מדי ערב, לפני שיצא לביתו, הוא היה דוחף לגרביו את הפתקים שכתב בשקידה במהלך יום העבודה. שמות סוכנים, תאריכים, צפנים, סיסמאות ומבנים של רשתות ריגול בכל רחבי העולם – כל אלה הלכו והצטברו אצלו בהמתנה לרגע הנכון. במשך שנים שירת במסירות את הקג"ב – בתחילה כסוכן שטח, ואז כעובד "המִנהל הראשי הראשון" של הארגון – אך הכול השתנה כשגילה שברית המועצות מתכננת לחסל את הרקדן האגדי רודולף נורייב, שערק למערב. מאז החל לראות במעצמה הסובייטית אויב, וביקש להיפרע מעושי דברה החשאיים ברחבי העולם.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הוכחה אדומה: דרך מעולה להעביר זמן, בלי ציפיות גבוהות
– דעה: על נתניהו לשקם את מערכת המשפט, או להניח לנו מטענות נגדה
– רכיבה על אדי התהילה: ההפתעה של יהונתן גפן
ב־1984 יצא וסילי מיטרוחין לפנסיה. כעבור שנים אחדות, כשברית המועצות כבר התפרקה, ערק בעצמו לבריטניה עם המסמכים שאסף. עיניים מערביות קראו את הסודות הכמוסים ביותר של הרוסים. הדברים תורגמו בחלקם לאנגלית, ולאחר מכן פורסמו ונחשפו במה שכונה "ארכיון מיטרוחין".
"זה ארכיון שלם של הקג"ב שהועתק בפתקים קטנים ונשמר בכדי חלב. היו בו 311 אלף תיקים של הארגון – מהקמתו ב־1917 ועד לפירוק ברית המועצות", מספר חוקר המודיעין קובי סגל. ספרו החדש של סגל, "סוכן כפול – גיוס, הפעלה, תובנות" (הוצאת אפי מלצר בע"מ והמרכז למורשת המודיעין), מבוסס בחלקו על חקר החומרים המצויים בארכיון מיטרוחין. באמצעות איש המודיעין הסובייטי שהחליט לעבור צד, למד סגל רבות על סוכנים כפולים שפעלו בכיוון ההפוך – חדרו לגופי הביון המערביים, והזרימו מידע לאויבת הגדולה שבמזרח. "מיטרוחין אסף למשל מסמכים על 'חמישיית קיימברידג", המרגלים שנחשבו ליהלומי הכתר של הביון הסובייטי. אלה היו סטודנטים ומרצים בריטים בעלי השקפת עולם קומוניסטית, שבשנות השלושים גויסו בידי הקג"ב. כולם היו מוכשרים מאוד, ובמלחמת העולם השנייה כמה מהם הצליחו להשתלב במערכת המודיעין הבריטית. הם העבירו כמויות אדירות של חומרים למוסקבה, והיו בין הגורמים העיקריים לניצחון הסובייטים במלחמת העולם השנייה וליכולתה של ברית המועצות להתמודד מול ארצות הברית במלחמה הקרה. אחת הפעולות החשובות שלהם הייתה גנבת סודות פצצת האטום של האמריקנים, שהם ידעו על קיומה עוד בשלבי הפיתוח הראשוניים שלה. אני מעריך שהטכנולוגיות והידיעות שהרשת הזאת סיפקה ב־25 שנות פעילותה הן הסיבה לכך שברית המועצות הצליחה לשרוד 70 שנה".
