ממרחק הזמן וממעוף הוותק שצבר בפוליטיקה הישראלית, יגאל כהן־אורגד לא מתרגש מסערת החשדות שמטלטלת בשבועות האחרונים את מערכת השלטון. הוא לא רואה כאן הידרדרות ערכים, ומאידך גיסא גם לא רשויות חוק שמפשפשות יותר מבעבר בענייניהם של מדינאי ישראל. "אני חושב שהמערכות תמיד פעלו כך", הוא אומר. "אני זוכר את אשר ידלין, שהיה אמור להתמנות לנגיד בנק ישראל, נכנס לבית הסוהר בסוף ימי שלטון מפא"י. אני זוכר את השר אברהם עופר מתאבד בגלל חשדות נגדו. או את ההתאבדות של יענקל'ה לוינסון, יו"ר בנק הפועלים בשנות השבעים. אני זוכר גם את יצחק רפאל, סגן שר מהמפד"ל, שהוגש נגדו כתב אישום והוא זוכה. ומהצד השני את מיכאל צור, שנחשב לאיש החזק של פנחס ספיר. בגיל צעיר הוא מונה על ידי ספיר למנכ"ל משרד המסחר והתעשייה, ובסוף הלך לשנים לבית סוהר. בחברה האנושית תמיד היו מעשי שחיתות".
גם לך הייתה הסתבכות.
"ודאי. בתחילת שנות האלפיים האשימו אותי שרימיתי את המדינה ב־4 מיליוני דולרים. אחרי כמה שנים אמרו שאם היו עושים לי שימוע כמו שהבטיחו, לא היו מעמידים אותי לדין. אבל לא עשו שימוע, והמשפט ההוא נגמר בשום דבר. כמובן, הסבל שלי והמחיר ששילמתי בינתיים היו לא פשוטים. אז מה המסקנה? שהמערכות גם טועות לפעמים. זה חלק מהמציאות המורכבת המודרנית. כל ניסיון להבין את החברה העכשווית בממדים פשוטים של שחור ולבן, מחטיא את המציאות ולא מסביר אותה. אין בעולם פתרונות מושלמים. אני לא מאמין בשלום עכשיו ולא במשיח עכשיו.
"במשנה במסכת סנהדרין כתוב שמלך לא דן ולא דנין אותו, מלך אינו מעיד ואין מעידין אותו. כך נפסק בגלל אלכסנדר ינאי, המלך מבית חשמונאי, שחכמים קראו לו להעיד במשפט של העבד שלו, והוא שחט אותם. בתיאור עבודת יום כיפור במקדש מסופר איך בתקופות מסוימות הזקנים היו חושדים בכוהן הגדול שהוא לא עושה כראוי את עבודתו, ואחרי זה הם היו בוכים על שחשדו בו. המורכבות של המציאות לא התחילה היום, והמנהיגות תמיד הייתה חשופה".
איך אתה רואה את התנהלות רשויות החוק, שמצד אחד מואשמות בסחבת בתיקי נתניהו, ומצד שני מואשמות ברדיפה?
"לגבי מה שמתבצע כרגע – המשטרה עושה את עבודתה, והיועץ המשפטי עושה את עבודתו. אני חושב שההפגנות הפוליטיות הן לא במקום, ואני גם חושב שההישגים שהתביעה הגיעה אליהם עם עדי המדינה הם לא טריוויאליים. צריך להיות סבלניים ולתת לתהליך המשפטי־דמוקרטי להתקיים. אנחנו בין המדינות היחידות בעולם שיודעות להכיל דמוקרטיה ושוויון בפני החוק. עובדה שהניסיון להחיל פה את החוק הצרפתי, שאומר שהדיון המשפטי בעניינו של נבחר ציבור יידחה עד לתום הקדנציה, לא הצליח".
הליכוד היום שונה מהותית מהליכוד שבמסגרתו אתה כיהנת בכנסת בשנות השבעים והשמונים?
