX קוריאני קרא את הספר באנגלית ויצר איתי קשר. הוא אמר שלספר יש פוטנציאל גדול מאוד בארצו, והציע לתרגם אותו לקוריאנית. הוא גם מצא לי הוצאה לאור, ותוך חודש היה חוזה חתום ומקדמה בבנק. אני מאוד מחכה לראות את הספר בגרסה הזו. גם ביפן היה סיפור דומה, אבל שם זה הסתבך וייקח הרבה יותר זמן".
לפני כשנה וחצי פתחה יפרח, יחד עם יסמין גלקר־וייסבורד וטל משעלי, קבוצת פייסבוק המוקדשת למיקרו־קופי. נכון להיום יש בה כמעט 7,000 חברים, והיא שוקקת פעילות. "זו הייתה יוזמה של יסמין, אחרי ששמעה את ההרצאה שלי. בהתחלה היססתי, אבל היום אני ממש שמחה על שהלכתי על זה. הקבוצה מראה את הצורך בנושא – יש בה המון חברים פעילים. אנשים מצלמים מסכים, מתייעצים ומקבלים עזרה".
לאן את מעריכה שהמקצוע הזה יתגלגל?
"זאת שאלה מצוינת. המיקרו־קופי משתנה כל הזמן. עכשיו למשל מייצרים צ'ט־בוטים (נציגי שירות אוטומטיים שמנהלים "שיחה" עם הגולש – א"מ), והמיקרו־קופי נכנס גם לשם. יש גם מערכות קוליות של 'אלקסה' או 'גוגל הום', שמתַקשרות איתנו באמצעות דיבור, וזה למעשה מיקרו־קופי מדובר. הממשק במכונית האוטונומית יהיה הרבה יותר מורכב משדה, כפתור והודעת אישור. כל הזמן נוצרות עוד ועוד גרסאות של מיקרו־קופי, אז אין לדעת לאן זה עוד יגיע".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
