"כשאתה לומד בישיבה, אף אחד לא מסביר לך שהמשמעות המעשית של להיות רב היא לחיות על הקצה. ברור לכולם שמשאת הנפש היא שנצא 'תלמידי חכמים מקצועיים', אנשים שתורתם היא אומנותם, אבל בשלב הזה אתה עדיין לא מבין שכל משבר הכי קטן ידרדר אותך לתהום כלכלית, עם כל מה שנלווה אליה. כשמדברים היום על ישראלים שהקורונה הביאה אותם עד פת לחם, מדברים גם עליי".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– ללא חובת בידוד: התיירות מישראל ליוון צפויה להתחדש
– "הרחובות שממו פרט למתים": 75 שנה להפצצת הירושימה
– אירית רחמים חושבת שגורל האנושות מוטל על כתפי מפיקות האירועים
אוריאל (שם בדוי) הוא רב צעיר למדי, בן 36, נשוי ואב לחמישה ילדים. את לימודיו למבחני ההסמכה לרבנות הוא החל זמן לא רב אחרי נישואיו. "בניגוד לחלק מהחברים שלי בישיבה, שמבחינתם 'כולל ההלכה' היה פשוט תוכנית לימודים, לי היה ברור שבשבילי זו הכשרה מקצועית. מגיל צעיר רציתי להיות רב, והייתה לי תחושה שאני מתאים לתפקיד. זו לא הייתה סתם פנטזיה, גם רבנים שדיברתי איתם אמרו לי שזה צריך להיות הכיוון שלי. כשסיימתי את הבחינות שמקנות 'כושר' לתפקיד רב שכונה, המשכתי ללמוד להסמכה לרבנות עיר, ואחרי כשבע שנים בערך סיימתי את כל הבחינות. הבנתי שהדרך למשרת רבנות ממשית – של יישוב, או בעתיד אפילו עיר – עוברת ברבנות קהילה, ולכן התחלתי לחפש קהילה מתאימה.
"מתברר שיש לא מעט קהילות שמעוניינות ברב, אבל יש הרבה פחות קהילות שמעוניינות לשלם לרב. אני זוכר במיוחד פגישה אחת עם 'ועדת רב' בבית כנסת בעיר מבוססת במרכז הארץ. הסבירו לי שם באריכות את הציפיות שלהם ממי שיזכה בתפקיד: העברת שיעורים, קשר עם הנוער, ליווי הדוק של ועדת החסד הקהילתית ועוד. כאשר ניסיתי להעלות בעדינות את שאלת השכר, יו"ר הוועדה, שהוא איש עסקים מוכר, ענה לי: 'השנה אין לנו תקציב לעניין, אבל אנחנו שוקלים לקראת השנה הבאה להקצות לכך 3,000 שקלים בחודש. עוד לא ברור אם זה יהיה כשכר, או אולי איזושהי מלגה'. מרוב הלם פשוט לא ידעתי מה להגיד".
לבסוף מצא הרב אוריאל תפקיד ברבנות קהילה, ואפילו קהילה נדיבה באופן יחסי, אבל גם במקרה הזה לא נלווה לתורה יותר מדי קמח. "אחד הרבנים מהישיבה סיפר עליי לקרוב משפחה שלו, והוא דחף מאוד שיקבלו אותי בקהילה שהוא חבר בה. מדובר באוכלוסייה מבוססת, והיה ברור שהתשלום איננו פרוטות. בפגישה הראשונה איתי, חברי הנהלת בית הכנסת התגאו בכך ששכרו של הרב אצלם הוא 6,000 שקלים בחודש – ויחסית לקהילות שבהן ביקרתי עד אז, זה באמת סכום יפה מאוד. מה שלא סיפרו לי הוא ששכירת דירה של ארבעה חדרים באותה שכונה, תאכל יותר משני שלישים מהמשכורת הזו. כמובן, הציפייה היא שהרב יגור באזור של הקהילה".
ועכשיו כשאתה שם, מאיפה הפרנסה?
"כשחייבים, מוצאים. ביישוב שמרוחק כ־40 דקות נסיעה מהבית, מצאתי ישיבה שמעוניינת בשיעורי הלכה מעמיקים, והתחלתי ללמד שם כמה שעות בשבוע. מכיוון שיש לי תעודת הוראה, הצלחתי להשתלב לעוד כמה שעות כמורה בישיבה תיכונית. ומכיוון שיצא לי שם של מישהו שיודע להעביר שיעורים מעניינים במגוון נושאים, מצאתי את עצמי נוסע לכל מיני מקומות שרצו הרצאות בודדות, או לפעמים אפילו סדרות קצרות. גם בזה אין הרבה כסף, אבל מכל הדברים האלה, יחד עם עבודתה של אשתי כמורה, הצלחתי לקושש משהו שמאפשר לצוף על פני המים ולשים אפילו כמה שקלים בצד, לחתונות של הילדים.