"תראי, הזקנים נוטים לצייר את העבר כרומנטי, מזהיר, מוצלח ואידיאלי, ואת המציאות הנוכחית כנוראית. גם ביהדות אומרים 'אם ראשונים כמלאכים – אנו כבני אדם. אם ראשונים כבני אדם – אנו כחמורים'. אבל יש בזה הגזמה. אין ספק שקיימות בליכוד הרבה מחלות של מפלגות המוניות. אני מעריך שהדברים יתאזנו, כי הסקרים אמנם מחמיאים כרגע, אבל אם מצביעי המפלגה יחושו שאין בה נורמות תרבותיות שהם ואני רוצים לראות, הליכוד עלול להיפגע".
חתן ביני"ש
בשנים האחרונות יושב כהן־אורגד בבניין ההנהלה של אוניברסיטת אריאל, בחדר קטן עמוס תיקיות מתפקעות מניירת. כבר בן 80 וחצי, אב לארבעה, סב ל־15 נכדים ול־26 נינים. השמועות על מצב בריאותי מאתגר כזה או אחר בו הוא שרוי, מוציאות ממנו תגובת זלזול ("אז אמרו לך, את מאמינה לכל מה שאומרים לך?").
הוא נולד בתל־אביב בשנת 1937, והיה חבר בית"ר מצעירותו. ב־77', כשנבחר לראשונה לכנסת, הוסיף לעצמו את שם המשפחה "אורגד" המורכב מראשי התיבות של שמות ארבעת ילדיו – אורלי, רנן, גלעד ודרור. לשם הנוסף הוא נזקק כדי להבדיל בינו לבין יגאל כהן מתל־עדשים, שהיה גם הוא חבר כנסת מטעם הליכוד. באוקטובר 1983, ימי ממשלתו הראשונה של יצחק שמיר, מונה כהן־אורגד לתפקיד שר האוצר לאחר פרישתו של יורם ארידור.
בבירוקרטיה הישראלית של היום, אפשר בכלל להניע דברים גדולים כשתמיד הולכים בתלם?
"אין 'תמיד'. כל שינוי כרוך במאמץ".
כשהחלפת את ארידור אמרת שאחרי שר אוצר "טוב לאזרחים", יש צורך בשר אוצר "רע". האם המדיניות של משה כחלון, שמדגישה את הגדלת הנטו, היא פופוליזם שעלול להזיק לכלכלה הישראלית ולהביא עלינו שר אוצר "רע"?
"לשמחתי הכלכלה הישראלית נמצאת במצב מצוין. רצף שרי האוצר שדיברתי עליו אינו קללה היסטורית שחייבת להתרחש. בנסיבות של ישראל באותן שנים, זה מה שהיה. היום יש לנו כלכלה עשירה, חזקה באופן חריג בפן הבינלאומי. לראשונה בתולדות המדינה הגענו לכך שתקציב החינוך גדול מתקציב הביטחון – מצב שבעבר היה אפשר רק לחלום עליו. כל זה הוא פרי שנות התפתחות רבות, ואנחנו יכולים להרשות לעצמנו כיום לעשות דברים טובים וגם שגיאות. יש צעדים של שר האוצר הנוכחי שאפשר להתווכח עליהם, אבל בעיניי הם לא מסכנים את המכלול. ברמת המצוקה שהייתה קיימת בשוק הדיור, תוכנית 'מחיר למשתכן' למשל היא לא אסון. זה לא מודל שאני מאוהב בו, אבל אי אפשר לומר שזה נעשה בסדרי גודל שמשבשים את מערכות המאקרו".
משימתו העיקרית של כהן־אורגד מזה שנים היא להצעיד קדימה את המוסד האקדמי באריאל. תחילה שימש כיו"ר הוועד הפועל של "המכללה האקדמית יהודה ושומרון", ולאחר שהמועצה להשכלה גבוהה יו"ש אישרה את הכרזתה כאוניברסיטה, מונה בה כהן־אורגד לנגיד. לפני כחודשיים הוענק לו פרס מנחם בגין על מפעלו, שמצטרף לפרס מוסקוביץ' לציונות ולתוארי הוקרה נוספים שבהם זכה.