המציאות המתוארת בספרו של סגל מביסה בקלות כל דרמה בדיונית שמציגה סוכנת מוסד במדי דיילת איראנית. מאז המרגלים ששלח משה לתור את הארץ, שיטות הריגול הולכות ונעשות מתוחכמות יותר ויותר – וכך גם המאמצים לאתר את סוכני האויב ולנצל אותם נגד מפעיליהם. "העבר מלמד שמאחורי מהלכים היסטוריים עומדים מעשי ריגול, וצד שלא מכיר טוב מספיק את יריבו, סופו להפסיד במלחמה ובדיפלומטיה", אומר סגל. "כך למשל היה בווייטנאם: האמריקנים נלחמו שם במשך 25 שנה, הוציאו טריליוני דולרים והפעילו כוחות בסדר גודל של 1.5 מיליוני בני אדם, ובכלל זה 24 גופי מודיעין וטכנולוגיה שונים. במבחן התוצאה, הם הפסידו באופן מחפיר בגלל סוכן כפול שהעביר מידע לווייטקונג. זה היה הגורם לכישלון שלהם בכפר אפ־בק, כשניסו להוציא לפועל את המתקפה המוסקת הראשונה בהיסטוריה: הרבה לפני שלב הביצוע דלפו תוכניות הקרב ומידע על נקודות התורפה של מסוקי הסער האמריקניים המתקדמים. הווייטקונג הצליח להפיל את המסוקים כמו זבובים, והכישלון הזה של ארה"ב קידם מאוד את סיום המלחמה. מי שיש לו מודיעין טוב, למעשה משחק פוקר כשהוא יודע מהם הקלפים של היריב. משם הדרך לניצחון קצרה".
השכלה בנוסח אבו־מאזן
סגל הוא עורך דין לענייני משפחה ופלילים ("למדתי לפקפק תמיד במציאות הנראית לעין, ולחפש מה עומד מאחורי הדברים"). מלבד עברית הוא דובר גם אנגלית וערבית, אבל שפת האם שלו היא דווקא יידיש. "נולדתי ב־1964 בבני־ברק, והתחנכתי בבית ספר חרדי. בגיל התיכון למדתי בישיבת 'היישוב החדש', שם למדו בין השאר הרב שלמה דיכובסקי ועו"ד יעקב וינרוט, וגם דמויות כמו שלמה ניצן וישראל סגל. בהמשך החלטתי להפוך לדתי־לאומי, והתגייסתי לצבא במסגרת ישיבת ההסדר שעלבים".
"העבר מלמד שמאחורי מהלכים היסטוריים עומדים מעשי ריגול, וצד שלא מכיר טוב מספיק את יריבו, סופו להפסיד במלחמה ובדיפלומטיה. מי שיש לו מודיעין טוב, למעשה משחק פוקר כשהוא יודע מהם הקלפים של היריב. משם הדרך לניצחון קצרה"
ב־30 בספטמבר יתקיים במרכז למורשת המודיעין בגלילות אירוע השקת ספרו של סגל, "סוכן כפול". קדמו לו שני ספרים מחקריים על מבצע צוק איתן: "יחד ורק יחד ננצח", העוסק בפעילותה של חטיבת גבעתי במערכה ההיא, ו"להתאמן, להילחם, ללמוד ולנצח", על לחימת בית הספר לשריון. שני הספרים ראו אור בהוצאת משרד הביטחון. מלבד זאת חתום סגל על מאמרים בנושאי מודיעין והיסטוריה צבאית שהתפרסמו בכתבי עת נחשבים. כיום הוא מזכ"ל העמותה הישראלית להיסטוריה צבאית וחבר מערכת כתב העת של המרכז למורשת המודיעין וקהיליית המודיעין.
מה מביא בחור עם רקע כמו שלך לצלול לעולם הריגול וההיסטוריה הצבאית?
"פרשיות מודיעין היסטוריות ריתקו אותי מאז ומעולם, אבל האמת היא שזה גם היה מרד הנעורים שלי. החלטתי ללמוד ערבית והיסטוריה של המזרח התיכון, כי זה נראה לי הדבר הכי רחוק מבני־ברק ומהעולם החרדי. גם כשהתחתנתי הבהרתי לאשתי שהחלום שלי הוא שילדיי ישלטו בארבע שפות – עברית, אנגלית, ערבית ויידיש. בפועל הם יודעים ערבית ברמה טובה יחסית, קוראים וכותבים, אבל היידיש אפעס לא משהו".
