רעיון העוועים של מערכת בחירות נוספת בישראל שוב מסתמן כאפשרות. גם שנה וחצי של כאוס פוליטי וחצי שנה של כאוס בריאותי־כלכלי לא מונעים מהפוליטיקאים שלנו להשתעשע במחשבה. דמוקרטיה היא עדיין המשטר המועדף עלינו, בחירות הן דרך מעולה לבחור שלטון; אבל גם דברים טובים צריך לצרוך במינון נכון. אפשר לערוך בחירות רק פעם בארבע־חמש שנים, למען היציבות הפוליטית ולמען בריאות הנפש הלאומית.
מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
תיאוריית הקשב: מסע אישי לטיפול בהפרעות קשב וריכוז
"פגיעה בכבוד האדם": בג"ץ קבע כי בית המחבל לא ייהרס
מלחמות מים – הקרב על הגישה לנחל האסי
> 54. הרפובליקה הדמוקרטית הסוציאליסטית של סְרִי לַנְקַה, מדינת־אי מדרום להודו, דחתה בחודשיים את הבחירות לפרלמנט, ששם דווקא כן נערכות אחת לחמש שנים. במסיבת עיתונאים מיוחדת בתחילת השבוע, יו"ר ועדת הבחירות הלאומית מאהינדא דשאפרייה  מניף מבט לעבר פתק הצבעה – גיליון  ארוך של 54 מפלגות וקבוצות עצמאיות. 16 מיליון מצביעים רשומים יבחרו מתוך המפלגות הללו את 225 חברי הפרלמנט.
> חיוכים ודאגות. באירוע שנערך במחלקת המידע הממשלתית של סרי לנקה, דאשפרייה פיזר חיוכים לכל עבר. הוא הדגים לציבור את ההכנות שנשלמו לבחירות שנערכו שם כעבור יומיים, ברביעי. ערכות קלפי נשלפו משקיות גדולות – מחיצות שקופות, אך עם אפשרות לפרטיות ההצבעה. הציבור מודאג מהקורונה, אבל גם חושש לזיופים. רק ביום חמישי בבוקר תחל הספירה.
> טוהר הבחירות. מימינו של דאשפרייה יש בקבוקון אלכוג'ל  לחיטוי, פריט חובה על כל שולחן ב־2020. משמאלו מנכ"ל שירותי הבריאות אניל יאסינגה . הוא מודאג בצדק מהאתגר המורכב. אזרחי סרי לנקה התבקשו להגיע עם אמצעי ההצבעה מהבית: מסכת פנים ועט כדורי שחור או כחול. לא יחולקו עטים בעמדות ההצבעה. המצביע יוכל לגשת אל הקלפי רק לאחר חיטוי הידיים, ומלבד המשקיפים שיפקחו על טוהר הבחירות, יוצבו בקלפיות גם 8,000 פקחי בריאות.
> חי, צומח, דומם. שלוש השפות  הרשמיות בסרי לנקה הן סינהלית, טמילית ואנגלית. הרוב המוחלט דוברי טמילית, אך רבים אינם יודעים קרוא וכתוב; בשורה המוקצה לכל מפלגה בגיליון ההצבעה מופיע לא רק שמה אלא גם סמליל  קטן. אל תצפו ללוגו מורכב או שיווקי: איורים בקווי מתאר של פרחים, חיות ומיני חפצים סתמיים בשחור לבן. כמו כתב החרטומים  המצרי, רשימת המפלגות המתמודדות בבחירות משתמשת בשפה רביעית, אינפוגרפיקה פוליטית לבוחר המקומי. בטבלה שמציג דשפארייה מופיעים סמלי דֶּמֶה, אוסף צורות גיאומטריות, כדי להימנע מתעמולת בחירות.
> ללא מילים. כשמנטרלים את המנהיגות הפוליטית, את הפרזנטורים של המפלגות הנאבקות, ועוברים לחשוב על הדמוקרטיה במושגים מופשטים יותר – הרגשות האנושיים המוגברים מנמיכים את עוצמתם. אנחנו מגיבים לחפצים אחרת מלאנשים. לו היינו צריכים ליצור רשימת איורים מינימליסטית בגרסה מקומית, מה היה סמל הליכוד? איך מציגים את "כחול לבן" בשחור לבן? איזה פרח היה הולם את מפלגתו של יאיר לפיד? אולי אם כל מפלגה הייתה מציגה את עצמה בסמליל חרטומים במקום בתמונת המנהיג, היו לנו קצת פחות מערכות בחירות. זה היה עושה רק טוב לדמוקרטיה הקטנה שלנו.