כיום, אומר כהן־אורגד, לומדים באוניברסיטת אריאל כ־15 אלף סטודנטים, כ־12 אלף מהם במסלולים לתואר ראשון, שני ושלישי, ו־3,000 במכינות קדם־אקדמיות ובמסלולי הנדסאים. שני יעדים מרכזיים ניצבים כרגע על כוונת העשייה שלו: הראשון הוא פתיחת בית הספר לרפואה על שם שלדון ומרים אדלסון, בבניין שהולך ונבנה כאן במרץ. את הנושא השני הוא מגדיר כ"לא פחות דרמטי מבחינה לאומית: אנחנו רוצים לפתח את מדעי הרוח, בדגש על מדעי היהדות. בכל האוניברסיטאות יש היום ירידה גדולה במדעי הרוח, ובאלה היהודיים בפרט. מהצד השני, למערכת החינוך יש צורך גדל והולך במורים, ובכלל זה מורים למדעים ההומניסטיים. אנחנו שואפים להוציא מכאן חוקרים וגם מורים טובים לספרות, היסטוריה יהודית ומחשבת ישראל".
כשהשורות בכל הפקולטות ללימודי יהדות אכן מידלדלות, למה שבאריאל זה ייראה אחרת?
"הרקע התרבותי המאוד פלורליסטי ומאוד פתוח באריאל, יחד עם תפיסת המדינה והציונות שבאה לביטוי באידיאולוגיה של מקימי האוניברסיטה, הן הסיבה לכך שניתן יהיה לפתח כאן לימודי רוח ויהדות בצורה רעננה ויעילה. יש לנו הצלחה מוכחת בנושאי ארץ ישראל וארכיאולוגיה, זו מחלקה צעירה אצלנו שכבר מפרסמת מחקרים מצליחים. את אותה רוח רעננה אנחנו משוכנעים שנהיה מסוגלים להעניק גם לאלו שילמדו מדעי היהדות, ויהיו למורים איכותיים בישראל. שכר המורים השתפר מאוד בשנים האחרונות, ודרושים אנשים איכותיים לתחום הזה.
"שנית, בואי נחשוב על נינה שלי או נכדה שלי שהיא דתייה, אבל לא רוצה ללכת למכללה לנשים שתעניק לה רק תואר בוגר הוראה, אלא למוסד שאפשר ללמוד בו לתואר ראשון. אריאל היא מקום טוב בשבילה. אספר לך סיפור: יום אחד לקחתי טרמפיסטית לאוניברסיטה, היא נכנסה לרכב והתיישבה במושב האחורי. שאלתי אותה דרך המראה מה היא לומדת אצלנו, אמרה פיזיקה. כששאלתי מה הציון שלה בפסיכומטרי, היא ענתה נתון די גבוה, וסיפרה שהתקבלה גם לאוניברסיטה בירושלים. התעניינתי למה היא בחרה לבוא דווקא לפה, והתשובה שלה הייתה: בגלל האווירה. ואז אני מסתכל אחורנית ורואה שזו בחורה דוסית. אני שואל אותה 'למה לא הלכת לבר־אילן?', והיא עונה: 'הלומדים (במלעיל) לומדים אצלכם'. כלומר, אם היא רוצה חתן ביני"ש, זה אצלנו. בשביל האוכלוסייה בגבעת־שמואל ובאלקנה ובקדומים, אנחנו בפירוש מתחרים עם בר־אילן. זה שונה מלפני עשר שנים, אז ידעו ש'אם לא התקבלת לבר־אילן, תלך לאריאל'. היום יש לנו שם טוב".
הרצון לפתח את תחום מדעי הרוח, לדברי כהן־אורגד, נובע גם ממניעים ערכיים התואמים את אופי המקום. "באוניברסיטת אריאל יש דגל ישראל בכל כיתה. באמריקה זה טריוויאלי, כאן בארץ זה נחשב חריג. יותר מזה, כל סטודנט שלנו חייב לקחת בכל סמסטר קורס אחד בנושא יהדות, ציונות וארץ ישראל, גם אם הוא לומד לתואר בכימיה או בקרימינולוגיה".