אחרי לימודי המשפטים באוניברסיטת בר־אילן למד שם סגל לתואר שני בהיסטוריה. בכל הקשור למזרח התיכון ולשפה הערבית הוא אוטודידקט לחלוטין. "במהלך השנים גיליתי שיש היסטוריה שלימדו אותנו בבית הספר, שהיא למעשה משוכתבת, ויש היסטוריה אמיתית. כולנו יודעים שארה"ב הפסידה בווייטנאם, אבל לא יודעים למה. לא יודעים שהקרבות הגדולים של מלחמת העולם השנייה – אל־עלמיין, סטלינגרד, הפלישה לנורמנדי – הוכרעו למעשה על ידי סוכנים כפולים. כשאתה מבין עד כמה הנשק הזה הוא רב־עוצמה, ועד כמה השימוש בו הפך נפוץ במאה ה־20, מתבקש לחקור את העניין לעומק".
את הסוכנים הכפולים מחלק סגל לכמה סוגים: "יש סוכן מוחדר קלאסי – אדם שמתקבל לרשת ביון ואמור כביכול לשרת אותה, אבל בפועל משרת סוכנות ביון אחרת, ששלחה אותו מלכתחילה למשימה. סוג שני הוא סוכן כפול מאולץ: סוכן שנלכד, וכעת עומדת בפניו הברירה אם לתת את הדין על מעשיו או לעבור צד. סוג שלישי הוא סוכן כפול מתחזה: סוכן שנלכד, 'הוכפל', אך הצליח להעביר לשולחיו המקוריים מסר ולהזהיר אותם. סוכנים כאלו בדרך כלל אינם מאריכים ימים בפעילותם – או שהצד ששלח אותם יפסיק לעבוד איתם, או שהצד השני יתפוס אותם שוב.
"הרביעי הוא סוכן כפול עצמאי, שמשרת כמה אדונים תמורת תשלום, ללא מחויבות למי מהם. גם אדם כזה יכול להביא תועלת רבה, כמו במקרה של 'סאשה', סוכן לבנוני שעבד בשביל הסורים אך במקביל הופעל על ידי יחידה 154 הישראלית, והבריח עשרות יהודים מלבנון ארצה. ויש גם 'סוכן כפול משוטה'. הוא חושב שהוא נאמן לצד מסוים, ואינו יודע שהמפעילים האמיתיים שלו הם אלו שהוא כביכול מרמה". כדוגמה לשימוש בסוכן כזה מזכיר סגל את חיסול יחיא עיאש, "המהנדס" של חמאס, באמצעות מכשיר טלפון ממולכד: כאמל חאמד, האיש שדאג שהטלפון יימצא בסביבתו של היעד, היה סוכן משוטה. "יש בסך הכול עשרה סוגי סוכנים בווריאציות שונות. גופי המודיעין שמפעילים אותם מתייחסים למידע שעובר דרכם ברמת הספקנות הנדרשת".
כשאני שואל את סגל איזו מדינה מסמלת בעיניו את השכלול המרבי של כלי הנשק הזה, הוא עונה ללא היסוס: ברית המועצות. בספרו הוא מגולל עלילות של הפעלת סוכנים ומרגלים בידי ה־MI6 הבריטי, המשטר הנאצי הגרמני, וגם הצרפתים, מדינות ערב וכמובן ישראל – "אבל הרוסים תמיד הובילו בפער ניכר מול כל המדינות האחרות. הם יודעים לשתול מרגלים בכל מקום בעולם, וניחנים ביוזמה, יצירתיות וחשיבה מודיעינית שמולידות מבצעים מתוחכמים".
אחד ממוקדי הפעילות החשאית של ברית המועצות היה כאן באזורנו: באמצעות כספים וטובות הנאה היא הצליחה לגייס לשירותה את בכירי ההנהגה הפלסטינית. "מתחילת שנות השבעים פעלה בקג"ב 'מחלקה V', שתפקידה לתמוך בארגוני שחרור ברחבי העולם, והארגונים הפלסטיניים היו בראש רשימת הלקוחות שלה. ברית המועצות שלטה בהם לחלוטין, באמצעות שיתוף פעולה פוליטי וסוכנים כפולים. כל צמרת אש"ף עבדה בשבילה, מהסוכן 'עארף', כינויו של יאסר ערפאת, ועד החפרפרת 'קרוטוב', הלא הוא אבו־מאזן. את התואר האקדמי שלו אבו־מאזן קיבל מהסובייטים בתמורה למידע שהעביר להם".
