ביום ראשון בעוד כשבועיים, ב' בתשרי תשפ"א, יהיה העולם היהודי עד למחזה שטרם נראה כמותו. בכל יישוב ובכל שכונה יעברו מתנדבים, ייכנסו לחדרי מדרגות, יעצרו מול דלתות או יעמדו מתחת לחלונות. לאחר שיוודאו כי הגיעו למקום הנכון, הם יגישו שופר אל שפתיהם וישמיעו תקיעות, שברים, תרועות. בכל שנה אמנם מתקיימים סבבי תקיעות למי שלא יכול להגיע לתפילה, אבל לרוב הדבר נעשה בבית הכנסת עצמו, או בדירה שמתקבצות אליה כמה נשים ששמרו בבוקר על ילדיהן. הפעם, כשמאות אלפים בבידוד, לרבים לא תהיה ברירה אלא לשמוע את קול השופר במשלוח אישי, בלי לצאת מהבית.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– משרד הבריאות בעזה: איבדנו שליטה על הקורונה
– מועלם מתנקמת, נתניהו הניח פיתיון: גיוס חדש לליכוד
– ישראל גיבורה על איראן אך חלשה מול חמאס
וכשיש שינוי בפרקטיקה הדתית, יש צורך גם בהנחיות הלכתיות ובסעיפי שולחן ערוך שבשנים כתיקונן אולי לא נעשה בהם שימוש. "הדבר הראשון שצריך לדעת בהקשר הזה הוא שתקיעת שופר זמנה כל היום", אומר הרב יעקב אריאל, רב העיר רמת־גן לשעבר ומבכירי רבני הציונות הדתית. "אם התוקע אמור להגיע לכמה וכמה מבודדים, הוא יכול לעשות זאת גם אחר הצהריים. עוד צריך לזכור שהדרישה מאדם פרטי היא לשמוע שלושים קולות, לא צריך יותר מזה. אם השקיעה קרובה, ובעל התוקע צריך להמשיך למקומות נוספים, אפשר בשעת הדחק להסתפק בעשרה קולות".
הרב יעקב אריאל: "כשנוצרת בעיה של זמן, אפשר לדלג על הפיוטים הכלולים בתפילה, ולהגיד אותם אחר כך בבית. בתפילת מוסף, כדי לקצר, החזן יכול להגיד את התפילה בקול והציבור יאמר איתו בלחש. במהלך התפילה יתקעו שלושים תקיעות, ובסוף ישלימו את הנותרות. כולם יצטרכו לעמוד במשך כל זמן התפילה של החזן – וזה לא קל, אבל אפשרי"
הוראה אחרת של הרב אריאל נועדה לשמירה על בריאות התוקעים בעודם בבתי הכנסת: בשום מקרה, הוא מדגיש, אין להעביר שופר מאדם לאדם. "שופר אחד לבעל תוקע אחד. התוקע יעמוד לבד על הבמה, כשאף אחד לא לידו. גם המקריא יהיה מרוחק ממנו לפחות שניים־שלושה מטרים. במצב כזה אין שום חשש". השנה, הוא מציין, בשל המגבלה על מספר המתפללים בבית הכנסת, יהיה צורך בבעלי תקיעה רבים ובהיערכות מראש. "צריך לקנות שופר, להתאמן על התקיעות בנחת וללמוד את ההלכות. הכללים פשוטים ולא מורכבים, וקל ללמוד אותם אם לא נזכרים ברגע האחרון".