זו מזכרת מימי היותכם שלוחה של בר־אילן?
"לא, זה מודל משלנו. אלה לא בהכרח לימודי קודש: הסטודנט יכול ללמוד ארכיאולוגיה של בית שני, או קורס על יצירתה של לאה גולדברג, אבל בכל מקרה זו תהיה העשרה בנושא יהודי־ציוני".
האווירה הייחודית של אוניברסיטת אריאל, אומר כהן־אורגד, באה לידי ביטוי גם בדרכים נוספות. "יש בארץ תוכנית שנקראת 'אלפא', שמתקיימת בכמה אוניברסיטאות ומיועדת לתלמידי תיכון סופר־מצטיינים. הם לומדים במהלך השנה, עושים פרויקטים מיוחדים, באים לקייטנות בקיץ וכדומה. מכיוון שמדובר בלימודים מעורבים של בנים ובנות יחד, הבנות הדתיות ככלל לא הצטרפו לתוכנית. ברור שיש כמה שכן מגיעות, אבל לא במספרים שהיו יכולים להיות. פנו אלינו מהג'וינט וממשרד החינוך, והציעו שנפתח תוכנית אלפא לבנות בלבד. היו כאלף מועמדות ברמה גבוהה מכל הארץ, ואנחנו קיבלנו מתוכן כמה עשרות. זו תוכנית מצליחה מאוד.
"או למשל, יש תוכנית נדיבה של מלגות לחיילים קרביים משוחררים, מלגות 'אימפקט' מאת יהדות ארה"ב. אצלנו לומדים כ־3.5 אחוזים מהסטודנטים בארץ, אבל כ־14 אחוז ממקבלי המלגה הזו. זה אומר שאחד הפרופילים הטיפוסיים של סטודנט כאן הוא של חייל קרבי שאינו 'מליאן'. ושוב, זה לא במקרה. זו אווירה, אולי גם קצת מזל.
"אנחנו מצליחים מאוד גם בקרב העדה האתיופית. אוניברסיטת אריאל היא המוסד האקדמי עם הכי הרבה סטודנטים יוצאי אתיופיה, במספרים מוחלטים. אחוז מרשים מהם מצליחים אצלנו במקצועות המחשב וההנדסה, כי פיתחנו מערכת עזרה וטיפול, כלים שתומכים במי שצריך להתמודד עם פערים מהעבר. המערכת אצלנו משכילה להוציא את המקסימום מכל האוכלוסיות".
יש אצלכם גם נוכחות גבוהה של תושבים יהודים מיהודה ושומרון.
"85 אחוז מהסטודנטים דווקא מגיעים לפה ממערב לקו הירוק. אחרים, לצורך הלימודים, מתגוררים במעונות של האוניברסיטה או ביישובים באזור. חברים מהיישוב שילה אמרו לי שבכל שבוע מתעניין אצלם זוג צעיר שלפחות אחד מהם סטודנט באריאל. יש גם כפרי סטודנטים, שפרוסים עד בקעת הירדן".
הפכנו לישראלים
מכאן עובר כהן־אורגד לפרויקט השני שמעסיק אותו רבות בימים אלה – הפקולטה לרפואה. "כרגע יש ועדת בדיקה רצינית של שישה פרופסורים מטעם המל"ג שיושבים על המדוכה. בתוכנית הלימודים שהגשנו אנחנו מוכיחים שאין היום מספיק מקומות ללימודים קליניים בארץ, ושפתיחת בית ספר לרפואה באריאל לא דוחקת אפילו סטודנט אחד ממקום אחר. אנחנו מבחינתנו כבר ערוכים לפתיחה. אנחנו כבר מפעילים את ה'פרי־מד', תוכנית קדם־רפואה של שלוש שנים, והכוונה היא שהבוגרים שלה יוכלו להמשיך פה את ארבע השנים הנוספות כדי להשלים לימודי רפואה. אנחנו מקווים שהפקולטה תיפתח כבר באוקטובר הקרוב, או בפברואר 2019".