האם המערב היה מודע לכך שהמאבק הפלסטיני מופעל במידה מסוימת ממוסקבה?
"האמריקנים התלבטו אם הארגונים האלו עובדים עבור הרוסים. ישראל בינתיים פעלה באמצעות סוכנים כפולים משלה כדי לפגוע בארגונים ולחסל את מנהיגיהם".
גם ודיע חדאד, מפקד החזית העממית לשחרור פלסטין, עבד בשביל ברית המועצות. כינויו אצל מפעיליו היה "הנשיונליסט". בתור מפקד ארגון הטרור הוא היה אחראי לחטיפת מטוס אייר־פרנס לאנטבה, ולכמה פיגועים קשים נוספים. "הניסיון הראשון של ישראל להתנקש בו כלל לוחמים מאגף 'קיסריה' של המוסד וכוח קומנדו ימי שהונחת בסירות גומי בחופי ביירות, אך הפעולה הזו נכשלה. כשחדאד עבר מלבנון לעיראק, הוחדר לקרבתו סוכן כפול שבמשך שנים העביר מידע עליו ועל החזית העממית. כך נחשפו כמה חולשות של הבכיר הפלסטיני, ובהן גם התמכרותו לשוקולד. באמצעות הסוכן הועבר לחדאד שוקולד בלגי משובח, והלה נהנה והזמין עוד ועוד, בלי לדעת שהממתק האהוב עליו מגיע מהמוסד. בתוך שבועות ספורים הוא איבד את תיאבונו, והחל לרדת במשקל במהירות. ערפאת פנה לאנשי הקשר שלו בקג"ב וביקש סיוע רפואי. הסובייטים הטיסו את חדאד לבית חולים בברלין המזרחית, אבל זה היה מאוחר מדי. מחלה מסתורית גרמה למותו, כשהוא בן 48 בלבד".
סדין לבן עם פסים שחורים
גם במלחמות ישראל עם מדינות ערב היה תפקיד חשוב למרגלים ולסוכנים כפולים. אחת הפעולות המרשימות ביותר במלחמת ששת הימים, ואולי אף זו שהכריעה את המערכה כולה, הייתה "מבצע מוקד" – השמדת מטוסי חילות האוויר הערביים בעודם על הקרקע. זרי הניצחון הונחו על ראשיהם של בכירי צה"ל ומערכת הביטחון, אבל סגל מציין שהמבצע לא היה נוחל הצלחה לולא המאמץ המודיעיני שקדם לו. "במשך עשר שנים ויותר ישראל הפעילה סוכן כפול, מצרי ששמו רפעאת עלי אל־גמאל. בצעירותו הוא היה עבריין, ולאחר שהואשם בסדרת מעשי מרמה הוצעה לו עסקה: במקום להישלח לכלא לשנים ארוכות, הוא יצא למשימת ריגול בישראל. אל־גמאל הסכים בלית ברירה, ועבר קורס מקיף בריגול, הצפנה ופעילות חשאית. המצרים תפרו לו זהות של יהודי־מצרי ששמו ז'ק ביטון. בראשית 1955 הוא יצא לאיטליה ופתח שם עסק כדי לתמוך בסיפור הכיסוי שלו. אחר כך הפליג לחיפה, נרשם בסוכנות בתור עולה חדש ושכר דירה בתל־אביב. הוא לא ידע שאנשי השב"כ עקבו אחר העולים ואף תחקרו כמה מהם. אנשים שהיו איתו על הספינה דיווחו כי התפלאו כששאל אותם מדוע אחד הנוסעים מתעטף בסדין לבן עם פסים שחורים שחוטים משתלשלים ממנו.