ביישוב פני־קדם במזרח גוש עציון החלו כבר לגייס את תוספת כוח האדם הנדרשת. "באמצע חודש אב ערכנו ישיבה ראשונה כדי לבחון איך להתכונן בצורה הטובה ביותר לראש השנה וליום כיפור", מספר אלעד פרץ, אחד מגבאי בית הכנסת במקום. "מאז שבתי הכנסת נפתחו מחדש, פיצלנו את התפילה מבחינת זמנים ומקומות – מניין מוקדם, מניין מאוחר, מניין מחוץ לבית הכנסת ועוד מניין בשכונה מרוחקת. לקראת הימים הנוראים הבנו שייתכן שנצטרך להתפצל עוד יותר, ולשם כך התחלנו להקים מאגר מתנדבים – חזנים, קוראים בתורה ובעלי תקיעה. אנשים מבינים שגם אם הם לא רגילים להיות חזנים, בטח בימים הנוראים, השנה זה שונה. רבים קנו שופרות והחלו ללמוד לתקוע. התושבים כאן נרתמו להכין פיזית את מקומות התפילה, כי אלו תפילות ארוכות. הם בנו דֵקים, הכשירו חצרות ומתחו ציליות, כדי שנוכל להפעיל כמה שיותר 'עמדות'. יש הבנה והתגייסות. אבל צריך לזכור שאצלנו הדברים פשוטים יחסית, כי אנחנו קהילה דתית תורנית למחצה. במקומות אחרים זה מן הסתם מורכב יותר".
מה לגבי הסוגיות ההלכתיות הייחודיות שמזמנים הפעם הימים הנוראים?
"כולם מבינים שיש לקצר במנגינות ובפיוטים, אבל עוד לא נכנסנו לפרטים. היום הראשון של ראש השנה יחול בשבת, כך שאין בו תקיעת שופר, וזה מפשט את העסק מבחינה הלכתית. האתגר הגדול יהיה יום כיפור. כשנתקרב יותר לשם נקבל החלטות בכל הנושאים, תוך התייעצות עם הרב גדעון פרל, שהיה הרב של אלון־שבות והרב האזורי בגוש עציון".
גם בבית הכנסת "אהבת ציון" ברמת בית־שמש, קהילה דתית־לאומית של כ־120 משפחות, עמלים על התאמת שגרת מועדי תשרי לעידן הקורונה. "בגל הראשון סגרנו את בית הכנסת עוד לפני שסגרו בכל הארץ", מספר הרב מנחם קופרמן. "יש לנו בקהילה לא מעט עולים ותיקים מארה"ב, ולנוכח מה שקרה אז בחו"ל הבנו את המצב מהר ופעלנו מיד. ההחלטה הייתה קשה מאוד, אבל זה היה הדבר הנכון לעשות.
"לפני כמה שבועות התחלנו להיערך לימים הנוראים, מתוך הבנה שהקהילה לא תוכל להתבסס רק על בית הכנסת. גיבשנו מתווה של חמישה־שישה מניינים בשעות שונות – גם בתוך המבנה וגם במקומות אחרים – כך שיהיה מקום לכל מי שירצה להתפלל בראש השנה. אנשים מתגייסים לכל התפקידים, וגם מבינים שמי שיכול להיות בעל תפילה, צריך לקחת על עצמו יותר מתפילה אחת. פתחנו הרשמה למניינים, והשאיפה היא לוודא מוקדם ככל האפשר שאנחנו ערוכים ומוכנים".
האם התפילות עצמן יהיו שונות מאשתקד?
"חלק מהמניינים יתקיימו באוויר הפתוח, ובגלל החום חשוב להתחיל את התפילה מוקדם ולא להאריך. יהיה גם מניין שיתחיל בבית הכנסת, ובשלב כלשהו יצא להשלים את התפילה בחוץ כדי שהמניין הבא ייכנס. בשנה רגילה התפילה לוקחת כחמש שעות וחצי, אבל הפעם היא כנראה תימשך שלוש שעות וחצי. נקצר פיוטים אחדים, ובעיקר ננסה לאזן. אי אפשר להאריך כרגיל, ומצד שני אם מורידים לגמרי את השירים מוציאים מהתפילה את הנשמה. הפתרון הוא לשיר בקטעים מסוימים, נניח 'אוחילה' או 'וכל מאמינים', אבל לא בכל מקום. בעלי תפילה מיומנים יודעים מה לעשות. המטרה היא לאזן וליצור אווירה מרוממת גם השנה".
