הקרב בין דונלד טראמפ לסנאטור מטקסס טד קרוז להט לפני ארבע שנים וחצי, במרץ 2016. בבחירות המקדימות למועמדות המפלגה הרפובליקנית לנשיאות, טראמפ לא נחשב אז לבדיחה מוחלטת – סדרת הניצחונות שלו העידה שהוא עשוי לזכות במועמדות – אבל רוב העיתונאים, הפרשנים והממסד הרפובליקני עדיין היו תמימי דעים: כל מתמודד דמוקרטי יביס בבחירות לנשיאות את כוכב הריאליטי הליצן מהשדרה החמישית בניו־יורק. ובכל זאת, ממקום מושבו במחלקה למדעי המדינה של אוניברסיטת סטוני־ברוק בלונג־איילנד שבניו־יורק, פרסם אז פרופ' הלמוט נורפות' את התחזית שלו לבחירות הכלליות, בחודש נובמבר. לפי תוצאות המודל שלו, כך הודיע, טראמפ ינצח את הילרי קלינטון, בוודאות של 87 אחוזים.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– שלוש סירות הוצתו בנמל עכו בסוף השבוע: "זה ייגמר ברצח"
– היוזמה להפיח קצת אחווה בחברה הישראלית המסוכסכת
– כוח ההרגל: איך עוברים את הימים הנוראים בלי תפילות בציבור?
התגובות לתחזית הזו, מספר לנו פרופ' נורפות' בריאיון וידאו השבוע, היו "תערובת של הלם, תשואות, תדהמה ולגלוג". אבל המודל שלו לחיזוי תוצאות הבחירות לנשיאות, שאותו פיתח באמצע שנות השישים, פספס רק פעם אחת: בשנת 2000 הוא חזה שסגן הנשיא אל גור הדמוקרטי ייכנס לבית הלבן, ולא ג'ורג' בוש הבן. הבחירות ההן הוכרעו רק לאחר משבר פוליטי ומשפטי ארוך, ומבחינת הדמוקרטים הן עדיין פצע פתוח. נורפות', היום בן 77, החיל את המודל שלו גם רטרואקטיבית ובחן את אמינותו משנת 1912, הפעם הראשונה שנערכו בחירות מקדימות באופן המוכר לנו כיום. התוצאה: ב־25 מתוך 27 מערכות בחירות, המודל העניק סיכוי גבוה יותר למועמד שאכן ניצח בסופו של דבר.
מה לגבי 2020? התחזית של נורפות', שפורסמה כמו תמיד כבר בחודש מרץ, העניקה לטראמפ סיכוי של 91 אחוזים להמשיך לקדנציה שנייה, ורק 9 אחוזים לניצחון של המועמד הדמוקרטי ג'ו ביידן. ממוצע הסקרים בארה"ב כיום, יש לציין, מצביע על תוצאות שונות לגמרי: בסקרים הכלל־ארציים ביידן מוביל בכ־7 אחוזים על פני יריבו.
"אני לא טוען שדונלד טראמפ יזכה בוודאות בנשיאות. מה שאני אומר הוא שיש בידי אינדיקטור מוביל, שמוכיח את עצמו כבר עשרות שנים, ולפיו לטראמפ יש יתרון גדול על ביידן. הרבה דברים יכולים לקרות. דברים קרו גם במערכות הבחירות הקודמות, ובכל זאת המודל שרד באופן נאה למדי"
"המודל משתמש בשיטה הייחודית לפוליטיקה האמריקנית – הבחירות המקדימות לנשיאות", אומר נורפות'. "ארה"ב משתמשת בשיטה הזאת מאז 1912, כלומר יותר ממאה שנה. המדינה הראשונה שעורכת בחירות מקדימות היא איווה, אחריה ניו־המפשייר, ואז עוד ועוד מדינות אחרות. אני למעשה הראשון שניסה והצליח לנצל את המידע שאפשר להפיק מהשלבים המוקדמים של הפריימריס, כלומר מההצבעה באיווה ובניו־המפשייר לבדן, כדי להבין מה יקרה בנובמבר בבחירות לנשיאות. יש הבדל גדול בין הבחירות המקדימות לבחירות הכלליות, כמובן, אבל מצאתי שיש קשר פשוט וברור בין היכולות שמציגים מועמדי המפלגות בשתי המדינות הראשונות שעורכות פריימריס, ובין יכולתם לנצח בבחירות לנשיאות".