"כשוודיע חדאד עבר מלבנון לעיראק, הוחדר לקרבתו סוכן כפול. כך נחשפו כמה חולשות של מפקד החזית העממית, ובהן גם התמכרותו לשוקולד. באמצעות הסוכן הועבר לחדאד שוקולד בלגי משובח, והלה נהנה והזמין עוד ועוד, בלי לדעת שהממתק האהוב עליו מגיע מהמוסד. מחלה מסתורית גרמה למותו, כשהוא בן 48 בלבד"
"חקירה שנערכה בקהילה היהודית במצרים העלתה כי איש שם אינו מכיר את ז'ק ביטון. בחיפוש בדירתו בתל־אביב נמצא דיו סתרים וספר צפנים. אל־גמאל נחקר ארוכות במטה השב"כ, ולבסוף הוצע לו לשמש סוכן כפול. שוב הוא הבין שאין לו הרבה ברירות, והסכים להפוך למרגל במקום להיכנס לכלא. הכינוי שניתן לו היה 'יתד'".
ישראל התחילה להלעיט את המצרים במידע דרך אל־גמאל. למפעיליו בקהיר סיפר האיש ששגייס גורם בחיל האוויר הישראלי, שמזרים אליו בקביעות את תוכניות הקרב של החיל. הוא אף שלח להם תמונה של המקור־כביכול. "במשך 18 שנה אל־גמאל העביר את המידע שנתנה לו ישראל, ואף זכה לשבחים מהמודיעין המצרי על החומר האיכותי שסיפק. כבר ב־56' הוא תרם רבות להצלחה הישראלית במבצע קדש. לפני מלחמת ששת הימים קיבל מ'המקור' שלו מידע שלפיו אם תפרוץ מלחמה, חיל האוויר הישראלי יתמקד בסיוע לכוחות הקרקע המתקדמים בשטח סיני. הדבר שכנע את המצרים שאין צורך להכניס את המטוסים למתקנים ממוגנים, ואפשר להשאיר אותם בשדות התעופה. וכך בבוקר 5 ביוני 1967, בזמן שהטייסים המצרים אכלו את ארוחת הבוקר, המטוסים הישראליים הסתערו על שדות התעופה ובתוך שלוש שעות השמידו את חיל האוויר של האויב".
ישראל הקטנה, אומר סגל, הצליחה להפעיל סוכנים כפולים גם נגד ברית המועצות הגדולה. מסמכים מארכיון מיטרוחין שפרסם רונן ברגמן בידיעות אחרונות מגלים שהרוסים גייסו אלוף במטה הכללי, וכנראה גם גורם בכיר מאוד בשב"כ או במחלקת ביטחון שדה בצה"ל, שכונה "מלינקה". "הם פעלו כאן בכל שכבות האוכלוסייה: מבכירי מערכת הביטחון ועד מדביר שעבד בעמק החולה. בין השאר הם הגיעו גם אל העיתונאי ויקטור גרייבסקי, שעלה ארצה מפולין. כשהקג"ב ביקש לגייס אותו הוא השיב בחיוב, אך במקביל הודיע על כך לשב"כ, ושימש למעשה סוכן כפול. במשך עשרות שנים הוא הצליח להונות את הרוסים ולהעביר מידע לישראל, ורק לאחר מותו התגלה הסוד.
"אחת הפעולות החשובות ביותר של גרייבסקי הייתה הדלפת הנאום שנשא ניקיטה חרושצ'וב בוועידה ה־20 של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות. חרושצ'וב תקף שם בחריפות את פשעי סטלין, ובעצם ניתץ האליל שנחשב ל'שמש העמים'. תוכן הדברים נשמר בסודי סודות, אך המידע הגיע לגרייבסקי דרך אשתו של סגן ראש ממשלת פולין, שהוא ניהל איתה רומן. הוא הניח את ידו על עותק של הנאום והעביר אותו לישראל. זה היה ההישג האסטרטגי הראשון של המודיעין הישראלי, ובעקבותיו האמריקנים התחילו לעבוד איתנו".