חזן במסדרון
הרב שמואל סלוטקי מאיגוד בתי הכנסת עוסק בהיערכות לתפילות הימים הנוראים מזה זמן, והוא והארגון שהוא עומד בראשו אף היו שותפים בניסוח המתווה לתפילות הימים הנוראים ודיוקו מול המל"ל ומשרד הבריאות. לדבריו, למרות הקורונה מרבית הציבור מעוניין להתפלל בראש השנה בבתי הכנסת, וגם מי שלא יתפללו בתוך בית הכנסת יקבלו רובם מענה במניינים המתקיימים בשטח הפתוח אך סמוך לבית הכנסת. "יש כאלו שמסוכן להם להיכנס לבתי הכנסת, וחוששים או לא מעוניינים לשהות זמן רב במרחב סגור. אך הרושם שאנחנו מקבלים הוא שרובם מקבלים מענה סמוך למניין קיים. מנייני החצרות והרחובות עוד קיימים, אך הם הולכים ומתמעטים. זה הרושם שאותו אנחנו מקבלים בשיח עם השטח".
באיגוד בתי הכנסת פועלים בימים אלו, לאחר ניסוח המתווה מול המל"ל ומשרד הבריאות, על מנת לתווך את הדברים לבתי הכנסת, "המתווה הוא מורכב ומרובה פרטים ואנחנו פועלים על מנת לתווך אותו ולהסביר לבתי הכנסת איך מתמודדים עם התנאים שאותם הוא מציב. במקביל אנחנו פועלים לתת הנחיות הלכתיות במטרה לסייע לבתי הכנסת להתמודד עם המצב, ולאפשרב למשל מניינים עוקבים. מה צריך להיות סגנון התפילה, מה אפשר לקצר ומה חייבים להשאיר. יש הרבה קהילות שזקוקות לסיוע בנושא, במיוחד אנשים מבוגרים, קהילות בבתי אבות וכדומה".
לקראת יום הכיפורים מעריך הרב סלוטקי כי עיקר המתפללים יגיעו לתפילת כל נדרי וערבית בתחילת הצום ולנעילה בסוף הצום, "אני מעריך שההנחיה הרבנית שתצא תהיה בהתאם להלכה שלפיה עדיף צום על תפילה בציבור. תפילה שעות ארוכות עם מסכה על הפנים בלתי אפשרי עבור רבים, ולכן מה שיקרה הוא שהרוב יגיעו לכל נדרי ולנעילה וביתר התפילות ישתתפו פחות מתפללים".
הגל הראשון של הקורונה התרגש עלינו בתקופה הלחוצה של ההכנות לפסח תש"ף. את ליל הסדר בילו אזרחי ישראל ספונים בבתיהם, בתקווה שכך תמוגר המגפה. חצי שנה אחר כך הקורונה עדיין כאן, והימים הנוראים של תשפ"א מציבים אתגר חדש ומורכב לא פחות – בהיבטים חברתיים, קהילתיים וגם הלכתיים.
הרבנית ד"ר תמר מאיר: "מארגני מנייני החצרות הם גברים, והכול מנוהל בקבוצות ואטסאפ סגורות שנשים אינן חברות בהן. אין שם מקום לנשים וגם אין מודעות לנשים. לכן לקראת הימים הנוראים השלב הראשון הוא להגיד לנשים להיות מודעות למה שקורה, לפנות לקהילה או למי שמארגן את המניין כדי שתהיה מחשבה עליהן"
עידית מבורך־שאג ממכון "הדר ישראל", שעובדת מול קהילות שוויוניות ומשותפות, כינסה לקראת הימים הנוראים כ־70 נציגים מכ־40 קהילות, כדי לחשוב יחד על האתגרים והפתרונות האפשריים. "בשיחת זום שערכנו, נציגי הקהילות העלו את השאלות שמטרידות אותם – איך מקיימים בחוץ תפילות ארוכות כשחם וקשה להתרכז, איך מכניסים כמה מניינים לבית הכנסת מהנץ ועד סוף זמן תפילה, ועוד שאלות ארגוניות והלכתיות. אחד הדברים הכי בולטים היה אי ודאות לגבי התקנות וההנחיות. הכול משתנה כל הזמן. ניסיתי להביא לאירוע הזה נציג של משרד הבריאות שיסביר במדויק את ההוראות – בכל זאת, אנחנו מייצגים כמה עשרות קהילות – אבל לא היה סיכוי למצוא מישהו כזה".