הרב עמית (שם בדוי): "שכר הרב בקהילה שלנו הוא 4,500 שקלים ברוטו. זה נחשב סכום יפה, בפרט כשמחצית מעמיתיי עושים את עבודתם בהתנדבות. ובכל זאת, יש משהו לא הגיוני ביחס בין תהליך הקבלה לבין השכר. זה קורה מכיוון שיש המון רבנים, ולא הרבה משרות. יגידו לך ששלושים רבנים אחרים מוכנים לבוא בתנאים הללו"
"אני גם מחתן זוגות, אבל מהם אני מקבל במקרה הטוב החזר על הוצאות הנסיעה, לא יותר. הנורמה שהשתרשה אצלנו במגזר – אולי בגלל ארגון 'צהר', ואולי כי במקרים רבים עורך החופה הוא ראש הישיבה או המדרשה – אומרת שרב בחתונה זה חינם. כאילו אני לא משקיע בזוג ערב שלם של הכנה ועוד ערב של חתונה. אני אוהב להשיא זוגות, זה אחד הדברים שהכי משמחים אותי בתפקידי כרב, אבל אני באמת לא מבין את המציאות הזו. למה אפשר להוציא אלפי שקלים על צלם מגנטים, ואי אפשר לתת תשלום ראוי לרב?"
את היומיום הביתי שלו מתאר הרב אוריאל בצבעים קודרים. "אנחנו חיים ממש בצמצום, בתוך סביבה וקהילה שבה הנורמה היא חיי רווחה. היום זה כבר קשה גם לילדים הגדולים: הם מבינים שאם אתה 'הבן של הרב', רמת החיים שלך נמוכה בהרבה מזו של החברים שלך. אני עובד מסביב לשעון, עסוק לאורך כל שעות היממה, ומשתכר פחות מרעייתי המורה. אבל כאמור התמודדנו, עד שהגיעה הקורונה".
ומה קרה בקורונה?
"הכול התמוטט כמו מגדל קלפים. ההזמנות שהיו לי לשיעורים – בוטלו כולן. חלק היו מנומסים והתקשרו להתנצל, אחרים פשוט שלחו הודעה לקונית בוואטסאפ. בישיבה שבה אני מלמד הלכה הוציאו את כולם לחל"ת, וגם אותי. השיא היה כשהנהלת בית הכנסת הודיעה לי שמכיוון שבית הכנסת סגור, הוחלט לעצור את גביית דמי החבר, ולכן הם נאלצים להוציא אותי לחל"ת. באותה נשימה לא התביישו לרמוז לי שהם מצפים ממני להמשיך להוות כתובת עבור בני הקהילה, במיוחד בתקופה הלא פשוטה הזו – כאילו באמת יכולתי להשיב ריקם את פניו של מישהו. הרי הקשר עם רוב חברי הקהילה הוא אישי. אני לא נותן שירות, אני חלק מהמערכת הזו. כשמישהו זקוק לעזרה, לעצה, לסיוע או לתשובה הלכתית על סיטואציה חריגה, לא אגיד לו 'אני עכשיו בחל"ת'.
"אז נכון, יש דמי אבטלה, והגיע איזה מענק קטן, אבל מחודש לחודש נהיה קשה יותר להחזיק את הראש מעל המים. בלית ברירה התקשרתי לאבא שלי וביקשתי ממנו הלוואה משמעותית, שאין לי מושג מתי אצליח להחזיר. לאחרונה, ברוך השם, בית הכנסת חזר לגבות את דמי החבר וחידש רשמית את העבודה שלי, אבל זה פותר רק חלק קטן מהבעיה, בטח לא מחזיר אותנו לאיזון".
שלושה מעגלי שייכות
"כיוון שמוקד העיסוק של הרב הוא לעשות מצוות, השירות שלו אמור להיות בחינם", כתב הרב חיים נבון במוסף מוצש בחודש שעבר, בהתייחסו לציפיות של הציבור מרבניו. "עם הזמן התגלה שגם ילדים של רבנים צריכים לאכול, ולכן בכל זאת משלמים להם משכורת. אבל המתח הבסיסי הזה נותר, והוא מביא רבנים לעבוד בשמחה בשכר נמוך. יתרת השכר מחכה להם בעולם הבא".
הטור של הרב נבון עורר סערה ושיח נוקב סביב מעמדם ומקומם של "רבני הקהילות" בציבור הדתי־לאומי. קשה למצוא נתונים בנוגע למספרם של הרבנים, אך כל העוסקים בתחום מסכימים כי בעשור האחרון חווה המוסד הזה זינוק של ממש. עוד ועוד בתי כנסת מחליטים כי דרושה להם הנהגה רוחנית משלהם, רב שיעביר שיעורים, ייתן מענה לבעיות הלכתיות ויסייע גם בעניינים אישיים ומשפחתיים. אולם, לצד הברכה שהמציאות הזו מביאה בכנפיה, עולות גם שאלות קהילתיות־חברתיות לא פשוטות. מה הגדרת תפקידו של רב קהילה? האם ניתן ליצור תקן כלשהו של הכשרה לתפקיד? וכיצד בונים מודל כלכלי שיאפשר לרבנים להתפרנס בכבוד?
