היום לפני 15 שנים, למחרת תשעה באב תשס"ה, פתחו צה"ל ומשטרת ישראל במבצע עקירתן מבתיהן של כ־1,400 משפחות יהודיות ברצועת עזה ובצפון שומרון. ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון התחייבה לפצות את כולן ולסייע להן בבניית מקום מגורים חלופי, מוקדם ככל האפשר. "יש פתרון לכל מתיישב", התחייבה הממשלה במסע פרסום שליווה את מבצע העקירה. בסוף זה לקח 15 שנה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– צפו: הנשים מ"תפילת הנערות" נפגשות אחרי 15 שנה
– 15 שנה: "אני לא חושב שאני שרוט, אבל יש הרבה שאריות"
– רב המשותף על המפריד, בואו ניתן גם לו במה
מתוך 1,400 המשפחות העקורות רק 32 עדיין מתגוררות באתר הדיור "הזמני" שהוקם ב־2005 סמוך ליישוב ניצן, האתר היחיד שעודנו פעיל. כמחציתן צפויות לעבור אף הן לבית קבע משלהן עד סוף 2020, והשאר אינן מסוגלות כלכלית לבנות בית על המגרש שהוקצה להן. אגב, באתר ניצן מתגוררות עוד 140 משפחות פולשות, שאינן קשורות כלל לאירועי 2005, וכמובן אינן זכאיות לפיצויי ההתנתקות.
סכום הפיצויים הכולל וההוצאות האזרחיות האחרות שהיו כרוכות ביישום תוכנית ההתנתקות עומד על כ־10 מיליארד שקלים. כ־60 אחוזים מהסכום הזה שולמו כפיצוי ישיר לפרטים ולעסקים, כ־35 אחוז למימון פעולות משרדי הממשלה הכרוכות ביישום התוכנית, והשאר לפעילות המנהלה הממשלתית לטיפול בעקורים. הצפי הוא שיהיה צורך בתשלום נוסף של 200 מיליון שקלים עד שאחרון העקורים ימצא לו בית קבע (35 תיקים עדיין פתוחים). הוצאות מערכת הביטחון נאמדות בכ־4 מיליארד שקלים, והן כוללות בניית קו מוצבים חדש סביב הרצועה, ופירוק המערכים הצבאיים בציר פילדלפי שחצץ בין הרצועה למצרים.
בסך הכול מדינת ישראל הוציאה אפוא ב־15 השנים האחרונות כ־14 מיליארד שקלים על מימון ההתנתקות באופן ישיר. לסכום הזה יש להוסיף, עם זאת, הוצאות עקיפות בסדר גודל לא ידוע מקופת המדינה בעקבות ההתנתקות, שהובלעו בסעיפי תקציב ממשלתיים שוטפים, וכן לערוך את ההתאמות האינפלציוניות המתבקשות. חישוב גס מעלה שתקציב ההתנתקות הכולל היה לפחות 16 מיליארד שקלים במחירי ימינו.
בלי ספק, מדובר במפעל פיצויים אדיר. עד כה ניתנו למעלה מ־36 אלף החלטות ב־6,500 תיקי תביעה, כ־70 אחוזים מהם פיצוי על מגורים, 20 אחוזים פיצוי לעסקים וכ־10 אחוזים פיצוי לעובדים. רק 35 תיקי תביעה נותרו פתוחים והם צפויים להיסגר עד סוף 2020.
לפי חוק ההתנתקות ניתנה לכל תושבי גוש קטיף וצפון שומרון אפשרות להעתיק את מגוריהם במסגרת קהילתית. רובן (1,212 משפחות) מימשו אותה, והן מתגוררות היום בעשרים קהילות ברחבי הארץ, מבוסתן־הגליל ונווה־ים שבצפון ועד בני־נצרים בגבול מצרים. קהילת העקורים הגדולה ביותר מתגוררת בצוותא בבאר־גנים שבחבל לכיש (228 משפחות), ואחריה קהילת ניצן (217). ביד־בנימין חיות 125 משפחות עקורות.