בכינוס סיפרו כמה מהמשתתפים על הפתרונות שגיבשו בקהילותיהם, ובעקבות זאת יצאה חוברת הנחיות הלכתיות לתפילה מודולרית. "התייחסנו לשאלה מה לעשות אם פתאום אתה מגלה שאתה בבידוד בראש השנה", מסבירה מבורך־שאג. "זה הרי משהו שיכול לקרות לכל אחד ברגע האחרון. יש לא מעט אנשים שמעולם לא התפללו ביחידות בימים הנוראים, ופתאום יצטרכו לדעת מהם זמני התפילה, מה להגיד ועל אילו קטעים לדלג כשאתה לא במניין. יש בחוברת הדרכה לגבי המינימום ההלכתי הנדרש כשמתפללים במניין וצריך לקצר, ומה להוסיף במדורג כשיש יותר זמן. החוברת מניחה שאנשים מכירים את תפילות החגים, אבל בדרך כלל יש גבאי קבוע שיודע מה עושים מתי, והפעם אולי לא יהיה אחד כזה במניין שלך, ותמצא את עצמך בתפקיד המבוגר האחראי. אנשים צריכים להיכנס במהירות לתפקיד, והחוברת מנסה לסייע בכך".
מיזם "בשותף" של המכון "הדר ישראל", מנסה לתת מענה גם לשליחי ציבור שאינם רגילים לשמש בתפקיד, וצריכים כעת ללמוד את המנגינות. "העלינו לאתר שלנו מאגר של קטעי תפילה מוקלטים, כדי שמי שרוצה יוכל ללמוד אותם לפי הנוסחים השונים. אני חושבת על הגבאי שמגלה שבוע לפני ראש השנה שצריך להקים עוד קפסולת תפילה בבית הכנסת שלו; המטרה שלי היא ליצור כלים שיאפשרו לו לעשות את זה בקלות המרבית".
שאלת משך התפילה היא אחת מהשאלות הנפוצות המופנות אל הרב אריאל בשבועות האחרונים, לנוכח המצב הייחודי שיצרה הקורונה. "בגלל ההגבלה על מספר האנשים, בכמה מבתי הכנסת נוצר צורך לקיים שני מניינים בזה אחר זה. המניין המוקדם, תפילת ותיקין, לא יכול להתחיל לפני שש בערך – ומצד שני הוא צריך לסיים עד שמונה וחצי, כדי שהמניין השני יוכל להספיק להגיד קריאת שמע בזמנה". לסד הזמנים הזה, אומר הרב אריאל, יש כמה פתרונות הלכתיים: "ראשית, אפשר לדלג על הפיוטים הכלולים בתפילה, ולהגיד אותם אחר כך בבית. בתפילת מוסף, כדי לקצר, החזן יכול להגיד את התפילה בקול והציבור יאמר איתו בלחש (במקום שהחזן יחזור על התפילה אחרי שהציבור מסיים אותה – ש"פ). במקרה כזה יתקעו שלושים תקיעות במהלך התפילה, ובסוף ישלימו את הנותרות כדי להגיע למאה. המשמעות היא שכולם צריכים לעמוד במשך כל התפילה של החזן – וזה לא קל, אבל אפשרי. כך גם לגבי תפילות מחוץ לבית הכנסת: אם מזג האוויר נעים וכולם נמצאים בצל, אין בהכרח צורך למהר; אם חם וקשה להאריך, אפשר להשתמש בפתרונות האלה".