בהיעדר מידע מוסמך או מחקר מסודר בנושא השכר, ניסינו לשרטט את תמונת המצב באמצעות שיחות עם רבנים וגורמים הפעילים בתחום. מדבריהם של אלו עולה כי כמחצית מרבני הקהילות המכהנים כיום בישראל עושים את תפקידם בהתנדבות; השאר מקבלים משכורות שנעות בדרך כלל בין 1,000 לכ־4,500 שקלים בחודש. תשלום גבוה יותר הוא נדיר למדי. מספר הקהילות שמשלמות לרבניהן יותר מ־10,000 שקלים בחודש – כלומר, סכום שיכול להיות משכורת עיקרית של מפרנס עיקרי במשפחה – אינו מגיע לעשרים.
הרב אוריאל (שם בדוי): "אנחנו חיים בצמצום, בתוך סביבה שבה הנורמה היא חיי רווחה. הילדים שלנו כבר מבינים שאם אתה 'הבן של הרב', רמת החיים שלך נמוכה בהרבה מזו של החברים. אני עובד מסביב לשעון ומשתכר פחות מרעייתי המורה. איכשהו הצלחנו להחזיק את הראש מעל המים, אבל כשהגיעה הקורונה הכול התמוטט כמו מגדל קלפים"
בשנת 2015 החליטה המדינה לתקצב משכורות לרבני קהילות בהתאם למבחני תמיכה מסודרים, אך הקריטריונים נבנו כך שמרבית הקהילות בארץ אינן יכולות לעמוד בהן. מכלל המגזרים, רק 170 רבני קהילות מקבלים כיום תמיכה מהמשרד לשירותי דת, בסכומים שמגלמים שכר ברוטו של כ־2,000 שקלים בחודש. המקצוע העיקרי שבו עוסקים רבנים כדי להתפרנס הוא החינוך לענפיו השונים, וישנם גם מי שעובדים בהיי־טק, באקדמיה ובראיית חשבון.
לשם השוואה: שכרו של רב שכונה עומד על כ־12 אלף שקלים בממוצע – אם כי קיימת שונות רבה בין המשתכרים, בהתאם לנתונים כמו ותק, תפקידים בלשכת הרבנות וכדומה. כמעט לכל רבני השכונות יש גם עבודה נוספת, כך שזה אינו מקור ההכנסה היחיד שלהם. יצוין כי מדינת ישראל החליטה למעשה לבטל בהדרגה את המודל הזה: קליטתם של רבני שכונות בשכר נעצרה לפני למעלה מ־20 שנה, ומי שיוצא לפנסיה אינו מוחלף ברב חדש.
המשרה הרבנית הנחשקת היא זו של רב עיר (או מועצה מקומית). שכר רבני הערים נגזר משכר ראשי הרשויות המקומיות, ונע בין כ־22 אלף שקלים בחודש במועצה שבה פחות מ־5,000 תושבים, ועד לכ־34 אלף שקלים בערים הגדולות. תפקידם של רבני ערים כולל אחריות על שירותי הדת, ובהם עירובין, מקוואות ובעיקר כשרות ורישום נישואין. בשל הליך הבחירה הסבוך והלחצים הפוליטיים הכבדים הכרוכים בתפקיד הזה, רבות ממשרות רבני הערים אינן מאוישות.
הרב עמיחי אליהו, יו"ר "איגוד רבני הקהילות", אומר כי היחלשותו של מערך הרבנות הממלכתי הוא אחד הגורמים לעלייה החדה בדרישה לרבנים קהילתיים. רבני הערים, אם ישנם כאלה, עסוקים בעיקר בניהול שירותי הדת, ומתקשים להגיע אל הציבור ולהעניק לו ליווי רוחני. "כך נפער חלל גדול, שרבני הקהילות למעשה ממלאים אותו", אומר הרב אליהו. "רב קהילה מוצלח פועל בכמה מעגלי שייכות. במעגל הראשון נמצאות משפחות המתפללים הקבועים, שנוכחים בבית הכנסת בכל שבת. המעגל השני הוא של מי שמגיעים לבית הכנסת באופן קבוע סביב מעגל השנה ומעגל החיים – בחגים, בימים הנוראים, בשמחות ולהבדיל במצבי אבלות. אלה אנשים שיש להם אינטראקציה קבועה עם בית הכנסת, גם אם היא איננה רציפה, ודרכה הרב יכול ליצור איתם קשר. במעגל השלישי נמצאים אלו שלא מגיעים היום לבית הכנסת, אבל פוטנציאלית הם עשויים להגיע, אם אנחנו נעשה מה שדרוש לשם כך.
