מערכת החינוך בארץ ובעולם עוסקת רבות ב"מיומנויות המאה ה–21", אותם כישורים שעלינו להשכיל ולהקנות לילדים ולבני נוער כדי להכין אותם לאתגרים שצופן בחובו העתיד. נראה שרבים מהסיכומים, הרשימות וההמלצות שמתפרסמות באתרים ופורומים שונים בנושא זה, מניחים הנחות אופטימיות לגבי אתגרי העתיד, ולכן מתמקדים ביכולות אישיות כגון יצירתיות, חשיבה מחוץ לקופסה, יכולת הסתגלות והתאמה, יכולת עיבוד מידע (בניגוד לשינון) ועוד. קשה שלא להסכים באשר לחשיבותן של יכולות אלו, אך מתוך עבודת שטח תהליכית עם יותר מ-70 אלף תלמידים ומחנכות באלפי כיתות, אנו מזהים מיומנויות חשובות לא פחות שאינן זוכות להתייחסות ואשר עשויות להיות קריטיות במידה ויתממשו הנחות קודרות יותר לגבי העתיד הקרוב.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– בכירי מח"ש: "אלשיך ביקש להלך עלינו אימים״
– במקום אולימפיאדה: "תחרות בין גברים אמיתיים בטנקים אמיתיים"
– מחממים מנועים לקראת החתימה על ההסכם עם איחוד האמיריות
רגע לפני שאנחנו חושבים על איך ייראו מקומות העבודה בעתיד, ומה יהיה על משבר האקלים, הבה נתמקד במספר בעיות שחברת המבוגרים העתידית (וכבר זו הנוכחית) תאלץ להתמודד איתן – ולמעשה כבר קיימות בבתי הספר של ילדינו.
- זיהוי שמועות – יכולת לניתוח ביקורתי ומפוכח של מידע
"זיהוי 'פייק ניוז' תצטרך להיות אחת המיומנויות המרכזיות במאה ה-21" טוענת אורנה היילניגר – ראש המרכז לאינטרנט בטוח ומנהלת קהילת המומחים לרשתות חברתיות. בפינלנד נושא ה"פייק ניוז" כבר נכנס רשמית למערכת הלימודים – בעוד שרוב המדינות המערביות עסוקות בחקיקה כדי לטפל בתופעה, החליטו הפינים באופן פרקטי יותר לפעול במישור החינוכי, ולקדם חברה בעלת חוסן בפני דיס-אינפורמציה. היכולת להתמודד ולזהות "פייק ניוז", צריכה להיות מוטמעת גם בחברת הילדים בישראל – ילד שיילמד לזהות כיצד ילדים אחרים משתמשים בשמועות כדי לשפר מעמד חברתי, כיתה שתתרגל לגנות הפצת מידע פוגעני, נוער שידע לפקפק בטיב המידע הרכילותי שמגיע אליו – כל אלו יגדלו להיות מבוגרים שיכולים להתמודד בעולם רווי בשמועות ומידע מסולף.
בתחקיר שפרסם הוול סטריט ג'ורנל אודות פייסבוק נכתב שהאלגוריתם של פייסבוק מעודד ומדגיש התנהגות פוגענית ומסיתה למטרת רווח, מדובר על "ניצול המשיכה של המוח האנושי לקיטוב ולפילוג", ויותר מכך- יכול להיות שחלק מהתכנים המסיתים בפייסבוק אפילו מגיעים באין מפריע לא ממשתמשים אמיתיים אלא מבוטים[1].
[1] רועי בהריר-פרל, מגזין ICE, 3/6/20
- החלשת האובססיה לפופולריות
אז מה תרצה להיות כשתהיה גדול? רופא או מהנדס? לא בדיוק. יותר ויותר ילדים כיום מבקשים להיות בעיקר מפורסמים, סלבס, אולי יוטיוברים מצליחים, או שפים מוכרים שיזכו להשתתף ב"מאסטר שף", לא כל כך חשוב מה המקצוע – העיקר שיכירו אותי. האח הגדול, The voice, טיק טוק, אינסטגרם, פייסבוק – תרבות הריאליטי והרשתות החברתיות, וכימות הפופולריות החברתית בלייקים והצבעות, הביאו את המרדף להשגת פופולריות לכדי אובססיה בהתהוות ואת אחת הנגזרות לכך אנו רואים בבית הספר.
