ערב חם ולח בפלורנטין שבדרום תל־אביב. השולחן שלנו ממוקם בחוץ, בקצה הרחבה האפלולית של בית קפה שכונתי. ניחוח ג'וינטים חריף מיתמר מהשולחנות הסמוכים. איזי (שם בדוי), איש שיחי, בא ממחוזות אחרים לגמרי. בתוקף תפקידי העבר שלו הוא מכיר היטב את המנהל האזרחי ואת יחידת המנהל המותקפת ביותר מימין בשנים האחרונות: צוות קו כחול.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הפעם אסור להיכשל – דרושה תוכנית יציאה מהסגר
– השר ביטון התחייב: פיילוט חיבור לחשמל לשלושה מאחזים
– פנייה למתאם הפעולות בשטחים: "לפעול נגד מי שקורא להשמדת ישראל"
"אתה רואה את המלצר הזה, שמסתובב פה כמו שריף? הוא אחראי המשמרת. הוא מכיר לעומק את כל המנות, זוכר על פה את המחירים, מרושת על כל הנהלים. תראה איך הוא עובר בין השולחנות ומוודא שכולם מרוצים, מחלק הוראות למלצרים האחרים. הוא נראה כמו בעל הבית, כולם עובדים אצלו.
"אבל זו אשליה. האמת היא שאחראי המשמרת לא קובע שום דבר. לא את המחירים ולא את הנהלים. אין לו שליטה על התפריט או על זמן ההמתנה של הלקוח. כמו כל האחרים פה, גם הוא שכיר שלא חורג במילימטר ממה שמכתיבים לו".
ולשיטתך גם אנשי צוות קו כחול הם מלצרים, ברגים קטנים במערכת?
"הם עובדי ציבור מסורים שבסך הכול ממלאים את תפקידם. בגדול, זה צוות מומחים לפענוח מפות ותצלומי אוויר. הם לא הכתובת לטענות".
והיכן נמצא המוח?
"הוא שייך למשפטנים. הרבה מהפרקליטים ביועמ"ש איו"ש הם חברה שלמדו בתיכון ליד"ה בירושלים או בתיכונים נחשבים בתל־אביב, התגייסו לעתודה, למדו משפטים באוניברסיטה העברית ונקלטו בפרקליטות הצבאית. ולה יש די־אן־איי משלה, יש לה אתוס ומסורת ארגונית שנבנתה דור אחרי דור. בהקשר של השטחים היא רואה קודם כול את הדין הבינלאומי: מבחינתה צה"ל מחזיק את האזור באופן זמני, במה שנקרא 'תפיסה לוחמתית', והתפקיד שלה הוא להגן על הקניין הפלסטיני. היועמ"שים אחראים ליישום של דיני הכיבוש, להנחלת הנורמות שקבע בג"ץ.
ראש צוות קו כחול כיום הוא דניאל ספירו. "הוא התחיל לעבוד ביחידת הפיקוח של המנהל לפני 12 שנים", מספר איזי. "הגיע ליחידה עם רקע מכובד, אחרי ששירת כקצין בצבא והיה בצוות שמאבטח את נתניהו ביחידה לאבטחת אישים. אחרי שלמד תכנון ערים הוא נקלט לתפקיד רכז בצוות קו כחול, עסק בפענוחי המפות ובדיקות הקרקע, ולאט־לאט התקדם. מי ששימש בתפקיד לפניו במשך כעשור וחצי ועיצב את היחידה היה גלעד פלמון, מתנחל מכפר־אדומים".
מתנחל עמד בראש הצוות שמהווה את האיום האסטרטגי הגדול ביותר על ההתיישבות?
"גם הוא משרת ציבור שעושה את המרב במסגרת כללי המשחק שהוכתבו לו. בטור שכתבת הפנית את האצבע לכיוון לא נכון. אתה צריך לשאול מי קבע את הכללים".
בטור שאיזי התייחס אליו סיפרתי על אישה שהתקשרה אליי בערב תשעה באב, בקול חנוק מדמעות. היא ובעלה מתגוררים שנים רבות במבנה טרומי ביישוב תקוע, וסוף־סוף החלו להגשים את חלומם – בניית בית למשפחה המתרחבת. בני הזוג זכו במכרז לשיווק מגרשים בשכונה החדשה, ושילמו סכום גבוה שהלך כולו לקבלן הפיתוח. הם חתמו על משכנתא, שכרו את שירותיהם של אדריכל ומהנדס בניין, השקיעו אינספור שעות בדילמות תכנוניות ועיצוביות, וחתמו על חוזים עם קבלן ומפקח. רגע לפני שהחלה חפירת היסודות, נחתה עליהם המכה בדמות מכתב שהגיע למועצה האזורית מאת הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש, שבתוכו פועל צוות קו כחול. קו כחול, נציין, פירושו הגבולות הרשמיים והמוכרים של כל יישוב בישראל, שמגדירים את התחום שמותר לתכנן ולבנות בו. המכתב כלל את מפת תקוע, בתוספת כתמים אדומים גדולים המסמנים, לדעת אנשי צוות קו כחול, "קרקעות פלסטיניות פרטיות". עוד במעטפה: צו הקפאה מנהלי. מרגע הזה אסור למועצה לתת היתרי בנייה או לאפשר כל סוג של פיתוח ביישוב.
תקוע היה אחד היישובים הכי מסודרים ביו"ש. הוא שכן כולו על אדמות מדינה מוכרזות ומאושרות כדין, עד שצוות קו כחול שינה בדיעבד את מעמדם של חלקים עצומים ממנו. הצוות, שפעל במנותק לחלוטין מהמציאות בשטח, לקח את מפת היישוב והטיל עליה כתמי חומצה מכוערים וענקיים. המשמעות הייתה הקפאה מיידית של בניית השכונה החדשה, והפיכת עשרות בתים ותיקים ביישוב לבלתי חוקיים למפרע. בהינף קולמוס הפך היישוב הגדול ביותר בגוש עציון למאחז של פורעי חוק.
להחלטת הצוות נלווה מחיר כלכלי: במקרה של המשפחה הנזכרת לעיל, היו אלו 800 אלף שקלים שכבר שילמה והתחייבויות נוספות. היישוב לא יכול להחזיר לה את הסכום, כי הכסף הושקע בפיתוח הקרקע. בשביל בני זוג ששכרם קרוב לממוצע, הייתה זו מכה כלכלית אנושה שיידרשו עשרות שנים כדי להתאושש ממנה, אם בכלל. ברגע אחד, המדינה גזרה עליהם חיי עוני ודלות. עשרות רבות של משפחות אחרות, שבנו את בתיהן על סמך היתרים כדין, מצאו עצמן מחזיקות בית לא חוקי שאי אפשר למכור אותו או להעביר את רישום הבעלות עליו. בכיר בהתיישבות ששוחח עם התושבים ההמומים הסביר להם שאנשי צוות קו כחול מתחרים בינם לבין עצמם על משימה מרכזית אחת: לקחת כמה שיותר אדמות מדינה מוכרזות, ולהפוך אותן למפרע לקרקעות פלסטיניות פרטיות.
התחקיר המלא יפורסם מחר (ו') במוסף דיוקן של מקור ראשון