"המשמעות בפועל היא שרב קהילה ממוצע נמצא בקשר עם כמאה עד מאתיים משפחות. אם הוא עובד נכון, הוא ואשתו נותנים מענה לכל השכבות – ובכלל זה נשים, ילדים ונוער וגם אוכלוסייה מבוגרת. הרב הוא הדמות הרוחנית שבאמת באה במגע אישי עם הציבור הזה".
לא כל כך נעים להעלות את הנושא הזה כשמדברים על עניינים שברוח, ובכל זאת – כיצד אמור רב הקהילה להתפרנס? מה התגמול המגיע לו על עבודתו?
"זה לא צריך להיות משהו שלא נעים לשאול. להפך, חשוב לדבר על הנושא, כי המציאות כיום בעייתית מאוד. בגלל התדמית שנוצרה לממסד הדתי כאוהב כסף, התוצאה בהפוך על הפוך היא שמצפים מרבנים לעבוד ללא שכר, או להיות מקבצי נדבות. הם מקבלים משכורות זעומות, מתפרנסים בקושי מכל מיני חלטורות, ויש מהם שמגיעים עד פת לחם. באיגוד שלנו חברים רבנים של 300 קהילות, ומתוכן רק בכעשר קהילות, שלושה אחוזים, הרב זוכה לקבל משכורת משמעותית שאפשר להתפרנס ממנה. המציאות הכללית היא עגומה מאוד, ורבנים מגיעים לסיטואציות קשות.
"אין סיבה שרב יחכה ל־300 שקלים בקושי שהוא מקבל בסיומה של חופה, כדי שיהיה לו במקרר שניצל לתת לילדים שלו. לא ייתכן גם שהוא יהיה תלוי בנדבות של תורם או שניים מבני הקהילה. מצב כזה הופך אותו מדמות שמושכת קדימה, לאדם שנשלט באופן ציני על ידי בעלי אינטרסים".
אז מה אתה מציע?
"אנחנו אומרים שכדי לשנות את המשוואה, המדינה צריכה להכניס את היד לכיס, לפחות לתקופה מסוימת. לפי המודל שלנו, בשלב הראשון המדינה או הרשות המקומית ישימו חלק מהסכום, אבל יתנו את זה בהשתתפות משמעותית של הקהילה. כך הציבור יבין שרב זה מישהו שאמור לקבל שכר – כמו חזן, ואפילו כמו ספק שירותי הניקיון של בית הכנסת. מובן שהמשכורת תינתן על בסיס דיווחים, ותהיה מותנית בכך שהרב באמת עושה את מלאכתו. במקביל צריך להיעשות מהלך ציבורי, בהובלת המשרד לשירותי דת, שיגרום לקהילות להפנים את האחריות שלהן, כך שבסוף התהליך הן עצמן יחזיקו את הרבנים באופן מכובד וראוי.
"למרבה הצער לא שמעו לעצתנו, והתקנה התקציבית שנועדה לסייע לקהילות לשלם שכר ראוי לרבנים, הפכה לתקנה שמממנת ראשי כוללים. בהתחלה היה לנו באיגוד תורם שאִפשר לנו, בשותפות עם הקהילות, להעניק לרבנים משכורת מסוימת. כשהוא הבין שהמדינה לא הולכת לקחת על עצמה את העניין, הוא הפסיק גם את התרומה שלו".
כרטיס כניסה במצבי משבר
הרב עמית (שם בדוי), רב קהילה ביישוב באזור ירושלים, הבין היטב לאן הוא נכנס כשבחר בתפקיד הזה. "תמיד רציתי להיות רב, אבל היה ברור לי שקודם צריך לדאוג לפרנסה", הוא מספר. "רק אחרי כמה שנות עבודה כמורה באולפנה, כשכבר קיבלתי קביעות, נכנסתי לעולם של רבנות קהילה. ידעתי מלכתחילה שמדובר באתגר עצום, ושתמורת עבודה לא קלה אני אקבל מעט מאוד כסף, אבל זה היה חשוב לי ואני לא מצטער לרגע על הבחירה שלי".
הרב עמיחי אליהו: "אין סיבה שרב יחכה לעוד 300 ש"ח, כדי שיהיה לו במקרר שניצל לילדים. לא ייתכן גם שהוא יהיה תלוי בנדבות של תורם. אנחנו אומרים שבשלב הראשון המדינה תשים חלק מהסכום, בתנאי שתהיה השתתפות של הקהילה. כך הציבור יבין שרב אמור לקבל שכר"
ובכל זאת, השכר המשולם לו מצייר כאבסורד את התהליך שעבר לקראת מינויו. "זמן קצר אחרי שעברנו לגור כאן, הרב הקודם של הקהילה – שאני אישית אהבתי אותו מאוד – עזב את היישוב. זו קהילה רצינית ומסודרת, והיה ברור שבמצב כזה יוצאים מיד לבחור רב חדש. המון קורות חיים נשלחו בתגובה ל'קול קורא' שפורסם בנושא, ואחרי סינון ראשוני נותרו 30 מועמדים. ועדה מטעם הקהילה ישבה ובחרה מתוכם שמונה מועמדים שהגיעו לראיונות. בשלב הבא נבחרו מתוכם שלושה, שהוזמנו לעשות שבת עם הקהילה. המשמעות היא שבת שלמה של דברי תורה בתפילות, שיעורים ושיח עם החברים. בסיום התהליך הזה זכיתי להיבחר, לשמחתי הרבה.