שאלה אחרת שהופנתה אליו נוגעת לשימוש ברמקול בחג, כדי שגם הנמצאים מחוץ לבית הכנסת יוכלו לשמוע את החזן שבפנים ולהיות שותפים בתפילה. הרב אריאל שולל זאת, גם אם מופעלת מערכת מיוחדת שמפחיתה לכאורה את החשש לחילול החג או השבת. "נכון שהרב שאול ישראלי התיר את זה במקרים מסוימים, אבל הדבר נתון במחלוקת הפוסקים. באמריקה הרבנים מקפידים מאוד לא להשתמש ברמקול בשבת, כי זה מבחין בינם לבין הרפורמים. השבתי לשואלים שאין מקום להיעזר ברמקול, ושהמתפללים בחוץ יקיימו מניין נפרד".
גם מנהג התרת הנדרים בערב ראש השנה עורר שאלה אופיינית לימי הקורונה. "נשאלתי אם אפשר לעשות זאת בזום, כך ששלושת חברי 'בית דין' לא ישבו יחד. השבתי שלכתחילה ודאי עדיף שישבו יחד, אבל אם אי אפשר, יש מקום לומר שהזום מועיל ואפשר לעשות כך את התרת הנדרים".
לקראת יום הכיפורים מציין הרב אריאל שהבעיה ההלכתית עשויה להיות גדולה הרבה יותר מזו של ראש השנה. "ביום כיפור הכול מסובך יותר. התפילות ארוכות, ואם יהיה חם בחוץ, האפשרות של מנייני חצרות אולי לא תהיה מעשית בגלל הצום. עלתה הצעה להשתמש במבני בתי הספר: לכל כיתה ייכנסו עשרה מתפללים, יהיו כיתות לגברים וכיתות לנשים, והחזן יעמוד במסדרון כך שכולם יוכלו לשמוע אותו. כך עשרות אנשים יוכלו להצטרף לתפילה ולשמוע לפחות את כל נדרי, ערבית ותפילת נעילה".
חולשה או צמיחה
לפי הרב דוד סתיו, יו"ר ארגון רבני צהר ורבה של שהם, הימים הנוראים הבאים עלינו מזמנים אתגר חריג גם מבחינת האווירה שתלווה אותם. "התפילות השנה יהיו שונות", אומר הרב סתיו. "יהיו שלא יגיעו לבתי הכנסת, וגם מי שכן יבואו יהיו מלאי חששות ודאגות. עוצמת התפילה תהיה הרבה יותר חלשה, ובמנייני החצרות יצטרכו להסתדר בלי השירותים התומכים שיש לנו בבית הכנסת, ובימים רגילים אנחנו כמעט לא מודעים לקיומם: מזגן, ארון ספרים, מקום ישיבה נוח. זה אתגר גם למתפללים הקבועים וגם למתפללים המזדמנים. המצב הזה יכול להיות מחליש, אבל יכול גם להצמיח".
התרופפות הממד הקהילתי, אומר הרב סתיו, מעבירה את המוקד לאדם הפרטי ויוצרת הזדמנות ברמה האישית. "אי אפשר לסמוך השנה על הגבאים או על הרב. מי שלא יבין שהאחריות הפעם מוטלת עליו, לא יקבל מהימים הנוראים את מה שהוא רגיל. לא תהיה דרשה אם הוא לא יכין אותה בעצמו. אם הוא לא ישיר, אף אחד לא ישיר במקומו. ואם הוא לא ידאג לאווירת החג לילדיו ולמשפחתו, לא יהיה מי שידאג לזה. יש כמובן גם שאלות מעשיות, ואנחנו במועצת רבני צהר שוקדים על הכנת דף הוראות מסודר שיצא בימים הקרובים, כדי שהתפילה תעבור בשלום".