זוכר את נובמבר
השנה הבחירות המקדימות היו קצרות יחסית. אצל הדמוקרטים הן הוכרעו ב־7 באפריל, אחרי שיריבו האחרון של ביידן, סנאטור ברני סנדרס, הפסיד בוויסקונסין והכריז שהוא פורש מההתמודדות. אצל הרפובליקנים אפילו לא הייתה התמודדות של ממש נגד טראמפ: "זו המציאות כמעט תמיד כשנשיא מכהן רץ לכהונה שנייה", אומר נורפות'. "המפלגה מתאחדת סביבו, וקל לו לצלוח את הבחירות המקדימות. בהתמודדות בניו־המפשייר מול ביל ולד, מושל מסצ'וסטס לשעבר, טראמפ זכה ב־86 אחוזים. הנתון הזה משתלב מצוין בתחזית שלי, כי רוב הנשיאים זוכים בכהונה שנייה. מאז 1960 זו הייתה התוצאה בחמש מתוך שבע פעמים.
"לעומת זאת, רק במקרה אחד הצליחה מפלגה לנצח שלוש פעמים ברציפות – ג'ורג' בוש האב ניצח ב־1988 אחרי שתי קדנציות של רונלד רייגן. המעגל הזה, שבמסגרתו ארה"ב מחליפה שלטון באופן כמעט קבוע בכל שמונה שנים, נמשך כבר תקופה ארוכה. זה בהחלט מסביר חלק מסיכויי הניצחון הגבוהים שהמודל שלי מעניק לטראמפ בנובמבר הקרוב.
"למודל יש שתי רגליים: האחת מעניקה יתרון של כ־20 אחוזים לנשיא מכהן שרץ לקדנציה שנייה, והאחרת מתחשבת בהישגי המועמדים של שתי המפלגות בתחילת הפריימריס. ביידן, לעומת טראמפ, הציג יכולות לא מרשימות באותו שלב. הוא בקושי הגיע למחצית מהקולות, וזה כמובן מוריד מבחינת המודל את סיכוייו לנצח בנובמבר".
אתה נוהג לפרסם את תחזית המודל שלך חודשים רבים לפני הבחירות. איך אתה מתמודד עם השינויים וההפתעות במהלך מסע הבחירות, שנמשך חודשים ארוכים.
"אני אכן מפרסם את התחזית בתחילת מרץ, לפעמים אפילו לפני כן. שים לב שאני לא טוען שדונלד טראמפ יזכה בוודאות בנשיאות: מה שאני אומר הוא שיש בידי אינדיקטור מוביל, שמוכיח את עצמו כבר עשרות שנים, שלפיו לטראמפ יש יתרון גדול על ביידן. כמובן, המתמודדים לא יכולים לסמוך על הדבר הזה. הם צריכים להפגין ביצועים במהלך הקמפיין, ואכן הרבה דברים יכולים לקרות. במערכות הבחירות הקודמות היו כל מיני שערוריות ו'הפתעות אוקטובר' למיניהן, ובכל זאת המודל שורד באופן נאה למדי".
ולדעתך הוא ישרוד גם את משבר הקורונה, אחד מהאירועים הדרמטיים ביותר של מאה השנים האחרונות בעולם בכלל ובארה"ב בפרט?
"גם בממוצע הסקרים לפני פרוץ המגפה, ביידן הוביל על טראמפ. עסקתי הרבה שנים בתחום הסקרים ואני יודע להתייחס אליהם בזהירות. אבל גם מי שמאמין בסקרים יראה שבסך הכול, למרות המגפה, המשבר הכלכלי העמוק והמתחים החברתיים, המצב לא השתנה בהרבה. לביידן נוספו בערך שלושה אחוזי תמיכה. חלק מזה קשור לכך שביצועי מסע הבחירות שלו לא טובים מספיק, ולעומת זאת טראמפ מנהל מסע בחירות שעובד לא רע. בשבילי זו עוד אינדיקציה שמחזקת את מה שחשבתי במרץ.