"אבל מה השכר של רב בקהילה שלנו, שכאמור מתייחסת ברצינות רבה לנושא? 4,500 שקלים ברוטו לחודש. זה נחשב סכום יפה יחסית למקובל, בפרט כשמחצית מעמיתיי עושים את עבודתם בהתנדבות גמורה. ובכל זאת, יש משהו לא הגיוני ביחס בין תהליך הקבלה לבין השכר. זה קורה מכיוון שיש המון רבנים, ולא הרבה משרות. אם תתלונן יגידו לך ששלושים רבנים אחרים מוכנים לבוא לעבוד בתנאים הללו. אני כאמור הכרתי את המצב, ולכן לא הייתי מופתע או מתוסכל".
מה בעצם תפקידו של הרב בקהילה שלכם? מה היקף העבודה?
"בשבוע רגיל מדובר על 10־15 שעות לפחות. זה הכנה והעברה של שיעורים, פעילות בשבתות ועוד. בתקופות מסוימות, כמו למשל בחגים, העבודה יכולה להתפרס על עשרות שעות בשבוע. גם בזמן התפילות אני בעצם בתפקיד. לפעמים אני הולך לבית כנסת אחר רק בשביל להרגיש שוב את התחושה של תפילה חופשית, כמו פעם.
"הרב אצלנו נתפס כמי שרוחו חופפת על כל נושא אפשרי: קבלת החלטות על ההתנהלות הקהילתית, מענה לשאלות הלכתיות, הנהגה רוחנית וגם התחומים של חסד ועזרה. רבים מהחברים כאן הם עולים אנגלוסכסים שהביאו איתם תודעה קהילתית מפותחת, ומקומו של הרב בתוכה הוא משמעותי. כל אחד יודע שאם הוא צריך לדבר עם מישהו על בעיה או קושי בחיים – בשביל זה יש רב קהילה. הרשת הקהילתית היא חזקה מאוד, ותפקידו של הרב הוא לתת לכל הדבר הזה כיוון, להעלות אותו למעלה. אנשים מגיעים לבית הכנסת ומצפים שהרב יקדם אותם, ירומם אותם, יסייע להם לתת פשר ומשמעות למציאות שאופפת אותם ולמורכבויות שבה. לפעמים המורכבות היא הלכתית – למשל, הכנתי לחברי הקהילה דף הנחיות הלכתיות לתשעה באב בימי הקורונה – ולפעמים היא רוחנית".
למרות השכר הנמוך, הרב עמית מדגיש כי הוא שמח מאוד לשמש בתפקיד. "זו עבודה שהיא שליחות אדירה, ולכן התגמול מבחינתי לא נמדד בפרמטרים כלכליים. למרות שאני לא מטפל, לא עובד סוציאלי וגם לא שוטר, זכיתי להציל לאנשים את החיים. מתוקף תפקידי כרב, יש לי כרטיס כניסה כמעט אוטומטי לבתים במצבי משבר. אני האדם שפותחים לו דלת, ולכן זכיתי ללוות אנשים בקשיים הגדולים ביותר שישנם, ולעזור להם להתרומם מתוכם. הדהים אותי לגלות עד כמה אנשים מחפשים דווקא את הרב במצבים האלה, וכיצד הליווי הרוחני מעניק להם כוחות להתמודדות – כמובן, בלי להחליף שום בעל מקצוע בתפקיד שלו. לא הייתי מוותר על העשייה הזו בשום אופן".
לפתוח את שערי בית הכנסת
האם בכלל יש צורך כיום ברב קהילה, כאשר המידע ההלכתי כולו זמין ונגיש, ורבנים מוכרים עונים לשאלות בקבוצות וואטסאפ ובמייל? "רב קהילה ממלא שפע של תפקידים, שלא טוב לקהילה בלעדיהם", אומר הרב יובל שרלו – ראש ישיבת "אורות שאול", חבר הנהלת ארגון רבני צהר ובעבר רב קהילה. "דווקא שפע החומר שיש באינטרנט, מה שמכונה 'הרב גוגל', מעצים את תפקידו של הרב הממשי, שצריך לעשות סדר ולנתב בתוך המידע הזה. קהילה שיש לה רב עשויה לקבל גם דמות שתמשוך אותה קדימה".
ואיך מאפשרים את כל זה מבחינה כלכלית?