למה בעצם צריך עוד בית ספר לרפואה, שישי בארץ?
"כי יש מחסור נורא ברופאים, והוא הולך וגדל. בכל שנה מצטרפים למערכת הרפואה כ־750 רופאים שלמדו בארץ, ולמעלה מ־500 שלמדו בחו"ל. אלפי ישראלים יוצאים ללימודים במדינות אחרות, במחיר יקר יותר שמהווה אפליה חברתית, וברמה שהיא פעמים רבות נמוכה יותר.
"מבחינת המוסד שלנו – ברור לגמרי מה תיתן פקולטה כזו, מבחינת מחקר ומבחינת יוקרה. כבר ברגע זה מתקיימים כאן באוניברסיטה כ־300 מחקרים בנושאי רפואה ובריאות – בפקולטות לביולוגיה מולקולרית, לביוטכנולוגיה וגם במחלקה להנדסת מכונות ורובוטיקה. יש לנו מכון ביו־מכני שעוסק בפיתוח סטאנטים ללב ובפיתוח רובוטים לניתוחים. עם עליית תוחלת החיים כל תחום הפרוצדורות הרפואיות רק ילך ויתפתח".
לפני כשבועיים קיבל בית הספר לרפואה דחיפה משמעותית: בתום כמה ימי מתיחות בין הבית היהודי לליכוד, אישרה הכנסת חוק המכפיף את המוסדות האקדמיים הישראליים ביו"ש למועצה להשכלה גבוהה, במקום למל"ג יו"ש. יוזמת ההצעה, ח"כ שולי מועלם־רפאלי מהבית היהודי, אמרה ש"לצד חשיבותו האקדמית של החוק, יש פה אלמנט ברור של החלת ריבונות ואני גאה בשני הדברים גם יחד". שר החינוך נפתלי בנט אמר בדיון בכנסת כי אין זה סוד שהוא עמל קשות על פתיחת הפקולטה לרפואה באריאל.
"לא היינו יכולים לקדם את הפקולטה ללא הגב של בנט ושות'", מאשר כהן־אורגד. "נערכנו לזה הרבה לפניו, אבל צריך ליצור את התהליכים המעשיים ולגייס תמיכה פוליטית. החוק הזה חשוב קודם כול לגופו של עניין, ללא קשר לפקולטה לרפואה שלנו. הדבר הנורמלי הוא שמוסדות יו"ש יהיו תחת אותה מסגרת כמו בחיפה ובתל־אביב. מעבר לכך, הבעיה שלנו הייתה שבמל"ג קבעו כלל שלפיו רק אוניברסיטאות ישראליות יכולות ללמד לימודים קליניים בבתי חולים בארץ. מכיוון שתחת מל"ג יו"ש סיווגו אותנו כאוניברסיטה לא ישראלית, הכלל הזה חל גם לגבינו. לכן היה צריך לשנות את החוק".
במקביל לפקולטה לרפואה שוקדים באוניברסיטה על הקמת מרכז רפואי שיהיה צמוד אליה. "אנחנו מקיימים כבר היום מרכז פרא־רפואי מוגבל, שמתבסס על מתמחים ומומחים מהאוניברסיטה ונותן לאוכלוסייה באזור שירותים של ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה, תזונה וקלינאות תקשורת. ככה אנחנו מקבלים כ־2,500 ביקורים בחודש. אנחנו מקימים היום בניין שישתלב עם הפקולטה לרפואה וייתן שירותים של חדרי ניתוח בינוניים ושל מכון הדמיה – בדיקות אם־אר־איי וסי־טי".
ואם חלילה יתרחש פיגוע בצומת, יפנו נפגעים לכאן?
"כן. המרכז הרפואי ימוקם במזרח אריאל, וישרת לפי השקפתנו גם את האוכלוסייה הישראלית וגם את האוכלוסייה הפלסטינית באזור, מתוך עיקרון וערך. זה לא יהיה בית חולים, אבל בהחלט יתרום כמענה לתושבים וגם כמקום התנסות. מקומות התנסות לסטודנטים הם צוואר הבקבוק בפיתוח בתי ספר לרפואה".