בכל שנה פועלים רבני צהר לשתף בתפילות הימים הנוראים גם את הציבור שאינו נוהג לפקוד את בתי הכנסת בימי חול ובשבתות. בצל המציאות החריגה שנוצרה בחודשים האחרונים, האתגר הזה עומד להיות מורכב במיוחד. "אנחנו קוראים לציבור הדתי בכל מקום להזמין את הציבור החילוני ולהציע לו להצטרף לפחות לחלק מהתפילות. בשנים האחרונות קרה לנו משהו לא טוב: בתי הכנסת שלנו מלאים במתפללים, אבל לא מקבלים אליהם את מי שאינו רגיל להגיע אליהם כל השנה. כתוצאה מכך אנחנו בצהר נאלצנו בשנים האחרונות להקים מאות מרכזי תפילה, אבל הפעם אי אפשר להסתפק בכך. אנחנו אומרים למנייני החצרות: תקראו גם לשכנים הלא דתיים. נוציא דפי מידע שנוכל על מקומם של מניינים כאלה. הדפסנו גם מחזורים ייעודיים לתפילות כל נדרי, ערבית ונעילה, שאפשר לחלק אותם לאורחים. כאן בשהם נקיים תקיעות שופר גם אחר הצהריים, כשהשמש לא קופחת, למי שאינם מסוגלים לשמוע את התקיעות בשעה הרגילה".
לקראת ראש השנה יערוך ארגון צהר ערב לימוד וירטואלי משותף, בהובלת הרב סתיו והרב אליעזר מלמד, שיעסוק בסוגיות ההלכתיות הנוגעות לתפילות הימים הנוראים השנה. "לצד השאלות המעשיות, כולנו צריכים לעסוק השנה גם בשאלות הרוחניות, ביחס שלנו לחיי אדם. האם אנחנו לא מואסים בהנחיות שנועדו להגן ולשמור על החיים. מה קורה לנו כחברה, מה מקור ההתבהמות שבאה לידי ביטוי בהפגנות, ביחס לבני אדם, בכל מקרי ההתעללות שאנחנו שומעים עליהם. מה קורה לנו כחברה במחלוקת ובשיח מידרדר. כל השאלות הללו צריכות להעסיק אותנו בימים הללו".
בלי להסיג גבול
בציבור הדתי התעורר דיון על מקומן של נשים במניינים המאולתרים, וגם בבתי הכנסת כשאלה נפתחו בהדרגה. הרב מנחם קופרמן מציין כי ההרשמה לתפילות בקהילתו הייתה פתוחה גם לנשים, אך בפועל הן הגיעו פחות מאשר בזמנים רגילים. "עם זאת, לקראת הימים הנוראים אנחנו ערוכים לפתוח עזרת נשים בכל המניינים. נשים הן חלק מהקהילה לכל דבר. המגבלה היחידה היא שאם בחלל מסוים מספר המתפללים המרבי הוא עשרים, לא נוכל לאפשר ליותר מעשר נשים להשתבץ שם".
"הסגר המוחלט, ואחריו מנייני המרפסות, נתנו לראשונה לנשים רבות הזדמנות להצטרף לתפילה", אומרת הרבנית ד"ר תמר מאיר, ממייסדות מיזם "משיבת נפש" של ארגון רבני בית הלל. "כשכל המשפחה מתפללת בסלון מובן שהנשים שותפות, אבל גם כשהתפילה הייתה במרפסת, פתאום ניתנה להן הזדמנות להתקרב לספר התורה, או לעמוד ליד הבן שאומר 'אנעים זמירות'. לראשונה בחיי התפללתי במשך תקופה שלוש תפילות במניין בכל יום. אישה שמגיעה ביום חול לבית הכנסת תמיד תרגיש קצת מסיגת גבול. גם אם היא נכנסת לעזרת הנשים, רוב הסיכויים שיש שם גברים שיצטרכו לצאת. התחושה היא שאני לא שייכת. ופה, במנייני המרפסות, הייתה שייכות. ואז בתי הכנסת נפתחו, והתקופה היפה הזו הסתיימה. בחלק מהקהילות אפילו ביקשו מהנשים לא להגיע לבית הכנסת.