"אם בינואר 2020 טראמפ היה מוביל על ביידן בעשרים אחוזים, ובגלל הקורונה הוא היה מאבד את כל היתרון הזה, הייתי אומר שקורה כאן משהו גדול ויוצא דופן שעלול לערער את המודל. זה לא המצב. אחרי יוני ויולי, שהיו חודשים גרועים מאוד לטראמפ בסקרים, באוגוסט הוא סגר את הפערים. הם נפתחו שוב מעט בתחילת ספטמבר, אבל זה עדיין בתחום השינויים הלא גדולים שעליהם דיברתי. חשוב לי לומר שלהערכתי גם הפעם, כמו בבחירות הקודמות, הדמוקרטים יזכו ברוב הקולות. השאלה היא מה יקרה במדינות המתנדנדות – ולדעתי הוועידה הרפובליקנית סייעה שם לטראמפ יותר משהוועידה הדמוקרטית עזרה לביידן. אין ספק שהמדינות החשובות ביותר הן השלוש שנפלו לחיקו של טראמפ בהפתעה בפעם שעברה: ויסקונסין, מישיגן ופנסילבניה".
מועמד דמוקרטי כריזמטי יותר היה מצליח, לדעתך, למנף את האירועים לטובתו?
"היו גם מועמדים גרועים מביידן, מבחינת המודל – למשל ברני סנדרס. אני לא חושב שמועמד אחר היה מצליח יותר מביידן. הוא לא מועמד מצוין, אבל הדמוקרטים עשו בשכל כשבחרו בו, כי עם סנדרס לא היה להם שום סיכוי. הדבר המשעשע הוא שבשורה של נושאים – למשל, עניין ביטוח הבריאות – רבים מהמצביעים הדמוקרטים מסכימים עם סנדרס הרבה יותר מאשר עם ביידן, אבל הם לא יצביעו למועמד שהם יודעים שאין לו סיכוי להגיע לנשיאות. בין שאר המועמדים היו כמה שאולי היו יכולים לנצח בנובמבר, אבל הם פרשו בשלב מוקדם. למשל קמלה האריס, שכעת מועמדת לסגנית הנשיא. היה לה לכאורה כל מה שצריך כדי להצליח במירוץ לבית הלבן. או פיט בוטיג'ג', שהביוגרפיה שלו והיותו הומוסקסואל מחוץ לארון היו קצת יותר מדי עבור חלק מהבוחרים".
אתה מעדכן את המודל במהלך מערכת הבחירות?
"לא. המודל נקבע לפי תחילת הפריימריס, ונותר עד הסוף בלי שינויים. אני עוצר אחרי ניו־המפשייר, כי כל ארבעת המועמדים האחרונים לנשיאות מטעם המפלגה הדמוקרטית – ביל קלינטון, ברק אובמה, הילרי קלינטון וג'ו ביידן – קיבלו את הכוח העיקרי שלהם וניצחו בסופו של דבר בפריימריס בגלל קולות השחורים, וזה בא לידי ביטוי בולט במדינות הדרום שהפריימריס נערכו בהן מיד אחרי ניו־המפשייר. למשל בדרום־קרוליינה, שם חצי מהבוחרים הדמוקרטים הם שחורים. אם אקח את המדינות האלה בחשבון זה יעוות את המודל, כי הן לא מייצגות את ארצות הברית מבחינה דמוגרפית".
אם כן היית מעדכן את המודל, היית משנה משהו בעקבות הסקרים?
"אני נשאר עם התחזית שלי ולא משנה אותה. אם יתברר שהיא לא נכונה, אגיד 'אני מצטער, הפעם זה לא עבד'. אבל המודל ברור ואני מאמין בו. יש לי חברים בתחום שאומרים שהמצב משוגע ולא צפוי עד כדי כך שהם פשוט לא נכנסים בכלל לתחזיות ולהערכות. אבל למרות כל מה שקורה במערכות בחירות – ותמיד קורה משהו – המודל מחזיק מעמד כמעט במאה אחוז. אין לי סיבה להאמין שזה לא יקרה גם הפעם".