עד כמה אוניברסיטת אריאל סובלת מחרמות בינלאומיים בגלל המיקום שלה? האם מצבה חמור יותר משל מוסדות ישראליים אחרים?
"זו אגדה. בשבוע שעבר התעמתי עם סגן נשיא האקדמיה למדעים, שמסיבות פוליטיות מתנגד באופן חריף להכללת אוניברסיטת אריאל במל"ג. הוא הסביר שבגללנו יחרימו את שאר האוניברסיטאות בארץ. אבל המציאות היא שגם אותנו לא מחרימים: בדיוק באותו בוקר הייתה כאן משלחת מהאוניברסיטה בפראג. יש לנו הסכמי שיתוף פעולה עם אוניברסיטאות רבות מהעולם.
"אני לא אומר שאין לפעמים רעשי רקע. אנחנו מפרסמים בכל שנה כ־450 מאמרים מקצועיים בכתבי־עת, ופה ושם קרה שאמרו למחבר המאמר 'רגע אחד, הפנו את תשומת לבנו לכך שאריאל זה לא ישראל. תוריד את המילה ישראל'. במקרים קיצוניים יותר אמרו – 'תוריד את המילה אריאל'.
"היה רק אירוע אחד דרמטי ממש, רק פעם אחת בהיסטוריה שלנו הוחרמנו. זה קרה בתחרות בינלאומית בארכיטקטורה בספרד. אחרי שכבר עלינו לשלב הגמר, קבוצה מהארץ הפנתה אלינו את תשומת ליבם של אנשי ה־BDS שם, ופסלו אותנו מהשתתפות בתחרות. בתגובה תבענו בבית משפט ספרדי את ממשלת ספרד ואת אוניברסיטת מדריד, וזכינו. בית המשפט העליון שם קבע שהפסילה שלנו הייתה לא חוקית, ופסק לנו פיצויים בסך 100 אלף אירו. זה המקרה הכי קיצוני שהיה".
גישה חשדנית
גם לאחר הכרזת המרכז האוניברסיטאי באריאל כאוניברסיטה, נתקלו בוגרי המוסד הזה בזלזול מסוים מצד מוסדות המשך ומקומות עבודה. היום, אומר כהן־אורגד, המצב טוב יותר. "זה נכון שאפריורית הגישה היא חשדנית. בתעשייה האווירית, לדוגמה, עברו שנים עד שהסכימו לכלול בוגרי הנדסה שלנו בדירוג של מהנדסי מחקר. מראש אמרו: 'אריאל לא'. אחרי שהכירו, זה נהיה 'אריאל כן'.
"מעבר לעניין של התנגדויות פוליטיות, לוקח זמן עד שמוסד בונה לעצמו דימוי טוב. אם את בודקת אובייקטיבית, אז האוניברסיטה העברית בירושלים, במקצועות המדעיים, טובה יותר מבר־אילן. צריך לקבל את העובדה שיש דברים שהזמן משחק בהם תפקיד. כמו הסיפור על ישראלי ששואל את הבריטים איך הדשא שלהם כל כך ירוק, והם עונים – תשקה, תכסח, תמשיך ככה 300 שנה, וגם הדשא שלך יהיה כזה ירוק.
"לגבי הסגל, היום רוב המרצים פה הם אנשים שסיימו דוקטורט ופוסט־דוקטורט, ובחרו בנו כביתם האקדמי. פה ושם, כשצריך, יש עדיין אנשים שעוברים באמצע החיים ממוסד למוסד, אבל זה פחות שכיח. רוב סגל ההוראה כאן גם צמח באריאל. גם כשהרב נריה התחיל את הישיבות הלאומיות הוא הכניס בהתחלה ר"מים חרדים, כי לא היו ר"מים עם כיפה סרוגה. אגב, לשמחתי יש לנו כיום אנשי סגל מכל הזרמים. יש כאן גם מורים מאוד מוצלחים שהם מצביעי מרצ".
