השרב הכבד שמתרגש עלינו בימים אלה גורם להולכים על שתיים להתבצר איש תחת מאווררו ותחת מזגנו (שמוסיף בעצמו לחום הכבד ששורר בחוץ). בעלי חיים, עם זאת, אינם רשאים לרבוץ על הספה וליהנות מפלאי הקדמה. עוד ועוד מחקרים מראים שהטמפרטורות הנוסקות פוגעות בעולם החי ומגבירות את התמותה בקרב ציפורים, יונקים, זוחלים וחרקים. העולם הזדעזע מתמונת דב הקוטב הגווע ברעב ומחפש אוכל בייאוש בקנדה הארקטית הנמסה. תמונות קשות פחות לצפייה מראות יונקים מרוטים במדבריות ותיקים או חדשים. חוקרים סבורים שמצבי דחק הנגרמים מחום עלולים להפוך לגורם העיקרי להיכחדות מינים. עד כאן הבשורות הרעות.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– יומולדת 35 לשקל הישראלי החדש
– המלכה האם: מי אוהב אותי יותר ממנה
– על הנטישה של עזה אי אפשר לסלוח
בגני חיות ובשמורות טבע ברחבי העולם, צוותי השימור עושים כל מאמץ כדי להקל על בעלי החיים שתחת חסותם. מדי פרוץ שרב, התקשורת זוכה לצפות ב"קרטיב בשר" מדמם שניתן לנויה וראול, צבועי הספארי, או ב"ארטידג" שניתן לדובים. לכבוד הפינגווינים, שבאו מאקלים שונה לגמרי מהעיסה הים תיכונית שלנו, הציבו מאוורר גדול, והפילים נהנים ממקלחות קרות שניתזות עליהם תכופות.
אבל מה על בעלי החיים שחיים בטבע הפרוע? מי יקלח אותם? באבולוציה רבת שנים, רבים מהם למדו להסתגל למצבי חום קיצוניים. ראו למשל את הארנבת שחורת הזנב (Jackrabbits), הנפוצה במדבריות אמריקה הצפונית. באזורים הצחיחים הללו היא נחשפת לטמפרטורה גבוהה מאוד, ואין שום מטפל מסור שיביא לה ארטיגזר או יתיז עליה מים. לכאורה היא יכולה לנקוט בדרך כל סוס ולהזיע – לא סתם שותה הסוס ליטרים על ליטרים של מים – אבל במדבר אין מים לבזבז. אולי האבולוציה הייתה יכולה ללמד אותה להיכנס למעין תרדמת קיץ, כמו מינים מסוימים של קרפדות וחלזונות? למרבה הצער זה לא קרה. הפתרון היצירתי שמצאה מנצל בדרך אחרת את הנתונים הטבעיים שלה: היא פשוט משחררת חום דרך האוזניים הגדולות שלה.
איך עובד מנגנון הקירור? לאוזניים העצומות יש שטח פנים גדול. ברגע שהמערכת מזהה שהטמפרטורה שבחוץ נמוכה קלות מהטמפרטורה של שחורת הזנב, כלי הדם שבחלק החיצוני של האוזן מקבלים אות להתרחב, ובכך הם מסיעים את החום החוצה מן הגוף. הדם שהתקרר באוזניים זורם מחדש למערכת ומושך חום משאר הגוף. למען היושר, הארנבת הזו לא המציאה את הפטנט. יש עוד בעלי חיים שמשתמשים בו.
חזירים לא ניחנו באוזניים גדולות מאוד, וגם להזיע, נעבעך, הם לא יודעים. לפיכך הם מתפלשים בבוץ, שמגן עליהם מהחום ומגן עלינו מלראות אותם. מי שאין להן לא בוץ ולא אוזניים עצומות רצות למקור המים הסמוך, או מוצאות דרך אחרת לשרוד את החום המהביל הזה.