"בשנים האחרונות הולכת וגוברת תרבות ההירתמות למשימות ציבוריות, ויעידו על כך ימי הגיוס של הישיבות השונות, העמותות וכדומה. זהו שינוי עמוק שמתרחש בציבור, ואפשר שהוא יהיה הבסיס, לפחות בקהילות גדולות יחסית, לממן את משכורתו החלקית של הרב כדי שיוכל לממש את תפקידו. ואף על פי כן, לעולם ייוותר חלק משמעותי מעבודת הרב כ'תורה בחינם', וטוב שכך".
הרב שלמה סובול, "מרכז ברקאי": "רבנים לומדים הלכות נידה, אבל לא עוסקים לעומק בסוגיות מעשיות כמו טיפולים רפואיים, מניעת הריון ועוד. יש גם תחומים שבכלל לא נוגעים בהם, נושאים שרבנים נשאלים עליהם ביומיום יותר מאשר שאלות קלאסיות של איסור והיתר"
האם למיזם החתונות של צהר אין חלק בהשתרשות המחשבה שעבודת הרב אמורה להיות חינם?
"לרב שעורך חופה אכן מגיע תשלום – גם בשל הזמן שהוא מקדיש למפגש עם הזוג, גם בשל עזיבתו את ביתו ומשפחתו בערב החופה, וגם בשל העובדה שכל ספק אחר בחתונה מקבל תשלום מלא. צהר הוקמה כ'תשובת המשקל' למעשים שלא ייעשו על ידי עורכי חופות, כמו עבירות מס ותרבות מעטפות. רבני צהר ממלאים בהתנדבות משימה עצומה לשם השבת ערך הרבנות וכבודה. יום אחד לא נזדקק לזה, ואז ראוי מאוד שהרב יקבל תשלום".
מבט נוסף על ההיבט הכלכלי של פעילות הרבנים נותן רועי לחמנוביץ', מי שהיה שותף למיזמים שונים בנושאי דת ומדינה, וכיום משמש דובר עיריית בית־שמש ומרצה לתקשורת במכללת ספיר. לשיטתו, המפתח נמצא בהגדרת גבולות הקהילה וגבולות פעולתו של הרב. אם הרב עמיחי אליהו דיבר על הרחבת המעגלים השונים שאליהם צריך הרב לשאוף להגיע, לפי לחמנוביץ' יש להרחיב את מעגל השותפים בהעסקתו. "יש כאן שאלה של רלוונטיות: מי זו בעצם הקהילה, וממילא למי 'שייך' רב הקהילה. אם הוא רב רק של המתפללים הקבועים שמגיעים לבית הכנסת כל יום או כל שבוע, אנחנו באמת בבעיה. ככל שאנחנו תופסים את בית הכנסת כמרכז שמשמש את הקהילה כולה, והרב הוא לא רק של מקום התפילה אלא של כל סביבתו, כך יהיה קל יותר בהמשך לייצר מודל כלכלי. גם היום, אם רב יגלה שמשפחה בשכונה יושבת שבעה ומעוניינת בהדרכה ובהכוונה שלו, הוא יעשה את זה ברצון – אבל בדרך כלל הוא לא יהיה שם מלכתחילה, כי זה לא נתפס כחלק מתפקידו. צריך להתחיל מפתיחת שערי בית הכנסת גם למי שאינם פוקדים אותו בקביעות, להפוך אותם לחברי קהילה לפחות בחלק מהמובנים, ואז ממילא גם הפונקציה של רב הקהילה תתרחב".
וזה לא מחזיר אותנו למודל "רב השכונה", שנתפס ככושל?
"מה שכשל הוא חלוקת הגזרות הגיאוגרפית. הרבה מהרבנים היו מנותקים מחלק גדול מהציבור בשכונה שעליה הופקדו, ופעמים רבות אפילו לא התגוררו שם. אני מדבר על חיבור מרצון לקהילה, חיבור שהוא לא 'הכול או לא כלום', אלא בנוי על תפיסות מסורתיות שנותנות מקום למידות שונות של מחויבות. אם נאפשר מודל כזה של חברות, שמציע גם למי שמגיע לבית הכנסת רק בימים הנוראים ובשמחת תורה להיות חלק מהקהילה ברמה החברתית, ושהשערים יהיו פתוחים בפניו כשווה בין שווים – גם נשנה את הגדרת התפקיד של הרב, וגם נייצר מודל שיוכל להחזיק את עצמו כלכלית".
שלא יירדמו בשיעור
מי שניסו לקחת לידיים את אתגר רבנות הקהילה ואת התוכן של התפקיד הזה, הם הרב שלמה סובול והרב דוד פיין ממודיעין. לפני כשמונה שנים הקימו השניים את "מרכז ברקאי להכשרת רבני קהילה", שמציע הכשרה דו־שנתית בהיקף של 600 שעות. עד כה סיימו את המסלול הזה ארבעה מחזורים, שבכל אחד מהם עשרים רבנים. בחודש אלול הקרוב יצא לדרך המחזור החמישי, בצל מגבלות הקורונה.