בזכות עירוי דם מצנחן
אחת השאלות שמעסיקות את סגל היא מה גורם לאדם לעזוב את חיי השגרה שלו ולהפוך למרגל – ומה גורם למרגל לבגוד בשולחיו ולהפוך לסוכן כפול. הסצנות ההוליוודיות המוכרות של סוכנים הנהנים מחיי מותרות ומכסף נזיל, הוא אומר, אינן זרות למציאות, אך ההטבות החומריות אינן מניע חזק דיו. "זה טוב כדי לשמן את המערכת, אבל צריך משהו עמוק יותר כדי לרגל. יש אלף ואחד גורמים, שכולם מתנקזים לסיבה ראשית: חוסרים רגשיים. זה יכול להיות חוסר בדמות אב, נטייה מינית מודחקת או רצון בנקמה – כמו במקרה של גדול הסוכנים הכפולים, אשרף מרואן".
מרואן היה נשוי למונה, בתו השנייה של נשיא מצרים גמאל עבד אל־נאצר, וספג מחותנו זלזול ועלבונות דרך קבע. בשנת 1969, בעת ששהה בלונדון, התקשר מרואן לשגרירות הישראלית בבריטניה וביקש לקשר אותו לנציג המוסד. שמוליק גורן, ראש המוסד באירופה, יצר איתו את הקשר הראשוני – שהתפתח לקריירת ריגול בת כעשר שנים לפי גרסה אחת, ושלושים שנה לפי גרסה אחרת. מתוך יצר נקמה ורצון להוכיח את עצמו העביר מרואן לישראל מידע בעל חשיבות גבוהה ביותר, ובכלל זה התרעה לפני מלחמת יום כיפור. סגל מגדיר אותו כסוכן כפול, משום שהיה לו תפקיד גם במודיעין המצרי. במשך השנים התפתח ויכוח האם מרואן, שכינויו היה 'המלאך', פעל בתיאום עם נאצר והטעה את הישראלים – מה שהיה הופך אותו לפי סגל לסוכן משולש. ב־2007 הוא נפל אל מותו ממרפסת ביתו בלונדון, ורבים משוכנעים שנרצח.
"היו עוד בני משפחה של בכירים ערבים שסייעו לישראל, כמו למשל 'הנסיך הירוק' מסעב חסן יוסף, בנו של אחד ממנהיגי תנועת חמאס ביהודה ושומרון. בעזרתו נחשפו חוליות טרור, נלכדו מבוקשים וסוכלו פיגועים שהיו גובים את חייהם של ישראלים רבים. בין השאר הוא מסר מידע על תוכנית להתנקשות בחיי הרב עובדיה יוסף, שכבר הגיעה לשלבים ביצועיים".
סגל מציין שיש סוכנים שפועלים במוטיבציה חיובית. כדוגמה הוא מזכיר את לכידתו של הילריון קפוצ'י, כומר סורי שהיה ארכיבישוף בישראל בין השנים 1965־1974, וסייע לפעילות טרור של אש"ף. "הסוכן הפלסטיני שהביא לנפילתו שיתף פעולה עם ישראל משתי סיבות – גם מתוך שנאה לממסד של אש"ף, וגם כי בעבר נפצע בתאונת דרכים וקיבל עירוי דם מקצין צנחנים".
אילו תכונות אופי מחפשים מגייסי הסוכנים?
"למרגל טוב יש אישיות מורכבת. כדי להשיג תוצאות הוא צריך שיהיה לו צד קרימינלי – לדעת לשקר בלי להניד עפעף, לעשות דברים בלתי חוקיים בפנים חתומות, ולחיות חיים של אדם אחר בלי שאף אחד ירגיש. מצד שני הוא צריך להיות נקי כפיים, נאמן לשולחיו במאה אחוזים. זה שילוב נדיר, ולכן קשה מאוד למצוא מרגלים טובים. בשנות קום המדינה ובניית מערך המודיעין הישראלי חשבו שהסעיף השני, היושר כלפי המפעיל, חשוב פחות. הצורך בהשגת מודיעין על אויביה גרם לישראל הקטנה והמאוימת להסתמך לפעמים על טיפוסים מפוקפקים".
כזה היה למשל מרדכי קידר, שכונה "האסיר X". הוא נולד בווילנה ב־1929, ובגיל חמש עלה ארצה עם סבו וסבתו שהשתכנו בחדרה. במלחמת העצמאות הצטרף לפלי"ם – הזרוע הימית של הפלמ"ח. בראשית שנות החמישים נקשר שמו של קידר בשני פשעים חמורים שלא פוענחו: רצח נהג מונית שגופתו נמצאה בחוף הים בחדרה, ושוד מזוין של בנק קטן בעפולה. קידר עצמו רמז לא פעם שאכן היה מעורב במעשים הללו.