האם יש השפעה להישגיה של מפלגה בבחירות אמצע הקדנציה, כלומר בבחירות לבית הנבחרים ולשליש הסנאט, על יכולתה לנצח במירוץ לנשיאות שנתיים אחר כך?
"היה קשר בין מערכות הבחירות הללו במשך לא מעט זמן. למפלגה שזכתה ברוב בבית הנבחרים בבחירות אמצע הקדנציה, היה סיכוי גבוה לכבוש את הנשיאות שנתיים לאחר מכן. אבל זה נגמר ב־1948, כשהארי טרומן זכה בקדנציה נוספת למרות שליטה רפובליקנית בבית הנבחרים, ומאז הדבר הזה כבר אינו אינדיקטור טוב מספיק, יש תנודות לכאן ולכאן. כשמפלגה מנצחת בבחירות האמצע זה בהחלט מפיח בה תקווה ונוסך אופטימיות, אבל אני חושב שהרקורד מראה שאי אפשר לסמוך על כך".
קול המון כקול דמוקרט
ברקע הווירטואלי שמאחורי דמותו של הפרופסור, על צג המחשב שלי, מרצדת תמונת האיצטדיון של אוניברסיטת מישיגן – האוניברסיטה שהוא למד בה לתואר השני ולדוקטורט. בפועל נורפות' יושב כעת בביתו במגורי הסגל של אוניברסיטת סטוני־ברוק בניו־יורק. בגילו הוא כבר עמוק בקבוצת הסיכון לקורונה, אך האקדמיה האמריקנית עברה במהירות וביעילות ללמידה מרחוק, ועבודתו עם התלמידים לא נפגעה. לפני שקיבל את המינוי לפרופסור מן המניין בסטוני־ברוק ב־1980, נורפות' הספיק ללמד באוניברסיטאות באריזונה, בטקסס ובקלן שבגרמניה – עיר הולדתו שבה התגורר עד גיל 22, לפני שהיגר לארה"ב.
"הסקרים מראים הישגים מפתיעים לטראמפ בקרב ההיספנים, וזה מפתיע עוד יותר כשלוקחים בחשבון את דבריו הנוראיים על המהגרים ממקסיקו. אני גם רואה אפשרות שהרפובליקנים יתחזקו בקרב השחורים. שם יש לדמוקרטים רוב עצום, אבל אפשר לנגוס בו"
שיטת האלקטורים בארה"ב גורמת למה שנראה כמו עיוותים חמורים. קלינטון למשל קיבלה כשלושה מיליוני קולות יותר מטראמפ, ובכל זאת הפסידה. האם אתה חושב שהגיע הזמן לשנות את השיטה?
"בימים אלה אני מלמד באוניברסיטה את הנושא הזה, וכאיש אקדמיה אני מנסה להישאר ניטרלי בשאלה מה נכון יותר, שיטה פופולרית או שיטה אלקטורלית. אני מסביר לסטודנטים מה המצב, איך אפשר לשנות אם בכלל, וכל אחד מהם מגבש את דעתו. אני כן יכול לומר שמדהימה אותי העובדה שהדמוקרטים נפגעו מהשיטה גם ב־2016 וגם ב־2000, ובכל זאת אין תנועה ציבורית רצינית שדורשת שינוי, כך שהמנצח יהיה מי שקיבל יותר קולות. הייתי מצפה לפחות לחשיבה ציבורית ואקדמית שתציע פתרון למשבר הדמוקרטי, ואני לא רואה כזו. אנשים לא דוחפים לשם, ואני לא מצליח להבין את העניין הזה".
בעיני מי שחי בישראל, מדינה עם מסורת פוליטית קצרה למדי, העובדה שלא מדברים על שינוי השיטה דווקא מוכיחה את עוצמתה וחוסנה של המסורת הפוליטית בארה"ב.
"אין צורך לשנות את החוקה בשביל זה. שינוי שיטת הבחירות תלוי בחוק של כל מדינה ומדינה. החוקה אמנם דורשת שיהיו אלקטורים, אבל איך הם יפעלו? כל מדינה יכולה לקבוע. למשל, במיין ובנברסקה יש שיטה שמחלקת את האלקטורים לפי מחוזות. יש הרבה דרכים מלבד השיטה הנהוגה כיום".