"כדי להיות רב במדינת ישראל, צריך ללמוד בהרחבה ובהעמקה חלקים מסוימים של ארבעה טורים, בית יוסף ושולחן ערוך עם נושאי כלים, ולהיבחן על כך", אומר הרב סובול. "כל זה יכול להגיע רק אחרי כמה שנים של לימוד גמרא. ואכן, להיות תלמיד חכם ולדעת את ההלכה, זה האל"ף־בי"ת של רבנות. רב צריך קודם כול להיות מסוגל לפסוק בשאלות המובאות אליו. אבל רב הקהילה נתקל גם בהרבה מאוד מצבים אנושיים, ובזה הוא שונה מרבנים שעוסקים בתפקידים חינוכיים. הוא לא פוגש את חברי הקהילה רק בהיבט מסוים אלא בכל מישורי חייהם, כמו למשל שמחות ומשברים אישיים, ואת כולם הוא צריך ללוות ברגישות ובחוכמה. את זה לא לומדים בישיבה. רבני הקהילות בישראל הם תלמידי חכמים ברמה גבוהה מאוד, אך מה שחסר הוא הכלים המעשיים, ואת זה אנחנו מנסים לתת".
רועי לחמנוביץ': "חלוקת הגזרות הגיאוגרפית נכשלה. הרבה מהרבנים היו מנותקים מחלק גדול מהציבור בשכונה שעליה הופקדו, לפעמים אפילו לא התגוררו שם. אני מדבר על חיבור מרצון לקהילה, לא 'הכול או לא כלום', אלא תפיסה שנותנת מקום למידות שונות של מחויבות"
מסלול הלימודים של חניכי מרכז ברקאי – כולם רבנים שמכהנים בקהילות – מחולק לשניים. חלק אחד הוא לימוד תורה בהיבטים מעשיים שלא נכללים בבחינות הרבנות: "יש שורה של נושאים שבעבר רבנים היו לומדים אותם במה שמכונה 'שימוש תלמידי חכמים', כלומר מרב ותיק, וכיום זה לא מעשי. יש למשל רבנים שעברו את הבחינות על הלכות מקוואות, אבל אף פעם לא ראו איך בנוי מקווה באופן מלא, עם ה'אוצרות' של מי הגשמים. רבנים לומדים הלכות נידה, אבל לא עוסקים לעומק בסוגיות מעשיות כמו טיפולים רפואיים, מניעת הריון, פוריות ועוד. מי שעושה בחינות לרבנות עיר נשאל גם על מצוות התלויות בארץ, אבל אין לו מושג מה המצב בשטח: איך עובד הפיקוח על עורלה, או מה קורה בשווקים. יש גם תחומים שבכלל לא נוגעים בהם, כמו דיני ממונות, ריבית ועוד הרבה נושאי יומיום שרבנים נשאלים עליהם אולי יותר מאשר שאלות קלאסיות של דיני איסור והיתר. אז במקום ה'שימוש תלמידי חכמים' של פעם, אנחנו מוציאים את התלמידים לסיורים בשטח, ומקיימים הרצאות של רבנים שעוסקים בכל הנושאים הללו".
החלק השני של תוכנית הלימודים הוא מה שמכנים במרכז "ארגז כלים קהילתי". "אנחנו פותחים בפני הרבנים עולמות מוכרים פחות", מסביר הרב סובול. "לומדים על הנושא של מתמודדי נפש, על שילוב בעלי מוגבלויות בעשייה הקהילתית, ומנסים לעודד את הרבנים לא לבוא אליהם ממקום של עשיית חסד אלא מתוך מגמה של שילוב מלא, עד כמה שהדברים אפשריים מבחינה הלכתית. אנחנו עוסקים גם בסוגיות של סוף החיים, איך מלווים חולים סופניים ומשפחות אבלות. לומדים על מניעת אובדנות ועל נושא של מוגנוּת, זיהוי מקרים של אלימות במשפחה ופגיעות מיניות. רב הוא לא בעל מקצוע טיפולי ולא מחליף את אנשי המקצוע, אבל הוא מכיר את האדם, את המשפחה, והוא זה שיכול ללוות אותם בתהליכים שונים.
"נושא נוסף שאנחנו מקדישים לו תשומת לב הוא רטוריקה, תורת הנאום. רב מגיע מהישיבה, שם כשראש הישיבה מדבר כולם מטים אוזן. ופתאום בקהילה שלו, אם הוא לא מדבר בצורה מעניינת, אנשים נרדמים או עוברים לעלוני השבת. אנחנו מלמדים גם שיטות מתחומים כמו גישור, אימון וניהול קונפליקטים, ועוד כלים שאמורים לעזור לרב בתפקידו המורכב".
לא היה עדיף שילמד את כל זה כחלק מלימודי הרבנות, לפני קבלת התעודה?