בשנת 1957 גויס קידר ליחידה 188, שמטרתה הייתה ביצוע פעולות מיוחדות בארצות אויב. המשימה שהוטלה עליו הייתה לצאת למצרים ולהקים שם רשת ריגול. בעיני מפקדיו עברו המפוקפק נחשב ליתרון: בגופי המודיעין האמינו אז שדווקא אנשים בעלי רקע פלילי, שניחנים בתושייה רבה ויש להם עניין לשקם את המוניטין שלהם, מוכשרים יותר מכול לתפקידי ריגול מסובכים.
בשלב הראשון לקראת משימתו יצא קידר לבואנוס־איירס, שם פגש את קלמן קליין, יהודי מקומי שהיה איש הקשר שלו בארגנטינה. קידר הצליח לשכנע אותו להיפגש איתו בחשאי ולהביא 15 אלף דולרים, בתואנה שהכסף נחוץ כדי לשלם לגנרל ערבי. למחרת נמצאה גופתו של קליין ועליה מספר רב של דקירות סכין. קידר בינתיים נעלם, וכעבור כמה ימים יצר קשר עם הממונים עליו בישראל וסיפר שהמשטרה עומדת לעצור אותו באשמת שווא של מעורבות בקשר נגד המשטר. מפעיליו החליטו להעמיד פנים כי הם מאמינים לגרסתו, כדי שיתפתה לחזור לישראל.
קידר נחת בשדה התעופה כשבידו הכסף ששדד, ומיד נעצר. הוא הוחזק בתא מבודד שנבנה לכבודו בכלא רמלה, וכונה "האסיר איקס" כדי שזהותו תישאר חסויה. בית דין צבאי הרשיע אותו בשוד וברצח, וגזר עליו עשרים שנות מאסר. ב־1974 שוחרר קידר מהכלא וירד לארצות הברית. דרישתו למשפט חוזר נענתה בסירוב.
שליחותו של קידר במצרים, אומר סגל, הייתה אמורה לתקן נזקי פרשה מודיעינית אחרת, שגם היא הסתבכה בגלל השימוש במרגל בעל אישיות בעייתית. בראשית שנות החמישים גייס המודיעין הישראלי יהודים־מצרים והכשיר אותם לפעולות חבלה וריגול. על הרשת פיקד אברי אלעד – אדם שהודח מקצונה בצבא הבריטי, בפלמ"ח ובצה"ל, ושהה בכלא לאחר שהורשע במעשי גנבה ונוכלות. המשימה שהוטלה על החוליה בפיקודו הייתה לחבל במתקנים ובמוסדות מערביים בקהיר ובאלכסנדריה, במטרה לסכסך בין המצרים ובין הבריטים, שעמדו לפנות את כוחותיהם מתעלת סואץ. הסוכנים הצליחו להטמין מטעני חבלה בתא דואר ובספריות אמריקניות, אך פעולת חבלה דומה בבתי קולנוע כשלה. המצרים קיבלו מידע מודיעיני על הרשת, וכל 13 חבריה נתפסו והועמדו לדין. הפרשה, שכונתה "העסק הביש", הביאה להתפטרותו של שר הביטחון דאז, פנחס לבון.
בשעה שהיהודים־המצרים שפעלו למען ישראל נעצרו בזה אחר זה, אלעד הצליח להימלט ולשוב ארצה. בתחילה הוא נחשב לגיבור, אבל בחלוף הזמן הלך וגבר החשד כי הוא זה שהסגיר את חבריו. אלעד נעצר, נחקר ולבסוף הועמד למשפט באישומים פחותים. בשנת 1975 פורסמה בעיתון המצרי אל־אהרם הטענה שאברי אלעד אכן היה סוכן כפול.