"במנייני החצרות אין ניסיון לתת מענה למי שלא מוצאת שם את מקומה. ברוב המניינים הללו המארגנים הם גברים, והכול מנוהל בקבוצות ואטסאפ סגורות שנשים אינן חברות בהן. בתפילות בחצר אין מקום לנשים וגם אין מודעות לנשים. לכן לקראת הימים הנוראים השלב הראשון הוא להגיד לנשים להיות מודעות למה שקורה, לפנות לקהילה או למי שמארגן את המניין כדי שתהיה מחשבה עליהן. גם אם החוויה שלנו תמשיך להיות חוויה של אורחות, לפחות בעל הבית ייערך ויחשוב על מקום לנשים בתפילה. אני שואלת את עצמי מה התקופה הזו תעשה לנו. האם הימים האלה, שבהם אנשים הרגישו את הכמיהה לבית הכנסת ואת הגעגוע אליו, יאפשרו להם להיות אמפתיים יותר כלפי הכמיהה של נשים לתפילה בציבור. אני שומעת הרבה נשים תורניות שמספרות איך בתקופת הקורונה הן חוו את התפילה מקרוב, ועד כמה זו הייתה חוויה מרגשת בשבילן. אני רוצה לקוות שמי שחוותה את התחושה הזו, לא תזלזל במי שכמהה לכך תמיד".
הרב מנחם קופרמן: "אי אפשר להאריך כמו שאנחנו רגילים, ומצד שני אם מורידים לגמרי את השירים, מוציאים מהתפילה את הנשמה. הפתרון הוא לשיר בקטעים מסוימים, נניח 'אוחילה' או 'וכל מאמינים', אבל לא בכל מקום. בעלי תפילה מיומנים יודעים מה לעשות. המטרה היא ליצור איזון נכון ואווירה מרוממת גם בתפילות השנה"
במאפיינים הייחודיים של חגי תשרי השנה, אומרת הרבנית מאיר, גלומה גם הזדמנות להעצמה – בדיוק כפי שאילוצי חג הפסח הביאו רבים ללמוד כיצד לערוך את הסדר בעצמם. "אולי קיצור התפילות, שיהיה מחויב המציאות, יאפשר לתת יותר מקום לסעודות ראש השנה ולסימני החג, מה שיהפוך את ההתרחשות בבית לרבת משמעות. לראש השנה יש עוד צדדים רוחניים מלבד התפילה, וזו הזדמנות לראות איך מעצימים דווקא את היחד, את המשפחה. אנחנו גם אומרים 'ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה', ואולי לנוכח המציאות הכלכלית במדינה צריך לדבר הפעם יותר על המקום של הצדקה, ולהפוך את הנושא הזה למרכזי יותר".
ויש גם מי שמצאו דרך לשלב גמילות חסד עם קיום מצוות תקיעת השופר. בנות השירות בעמותת הילמ"ה (הייטק למען החברה) הקימו את אתר האינטרנט הייעודי "יום תרועה", שמטרתו לשדך בין בעלי תקיעה לקשישים או מבודדים שאסור להם לצאת מהבית. "מנהל העמותה, יוסי צוריה, חשב איך לעזור בנושא הזה, וכך נולד המיזם שלנו", מספרת נעמה שיפוני. "כרגע אנחנו בשלב של רישום בעלי תקיעה שמוכנים להסתובב בערים ובשכונות. האתר עלה לאוויר לפני שבוע, וכבר נרשמו בו למעלה מ־150 מתנדבים. כשנתקרב לראש השנה אנשים בבידוד יוכלו להירשם, ובעלי התקיעה ירכיבו לעצמם מסלול בהתאם לאזור שהם נמצאים בו ולזמן שהם יכולים להקדיש".
ארבע בנות שירות היו שותפות לפיתוח האתר shofar2all.com – רעות אביטל, שני קהתי, שקד סולומון ונעמה שיפוני, שעמדה בראש הצוות. "המיזם הזה נעשה בשיתוף רשת אמי"ת ואיגוד בתי הכנסת, שעוזרים לנו להביא את האתר למודעות. אנחנו מקוות שנצליח לסייע לכמה שיותר אנשים לקיים את המצווה".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