"במחזור הראשון הייתה לנו קבוצה משולבת – חצייה 'רבנים בפועל' וחצייה רבנים שעוד לא נכנסו לקהילות. החל מהמחזור השני קיבלנו רק רבנים מכהנים, כי הבנו שההכשרה בנושאים המעשיים היא תיאורטית מדי עבור מי שלא משמש בתפקיד. קח תחום כמו ליווי במשבר – 80 השעות שאנחנו מקדישים לכך הן הרבה פחות יעילות אם הרב לא פגש עדיין שום משבר שהוא צריך ללוות בפועל. היכולת שלו להפיק תועלת מעשית במקרה כזה היא נמוכה, ואיכות הלמידה יורדת מאוד".
הרב אוריאל מספר גם הוא על הפער בין הלמידה התיאורטית של ההלכה לבין הדרישות בפועל מרב קהילה: "כשהגעתי לקהילה שלי קיבלו אותי בשמחה, כולם היו נחמדים מאוד, אבל תוך שבועיים־שלושה חטפתי הלם תרבות. גיליתי ששני שלישים מהתפקיד הם בעצם להיות מדריך נוער, מגשר ועובד סוציאלי, ובקושי שליש מהעניין הוא 'להיות רב'. מצאתי את עצמי צולל לנבכי הצרות של חברי הקהילה, עוסק בדברים שאף אחד לא לימד אותי מעולם, אבל זה היה שיעור גדול על היכולות שיש בי ואף פעם לא הכרתי".
גם ב"איגוד רבני הקהילות" מנסים להשלים את החסר בהכשרתם של הרבנים הצעירים. "הציונות הדתית התמקדה בישיבות לאורך הרבה שנים, ובאמת בנינו רבנות ישיבתית ברמה גבוהה, אבל מעט מאוד רבנות קהילתית", אומר הרב עמיחי אליהו. "מדובר באינטראקציות שונות לחלוטין. בישיבה, העיקר הוא היכולת השכלית והאינטלקטואלית של הרב; ברבנות קהילתית, שהיא בעצם הנהגה ציבורית, צריך כריזמה, רגישות, הצד האנושי הוא משמעותי מאוד. מי שמגיע לתפקיד כזה רק עם 'שולחן ערוך', יכול להתרסק. לכן אנחנו באיגוד משקיעים הרבה מאוד תקציבים ומאמץ במה שמכונה 'החלק החמישי של השולחן ערוך'. אנחנו מלמדים נושאים כמו גישור, הובלת תהליכים ורטוריקה, ומפעילים מערך של 'מנטורים', רבנים ותיקים יותר שמעניקים הכוונה וסיוע לרבנים בראשית דרכם, בדיוק במקומות האלו.
"יש משהו נכון בכך שהמדינה, באמצעות הרבנות הראשית, תעסוק בהכשרה הבסיסית – ידיעת ההלכה והנאמנות למסורת היהודית. מכיוון שהרב עובד בתוך קהילה, הוא צריך להתאים יחד איתה את ההכשרה הנוספת שלו למה שנחוץ לה ולעצמו. בקהילה שבה העיקר הם השיעורים ודברי התורה, הרב יעדיף להשתלם ברטוריקה; במקום אחר אולי יהיה חשוב להשקיע ביכולות גישור ופישור. אבל בבסיס, רב הוא לא רטוריקן ולא מגשר, ולכן המצב הנוכחי הוא בהחלט הגיוני וסביר. בסופו של דבר הקהילה צריכה להיות מסוגלת לבחור את הרב שמתאים לה, והיא גם זו שיכולה להפסיק את כהונתו, אם הוא לא עונה על הצרכים".
כשאני שואל את הרב סובול כיצד רבני קהילות אמורים להתפרנס, הוא משיב: "זו שאלה בהחלט לא פשוטה. השאיפה שלנו היא שקהילות יבינו שהן זקוקות לזמינות של הרב לאורך שעות רבות ביום, והן גם צריכות לשלם מספיק על מנת שכאשר קורה אירוע, הרב יוכל להגיע מיד ולא רק בערב או בלילה. אנחנו רחוקים מאוד מהמקום הזה, אבל חשוב לומר שזו רק בתחילת הדרך. העולם הזה של רבנות קהילה בישראל הולך ונבנה, ולהבנתי הוא הולך בכיוון נכון, גם אם ייקח עוד חמישים שנה להגיע ליעד.
"המודל שלנו מגיע מרבני הקהילות בחו"ל, שם זו באמת עבודה במשרה מלאה, אבל גם מקור פרנסה משמעותי. הברייתא אומרת 'עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שייקבעו בארץ ישראל'. ואני אומר, אולי קצת בחיוך, שלקיחת המודל של בתי הכנסיות שבחוץ לארץ – מודל של קהילתיות חזקה ושל הנהגה רבנית משמעותית – וקביעתו גם בארץ ישראל, זה חלק מהגאולה".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