שתולים בצמרת הישראלית
הטכנולוגיה של המאה ה־21, אומר סגל, הביאה עמה תפנית ביכולת ההפעלה של סוכנים חשאיים במדינות זרות. ההמחשה הטובה ביותר לכך ניתנה לפני כעשור, בעקבות חיסולו של מחמוד אל־מבחוח בדובאי. אל־מבחוח, מראשוני הפעילים בגדודי עז א־דין אל־קסאם, היה מעורב אישית בחטיפתם וברציחתם של חיילי צה"ל אבי סספורטס ואילן סעדון. לאחר מכן, כבכיר בחמאס, הוא היה מראשי מערך הברחת אמצעי הלחימה מאיראן לרצועת עזה. על פי פרסומים זרים, אנשי מוסד הצליחו לחסל אותו בחדרו במלון, אך מעשיהם נקלטו במצלמות הפרושות ברחבי האמירות. הסוכנים "נשרפו", וכך גם הדרכונים המזויפים ששימשו אותם. תהפוכות ההיסטוריה הביאו לפני כשבועיים לאיחוד האמירויות משלחת ישראלית גלויה ורשמית, לקראת חתימת הסכם שראש המוסד הוא אחד משושביניו.
"מערכות זיהוי הפנים הקיימות היום מקשות על סוכנים לעבור ממקום למקום בלי להיתפס", אומר סגל. "אנחנו יודעים שאפילו עימאד מורניה וחאלד משעל שינו את פניהם כדי שלא יזוהו. בעידן הביג־דאטה קשה הרבה יותר לתפור לסוכן זר מעטפת חיצונית, סיפור שיתמוך בזהות הבדויה שלו. גם בנושא הזה פורסמו בכלי תקשורת זרים דיווחים על פשלות של המוסד, למשל כאשר סוכנים ביקשו להשיג דרכון ניו־זילנדי על שמו של אזרח נכה. היום כל פרט בעולם הגדול אפשר לאמת, ולכן הרבה יותר קשה לבדות סיפור, והרבה יותר קל לעקוב אחרי מי שמעורר חשד. הטכנולוגיה אמנם מאפשרת לעשות דברים מרחוק ולעקוב אחר תכתובות, אבל לדעתי אין עדיין תחליף לסוכן טוב בשטח".
מכל הסיפורים שחקרת, את מי היית מגדיר בתור "המרגל האולטימטיבי"?
"יש כמה כוכבים גדולים בעלי סיפור אישי מרשים. אחד הבולטים הוא קים פילבי, חבר 'חמישיית קיימברידג", שבמשך 29 שנים ריגל למען ברית המועצות. הוא הצליח לברוח מבריטניה למוסקבה דרך ביירות, והסובייטים העניקו לו ארבעה עיטורים שונים על פועלו. בין המרגלים הישראלים החשובים ביותר אפשר למנות את אלי כהן, שעליו לא צריך להרחיב במילים, וגם את ברוך מזרחי, שפעל בתימן. ב־1972 הוא נתפס והוסגר למצרים, ולאחר מלחמת יום הכיפורים הוחזר ארצה".
האם ייתכן שיש היום מרגל בצמרת הביטחונית או הפוליטית של ישראל?
"בהחלט כן. אנחנו לא צריכים להיות בהיסטריה ולחפש אצלנו מרגלים איראנים, אבל צריכה להיות מודעות לאפשרות הזו. ניסיון העבר מלמד אותנו שלכל מקום אפשר להחדיר מרגלים.
"בשנות השישים נחשף כי ישראל בר, ההיסטוריון הראשי של צה"ל וממקורביו של בן־גוריון, היה למעשה סוכן סובייטי. במשך יותר מעשרים שנה הוא פעל בתוך הממסד הביטחוני הישראלי, ולבסוף נחשף במקרה כשהעביר מידע לפקיד בשגרירות הרוסית בתל־אביב, שהיה סוכן קג"ב. גונן שגב, שר האנרגיה בשנות התשעים, זכה בכבוד המפוקפק למלא את שני התפקידים – פוליטיקאי ישראלי ומרגל למען איראן – אם כי במקרה שלו זה לא נעשה במקביל. הוא לא בהכרח היה היחיד, ולא הייתי שולל את האפשרות שזה קורה גם היום".