במחקר ארוך טווח שערך הסוציולוג האמריקאי פרופסור רוברט פאריס, עולה כי ילדים שהפגינו מוטיבציה גדולה להשגת מעמד חברתי, נטו לשמור פחות על חברויות יציבות לאורך זמן והיו מעורבים ב-62% יותר בתוקפנות חברתית הן כתוקפנים והן כקורבנות. לעומתם ילדים שסימנו "חברים טובים" כיעד שחשוב להם יותר מאשר פופולריות, נטו לטפח חברויות יציבות יותר, השיגו ציונים גבוהים יותר, היו מעורבים פחות בהתנהגויות סיכון כמו שימוש בסמים/ אלכוהול, וסבלו פחות מתופעות של דיכאון וחרדה. המסקנה פשוטה – אם מטרתנו לגדל ילדים שיהפכו למבוגרים בעלי רווחה נפשית גבוהה, מוטב שנפעל בבית ובבית הספר כדי לצייד אותם בכלים להתמודדות עם הלחץ הגובר אשר מופעל עליהם יומיום ברשתות החברתיות ובמדיה התקשורתית להשיג ולצבור פופולריות.
- התמודדות עם אליטות תוקפניות וזיהוי מניפולציות חברתיות תוקפניות
ישנן שתי עובדות רלוונטיות שמעניין לחשוב עליהן ביחד: הראשונה- ילדי ישראל נמצאים במקומות הראשונים במערב בזמן שימוש ברשתות החברתיות, והשניה: ידוע כי התקשורת האישית ברשתות מחריפה באופן מובנה סכסוכים וביטויי אכזריות. כך למשל ריב בין כמה עמיתים לכיתה עשוי להפוך לעויין יותר ואכזרי יותר כאשר הוא עובר לקבוצת הוואטסאפ. לפיכך, כדאי להתחיל ולחשוב על רמות האלימות הגבוהות (גם במדדים בינלאומיים) במיוחד בהם מככבת ישראל כמקושרות לכך שחלק משמעותי מהיחסים החברתיים מתנהל כיום ברשתות החברתיות. אך למרבה הצער לא מדובר רק בשימוש בהיקף קיצוני בפלטפורמה אשר מחריפה סכסוכים אלא שמסתבר מחקרית שישנו תמריץ לילדים להתנהג בתוקפנות.
במחקרים שהתקיימו לאורך שנים בקרב ילדים ונוער, מראה פרופ' פאריס שהוזכר לעיל, כי תוקפנות מוניטין (הפצת שמועות, הדרה, כינויי גנאי, גלגולי עיניים וכדומה) משפרת מעמד חברתי. זאת בניגוד לתוקפנות פיזית אשר התגלה כי אינה משפרת מעמד חברתי. תוקפנות חברתית אינה שמורה ל'קבוצות שוליים' כפי שמקובל לחשוב ונוכחת בכל המגזרים והאוכלוסיות. ילדה דתיה שמפיצה על בת כיתתה שמועה לפיה היא מתרועעת עם בנים, נער מקובל שרומז על מתחרה מהשכבה שהוא הומוסקסואל, ילדה שמארגנת חרם על תלמידה חדשה שנכנסה לכיתה וזוכה ל"תשומת לב רבה מדי" – המחקרים לעיל מראים כי באופן סטטיסטי אותם ילדים שנוקטים במניפולציות חברתיות אלה ישפרו את מעמדם החברתי. בכך יש להסביר מדוע במרבית הכיתות מתוך קבוצת המקובלים ישנה נוכחות משמעותית כל כך ל-'אליטה התוקפנית'- שכבה חברתית של ילדים וילדות שמשפרים את מעמדם החברתי על ידי שימוש בתוקפנות מוניטין.
תוקפנות חברתית היתה קיימת כמובן גם במאה ה–20, אולם האינטרנט והרשתות החברתיות משמשות היום כ'מכפיל כוח' לתוקפנות מוניטין. אם בעבר, ילד אשר ארגן חרם נדרש היה לעבור דרך הטלפון המשפחתי של כל אחד ואחד מחבריו לכיתה, על מנת לגייס את הילדים, היום הוא עושה זאת ובהיקף משתתפים רב יותר, בכמה נגיעות מסך בוואטסאפ. חרם היא כמובן רק דוגמה אחת מני רבות, אליה מצטרפות יכולת ההפצה ההמונית. לרשות הילדים 'המקובלים-תוקפנים' היום עומדים שלל אמצעים כמו 'סטיקרים', סטורי, רשתות חברתיות אנונימיות, פוטושופ, סרטונים משפילים או שמועות בתפוצה מהירה ומעל כל אלה מרחפת עננת הנצחיות של הרשת- את מה שעולה לענני הרשת כמעט ולא ניתן להוריד.