ההנחה הרווחת היא שהדמוגרפיה בארה"ב נוטה יותר ויותר לטובת הדמוקרטים. הם אמורים לרצות לשנות את השיטה לפופולרית.
"לכן אני באמת לא מצליח להבין למה אין דיון ולמה הם לא דוחפים לזה. אולי זה קשור לקיבעון שיש להרבה אנשים במערכת הפוליטית והציבורית בארה"ב".
"קשה להסביר איך שתי המפלגות שומרות על השם שלהן ועל מעמדן שנים רבות כל כך, למרות השינויים. הכול משתנה חוץ משתיהן. אני לא חוזה עלייה של מפלגה חדשה במקום הרפובליקנים או הדמוקרטים, אבל בתוך שתי המפלגות בהחלט יכול להיות שינוי"
ההיספנים הופכים למיעוט גדול בארה"ב, כעשרים אחוזים, ורובם מצביעים לדמוקרטים באופן מסורתי. אתה מזהה שינוי בדפוס הזה?
"הסקרים מראים הישגים מפתיעים לטראמפ בקרב ההיספנים, וזה מפתיע עוד יותר כשלוקחים בחשבון את הדברים הנוראיים למדי שהוא אמר ב־2016 על המהגרים ממקסיקו. אבל בהתחשב ברקע הקתולי והשמרני של ההיספנים, אפשר לראות איך הרפובליקנים יכולים להעביר חלק מהם לכיוונם. יש פה פוטנציאל, ואין ספק שהרפובליקנים מנסים וינסו לנצל אותו. אני גם רואה אפשרות שהרפובליקנים יתחזקו בקרב השחורים. שם יש לדמוקרטים רוב עצום, אבל אפשר לנגוס בו אם יפנו אליהם נכון".
זה לא הגיל
לפני כארבע שנים ביקר פרופ' נורפות' בארץ כאורחו של ד"ר אודי זומר, מומחה לפוליטיקה ישראלית וראש המרכז לחקר ארצות הברית באוניברסיטת תל־אביב. נורפות' זוכר את ישראל לטובה, ואומר כי הוא מקווה להגיע לכאן שוב ביום מן הימים. אני אומר בחיוך שלמודל שלו היה קל יותר לפעול בארץ, והוא צוחק: "כן, אצלכם זה נתניהו שוב ושוב ושוב, יש יציבות".
אני שואל אותו מה היה קורה אם לא הייתה הגבלת כהונה בארה"ב, ונשיא היה יכול להתמודד על קדנציה שלישית. "זה כמובן משהו היפותטי שקשה לחזות", הוא עונה. "כדי לדעת למשל מה היו הסיכויים של אובמה לנצח את טראמפ, היינו צריכים לראות את הביצועים שלו בפריימריס ב־2016, וזה כמובן בלתי אפשרי. המודל שלי מתבסס רק על עובדות בשטח, ואי אפשר לעשות ספקולציה. אבל ההתמודדות של הילרי קלינטון הייתה במידת מה ניסיון לכהונה שלישית של אובמה, וזה לא ממש עבד, אז אולי אפשר להסיק מכך משהו. יש איזו עייפות. מצד שני, בהיבטים מסוימים אובמה היה יכול להציג יתרונות. בסך הכול אני חושב שהיתרונות והחסרונות היו מתקזזים, ולא היה שינוי גדול במודל".
בהתחשב בקיטוב הגובר של החברה האמריקנית, אתה רואה סיכוי לשינוי בשיטה הדו־מפלגתית?
"בכל פעם מחדש מפליא לראות עד כמה המערכת הדו־מפלגתית גמישה ומתאוששת במהירות. טראמפ בוודאי לא היה המועמד המועדף על רוב מצביעי המפלגה הרפובליקנית ב־2016 – ודאי לא על ראשי המפלגה, שאמרו שאין סיכוי שהוא יצליח. רבים התנגדו לו, והיית מצפה שמתוך המפלגה יבוא מועמד שיקים מפלגה חדשה. אבל זה לא קרה. אנשים משתנים, סוגיות משתנות, טראמפ לא רפובליקני ובטח לא שמרן – ובכל זאת בסופו של יום, בסיס המצביעים מתיישר לפי המנהיג. קשה להסביר איך שתי המפלגות הללו שומרות על השם שלהן ועל מעמדן שנים רבות כל כך. הכול משתנה, חוץ משתיהן.