מה בעצם הגדרת התפקיד של "נגיד אוניברסיטה"? זה הרי תואר שלא קיים במרבית המוסדות בארץ.
"נכון. בארה"ב זה תפקיד ממוסד יותר, אבל בישראל היו בדרך כלל נגידים באוניברסיטאות רק בתקופות הרֵאשית שלהן. כך היה במכון ויצמן, וכך באוניברסיטה העברית. בנסיבות הקשות שבהן המוסד שלנו התפתח, היה כנראה מקום למישהו – יש שיגידו פרא אדם, יש שיגידו פּוּשר – שיעבוד במקביל למערכת הממוסדת. נשיא האוניברסיטה צריך להיות פרופסור, ובמקביל אליו צריך עוד דמות שדחיפה שלה לא תזיק. אז זה אני. אני מנסה לדחוף. אני מעריך שזה תפקיד זמני באופיו".
לשאלה עד מתי הוא מתכוון להחזיק בתפקיד הזמני הזה, כהן־אורגד עונה בחיוך ש"עדיין לא זרקו אותי, אבל אנחנו בהחלט נערכים לחילופי דורות במוסד".
יש הבדל משמעותי בין הדרג המייסד, שכדבריך היה צריך להיות "קצת פרא אדם", לבין הממשיכים?
"אני מקווה שלא הבדל גדול מדי. עדיין נדרשת פה דינמיקה שפחות נדרשת במקומות אחרים. גם במוסד שקיים 120 שנה יש צורך בדינמיקה, וודאי שכך גם במוסד צעיר ומתחדש".
איך תיראה אוניברסיטת אריאל בעוד עשרים שנה?
"אני רואה אותה כאחת מהאוניברסיטאות המובילות בארץ. אנחנו כבר חזקים מאחרים בהנדסה, מדעי הטבע ומדעי הבריאות. כשישים אחוזים מהסטודנטים שלנו לומדים את התחומים האלה, כשהממוצע הארצי הוא שלושים אחוז. היתרון הזה יישמר, אבל נמשיך לפתח את מדעי החברה והרוח, כאמור בדגש על מדעי היהדות.
"אני מקווה שבעוד עשרים שנה גם נהיה באזור שהבעיה הפוליטית לגביו נפתרה – לא בדרך של שתי מדינות לשני עמים, וגם לא בדרך של סיפוח. אני מאמין ב'פשרה פונקציונלית'. זה ביטוי של משה דיין, שעומד בניגוד לפשרה טריטוריאלית. הפירוש שלי לזה הוא ריבונות משותפת לנו ולגוף ירדני־פלסטיני. מבחינה פוליטית, שתי מדינות ינהלו במשותף את יו"ש – ירדן וישראל. אין צורך בהקמת מדינה שלישית, אלא בניהול משותף פונקציונלי. חלוקת סמכויות. לדעתי לירדן יהיה עניין בפתרון מהסוג הזה, שקודם כול ימנע את הקמתה של מדינה פלסטינית־חמאסית. בנוסף, נציע לירדנים גישה לים התיכון והטבות כלכליות, סיוע בבעיית המים ופתרון בינלאומי של בעיית הפליטים בשטחם".
והפלסטינים יוותרו כך על דרישתם לעצמאות?
"הביטוי הפוליטי של האוכלוסייה הפלסטינית שגרה ביהודה ושומרון יהיה בהצבעה לפרלמנט הירדני ולרשות מקומית פלסטינית, גוף שיחליף את הרשות הפלסטינית של היום. לא תהיה הפרדה בין אזורי איי, בי וסי, אלא פתרון שחל על כל השטח. מתוך כך, אנחנו לא נספח שטח, גם לא את שטחי סי. מבחינת התיישבות תהיה עדיפות להתיישבות יהודית בשטחי סי, ועדיפות להתיישבות ערבית בשטחי איי ובי. אני מודה שיש פה מורכבות, אבל בנושא הזה צריך להתחיל לדבר אחרת מהשבלונות המוכרות".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