מבט אל העולם
בתמונת ראי למתרחש בבתי הספר ובחברת הילדים, מהוות הרשתות החברתיות מכפיל כוח גם לתוקפנות ברמה הפוליטית-מדינית: קשה למצוא מדינה באירופה שאין בה עליה דרמטית של מפלגה שהתחזקה באופן דרמטי על ידי שיסוי, ליבוי פחד, שנאת זרים, כולל להטובופוביה ואנטישמיות), נטיעת פקפוק בפטריוטיות של המתחרה והפצת פייק ניוז, שמועות ושקרים. כך למשל דודה, נשיא
פולין, שנבחר בשבועות האחרונים בשיא מגפת הקורונה, אשר כדי להיבחר מחדש, במקום לעסוק בהישגיו עד כה, מצב הכלכלה והבריאות או ביעדיו להתמודדות עם הקורונה ואחריו, מצא לנכון להסית במהלך הקמפיין נגד הקהילה הלהט"בית והיהודים כאילו הם אחראים לבעיות. במקביל אנו נתקלים באינספור מהלכי "חיסול מוניטין" כלפי פוליטיקאים ופקידים בכירים על ידי הפצת חומרים ברשתות, סילוף מידע, שיימינג ועוד. אותם כלים שמשרתים ילדים באפקטיביות רבה במאבק להשגת מעמד חברתי באים לידי שימוש של אליטות תוקפניות גם בזירה הפוליטית והמדינית. כידוע תקופות משבר, כמו זו הנוכחית, הן כר פורה במיוחד לעלייתן של אליטות הרסניות.
כחברה ראוי שנשאל את עצמנו כיצד מערכות חינוך במערב נכשלות שוב ושוב במשימתן להצמיח מנהיגות מאחה ובמקומה, ולמרות השקעה משמעותית של משאבים ותשומת לב בנושאי מנהיגות ותוקפנות אנו עדים לעלייתם של מנהיגים דורסניים? מה עלינו לשנות בכדי לצמצם את התמריצים המעודדים תחרות פוגענית בכדי להשיג מעמד, תחרות המאפשרת תופעות כמו הסתה כנגד קבוצות חברתיות, שימוש במקורבים 'שפוטים' למהלכים אכזריים והשחרת המוניטין של יריבים? ואלי חשוב מכל – כיצד נוכל לקדם מגמה חינוכית עוד בדור הזה באופן שיניב מנהיגות פרו חברתית מלכדת, מנהיגות שתחתור לקירוב והבנה בין כלל השבטים בחברה?
מודל מצמיחים להפחתת תוקפנות בבתי ספר מתמקד בהתמודדות אפקטיבית עם מהלכים תוקפניים שתכליתם שיפור מעמד חברתי. אנו פועלים להקנות לילדים כלים לזיהוי והבנת המניע המסתתר מאחורי תוקפנות שנועדה לשפר או להרוס מוניטין ומבקשים להעביר אליהם כמיומנות הכרחית את הכלים הנכונים להתמודדות עם תופעות של תוקפנות מעמד.
הילדים לומדים בעזרת כלים פרקטיים כיצד 'למצוא את האחרים'- לגייס סיוע מתוך קבוצת השווים שלהם להתמודדות אישית וקבוצתית עם שיסוי, תוקפנות אנונימית, הדבקת כינויים, הפצת שמועות ועוד. במקביל חשוב שבכל בית ספר, ובכל כיתה נפעל באופן יעיל יותר להעלות את קרנם של ילדים ובני נוער מצמיחים – אותם ילדות וילדים שפועלים כדי לחבר בין ילדים ובין קבוצות שונות, אלו שמבקשים שאף אחד לא יישאר בחוץ, שמפשרים ומקררים סכסוכים, מתנגדים לאכזריות ויוצרים אווירה תומכת בכיתה. יישום של תפיסה זו במצמיחים באה לביטוי בתכנית המנהיגות הרב מגזרית (נמ"ל – נוער מחולל לכידות) אשר בה נפגשים בני/ות נוער שנבחרו על ידי בני כיתתם כילדים 'מצמיחים'. בני נוער דתיים, חילונים וערבים, נפגשים באופן תהליכי ועוסקים בחיבור, קבלה וקידום הדדי. נבחרים אלו מצויידים ביכולות כך אשר ישפרו את סיכויים להתחרות בהצלחה עם מנהיגות מפלגת, אשר משתמשת בתוקפנות לשיפור מעמד על חשבון מרקם חברתי בריא. ניתן להוביל מהפכה חינוכית ברוח זו באמצעות פרקטיקה חדשנית מוכחת ויעילה זו, כך שכבר בדור הזה יגיחו מבתי הספר עתודות מנהיגות מאחה ומלכדת.
גם במרכז מצמיחים גיבשנו רשימה (מוכרת פחות או יותר) של כישורים נדרשים בהיבט התעסוקתי למאה ה–21, אבל בלי להקנות לילדינו כלים מתאימים להתמודדות חברתית, פוליטית ותקשורתית, הם יצטרכו יצירתיות ויכולת הסתגלות, לא רק בשביל להצליח בעבודתם, אלא גם כדי להתמודד בעתיד קרוב וקודר עם שלטונן המניפולטיבי של אליטות תוקפניות.
הכותבים הינם יוני צ'ונה, עדי דרור וצוות מצמיחים. עמותת מצמיחים הוקמה לפני כ-16 שנים והינה הגוף המוביל בישראל להפחתת תוקפנות בבתי הספר ויצירתן של קהילות מצמיחות, זוכת פרס יו"ר הכנסת 2016 לשיפור איכות חיים.