"ב־2016 זו הייתה הפעם השנייה שהתחזית שלי התפרסמה ברשת, ואז ממש הייתה התפוצצות. פנו אליי מכלי תקשורת רבים, וכולם רצו לשמוע את המומחה המשונה שחושב שטראמפ ינצח. חלקם עשו זאת בלעג וחלקם התייחסו ברצינות, כראוי"
"אני לא חוזה עלייה של מפלגה חדשה במקום הרפובליקנים או הדמוקרטים, אבל בתוך שתי המפלגות בהחלט יכול להיות שינוי. ביידן הוא אולי המנהיג האחרון בין בני דורו, ואחריו המפלגה שלו תלך לכיוונים פרוגרסיביים הרבה יותר, אבל עצם המאבק בין הרפובליקנים והדמוקרטים יישאר. מדברים הרבה על הקיטוב בין שתי המפלגות, וגם בתוך כל מפלגה יש קיטוב דרמטי לא פחות. תראה מה קורה אצל הדמוקרטים, עם כל כך הרבה חלקים ופלגים. במפלגה הרפובליקנית רואים את זה פחות, כי השלטון בידיהם והם מאוחדים, לפחות לכאורה, סביב הנשיא טראמפ. אבל ברגע שהוא ילך, נראה שם מאבק חריף ביותר שאיש לא יודע לחזות כיצד יסתיים".
ההתפלגות בקרב הדמוקרטים היא יתרון או חיסרון בקלפי?
"תלוי מי מנהל את 'האוהל הגדול' הזה. אובמה עשה זאת בכישרון, ביל קלינטון גם. אם הפלגים עוינים מדי זה לזה, המפלגה תהיה פגיעה מאוד ויריבתה תיהנה מההפקר. זה קרה לא מעט בתולדות הפוליטיקה האמריקנית".
יש תחושה של משבר מנהיגות במערב, שאחד הביטויים שלו הוא המועמדים הבלתי אטרקטיביים ששתי המפלגות האמריקניות מציעות לציבור.
"זה נכון. אפשר לראות זאת אפילו אם מסתכלים על גילם של המועמדים. העובדה ששניהם מבוגרים, אפילו מבוגרים מאוד, מוכיחה שצעירים מוכשרים לא מוכנים לטבול באגם הפוליטי העכור והטובעני. ואני אומר זאת כאדם בן 77, כן? אבל אני אופטימי. לדעתי, מועמדים לקראת סוף העשור השביעי לחייהם לא יהפכו לנורמה חדשה. אני חושב שבמערכות הבחירות הקרובות נראה שינוי כיוון, ומועמדים צעירים יותר ירוצו לנשיאות.
"ראינו כבר ניצנים של השינוי הזה, עם פיט בוטיג'ג' ואחרים. בכלל, בצד הדמוקרטי יש כמה דמויות צעירות שיכולות להתקדם לבמה הלאומית. במפלגה הרפובליקנית זה קשה יותר, כי טראמפ דרס את כולם ויידרש זמן כדי לבנות שם מנהיגות. זו אכן סוגיה שהציבור האמריקני צריך לעסוק בה ולשאול בכנות למה אנשים טובים לא רוצים להיכנס לתחום הזה, שאין ספק שהוא חשוב לכולנו. נכון שהדרך לבית הלבן מתישה וארוכה, ולא כל אחד מוכן לעמוד באתגרים האלה. צריך חיידק פוליטי, וצריך גם יכולת לסחוף קהל באמצעות הטלוויזיה. השילוב הזה לא קיים אצל הרבה אנשים. אין ספק שבתחומים האלה טראמפ טוב מאוד, אבל גם אין ספק שהגיע הזמן לדור חדש שינער את הפוליטיקה".
פרטי קשר
כל עיתונאי וכל איש אקדמיה, ובעצם כל אדם באשר הוא, יודע היום להביע דעה נחרצת על כל נושא, ודאי בנושאים הבוערים שעל סדר היום. ובכל זאת, גם לקראת סיום הריאיון עם פרופ' נורפות' לא היה לי שמץ של יכולת לקבוע למי הצביע בבחירות 2016, ולמי הוא מתכוון להצביע בנובמבר הקרוב. בהתחשב בכך ששוחחנו רק על הפוליטיקה האמריקנית, ביידן וטראמפ, זה מרשים במיוחד. "אני חושב שעיתונאים ואקדמאים שעוסקים בתחום הפוליטי, כדאי שיהיו ניטרליים יותר משאנחנו רגילים לראות היום", אומר נורפות'. "דווקא מכיוון שאני עורך תחזית מדעית לגבי זהות המנצח בבחירות, אני חושב שלא נכון שאביע דעה. גם כמי שמלמד סטודנטים, אני רואה בעיה אתית בהבעת דעתי. ברור שיש לי עמדה פוליטית מוצקה כמו כל אזרח, אבל אני שומר אותה לעצמי. אם אתה מתעקש להוציא ממני הגדרה, אז אני עצמאי פעיל פוליטית שלא מזוהה עם אחת מהמפלגות".
אמרת באחרונה ל"דיילי ביסט" שאתה מקבל לא מעט בקשות לראיונות, אבל רובן ככולן מכלי תקשורת שמרניים ונוטים לימין. כלי תקשורת ליברליים לא מעוניינים לשמוע אותך?
"יש גם כלי תקשורת ליברליים יחסית שנותנים לי במה, ואני לא מתלונן, יש לי מספיק. סוקרים נבחרים לראיונות הרבה פעמים לפי הדעות של העיתונאים שמזמינים אותם. יש בהחלט הטיה שמאלה בלא מעט כלי תקשורת, ומכיוון שהם יודעים מה התחזית שלי, כנראה הם לא רוצים לשמוע אותה שוב ושוב. אני נהנה להופיע ב'פוקס ניוז', אבל מצער אותי לראות שפחות מתחשבים במוניטין שלי בכלי תקשורת אחרים".
אילו כלי תקשורת אתה צורך?
"אני מזפזפ. אני אוהב לשמוע את כל הדעות מכל הכיוונים, וככה אני מקבל את התמונה המלאה ביותר. אין לי רשת מועדפת או עיתון מסוים; לכל אחד יש תחומי סיקור שהוא טוב בהם יותר מאחרים. תמיד מסקרן לראות איך כלי תקשורת שונים מסקרים את אותם אירועים. זה מרתק".
התחלת לעסוק בתחזיות פוליטיות הרבה לפני עידן הרשתות החברתיות. מה אתה חושב על השינוי בשיח שהן מחוללות בשנים האחרונות?
"התחזית של 2012 הייתה הראשונה שפורסמה באופן נרחב יחסית בפייסבוק, אבל ההדים שלה היו חלשים יחסית, כי היא השתלבה בין כל שאר התחזיות שצפו את ניצחונו של אובמה. ב־2016 זו הייתה הפעם השנייה שהתחזית שלי התפרסמה ברשת, ואז ממש הייתה התפוצצות. פנו אליי מכלי תקשורת רבים, וכולם רצו לשמוע את המומחה המשונה שחושב שטראמפ ינצח. חלקם עשו זאת בלעג וחלקם התייחסו ברצינות, כראוי. זכיתי אז לתשומת לב שלא הכרתי בעבר.
"הפעם, באופן שיכול להיראות מוזר, קיבלתי פחות פניות לראיונות מכלי תקשורת בארה"ב, ודווקא יש עלייה בפניות מחוץ לארץ, כמו הריאיון שלנו כרגע, או ריאיון בגרמניה, ארץ הולדתי. אולי התקשורת האמריקנית כבר לא רואה חידוש במודל שמנבא ניצחון לטראמפ, מי יודע. יש לראיונות בתקשורת אפקט של כדור שלג, וב־2016 האפקט היה חזק יותר. אני מודה שזה קורה גם באשמתי, כי הפעם הנתונים באתר לא היו מספיק מעודכנים והיה קצת קשה להגיע אליי. באוניברסיטה מכנים אותי לא פעם 'זאב בודד', וכנראה לא סתם".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
